המשך הדיון לגבי מטפלים שרלטנים הועבר לדף איך לבחור מטפל

אפרת, מדוע פנית דווקא אליו בעצם? הרי כתבת שקיבלת בעבר טיפולים ממטפלות טובות, לא? למה ל א לחזור אליהן?
אני מטפלת במרכז רפאל, בחדרה, ושם אצל שתי מטפלות, אחת לשיאצו ואחת רפלקסולוגיה, טיפלתי לאחר הלידה במשך מספר חודשים.
הייתי שבוע אצל ההורים וחזרתי לאחר מאמץ פיזי רב עם כאב גב וכתפיים רציניים. הייתי חייבת טיפול באותו יום, ושתיהן לא עבדו באותו זמן. הוא היה המטפל היחיד הפנוי, אז לקחתי.
אין ספק שלא אחזור אליו שוב. לא מתאימה לי הדרך שלו.
אמא אינקובטור, קודם כל מזל טוב! גם לי היו קשיים רציניים לאחר הלידה, פיזיים ונפשיים. את יכולה לקרוא מה כתבתי בקושי אחרי הלידה.
ועדיין חצי שנה אחרי, קשה לי. אני מאמינה שזהו קושי שיש כמעט לכל אמא טרייה ובוודאי אם היו קשיים "בשטח" כמו במקרה שלך- פגית. הקשיבי לאינטואיציה שלך ונסי לא להקשיב למי שמחליש אותך או מלחיץ אותך. אני יודעת כמה זה יכול להיות מעצבן ומבאס. זו תקופה בה אנו רוצות (לפחות אני) לקבל רק תמיכה ועידוד ואהבה וממש לא בענין של להעמיס עוד קשיים רגשיים או רגשות אשם. אני מאמינה שכל אמא עושה את המקסימום שהיא יודעת באותו רגע לטובת תינוקה וגם ככה הרבה פעמים יש לנו נטיה להיות ביקורתיות מדי כלפי עצמנו ולנסות להיות "סופר אמא", "סופר אשה" וכו..
מצאתי שדווקא בתקופה זו, בה אני מעניקה/ מניקה ומתהווה כאם, דווקא עכשיו אני זקוקה להיות ילדה, עקרון הרצף של השבט התומך, של מעגל הנשים המעצימות ושל תינוק המקבל מאמו ואמו שמקבלת מאמה ומחברותיה/ בנות משפחה וכו... מעגלי תמיכה אינסופיים כאלו חסרים לי ולנשים רבות והחוסר הזה הורגש מבחינתי בעיקר לאחר הלידה.
אז למידה ושעורי חיים- כן. אבל להכניס את עצמי למקום בו לא טוב לי ובו אינני נתמכת, דווקא כשהכי הכי זקוקה לתמיכה אוהדת ואוהבת ורכה?! - ממש לא!
יהיה לי הרבה זמן לזה כשהילד יהיה בן 18 (בהגזמה...), אם בכלל.

לכל מי שהביע דיעה, תודה.
כל דיעה בעיני היא התייחסות אלי, גם אם היא שונה משלי, ומראה בעיני על אכפתיות. כי אם לא אכפת, אז לא טורחים להגיב.
בחיי אני משתדלת לחיות מתוך מודעות וערנות כפולים, גם לרגשות שלי וגם לאינטואיציה. אני מבינה שכל רגש, כעס, עצב, שמחה, יושב על משהו.
ואני גם מאמינה, שעם כל קושי מגיע גם אתגר לבחון מדוע זה מעורר בי התנגדות ומה אני יכולה ללמוד מכך. ואני באמת משתדלת להיות ערה לכך רוב הזמן.
עם זאת, אני מסתייגת בתוקף מ"טיפול אונס", כלומר, בעיני, כל מטפל שכופה את דעותיו על המטופל, כמוהו כאנס... וסליחה על הבוטות.
גם אני בתחום ומאמינה שתפקידי הוא לא לרפא את המטופל אלא לייעץ, להאיר, ולהציע ולאפשר למטופל לבחון דרך התחושה הפנימית שלו, האם רעיונותיי ותחושותיי לגביו מתאימים לו/לה. כי הרי גם אני (כמטפל) בן אדם, וגם מחשבותיי לגביו יכולים לנבוע מרשת ההתנסויות שלי והחוויות הפרטיות שלי, ולא בהכרח
קשורות אליו. זהו מרקם עדין מאוד, שיש להזהר מאוד, כאשר מפעילים עליו כוח, או השפעה. כאשר חובשים את כובע המטפל/ מרפא , נמצאים בעמדת כוח רק מעצם המעמד (מטפל מטופל), והמטופל נמצא במקום רגיש ופגיע, שם את גופו, נפשו בידי המטפל ונותן בו אמון. (גם אם מחליט לבסוף להיות "מטופל שרלטן" כדברי צפריר, ולסרב להרפא). ולכן, חשובה פי כמה הדרך בה נוקט המטפל, רכה, בוחנת כל הזמן ומאפשרת דו שיח מטפל-מטופל, ולא כפי שחוויתי בטיפול זה- מוחלטת, חד משמעית, בבטחון מופרז, יודעת כל, שהמטפל לא יכול לטעות ואני- המטופלת- בטוח טועה בתחושותיי ובאינטואיציה שלי לגבי גופי וילדי.
יש לי עוד מה לאמר בנושא, אך חייבת ל"טוס" החוצה מהבית. ביי בינתיים. ושוב תודה .

ולכן רציתי להציע לך, אפרת, אולי לתת להרגשות קצת זמן. לראות אם מתאים לך לחזור לאותו מטפל או שלא. זו בחירה אישית שלך, אני חושבת. אין חוקים שמתאימים לכולם בנושא הזה. (אם הוא הכעיס אותך זה טוב, אם הוא לא 'איתגר' אותך זה רע)
ולעניין הגב, אני אישית מאד נעזרת מאוסטאופתיה. מגע עדין ורגיש שמחולל שינוי גדול.

אפרת, תרשי לי להמליץ לך על טכניקת אלכסנדר. בלי "לאבחן" מה "המקור" של הבעיה, עובדים על שינוי הרגלים ביציבה ומתוך הבנה של גופנפש, מתפתחים גם שינויים ברמות נוספות. לרוב זה מביא להקלה משמעותית, ותוכלי ללמוד לשפר את נשיאת התינוקת כך שיופעל פחות לחץ על הגב.
ואני מצטרפת להסתייגות הגורפת מהמטפל הזה, מאוד לא מקצועי בעיניי.

אני בכוונה מביאה את הצד השני, שחשוב שתבדקי אותו.
אני לא רוצה ליפול לאותה נחרצות ויהירות של המטפל, אם הוא כזה.

לכן, המפתח הוא לדעתי ללכת למטפל שאנו סומכים עליו.
שיהיה אמון בסיסי ביכולתו של המטפל ובכנות כוונותיו.

כאן בדיוק אנחנו רואים את ההיצמדות למוכר וה"לא בעייתי" של עצמנו.
ברור שנעים יותר לפגוש את האנשים שלא מעוררים אצלנו קושי.
ברור שיותר נחמד לא לפגוש מטפל שמזכיר את חוסר האמון שיש בנו (ואשר צץ בעוד הזדמנויות).
אפשר להעביר חיים שלמים עם בחירות שלא לפגוש במי שמקשים עלינו, ולמעשה -לא לפגוש בעצמנו. אבל המפגש הזה מחכה מעבר לפינה, והקושי יעלה, אם בצורת אנשים שמביאים איתם אותו, מעין "קרציות" שחוזרות כל הזמן, או בצורת כאבים או מחלות.
צריך להבין לעומק את רעיון הגופנפש, שאין לי כעת מילים להסביר אותו (יש סיפרות בנושא. למשל "גופנפש" של קן דיכוולט).

יכול להיות שהמטפל שרלטן, ויכול להיות שיש משהו שאת עדיין לא יודעת על ההזדמנות שהוא מביא איתו, וגם על כוונותיו. יכול להיות שהוא פשוט יודע מה שהוא עושה, ואולי אפילו עוזר לך "להעלות" את ההתנגדויות.

אני מרגישה מהדברים שאת אומרת, איזו בקשה כן לבדוק את זה. איזה ויכוח פנימי, באם לזלזל במטפל או ללכת אחריו.

ואם אני מעצבנת, א. תתבונני בזה (עוד יותר מעצבנת!) ב. אולי תקראי את הדברים בטון רך, כזה שאני לא מצליחה להכניס פה אולי, ג.חכי חכי, אני אביא את שפריר צפרון שיראה לך מה זה.

ולאפרת - אני מציעה, בשקט ובצניעות, אולי תנסי לבדוק טיפול כירופרקטי לכאבי הגב?. זה לא טיפול כ"כ הוליסטי, יותר פרקטי ומטפל בדיוק - ורק בבעיה (בלי להכנס לנבכי הנפש), בדרך כלל זה גם מאוד מהר (4-5 פגישות וזהו). בתור אחת שסובלת הרבה מבעיות בשלד אני מאוד ממליצה.
בכל מקרה המטפל הזה נשמע מעצבן ולא כדאי לבזבז אנרגיה על עצבים.

מיכל יקירתי
גם אם יש בעיה רגשית ואיננו מוכנים עדיין להתמודד עימה, אף טיפול לא יעזור בעיני.
אישית גם לי נראה קשה לסחוב תינוק על הגב כל הזמן. אני יודעת שיש נשים רבות שעושות זאת, אין לי בעיה עקרונית עם זה. לי אישית גרם כאבי גב ובטן תחתונה . המורה שלי ליוגה טענה שזה בגלל רצפת האגן וכדאי ללמוד אחיזה נכונה בתינוק ולחזק את השרירים ורצפת האגן במקביל. אולי כדאי לך אפרת לנסות את הכיוון הזה

אפרת, מדוע פנית דווקא אליו בעצם? הרי כתבת שקיבלת בעבר טיפולים ממטפלות טובות, לא? למה ל א לחזור אליהן?
גם אני בדיעה שצריך להיות חיבור והוא לא חייב לעבור דרך "קושי" "התנגדות" ו"סבל". אפשר לפתוח את המקומות הללו ממקומות של קשב, העצמה ותמיכה.
זו דעתי האישית והמקצועית

כאבי הגב שלך הם אכן עדות לקושי פנימי אחר. הם מצביעים בשבילך, באדיבות, על קושי. אולי התנגדות?

פלונית, עכשיו את מאבחנת את הגב של אפרת דרך האינטרנט? סליחה, אבל לא כל אחד שהיה בהודו חצי שנה ולמד חצי שנה במכללת רפואה טבעית הוא מטפל שיכול לאבחן אנשים ולדעת מה הקשיים שלהם 3 דקות אחרי שפגשו לראשונה את המטופל.

כאבי הגב בהחלט יכולים להיגרם מנשיאת תינוק. אנשים רבים סובלים מכאבי גב גם בלי המשקל הנוסף הזה. כשדואגים מכל מיני סיבות, או חשים מצוקה קשה לשחרר את השרירים שנתפשים.

באתי לטפל בכאבי הגב ולא התאים לי להתחיל לטפל בהתנגדות שלי
זה הענין-
כאבי הגב שלך הם אכן עדות לקושי פנימי אחר. הם מצביעים בשבילך, באדיבות, על קושי. אולי התנגדות?
זה לא פסיכולוגיה בגרוש. זו התיחסות גופנפשית.

דווקא הייתי מציעה לך לנסות, ולו כדי לבדוק את ההתנגדות.
או, הבנתי את ההתנגדות כבר שם, כי כבר במשך הטיפול היא צצה, ולמרות שהאינסטינקט אמר לקום וללכת כבר בהתחלה, בכל זאת אפשרתי לו להכניס אותי למדיטציה בדמיון מודרך, ושלחתי לו הרבה אהבה תוך כדי, ובקשתי לשחרר את המקום בי שמאפשר לי להסגר ולהתמקד בו במקום בעצמי.
ואכן המדיטציה היתה לי אחלא, ובאמת אני יודעת שהוא הזכיר לי את אמא שלי במקומות בהם היא כופה את דעתה עלי ועל הסביבה ולא מוכנה לקבל שיש דעות אחרות ודרכי מחשבה אחרים משלה.

וזה הספיק לי. את העבודה הזו אני עושה תמיד עם עצמי בכל סיטואציה של קושי.
בכל זאת, זו לא דמות המטפל שאני רוצה.
כמו שלא רציתי שאמא שלי תהיה בלידה, למרות שאני אוהבת אותה מאוד, ולמרות שהייתי יכולה ללמוד אולי דברים נוספים, אבל את הלחץ שלה לא הייתי צריכה שם. זה היה מפריע לי להיות משוחררת, רגועה ומרוכזת בעצמי ובלידה.
זה מספיק קשה גם ככה בשביל להערים על עצמי עוד קשיים והתמודדויות בכמה חזיתות בו זמנית.
אגב, זו גם אחת הסיבות שילדתי בבית.
לא רציתי להתעסק בזמן הלידה במה שמסביב, להדוף רופאים או מיילדות שמערימים קשיים, רציתי להתרכז רק בי ובתינוק. זהו, זה תיק מספיק גדול..
וגם בטיפול. באתי לטפל בכאבי הגב ולא התאים לי להתחיל לטפל בהתנגדות שלי למטפל, זה פשוט לא היתה המטרה לשמה הגעתי . כל טיפול בנפרד.


אפרת, איך אפשר לעזור לך להשתחרר מהחוויה?
אז ככה, ברגע שכתבתי את זה, כבר הרגשתי יותר טוב. אז תודה על האפשרות של "באופן".
ולקרוא את מחשבותיכם/ן והחיזוקים שלכם/ן זה בכלל .... נפלא.
I am cured!!!
אשמח לשמוע עוד חוויות כאלו.

דווקא הייתי מציעה לך לנסות, ולו כדי לבדוק את ההתנגדות.
חלק גדול מהטיפול בעצמנו (האמיתי והעמוק) עובר דרך התנגדות.
הוא מעצבן וקשה לך לראות את זה עכשיו, אבל כדאי לך לעבור בדיוק שם.
אני בטוחה שתגלי שם משהו, דווקא איתו, המטפל המעצבן (אותך).

שמעתי מכמה אנשים שהלכו למטפלים שנראה שהשיטה שלהם זה להפחיד את המטופל ולתת לו הרגשה שיש להם בעיה ענקית. לדעתי זה קורה אצל מטפלים מסוימים לא הוגנים. הייתי בטיפול ששנה שלמה בשיטת גרינברג מבלי שחל שינוי כלל ,והמטפלת לא הציעה שום שינוי , אז עזבתי . בדיעבד הייתי צריכה לעזוב הרבה קודם.
אפרת, איך אפשר לעזור לך להשתחרר מהחוויה?

והארון? (נדמה שרצית להרחיב עליו עוד משהו.)
איזה אומץ לקום וללכת. זה לא קל.

מצטרפת לענת. חוצפן יהיר וילדותי.
פעם גם אני הייתי אצל אחד כזה, שמהתחלה לא אהבתי את הקול שלו.
כבר בכניסה לבית שלו היה רמז מקדם - ערמת אקרשטיין שחסמה את השביל כמעט לגמרי. סימנתי את זה לעצמי בראש ובכל זאת נכנסתי. בתוך הבית היה ארון בגדים ישן, כתום, מקסים, שראיתי כמה חודשים (שנים?), פעם, בשוק הפישפשים. שאלתי וזה היה באמת אותו ארון, שמה הוא קנה אותו.
הוא היה מאוד צעיר, עוד לא שלושים, המורה שלו המליצה עליו, התקשרתי אליה והיא היתה מאוד עמוסה אז היא העבירה אותי אליו. שיטת הטיפול נקראה P.L - Past Life . הפגישה הראשונה הוקדשה לרכישת אמון... כי רציתי לראות אם אני מוכנה להיכנס איתו למקומות האלה. אוי אני פתאום נזכרת בהמון דברים. כמו למשל שהוא עשה לי הרפיה עמוקה ואני פשוט נירדמתי והוא לא הצליח להעיר אותי עם הסוגסטיה שהוא נתן לי מראש. הוא נילחץ מזה לאללה (באתי תשושה מאוד). זה מה שהפיל לי את האסימון, אבל בכל זאת, באתי לפגישה שניה. בתחילת הפגישה העלתי בפניו את תחושתי שהוא נלחץ מזה שהוא לא הצליח להעיר אותי. הוא הכחיש. הכחשה אגואית, של אדם/גבר צעיר. קמתי והלכתי אחרי עשר דקות.
יש מטפלים זיגזג S-:

נשמע מטפל על הפנים.
וסליחה שהמלצתי לך בדף אחר בכזו ידענות לשאת את הילד על הגב וש "ככה לא יכאב לך כלום". (אבל אולי באמת שווה לבדוק את המנשא? באיזה את משתמשת?)
זה מה שתמיד מרתיע אותי במטפלים, טובים ככל שיהיו. ברגע שמשמיעים את המילים "הנקה" "מיטה משפחתית" "נשיאה ברצף" וכאלה, דעתם האישית לא מתאפקת ונכנסת פנימה, לפעמים בעדינות לפעמים לא. אם יש לך מזל והם אוהדים את הדברים האלה אז יופי, ואם לא... זה באמת יכול להטריף וכמובן להרוס טיפול.
ובחזרה לענין מטפלים גרועים: שמתי לב לזה בארץ גם בקורסים שונים וגם כמטופלת: מטפלים רבים נופלים לתוך אגו טריפ שחבל על הזמן. הם מקבלים חיזוק וגיבוי לכך בקורס, או מפרשים לא נכון כל מיני מסרים, ויוצאים עם המון בטחון ומעט מאד ענווה "לרפא את העולם" .
וראית איך יצאת אשמה למפרע בכשלון הטיפול שלו?

חווית טיפול לא נעימה-
היום הלכתי לרפלקסולוג כדי לטפל בכאבי הגב והכתפיים שלי.
אני עדיין המומה ואפילו קצת כועסת על מה שהיה שם. ואולי אני סתם פגיעה? רגישות של אחרי לידה?
ראוי לציין, שאני למודת טיפולים, וגם לאחר הלידה כבר עברתי עשרות טיפולי רפלקסולוגיה ושיאצו אצל זוג מטפלות נפלאות ורגישות.
טוב, בהתחלה הוא תשאל אותי, למה באתי וממה אני חושבת שכואב לי, אז אמרתי שאני מאמינה גדולה בעקרון הרצף ולכן נושאת את בני עלי הרבה.
ואז הוא אמר לי, שאני לא צריכה להחזיק אותו כל כך הרבה ושהתינוק שלי צריך להיות יותר על הרצפה על מנת לקבל יותר בטחון. (?) אני דווקא חשבתי שהוא מקבל בטחון מכך שהוא עלי.. וגם ציינתי בפניו שהתינוק שלי רגוע יותר כשהוא עלי וכשהוא הרבה בשכיבה הוא בוכה ולא רגוע.

אז הוא אמר לי שהוא יודע למה כואב לי! ושכאבי הגב שלי הם לא מסחיבה אלא דווקא מפחדים, ולא סתם פחדים, אלא שאני מפחדת מלפחד (?)
שאלתי אותו איך הוא רואה את זה, והוא תיקן- "אני מרגיש את זה" - והצביע על מקלעת השמש שלי - "פה"! והוסיף, שהתינוק שלי מרגיש, שאני מפחדת ולכן לא רוצה לעזוב אותי . (מה שהכי עצבן אותי וקומם אותי היה הבטחון המופרז שלו שהוא יודע את המקור לכל בעיותיי ושאני בטוח טועה ולא טרח לשאול אותי אם דעתו נראית לי בכלל או נשמעת לי מתאימה, או העלה איזשהוא ספק שיתכן גם שהוא טועה...)

זה נכון, אני מפחדת הרבה פעמים, שלא אהיה אמא מספיק טובה, שאעשה דברים מסויימים כמו אמא שלי ואגרום לקטנצ'יק שלי נזק ...ועוד כהנה פחדים של אמא טרייה, אבל זה נראה לי טבעי ואני לא מכירה כמעט אף אחת, שלא מפחדת לפעמים מכך..
אבל לפחד מלפחד? מה זה הבולשיט הזה? (סליחה על המינוח)

היו עוד דברים מרגיזים כמו, שהוא שאל אותי כל הזמן, אם אני רוצה לטפל בעצמי ולא הפסיק לאמר, שהוא יכול לעזור לי ושזה יקח זמן והרבה טיפולים...
ממש הרגשתי שהוא מנסה להוביל אותי למלכודת $$$ !
מי הוא אלוהים? איך הוא יודע שהוא יכול לעזור לי? אני מבינה, אם היה בענווה אומר שיתכן ויוכל לעזור, או שינסה, אבל מניין הבטחון הזה?
הוא אפילו לא סומך על האינטואיציה שלי כאם, אז הוא מתיימר לגאול אותי מכל פחדיי? וחוץ מזה, מה רע בלפחד לפעמים?
אני יודעת שכאב פיזי הוא לא רק בגלל סיבות פיזיות אלא גם נפשיות (פסיכולוגיה בגרוש) אבל כן, אם נושאים על הגב תינוק של כמעט 7 ק"ג במשך מספר שעות כל יום (מה שלא עשיתי קודם ) די הגיוני שיכאבו הגב והכתפיים ... גם לבעלי כואב הגב מהסחיבות הללו- מה גם הוא מפחד מלפחד???
וחוץ מזה, אני באתי לטיפול רפלקסולוגי ולא לאנליזה פרויידיאנית...
אז כשהוא שאל אותי בסוף הטיפול אם אני רוצה באמת לטפל בעצמי- עניתי "כן" . וכשהוא שאל אם אני רוצה שהוא יעזור לי- עניתי שאני לא בטוחה...
ואז הוא אמר (בהתנשאות - כך זה נשמע לי) "או שאת רוצה שאני אעזור לך או שלא!" אז עניתי בכנות: "אני רוצה לטפל בעצמי, אבל אתה מעורר בי התנגדות"
ותשובתו (מה דעתכם על זה?): ואת מוכנה להתמודד מול הקושי?"
סליחה? חסר לי קושי בחיים? בשביל זה באתי לטיפול? כדי להתמודד עם המטפל?
לא אמור להיות לי נוח עם המטפל כדי שיהיה לי קל להפתח ובטוח לפתוח את רגשותיי? ובכלל לבחור אם אני מעונינת לחשוף אותן?

הוא מסר לי כרטיס ביקור ובחיוך (שלא קיבלתי במשך כל הטיפול) אמר לי להתקשר בכל פעם שארצה לדבר. (זה אותו אחד?)
הנהנתי "כן" אך בפנים ידעתי "לא" , אתו אני ממש לא ארצה לדבר.
הוא לא ממש מעונין לשמוע מה יש לי לאמר, הוא כבר יודע עלי הכל, יש לו כבר תאוריות בטוחות על כל מה שעדיין לא אמרתי, והוא "בטוח יודע מה הבעיה שלי" ו"כיצד לעזור לי"... ובנימה אופטימית: דווקא ללחוץ על כפות הרגליים הוא ידע יופי, חבל שהוא לא התרכז בכך...