על ידי חלום_אהבה* » 14 מאי 2012, 23:47
אני רוצה לספר על ההפלה הטבעית שעברתי. אולי זה יעזור למישהי.
לי מאד עזר לקרוא סיפורים של נשים אחרות, כשהייתי מבולבלת והמומה מהידיעה שאני צריכה לעבור הפלה.
הסיפור שלי הוא כזה:
בגילי הלא צעיר להריון, נקלטתי בניסיון האי וי אף הרביעי.
לאחר כ10 וחצי שבועות של הריון, הרגשתי פתאום לא טוב: כאב בטן בלילה מלווה למחרת באי נוחות בעיכול (עם גרפסים לא נעימים).
זה היה יום שלישי. השבוע ה10 וחצי שלי להריון. הלכתי להיבדק במיון והרופא איבחן את זה שאין דופק ושהעובר תואם גיל 8 וחצי שבועות. הוא נתן לי הפניה להפלה בבית חולים ואמר לעשות זאת מוקדם כדיי למנוע סיבוכים.
היגעתי הביתה, קראתי בפורומים ונמלכתי בדעתי לעבור את זה לבד. כמובן שמייד הפסקתי לקחת את נירות הפרוגסטרון שלקחתי בחודשים האחרונים.
הרופא שלי - מומחה לפריון ש"הכניס אותי להריון" היה בחו"ל ולא יכולתי להתייעץ איתו. לכן קבעתי תור לרופא מומחה אחר בעל שם.
בפגישה איתו, הרופא הזה אפילו לא בדק אותי כדיי לאמת את המימצאים. הוא אמר לי בצורה נוקבת שאני צריכה בדחיפות לארגן הפלה כי אם אחכה שזה ירד לבד עלולים להיווצר הידבקויות וזיהומים ולא אוכל להרות יותר בעתיד.
נסעתי ממנו ישר לאיכילוב כדיי להירשם להפלה.
בדרך רשמתי בטלפון אימייל לאייל פוליטי וסיפרתי לו על המצב. אייל השיב במייל והמליץ לי לחכות שבועיים ואם לא ירד לבד לעשות הפלה.
באיכילוב הרופא שפגשתי לא אמר הרבה חוץ מלמלא טפסים. שאלתי אם הוא יכול לאמת את מצב העובר והוא אמר שלא כי אין לו אולטראסאונד... הוא אמר לא לחכות ליותר משבוע לקביעת הפלה.
בתום המפגש הרופא הפנה אותי להירשם להפלה אצל האחות. לא אהבתי את חדר האחיות - האחיות היו עסוקות בטלפונים ובשיחות אחת עם השניה וחיכיתי לא מעט זמן עד שאחת מהן היתפנתה אליי.
היא דיברה אליי כמו לילדה קטנה כשהיא הסבירה על הנהלים והציטוטאק וכן הלאה.
קבעתי תור לעוד שבועיים למרות שבליבי החלטתי למצוא כל פיתרון אחר מלבד המקום הזה.
ביום שישי לקחתי חברה ונסענו לנוח שישי-שבת בצימר בים המלח. כפי הנראה השלווה של המדבר והים חלחלה לתוך גופי שנזכר מה עליו לעשות, ובמוצאי שבת בלילה החלו התכווצויות ברחם. זה הרגיש כמו כאבי מחזור חזקים ברמה כזו שלא יכולתי לישון כל הלילה.
ההיתכווצויות נמשכו גם ביום ראשון ולמרות זאת הלכתי לעבודה. בערב נתנה לי חברה טיפול מיוחד לגוף שעוזר במצבים של פציעות וכאב. הטיפול הזה נעשה עם מגע. זה נקרא "סיוע" וזה שייך לשיטת ריפוי של הסיינטולוגיה.
באותו הלילה, לאחר הטיפול הזה, נרדמתי מאד טוב וישנתי 8 שעות רצוף ועמוק. מה שמאד הייתי צריכה לקראת הבאות...
למחרת, יום שני, הרופא שלי חזר מחו"ל. הלכתי לפגוש אותו.
הוא אמר שהוא מצטער על מה שקרה והסביר, כמו קודמיו, שאני צריכה להרשם להפלה. שאלתי מה יקרה אם אחכה שזה ייפול לבד והוא אמר שמאד ייתכן שחלק יצא מהרחם וחלק נוסף הרחם לא יצליח לפלוט. במצב כזה הרחם יעבוד קשה וידמם בצורה דרמטית. אני אגיע למיון בבית החולים ושם עלול לטפל בי רופא מתמחה חסר ניסיון. הוא אמר שעדיף שאקבע לי רופא מומחה מראש.
כיוון שאני בחורה מסודרת, כבר הספקתי לברר שישנה רשימת רופאים מומחים שעובדים דרך ה"מושלם" באסותא ובהרצליה מדיקל סנטר. סיפרתי לו על כך. הוא שאל אם יש לי שמות של רופאים...
שלפתי מהתיק את רשימת הרופאים (שהידפסתי בבית מבעוד מועד ) והיגשתי לו.
הוא עיין ברשימה ולא המליץ על אף רופא. הוא אמר שהיה מוכן לעשות את זה בעצמו אבל הוא לא עובד עם המושלם כי הם לא משלמים מספיק...
בכל מקרה הוא הדפיס לי מהמחשב את הנתונים שלי (ספירת דם וכן הלאה) וצירף להפניה למיון ואמר שהפלה טבעית יכולה להתרחש כבר הלילה אז שאהיה ערוכה עם הפניה מסודרת ממנו לבית החולים.
יצאתי ממנו לפגוש שוב את החברה וקיבלתי ממנה שוב את אותו הטיפול ("סיוע").
בסביבות השעה שמונה בערב עליתי על בגדי התעמלות והלכתי לצעוד בטיילת, לאט, עוצרת מדיי פעם לנשימות. ההתכווצויות גברו והשתדלתי לזמן לי אותן. היתחזקתי בהרגשה הפנימית שאני מעדיפה את זה כך בדרך הטבעית.
חזרתי הביתה וגיליתי דימום מאד קל.
היתקשרתי למירב שרמן, סיפרתי לה על המצב, והיא היתה נחמדה מאד למרות שהיא בכלל לא מכירה אותי. היא המליצה לי לנשום הרבה ולהפעיל את האגן. היא גם המליצה לי לקחת חופשה מהעבודה ולהיות קשובה לגוף שלי.
פרשתי מזרן על השטיח ובעמידת ארבע - בעדינות הפעלתי את האגן לכל הכיוונים עם נשימות.
למחרת בבוקר, ההיתכווצויות עוד יותר התחזקו (אויש). הודעתי בעבודה שאני לא מגיעה.
שוב עליתי על בגדי התעמלות ויצאתי להליכה קלה ליד הבית.
בדרכי התקשרתי לידיד שלי - רופא משפחה. הוא אמר לי שהוא מאד מבקש ממני שכן אשקול לעשות הפלה בבית חולים. הוא אמר שזה הליך קצר. אחרי שעתיים אני בחוץ. ההרדמה קלה ואני אחסוך מעצמי כאב וסיכונים.
הוא המליץ לי במיוחד על ד"ר יוסף לסינג (שעובד עם המושלם). חזרתי ואמרתי לו שאני רוצה לעבור את זה טבעי. הידיד שלי אמר לי: אוקי. רק תיפגשי עם ד"ר לסינג. תישאלי אותו את השאלות. זה עדין לא מחייב אותך להיכנס להפלה. אמרתי: אוקי.
הגעתי הביתה והיתקשרתי ליוסף לסינג. הוא היה מאד אדיב ואמר שאקבע תור עם המזכירה שלו למחרת - יום רביעי בערב וביום חמישי הוא יוכל לעשות לי הפלה בהרצליה מדיקל סנטר.
רשמתי לי ביומן.
כעבור כמה דקות הרגשתי את הדימום מתחיל. סידרתי תחבושת ויצאתי למכולת לקנות כמה חבילות תחבושות נוספות-מתוך התכוננות לבאות. קניתי 3 חבילות, והתחלתי לצעוד הביתה חזרה.
בדרך הביתה , אופס, הרגשתי שמשהו נפל לי בתחתונים.
מיהרתי הביתה לשירותים, וגיליתי שלולית דם במכנסיים וכמה גושים שחורים כמו כבד עוף שוחים שם.
אספתי את הגושים לכוס חד פעמית, סגרתי בשקית ושמתי במקרר.
עשיתי ניקיון והחלפתי בגדים ותחבושת ונישכבתי במיטה.
מרגע זה, כל רבע שעה עד חצי שעה הרגשתי זרימה, קמתי והחלפתי תחבושת וחזרתי למיטה.
מדיי פעם ירדתי מהמיטה ונעמדתי במנח כריעה - מתוך הנחה שזה יעודד את הזרימה כמו שהבדואיות יולדות.
הרגשתי יותר ויותר חולשה והכאבים התחזקו כל הזמן.
בשעות הצהריים הגיעה אליי החברה הזו שעשתה לי טיפולים ("סיועים" של סיינטולוגיה).
בנקודה הזו הכאב הפך לצירים ואני כבר היתפתלתי וייללתי מכאב.
הדימום היה נסבל, אבל כאב כזה לא דימיינתי בחלומות הכי שחורים שלי.
הכל כאב: האגן למטה, הגב התחתון, ההתכווצויות ברחם.
החברה שלי הציעה לקחת אותי למיון אבל לא רציתי.
הרגשתי שאני רוצה להקיא מהכאב. זה היה עינוי לא מהעולם הזה.
בדיאבד, אלה פשוט היו צירים של התרחבות צוואר הרחם לקראת הפליטה, ממש כמו בלידה.
כעבור כשעתיים שנראו כמו נצח, חברה שלי התקשרה לחברה אחרת שהיא דולה וגם סיינטולוגית ושאלה מה לעשות.
החברה השניה אמרה לה שתתן לי "סיוע" ללא מגע (כיוון שמגע הגביר לי את הכאב).
החברה שלי החלה לתת לי "סיוע" שדמה לתרגיל של דמיון מודרך. צייתתי להנחיות שלה כשאני בקושי נושמת מרוב כאבים וחולשה גדולה. כעבור כעשר דקות של ה"סיוע" הזה קרה נס והכאב חלף. הייתי כל כך מותשת שנרדמתי מייד לשעה וחצי בערך.
כשהתעוררתי, קמתי והרגשתי אחרת. התיאבון חזר אליי. כבר לא כאב. סידרתי את הבית, אכלתי, עשיתי הליכה קצרה כדי לנשום קצת אויר באזור עם החברה שליוותה אותי, חוששת להשאיר אותי ללא השגחה.
חזרנו הביתה. היא הלכה מרוצה עכשיו כשנראיתי לה הרבה יותר טוב ורק ביקשה שאתקשר אם ארגיש רע ואני נרדמתי חזק עד הבוקר.
בבוקר נכנסתי לשירותים ובפלופ אחד נפל גוש שחור בגודל של אגרוף.
אספתי את הגוש הזה עם כף בכוס חד פעמית, סגרתי בשקית נילון ושמרתי במקרר.
הלכתי שוב לעשות קצת הליכה ליד הבית.
חזרתי, התקלחתי ולקחתי מונית למיון נשים.
במיון נשים היתה רופאה שנראתה לי קשוחה. אמרתי לה שעברתי הפלה טבעית והיא אמרה לי: מאיפה את יודעת? בואי נבדוק.
התפשטתי והתישבתי והיא בדקה אותי בדיקה די כואבת. היא אמרה שיש לי פתיחה של קצה אצבע, ואחר כך עם האולטראסאונד אמרה שנשאר שק הריון ושאריות הריון. ואיפה העובר? האם אני יכולה להראות לה צילום של אולטראסאונד בו רואים עובר?
היתלבשתי והוצאתי מהתיק להראות לה...
היא אמרה שעדיין אני צריכה הפלה. שלא אחכה יותר מאוחר ממחר.
עם זאת היא אמרה שיתכן שעד מחר הכל כבר יצא לבד...
חזרתי הביתה מוטרדת. התקשרתי למירב שרמן והיא אמרה לי שאלך יחפה בחוף, שזה יכול להגביר את "הפריסטלטיקה".
ירדתי לחוף ליד הבית שלי והלכתי כשעתים יחפה בחול.
חזרתי הביתה, היתקלחתי ויצאתי לפרופסור לסינג (היה לי תור אליו, כאמור, לקראת הפלה אפשרית ביום חמישי).
במרפאה שלו הרגשתי אוירה רגועה, גם המזכירה היתה מאד נעימה.
הוא קיבל אותי מאד באדיבות. לא רצה לראות שום ניירות אלא ישר אולטראסאונד.
הוא בדק אותי באולטראסאונד ואמר: הרחם ריק. תסתכלי אין כלום!
וזהו!
יצאתי בתחושה של הקלה גדולה.
הגוף שלי יודע לעבוד.
הודתי לעצמי שהקשבתי לתחושות שלי ולא להפחדות הרופאים!
למחרת הלכתי לעבודה לחצי יום.
אחר כך נחתי. שתיתי המון משקה ספירולינה ותוספות של ויטמינים. אכלתי טוב ונחתי.
בערב יצאתי לים וקברתי את הרקמה הזו שיצאה ממני.
נישארתי בחוף להיפרד ממה שיכול היה להיות ילד או ילדה, ומתקופה של חודשיים הריון מתוק ושל חלומות ותוכניות.
זה היה רגע של המון עצב.
אחר כך שטפתי ידיים בים וחזרתי הביתה.
עשיתי מקלחת מרגל עד ראש ונראה היה שזהו!
הדימום נמשך ימים נוספים אבל באופן הרבה יותר קל.
למי שמחליטה לעשות את זה טבעי, זה אפשרי! רק תדאגי למשככי כאבים, כי הצירים כואבים בטירוף (לפחות לי זה כאב מוות).
וכמובן, אם יש חום או דימום דרמטי - סעי ישר לבית החולים!!
אני רוצה לספר על ההפלה הטבעית שעברתי. אולי זה יעזור למישהי.
לי מאד עזר לקרוא סיפורים של נשים אחרות, כשהייתי מבולבלת והמומה מהידיעה שאני צריכה לעבור הפלה.
הסיפור שלי הוא כזה:
בגילי הלא צעיר להריון, נקלטתי בניסיון האי וי אף הרביעי.
לאחר כ10 וחצי שבועות של הריון, הרגשתי פתאום לא טוב: כאב בטן בלילה מלווה למחרת באי נוחות בעיכול (עם גרפסים לא נעימים).
זה היה יום שלישי. השבוע ה10 וחצי שלי להריון. הלכתי להיבדק במיון והרופא איבחן את זה שאין דופק ושהעובר תואם גיל 8 וחצי שבועות. הוא נתן לי הפניה להפלה בבית חולים ואמר לעשות זאת מוקדם כדיי למנוע סיבוכים.
היגעתי הביתה, קראתי בפורומים ונמלכתי בדעתי לעבור את זה לבד. כמובן שמייד הפסקתי לקחת את נירות הפרוגסטרון שלקחתי בחודשים האחרונים.
הרופא שלי - מומחה לפריון ש"הכניס אותי להריון" היה בחו"ל ולא יכולתי להתייעץ איתו. לכן קבעתי תור לרופא מומחה אחר בעל שם.
בפגישה איתו, הרופא הזה אפילו לא בדק אותי כדיי לאמת את המימצאים. הוא אמר לי בצורה נוקבת שאני צריכה בדחיפות לארגן הפלה כי אם אחכה שזה ירד לבד עלולים להיווצר הידבקויות וזיהומים ולא אוכל להרות יותר בעתיד.
נסעתי ממנו ישר לאיכילוב כדיי להירשם להפלה.
בדרך רשמתי בטלפון אימייל לאייל פוליטי וסיפרתי לו על המצב. אייל השיב במייל והמליץ לי לחכות שבועיים ואם לא ירד לבד לעשות הפלה.
באיכילוב הרופא שפגשתי לא אמר הרבה חוץ מלמלא טפסים. שאלתי אם הוא יכול לאמת את מצב העובר והוא אמר שלא כי אין לו אולטראסאונד... הוא אמר לא לחכות ליותר משבוע לקביעת הפלה.
בתום המפגש הרופא הפנה אותי להירשם להפלה אצל האחות. לא אהבתי את חדר האחיות - האחיות היו עסוקות בטלפונים ובשיחות אחת עם השניה וחיכיתי לא מעט זמן עד שאחת מהן היתפנתה אליי.
היא דיברה אליי כמו לילדה קטנה כשהיא הסבירה על הנהלים והציטוטאק וכן הלאה.
קבעתי תור לעוד שבועיים למרות שבליבי החלטתי למצוא כל פיתרון אחר מלבד המקום הזה.
ביום שישי לקחתי חברה ונסענו לנוח שישי-שבת בצימר בים המלח. כפי הנראה השלווה של המדבר והים חלחלה לתוך גופי שנזכר מה עליו לעשות, ובמוצאי שבת בלילה החלו התכווצויות ברחם. זה הרגיש כמו כאבי מחזור חזקים ברמה כזו שלא יכולתי לישון כל הלילה.
ההיתכווצויות נמשכו גם ביום ראשון ולמרות זאת הלכתי לעבודה. בערב נתנה לי חברה טיפול מיוחד לגוף שעוזר במצבים של פציעות וכאב. הטיפול הזה נעשה עם מגע. זה נקרא "סיוע" וזה שייך לשיטת ריפוי של הסיינטולוגיה.
באותו הלילה, לאחר הטיפול הזה, נרדמתי מאד טוב וישנתי 8 שעות רצוף ועמוק. מה שמאד הייתי צריכה לקראת הבאות...
למחרת, יום שני, הרופא שלי חזר מחו"ל. הלכתי לפגוש אותו.
הוא אמר שהוא מצטער על מה שקרה והסביר, כמו קודמיו, שאני צריכה להרשם להפלה. שאלתי מה יקרה אם אחכה שזה ייפול לבד והוא אמר שמאד ייתכן שחלק יצא מהרחם וחלק נוסף הרחם לא יצליח לפלוט. במצב כזה הרחם יעבוד קשה וידמם בצורה דרמטית. אני אגיע למיון בבית החולים ושם עלול לטפל בי רופא מתמחה חסר ניסיון. הוא אמר שעדיף שאקבע לי רופא מומחה מראש.
כיוון שאני בחורה מסודרת, כבר הספקתי לברר שישנה רשימת רופאים מומחים שעובדים דרך ה"מושלם" באסותא ובהרצליה מדיקל סנטר. סיפרתי לו על כך. הוא שאל אם יש לי שמות של רופאים...
שלפתי מהתיק את רשימת הרופאים (שהידפסתי בבית מבעוד מועד ) והיגשתי לו.
הוא עיין ברשימה ולא המליץ על אף רופא. הוא אמר שהיה מוכן לעשות את זה בעצמו אבל הוא לא עובד עם המושלם כי הם לא משלמים מספיק...
בכל מקרה הוא הדפיס לי מהמחשב את הנתונים שלי (ספירת דם וכן הלאה) וצירף להפניה למיון ואמר שהפלה טבעית יכולה להתרחש כבר הלילה אז שאהיה ערוכה עם הפניה מסודרת ממנו לבית החולים.
יצאתי ממנו לפגוש שוב את החברה וקיבלתי ממנה שוב את אותו הטיפול ("סיוע").
בסביבות השעה שמונה בערב עליתי על בגדי התעמלות והלכתי לצעוד בטיילת, לאט, עוצרת מדיי פעם לנשימות. ההתכווצויות גברו והשתדלתי לזמן לי אותן. היתחזקתי בהרגשה הפנימית שאני מעדיפה את זה כך בדרך הטבעית.
חזרתי הביתה וגיליתי דימום מאד קל.
היתקשרתי למירב שרמן, סיפרתי לה על המצב, והיא היתה נחמדה מאד למרות שהיא בכלל לא מכירה אותי. היא המליצה לי לנשום הרבה ולהפעיל את האגן. היא גם המליצה לי לקחת חופשה מהעבודה ולהיות קשובה לגוף שלי.
פרשתי מזרן על השטיח ובעמידת ארבע - בעדינות הפעלתי את האגן לכל הכיוונים עם נשימות.
למחרת בבוקר, ההיתכווצויות עוד יותר התחזקו (אויש). הודעתי בעבודה שאני לא מגיעה.
שוב עליתי על בגדי התעמלות ויצאתי להליכה קלה ליד הבית.
בדרכי התקשרתי לידיד שלי - רופא משפחה. הוא אמר לי שהוא מאד מבקש ממני שכן אשקול לעשות הפלה בבית חולים. הוא אמר שזה הליך קצר. אחרי שעתיים אני בחוץ. ההרדמה קלה ואני אחסוך מעצמי כאב וסיכונים.
הוא המליץ לי במיוחד על ד"ר יוסף לסינג (שעובד עם המושלם). חזרתי ואמרתי לו שאני רוצה לעבור את זה טבעי. הידיד שלי אמר לי: אוקי. רק תיפגשי עם ד"ר לסינג. תישאלי אותו את השאלות. זה עדין לא מחייב אותך להיכנס להפלה. אמרתי: אוקי.
הגעתי הביתה והיתקשרתי ליוסף לסינג. הוא היה מאד אדיב ואמר שאקבע תור עם המזכירה שלו למחרת - יום רביעי בערב וביום חמישי הוא יוכל לעשות לי הפלה בהרצליה מדיקל סנטר.
רשמתי לי ביומן.
כעבור כמה דקות הרגשתי את הדימום מתחיל. סידרתי תחבושת ויצאתי למכולת לקנות כמה חבילות תחבושות נוספות-מתוך התכוננות לבאות. קניתי 3 חבילות, והתחלתי לצעוד הביתה חזרה.
בדרך הביתה , אופס, הרגשתי שמשהו נפל לי בתחתונים.
מיהרתי הביתה לשירותים, וגיליתי שלולית דם במכנסיים וכמה גושים שחורים כמו כבד עוף שוחים שם.
אספתי את הגושים לכוס חד פעמית, סגרתי בשקית ושמתי במקרר.
עשיתי ניקיון והחלפתי בגדים ותחבושת ונישכבתי במיטה.
מרגע זה, כל רבע שעה עד חצי שעה הרגשתי זרימה, קמתי והחלפתי תחבושת וחזרתי למיטה.
מדיי פעם ירדתי מהמיטה ונעמדתי במנח כריעה - מתוך הנחה שזה יעודד את הזרימה כמו שהבדואיות יולדות.
הרגשתי יותר ויותר חולשה והכאבים התחזקו כל הזמן.
בשעות הצהריים הגיעה אליי החברה הזו שעשתה לי טיפולים ("סיועים" של סיינטולוגיה).
בנקודה הזו הכאב הפך לצירים ואני כבר היתפתלתי וייללתי מכאב.
הדימום היה נסבל, אבל כאב כזה לא דימיינתי בחלומות הכי שחורים שלי.
הכל כאב: האגן למטה, הגב התחתון, ההתכווצויות ברחם.
החברה שלי הציעה לקחת אותי למיון אבל לא רציתי.
הרגשתי שאני רוצה להקיא מהכאב. זה היה עינוי לא מהעולם הזה.
בדיאבד, אלה פשוט היו צירים של התרחבות צוואר הרחם לקראת הפליטה, ממש כמו בלידה.
כעבור כשעתיים שנראו כמו נצח, חברה שלי התקשרה לחברה אחרת שהיא דולה וגם סיינטולוגית ושאלה מה לעשות.
החברה השניה אמרה לה שתתן לי "סיוע" ללא מגע (כיוון שמגע הגביר לי את הכאב).
החברה שלי החלה לתת לי "סיוע" שדמה לתרגיל של דמיון מודרך. צייתתי להנחיות שלה כשאני בקושי נושמת מרוב כאבים וחולשה גדולה. כעבור כעשר דקות של ה"סיוע" הזה קרה נס והכאב חלף. הייתי כל כך מותשת שנרדמתי מייד לשעה וחצי בערך.
כשהתעוררתי, קמתי והרגשתי אחרת. התיאבון חזר אליי. כבר לא כאב. סידרתי את הבית, אכלתי, עשיתי הליכה קצרה כדי לנשום קצת אויר באזור עם החברה שליוותה אותי, חוששת להשאיר אותי ללא השגחה.
חזרנו הביתה. היא הלכה מרוצה עכשיו כשנראיתי לה הרבה יותר טוב ורק ביקשה שאתקשר אם ארגיש רע ואני נרדמתי חזק עד הבוקר.
בבוקר נכנסתי לשירותים ובפלופ אחד נפל גוש שחור בגודל של אגרוף.
אספתי את הגוש הזה עם כף בכוס חד פעמית, סגרתי בשקית נילון ושמרתי במקרר.
הלכתי שוב לעשות קצת הליכה ליד הבית.
חזרתי, התקלחתי ולקחתי מונית למיון נשים.
במיון נשים היתה רופאה שנראתה לי קשוחה. אמרתי לה שעברתי הפלה טבעית והיא אמרה לי: מאיפה את יודעת? בואי נבדוק.
התפשטתי והתישבתי והיא בדקה אותי בדיקה די כואבת. היא אמרה שיש לי פתיחה של קצה אצבע, ואחר כך עם האולטראסאונד אמרה שנשאר שק הריון ושאריות הריון. ואיפה העובר? האם אני יכולה להראות לה צילום של אולטראסאונד בו רואים עובר?
היתלבשתי והוצאתי מהתיק להראות לה...
היא אמרה שעדיין אני צריכה הפלה. שלא אחכה יותר מאוחר ממחר.
עם זאת היא אמרה שיתכן שעד מחר הכל כבר יצא לבד...
חזרתי הביתה מוטרדת. התקשרתי למירב שרמן והיא אמרה לי שאלך יחפה בחוף, שזה יכול להגביר את "הפריסטלטיקה".
ירדתי לחוף ליד הבית שלי והלכתי כשעתים יחפה בחול.
חזרתי הביתה, היתקלחתי ויצאתי לפרופסור לסינג (היה לי תור אליו, כאמור, לקראת הפלה אפשרית ביום חמישי).
במרפאה שלו הרגשתי אוירה רגועה, גם המזכירה היתה מאד נעימה.
הוא קיבל אותי מאד באדיבות. לא רצה לראות שום ניירות אלא ישר אולטראסאונד.
הוא בדק אותי באולטראסאונד ואמר: הרחם ריק. תסתכלי אין כלום!
וזהו!
יצאתי בתחושה של הקלה גדולה.
הגוף שלי יודע לעבוד.
הודתי לעצמי שהקשבתי לתחושות שלי ולא להפחדות הרופאים!
למחרת הלכתי לעבודה לחצי יום.
אחר כך נחתי. שתיתי המון משקה ספירולינה ותוספות של ויטמינים. אכלתי טוב ונחתי.
בערב יצאתי לים וקברתי את הרקמה הזו שיצאה ממני.
נישארתי בחוף להיפרד ממה שיכול היה להיות ילד או ילדה, ומתקופה של חודשיים הריון מתוק ושל חלומות ותוכניות.
זה היה רגע של המון עצב.
אחר כך שטפתי ידיים בים וחזרתי הביתה.
עשיתי מקלחת מרגל עד ראש ונראה היה שזהו!
הדימום נמשך ימים נוספים אבל באופן הרבה יותר קל.
למי שמחליטה לעשות את זה טבעי, זה אפשרי! רק תדאגי למשככי כאבים, כי הצירים כואבים בטירוף (לפחות לי זה כאב מוות).
וכמובן, אם יש חום או דימום דרמטי - סעי ישר לבית החולים!!