על ידי דלית_ב* » 01 אוקטובר 2009, 11:03
בערך ב 4:15 (אני יודעת בדיעבד) הרגשתי משהו משתנה וכאילו משהו משך אותי להזדקף. היתה לי בחילה ואחרי ציר הקאתי את כל הספגטי בתענוג גדול. זו היתה הקלה טובה.
אחרי ההקאה התחילו צירי לחץ ואני נכנסתי ללחץ. מפחיד, מוזר. עכשיו אשכרה צריך לעבור שם תינוק. פחדתי מאוד וקראתי לזאב. מהשלב הזה מאוד רציתי את שניהם לידי. הייתי מבולבלת ומפוחדת.
וכל הזמן הרגשתי שיוצא לי קקי, מה שהיה נכון בחלק מהמקרים. כל ציר גם שמתי מאחורי את הגיגית ואחרי כמה זמן זה עצבן אותי והציק לי.
בשלב הזה כבר דיברתי די הרבה, אני זוכרת את עצמי ברצף יללנות (מבחינת הטון) "מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה? מה קורה מה קורה מה קורה? אלוהים אלוהים אלוהים, שיט שיט שיט" בשלשות, כמו הצירים - הפוגה ואז שלוש לחיצות רצופות.
הייתי על הברכיים ונשענתי על הדום. אחרי הרבה זמן, כבר ממש כאבו לי הידיים, זה ממש הציק, יותר מהצירים, אבל הרגשתי תקועה שם, שאין לי לאן לזוז.
מינדי הציעה, אחרי חצי שעה בערך שאני אשכב על הצד ואנסה לנוח, כי אני מתעייפת מאוד ואין הרבה התקדמות. היה לי מאוד קשה עם ההתמשכות של זה, חיכיתי כל הזמן שהיא תגיד, "הנה הראש עוד ציר אחד הוא בחוץ" וממש לא. נשכבתי על הצד, היה לי מאוד לא נוח, הרגשתי שהאגן שלי נכנס לי לבטן.
היא ביקשה לבדוק שיש פתיחה גמורה ואיפה הראש ואחרי ציר היא בדקה ואמרה שזה בסדר. אמרתי שלא נוח לי והיא הציעה שאני אעבור לכסא לידה והסכמתי. את הכסא העמדנו ליד המזרון, כמעט מתחת לפייה שענבל הביאה לי...
בערך ב 4:15 (אני יודעת בדיעבד) הרגשתי משהו משתנה וכאילו משהו משך אותי להזדקף. היתה לי בחילה ואחרי ציר הקאתי את כל הספגטי בתענוג גדול. זו היתה הקלה טובה.
אחרי ההקאה התחילו צירי לחץ ואני נכנסתי ללחץ. מפחיד, מוזר. עכשיו אשכרה צריך לעבור שם תינוק. פחדתי מאוד וקראתי לזאב. מהשלב הזה מאוד רציתי את שניהם לידי. הייתי מבולבלת ומפוחדת.
וכל הזמן הרגשתי שיוצא לי קקי, מה שהיה נכון בחלק מהמקרים. כל ציר גם שמתי מאחורי את הגיגית ואחרי כמה זמן זה עצבן אותי והציק לי.
בשלב הזה כבר דיברתי די הרבה, אני זוכרת את עצמי ברצף יללנות (מבחינת הטון) "מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה? מה קורה מה קורה מה קורה? אלוהים אלוהים אלוהים, שיט שיט שיט" בשלשות, כמו הצירים - הפוגה ואז שלוש לחיצות רצופות.
הייתי על הברכיים ונשענתי על הדום. אחרי הרבה זמן, כבר ממש כאבו לי הידיים, זה ממש הציק, יותר מהצירים, אבל הרגשתי תקועה שם, שאין לי לאן לזוז.
מינדי הציעה, אחרי חצי שעה בערך שאני אשכב על הצד ואנסה לנוח, כי אני מתעייפת מאוד ואין הרבה התקדמות. היה לי מאוד קשה עם ההתמשכות של זה, חיכיתי כל הזמן שהיא תגיד, "הנה הראש עוד ציר אחד הוא בחוץ" וממש לא. נשכבתי על הצד, היה לי מאוד לא נוח, הרגשתי שהאגן שלי נכנס לי לבטן.
היא ביקשה לבדוק שיש פתיחה גמורה ואיפה הראש ואחרי ציר היא בדקה ואמרה שזה בסדר. אמרתי שלא נוח לי והיא הציעה שאני אעבור לכסא לידה והסכמתי. את הכסא העמדנו ליד המזרון, כמעט מתחת לפייה שענבל הביאה לי...