אל תצטערי, אני כמובן כותבת מהמקום האישי שלי. וכל פעם שאני קוראת על הורים שמרבים במפגשים וחוגים ופעילויות או כמו שהיה מנוסח במאמר שצטטת "הורים בחינוך ביתי משקיעים יותר בחינוך של ילדיהם" (מבחינת חוגים וכו') זה מעורר אצלי תהיות וכמובן תחושת "אני לא בסדר כי אני לא מתאמצת מספיק..." אבל באמת יש איזה עניין עם זה שחינוך ביתי שמבוסס ברובו על הבית, חברים מהסביבה ואולי חוגים ותנועת נוער מקומיים לא ממש מקובל או לפחות פחות מדוברר ומתוקשר...

זו לא היתה הכוונה, ואם התפרש באופן זה, אז חבל לי... ברור שהיומיום יכול להיות מאד ביתי, ומאד אינטימי, ויכול להיות מלא פעילות. זה דינמי וחלק מהחיים, בדיוק כמו שכשאת שולחת ילד לגן הוא לא נמצא שם כל יום בפעילות מטורפת...רוב הזמן, לומדים מהחיים. טיולים/מפגשים הם אקסטרות ואלטרנטיבה אפשרית כשאתה בחינוך ביתי ולא נתון למערכת שעות מוכתבת ומגבילה. שוב, חבל לי שלא הובהר טוב...

לי אישית הכתבה הזו לא עשתה טוב. כי אנחנו לא רצים ממוזיאון למוזיאון, מפעילות לפעילות, אנחנו בעיקר בבית, חיים את החיים

פוסט חדש בנושא חינוך ביתי, המציג מחקרים בנושא, ומאיר קצת אחרת את מערכת החינוך הממלכתית המשמימה... מוזמנים http://immatzbanit.blogspot.co.il/2012/ ... -post.html

חינוך ביתי לכולם המממ
אותי זה מפחיד
סבתות שלי היו לכאורה בחינוך ביתי, הן גם נולדו בלידה טבעית בית.
הן הנשים הכי מדוכאות ומושפלות שאני מכירה, רק המחשבה להיות כמותן גורמת לי לרוץ ולרשום מהר את בנותיי לבית הספר.
שלא תהיה אי הבנה, אנחנו משפחה בחינוך ביתי.
למזלי, אבי סגד כל-כך להשכלה (=אלו-הים), לכהן הגדול שלה (פ. ישעיה ליבוביץ) ולבית מקדשה (האוניברסיטה העברית) ובכך הוא נתן לי את האפשרות לבחור. תודה אבא.
ביחס לחברה יש לי שתי מטרות לחינוך הביתי.

1. שחינוך ביתי יהיה לגיטימי ולא משהו הזוי ושולי בחברה.
2. שחינוך ביתי, מעצם קיומו ישפיע על מערכת החינוך ובכך יסייע לבניית מערכת חינוך בריאה יותר המותאמת לתלמידיה.

לספק עזרה כלכלית למי שנאלץ להפסיק לעבוד, ותמיכה משפטית למי שפוטר כי הוא חייב לרדת לחצי משרה
אם אתה רוצה לדמיין עולם מושלם, הצעד הזה צריך לבוא מהכיוון ההפוך, ה"חיובי" - סיוע ועידוד של מקומות העבודה הפרטיים והממשלתיים לכל הורה המבקש לרדת במשרה (למשל לאפשר מצב שבו שתי אמהות חולקות משרה אחת, חצי-חצי, או מצב של "משמרות" בעבודה כדי לאפשר גמישות ב"משמרות" בין ההורים, או לעודד עבודה מהבית, או שנות שבתון במקצועות נוספים וכולי). הסנקציות צריכות להיות צעד שני.
בכל מקרה אי אפשר לתכנן מחדש את מערכת החינוך או לעודד התפוגגות שלה, בלי לתכנן מחדש את מערכת התעסוקה (של ההורים ושל המורים).

בעקבות דיון שהיה ב שביתה במערכת החינוך

אין ספק שחינוך ביתי חופשי (וחבל לי שאין מילה טובה לתאר את זה, תרגום ל unschooling, אולי אי-שיעור?) עדיף לילד. כל דבר אחר הוא בעיני התעללות. מצד שני, ברור שאי-שיעור לא מתאים לכולם, או אפילו לרוב המשפחות. זה דומה לדיון על הנקה מול תמ"ל - הנקה עדיפה, אבל לא מתאימה לכולם.

אבל לגבי הנקה, לפחות באתר הזה יש קונצנזוס. יש לעשות ככל האפשר על מנת להניק. הדעה הזו נהיית יותר ויותר מקובלת גם במיין-סטרים, ובגלל זה יש יועצות הנקה. אני תוהה האם אפשר לקרב את מעמד האי-שיעור למעמד ההנקה. לו הייתי שר החינוך, וברשותי תקציב לבטל את בתי הספר, מה הייתי עושה?

מכשיר את המורים להיות קציני אי-ביקור סדיר. תפקידם יהיה:
לבקר אצל המשפחות ולעזור להן להתמודד עם אי-שליחת הילדים לבית הספר.
לתמוך במי שבטוח שהילד שלו לא ילמד
לוודא שילדים לא עוברים התעללות
לעזור לארגן מפגשים וקבוצות לימוד משותפות, חוגים וכיו"ב.
לספק עזרה כלכלית למי שנאלץ להפסיק לעבוד, ותמיכה משפטית למי שפוטר כי הוא חייב לרדת לחצי משרה.

ומקים מוסדות קטנים דוגמת "מקום" למי שהוריהם לא מסוגלים.

מה דעתכם?

דוד,

איזה יופי שכל הגברים שאתה מכיר הם שיוויוניים, אוהבים לגדל את ילדיהם, וחושבים שהם יכולים ורוצים להתחלק עם בנות זוגם בהורות באופן מלא.

אבל בשביל זה צריך גם לחנך את הגברים.
הערה שוביניסטית par excellence.

הד, לדעתי אתה נאיבי אם אתה חושב שהממשלות פועלות למען אזרחיהן. נראה לי שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא לאפשר לכל אחד את החופש לפעול למען עצמו, למיטב הבנתו. ברור שרובנו נושפע משטיפת המוח של התאגידים הגדולים ושל השלטון, אבל לפחות נהיה חופשיים להתנגד לה.

אני אישית לא חושבת שראוי לבטל את החינוך הממלכתי. לתפיסתי חינוך ממלכתי זה משהו שמדינת רווחה צריכה לספק, כפי שהיא צריכה לספק פנסיונים ציבוריים. אבל להכריח את כולם לאכול בפנסיון ציבורי? למה לא לתת לי את הבחירה לאכול במסעדה או לבשל בעצמי?

תודה,רועי

הד, תיקון קטן -- זה נדיר למצוא תאגידים שפועלים למען בעלי מניותיהם. תאגידים בדרך כלל (על פי חוק, ועל פי הנוהג הרווח) פועלים למען עצמם.

איילת, יש בעיה עם קישור לשם, אז פשוט לכי לאתר של Time (כתבי time בשורת הכתובת ואז לחצי על Enter תוך כדי שאת מחזיקה את ה-Ctrl לחוץ), ואז בשורה השחורה של התאריך (בקטן, מתחת לכותרת Time.com), לחצי על Covers, ואז לכי לגליון מה-27 לאוגוסט 2001. כתבת השער Home Sweet School היא על חינוך ביתי.

רועי
יש לך אפשרות להוסיף קישור למאמר הזה מהטיים?
תודה

מערכת החינוך המודרנית הומצאה במאה ה-18, והפכה להמונית רק במאה ה-19.
זה רק לסבר את אוזניהם של אלה שאינם בקיאים בהיסטוריה וחושבים שבתי הספר היו מאז ומעולם.

unschooling היה אורח החיים של כל העולם עד לפני כמאתיים שנה.
הילדים גדלו אל תוך החברה ולמעשה השתתפו בחיים החברתיים כבוגרים כבר מגיל 4 בערך. הם שולבו כ"שוליות", ובמשך השנים השתלמו יותר ויותר בעבודה של משפחתם או בני קבוצתם (חקלאות, סנדלרות, עריכת דין, רפואה וכו').

בחברה היהודית היה ה"חדר". זה היה מוסד שנועד לבנים בלבד מגיל 3. הוא נועד אך ורק ללימודי קודש: קטעים מהתנ"ך (פרשת השבוע בלבד, בקהילות האשכנזיות. בקהילות הספרדיות קראו הרבה יותר מהתנ"ך, והתימנים היו היחידים שקראו את כל התנ"ך), התפילות, חלקים מהגמרא וכד'. הדברים נועדו א. לדאוג לכך שכל הבנים יהיו כך חברים בקהילה היהודית ושותפים לפעילות הסוציו תרבותית בבית הכנסת, וב. לגלות את ה"עילויים" ואותם לקדם בלימודים ל"תלמידי חכמים", לישיבות וכו'.

הבעיה של חינוך ביתי לכולם בחברה המערבית היא, שבעקבות ההפרדה בין הילדים לבין המבוגרים (שאחד מביטוייה הוא שליחת הילדים למוסדות מיוחדים שבהם יבלו שעות רבות בחברת זרים וישחררו את הוריהם לעבודתם) החברה בנויה כך, שהילדים אינם חלק ממנה.

לכן, אנשים עובדים אינם יכולים כרגע לשלב את ילדיהם בחיי העבודה שלהם - למעט במקרים בודדים.

חברה שבה יש חינוך ביתי לכולם היא חברה שבה הילדים יכולים להשתלב בחיי העבודה והמעשה הרגילים מגיל צעיר.
ג'ון הולט מדבר על דברים כאלה אגב הדיון שלו בחינוך הביתי. אצל לידלוף ב"עקרון הרצף" אפשר למצוא הארות לגבי האופן שבו משתלבים הילדים מגיל צעיר בחיי העבודה.

החברה שלנו לא נראית כך,ולכן החינוך הביתי כרגע מחייב לפחות אחד מההורים לוותר על חיי העבודה הרגילים שלו.
בדרך כלל זאת האם.
זה בעייתי מבחינה פמיניסטית, אבל מה לעשות שבאופן כללי ילדים זקוקים לאמא שלהם, ומבחינת גידול הילדים בכלל (לא רק חינוך ביתי) המצב העדיף הוא שאמא לילדים קטנים (עד גיל 8? 10?) תגדל אותם בעצמה. כשהם לא יונקים יותר, זה יכול להיות האבא (אני למשל זכיתי באבא בבית), אבל בשביל זה צריך גם לחנך את הגברים.

הי יונת,
קראתי את המאמר שהפנית אליו ולדעתי "זה יגמר בבכי".
בסוף כל מאמר נאיבי על "יזמויות האיש הקטן" יושב מונופול שסופר את הכסף.
יכולתי ,ובעצם כל מי שמכיר את ההיסטוריה של חמישים השנים האחרונות יכול, להוסיף עוד כמה פסקאות למאמר.
זה נשמע כך :
לא לקח זמן רב והואקום שנוצר ע'י הסתלקותה של המדינה מהחינוך משך את עינם של התאגידים.
הראשונים שנכנסו לשוק היו מקדונלד'ס עם הסיסמא "Learn American History from the people who made it " הם קצת קנו, קצת יצרו בעצמם
אבל לאט לאט Mcdonalds school for American History היה היחידי בשוק.
כמעט מייד לאחריהם נכנסו AOL-TIME WARNER הם יצרו בית ספר לתרבות. הגיע הזמן ללימוד אחוד של תרבות היה הקונצפט שלהם. לא עוד ספרות לחוד וקולנוע לחוד. הארי פוטר וAir Force 1 במנה אחת מרוכזת של תרבות. כמובן שדי מהר המורה לספרות השכונתית איבדה את תלמידיה לטבת המכונה המשומנת של The Scholl For American Culture and Art וסיסמתו "Discover the magic".
וכן הלאה וכן הלאה.
המאמר הוא מדהים בהיבט שבשנת 2000 יכול להיכתב מאמר שיציג את הקפיטליזם בתמימות איין ראנדית. (אלא אם כן הוא מאמר מוזמן של תאגיד כלשהוא)
יש שני סוגי ארגונים בעלי כוח בימינו אנו בעולם :
ממשלות - מגושמות, גולמניות אבל האזרח הקטן הוא הShare Holder שלהם.
תאגידים - יעילים אבל פועלים רק לטובת בעליהם.
אני מעדיף ממשלות.

דוד,

1. כשבני הגדול היה בן ארבע התחלתי להשלים עם החלטתו לא ללכת לגן. אני לא יודעת מתי הוא החליט, כי רק אז התחלתי לשים לב למה שהוא אמר לי בנושא.
2. כמובן שהוא ידע ויודע גם היום לגבי אלטרנטיבות אחרות, גם קונבנציונאליות וגם אלטרנטיביות, גם באופן מופשט וגם בצורה מוחשית.
3. הוא התנסה בכמה גנים, לדעתי מצויינים. למרות הצעותי, הוא לא רצה לבקר בבי"ס.
4. ההשפעה העיקרית שלי על בחירתו הייתה בהתחלה למנוע אותה, אחר כך לכבד אותה אבל לנסות להניא אותו ממנה, ולבסוף להשלים איתה.
5. אני לא יכולה להגיד בלב שלם שרק הוא בחר באופן בלתי תלוי בנו. זה היה תהליך משותף, וזה עדיין תהליף משותף. בכלל אנחנו חיים ביחד ורבות מההחלטות שלנו הן משותפות בצורה כזאת או אחרת.

אבל הרי כולם מחנכים מהבית. וזה העולם שקיים. כך.
זה שחלק החליטו לשלוח את ילדהם למסגרות חוץ ביתיות לא מוריד מאחריות ההורים על חינוך הילדים.
כך, כאשר אנחנו נמנעים מעשייה, אנחנו עושים "אי עשיה". לכן כולם, מחנכים מהבית. כאשר ההורים מעבירים מסר שהגננת/המורה/המנהלת בעלי הסמכות, הם אינם מעבירים את האחריות מידיהם, למרות שנדמה להם שכך הדברים.

רזי, על אותו משקל אפשר לחשוב על חינוך דמוקרטי לכל, או על חינוך פונדמנטליסטי לכל, או על חינוך וולדורף לכל, או על חינוך בולצ'ביקי לכל, . . . ואני לא רוצה לעייף אתך עם עוד.

רועי ויונת, באיזה גיל הוא החליט שהוא רוצה להשאר בבית ולא ללכת לבית הספר?
האם הוא ידע שיש עוד אלטרנטיבות מלבד חינוך ביתי כאשר הוא בחר?
האם הוא התנסה באלטרנטיבות אחרות בטרם הוא בחר?
האם לא היתה לכם השפעה גלויה או סמוייה על בחירתו?
האם אתם יכולים לומר בלב שלם שזה הילד שבחר ולא אתם?

מעניין לקרוא בהקשר הזה את המאמר "כשיסגרו את בתי-הספר" מאת לינדה דובסון:http://www.creatinglearningcommunities. ... dobson.htm.

רזי, הכלל שלפיו אנחנו נוהגים הוא "חנוך לנער לפי דרכו". בפרשנות שלנו: תן לילד להחליט איך ומה הוא מעוניין ללמוד. במקרה שלנו הוא החליט שהוא רוצה להשאר בבית ולא ללכת לבית הספר. מאחר שאין לנו בעיה אופרטיבית עם זה (יונת ממילא בבית), אז יכולנו גם לאפשר את זה. אני מניח שלא כל (ואולי רק מיעוט) המשפחות יכולות לאפשר את זה, ולכן למשפחות אלו היה מתאים יותר פתרון של מקום משותף שבו הילד יכול להמצא וללמוד -- על פי רצונו -- בחלק משעות היום. מקום כזה יכול להיות מעין קאנטרי קלאב של ילדים המכיל מתקני ספורט, ספריה, אולם הקרנות, מעבדות, מחשבים, גישה לאנשים עם ידע ספציפי שמעניין את הילדים, וכו'. זה גם יכול להיות בית ספר חופשי, או בית ספר דמוקרטי, או מתנ"ס. אם כולם היו נוהגים ככה, אז אני חושב שהרבה יותר ילדים היו מצליחים למצות את עצמם עוד בשנותיהם המוקדמות, וזה מן הסתם היה משפיע על החברה לטובה.

יחד עם זאת, במאמר שפורסם לאחרונה ב-Time שעסק בחינוך ביתי בארה"ב, נאמר שהחלק הארי של המשפחות שמחנכות בבית נוהגות לעשות בית ספר בבית. כלומר, יש להן תוכנית לימודים, מסגרת שעות, שיעורי בית, ועוד. יש אפילו לא מעט חברות שמתמחות בייצור של מערכי לימוד כאלה. כמו כן צויין שרוב המשפחות קשורות לאיזשהו ארגון תומך, המאפשר פגישות במהלך השבוע, טיולים משותפים, ועוד פעילויות שונות שיותר קשה לעשות לבד. דובר שם גם על מגמה שמתחילה להסתמן של בתי ספר ציבוריים שפותחים את שעריהם לפני ילדים בחינוך ביתי, כך שאלה יכולים להצטרף לשיעורים ספציפיים, או לימים ספציפיים, ולהנות מתשתיות שיש לבית הספר. המשפחות שמבצעות Unschooling (בדומה למשפחה שלי), היו רק כ-7% מכלל המשפחות שמבצעות חינוך ביתי.

איזה עולם משעמם.

לאור העיקרון הסופר-רציונלי,
מעניין אותי לדעת מה דעתך על השינוי שהיה חל בחברה אילו כולם היו מחנכים מהבית

ראו גם: חינוך ביתי.