על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 16 אוגוסט 2007, 03:50
קראתי בעינין את הדיון פה ושמחתי לקרוא את מה שכתבת פלונית יקרה .
שמחתי , כי בעיניי , ההתלבטות שלך שווה המון. טעמתם משהו מהחינוך ביתי ואת לא ממהרת לשלוח אותם לגן ולמסגרות ,זה לא כמו שהיה פעם כשבעצם אף אחד לא ידע אחרת ואת כל הילדים הכניסו לגנון של העיריה .
אני עושה עכשיו הרבה עבודה ,בעקבות "העבודה " של בירון קייטי, מכירה ?
אני אולי יכולה לשאול בנוסח קייטי:"מה היית בלי ההתלבטות ?"
תעני את על השאלה הזו , אסור להפריע לאנשים בעבודה שלהם.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
אני יכולה לספר לך שאצלי זה קרה בבת אחת , ישבנו באוטו ונסענו מביקור משפחתי בחגים, היה ראש השנה והדרך היתה יפיפיה ,כי כשרואים את הזהב של הסתיו הלב פשוט עולה על גדותיו מרוב יופי.
היה לי נעים להיות בחברת בני , פשוט נהנתי מהנסיעה איתו , כל הפחדים שלי לגבי זה שאיך אני אעשה את הנסיעה הזו לבד (בן זוג היה במילואים)התאדו ,כי הוכחתי לעצמי שעמדתי יפה במשימה ,הייתי רגועה ושמחה .ואז הבנתי שאני הולכת לכתוב מכתב התפטרות ולא מחכה עוד יום.(עבדתי בחלקיות משרה וקיבלנו עזרה מחמי ששמר על הילד , אבל לא היתה לי הרגשה שהוא נהנה לעשות את זה ובטח שלא יעמוד בלהיות גם ביבי סיטר של התינוקת שבבטן).
היום , כבר 3 שנים שאני לא עובדת , עוד מעט יום נישואין, אני חולמת לפעמים על העבודה במחלקה .זה מתבטא בעיקר שם.אני חושבת שבחלומות הללו יש מסר של 'זו היתה התקופה ההיא , עם ההלכי רוח הלחוצים של אז , תראי אילו החלטות שגויות קיבלת כשהיית בסביבה שכזו ולאיזה סיטואציות בלתי אפשריות נקלעת .טוב שניקית את זה.'
תראי , בניגוד אליך , אני רק עבדתי . לא עשיתי לעצמי קרירה .אומנם הייתי משקיעה בלימודים והיתה חשובה לי הערכה מהפצינטים שלי והצוות עד מאוד , אבל החשבתי את עצמי לעובדת מהשורה .אני מניחה שהיה לי קשה לותר יותר אם זה היה מחייב ויתור על פיסת אגו.לא שאני רומזת שמי שיש לו/ה קרירה הוא בעל אגו מנופח , זה רק עינין שאתה רגיל לקבל את החיזוקים שלך מהכיוון ההוא ,אם הקרירה משגשגת אז זה חיזוק חיובי ,זה זריקת מרץ , למה? -לעבוד עוד יותר קשה , להשקיע עוד .
ככה בנוי העולם הזה .מזהירים אותנו שאם נרד לרגע מהסחרחרה נשאר על האדמה כמו אסטרונאוט שהמעבורת שלו המריאה זה עתה לחלל.
לסחרחרה יש תנועה מעגלית , אבל אופקית ולחללית יש תנועה אנכית (לפחות עד שהיא נכנסת ל'מסלול' ,ואת זה אני יודעת ,כי אני מקריאה לבן שלי ספר בנושא ).סתם מענין.
אני חושבת שאישה עם קרירה יכולה לבחור להסתכל על הקרירה שלה כמו על תחום בחיים ,סחרחרה , משהו שמסתובב לו שם בגינה בפינה מסוימת ,ולא להרהר בעינין כמי שעומדת סמוך לכן השיגור ובאוזניה הספירה לאחור.או לפחות אם להיות אוביקטיביים ,לדמיין שיש שתי מעבורות חלל : הקרירה ,וגם הילדים,
קראתי בעינין את הדיון פה ושמחתי לקרוא את מה שכתבת פלונית יקרה .
שמחתי , כי בעיניי , ההתלבטות שלך שווה המון. טעמתם משהו מהחינוך ביתי ואת לא ממהרת לשלוח אותם לגן ולמסגרות ,זה לא כמו שהיה פעם כשבעצם אף אחד לא ידע אחרת ואת כל הילדים הכניסו לגנון של העיריה .
אני עושה עכשיו הרבה עבודה ,בעקבות "העבודה " של בירון קייטי, מכירה ?
אני אולי יכולה לשאול בנוסח קייטי:"מה היית בלי ההתלבטות ?"
תעני את על השאלה הזו , אסור להפריע לאנשים בעבודה שלהם.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
אני יכולה לספר לך שאצלי זה קרה בבת אחת , ישבנו באוטו ונסענו מביקור משפחתי בחגים, היה ראש השנה והדרך היתה יפיפיה ,כי כשרואים את הזהב של הסתיו הלב פשוט עולה על גדותיו מרוב יופי.
היה לי נעים להיות בחברת בני , פשוט נהנתי מהנסיעה איתו , כל הפחדים שלי לגבי זה שאיך אני אעשה את הנסיעה הזו לבד (בן זוג היה במילואים)התאדו ,כי הוכחתי לעצמי שעמדתי יפה במשימה ,הייתי רגועה ושמחה .ואז הבנתי שאני הולכת לכתוב מכתב התפטרות ולא מחכה עוד יום.(עבדתי בחלקיות משרה וקיבלנו עזרה מחמי ששמר על הילד , אבל לא היתה לי הרגשה שהוא נהנה לעשות את זה ובטח שלא יעמוד בלהיות גם ביבי סיטר של התינוקת שבבטן).
היום , כבר 3 שנים שאני לא עובדת , עוד מעט יום נישואין, אני חולמת לפעמים על העבודה במחלקה .זה מתבטא בעיקר שם.אני חושבת שבחלומות הללו יש מסר של 'זו היתה התקופה ההיא , עם ההלכי רוח הלחוצים של אז , תראי אילו החלטות שגויות קיבלת כשהיית בסביבה שכזו ולאיזה סיטואציות בלתי אפשריות נקלעת .טוב שניקית את זה.'
תראי , בניגוד אליך , אני רק עבדתי . לא עשיתי לעצמי קרירה .אומנם הייתי משקיעה בלימודים והיתה חשובה לי הערכה מהפצינטים שלי והצוות עד מאוד , אבל החשבתי את עצמי לעובדת מהשורה .אני מניחה שהיה לי קשה לותר יותר אם זה היה מחייב ויתור על פיסת אגו.לא שאני רומזת שמי שיש לו/ה קרירה הוא בעל אגו מנופח , זה רק עינין שאתה רגיל לקבל את החיזוקים שלך מהכיוון ההוא ,אם הקרירה משגשגת אז זה חיזוק חיובי ,זה זריקת מרץ , למה? -לעבוד עוד יותר קשה , להשקיע עוד .
ככה בנוי העולם הזה .מזהירים אותנו שאם נרד לרגע מהסחרחרה נשאר על האדמה כמו אסטרונאוט שהמעבורת שלו המריאה זה עתה לחלל.
לסחרחרה יש תנועה מעגלית , אבל אופקית ולחללית יש תנועה אנכית (לפחות עד שהיא נכנסת ל'מסלול' ,ואת זה אני יודעת ,כי אני מקריאה לבן שלי ספר בנושא ).סתם מענין.
אני חושבת שאישה עם קרירה יכולה לבחור להסתכל על הקרירה שלה כמו על תחום בחיים ,סחרחרה , משהו שמסתובב לו שם בגינה בפינה מסוימת ,ולא להרהר בעינין כמי שעומדת סמוך לכן השיגור ובאוזניה הספירה לאחור.או לפחות אם להיות אוביקטיביים ,לדמיין שיש שתי מעבורות חלל : הקרירה ,וגם הילדים,