על ידי צפריר_שפרון* » 06 אוגוסט 2010, 19:39
אמא,
ראי,
קונפליקט, אם קיים, אינו קשור דווקא בנושאיו.
התחבטות עצמית זו אם כך נעה לכאורה בין שני קטבים,
שניהם כאחד עולים מתוך האמונה הבסיסית
[שהיא רחבת ידיים, קולקטיבית], על פיה,
אינך יכולה להיות מאושרת אלא בהתקיים תנאים מסויימים, כל אחד ותנאיו, כל אחת ותנאיה,
על פיה,
אינך יכולה להיות שלמה, כי משמעות השלמות עשויה להיות שווי נפש, שמחה בסיסית, עניין וחיים, וביחד - אושר.
כאן, ברשותך, ננסוק מעט אל מחוץ למעגל הקרוב של שאלתך,
אל מחוץ לשאלות החינוך הביתי,
ובפריצת המעגל, במו ידינו,
נחתוך את העגול הדו מימדי, בתודעתנו,
ונרים מעלה את חציו של העיגול,
פותחים את ההתחוללות הזו,
הספיראלית,
הרב מימדית,
מעלה ומטה, קדימה אחורה, שמאלה ימינה, מחזוריות, רצף,
מרחב המאפשר לנוע בלא כל מאמץ, חשיבה מודעת ותו לא.
נדמה שהדברים אם כך טסים להם מעלה מטה ויוצאים מהקשר התחבטותך.
עם זאת, בצומת הזה, על העגול הספיראלי, עולה אם כך ההתחבטות האם להתקדם, לחזור, מעלה, מטה, שמאלה, ימינה או לעמוד במקום.
התלבטות זו, התחבטות זו אם כך,
עשויה להיות מתישה בעבור הנפש שכן הכוחות המניעים את קטביה הם רגשיים.
לעת הזו, מוזמנת הנפש לפרוש את מרבדיה,
אל משטח ההווייה הזו, ההווה הזה, הכאן והעכשיו,
לחלוץ את מנעליה, לשחרר את רגליה,
למנוחתה, בה מניחה לכל אשר אילו היה, או אילו יהיה.
נמצאת ההזדמנות הזו, של תרפיה אישית עמוקה,
שתאפשר לה לנפש שלמות ומושלמות שלא חלמה שאפשריים, רק מתוך ההזדמנות הזו,
להיות, עכשיו, כאן, עם עצמך,
עם המראה המלבב שמתקיים בחייך, לבוש כבנך בגוף ממש, שגם משמש לך סוג של מראה אישית.
קריירה מובנית, תלויה בדבר, לעתים קרובות גם היא מפלט.
מפלט מההווה, מפלט מהאושר האפשרי בנשימת אפך.
מניחה לכל האפשרויות הגלומות, הניחי לכל הפוטנציאל הטמון ב.
היי כאן ועכשיו.
וכאשר את עם ילדך, היי איתו, היי אתך איתו, הקשיבי לו, הביטי בו,
אין דבר מסקרן מילד סקרן.
אין ילד שאינו סקרן.
בוחנת את פרי בטנך, מודה לו על עצם קיומו, מניחה את מה שבחוץ.
הירח והכוכבים מסתדרים בלעדייך, גם תלמידי לימודי הקולנוע.
כאן, אם כך, אין הדבר אומר שהנך מתבקשת להזניח את מי שאת.
נהפוך הוא.
גם כאן, על פני ללמד קולנוע, עשי קולנוע. כתבי, צלמי,
מה שאת רוצה, גם אתו, גם בלעדיו, גם בשביל עצמך, בעיקר בשביל עצמך.
יצירה היא בריאה, תרתי משמע,
בבריאתך אושרך מתגלגל בחדר הסמוך בצחוק מלבב.
ביצירתך, לבך נרטט אל מחוזות עדנה ואושר, ריקים מכל תוכן.
שווי. שלמות.
כתבי תסריט דמיוני - "הווה".
צלמי במוחך, בעינייך, לא במצלמה, כך לפחות בהתחלה, הקריאי לעצמך את תסריט המציאות הסובייקטיבית שלך, באופן בו הוא מתרחש, עכשיו.
התבוננות.
תודות.
אמא,
ראי,
קונפליקט, אם קיים, אינו קשור דווקא בנושאיו.
התחבטות עצמית זו אם כך נעה לכאורה בין שני קטבים,
שניהם כאחד עולים מתוך האמונה הבסיסית
[שהיא רחבת ידיים, קולקטיבית], על פיה,
אינך יכולה להיות מאושרת אלא בהתקיים תנאים מסויימים, כל אחד ותנאיו, כל אחת ותנאיה,
על פיה,
אינך יכולה להיות שלמה, כי משמעות השלמות עשויה להיות שווי נפש, שמחה בסיסית, עניין וחיים, וביחד - אושר.
כאן, ברשותך, ננסוק מעט אל מחוץ למעגל הקרוב של שאלתך,
אל מחוץ לשאלות החינוך הביתי,
ובפריצת המעגל, במו ידינו,
נחתוך את העגול הדו מימדי, בתודעתנו,
ונרים מעלה את חציו של העיגול,
פותחים את ההתחוללות הזו,
הספיראלית,
הרב מימדית,
מעלה ומטה, קדימה אחורה, שמאלה ימינה, מחזוריות, רצף,
מרחב המאפשר לנוע בלא כל מאמץ, חשיבה מודעת ותו לא.
נדמה שהדברים אם כך טסים להם מעלה מטה ויוצאים מהקשר התחבטותך.
עם זאת, בצומת הזה, על העגול הספיראלי, עולה אם כך ההתחבטות האם להתקדם, לחזור, מעלה, מטה, שמאלה, ימינה או לעמוד במקום.
התלבטות זו, התחבטות זו אם כך,
עשויה להיות מתישה בעבור הנפש שכן הכוחות המניעים את קטביה הם רגשיים.
[hr]
לעת הזו, מוזמנת הנפש לפרוש את מרבדיה,
אל משטח ההווייה הזו, ההווה הזה, הכאן והעכשיו,
לחלוץ את מנעליה, לשחרר את רגליה,
למנוחתה, בה מניחה לכל אשר אילו היה, או אילו יהיה.
נמצאת ההזדמנות הזו, של תרפיה אישית עמוקה,
שתאפשר לה לנפש שלמות ומושלמות שלא חלמה שאפשריים, רק מתוך ההזדמנות הזו,
להיות, עכשיו, כאן, עם עצמך,
עם המראה המלבב שמתקיים בחייך, לבוש כבנך בגוף ממש, שגם משמש לך סוג של מראה אישית.
[hr]
קריירה מובנית, תלויה בדבר, לעתים קרובות גם היא מפלט.
מפלט מההווה, מפלט מהאושר האפשרי בנשימת אפך.
מניחה לכל האפשרויות הגלומות, הניחי לכל הפוטנציאל הטמון ב.
היי כאן ועכשיו.
וכאשר את עם ילדך, היי איתו, היי אתך איתו, הקשיבי לו, הביטי בו,
אין דבר מסקרן מילד סקרן.
אין ילד שאינו סקרן.
בוחנת את פרי בטנך, מודה לו על עצם קיומו, מניחה את מה שבחוץ.
הירח והכוכבים מסתדרים בלעדייך, גם תלמידי לימודי הקולנוע.
כאן, אם כך, אין הדבר אומר שהנך מתבקשת להזניח את מי שאת.
נהפוך הוא.
גם כאן, על פני ללמד קולנוע, עשי קולנוע. כתבי, צלמי,
מה [b]שאת[/b] רוצה, גם אתו, גם בלעדיו, גם בשביל עצמך, בעיקר בשביל עצמך.
יצירה היא בריאה, תרתי משמע,
בבריאתך אושרך מתגלגל בחדר הסמוך בצחוק מלבב.
ביצירתך, לבך נרטט אל מחוזות עדנה ואושר, ריקים מכל תוכן.
שווי. שלמות.
[hr]
כתבי תסריט דמיוני - "הווה".
צלמי במוחך, בעינייך, לא במצלמה, כך לפחות בהתחלה, הקריאי לעצמך את תסריט המציאות הסובייקטיבית שלך, באופן בו הוא מתרחש, עכשיו.
התבוננות.
[hr]
תודות.