על ידי הילה_של_הקריסטלים* » 05 נובמבר 2007, 10:10
את רוב ההריון עברתי עם הטבע בניו זילנד, מתחתח לכיפת השמים, עם חתולים שחורים ועצים גדולים.
בתחילתו השקעתי את כולי כולי בנטרול הפחדים שעלו בי ופיתוח הכנפיים של הפיה הקטנה שגדלה בתוכי, וכל יום למדתי להשקיע בדמיוני בפיתוח העובר שבתוכי כי הבנתי שבין אם אני מודעת או לא, תהליך היצירה הזה מתרחש 24 שעות ביממה במשך 9 חודשים.
מידי כמה ימים הייתי מבקשת מהעוברית לשלוח לי תמונה שלה על מנת לדעת שהיא מתפתחת בצורה המתאימה לה ביותר והיא הייתה מגיבה היישר לעין השלישית שלי.מחייכת אליי.מידי פעם שיחקתי עימה כשהנחתי קריסטל זה או אחר על בטני מחכה לה שתבעט או תגיב.
במשך כל ההריון הקפדתי לשתות מים מבקבוק זכוכית שעל גבו רשמתי "אהבה" וידעתי שאת מוזנת באנרגיה זו. הקפדתי לברך על המזון לפני שהזנתי את גופי ואותך על מנת להעצים את האנרגיה שלו, והקפדתי לאכול הרבה מורמייט שהיה תמיד זמין לנו בניו זילנד..
תהליך ההריון הסתיים בחלום.
בחלום שטתי בתוך קאנו על גבי נהר גדול, ומסביבי היו גבעות.
לפתע זינקה צ`יטה אל הקאנו וישבה מאחורי, נתמלאתי בהתרגשות גדולה שכן מעולם לא פגשתי צ`יטה מקרוב כל כך, היה בי גם פחד מהחיה העצומה הזו והיא חיבקה אותי ואמרה, אני אמא צ`יטה.
יונק הדבש הגיע אל חלוני בבוקר והחל לצייץ וכך התעוררתי לבוקר של אותו יום שבו נולדה יאל.
יאל נולדה בשעה 03:03 לאחר 3 שעות של לידה אקטיבעית ביותר, למסע יצאתי מלווה בבן זוגי, אימי ומטפלת השיאצו שלי וכל המלאכים הפיות והקריסטלים שהצלחתי להביא עימי לחדר הלידה יחד עם רסקיו ושמנים.
שלוש פעמים ניסיתי לדחוף אותה החוצה אך היא שבה פנימה עדיין משחקת לה בין העולמות, ואז לא היו לי כוחות וגייסתי את אמא צ`יטה לעזרתי, קראתי לה שתבוא וכשקיבלתי את תמונתה הברורה של החתולה האדירה הזו, ידעתי שכעת אני מוכנה ללדת, ואכן תוך זמן קצר ביותר יאל יצאה מבטני אל העולם שבחוץ.
ברוך הבא לעולם נסיכה קטנה, אבא נדב מיד שם לה טיפת רסקיו על העין השלישית, והסברנו לך שהגעת אל כדור הארץ במימד השלישי.
הימים הראשונים היו מבלבלים, מלאים בפחדים וכל עולם המראות נגלה לפתע לתודעתי בצורה כה ברורה.
לרגע נדמה שכל חיי יאל הייתה עימי, וכאילו מעולם לא באה דרכי..
היא מלמדת אותי על אושר ושפע ושמחה ועל נטרול פחדים כי אם כל אחד מאלו אצלי מופיעים מייד היא מודיעה לי שאיני ממורכזת שאיני נקייה ושעליי להמשיך ולעשות עבודה. כשאיני ממורכזת ונקייה גם היצור הטהור והקטן הזה נמשך עימי לשמאל או לימין ולכן למדה אני כי עליי לחיות כאן ועכשיו כי אין יותר הנחות לעצמי, שעליי לממש את ייעודי ואת חלומותיי ולדעת מי אני מבלי שיגדירו לי את עצמי מהסביבה.
כל אחד ואחת מאיתנו היא נשמה חופשייה באין סוף הזה. כל אחד ואחת מאיתנו בחר את הנתיב של חייו, ולא אמורה להיות כאן אשמה או בושה רק אהבה.
אין אדם שהוא מובן מאליו וכל אחד ואחת מאיתנו ראויים לאהבה. למדתי לעולם לא לעזוב את עמדתי מול המראה לפני שאני אומרת לעצמי שהיצור הזה ראוי לאהבה, אני ראויה לאהבה.
פלא הלידה הזכיר לי זאת, ביתי ובן זוגי אינם מובנים מאליו והם ראויים לאהבה, ואני מודה לאלוהים שנתן לי את היכלות להרגיש ולחוות זאת, גם כשקשה או כואב ואני בוכה, למדתי שזה כמו הצירים של הלידה, זה חלק מהדרך שמביאה אותי בסופו של דבר לאושר עילאי שאין לתאר אותו במילים.
אמא צ`יטה ויונק הדבש מלווים אותי בכל יום במסעי זה, יחד עם אמא אדמה והטבע שסביבי.
רק עברו חודשיים וקצת מאז וכבר הספקתי להרגיש שאין לי כוחות להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לי אך גיליתי שאל לי להילחם ברשעים אלא פשוט לממש את עצמי, אז זה קצת קשה כשעוד אין לי את הקן לחיות בו, הפינה בה אני יכולה להיות חופשיה לחלוטין אך אני פונה ליקום בכל יום ומבקשת למצוא את ביתי, מקום בו אוכל להיות אני.
ועכשיו שבע חודשים אחרי שכתבתי זאת, סוף סוף אנחנו מצאנו בית קטן במושב להשכיר, אז נכון שזה עוד לא בית הבוץ והחווה שמכלכלת את עצמה עליה אנו חולמים, אך זהו הצעד הראשון אותו אנו מעזים לעשות, ונדרש לכך אומץ לב רב, כי אין לנו עבודה או מקור פרנסה שיכול להבטיח לנו שיהיה עם מה לשלם שכר דירה ולחיות בכלל במדינה אך החלטנו לבטוח במאה אחוזים במה שמלאכים והיקום לנו מזמנים., כי למדנו שכשעל ליבנו אנו סומכים ההרמוניה והאהבה אותנו סובבים.
אז תודה ליקום על כל מה שהוא נותן ותודה למדריכים שאותנו מכוונים ולמלאכים והפיות שעלינו שומרים.
אור ואהבה,
הילה
את רוב ההריון עברתי עם הטבע בניו זילנד, מתחתח לכיפת השמים, עם חתולים שחורים ועצים גדולים.
בתחילתו השקעתי את כולי כולי בנטרול הפחדים שעלו בי ופיתוח הכנפיים של הפיה הקטנה שגדלה בתוכי, וכל יום למדתי להשקיע בדמיוני בפיתוח העובר שבתוכי כי הבנתי שבין אם אני מודעת או לא, תהליך היצירה הזה מתרחש 24 שעות ביממה במשך 9 חודשים.
מידי כמה ימים הייתי מבקשת מהעוברית לשלוח לי תמונה שלה על מנת לדעת שהיא מתפתחת בצורה המתאימה לה ביותר והיא הייתה מגיבה היישר לעין השלישית שלי.מחייכת אליי.מידי פעם שיחקתי עימה כשהנחתי קריסטל זה או אחר על בטני מחכה לה שתבעט או תגיב.
במשך כל ההריון הקפדתי לשתות מים מבקבוק זכוכית שעל גבו רשמתי "אהבה" וידעתי שאת מוזנת באנרגיה זו. הקפדתי לברך על המזון לפני שהזנתי את גופי ואותך על מנת להעצים את האנרגיה שלו, והקפדתי לאכול הרבה מורמייט שהיה תמיד זמין לנו בניו זילנד..
תהליך ההריון הסתיים בחלום.
בחלום שטתי בתוך קאנו על גבי נהר גדול, ומסביבי היו גבעות.
לפתע זינקה צ`יטה אל הקאנו וישבה מאחורי, נתמלאתי בהתרגשות גדולה שכן מעולם לא פגשתי צ`יטה מקרוב כל כך, היה בי גם פחד מהחיה העצומה הזו והיא חיבקה אותי ואמרה, אני אמא צ`יטה.
יונק הדבש הגיע אל חלוני בבוקר והחל לצייץ וכך התעוררתי לבוקר של אותו יום שבו נולדה יאל.
יאל נולדה בשעה 03:03 לאחר 3 שעות של לידה אקטיבעית ביותר, למסע יצאתי מלווה בבן זוגי, אימי ומטפלת השיאצו שלי וכל המלאכים הפיות והקריסטלים שהצלחתי להביא עימי לחדר הלידה יחד עם רסקיו ושמנים.
שלוש פעמים ניסיתי לדחוף אותה החוצה אך היא שבה פנימה עדיין משחקת לה בין העולמות, ואז לא היו לי כוחות וגייסתי את אמא צ`יטה לעזרתי, קראתי לה שתבוא וכשקיבלתי את תמונתה הברורה של החתולה האדירה הזו, ידעתי שכעת אני מוכנה ללדת, ואכן תוך זמן קצר ביותר יאל יצאה מבטני אל העולם שבחוץ.
ברוך הבא לעולם נסיכה קטנה, אבא נדב מיד שם לה טיפת רסקיו על העין השלישית, והסברנו לך שהגעת אל כדור הארץ במימד השלישי.
הימים הראשונים היו מבלבלים, מלאים בפחדים וכל עולם המראות נגלה לפתע לתודעתי בצורה כה ברורה.
לרגע נדמה שכל חיי יאל הייתה עימי, וכאילו מעולם לא באה דרכי..
היא מלמדת אותי על אושר ושפע ושמחה ועל נטרול פחדים כי אם כל אחד מאלו אצלי מופיעים מייד היא מודיעה לי שאיני ממורכזת שאיני נקייה ושעליי להמשיך ולעשות עבודה. כשאיני ממורכזת ונקייה גם היצור הטהור והקטן הזה נמשך עימי לשמאל או לימין ולכן למדה אני כי עליי לחיות כאן ועכשיו כי אין יותר הנחות לעצמי, שעליי לממש את ייעודי ואת חלומותיי ולדעת מי אני מבלי שיגדירו לי את עצמי מהסביבה.
כל אחד ואחת מאיתנו היא נשמה חופשייה באין סוף הזה. כל אחד ואחת מאיתנו בחר את הנתיב של חייו, ולא אמורה להיות כאן אשמה או בושה רק אהבה.
אין אדם שהוא מובן מאליו וכל אחד ואחת מאיתנו ראויים לאהבה. למדתי לעולם לא לעזוב את עמדתי מול המראה לפני שאני אומרת לעצמי שהיצור הזה ראוי לאהבה, אני ראויה לאהבה.
פלא הלידה הזכיר לי זאת, ביתי ובן זוגי אינם מובנים מאליו והם ראויים לאהבה, ואני מודה לאלוהים שנתן לי את היכלות להרגיש ולחוות זאת, גם כשקשה או כואב ואני בוכה, למדתי שזה כמו הצירים של הלידה, זה חלק מהדרך שמביאה אותי בסופו של דבר לאושר עילאי שאין לתאר אותו במילים.
אמא צ`יטה ויונק הדבש מלווים אותי בכל יום במסעי זה, יחד עם אמא אדמה והטבע שסביבי.
רק עברו חודשיים וקצת מאז וכבר הספקתי להרגיש שאין לי כוחות להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לי אך גיליתי שאל לי להילחם ברשעים אלא פשוט לממש את עצמי, אז זה קצת קשה כשעוד אין לי את הקן לחיות בו, הפינה בה אני יכולה להיות חופשיה לחלוטין אך אני פונה ליקום בכל יום ומבקשת למצוא את ביתי, מקום בו אוכל להיות אני.
ועכשיו שבע חודשים אחרי שכתבתי זאת, סוף סוף אנחנו מצאנו בית קטן במושב להשכיר, אז נכון שזה עוד לא בית הבוץ והחווה שמכלכלת את עצמה עליה אנו חולמים, אך זהו הצעד הראשון אותו אנו מעזים לעשות, ונדרש לכך אומץ לב רב, כי אין לנו עבודה או מקור פרנסה שיכול להבטיח לנו שיהיה עם מה לשלם שכר דירה ולחיות בכלל במדינה אך החלטנו לבטוח במאה אחוזים במה שמלאכים והיקום לנו מזמנים., כי למדנו שכשעל ליבנו אנו סומכים ההרמוניה והאהבה אותנו סובבים.
אז תודה ליקום על כל מה שהוא נותן ותודה למדריכים שאותנו מכוונים ולמלאכים והפיות שעלינו שומרים.
אור ואהבה,
הילה