על ידי טדליק_נהנאנע* » 04 מאי 2010, 23:39
במסגרת עבודתי נכנסתי אתמול לראשונה לחמישה גנים עירוניים שונים ונתתי "שעורים".
הזעזוע טרם עבר.
למרות שישנתי שעות ארוכות.
אין כמעט שיחה בין הגננות לילדים. ההתנהלות היא בצרחות של הגננות על הילדים.
על סף כמעט אלימות פיסית,- גרירה ושימוש בכח כנגד ילדים שאינם יושבים בשקט.
הענשה על כל דבר קטן.
ילד בוכה- הגננת שואלת בצעקה מה קרה?!
אומר שילד אחר אמר עליו שהוא מתחתן.
הגננת אומרת (בווליום חזק מאד, אין דיבור בדציבלים נורמאליים)- זה לא כזה דבר רע, אתה מאד תרצה להתחתן יום אחד.
ומצד שני צורחת על הילד שאמר לבוכה שהוא מתחתן, ומענישה אותו.
20 פעמים ב4 שעות שמעתי את הצרחה - את/ה בעונש! את/ה לא יוצא/ת היום לחצר!!!
על כל דבר הכי קטן.
ילד לחש לזה שישב לידו.
ילד חייך.
דיברתי על סין וילדה אמרה שהיא יודעת קאראטה.
צרחות וצעקות ו: "מישהו שאל אותך!!!!"
ובסוף השיעור, כשהייתי בדרכי החוצה קבוצת ילדים נגשה אלי וחיבקה אותי.
אמנם חיבוק קצת מוחץ, אבל נזקק, ומחפש חום.
צרחות: "מה אמרתי לכם??!!! תפסיקו לחבק אותה!!!! אתם לא מחבקים מי שבא הנה!! דיברנו על זה!!!!!"
ניסיתי להגיד שזה בסדר ושלא מפריע לי (למען האמת, בד"כ אני מאד שמחה עם החיבוקים, זה באמת היה מעט מוחץ... אבל חלילה שהגננת לא תדע), להיפך,
אבל היא בצעקה: "לא, זה לא בסדר! אי אפשר שהם יחבקו כל מי שבא, זה לא מתאים!"
לא מדובר בגן אחד. או בגננת אחת.
הייתי בחמישה גנים.
ולא היה גן בו ההתנהלות לא היתה רק בצרחות וענישה.
היה אחד שלרגע חשבתי שמתנהל אחרת, אבל התבדיתי אחרי דקה וחצי.
מצד אחד מתנהגים בחוסר כבוד מחריד כלפי הילדים, כזה שלא היו מעיזים (אני מניחה) להפגין מול מבוגרים, ומצד שני מצפים מהם שיהיו "בוגרים" ויינהגו כפי שמצפים מהם.
נו, הם מתנהגים בדיוק כמו הבוגרים, שמכווינים ומדריכים אותם להיות גסים וחסרי כבוד אחד כלפי השני.
פשוט רוצה לבכות
לא יודעת מה אפשר לעשות.
ולדעת שרוב רובם הגדול של ילדינו מצויים במסגרות מחרידות שכאלה.
פלא שכך נראית החברה שלנו?!
וברור, ידעתי מראש, ולמה ציפיתי בכלל,
אבל הרי את בוציק שלי הכנסתי (שלא ברצוני, אלא לבקשתו) לגן רק לפני 3 שבועות.
ושם, מקום מבורך, איזה הבדל.
אי אפשר בכלל להתחיל להסביר.
כבוד. חום. אהבה. סבלנות. התמודדות. התבוננות. שלווה.
מודה לאל על שיש גם מקומות כאלה.
ושמצאנו אחד כזה עבור בוציק.
לא הייתי שולחת אותו למקום אחר.
במסגרת עבודתי נכנסתי אתמול לראשונה לחמישה גנים עירוניים שונים ונתתי "שעורים".
הזעזוע טרם עבר.
למרות שישנתי שעות ארוכות.
אין כמעט שיחה בין הגננות לילדים. ההתנהלות היא בצרחות של הגננות על הילדים.
על סף כמעט אלימות פיסית,- גרירה ושימוש בכח כנגד ילדים שאינם יושבים בשקט.
הענשה על כל דבר קטן.
ילד בוכה- הגננת שואלת בצעקה מה קרה?!
אומר שילד אחר אמר עליו שהוא מתחתן.
הגננת אומרת (בווליום חזק מאד, אין דיבור בדציבלים נורמאליים)- זה לא כזה דבר רע, אתה מאד תרצה להתחתן יום אחד.
ומצד שני צורחת על הילד שאמר לבוכה שהוא מתחתן, ומענישה אותו.
20 פעמים ב4 שעות שמעתי את הצרחה - את/ה בעונש! את/ה לא יוצא/ת היום לחצר!!!
על כל דבר הכי קטן.
ילד לחש לזה שישב לידו.
ילד חייך.
דיברתי על סין וילדה אמרה שהיא יודעת קאראטה.
צרחות וצעקות ו: "מישהו שאל אותך!!!!"
ובסוף השיעור, כשהייתי בדרכי החוצה קבוצת ילדים נגשה אלי וחיבקה אותי.
אמנם חיבוק קצת מוחץ, אבל נזקק, ומחפש חום.
צרחות: "מה אמרתי לכם??!!! תפסיקו לחבק אותה!!!! אתם לא מחבקים מי שבא הנה!! דיברנו על זה!!!!!"
ניסיתי להגיד שזה בסדר ושלא מפריע לי (למען האמת, בד"כ אני מאד שמחה עם החיבוקים, זה באמת היה מעט מוחץ... אבל חלילה שהגננת לא תדע), להיפך,
אבל היא בצעקה: "לא, זה לא בסדר! אי אפשר שהם יחבקו כל מי שבא, זה לא מתאים!"
לא מדובר בגן אחד. או בגננת אחת.
הייתי בחמישה גנים.
ולא היה גן בו ההתנהלות לא היתה רק בצרחות וענישה.
היה אחד שלרגע חשבתי שמתנהל אחרת, אבל התבדיתי אחרי דקה וחצי.
מצד אחד מתנהגים בחוסר כבוד מחריד כלפי הילדים, כזה שלא היו מעיזים (אני מניחה) להפגין מול מבוגרים, ומצד שני מצפים מהם שיהיו "בוגרים" ויינהגו כפי שמצפים מהם.
נו, הם מתנהגים בדיוק כמו הבוגרים, שמכווינים ומדריכים אותם להיות גסים וחסרי כבוד אחד כלפי השני.
פשוט רוצה לבכות
לא יודעת מה אפשר לעשות.
ולדעת שרוב רובם הגדול של ילדינו מצויים במסגרות מחרידות שכאלה.
פלא שכך נראית החברה שלנו?!
וברור, ידעתי מראש, ולמה ציפיתי בכלל,
אבל הרי את בוציק שלי הכנסתי (שלא ברצוני, אלא לבקשתו) לגן רק לפני 3 שבועות.
ושם, מקום מבורך, איזה הבדל.
אי אפשר בכלל להתחיל להסביר.
כבוד. חום. אהבה. סבלנות. התמודדות. התבוננות. שלווה.
מודה לאל על שיש גם מקומות כאלה.
ושמצאנו אחד כזה עבור בוציק.
לא הייתי שולחת אותו למקום אחר.