שלום
אמא אחת...
בגלל שאת מתלבטת באמת, ומזמינה גם תגובות כנות שישפכו אולי אור אחר על מצב הדברים אצלך, אני אהיה ברשותך ישירה.
אם משהו לא מתאים - את מוזמנת למחוק, להתעלם - כרצונך.
כך או כך, דעי שאני יושבת לכתוב את כל זה
בשבילך, כי ביקשת.
(גם אם זה יהיה לא כל כך קל לשמוע).
והנה הישירות.
אילוצים? אילו אילוצים גורמים לי להשאיר את הבת שלי במסגרת חיצונית ?
הדברים שאת מציגה כאילוצים, נשמעים לי מהצד כבחירה. בחירה לגיטימית - אבל בחירה, לא אילוץ.
היכן הבחירה?
הנה:
_זוגי, אגב, מתנגד לחינוך הביתי.
כלומר לא מתנגד, אבל גם לא מוכן לשלם הרבה מחירים (ירידה דרסטית באיכות החיים, חובות, מינוס היסטרי) כדי לממן זאת._
בן זוגך לא מוכן לשלם את מחיר הירידה באיכות החיים.
זו בחירה.
(אגב, חינוך ביתי אינו משמעותו חיים בחובות ובמינוס היסטרי, אלא שינוי סדרי העדיפויות כך שההוצאות יקטנו).
אני לא יכולה להעתלם מכך שיש בעולם דברים כמו: לימודים מתקדמים, תנאי דיור נוחים, בגדים נאים, תרופות שמקלות על מחלות שונות, טיפולים אלטרנטיבים, חוגי שיכולים להעשיר את עולמם שלי ושל ילדי- אני לא יכולה להתעלם ולהתנהג כאילו כל אלה לא קיימים.
גם כאן, זו בחירה.
ברור שחלק מזה זה רמת חיים. אם אני אומרת שאני לא מוכנה לחיות בקיבוץ נידח רק עם רכב אחד, שמשאיר אותי בבית ימים שלמים- זה שיקול של איכות חיים.
שוב - בחירה.
(אם כי ממש לא חייבים לחיות בבידוד חברתי מסוגרים בבית, כדי להוזיל עלויות דיור. יש מקומות זולים שבהם יש חיי חברה שלא מצריכים רכב. יישובים קהילתיים למשל).
_ישל לי גם הנאה ורווחים מכך שהקטנה אינה בבית.
זה לא שאני מבלה את היום אצל הקוסמטיקאית (ואולי חבל שלא...), אבל אני נהנית להתפתח מקצועית, לפתח כישורים חדשים._
וגם כאן - בחירה. לא אילוץ.
אז הנה המשוואה:
ילדה בת שנה בבית במקום חוגים.
או ההיפך:
יש חוגים... אבל הילדה במעון.
המשוואה כרגע היא מאוד פשוטה: את רואה חוגים כצורך קיומי. כאילוץ. אבל חוגים זה לא הלחם והחמאה. חוגים זה לא אילוץ כלכלי. חוגים זה מותרות.
ויש עוד משוואה:
בגדים נאים מול ילדה במעון.
כן, זו בדיוק מהשוואה שעולה מדברייך.
או פיתוח כישורים חדשים - מול ילדה במעון.
וכו' כו' יש כאן עוד הרבה משוואות.
הייתי יכולה לעזוב עכשיו הכל, לעבור לדירת חדר וחצי ברחוב הראשי של בת-ים (הוצואת על הדיור ירדו בחצי), לוותר על רכב על חוגים, על סיפוק הצרכים האינטלקטואלים שלי, על האפשרות לתת לילדים שלי דברים שהם רואים אצל חבריהם וכן הלאה ולחיות ממשכורת אחת. הייתי יכולה- אבל מה אז? מה זה יתן לי? ומה זה יתן לילדים?
לא חייבים לוותר את סיפוק הצרכים האינטלקטואלים. ממש לא. (אפשר לפרט בפניך מגוון של דברים שאמהות בחינוך ביתי עושות).
לא חייבים לגור ברחוב הראשי בבת ים. יש אפשרויות הרבה יותר נעימות. אגב, כשגרים במקומות פשוטים יותר, יותר קל לחיות פשוט יותר. כלומר: קשה יותר לחיות בצניעות ברמת אביב ג'; קל יותר לחיות בצניעות ביישוב כפרי למשל.
לוותר... על האפשרות לתת לילדים שלי דברים שהם רואים אצל חבריהם
אבל כבר היום את מוותרת על משהו. היום את מוותרת על האפשרות לתת לילדים שלך דברים שהם
צריכים. והצרכים האלה הם במקום הרבה הרבה יותר עמוק, ממה שהם רואים אצל החברים שלהם.
אבל מה אז? מה זה יתן לי? ומה זה יתן לילדים
יש כאן כמה שאלות:
- מה זה יתן לילדים - זה ייתן לילדים הורה נוכח וזמין כל שעות היממה. אם את שואלת אותי - לזה אין תג מחיר.
- מה זה יתן לך - שאלה טובה. אולי זה מתאים לך (לגדל את ילדייך בבית) ואולי לא. זה באמת משהו מאוד אינדיווידואלי. אבל אם תנסי, אולי תגלי שזה נותן לך מערכת יחסים הרבה יותר עמוקה ומשמעותית עם ילדייך. את תכירי אותם לעומק כמו שאפשר רק כשחיים יחד כל הזמן. אולי גם תגלי, שזה נותן לך סיפוק גדול יותר מכל עבודה שעשית בחייך. אולי.
כך או אחרת, זו וודאי צריכה להיות בחירה.
חינוך ביתי אינו צריך להיעשות מתוך נקיפות מצפון או רגש אשמה על כך שהילדים במסגרות. זה צריך לדעתי להיעשות מתוך בחירה שזה מה שאת רוצה, שזה מה שמתאים לך.
ואפשר לדחות סיפוקים - כפי שכבר נכתב כאן. אפשר ללמוד מאוחר יותר, להתפתח מקצועית מאוחר יותר, לשלב מעט עבודה במינונים קטנים יותר, אולי בעלך יכול להיות קצת בבית בזמן שאת עובדת בחוץ וכך תוכלו לחלוק בנטל, יש המון אפשרויות והמון צורות לחיות. אף משפחה אינה דומה לאחרת בדרך שבה הן מיישמות את הבחירה בחינוך ביתי.
בהחלט יש לי גם את הרצון לראות את עצמי ביותר תפקידים מאשר תקפיד האמא בלבד.
אין שום סיבה שלא תצליחי למצוא את האיזון בין תפקידך כאמא בחינוך ביתי, לבין פעילות/יות נוספת/ות שתעשי. אפשר להתנדב (עם הילדה), אפשר כאמור, להמשיך לעבוד על אש קטנה.
זה הכל עניין של סדרי עדיפויות ובחירות בחיים.
ושוב - כל בחירה היא לגיטימית, אבל חשוב לי להדגיש שמה שאת רואה כאילוץ, נראה לי ממקום מושבי כמו בחירה.
כעת, את יכולה לנסות לשבת עם עצמך ולשאול את עצמך:
- מה יותר חשוב לי? מה יותר חשוב לנו כמשפחה?
- האם חשוב לי יותר כרגע לפתח את עצמי מקצועית או להיות עם בתי בבית?
- האם חשוב לי יותר כרגע לחיות ברמת חיים כזו (עם בגדים נאים, דיור נוח) או להשאיר את בתי בבית?
- האם חשוב לי כרגע לגדל את בתי בעצמי?
אגב,
לא ציינת מה המחשבות שלך לגבי חינוך ביתי גם בגילאים מתקדמים יותר... ציינת שהבן הגדול במסגרת ולגביו נראה כי אין לך לבטים. בקיצור, זה נשמע כאילו חינוך ביתי בגיל גדול יותר הוא לא משהו שמתאים לך. נכון?
(פשוט כתבת:
בזמנו שקלנו אגב גם מעבר למגורים בשכירות בקיבוץ, עשינו חישוב מפורט של ההוצאות והגענו לסכום די דומה. איפה שחסכנו בסעיף אחד- למשל דיור, אז סעיף אחר- למשל חינוך של הילד הגדול- קפץ פלאים.
ואם את בחינוך ביתי גם עם הילד - אז אין הוצאות על החינוך בשבילו...
)
אגב 2,
לא חייבים גם להחליט החלטות גדולות או לעשות תכניות חומש. אפשר לחיות משנה לשנה ולהחליט כל פעם מה מתאים לכם כמשפחה. לא כל משפחות החינוך הביתי החליטו מראש מה יהיה. יש הרבה משפחות שחיות את ההווה, ובו מתמקדות.
כל הכבוד לך על ההתלבטות המאוד מאוד לא טריוויאלית הזו. זה מאוד אמיץ בעיניי.
הקשיבי ללבך, אמא אמיצה. הוא לא קהה, אין דבר כזה. בהצלחה.
@}
שלום [po]אמא אחת[/po]... :-)
בגלל שאת מתלבטת באמת, ומזמינה גם תגובות כנות שישפכו אולי אור אחר על מצב הדברים אצלך, אני אהיה ברשותך ישירה.
אם משהו לא מתאים - את מוזמנת למחוק, להתעלם - כרצונך.
כך או כך, דעי שאני יושבת לכתוב את כל זה [b]בשבילך[/b], כי ביקשת.
(גם אם זה יהיה לא כל כך קל לשמוע).
(())
והנה הישירות.
[u]אילוצים? אילו אילוצים גורמים לי להשאיר את הבת שלי במסגרת חיצונית ?[/u]
הדברים שאת מציגה כאילוצים, נשמעים לי מהצד כבחירה. בחירה לגיטימית - אבל בחירה, לא אילוץ.
היכן הבחירה?
הנה:
_זוגי, אגב, מתנגד לחינוך הביתי.
כלומר לא מתנגד, אבל גם לא מוכן לשלם הרבה מחירים (ירידה דרסטית באיכות החיים, חובות, מינוס היסטרי) כדי לממן זאת._
בן זוגך לא מוכן לשלם את מחיר הירידה באיכות החיים.
זו בחירה.
(אגב, חינוך ביתי אינו משמעותו חיים בחובות ובמינוס היסטרי, אלא שינוי סדרי העדיפויות כך שההוצאות יקטנו).
[u]אני לא יכולה להעתלם מכך שיש בעולם דברים כמו: לימודים מתקדמים, תנאי דיור נוחים, בגדים נאים, תרופות שמקלות על מחלות שונות, טיפולים אלטרנטיבים, חוגי שיכולים להעשיר את עולמם שלי ושל ילדי- אני לא יכולה להתעלם ולהתנהג כאילו כל אלה לא קיימים.[/u]
גם כאן, זו בחירה.
[u]ברור שחלק מזה זה רמת חיים. אם אני אומרת שאני לא מוכנה לחיות בקיבוץ נידח רק עם רכב אחד, שמשאיר אותי בבית ימים שלמים- זה שיקול של איכות חיים.[/u]
שוב - בחירה.
(אם כי ממש לא חייבים לחיות בבידוד חברתי מסוגרים בבית, כדי להוזיל עלויות דיור. יש מקומות זולים שבהם יש חיי חברה שלא מצריכים רכב. יישובים קהילתיים למשל).
_ישל לי גם הנאה ורווחים מכך שהקטנה אינה בבית.
זה לא שאני מבלה את היום אצל הקוסמטיקאית (ואולי חבל שלא...), אבל אני נהנית להתפתח מקצועית, לפתח כישורים חדשים._
וגם כאן - בחירה. לא אילוץ.
אז הנה המשוואה:
ילדה בת שנה בבית במקום חוגים.
או ההיפך:
יש חוגים... אבל הילדה במעון.
המשוואה כרגע היא מאוד פשוטה: את רואה חוגים כצורך קיומי. כאילוץ. אבל חוגים זה לא הלחם והחמאה. חוגים זה לא אילוץ כלכלי. חוגים זה מותרות.
ויש עוד משוואה:
בגדים נאים מול ילדה במעון.
כן, זו בדיוק מהשוואה שעולה מדברייך.
או פיתוח כישורים חדשים - מול ילדה במעון.
וכו' כו' יש כאן עוד הרבה משוואות.
[u]הייתי יכולה לעזוב עכשיו הכל, לעבור לדירת חדר וחצי ברחוב הראשי של בת-ים (הוצואת על הדיור ירדו בחצי), לוותר על רכב על חוגים, על סיפוק הצרכים האינטלקטואלים שלי, על האפשרות לתת לילדים שלי דברים שהם רואים אצל חבריהם וכן הלאה ולחיות ממשכורת אחת. הייתי יכולה- אבל מה אז? מה זה יתן לי? ומה זה יתן לילדים?[/u]
לא חייבים לוותר את סיפוק הצרכים האינטלקטואלים. ממש לא. (אפשר לפרט בפניך מגוון של דברים שאמהות בחינוך ביתי עושות).
לא חייבים לגור ברחוב הראשי בבת ים. יש אפשרויות הרבה יותר נעימות. אגב, כשגרים במקומות פשוטים יותר, יותר קל לחיות פשוט יותר. כלומר: קשה יותר לחיות בצניעות ברמת אביב ג'; קל יותר לחיות בצניעות ביישוב כפרי למשל.
[u]לוותר... על האפשרות לתת לילדים שלי דברים שהם רואים אצל חבריהם[/u]
אבל כבר היום את מוותרת על משהו. היום את מוותרת על האפשרות לתת לילדים שלך דברים שהם [b]צריכים[/b]. והצרכים האלה הם במקום הרבה הרבה יותר עמוק, ממה שהם רואים אצל החברים שלהם.
[u]אבל מה אז? מה זה יתן לי? ומה זה יתן לילדים[/u]
יש כאן כמה שאלות:
[list=1]
[*] [u]מה זה יתן לילדים[/u] - זה ייתן לילדים הורה נוכח וזמין כל שעות היממה. אם את שואלת אותי - לזה אין תג מחיר.
[/list]
[list=1]
[*] [u]מה זה יתן[/u] לך - שאלה טובה. אולי זה מתאים לך (לגדל את ילדייך בבית) ואולי לא. זה באמת משהו מאוד אינדיווידואלי. אבל אם תנסי, אולי תגלי שזה נותן [b]לך[/b] מערכת יחסים הרבה יותר עמוקה ומשמעותית עם ילדייך. את תכירי אותם לעומק כמו שאפשר רק כשחיים יחד כל הזמן. אולי גם תגלי, שזה נותן לך סיפוק גדול יותר מכל עבודה שעשית בחייך. אולי.
[/list]
כך או אחרת, זו וודאי צריכה להיות בחירה.
חינוך ביתי אינו צריך להיעשות מתוך נקיפות מצפון או רגש אשמה על כך שהילדים במסגרות. זה צריך לדעתי להיעשות מתוך בחירה שזה מה שאת רוצה, שזה מה שמתאים לך.
ואפשר לדחות סיפוקים - כפי שכבר נכתב כאן. אפשר ללמוד מאוחר יותר, להתפתח מקצועית מאוחר יותר, לשלב מעט עבודה במינונים קטנים יותר, אולי בעלך יכול להיות קצת בבית בזמן שאת עובדת בחוץ וכך תוכלו לחלוק בנטל, יש המון אפשרויות והמון צורות לחיות. אף משפחה אינה דומה לאחרת בדרך שבה הן מיישמות את הבחירה בחינוך ביתי.
[u]בהחלט יש לי גם את הרצון לראות את עצמי ביותר תפקידים מאשר תקפיד האמא בלבד.[/u]
אין שום סיבה שלא תצליחי למצוא את האיזון בין תפקידך כאמא בחינוך ביתי, לבין פעילות/יות נוספת/ות שתעשי. אפשר להתנדב (עם הילדה), אפשר כאמור, להמשיך לעבוד על אש קטנה.
זה הכל עניין של סדרי עדיפויות ובחירות בחיים.
ושוב - כל בחירה היא לגיטימית, אבל חשוב לי להדגיש שמה שאת רואה כאילוץ, נראה לי ממקום מושבי כמו בחירה.
כעת, את יכולה לנסות לשבת עם עצמך ולשאול את עצמך:
[list]
[*] מה יותר חשוב לי? מה יותר חשוב לנו כמשפחה?
[*] האם חשוב לי יותר [b]כרגע[/b] לפתח את עצמי מקצועית או להיות עם בתי בבית?
[*] האם חשוב לי יותר [b]כרגע[/b] לחיות ברמת חיים כזו (עם בגדים נאים, דיור נוח) או להשאיר את בתי בבית?
[*] [b]האם חשוב לי כרגע לגדל את בתי בעצמי?[/b]
[/list]
אגב,
לא ציינת מה המחשבות שלך לגבי חינוך ביתי גם בגילאים מתקדמים יותר... ציינת שהבן הגדול במסגרת ולגביו נראה כי אין לך לבטים. בקיצור, זה נשמע כאילו חינוך ביתי בגיל גדול יותר הוא לא משהו שמתאים לך. נכון?
(פשוט כתבת:
[u]בזמנו שקלנו אגב גם מעבר למגורים בשכירות בקיבוץ, עשינו חישוב מפורט של ההוצאות והגענו לסכום די דומה. איפה שחסכנו בסעיף אחד- למשל דיור, אז סעיף אחר- למשל חינוך של הילד הגדול- קפץ פלאים.[/u]
ואם את בחינוך ביתי גם עם הילד - אז אין הוצאות על החינוך בשבילו... :-))
אגב 2,
לא חייבים גם להחליט החלטות גדולות או לעשות תכניות חומש. אפשר לחיות משנה לשנה ולהחליט כל פעם מה מתאים לכם כמשפחה. לא כל משפחות החינוך הביתי החליטו מראש מה יהיה. יש הרבה משפחות שחיות את ההווה, ובו מתמקדות.
כל הכבוד לך על ההתלבטות המאוד מאוד לא טריוויאלית הזו. זה מאוד אמיץ בעיניי.
[u]הקשיבי ללבך, אמא אמיצה. הוא לא קהה, אין דבר כזה. בהצלחה.[/u]
@}