על ידי איתי_שרון* » 10 אוקטובר 2004, 08:54
המצב היום ביחס לתחילת המו"מ הוא שאנחנו נתננו דברים שעדיין קיימים בשטח (המצאות עראפת ואנשיו בארץ, קיום הרשות הפלסטינית, העברת השליטה בערים ועוד) בעוד שלא נראה לי שניתן להצביע על משהו שקיבלנו (בלשון המעטה).
מה היית מצפה לקבל?
אני שואל ברצינות, לא בציניות.
שטחים - הרי אין להם מה לתת לנו.
ביטחון - לא קיבלנו, וזה גם לא נופל תחת הקטגוריה של "דברים שאפשר להבטיח שיישארו לאורך זמן".
משהו אחר?
המצב הוא שאנחנו הלכנו וקבענו עובדות בשטח במשך עשרות שנים, ועכשיו אנחנו מצפים להגיע לאיזה אמצע, בין כל מה שלקחנו לבין מה שהם רוצים. אם נלך לדוגמא של הדירה, זה מקביל למצב שבו אני ארצה לקנות ממך דירה, וכדי להשיג מחיר טוב יותר אני אתפרץ לדירה, אשתלט על חדר או שניים וארצה שננהל משא ומתן מנקודת המוצא הזאת שבה אנחנו כבר בעלים משותפים על הדירה.
אני לא חושב שיש כאן צד טוב וצד רע - שני הצדדים עושים דברים רעים ומטופשים כבר יותר ממאה שנה. אבל לנו יש יותר אפשרות לשנות את המצב מאשר להם.
עוד נקודה לגבי הביטחון שהם יכולים (או לא) לספק לנו: העובדה המאוד לא נעימה שאנחנו כולנו כקולקטיב מנסים להדחיק היא שלאזרחי מדינת ישראל יש מוטיבציה לעשות שינויים לגבי מצב הפלסטינאים רק כשיש טרור. במילים אחרות: שוב ושוב, בין אם השמאל בשלטון ובין אם הימין, אנחנו נכנעים לטרור: והסיבה היא, לדעתי, שאנחנו לא עושים את מה שצריך בלי שמישהו "בועט לנו באחוריים". הפלסטינאים השיגו את הסכמי אוסלו והכרה ישראלית רחבה בעובדה שיש כאן עוד עם רק אחרי האינתיפאדה הראשונה, ועכשיו הם משיגים את פינוי רצועת עזה (אני מקווה) רק אחרי עוד 4 שנים של אינתיפאדה אלימה. בכל זמן אחר שבו הם היו בשקט יחסי מצבם כעם רק הורע עוד יותר. אז איזו מוטיבציה צריכה להיות להם, לשמור על הביטחון שלנו או שאולי לא?
[u]המצב היום ביחס לתחילת המו"מ הוא שאנחנו נתננו דברים שעדיין קיימים בשטח (המצאות עראפת ואנשיו בארץ, קיום הרשות הפלסטינית, העברת השליטה בערים ועוד) בעוד שלא נראה לי שניתן להצביע על משהו שקיבלנו (בלשון המעטה).[/u]
מה היית מצפה לקבל?
אני שואל ברצינות, לא בציניות.
שטחים - הרי אין להם מה לתת לנו.
ביטחון - לא קיבלנו, וזה גם לא נופל תחת הקטגוריה של "דברים שאפשר להבטיח שיישארו לאורך זמן".
משהו אחר?
המצב הוא שאנחנו הלכנו וקבענו עובדות בשטח במשך עשרות שנים, ועכשיו אנחנו מצפים להגיע לאיזה אמצע, בין כל מה שלקחנו לבין מה שהם רוצים. אם נלך לדוגמא של הדירה, זה מקביל למצב שבו אני ארצה לקנות ממך דירה, וכדי להשיג מחיר טוב יותר אני אתפרץ לדירה, אשתלט על חדר או שניים וארצה שננהל משא ומתן מנקודת המוצא הזאת שבה אנחנו כבר בעלים משותפים על הדירה.
אני לא חושב שיש כאן צד טוב וצד רע - שני הצדדים עושים דברים רעים ומטופשים כבר יותר ממאה שנה. אבל לנו יש יותר אפשרות לשנות את המצב מאשר להם.
עוד נקודה לגבי הביטחון שהם יכולים (או לא) לספק לנו: העובדה המאוד לא נעימה שאנחנו כולנו כקולקטיב מנסים להדחיק היא שלאזרחי מדינת ישראל יש מוטיבציה לעשות שינויים לגבי מצב הפלסטינאים רק כשיש טרור. במילים אחרות: שוב ושוב, בין אם השמאל בשלטון ובין אם הימין, אנחנו נכנעים לטרור: והסיבה היא, לדעתי, שאנחנו לא עושים את מה שצריך בלי שמישהו "בועט לנו באחוריים". הפלסטינאים השיגו את הסכמי אוסלו והכרה ישראלית רחבה בעובדה שיש כאן עוד עם רק אחרי האינתיפאדה הראשונה, ועכשיו הם משיגים את פינוי רצועת עזה (אני מקווה) רק אחרי עוד 4 שנים של אינתיפאדה אלימה. בכל זמן אחר שבו הם היו בשקט יחסי מצבם כעם רק הורע עוד יותר. אז איזו מוטיבציה צריכה להיות להם, לשמור על הביטחון שלנו או שאולי לא?