על ידי דרך_המלכה* » 12 יולי 2005, 15:24
שלום לכולכם וברוכים הבאים,
כרגע, אני יכולה להציע לכם רק קפה, כי את העוגיות אני אכין אחר-כך כשהגורה שלי תתעורר ואני אחפש מה לעשות איתה בזמן שהיא עליי במנשא, כבר גמרתי להוריד אבק במקומות איזוטריים במיוחד, סידרתי את הספרים בספרייה לפי הגובה ומיינתי צעצועים.
אני משאירה לעצמי פרוייקטים לעשייה בעמידה, כי הגורה אוהבת שעומדים איתה, יותר נכון היא אוהבת להיות בתנועה כל הזמן ואני שונאת לזוז ללא תוצאה ניכרת לעין.
אתמול הייתי לראשונה בחיי אצל אסטרולוגית, עד עכשיו היה בי פחד לשמוע דברים נוראיים על העתיד, אבל נפלה בגורלי, שכנה מקסימה שהיא גם אסטרולוגית שאף פעם לא מדברת על העתיד אלה על ההווה ועל האופי של האדם ומכיוון ששבוע הבא יום הולדתי, החלטתי ללמוד עוד קצת על עצמי. בין הדברים שהיא אמרה שאני צריכה לעשות, זה לעשות, כלומר תמיד יש דברים שאני מתכננת, לרוב אני מתקשה להוציא אותם לפועל.
אחד מהדברים האלו הוא לכתוב באתר הזה, הסיבה לכתיבה היא כי אני רוצה, אני מרגישה שיש לי המון מה להגיד. הסיבות לדחייה היו רבות ומגוונות כגון קשיים במציאת שם
לדף_ הבית והסיבה העיקרית שגם עליה דברנו אתמול, היא ההרגשה שלמרות מה שעברתי, אני לא טובה או מנוסה מספיק כדי לייעץ לאחרים.
בנוף לכתיבה כאן, אני מתכננת לפרסם מודעה ביישוב שבו אני גרה, על מנת למצוא אמהות ששוהות בבית, כדי שנארח חברה אחת לשנייה, לפניי שאני אשתגע מהמחסור בחברה אנושית, אני מציינת את זה, כי לא בא לי להתחמק יותר, משעמם לי, אני זקוקה לחברה אנושית, הגינה המרכזית כאן נטושה בבקרים, כול האימהות נעלמו, אני מקווה שלא כולן חזרו לעבודה, אני מקווה למצוא עוד אחת או שתיים ושתהייה לנו שפה משותפת ואני אוכל לצאת מהבדידות הכפויה.
אני אוהבת להיות בתנועה ואני אוהבת להיות מחוץ לבית, אבל הגורה לא אוהבת נסיעות והגור שהוא כבר בן 4 מעדיף להיות כל היום בבית ולהוציא אותו משם, אפילו לגינה, בעיקר לגינה זה כמעט בלתי אפשרי.
כך שאני מרגישה כאסירה בעל כורחי.
והשאלות, תמיד יש לי המון שאלות, הן רצות במוח שלי ללא פתרון נראה לעין, בעצם, לפעמים אני כן מוצאת פתרונות באתר הנפלא הזה:
אז להלן שאלה ראשונה "האם אפשר להרגיל תינוקות בת חצי שנה לנסיעה בטוחה?" או בעצם לשאלה היותר חשובה "מתי עובר הגבול שבין הצרכים שלי, לצרכים של הילדים שלי, הגור רוצה להיות בבית, אני זקוקה לחברה אנושית, אני זקוקה לו כתירוץ להיות שם, האם במקרה כזה קיפוח הנפש דוחה את הרצון החופשי, ואותו דבר בנוגע לגורה, מה יותר גרוע, הנזק ששנגרם לה בזמן שהיא בוכה במכונית, או העצבנות שלי כי שוב נשארתי תקועה בבית".
הגורה התעוררה הגור הגדול רוצה לשחק אז זהו לעכשיו מקווה לשוב בקרוב.
שלום לכולכם וברוכים הבאים,
כרגע, אני יכולה להציע לכם רק קפה, כי את העוגיות אני אכין אחר-כך כשהגורה שלי תתעורר ואני אחפש מה לעשות איתה בזמן שהיא עליי במנשא, כבר גמרתי להוריד אבק במקומות איזוטריים במיוחד, סידרתי את הספרים בספרייה לפי הגובה ומיינתי צעצועים.
אני משאירה לעצמי פרוייקטים לעשייה בעמידה, כי הגורה אוהבת שעומדים איתה, יותר נכון היא אוהבת להיות בתנועה כל הזמן ואני שונאת לזוז ללא תוצאה ניכרת לעין.
אתמול הייתי לראשונה בחיי אצל אסטרולוגית, עד עכשיו היה בי פחד לשמוע דברים נוראיים על העתיד, אבל נפלה בגורלי, שכנה מקסימה שהיא גם אסטרולוגית שאף פעם לא מדברת על העתיד אלה על ההווה ועל האופי של האדם ומכיוון ששבוע הבא יום הולדתי, החלטתי ללמוד עוד קצת על עצמי. בין הדברים שהיא אמרה שאני צריכה לעשות, זה לעשות, כלומר תמיד יש דברים שאני מתכננת, לרוב אני מתקשה להוציא אותם לפועל.
אחד מהדברים האלו הוא לכתוב באתר הזה, הסיבה לכתיבה היא כי אני רוצה, אני מרגישה שיש לי המון מה להגיד. הסיבות לדחייה היו רבות ומגוונות כגון קשיים במציאת שם
לדף_ הבית והסיבה העיקרית שגם עליה דברנו אתמול, היא ההרגשה שלמרות מה שעברתי, אני לא טובה או מנוסה מספיק כדי לייעץ לאחרים.
בנוף לכתיבה כאן, אני מתכננת לפרסם מודעה ביישוב שבו אני גרה, על מנת למצוא אמהות ששוהות בבית, כדי שנארח חברה אחת לשנייה, לפניי שאני אשתגע מהמחסור בחברה אנושית, אני מציינת את זה, כי לא בא לי להתחמק יותר, משעמם לי, אני זקוקה לחברה אנושית, הגינה המרכזית כאן נטושה בבקרים, כול האימהות נעלמו, אני מקווה שלא כולן חזרו לעבודה, אני מקווה למצוא עוד אחת או שתיים ושתהייה לנו שפה משותפת ואני אוכל לצאת מהבדידות הכפויה.
אני אוהבת להיות בתנועה ואני אוהבת להיות מחוץ לבית, אבל הגורה לא אוהבת נסיעות והגור שהוא כבר בן 4 מעדיף להיות כל היום בבית ולהוציא אותו משם, אפילו לגינה, בעיקר לגינה זה כמעט בלתי אפשרי.
כך שאני מרגישה כאסירה בעל כורחי.
והשאלות, תמיד יש לי המון שאלות, הן רצות במוח שלי ללא פתרון נראה לעין, בעצם, לפעמים אני כן מוצאת פתרונות באתר הנפלא הזה:
אז להלן שאלה ראשונה "האם אפשר להרגיל תינוקות בת חצי שנה לנסיעה בטוחה?" או בעצם לשאלה היותר חשובה "מתי עובר הגבול שבין הצרכים שלי, לצרכים של הילדים שלי, הגור רוצה להיות בבית, אני זקוקה לחברה אנושית, אני זקוקה לו כתירוץ להיות שם, האם במקרה כזה קיפוח הנפש דוחה את הרצון החופשי, ואותו דבר בנוגע לגורה, מה יותר גרוע, הנזק ששנגרם לה בזמן שהיא בוכה במכונית, או העצבנות שלי כי שוב נשארתי תקועה בבית".
הגורה התעוררה הגור הגדול רוצה לשחק אז זהו לעכשיו מקווה לשוב בקרוב.