על ידי אמא_של* » 17 יוני 2004, 09:54
לאו דוקא. יש שליטה לאותו הרגע, אבל מה לגבי אחר כך? לדעת שהרגתי במו ידי ילד, נשמה, ויכולתי למנוע את זה. במקרה שלי לא יכולתי למנוע ובכל זאת אני מאשימה את עצמי. אז במקרה שאכן אפשר למנוע ולא רק שלא מנענו, אלא הרגנו במו ידינו?!
אינני מדברת על מקרים שאין ברירה. ילדה בת 15 אינה יכולה, לדעתי, להתמודד עם לידה, עם ילד. אינה יכולה להיות עדיין אמא, שכן היא ילדה בעצמה. ישנם מקרים נוספים שבהם אכן כנראה שאין ברירה. אבל במקרה שיש ברירה, לעשות זאת במו ידי? אני מכירה בנות רבות שעשו את זה ועד היום הן מתחרטות, חושבות איך היה נראה הילד שלהן, אם זה בן או בת וכו'. אותן בנות שאני מכירה, חושבות האם מגיע להן להיות אמהות בעתיד, הרי רצחו את הילד שלהן.
ב"ה אני לא הייתי במקומן, ואני לא שופטת. אינני אומרת אם עשו טוב או לא, וודאי שאינני חושבת שלא מגיע להן להיות אמהות, להיפך.
אבל כן צריך לקחת בחשבון את הפן הרגשי של האמא, שכן הפגיעה עלולה להיות בלתי הפיכה.
לאו דוקא. יש שליטה לאותו הרגע, אבל מה לגבי אחר כך? לדעת שהרגתי במו ידי ילד, נשמה, ויכולתי למנוע את זה. במקרה שלי לא יכולתי למנוע ובכל זאת אני מאשימה את עצמי. אז במקרה שאכן אפשר למנוע ולא רק שלא מנענו, אלא הרגנו במו ידינו?!
אינני מדברת על מקרים שאין ברירה. ילדה בת 15 אינה יכולה, לדעתי, להתמודד עם לידה, עם ילד. אינה יכולה להיות עדיין אמא, שכן היא ילדה בעצמה. ישנם מקרים נוספים שבהם אכן כנראה שאין ברירה. אבל במקרה שיש ברירה, לעשות זאת במו ידי? אני מכירה בנות רבות שעשו את זה ועד היום הן מתחרטות, חושבות איך היה נראה הילד שלהן, אם זה בן או בת וכו'. אותן בנות שאני מכירה, חושבות האם מגיע להן להיות אמהות בעתיד, הרי רצחו את הילד שלהן.
ב"ה אני לא הייתי במקומן, ואני לא שופטת. אינני אומרת אם עשו טוב או לא, וודאי שאינני חושבת שלא מגיע להן להיות אמהות, להיפך.
אבל כן צריך לקחת בחשבון את הפן הרגשי של האמא, שכן הפגיעה עלולה להיות בלתי הפיכה.