דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

שליחת תגובה

כאשר הנך נותן תמיכה, לעתים אינך נותן מרחב.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי אהבת_עולם* » 25 פברואר 2011, 21:46

נדמה לי ש-בעלי במילואים לא מדבר דווקא על מצב מלחמה, אלא פשוט על מצב שהאבא נעדר מהבית לתקופה, והאמא צריכה להתמודד לבד עם הילדים עם הבית, לישון לבד וכו', שזה אז עיקר הקושי ולא הדאגה כמו במצב מלחמה.

זו לא לגמרי אותה התמודדות.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי טליה_אלמתן* » 25 פברואר 2011, 20:40

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי ע_ע_ע* » 25 פברואר 2011, 15:34

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי רוזמרין* » 25 פברואר 2011, 11:18

אני חושבת שכדאי להשאיר אותו כמו שהוא, בגלל 2 סיבות.
אחת- זה אמנם נפתח בתקופת מלחמת לבנון השניה אבל רלוונטי גם לאזורים אחרים וזמנים אחרים.
שתיים- הלוואי ואתבדה אבל נראה לי שנזדקק לתמיכה שכזו גם בעתיד. אבא, בעל או בן בחזית בזמנים קשים זה קושי בלתי נסבל.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי ע_ע_ע* » 25 פברואר 2011, 09:20

מציעה לאחד עם חיבוק חיזוק לצפון תחת השם
מלחמת לבנון 2 תמיכה קהילתית או משהו כזה

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי טול_טול* » 22 פברואר 2011, 22:43

אותי הדף הזה ריגש, גם בקריאה עכשיו.
זה דף שמעביר את האוירה הקהילתית כאן גם אם אינו בנושאי הליבה וגם אם היה זמני.
אם עושים ניקיון מאוד מאוד יסודי ומשאירים רק את נושאי הליבה אז למחוק,
אבל אם, לא לדעתי הוא לא מהראשונים להימחק.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי יעל* » 16 אוגוסט 2006, 22:04

והשיר (שתמיד צחקנו בציניות כשנזכרנו איך אבא שלי שר לנו אחרי מלחמת יום כיפור), לא מפסיק להתנגן בראשי.

".....בשם כל האבות אשר יצאו לקרב נורא
ושרוצים לשוב אליך חזרה

אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה
שזו תהיה המלחמה האחרונה"

הייתי כותבת את כל המילים אבל זה מצמרר מידי

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 16 אוגוסט 2006, 19:36

שלי עכשיו בדרך הביתה, אך ישאר בכוננות עוד כמה ימים. אני עדיין מקווה שיהיה לי כוח לארגן מעגל נשים לשלום, כי גם עכשיו אחרי הפסקת האש זה רלוונטי להזכיר לכולם שהרוח הנשית לא רוצה מלחמות ולתת כוח לנשים (וגם לגברים) שחושבות כך להאמין בדרכן. כרגע זה גדול עלי ורוצה להשקיע את זמני בחזרה לשגרה. אני מאחלת לכולנו שלא נצטך יותר לעולם לפתוח דף כזה. וגם מייחלת לשחרורם של החטופים. נושאת תפילה לשלום, ושלא יהיו עוד מלחמות.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי יעל* » 16 אוגוסט 2006, 16:17

גם שלי חזר,
יותר מדויק הלכתי לקחת אותו חזרה.
עכשיו הוא בבית עד מחר וכולנו תקוה שמחר גם ישתחרר.
בנתיים זו חופשת הבראה.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שמש_בבטן* » 16 אוגוסט 2006, 15:10

יש לי גבר בבית מאתמול ועד מחר. איזו הקלה. פתאום אני בין הילדים לא מבינה איך אני נשארת עם שניהם לבד כדי לאפשר לו להתקלח...
מקוה שיחזור סופית בקרוב כי - די כבר!!!

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 16 אוגוסט 2006, 09:55

שלי חזר לאפטר של 24 שעות לחתונה של חבר (איזה כיף היה [-: ) , אבל הם כבר לא בלבנון בכלל ונשאר לו רק לשפצר את הטנקים :-) וכנראה הוא יחזור סופית ביום שישי :-) :-) :-)

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי יוחננ_ית* » 15 אוגוסט 2006, 23:01

שמעתן מהבעלים? יש בשורות טובות? הגיעו הביתה? התקשרו?

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 15 אוגוסט 2006, 08:14

יעל, קבלי חיבוק, ליבי איתך.
((-))

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי חוט_השני* » 14 אוגוסט 2006, 22:21

יעל
(()) (()) (()) (()) (()) (()) (())
קבלי חיבוק, ליבי איתך.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 14 אוגוסט 2006, 16:32

יעל, קבלי חיבוק, ליבי איתך.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי יעל* » 14 אוגוסט 2006, 09:29

ואני כבר שעה בהסטריה.
הפסקת האש נכנסה לתוקף, האיש שלי נמצא אי שם רחוק בלבנון ובתחושה שלי הוא אפילו לא יכול להגן על עצמו.
איך הם יקבלו הספקה (מים ואוכל) אם אסור למסוקים שלנו לטוס שם.
מי חושב אליהם שנשארו שם.
כולם מדברים על הפסקת אש ואני יוצאת מדעתי וכואבת לי הבטן.
לפחות לשמוע ממנו משהו.....

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 14 אוגוסט 2006, 09:11

רגעים של אופטימיות -
אבא שלי נוסע היום לגבול הצפון לבקר את אהובי. הוא נוסע עם בירות, אבטיחים וקרטיבים לחיילים.
הוא מאוד מתרגש, מתחילת המלחמה בוער לו הטוסיק שהוא רק יושב בבית ורואה טלויזיה, ופתאום אהובי הציע לו לבקר ואפילו לעזור, מה שמייד הזניק אותו להודיע במשרד שהוא קיבל צו 8 , להתארגן ולנסוע.

זה גם מה שהשאיר לי בדיוק לילה להכין מתנות .

אז אפיתי מיליון עוגיות מזל עם מזלות בסגנון "אם לא תזהר ממש בקרוב יטביעו אותך באהבה", "עוד מעט תשוב הביתה בשלום", "בקרוב תעשה ילדים " ושאר מסרים אופטימים (עשיתי אפילו "ג'וקר" - משאלה לבקשתך).
והתקשרתי לכל המשפחה והחברים שכתבו מכתבים, סרקו אותם ושלחו לי במייל
והכנתי חוברת של "תמונות לארנק" משולבות במכתבים.
וארזתי גופיות ותחתונים ושאר בגדים עם ריח של בית (כיבסתי שוב במיוחד, בשביל הריח)
והלכתי לישון לפנות בוקר, אבל סוף סוף שמחה ומרוגשת ולא מותשת ומעוכה. :-)

וגם נכנסה הפסקת האש לתוקף , מה שכנראה לא יחזיר את האיש שלי הביתה , אבל יהפוך את המשך השהיה שם ליותר דומה למילואים רגילים מלמלחמה (אני מקווה..) .

וגם מתרגלים להכל , ואני כבר יותר מסתדרת, ויש לי מלא חברים וחברות מתוקים שעוזרים לי , והקשר עם אמא שלי בכלל נסק לגבהים חדשים (אנחנו ממש מטפלות ביחד בילדות מבוקר עד ערב כמו צוות מיומן ומתקשר היטב).

וזהו.

רק נשאר שיבוא שלום @}

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי רון_ג* » 13 אוגוסט 2006, 23:21

ראיתי עכשיו חדשות בערוץ 10 והיתה שם כתבה ארוכה ארוכה על כל הנופלים של אתמול.
אי אפשר לתפוס את הכמות של האנשים שנהרגו. זה אובדן שלא יאומן.
והמוות של אורי גרוסמן. השמועות כאן בהרי ירושלים הקדימו את ההודעה הרשמית בשעות רבות.
לראות את אבא שלו היום בטלויזיה מתבטא בשבוע שעבר בקולו הרגוע והרך על המחיר היקר שעלולים לשלם ...
ועל זה שהמוות הגיע גם אליו.

אנחנו כאן בינתיים נטרפים מדאגה לאח של אשתי שנמצא עכשיו עמוק בפנים. אני בכלל לא יכול לדמין מה זה דאגה לילד/בן זוג
שנמצא שם.

תהיו חזקות.

שיבוא הביתה. שהסיוט הזה יגמר.
ושייגמר כבר הסיוט הזה!!!!
כמה שיותר מהר.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 13 אוגוסט 2006, 22:07

באתר עידן הדלי מצאתי חוברת להורדה ובה עצות לימים לחוצים. http://idan-hadli.co.il/[po]web design[/po]/pashutivee.pdf.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 13 אוגוסט 2006, 18:24

אני יושבת מול המסך ובוכה מהדברים שכתבתן.
אנחנו בארצות הברית, ובעלי לא מגוייס. בן דוד שלי גויס, אבל זה הכי קרוב שאני מכירה. מה זה משנה?
אני כל הזמן חושבת על המשפחות שנותרו בלי אבא, לא יודעת לאן להוביל את העצב, ומרגישה כאן כל כך בודדה ברגשות שלי.


_חיבוק לכל אלו שהאהובים שלהן במלחמה.
מקווה שיגיעו מהר ובשלום הביתה._
ושייגמר כבר הסיוט הזה!!!! {@ {@ {@ {@ {@ {@

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי חוט_השני* » 13 אוגוסט 2006, 14:40

שיבוא הביתה. שהסיוט הזה יגמר.
אמן.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 13 אוגוסט 2006, 02:12

הוא התקשר עכשיו. רעדתי מהתרגשות. הוא אמר שהוא הרגיש כל הזמן בליבו את העבודה שאני וכולם עושים כדי להגן עליו ועל חבריו. אוף שיגמר כבר. אמרתי לו שאני כאן חזקה בשבילו אבל כשיגיעה הביתה אני בטח אתפרק. שיבוא הביתה. שהסיוט הזה יגמר.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי נועה_בר* » 12 אוגוסט 2006, 21:50

חיבוק לכל אלו שהאהובים שלהן במלחמה.
מקווה שיגיעו מהר ובשלום הביתה.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 12 אוגוסט 2006, 21:34

תודה מיכל - קיבלתי את עצתך - אני יושבת עכשיו ונושמת שלום ושלמות הגוף והנפש

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 12 אוגוסט 2006, 21:21

שפע טל מקסימה. קחי נשימה עמוקה. תחשבי שכל נשימה שלך מחזקת אותו ומגנה עליו. בקשי מהורייך להיות עם הבנות אפילו ל10 דקות ביום כדי שתתפני לנשום מדי פעם. אני מאמינה שמצב התודעה שלי משפיע על רוחו של אהובי. אין זה אומר לא לבכות או לפחד, אך אחרי כל בכי ודמעה אני מנסה להתחזק, בשבילו בשביל הבת שלי.
ואם את רוצה לדבר את מוזמנת להתקשר.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי דולפין_סגול* » 12 אוגוסט 2006, 20:56

אוי! זה פשוט נורא למה צריך לחכות ליום שני להפסקת אש????
והחדשות הנוראיות של היום.........
פשוט כבד לי בלב.........כ"כ..........
אין חשק לכלום, רק שהזמן יעבור....או שיעצור ככה?!

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 12 אוגוסט 2006, 20:37

אני כל כך מפחדת עכשיו שקשה לי לנשום...
המבצע הזה, יומיים לפני הפסקת האש, נשמע לי כל כך כאוטי, כל כך מסוכן.
קשה לי לנשום, הריאות לא מתמלאות באויר.
אני חייבת שהוא יחזור, אני פשוט לא מסתדרת בלעדיו.
הבנות צריכות אותו, הוא אבא שלהן.
שיהיה כבר יום שני...

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 12 אוגוסט 2006, 08:54

בדף של ככר השוק היתה הצעה לתפילה כזו שתשודר גם בכלי התקשורת. כמו כן אפרת שר שלום גם כן מארגנת תפילה יומית בשעה קבועה, אך בינתיים לא קיבלתי על כך פרטים. תנסו לברר גם דרך האתר שלה http://www.zmanmidbar.net/Events.asp?pa ... 3&ArtId=34

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שגית_רי* » 12 אוגוסט 2006, 07:44

מיכלולה וכל השאר (()) ו ((-))

מהתחלת המלחמה הזאת אני מדליקה נר בבית.
שמעתי מחברה שמנסים לארגן תפילה המונית לשלום. מישהו יודע על זה משהו?
חשבתי אולי להציע, שננסה לארגן משהו כזה, אולי להפיץ את זה דרך האתר ולינקים וחברים בארץ ובעולם שבשעה מסויימת ביום מסויים, כולם יעצרו לכמה דקות, ידליקו נר ויגידו / יחשבו על השלום או על סיום של המלחמה או על ידידות ואהבה...

אולי פשוט להדליק נר, אור לגרש את החושך,
אני מאמינה שזה יכול לעזור..

מה אתם אומרים?
שיהיה לכולם בוקר שקט.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 12 אוגוסט 2006, 00:24

היום בבוקר יצאתי קצת מאיפוס. נסעתי עם פיצקית לקנות כמה דברים שנגמרו לנו בבית וביציאה מהחנות נכנסתי לצומת למרות שהיא לא הייתה פנויה. מכוניות צפרו לי אז נסעתי ממש לאט ופתאום ראיתי מאחורי זוג על אופנוע כשהבחורה ירדה מהאופנוע והבחור מחזיק חזק את האופנוע שלא יפול. איזה פחד, אני ממש לא מבינה איך קרה לי דבר כזה, איך לא ראיתי אותם, איך בכלל נכנסתי לצומת במצב כזה? אם הייתה רואה אותי משטרה היו שוללים לי את הרשיון במקום. עצרתי כדי לבדוק מה קרה ולשאול אם הכל בסדר והבחור צעק עלי שלא ראיתי אותם ונסע. אני כל כך מקווה שלא כואב להם כלום. ואני ככה באמצע הכביש עם תינוקת באוטו רוצה לבכות, רוצה להתנצל ואין למי כי הם נסעו. ובדרך הביתה עברתי ליד הבקו"ם ושם מלא משטרות צבאיות והבנתי שהם בדרך ללוויה וזה היה מצמרר. בהמשך היום פחדתי לנהוג, החלטתי להיות בבית ולוותר על כל התוכניות. אני בכלל לא יודעת איך לעבד את החוייה המפוקפקת שעברה עלי. אני כל כך רוצה להתנצל בפני הרוכבים על האופנוע ולדעת שבאמת לא קרה להם כלום.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 12 אוגוסט 2006, 00:15

הוא לא התקשר כבר יומיים, והחבר הכי טוב שלי עכשיו זה הטלפון הנייד שהולך איתי גם לשירותים ולמקלחת למקרה שיתקשר. אני שולחת לו sms כל כמה שעות ומספרת מה אנחנו עושות ומילות חיזוק ובכלל אני לא בטוחה שהוא יכול לראות את זה, וסביר להניח שנגמרה לו הבטריה אחרי שבוע שלא הטעין אותה.
בהתחלה רציתי לנסוע להיות בזמן הזה באיזה יער עם עוד חברים, אבל אף אחד לא הזמין אותי ואין לי כוח ליזום ובכלל איך אני יכולה להיות איתה בחוץ ועוד לארוז ציוד ולחזוב על כל מה שצריך להכניס לאוטו בלעדיו?
דברים שבדרך כלל מכעיסים אותי מאוד נראים לי עכשיו כל כך בסדר. הבית מלולכך הכלים נערמים אבל אין לי כוח לנקות. פתאום יש לי סבלנות להיות עם הבת שלי כל היום וגם כשיש לי הזדמנות לקבל עזרה ולהתאוורר קצת אני רוצה להיות איתה. בכלל נוח לי עכשיו להיות בבית, (בני יצחק כשיקרא את זה כי אני תמיד רוצה לצאת מהעיר לטבע). ועכשיו כבר לא ממש אכפת לי שבונים לידי ושיש רעש כל היום. כי מה שאני רוצה זה להיות בסביבה המוכרת שלנו ביחד. כבר חודשיים שאנחנו מחפשים בית עם חצר לעבור אליו, וכשסוף סוף מצאנו בני יצא למילואים. ואחרי כמה ימים של התלבטות החלטתי שאני מווותרת על זה ולא חותמת בלעדיו. והאמת זה כבר בכלל לא אכפת לי. כי האנרגיות שלי צריכות להיות עכשיו במקום אחר - בבניית הגנות לבני ולשאר מכרי ובני משפחתו שמשרתים במילואים וגם בתמיכה לחברות שבעליהן במילואים ובבת שלי, היא כל כך מתוקה. היתה לי תקופה לא קלה איתה בזמן האחרון והייתי מותשת מלהיות איתה. אבל בשבוע האחרון כל כך נוח לי איתה. היא חייכנית וחמודה, אוכלת טוב ויונקת פחות. נראה לי שהיא קולטת את המצב ומבינה שכמוני היא צריכה להיות חזקה ולתפקד באופן סביר.
אני מנסה לארגן התכנסות למען השלום אבל בינתיים זה לא זז, השארתי הודעות לאנשים אבל אף אחד לא חוזר אלי. ובשעות היום אני גמורה מעייפות אחרי לילות עם שינה טרופה ובמקום להתקשר שוב אני רוצה להיות עם הבת שלי. היא גם לא כל כך נותנת לי לדבר בטלפון כי היא כל הזמן רוצה לשחק איתו, ובכלל כמה אני יכולה לדבר בטלפון? אבל אני מאמינה שיש חשיבות ליצור מסה קריטית של אנשים שמאמינים בשלום ובדרך נשית כדי להתמודד עם כל הרוע הזה שפתאום נכנס לחיינו.
אני מנסה להרדם ולא מצליחה. אני כל כך רגילה להרדם שהוא לידי ושהוא מרדים אותי עם ליטוף וחיבוק. איזה מזל שלפחות פיצקית ישנה איתי.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שמש_בבטן* » 11 אוגוסט 2006, 22:51

תודה על הדף הזה. האיש שלי מגוייס כבר כמעט שבועיים. אני עייפה ומרוקנת וחולה מדאגה. הקטנה לא יורדת מהידיים והגדול מקבל הכל בשלוה שוברת לב. ואני - האור כבוי. אני בהמתנה. אני משתדלת להיות נחמדה לילדים. משתדלת לשלוח הגנות ואור לאיש ולא לקבור אותו יותר מדי פעמים ביום. לחשוב חיובי ולדמיין חזק חזק איך הוא חוזר.
הכל נהיה גדול עלי מדי. כל מה שאני רוצה זה את האיש שלי בחזרה בבית ובחיים שלי.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 11 אוגוסט 2006, 20:55

תנחומים לנמשפחות הנופלים. אין לי מילים ואני אפילו לא מנסה לדמיין איך זה מרגיש, כי זה איום מדי.
היום הוא התקשר - הם יצאו מלבנון ללילה של מנוחה. הוא אמר שמה שקורה שם זה מלחמה על כל המשתמע מכך. לא ידעתי מה משתמע מכך, אבל לא העזתי לשאול.

לחשוב באיזה מצב הוא נמצא כרגע, באיזה לחץ, כמה מפחיד לו שם. ואני רק רוצה לחבק וללטף ולנשק אותו ושיהיה בבית כבר.
רק בשיחה הזו פתאום הבנתי שהוא במלחמה ולא אני. עד עכשיו כל הזמן דמיינתי שהוא חוזר הביתה ומטפל בי ובילדות, ומחבק אותי ומפנק, ופתאום הבנתי שזה מן הסתם יהיה הפוך. שגם אחרי המלחמה יהיה עוד זמן של קושי , של הסתגלות. שגם אחרי המלחמה אני אצטרך להיות חזקה.

הוא גם אמר לי שהוא שמח שאני חזקה ושומרת על שיגרה. שנשים אחרות בוכות לבעלים שלהן בטלפון וזה נורא קשה, כי גם ככה קשה. מה שהוא לא יודע זה שכל יום אני מכינה אוסף אנקדוטות חמודות למקרה שהוא יתקשר. מין אוסף כזה של דברים שהבנות עשו , כדי שאני לא אצטרך להיות ספונטנית, כדי שאני לא אבכה, כדי שהוא יאמין שאני חזקה.
ולפעמים אני באמת חזקה, סתם, ספונטנית, בעיקר אחרי הטלפון ולא לפניו.
ולפעמים אני מתפרקת לרסיסים שדבוקים ביחד בדבק השגרה.

שבת שלום

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי ארץ_נהדרת* » 11 אוגוסט 2006, 13:18

כל כך עצוב ומרגש והלוואי והיו לי מלים חזקות להגיד. אלוהים בבקשה תעשה שכל זה לא יהיה חינם ותחזיר את כולנו בעורף ובחזית בחזרה בשלום מהר מהר. תעשה זאת ברחמים ולא בדינים.
שנוכל להשפיע רק אהבה וחסד ושלום אמן!
אשמח להעביר שמות של חיילים שנלחמים למקום שבו יושבים אנשים שנושאים תפילה על כל אחד שנלחם. אפשר לכתוב לי בדף הבית.
שבת של שקט עם הרבה טלפונים בריאים מהחזית, וחזרות הביתה, וחופשות, ואולי אולי גם סוף לדבר הזה. (())

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי אמא_של_איסתרא_ובלגינא* » 11 אוגוסט 2006, 12:16

_כל כך מבינה אתכן.
והיום, היה היום שלי הכי כאב והיה הכי עצוב, ומקווה שלא יהיו לי ולאף אחד עוד ימים כמותו.
לחברה יקרה אהובה, אבד אהובה שלה, שם, ליד הבעלים שלכן כנראה.
רק עכשיו אני מצליחה לשלוט קצת בדמעות, בפרצי הבכי.
די. שייגמר הסיוט הזה, ושכל בעליכן ובני זוגכן ובני משפחותיכן יחזרו וישארו לצידכן._


ליאת , כאילו כתבת בשמי...

אחרי הצהורים היייתי איתה בלילה בהלויה לא-הילדודים עשו בעיות

כ"כ נורא, כ"כ לא נתפס , כ"כ לא הגיוני ששוב לא נראה אותו פה...
12:00 בצהורים יום שישי, עדיין לא התחלתי לעשות כלום לשבת, לא מסוגלת


רק שכימנית ומתנחלת אני לא מסוגלת לעשות בראש את הקישור שאולמרט עשה :מלחמה-------> תוביל להתכנסות

והוא כבר השלישי מהישוב שלי שנהרג בלחימה, בשביל מה כדי שלאשתו ולבנו הקטן לא יהיה בית?

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי נועה_בר* » 11 אוגוסט 2006, 10:28

_והיום, היה היום שלי הכי כאב והיה הכי עצוב, ומקווה שלא יהיו לי ולאף אחד עוד ימים כמותו.
לחברה יקרה אהובה, אבד אהובה שלה, שם, ליד הבעלים שלכן כנראה._
אוי, אוי ליאת ((-))
כמה שזה עצוב ונורא. בוכה איתך.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי עירית_לוי » 11 אוגוסט 2006, 00:33

(()) _לכולכן.
מצטרפת לאמונה לתקווה ולתפילה שכולם יחזרו הביתה בקרוב בשלום ובבריאות._

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 10 אוגוסט 2006, 23:40

היום חזרו אלי עורך מדור דעות בוואלה שהמכתב שלי (שגרסה ראשונית שלו מופיעה במעלה הדף והנוסח החדש בדף בית שלי) חשוב ומעניין אבל קצר מדי. אני דווקא חושבת שהוא ממצה ומדוייק אבל ככה לא יפרסמו אותו. אם יש כאן מישהי שחושבת כמוני שצריך להפסיק מיד את המלחמה ויש לה בקשה מה להוסיף למכתב שתהיה איתי בקשר.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 10 אוגוסט 2006, 22:39

המכתב שכתבתי התפרסם היום כאן: http://www.guardian.co.uk/israel/commen ... 11,00.html.
אני מקווה שאולי יעזור במשהו לסיים את המלחמה הזו כבר.

וגם: דיברתי עם אשתו של חבר של בעלי למילואים. היא ספרה לי שהיא מטפלת ברייקי ועשתה טיפול לבעלה מרחוק. גם אני עושה הגנות אנרגטיות לבעלי. תנסו גם אתן. בטוח לא יכול להזיק ומחזק את האמונה בשלום אהובנו.

כמו כן אני מנסה לארגן מעגל נשים שבו נוכל לשתף מרגשיתינו בימים אלו ונפתח ביחד את לאהבה ושלום. חשבתי על יום רביעי הבא אחה"צ בהוד השרון. אם מישהי מאוד רוצה לבוא וזה לא מתאים לה שתכתוב לי בדף בית ונמצא זמן שמתאים גם לכן.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי אנונימי » 10 אוגוסט 2006, 22:14

כל כך מבינה אתכן.
כואבת איתכן, עצובה, לא מבינה את כל ענין המלחמות האלה. מרגישה שזה לגמרי נכפה עלינו, ובתור שמאלנית (כנראה) - לא מבינה איך שמאלנים אחרים מדברים מדברים מדברים ולא מציעים שום פתרון אחר. אז על מה אתם מדברים כל כך הרבה?
והיום, היה היום שלי הכי כאב והיה הכי עצוב, ומקווה שלא יהיו לי ולאף אחד עוד ימים כמותו.
לחברה יקרה אהובה, אבד אהובה שלה, שם, ליד הבעלים שלכן כנראה.
רק עכשיו אני מצליחה לשלוט קצת בדמעות, בפרצי הבכי.

די. שייגמר הסיוט הזה, ושכל בעליכן ובני זוגכן ובני משפחותיכן יחזרו וישארו לצידכן.
(())

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי יוחננ_ית* » 10 אוגוסט 2006, 21:47

אני רוצה לספר מההתחלה. ביום ראשון בלילה, 4 ימים אחרי תחילת המלחמה, נפל הטיל הראשון באזורינו. גיא בעלי היה משוכנע שהטילים לא יגיעו אלינו. שמעתי בום ומאוד נלחצתי. הייתי בפרוזדור והתכופפתי. לא ידעתי מה לעשות. ראיתי את הבנים ישנים במיטה ולא ידעתי איך לקחת אותם או איך לשמור על עצמי ועליהם. דיברנו מראש מה עושים אם, אבל לא הייתי מסוגלת לעשות שום דבר. גיא התחיל לארגן אותנו ואז התחילה אזעקה והשכנה באה לקרוא לנו לרדת למקלט. כעבור זמן מה רב האנשים יצאו מהמקלט אבל אני הייתי בחרדה נוראית ולא הייתי מסוגלת לעזוב את המקלט. העברנו את הלילה במקלט ולמחרת ארזתי תיק ונסענו משם.
ביום חמישי באותו שבוע גיא חזר "הביתה" מוקדם. פתחתי את הדלת וחייכתי מאוזן לאוזן לראותו אותו. "מה, הברזת מהעבודה?" שאלתי אותו. הוא חייך אלי בחזרה ובעדינות אמר, "לא, קראו לי לצבא". הייתי המומה. לא האמנתי, זה לא יכול להיות.
הייתי מאוד מאוד לחוצה בשבוע הראשון, לא הייתי מסוגלת לראות חדשות ופחדתי להישאר לבד עם הבנים. לא הודעתי לחברות שאני נמצאת במרכז הארץ ובקושי דיברתי בטלפון. אנשים בשכונה שבה התגוררנו הרבו לומר, "גם לכאן יגיעו הטילים" ופחדתי לצאת מהבית.
וגיא כל הזמן אמר, זה תיכף ייגמר. עוד קצת. שבוע הבא. הוא באמת האמין בזה בהתחלה.
היה לי מאוד קשה לתפקד וקיטרתי המון לגיא, שלחתי לו כל הזמן הודעות מקטרות לנייד שלו. צרחתי על הבכור. ואז חבר אמר לי שאשים לב את מי אני עוזבת כשאני מפסיקה לתפקד. באותו רגע הכל השתנה אצלי. הבנתי שאני מוכרחה להמשיך להיות נוכחת בשביל הבנים שלי. ושאני מוכרחה להפסיק לקטר לגיא - מספיק קשה לו בלי זה. כאן הייתה נקודת התפנית מבחינתי.
אני עדיין לא נפגשת עם חברות, אני יותר מדי דואגת ולא שקטה. גם כשגיא מגיע הביתה לחופשה לוקח לי כמה שעות להירגע. כשהוא מתקשר - אני שמחה לשמוע ממנו אבל ממהרת לסיים את השיחה, כי אני פוחדת לשמוע ברקע אזעקה או קטיושה.
יש עוד אבל התינוק ממש זקוק לי.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי נועה_בר* » 10 אוגוסט 2006, 21:26

_מצטרפת איתכן לאמונה לתקווה ולתפילה שכולם יחזרו הביתה בקרוב בשלום ובבריאות.
שהימים הבאים יהיו שקטים וטובים._
(())

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי יעל_צ* » 10 אוגוסט 2006, 21:20

(()) לכולכן.
מצטרפת לאמונה לתקווה ולתפילה שכולם יחזרו הביתה בקרוב בשלום ובבריאות.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי ספינה_טרופה* » 10 אוגוסט 2006, 21:01

קוראת על ההתמודדויות שלכן ומזדהה כ"כ.
דואגת למכרים ולקרובים שנמצאים שם.
מצטרפת איתכן לאמונה לתקווה ולתפילה שכולם יחזרו הביתה בקרוב בשלום ובבריאות.
זה כ"כ קשה. (())(())
שהימים הבאים יהיו שקטים וטובים.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי דולפין_סגול* » 10 אוגוסט 2006, 20:56

רק היום גיליתי את הדף הזה........

אני כולי דמעות. עצוב לי כ"כ.

אהובי יצא למלחמה מהיום הראשון שהיא פרצה.
אולי אפילו מכמה שעות לפני תחילתה - היינו בארוע, פתאום הכל הופסק וקראו לו!
בהתחלה היתה תחושה של "קצר וקולע".
"תיכף זה נגמר".
והנה עוד יום ועוד יום.
מה קורה פה?
יש לנו ילדה בת שנתיים וחצי - שלפחות פעם ביום נשכבת על הרצפה ורוצה את אבא.
ועוד תינוקת בת חודשיים - שהוא לא מכיר. ז"א...........עוד מעט חודש שלם שלא ראה אותה יותר מכמה דקות מדי פעם.
וגם את הזמן המועט שיש לו איתנו (הוא מגיע מדי פעם הביתה והולך....) הוא משתדל לפנות לאחותה הגדולה.

בעלה של אחותי ובן דוד שלי (ששש........אישתו בהריון...אבל זה סוד) עלו ללבנון שבוע שעבר.......ואני כ"כ כ"כ כ"כ דואגת.
שניהם כבר נפצעו בעבר ....וכולם בלחץ מהדפיקה בדלת..........

ההורים שלי בחיפה, מופגזים על ימין ועל שמאל ומתעקשים להשאר שם, לא עוזבים כשקשה......

ובא לי לבכות..........וביתי שואלת, אמא , מה קרה? אבל למה קרה? אמא, את עצובה?

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 10 אוגוסט 2006, 11:26

כבר כמה ימים שהבת שלי הקטנה-גדולה מפילה את עצמה על הרצפה בכוונה, ועושה כאילו זה בטעות.
ככה היא מבטיחה לעצמה בוודאות שיערסלו אותה, ויחבקו אותה, וילחשו לה מילים נעימות באוזן ויקחו אותה החוצה לראות ציפורים.
ולפעמים אני כל כך רוצה לעשות את זה בעצמי. להפיל את עצמי על הרצפה וישיערסלו אותי, ויחבקו אותי וילחשו לי מילים נעימות ויראו לי ציפורים.

המגע הזה, שבחיי נישואים הוא כל כך ברור מאליו, והוא כל כך מטעין.
אני כמו בטריה של מגע, שפועלת מתוך הרזרבות הכי שמורות ואחרונות שלה, ומחכה שיבוא זה שמטעין אותה.
אני רוצה להתכרבל , להשתבלל, להיות מחובקת, מכוצ'צ'ת, חפונה, עטופה, נגועה בכל הגוף.
אה, ושזה יהיה הוא, זה שמטעין.

עוד לא גמרתי להתחיל להיות אמא וכבר אני לומדת להיות אוטומט במתכונת חירום. - אני כל כך מזדהה. ככה אני בדיוק. ((-))

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 10 אוגוסט 2006, 10:48

אחד הדברים שהכי קשים לי זה שאנחנו משפחה של שלום ואהבה- לא על דרך המליצה - שלום ואהבה ואור ושפע ממש- זו אחת המטרות שלנו בחיים - אנחנו מוסיפים אהבה בעולם - וחסד- וקבלה ואמונה בטוב .
ואז פתאום מגיע הטלפון הזה מהאנטי עולם שלנו - עולם של הרס וחורבן וכאב ושנאה ואומללות וצער - וכמה סימבולי שזה אפילו לא קול אנושי אלא הודעה מוקלטת של מחשב- והאיש שלי, מהעולם שלי, הולך לשם, בלי להסתכל אחורה.
כל היום הראשון, שהוא היה באימונים ועוד לא דאגתי, רק כאבתי את הפער, הרגשתי ממש כאילו השתלט עליו איזה כח פאלי שקורא "לכבוש!" , כאילו הוא פעל כמו "זומבי גבר" שצועד למלחמה כי זה בטבעו.
אבל הוא התקשר , כל הזמן , וסיפר לי מה הוא רואה. סיפר על רחובות ריקים בקריית שמונה, ועל אנשים שכבר חודש במקלטים, ועל כפר גלעדי ועל חברים לגדוד ועלועל ולא התחלתי לחשוב שמלחמה זה טוב, אבל הבנתי שהוא הלך אליה ממקום טוב - של לרצות להציל ולעזור ולהיטיב למרות הפרדוקס הזה שהוא בלתי נתפס בעיני אבל נכפה עלי כמו עליו כמו על העם הזה כולו.

ואני מתה מפחד מהרגע שהוא יחזור יוגיד לי שהוא הרג. יוווו, איך אני מקווה שהוא לא יהרוג, זה מפחיד אותי כמעט כמו האפשרות השנייה שלא אומרים, כדי שלא יקרה (למרות שלפעמים אני שולחת את הצי הפרטי הדמיוני שלי ומוחקת את לבנון מהמפה בקור רוח מדהים ומטיסה את האיש שלי הביתה על כנפי נשרים ישר למיטה.. )

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי אליה* » 09 אוגוסט 2006, 23:23

מצטרפת,
זוגי היקר ואב שני ילדי במילואים, גם הוא נפרד היום מהטלפון, מה שעבורי היה נקודת השבר הכי גדולה בכל הסיפור הזה.

זוכרת, מזמן, את אבא שלי יוצא למלחמה בלבנון.
אני מנסה נואשות לזכור את התגובות של אמא שלי דרך עיני הילדה שהייתי, ולא זוכרת.

לא הצלחתי להפסיק לבכות היום, להוציא הפוגות בשביל שהילדים לא יראו.
אבל כשהשכבתי אותם לישון, הגדול בן השנתיים לא הסכים לרדת ממני. רצה להירדם רק ככה. הוא עלי, והקטנה לא נוגעת בנו בשום צורה. כמה אנטנות יש לו, אלוהים. ומזל שהקטנה לא הביאה דרישות משל עצמה, אלא רק מחתה קלות על שהפריעו לה לינוק וחזרה לאימוני הטרום זחילה שלה...

מאוחר יותר קיבלתי נזיפה טלפונית רשמית מאבא שלי, על זה שהתנהגות שלי לא הולמת. "את צריכה להסתכל למציאות בעיניים, ולא לנסות לשנות אותה או להתעסק ב-למה היא כזאת. רק להתמודד עם מה שיש ומה שצריך לעשות."

אני מניחה שהוא צודק, וגם- עוד לא גמרתי להתחיל להיות אמא וכבר אני לומדת להיות אוטומט במתכונת חירום.


אני הולכת בעיר וכל גבר שאני רואה מעורר בי כעס - למה הוא פה ושלי בלבנון?
לא רציונלי, קטנוני, אפילו אידיוטי, אבל מה לעשות. זה בדיוק מה שעובר לי בראש.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי רק_טוב* » 09 אוגוסט 2006, 23:00

שפע טל
מקווה לראות אותך מחר באורות, ליבי איתך |L|

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי טו_באב_והאיש_בלבנון* » 09 אוגוסט 2006, 22:53

שפע טל אני מזדהה איתך לגמרי.
שאלתי את אמא שלי אם מתרגלים לרמת החרדה הזאת. אבי השתתף באופן קרבי ביותר בכל המלחמות.
היא אמרה לי שלא.
אני בכלל לא יודעת איפה הוא ומה קורה איתו. ומעבר לדאגה הגדולה קשה לי נורא בשבילו. לחשוב באיזה מצב הוא נמצא כרגע, באיזה לחץ, כמה מפחיד לו שם. ואני רק רוצה לחבק וללטף ולנשק אותו ושיהיה בבית כבר.
שכולם יהיו בבית כבר.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 09 אוגוסט 2006, 14:47

אתמול הוא התקשר וסיפר לי שלוקחים להם את הפלאפונים כי האוייב מאזין.
אמרתי לו שלדעתי הדבר הכי הגיוני לעשות בלי פלאפון זה לצאת מהטנק ולתפוס טרמפים הביתה.
הוא אמר שגם לדעתו.
שמחתי שהוא אמר את זה... :-)

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 09 אוגוסט 2006, 14:45

ניצן , יוחננית, אתן מאוד מוזמנות, כשימאס לכן מאיפה שאתן עכשיו לבוא אלי. יש לי בית ענק וריק עם הרבה מקום (ושתי בנות - בנות חודש ושנה וחודשים).
הלואי ולא יספיק להימאס לכן כי המלמה תיגמר מחר.
למה מחר, היום :-)

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי ניצן* » 09 אוגוסט 2006, 12:27

גם אהובי בצפון.
לפחות עכשיו הוא ברמת הגולן שזה יותר טוב.
אני מתארחת אצל חברים (אנחנו חיפאים)
הוא היה לסוף שבוע ארוך, קצר מידי...
שיחזור מהר. שכולם יחזרו בשלום הביתה (כולל אני, רוצה הביתה שלי...)

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי יוחננ_ית* » 09 אוגוסט 2006, 11:09

שפע טל, ((-))

הדאגה הזו מטריפה. כל החיים והעולם ממשיכים רגיל ומתחת לפני השטח, טירוף.
כל-כך מבינה אותך. גם אני מרגישה כך. כשהגענו לנתניה הייתי המומה לראות איך החיים ממשיכים כרגיל, זה נראה לי ביזרי.
אני הולכת בעיר וכל גבר שאני רואה מעורר בי כעס - למה הוא פה ושלי בלבנון?
גם את זה אני מבינה. אחד המילואימניקים עם בעלי השתחרר לפני כמה ימים בגלל שאשתו עברה הפלה, שוב. סיפור מאוד עצוב. אבל אני אמרתי "איזה כיף לו שהוא בבית". בעלי איפס אותי כמובן כשאמר "לא הייתי מתחלף איתו".
בלילה אחרי שהמילואימניקים נהרגו מפגיעת קטיושה לא ישנתי כל הלילה. זה הסיוט הכי גדול שלי. ומפחיד אותי אפילו לכתוב את זה כאן. אני פוחדת לכתוב את הפחדים שלי, כי זה עושה את זה כל-כך אמיתי. חס וחלילה חס וחלילה.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 09 אוגוסט 2006, 10:49

טו באב, העיניים שלי התמלאו דמעות.

הדאגה הזו מטריפה. כל החיים והעולם ממשיכים רגיל ומתחת לפני השטח, טירוף.
אני הולכת בעיר וכל גבר שאני רואה מעורר בי כעס - למה הוא פה ושלי בלבנון?
אתמול צעקתי על אבא שלי שילך הוא להילחם - להחליף את אהובי, הוא כבר גידל ילדים וחי את החיים .
אחר כך הרגשתי לא נעים שהחילופים הללו כל כך פשוטים לי.
מזל (או אולי לא) שבמציאות זה לא אחד תמורת אחד.

קשה קשה קשה קשה קשה קשה קשה קשה קשה קשה קשה

כל הזמן באים אורחים, חברים ובני משפחה לבקר, לעזור, לתמוך.
הם לא עוזרים לי.
אני רק רוצה להשתבלל עם הבנות . שיהיה לי קל. שיהיה לי שקט.
לא לדאוג לא לדאוג לא לדאוג לא לדאוג.
לפחות מרב הביקורים בסוף היום אני כל כך עייפה שאני נרדמת מייד, עד ההתעוררות הבאה.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי יוחננ_ית* » 09 אוגוסט 2006, 10:43

טו באב, איזה סיפור מקסים, שבאמצע הכל הוא שלח לך פרחים. (חוץ מהלחץ כמובן).
בעלי במילואים כבר 3 שבועות. לשמחתי הרבה הוא לא בלבנון, אבל אני מאוד פוחדת מהקטיושות באזור שלו :-(
כבר 3.5 שבועות שאנחנו לא בבית. אני ושני הבנים (בני 3 חודשים ושנתיים חצי) נודדים ממשפחה למשפחה. דווקא זה הרבה יותר קל לי, יש לי המון עזרה ואני לא צריכה לדאוג לכביסות ולבישולים. אבל החרדה גדולה ויש ימים שאני ממש לא מתפקדת. טיפות הרסקיו הפכו לחברה טובה... ויש גם ימים שאני מתפקדת מצוין. והאיש גם מגיע הביתה פעם בשבוע, כך שממש אין לי מה להתלונן.
רק שייגמר כבר!
אה, ואנחנו התחתנו בערב ט"ו באב. יום נישואין מוזר השנה - אנשים אומרים לי מזל טוב ואני בכלל לא מרגישה שזה יום הנישואין שלנו כי אנחנו לא ביחד.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי טו_באב_והאיש_בלבנון* » 08 אוגוסט 2006, 22:36

כן. הוא פשוט רצה לשמח ולרגש אותי.
קצת מזכיר סיפור של או. הנרי- אני כל כך דואגת לו והוא כל כך דואג לי...

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 08 אוגוסט 2006, 22:03

טו באב זה כל כך מרגש. אני משערת שבן זוגך לא חשב שזה יכול להבהיל אותך.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי טו_באב_והאיש_בלבנון* » 08 אוגוסט 2006, 21:56

בערב מישהו התקשר והבן שלי (בן שש) ענה. שמעתי אותו מסביר לאותו מישהו איך מגיעים אלינו הביתה (מושב...). בהתחלה חשבתי שזה היה ילד מבית הספר. אבל אז הוא נכנס לחדר האמבטיה, שם רחצתי את בתי הקטנה ואמר שמישהו התקשר וביקש לדעת איך מגיעים אלינו הביתה. "מי?" שאלתי. הוא לא ממש זכר או הבין.
הלב שלי צנח. הידיים שלי רעדו פתאום. פחדתי לשאול אותו אם המילה 'צבא' הוזכרה בשיחה הזאת.
הוצאתי את התינוקת מהאמבטיה. דפיקה בדלת.
אני פותחת, לא מאמינה שזה קורה לי. אם הילדה לא היתה לי על הידיים הייתי מתעלפת.

מולי עומד זר פרחים ענק.
מישהו נותן לי אותו ואומר- זה בשבילך. והולך.

אני פותחת את המעטפה האדומה והחגיגית."לאהובתי", היה כתוב שם.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 07 אוגוסט 2006, 21:39

_אמא של אהובי אמרה לי שכשאני מאבדת אמון בכל המערכות הקיימות, אני צריכה להעתיק את האמון למי שנמצא מעל המערכות הללו לבורא העולם.
אני מקנאה גם בה .
גם לי יש אמונה - אני מאמינה בשלום ,אהבה, אור ושפע._
לדעתי כרגע לא משנה למי נותנים את האמון, העיקר או לתת אמון במשהו כדי להוציא אותנו את כולנו מהמצב הזה. כל אחת יכולה לחשוב מה הדרך שלה להתחבר לבורא עולם/ לכוח עליון/ לטבע/ לאהבה/ לנשיות/ לאמא אדמה או לכל דבר אחר כדי לזמן לנו - לכל בני האדם במזרח התיכון שקט.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 07 אוגוסט 2006, 20:56

תודה לכל המגיבות.
בסוף הלא עוד לא בלבנון. אולמרט עוד לא הכריז על "מבצע צבאי רחב היקף", או אולי עכשיו כבר כן (אני קצת מנותקת מהתקשורת..)?

כל כך קשה לי עם זה שחיי אהובי תלויים במערכת שאין לי שום אמון בה. לוּ הייתי מאמינה בכֹּחניות, לוּ הייתי מאמינה במנהיגינו, היה לי הרבה יותר קל.
אחות של אהובי, שגם בעלה בצפון, הציעה לי בשבת לשיר את ברכת המזון במנגינה של "התקוה" .
היא מאמינה בזכותנו ההיסטורית והדתית על הארץ הזו ועל הרבה יותר.
אני מקנאה בה על האמונה שלה. זה מקל מאוד.
אמא של אהובי אמרה לי שכשאני מאבדת אמון בכל המערכות הקיימות, אני צריכה להעתיק את האמון למי שנמצא מעל המערכות הללו לבורא העולם.
אני מקנאה גם בה .
גם לי יש אמונה - אני מאמינה בשלום ,אהבה, אור ושפע.
אהובי, שהתקשר הרגע (ולא ידע על הכתיבה הזו) אמר לי "אל תשכחי שאנחנו מאמינים בטוב, ושאני מאמין בך" , ממש כאילו הוא קרא לי מעבר לכתף....

עולה לי הביטוי "איש באמונתו יחיה".

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי ספינה_טרופה* » 07 אוגוסט 2006, 20:51

זה קשה.
אח וגיס שלי שמגוייסים בצפון.
בן דוד בסדיר (הוא לא בלבנון, אלא בעזה)
והרבה חברים ובנים של חברים, ואחים של... וכולנו ריקמה אנושית אחת חיה.
אני מרגישה שזה הולך וסוגר עלינו.

(()) לכל החיילים ולמשפחותיהם.
מתפללת שכולם כולם ישובו הביתה בשלום ובבריאות, ושנדע ימים קלים יותר.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 07 אוגוסט 2006, 16:30

בזמן הקצר שיש לי לפני שפיצקית מתעוררת כתבתי מכתב קצר ושלחתי למערכת של עיתון הארץ ולאתר ynet
זה ו תוכנו:
"לכל מערכות העיתונים שלום, אודה מאוד אם תפרסמו את המכתב הקצר שלי. לו היה לי זמן הייתי מתרגמת את המכתב גם לאנגלית ומפיצה ברשתות תקשורת זרות, אבל אין לי זמן לכך.
יש לי ילדה בת שנה ואני מטפלת בה במשרה מלאה.
בעלי משרת כרגע במילואים, אינני יודעת היכן. אני רוצה שבעלי אהובי היקר יחזור מיד הביתה. אני צריכה אותו, הבת שלו צריכה אותו. העבודה שלו תלויה בו לחלוטין. אין לו תחליף. לעומת זאת למלחמה הזאת יש תחליף. אני מבקשת ומפצירה בכל מי שיש לו קשר לממשלה או לכל דרג מדיני וצבאי אחר בארץ ובעולם לעשות הכל על מנת לקדם הפסקת אש מיידית".


אם יש לכם/ן רעיונות למי עוד ניתן לשלוח וגם יכולת לתרגם לאנגלית אנא הודיעו לי בדף בית.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי מיכלול_ה* » 07 אוגוסט 2006, 16:09

גם בעלי במילואים, עדייין יש תקווה שלא יעלה ללבנון, הבת שלי מקסימה כל כך, אני כל כך שמחה שקל איתה עכשיו, שימשיך ככה. יש לי המון תמיכה, ממשפחה מחברות. ברגע שהתאפסתי על עצמי אחרי שקיבל את הצו שלחתי sms לכל החברות וביקשתי שיתמכו, (אני ממליצה לכולכן לעשות את זה). כבר הציעו לעזור לי ולהכין אוכל או לשמור על הבת אם צריך וזה מחמם את הלב. בינתיים הספקתי היום לבקר חברה אחרת שבעלה במילואים ובעלי נתן לי טלפון של אשתו של חברה שנמצא איתו כדי שאתמוך גם בה.
יש לי ולבעלי בקשה מכולם, לעשות כל מה שאתם/ן יכולים/ות לעשות (תפילה, מדיטציה או כל דרך אחרת) כדי לסיים את המלחה הזו מהר וללא נפגעים.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי תמר_ס* » 07 אוגוסט 2006, 14:20

(())
גם אצלינו כבר כמה ימים שהוא שם.
מרגישה כ"כ לבד ומצד שני כ"כ דואגים לנו כל הזמן. גם המשפחה, גם החברים. מחבקים בלי סוף.
עכשיו בא לנו להיות עם עצמינו בשקט לבד בבית שלנו (ולהתעלם מהאזעקות).

אנחנו כ"כ עסוקים כל היום שאין לי זמן למחשבות. לו אין זמן לדבר איתי בטלפון. ואולי עדיף ככה.
לא קל לי בטלפונים.
רק שייגמר כבר.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שגית_רי* » 07 אוגוסט 2006, 13:31

אצלי זה אח שנמצא שם כבר שבוע וקצת. וזה קשה. ועוד חברים.
(()) (()) (()) לכול האבות, אחים, בנים שנמצאים שם ולכל המשפחות המגוייסות שנשארות להמתין ולצפות בבית.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי ענן_בעננים* » 07 אוגוסט 2006, 09:41

חיבוק!
אני כול הזמן חושבת על כאלה שיקרים להם נלחמים עכשיו בשביל כולנו.
שיחזור מהר ותחזיקי מעמד
((-))

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי רק_טוב* » 07 אוגוסט 2006, 09:30

הי שפע
אם את מחפשת איך להעביר את הזמן עם הבנות את מוזמנת אלינו בכיף
שבוע טוב ושקט
@}

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי אנונימי » 06 אוגוסט 2006, 23:38

(()) . ברצוני לברך אותו ואתכם שיחזור בשלום. בריא ושלם לך ולבנותייך. ושמירה על המוסריות היא קודם כל שמירה על החיים שלו ושל החברים שנילחמים לצידו.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי שפע_טל* » 06 אוגוסט 2006, 23:06

אז זהו, אשר יגורתי בא לי -אהובי עולה מחר לבנונה.
לבנון ארץ יפה, הרים ונחלים בה, עבר מפואר, שכיות טבע מופלאות,
ואהובי הולך לרמוס כל אלו בגלגלי הטנק, להרוג או לההרג, לפצוע או להיפצע.

כשהגיע הצו 8 היינו אצל אמא שלו שבכתה רק כשלא הסתכלנו. אבא שלי לעומת זאת היה גאה כמו תרנגול שיש לו חתן לוחם (שאוסף את חרפתו על כך שיש מלחמה בעולם והוא לא שם).אני בכיתי קצת ומיד ירדתי לשיקולים פרקטיים - איך אני מעבירה את הזמן הכי טוב עם הבנות.
באוטו בדרך הביתה אמרתי לו שהכי חשוב לי שיזכור שהוא אדם חופשי ולא חייל ושישמור על המוסריות שלו בכל מחיר.
"גם במחיר של החיים שלי? "
"כן".
רגע, מה כן? אני לא מוכנה בשום שום שום פנים ואופן שמישהו יפגע במשפחה שלי.
בכל מחיר לא מסכימה.
בכל מחיר?

השאלות הללו, שכאילו יצאו מפעולה של בני עקיבא, אבל הן לא רלוונטיות כי הוא שם לבד ואני כאן עם הבנות.

דף תמיכה לאלו שהאהובים שלהן במלחמה

על ידי אנונימי » 06 אוגוסט 2006, 23:06

דף תמיכה לכל מי שיש לו מישהו במלחמה - בצפון, בדרום או בכל מקום..
לכל הדואגים והדואגות
לכל המחזקים והמחזקות
לכל המחבקים והזקוקים לחיבוק. (())

זה המקום לשתף, לספר, לבכות, לתת קצת לרחמים העצמיים להציף
להודות שאנחנו לא כל כך חזקות כמו שאנחנו מנסות להקרין
שאנחנו צריכות עזרה ותמיכה.

זה המקום לחבק ולחזק, והרבה.
זה המקום לבקש עזרה אמיתית - פיזית או נפשית , עם הילדים או לעצמך
זה המקום להציע עזרה בבית, עם הילדים, תמיכה נפשית או טיפולים שונים
כל מה שיכול לעזור...

((-)) ((-)) ((-)) ((-))

זה לא המקום לווכחנות פוליטית, אז בבקשה לא לכתוב הודעות שתוכנן קרוב לזה.

חזרה למעלה