וגם אני (נשוי +3) התאהבתי באישה, נשואה+2.
אז כולם יגידו - טוב, מה חדש בזה שגבר נשוי מתאהב באישה אחרת?
אז החדש הוא שזו פעם ראשונה שזה קורה לי מאז הנישואין, ואשתי המדהימה יודעת, מפרגנת, ותומכת מאוד.
כן, זה כנראה סיפור ששייך ל מדור פוליאמוריה (אם יש כזה), אבל כשקראתי את הכותרת של הדף הזדהיתי מאוד.
ובניגוד לדיעות שכתובות פה בתחילת הדף: אין שום חוסר בנישואין שלנו. להיפך. אנחנו מאוהבים יותר מאי פעם, הזוגיות שלנו בפריחה מדהימה, הסקס מדהים...
אז תפתחו את הראש. יש כל מיני סיפורים בעולם...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, גם אני הבעייה דומה סטרייטית נשואה +3 מגלה פתאום שהתאהבה נואשות בלסבית עם בת זוג אבל שכן מאותתת רב עניין , אז עכשיו אני מרגישה שאני חייבת לנסות אישה אולי זה החתיכה החסרה ???

מה שלומך?

אולי תבקשי מהגמדים הטובים של האתר להעביר את ההתכתבות הזאת לדף עם שם מתאים יותר, כך שעוד אנשים טובים יוכלו להגיע ולתמוך בך?

מה שניסיתי להגיד הוא, שלו הוא היה משתף אותך בהתלבטות בקשר לשימוש בסמים קשים, או ברצון להתאבד, או ברצון להזיק באופן עמוק לעצמו, יתכן שהיית יותר אקטיבית בתגובתך מאשר עכשיו, כשחייכם המשותפים עומדים על הפרק.
כשהוא משתף אותך הוא למעשה מבקש אישור ממך (הוא משתף אותך, ואת מאפשרת הכל). הוא כאילו מבקש רשות להיות 'נשוי' בו זמנית לשתי נשים, על מנת לבחור מי מתאימה לו יותר.
זה לא פועל ככה כי באופן טבעי את במתח, סובלת ומודאגת. ברור שפחות נעים לכם ביחד עכשיו. אז יש לו עכשיו אפשרות לבחור בין המתח בבית לבין הריגוש הנעים שהורמוני ההתאהבות גורמים.
זה לא פייר כלפיך. ולא נותן סיכוי ליחסים.
אלא אם כן באמת לא אכפת לך, את יודעת שהוא שלך, גם אם יש לו רומנים מאווררים מהצד מדי פעם.
אני באופן אישי מרגישה שבחיים שלי יש מספיק דרמות בזוגיות גם בלי להכניס צלע שלישית.
לדעתי בירור עמוק של היחסים ביניכם, אם ואיך להעמיק ולגדול ביחד, יכול כרגע להתקיים רק על ידי בחירה מודעת מצד שניכם, גם אם זה אומר החלפת מקום עבודה.

אני ממליצה לך לברר עם עצמך מה את רוצה:
שיבחר מה שבא לו? , אם כן, סבלנות ואורך רוח מצידך מומלצים.
שהמצב יתברר מהר לכאן או לכאן? אולטימטום פועל טוב כאן.
שתוכלו לברר באופן נקי ככל האפשר איך או אם מתאים לכם לחיות ביחד? במקרה הזה שיחה ושיתוף מצד שניכם בלי הגורם המפריע יתאימו.

אני צריכה ללכת.



יש בעברית ספר על מנגנוני ההתאהבות (למרבה הצער שכחתי את שמו ) שהשאלתי לחברה במצבו של בן זוגך( גם התאהבות במקום העבודה). היא לא שתפה את בעלה והחליטה להשאר בזוגיות, ולשפר אותה.

תודה יוליקו, אני ממש לא מוחקת. אני אשמח אם תרחיבי קצת על הלא להלחם - איך אפשר להלחם בסיטואציה כזו ? זה מעסיק אותי בכל מקרה והרבה.
העניין השני והוא גם רלוונטי כאן ולדעתי בכל קשר זוגי - אני לא מכירה זוגיות שעונה ב 100% על הצרכים של שני הצדדים. ברור שיש חוסר שהביא להתאהבות ומצד שני - ברור שתמיד יהיה. אני לא יכולה להיות מסופקת במאה אחוזים תמיד וגם הוא. אני מבינה את זה, אני גם מקבלת את זה ודי רכה עם זה.
אז נכון שצריך לבדוק את הביחד וזה די מה שקורה כרגע אבל זה מאד מורכב כל עוד יש עוד מערכת יחסים לא ממומשת, מלאה בפנטזיות ורגשות, ברקע.
גם המתח הזה ששנינו נמצאים בו... איך עוברים את זה ? (אני יודעת שזו שאלה בלי ממש תשובה)
לפני שהתחיל הסיפור עם האישה השנייה, היה לנו הרבה צחוק וכיף בקשר - יחד עם כל המורכבויות - גם הוא וגם אני הרגשנו את זה. אבל מאז שהוא הכניס את הסיפור שלה (כי בשבועות הראשונים לא ידעתי) פתאם יש במקום הזה של "האמת" (???) שבגללה הוא החליט לשתף, הרבה מאד מתח. אי אפשר לנוח בחוסר הידיעה או אפילו בשקר. עכשיו כל מגע צבוע בכובד ובמורכבות של הסיפור הזה. כל פעם שלא מדברים עליו ישירות יש הרגשה שהוא מתחת לפני הדברים (בשיחות על ענייני משפחה ויום יום הכל נצבע במתחים שלא קשורים לאף דבר ואחד חוץ ממה שקורה ביננו). אני גם צריכה מקום לשתף - סליחה על ההצפה

קשה.
אבל, גם הזדמנות.
לבדק בית אישי, וגם זוגי.
תלוי מה את רוצה ( הייתי מדגישה פה את המילה 'את' בשחור עבה).

אני מבינה את הפגיעה שאת חשה. הוא לא בחר בך מייד כמו בעבר.
את מצידך עושה אותו דבר!
אנסה להקצין קצת:
את לא נלחמת עליו. ועל הזוגיות. ועל המשפחה.
את פאסיבית, ונותנת לו להתלבט, לבדוק דברים (גם אם חלקית) מחוץ לזוגיות, כשהוא עדיין בפנים!

בעיניו אולי את מצטיירת לאו דוקא כאישה מכילה וסבלנית, אלא ככזו המעדיפה שהכסף ימשיך להכנס באופן סדיר לחשבון הבנק...

לדעתי את לא אמורה להגיד לו מה לעשות (הוא לא הכלב שלך). אבל את כן אמורה להגדיר (גדר!) את גבולותיך.

לדעתי האישית מאוד את הבדיקה הלגיטימית של הביחד שלכם עושים ביחד ובנפרד כל אחד עם עצמו.
זו הזדמנות לבדק בית ולהעמקת יחסיכם על ידי מציאת מענה בתוך יחסיכם או בתוכו לחוסר שהביא להתאהבות הזו.
את הבדיקה של זוגיות חדשה, שיעשה, אם הוא רוצה, אחר כך. אבל המשמעות לדעתי היא סוף הזוגיות שלכם.

אם מפריע לך, תמחקי.
בהצלחה.

גם אני אשמח לשמוע.
אני נמצאת בזוגיות כבר 13 שנה עם אותו הבחור. בניגוד אליך יעלי, הוא דווקא שיתף אותי שהוא התאהב באישה אחרת אבל בניגוד לסיפור שלך האישה האחרת גם התאהבה בו והם דיברו על זה כמה פעמים (דיברו=כמה הם רוצים, כמה זה מורכב וכו' וכו'). הם עובדים ביחד אז זה מאד בעייתי וגם קשור לפרנסה שלו ושלנו כמשפחה (אני לא ממש יכולה להגיד - אל תדבר איתה יותר כי הם מתראים על בסיס יומי - או אולי (ברוכים הבאים לעולמי המבולבל) אני כן צריכה להיות האישה החזקה שאומרת לו לעזוב את העבודה וכו' וכו'...) .
בקיצור, הוא שיתף אותי כי לא רצה סודות ביננו (ובטח עוד כמה סיבות לא מודעות) ואני ... משתגעת. אם זה היה משהו של תחושה שלו בלבד, משהו שהיינו מדברים עליו והיה ברור לו שזו תחושה, שהוא יודע שזה טבעי אבל ברור לו שאני "האישה" שלו, אז לא הייתה לי כל כך בעיה. גם לי זה נראה ממש טבעי בזוגיויות ארוכות וקרה לי בעבר באינטנסיביות נמוכה יותר. אבל מאז שהוא סיפר לי, הוא התבלבל יותר ובמובן מסויים התרחק. ואז - הביצה והתרנגולת - פתאם גם אני רחוקה ועצבנית ואז לא נשאר כל כך למה להתגעגע ביננו כי פתאם הכל מעורער ומסובך.
לא קרה ביניהם שום דבר פיזי אבל אני לא יודעת אם זה פחות קשה. וגם לי קשה לשתף חברות וחברים כי כולם מכירים אותו וזה נראה לי כמו משהו מאד חושפני ורגיש גם בשבילי וגם בשבילו. אז אני מלאה בתחושות קשות מאד. לפעמים ממש שנאה כלפיו על שהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, תחושה של חוסר שליטה מוחלט, של אחריות כלפי הקשר והמשפחה, של חשבון נפש על החלקים שלי בקושי שמאפיין את הקשר שלנו כבר שנה, על החלקים שלו, על החיים בכלל... ומשהו בי כל כך נפגע - תחושה שאני לא מספיק טובה, שלא אוהבים אותי ושלא בחרו בי (שוב) באמת.
המקום הזה של זוגיות שהיה עד עכשיו המקום הבטוח ביותר מתוך החלטה ובחירה של שנינו פתאם השתנה והוא זירת קרב. האגו שלי משתולל לפעמים, הדיכאון, הכעס, העצב... הייתי מתה לדבר עם מישהו חכם שעבר מצב כזה או דומה אבל אני שוב ושוב עוברת על רשימת האנשים שאני מכירה ואו שהם התגרשו, או שהם ישנאו אותו על הסיפור הזה, או שהם לא יבינו או צעירים מדי. אוף.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דיון מעניין - מה קרה בסוף עם אותה אחת שהתאהבת בה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף!
אוף אוף אוף

בימים האחרונים חשבתי שהחיים מתחילים לחזור קצת לשגרה, שהרגשות נרגעו קצת.
ראיתי אותה היום והבנתי כמה טעיתי. אני מתוסכלת ברמות שאני לא יכולה לתאר. מאוכזבת מעצמי שאפילו לפתח שיחה אני לא מצליחה, המילים לא יוצאות.
רוצה לשכוח אותה, רוצה להכיר אותה. אני חצויה.

לא מצליחה להנות מהפרפרים, ההתרגשות כואבת לי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי גלי,
אני ואת בסירה דומה- אומנם אנחנו לא ביחד 14 שנה (וכרגע יש רק ילדה אחת), אבל גם אצלי היא האדם היחידי שהייתי איתו.
בהתחלה תמיד אמרתי שאין לי צורך להתנסות, אבל אני כן מרגישה לפעמים שיש לזה השפעה.
נשמע שמצאת את האיזון המושלם. וגם שיש לך בת זוג מאוד תומכת.
אני די בטוחה שבת הזוג שלי לא תגיב בצורה כ"כ מבינה ולא תרצה שאצור קשר (גם עם אפלטוני) עם אותה אישה. אז אני מראש נמנעת מלדבר איתה על זה.

יעל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יכולה רק להציע לך מה שעוזר לי (יש לי נטיייה להתאהבויות)
אצלי המצב יותר מורכב, כי בת הזוג שלי היא גם האישה (ובעצם הבן אדם) היחיד שהייתי איתו.
אנחנו כבר 14 שנה ביחד (2 ילדים) וכשדיברנו על זה יום אחד (די בתחילת הקשר), היה לה מאוד קשה להבין איך אני יכולה התאהב במישהי אחרת, אבל היא גם הבינה שזה לא נשלט.
כדי לא להגיע למצב של בגידה ושל משבר אמון, היא שיחררה. עם הידיעה שמותר לי, הפכה את הצורך לפעול ללא רלוונטי.
אז אני עדיין מתאהבת, ולוקחת את האנרגיה הזאת שנוצרת ויוצרת עם האישה הזאת קשר אינטלקטואלי, משהו שמפרה את הרגש ולא מגיע למגע פיזי.
מספרת לבת הזוג איפה אני נמצאת כדי שאפשר יהיה לשחרר את האנרגיה המינית בתוך הזוגיות (ואלו תקופות בהן אנחנו משקיעות יותר)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי קשר טוב עם בת הזוג, אבל אני לא מסוגלת לדבר איתה על זה. אני חושבת שהפגיעה בה תהיה גדולה מדי ואני לא מוכנה לגרום לזה.
היא באמת החברה הכי טובה שלי, ובכל זאת- אני לא יודעת איך אני הייתי מצליחה להבין את זה שבת הזוג שלי התאהבה במישהי אחרת

חשבתי להתיידד איתה, אבל מצד שני- אני חוששת שזה רק יחמיר את המצב (למרות שכמו שכתבת- זה גם יכול לגרום לי לרדת מזה).
אני רוצה לנסות להמשיך הלאה, לשכוח מזה. הזוגיות שלי שווה הרבה יותר מהתאהבות.

תודה!

יעלי
אני מכירה היטב את התחושה של התאהבות באישה זרה ומבינה כמה זה יכול לסחוף.
המצב שאת מתארת נשמע באמת מאד מסובך. אני לא יודעת איך הקשר שלך עם בת הזוג אבל שתי האפשרויות שחשבתי עליהן:

1. לדבר איתה על זה (לחשוב מה לומר כדי שהפגיעה תהיה מינימלית ולהדגיש שאת רוצה להישאר איתה ושאת צריכה את עזרתה בהתמודדות עם מה שקורה). בסך הכל אנחנו נמצאים בקשרים כדי להתקרב, להרגיש יחד, לעבור דברים יחד. אולי יחזק אתכן לעבור גם את זה יחד. היא החברה הכי טובה שלך.
2. לנסות להתיידד עם האישה הזו שאת מאוהבת בה. אולי אחרי שתכירו תראי שהיא בכלל לא מה שחשבת. הרבה פעמים הפנטזיה חזקה מכל מציאות. הייתי מוסיפה גם - אם תיווצר קרבה מספקת ביניכן ונראה שהיא לא תיבהל ותברח הייתי אפילו משתפת אותה בדילמה שלך.

נשמע נועז אבל הרבה מצבים מתחילים להיפתר כשהדברים נאמרים בפשטות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כותבת לעצמי? מקווה שהכל בסדר...

ממש עכשיו סיימתי לכתוב נובלה שממש קרובה קרובה לנושא.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כמו שפלוני אמר- זה מתכון להרוס את הזוגיות.
אומנם דיברתי על ריבים וקשיים בזוגיות- אבל זה החלק הקטן בזוגיות שלנו. בסה"כ אני יכולה לומר שיש לנו זוגיות באמת באמת טובה ואוהבת.
זה נכון שהקשר שלנו נפגע במצב הנוכחי (אני באמת מנסה לשים יותר לב ולא לתת לזה לפגוע)- אבל הוא יפגע הרבה יותר אם אדבר על זה.
יש לנו חוזה וזה לא יהיה פשוט לעבור עכשיו דירה (ועוד יותר לא פשוט- להסביר לבת הזוג למה לעזאזל אנחנו צריכות לעבור).

כשכתבת את נשמעת קרועה מתשוקה ולבטים גרמת לי להסמיק ולהתבייש- כנראה שמהדברים שלי כאן הובן שרק התשוקה מובילה אותי. אבל לא כך הדבר- יותר מכל אותה אישה מסקרנת אותי, הייתי רוצה להכיר אותה. הכוונה היא ממש לא להיכנס איתה למיטה בזה הרגע.
או שתפרדי ממנה, או שתתגברי על זה - להיפרד זאת לא אופציה בעיני- אם היה לי רע כאן, אם זאת הייתה זוגיות קצרה וחולפת, אם האהבה הייתה נגמרת, אם לא הייתה מעורבת בזה הבת שלנו- אולי אז זה בכלל היה רלוונטי. ולהתגבר- אני באמת רוצה, אבל עדיין לא הבנתי איך עושים את זה...

כותבת לעצמי-
קודם כל- אני שמחה ששיתפת. אני מרגישה שהיית צריכה את זה.
אני לא יודעת מה הסטטוס שלך- נשואה? ילדים? בת כמה? כי מן הסתם זה משפיע על ההחלטות שלוקחים.
אני מבינה שאצלך האופציה לממש קיימת? כי אצלי הרי זה הכל בתוך הראש שלי ובצד השני עומדת סטרייטית, שכנראה כלל לא מודעת לקיומי.
אני מסכימה איתך שגם זה ארון, החזרת אותי פתאם אחורה לתחושות שלי בתור מתבגרת בארון, פתאם זה מרגיש לי מאוד דומה (ולא כיף בארון בכלל...)
את כתבת גם אם ידעו בסוף. אין ברירה אחרת. את באמת מוכנה לאופציה כזאת? גם אם אני לפעמים חושבת שפעם אחת, באופן דיסקרטי לא תזיק לאף אחד- אני לא מאמינה שיש דבר כזה פעם אחת. כי אנחנו הרי לא מדברות על סטוץ', אלא על משהו שמעורבים בו הרבה רגשות.
כתבת הרבה את המילה מות, אני מקווה שאת כבר לא שם, שום דבר לא שווה את זה!!

לילה טוב

לא בטוחה שאני מרגישה נוח לכתוב לך את זה, אבל הנה האמת שלי כולה...אני חושבת שאם אין ברירה. אז גם אם תעשי עם זה משהו ממשי ודיסקרטי זה לא עושה אותך לא טובה. אני לא אמרתי אמת כשקודם כתבתי שאני לא במצב שלך. אני באותו מצב. ואני על סף לממש את זה. אני מרגישה שזה או זה או למות. כל כך הרבה זמן הייתי בסבל כמוך. שהכל טפל ורציתי למות. לרוב האנשים כנראה נוח בקשר מונוגמי. אבל לא לכולם. זה כמו להיות לסבית. זה שאת לא כמו כולם לא עושה אותך לא טובה. גם זה כמו ארון. ארון של האנשים המתאהבים שוב ושוב. וזה ארון עוד הרבה פחות מקובל בחברה. אבל ככה אני. ממש ניסיתי בלי סוף, ובכל הדרכים להתגבר. ולא הצלחתי ורציתי למות. אני כבר לא יכולה. אף אחד לא ידע. וגם אם ידעו בסוף. אין ברירה אחרת. ממש רציתי למות עד שהתרתי לעצמי לזרום קדימה. תחשבי, יש נשים ערביות שבוגדות אפילו שזה אומר גזר דין מוות והן עושות את זה. זה חזק כמו גזר דין מוות!....ככה זה לי.
מה את חושבת?

אני לא הייתי משתף את בת הזוג. זה נראה לי מתכון מעולה להרוס זוגיות. מה היא יכולה לעשות? את נשמעת קרועה מתשוקה ולבטים. מה היא יכולה לעשות חוץ מאשר פשוט להיפגע?
או שתפרדי ממנה, או שתתגברי על זה, אבל זה שלך, ואין לה שום דבר לעשות עם האינפורמציה הזאת.
ככה גם הייתי מעדיף שהיה קורה אם חס ושלום אם זה היה קורה לבת הזוג שלי.

במצב כזה נראה לי עדיף לשתף את בת הזוג.
הרי בכל מקרה הקשר שלכן נפגע במצב הנוכחי. אולי השיתוף דווקא יפתח פתח לפתרון?

ועוד דבר, זה בטח ממש לא קל - אבל אולי לעבור דירה זה התשובה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בת הזוג יודעת שקשה לי, שאני עייפה. גם אצלה המצב די דומה. היא גם עובדת קשה וביחד עם הטיפול בבת שלנו- החיים לא קלים
אנחנו מדברות על הריבים שלנו, משתדלות כל אחת להימנע מהם ולהפנים את מה שמפריע לשניה. אני לא חושבת שהזוגיות שלי היא הגורם המרכזי.

אני רוצה לנסות לשכוח אותה, לנסות להימנע מהמפגשים המקריים.
מגיע לבת הזוג שאהיה כולי שלה ושהראש שלי לא ינדוד כל הזמן למקומות אחרים (אני למשל לא מסוגלת להיות איתה ולחשוב על מישהי אחרת).

כתבת שאני טובה ונאמנה- מאוד הייתי רוצה להאמין שאני כזאת. אבל בין לבין עולה בין הספק- אם כן הייתה אפשרות לממש, האם הייתי מוותרת עליה? אין לי תשובה מוחלטת לזה.

יום נעים וגשום!

אההה ודרך אגב. זה שיש בך צד שרוצה לממש את זה - זה ברור. ברור! אין בושה בלהתאהב. אין בושה בלרצות. אין בזה שום בושה. סליחה על השיתוף הזה- אבל כשאני עם בעלי בראש עוברים לי אנשים אחרים. זה בושה?? אולי יש בושה בלבגוד, בלשקר. אבל את זה את לא עושה. את כזאת טובה ונאמנה. נלחמת בעצמך למען הזוגיות. אין לך מה להתבייש.

יעלי, נחמדת. אולי תדברי עם בת הזוג. תגידי לה שקשה לך. שאת עובדת יותר מדי קשה. שעייפה. אולי ביחד אפשר למצוא פיתרון איך להקל. תגידי לה שכשאתן רבות את מרגישה שתחושת הזוגיות בורחת לך - תגידי לה את זה. תגידי לה שזה נותן לך תחושת בדידות, או מה שנכון לך להגיד. תבקשי שתנסו למצוא דרך לעקוף את הריבים. לפחות חלק מהם....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא נעלבתי אני יודעת שזה נפוץ ואולי בלתי נמנע. אני חושבת שלא זה שהתאהבתי זה מה שהכי מפריע לי, אלא עצם זה שאם שואלים אותי (או אני שואלת את עצמי)- מה הייתי רוצה שיקרה? אני לא יכולה לומר בלב שלם שהייתי רוצה להתרחק ממנה ולשכוח מהכל. יש בי צד שמאוד היה רוצה לממש את זה (וזה בעיקר מה שגורם לי להתבייש).
כנראה שגם בי יש את אנרגיית ההתאהבות שאת מדברת עליה. הייתי מתאהבת לא מעט לפני הזוגיות הנוכחית. אז הגיעו כמה שנים של שקט מהבחינה הזו (כי הייתה ההתאהבות וההתרגשות של הקשר) ואז זה שוב חזר. ההבדל הפעם- אני מרגישה שזה יותר חזק מתמיד.
גם אני לפעמים במבט לאחור, אחרי שהכרתי יותר את מי שהתאהבתי בה- לא הצלחתי להבין למה הרגשתי ככה...

כן, הכל טפל ומשעמם, אני מתקשה להתרכז בדברים היומיומיים החשובים (משפחה, זוגיות, עבודה).
שומעת שירי אהבה בווליום גבוה כמו נערה מתבגרת

אני חושבת שהימים הפחות טובים הם אותם ימים שפחות טוב לי בבית- כשאני עייפה, כשאני רבה עם הבת זוג. באותם ימים בא לי לברוח מהכל.
מתי יותר טוב? קשה לי לומר כי רוב הזמן לא טוב. אולי כשנסענו לסופ"ש ולא ראיתי אותה כמה ימים.

אוף, מתסכל נורא.
תודה לך!

יעלי-
זה לא נכון שאין מקום לתחושות כאלה אצל אישה נשואה. בטח שיש. אל תעלבי, (-:, אבל את לא כל כך יוצאת דופן. לא רק לך קשה לחיות במערכת יחסים מונוגמית לאורך זמן. זה לא מתאים לכולם. גם לי זה לא מתאים.... גם אני שואלת את עצמי איך לגשר בין ההתאהבויות המייסרות האלה שחייבים לממש אותן ובין זה שגם רוצים לשמור על המקום הבטוח בבית...מה עושים???? טוב. ממש עכשיו אני לא בתקופה כזו. ותמיד כשזה עובר לי אני רואה שהאדם שהתאהבתי בו לא באמת היה כזה גליק גדול (בגלל זה חשבתי אולי אם תכירי אותה יעבור לך...). זו כנראה אנרגיה שיש אצלי. גם אצלך? אנרגיית התאהבות. והיא כל פעם מחדש מנתבת את עצמה למישהו חדש אחר....ממש ממש בעיה קשה....אבל, אני חושבת שזה מאוד נורמלי. אפילו נראה לי לא נורמלי אחרת...
מכירה את הייסורים. אי אפשר לחשוב על שום דבר אחר. הכל טפל ומשעמם. נכון? תנסי לעשות כל מה שאפשר - אם את מרגישה שלדבר עם חברה יעזור לך, לדעתי לכי על זה. התחושות שלך הן נורמליות. יש להן מקום. תחשבי עוד ועוד מה יכול לעזור לך....יש פיתרון. חפשי אותו. תכתבי כל מני דברים שנראים לך קשורים. האם יש ימים טובים יותר? טובים פחות? מתי?

ההודעה שלך לא מפריעה לי, מה פתאום? רק מפריע לי אם מצפצפים על כללי המקום שכותבים בו. מתגובתך המפורטת אני מבינה שאת כן אכפתית ולא מצפצפת, אז תודה על ההבהרה. מחכה יחד איתך לתגובות לשאלה העקרונית בדף העורכים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כמה דברים:

• לאחר שכתבת לי את זה, הסתכלתי בכללים של האתר וראיתי ששם נכתב- שלא פותחים נושאים חדשים מסוג זה עד לאחרי החגים. מכיוון שהחגים כבר מזמן מאחורינו, לא חשבתי שזה רלוונטי.
• אני לא מחקתי את ההודעה שלך, אין לי מושג איך עושים את זה ואני גם לא יודעת מי מחק. הנחתי שזה מישהו מעורכי האתר (ראיתי שמחקו גם את ההודעה של מי שחשב שאני "טרול"), מה שגרם לי להבין שכנראה זה כן בסדר להמשיך לכתוב כאן
• אני לא כתבתי שוב, עד שראיתי ששוב כתבו לי ואז הגבתי על כך
• וכמו שאמרתי- אני צריכה לפרוק קצת, הרגשתי שזה המקום הנכון, מכיוון שמקריאה באתר אני חושבת שיש כאן אנשים כנים, אמיתיים, שיכולים לייעץ ולעזור
• אני לא יודעת למה ההודעה שלי כ"כ מפריעה לך

שיהיה לך יום נעים

יעלי יקרה, ההתנהגות שלך מתמיהה אותי מעט.
לפני כמה ימים הערתי לך שאני לא בטוחה שפתיחת הדף הזה תואמת את מדיניות האתר. הנחתי שאת מכבדת את המקום, ותנסי לברר הלאה, כדי לוודא שאת לא זורקת אבן לבאר תוך כדי שאת שותה ממנה. במקום זה כתבת לי משהו כמו "אם זה לא בסדר אז עמכם הסליחה" - תגובה מוזרה קצת, לא? דומה ל"אם אסור לעשן כאן אז סליחה" שנאמר תוך כדי הפרחת עוד עשן... כעת באתי לראות מה התפתח מאז, ומצאתי שהערתי נמחקה. האם את מחקת? ואם כן - האם זה נשמע לך ראוי? הגיוני לנפנף ככה את השאלה הזאת?
בכל אופן, אם את רוצה כן לכבד את כללי המקום, פתחתי בירור בנושא איפה כאן מדברים עם העורכים{{}}. את מוזמנת לקרוא את התשובות שיעלו שם, ולהתאים את פעולתך.
הרבה הצלחה בקשיים שאת ניצבת לפניהם @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

• רק מוציאה קצת כדי לא לשקוע בזה עם עצמי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הייתי שמחה להתחבר איתה, אבל אני לא כ"כ טובה בדברים כאלו, לא יודעת איך לגרום לזה לקרות.
אני גם חוששת שאם אתחבר איתה יקרה ההפך ממה שכתבת- שאני עוד יותר ארצה.
אני אחשוב שוב על לשתף חברה. הבעיה שמעבר לחשש שלי שישפטו אותי- אני מתביישת בזה. מרגיש לי שאין מקום לתחושות כאלו אצל אישה נשואה.

הלוואי שהיה לי רעיון למה שישנה לי את המציאות הזאת.
אני גם מרגישה שזה כבר משפיע מאוד על הזוגיות שלי, שמשהו אחר תופס את תשומת ליבי ואני לא מספיק שם.
אני בכלל לא מבינה איך הגעתי למצב כזה. אני מצליחה להבין כשמתאהבים במישהו בעבודה/ בחבר טוב, אבל ככה לתת למישהי שאני בכלל בכלל לא מכירה להשתלט לי על הראש (ועל הלב)??

אמרתי לעצמי שאני צריכה לנסות להתרחק (כמה שאפשר בהתחשב בנסיבות), אבל אז ראיתי אותה והכל נמחק. אני יודעת שהמרחק יעשה את שלו, ניסיון העבר הוכיח לי שזה נרגע ונשכח כשלא מתראים.

אין לי תשובות, גם אין לי כ"כ שאלות, רק מוציאה קצת כדי לשקוע בזה עם עצמי

אני מכירה את התחושה הזו שהחיים משובשים, שהימים לא עוברים בגלל תשוקה בלתי מושגת... את תקועה ולא מצליחה למצוא רמז למה את במצב הזה ואיך לצאת ממנו...
מה דעתך לעשות משהו שישנה את המציאות...
מעלה רעיונות -
זו אפשרות לנסות סתם להתחבר איתה בתור שכנה? אולי כשירד ממנה המסתורין תוכלי להשתחרר מההדלקות הזו...
אולי בכל זאת לשתף איזו חברה. זה לא יתקבל בצורה שיפוטית. לכולם קשה לחיות לאורך שנים במערכת יחסים מונוגמית...כולם מבינים את זה....אולי הבנה מחברה תעזור לך מאוד? היא תאיר לך דברים? אני באמת לא חושבת שחברה טובה תקבל את זה בשיפוטיות.
ובטח לך יש רעיון מוצלח יותר למהלך שישנה לך את המציאות שקשה לך איתה כבר כל כך הרבה זמן?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מרגישה שכל החיים שלי משובשים בחודשים האחרונים. כלום כבר לא מעניין אותי חוץ ממנה.

ניסיתי לחשוב אם יש משהו בעבר שלי שיכול לגרום לזה- אבל אני דווקא מגיעה ממשפחה נורמטיבית לחלוטין, עם הורים נהדרים (שנשואים באושר עד היום).
אני נקרעת בין הרצון שלי להשקיע בזוגיות שלי, לבין הרצון שלי פשוט להיות איתה (אבל כמו שאמרתי- זה כנראה בכלל לא רלוונטי, אז אני לבדי ברצון הזה)

מאוד קשה שאין לי עם מי לדבר על זה. אני חוששת לדבר עם חברה על זה, כי אני חושבת שזה נושא שלא יתקבל בצורה טובה ולא שיפוטית

הבעיה שאני נתקלתי בה יום יום כמעט, ככה שגם אם הייתי רוצה לשכוח- זה מאוד קשה.

אני יודעת על מה את מדברת... אני מקבוץ ועד היום אני פוגשת כאלו שהייתי מאוהבת בהם בשבילים...


לא יודעת לגבי עניינים לא פתורים מהעבר, למה הכוונה?

לא מכירה אותך ואת חייך. עניינים לא פתורים יכולים להיות רבים ומגוונים ומאד אינדבידואלים ואלו שאלות שרק את יכולה לענות עליהם.

אתן לך רק דוגמא : למשל אם בילדותך שלך היו הרבה דרמות במשפחה- חוסר יציבות, אולי חוסר תפקוד של אחד ההורים, אולי בעיות בינהם, אולי חסרונם... אולי הזנחה או אלימות או אפילו שהם לא ראו אותך, ונניח שעכשיו בחיים שיצרת המשפחה שלך, הכל טוב ונינוח ושיגרתי... משהו בך לא מרגיש "בבית" במציאות שכזו. כי אצלך "בבית" הווה אומר הרבה דרמה, רגשות סוערים/חסכים אז הוא דוחף אותך להוסיף את הפאן הזה לחייך העכשוויים.

זאת פשוט דוגמא אפשרית ולאו דווקא נכונה לך ולחייך אבל זו הייתה כוונתי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ב עילום- אני מחכה כבר שהפנטזיה הזאת תחלוף... הבעיה שאני נתקלתי בה יום יום כמעט, ככה שגם אם הייתי רוצה לשכוח- זה מאוד קשה.

לא יודעת לגבי עניינים לא פתורים מהעבר, למה הכוונה? כי דווקא עד עכשיו רוב התגובות כיוונו לבעיות בקשר הנוכחי.
ולגבי הזוגיות- אין לי כוונה לפרק אותה

יעלי- אני חושבת שזה רעיון טוב לקחת את כל ההתרחשות לכיוון שסיפרה לך עליו אמא ל-2 .
כלומר להישאר בפנטסיה עד תחלוף

בד בבד הייתי כן מבררת מדוע יש פתאום צורך כל חזק בדרמה. התאהבות/הסתרה/בושה/אשמה/וכו'... הרבה דרמה הרבה רגשות עזים ואנדרלין... בד"כ מעיד על עניינים לא פתורים מהעבר שעולים עכשיו (כן.כן. שחוק אבל נכון)

מה שעלה לי הכי חזק זה- אל תיבהלי כל כך ואל תרגישי כל כך אשמה ובמלכוד. התחושות הללו גוזלות אנרגיה.
שבי עם עצמך ובררי מה באמת קורה פה. מה עלה. מה חסר, על איזה כאב הדרמה שהגיעה מכסה. זה לא משהו רע שקורה לך, אלא חלק מהמארג הסבוך שנקרא "חיים". ויש לך את הכלים והכוחות להתמודד עם זה. ואין הכרח לפרק זוגיות בשביל זה...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}
חני- תודה, סקרן אותי ואני אקרא את הספר הנ"ל

בספר המוח הנשי של הנוירופסיכיאטרית ד"ר לואן בריזנדיין היא כותבת שמבנה המסלולים המוחיים משתנה בתקופות השונות של חיי האישה.
הכל כדי ליצור ולשמור על דור ההמשך. ההתאהבות ואח"כ תקופת הכניסה לקשר מחייב, בהריון אחרי הלידה ועוד....
ממליצה לקרוא אותו הוא עושה סדר.
אחרי הקריאה תוכלי להתבונן על השאלות ששאלת כאן מנקודת מבט שונה. אולי תקבלי תשובות, אולי תעלינה שאלות אחרות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מישהי כתבה לי משהו שאני לא העזתי לחשוב: אני לא מאמינה שטיולים בחיק הטבע ונרות בארוחת הערב היו עוזרים לי. רציתי להרגיש גוף חדש נצמד אליי. רציתי קצת חיזור של אחרת.
רק אחרי שהיא כתבה את זה הרגשתי שהיא כותבת את מה שלא הסכמתי להודות בו.

מעולה, תמשיכי...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את צודקת.
הכוונה שלי בסבל היא בעיקר שאני סובלת כי אני רוצה לראות אותה שוב. בימים שאנחנו לא מתראות אני ממש מדוכדכת.
לא אוהבת את איך שזה משפיע עלי.
כשאני עם אשתי והבת שלנו אני כן מצליחה מדי פעם לשכוח ממנה ולהנות, אבל זה לפרקי זמן קצרים.

אני יודעת שאני כנראה לא אמצא תשובות קלות, אבל צריכה לפרוק קצת ואין לי איפה...

יעלי,
אז אולי הבעיה היא לא בזוגיות. אולי זה שאת עובדת קשה ואין פנאי? סתם מעלה את זה כי זה מה שיש כאן ממה שכתבת, אבל אולי יש משהו אחר...אולי את מתאהבת בה כי את רוצה מישהו שיוציא אותך מהמצב הזה למציאות אחרת. שלווה יותר. איך את יכולה להוציא את עצמך למציאות אחרת?

ובשאר הזמן אני בסבל.
אני עושה תהליכים אישיים בכל מיני כוונים, והנה מה שמסמן לך את המקום שבו יש לך נושאים לבדוק ולהתקדם איתם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא חושבת שהמריבות השאירו משקעים, מדובר במריבות של דברים ביום יום ולא דברים רציניים מעבר.
והלוואי והיה לי זמן לחוגים

אמא ל2- איך הצלחת לעשות את הסוויטצ' הזה? הלוואי והייתי נהנת מזה. רק כשאני רואה את אותה אחת אני נהנית מזה ובשאר הזמן אני בסבל.
אני מרגישה שזה לא עושה טוב לזוגיות שלי ואני רק מוטרדת מתי אראה אותה שוב...
גם במקרה שלי מדובר בסטרייטית נשואה, ככה שכנראה שזה לא רלוונטי (וגם אם כן היה- קשה לי המחשבה לממש את זה).

זאת לא פעם ראשונה שזה קורה לי. הבעיה שהפעם מדובר במישהי שגרה ממש לידי ולכן זה יותר אינטנסיבי

תודה

מכירה היטב את המקום הזה שאת כותבת בו. היתי שם המון פעמים עד שלמדתי להתיחס לזה אחרת. אני נשואה לגבר אבל גם נמשכת לנשים ובעבר יצאתי גם עם נשים. ואז לפני כמה שנים התחלתי להידלק על נשים (בהתחלה, על חברה שבילינו הרבה יחד). ולימדתי את עצמי ליהנות מזה. להרגיש את התחושה הפיזית הנעימה של ההתאהבות. ידעתי שלא אממש את זה - מאלף סיבות כולל זה שהיא בכלל סטרייטית ונשואה וזה יסבך יותר מדי את החיים שלנו - אבל נהניתי מזה. לא בהכרח לקחתי את זה כסימן של משהו לא טוב בקשר שלי (אם כי, תמיד יש על מה לעבוד ועשיתי את זה), אלא פשוט כמשהו טבעי - משיכה פיזית. זה קורה, זה הטבע. היתי מפנטזת הרבה ונהנית מזה, עד שזה עבר לי. זה קרה לי אח"כ עם עוד נשים ופה ושם גם עם גבר. למדתי לגלוש על הגלים האלה של ההתאהבויות, ולהביא את האנרגיה המינית הזו לתוך הקשר שלי. זה הביא עצב לפעמים וגם זה חלק מהדרך.
מחזקת אותך

האם המריבות השאירו אצלך משקעים?
אולי לא יציאה מהשיגרה... ..מה כייף לך לעשות? אולי לשלב אותה שם שהיא תהיה חלק מהכייף שלך. לא כיציאה מהשגרה, אלא כשגרה חדשה נעימה וקבועה. כמו חוג משותף או משהו כזה..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש מריבות, יש שגרה... יש גם הרבה מאוד אהבה.
אני לא יודעת מה ואיך לתקן. אנחנו משתדלות לצאת מהשגרה מדי פעם. אבל כמובן שגם עומס היום-יום ועצם זה שיש לנו ילדה- מקשים על הזוגיות.
וכן- גם ההתרגשות, הפרפרים, החיזור- חסרים לי.
תמיד ראיתי בחומרה בגידה, זה משהו שאני לא מאמינה שאני יכולה לסלוח עליו בזוגיות. ועכשיו פתאום אני כל היום חושבת על זה?
אני סוחבת את זה כל יום כבר תקופה- מכביד עלי מאוד מאוד

משהו קשה לך בזוגיות הקיימת. זה לא באמת האישה הזאת שאת לא מכירה אותה. את צריכה לברר מה הקושי האמיתי שלך בזוגיות.
האם את חושבת שאת יכולה לתקן משהו בתוך הזוגיות הקיימת כך שתוכלי לשמוח ולהסתפק בה גם בלי ההתרגשות?
זה באמת רק חוסר ההתרגשות או שיש משהו נוסף?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני לא חושבת שיש הבדל בין אם זה עם גבר או אישה.
אני חושבת שההתרגשות חסרה לי, ואני לא חושבת שהשקעה בזוגיות זה מה שישנה כאן...

מאוד מתסכל

השערה שלי: כנראה משהו חסר בזוגיות
שלך אם יש לך מקום להתאהבות. חשבת על להשקיע בזוגיות? איך הזוגיות שלך?
זה שזה עם אישה-לא יודעת מה להגיד. לא מכירה את זה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני נשואה לאישה+ילדה מדהימה בת שנתיים.
לפני כחודשיים עברנו דירה ומהרגע שראיתי את השכנה בדלת ממול- אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליה.
היא בערך בגילי (סביב 30), נשואה לגבר, הבן שלה קצת יותר קטן מהבת שלי.
מטבע הדברים יוצא לי לראות אותה כמעט כל יום- לפעמים אומרות שלום, לפעמים חיוך קטן או סתם הנהון עם הראש, אבל לא מעבר.

היא לא יפה באופן מיוחד, אני גם לא באמת מכירה אותה, אז למה אני חושבת עליה כל היום?
אני רק מחכה שבמקרה ניפגש בחדר המדרגות.
גם כשאני רואה אותה אני לא מסוגלת לפתח שיחה. מרגישה שהמילים לא יוצאות.

אני לא יודעת מה בכלל אני רוצה ממנה. הייתי רוצה שנהיה חברות. אבל אני יודעת שגם הייתי רוצה לנשק אותה.
מעולם לא בגדתי ואני גם לא רוצה לבגוד.
לפעמים אני חושבת שהלוואי והיא הייתה עוברת דירה, ורגע אח"כ אני מרגישה את הפחד שזה יקרה.

מה עושים? איך מתגברים על זה? (אני אפילו לא יודעת איך לקרוא לזה- כי איך אפשר להתאהב במישהי שבכלל לא מכירים?)