בית הספר הדמוקרטי ברעננה סיים שתי שנות פעילות נפלאות ומתארגן לשנה הבאה.
בשנה הבאה ילמדו הילדים בשלוש חטיבות גיל: טרום חובה, חטיבה צעירה (חובה ו-א') ויסודית (ב'-ה').
נותרו מקומות ספורים לטרום חובה ולחטיבה היסודית! שווה לבקר בבית הספר ולהתרשם (וגם "באתר" www.merchav-school.co.il).

מאמא מאושרת מאוד
[email protected]

חגית, אודה לך אם תוכלי לידע אותי בשמו המדוייק של הספר של יעקב הכט והיכן ניתן להשיגו.

בספטמבר 2005 יפתח גן ובה"ס דימוקרטי חדש לתושבי תל אביב.
אנו מחפשים גנן\ת מוסמכ\ת ברמה גבוה שמתאימ\ה לרוח הדימוקרטית.
הודעה זו פונה למי שחושב שהינו\ה מתאימ\ה ומעוניין לקחת חלק חלוצי בהקמת דור חדש ברוח זו.
ניתן ליצור קשר עם לילי 03-6044947 ו\או אירית 054-4222455
למידע נוסף www.shony.org

נישמח לכל עיצה עזרה תמיכה ותרומות למימוש החזון האפשרי
תודה........

טוב, לא [b]חובה[/b] , אבל מאוד מאוד מומלץ הספר החדש של יעקב הכט על הקמת ביה"ס בחדרה.
הוא מסביר את הכל בצורה נפלאה @} @} @}
כל מילה @}

אסף, לפי חוק לימוד חובה, סעיף 2א': [u]לימוד חובה יקיף כל ילד וכל נער בן 14 או 15.[/u]

הייתי רוצה לדעת היכן במדויק כתוב בחוק שחינוך חובה הוא רק עד כיתה י' וכיתות י"א וי"ב הם לא חוק חינוך חובה ?

שנה וחצי, זה אכן דיון סוער...
אבל דוד הלא אתה זה ששאל בהקנטה:
האם יש כמה סוגים של מוסר ?
האם כל אחד והמוסר שלו ?
( [po]דוד רובנר[/po] (22.01.2004 08:56) ב [po]תקוה לישראל[/po] )

וגם למחוק את שתי ההודעות האלו לאחר שאתה קורא.

דוד, אם נראה לך לא מתאים להכניס את הדף [po]אקדמיה דיאלוגית לבני נוער[/po], אתה מוזמן לערוך אותו החוצה ולהציע מקום אחר.

באיחור מה . . .
רועי, אני מסכים איתך ש [u]יש ששה מיליארד מערכות מוסר שונות על הפלנטה שלנו[/u] השאלה [b]מה התוצאה מכל אחת מהן[/b] . . .
בעיקר, אם התוצאה היא "שוחרת חיים" או "שוחרת מוות".
ניסיתי לפתח זאת במקומות אחרים באתר, אם כי אינני יודע אם -- וכנראה שאכן כך -- לא היה מספיק ברור.
אינני רואה דמוקרטיה כפילוסופיית חיים, אלא כשיטה אירגונית מאוזנת -- אני מדבר על אובייקטיביזם כפילוסופיה מוסרית.

קבוצת דיון נוספת בנושא נמצאת באתר:

http://groups.yahoo.com/group/democratic-schools-israel/
בניגוד לפורום זה, הקבוצה ההיא מנוהלת כרשימת תפוצה, כך שניתן לבחור בין קריאה באתר לקבלת ההודעות בדואל.

לשאלות, אנא פנו אלי [email protected]


ישי

לא הבנתי מאיפה הגעת למסקנה שאני מאמין שיש "מוסר פוסטמודרני" ו"מוסר מודרני". ב-[po]חקיקה בנושא חינוך ביתי[/po] ההערה היחידה שלי ב-13.07.2001 היא שהעברתי את הערתך ל-[po]מוסר ופוסטמודרניזם[/po]. בכל מקרה, אני מאמין שיש לכל אדם מערכת אישית ושונה של ערכים הקובעים את השיפוט המוסרי שלו, כלומר את מה שנתפס בעיניו כ"טוב" וכ"רע". איני מאמין שניתן להוכיח בצורה לוגית את הערכים של אף אדם (ראה "הכשל הנטורליסטי" ב-[po]מילון מונחים[/po]), ואני בטוח שרוב האנשים אינם מחזיקים מערכות ערכים שלמות ועקביות.

לכן, לתפיסתי אין מוסר אחד, או שניים או חמישה. יש ששה מיליארד מערכות מוסר שונות על הפלנטה שלנו, ומערכת חדשה נולדת עם כל תינוק חדש שיוצא לאויר העולם.

לכן לקבוצות של אנשים (משפחות, יישובים, מדינות, חבר המדינות) יש תמיד בעיות בקביעת כללי המוסר של הקבוצה. כי פשוט אין הסכמה עליהם. לכן קבוצה אם אינה מתפרקת תמיד מגיעה בסוף לשלב שבו היא מתחילה להמציא "כללים מסדרים". אלה הם כללים שמנסים לפתור התנגשויות בין מערכות ערכים שונות של אנשים שונים, וגם סתם התנגשויות בין רצונות סותרים של אנשים בקבוצה. לחלק גדול מהכללים האלה אין שום משמעות מוסרית אפילו בעיני חברי הקבוצה, אבל יש להם ערך בהכנסת סדר בקבוצה. דוגמא לכללים כאלה הם חוקי התנועה (למה לקבוע חוק שצריך לסוע בצד ימין? לא כי זה "טוב" או כי לסוע בצד שמאל זה "רע", אלא כי כולם צריכים לסוע בצד אחד של הדרך על מנת שהתנועה תתקדם ביעילות).

חלק אחר של הכללים שקבוצה קובעת עוסק בפתרון התנגשויות בין מערכות ערכים של אנשים שונים. כללים אלה לא תמיד מספיקים, ולכן נקבעים עקרונות שפחות או יותר מייצגים קונצנזוס (הסכמה רחבה מאד) בקרב הקבוצה מבחינה ערכית. ועקרונות אלה ("עקרונות חוקתיים") אמורים לאפשר לבתי משפט להכריע במקרים של התנגשויות בין מערכות ערכים שונות. אבל גם זה לא מושלם, שכן קורים לא מעט פעמים שיש התנגשות בין החוקים עצמם לעקרונות החוקתיים. לצורך זה יש את בית המשפט העליון שנועד בין השאר לפתור התנגשויות כאלה. (זו גם הסיבה שהמפלגות הדתיות מרגישות כל כך מאויימות על ידי בית המשפט העליון -- כי ביכולתו של בית משפט זה לבטל חוקים אם לתפיסתו הם נוגדים את הערונות החוקתיים. בעוד שהמפלגות הדתיות מצליחות מאד -- מעבר לכוחן הסקטוריאלי -- בחיקוק חוקים המעדיפים את משנתן המוסרית, חוקים אלה עומדים לעתים בניגוד לקונצנזוס כפי שהוא בא לידי ביטוי בעקרונות החוקתיים.)

לפי תפיסתי ותפיסתך חוק חינוך חובה מתנגש עם העקרון החוקתי של חופש הפרט. עד כאן אנו מסכימים.

לפי תפיסתי השיטה הדמוקרטית היא אוסף של כללים מסדרים שנועדו לאפשר למערכות ערכים סותרות להתקיים ביחד בקבוצה אחת. אני לא חושב שהיא מאד מצליחה בהשגת המטרה הזו, ולראיה ראה כמה מקום יש לערכים שאתה אישית מאמין בהם לעומת המקום שיש לערכים סותרים בקבוצה המדינית שלנו. אתה מאמין בחינוך חופשי, והנה יש חוק חינוך חובה. אתה מאמין בחופש, והנה אסור במדינתנו הקטנה לשדר ערוצי פורנו. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.

לפי תפיסתי קיימות חלופות לשיטה המסדרת הקרויה דמוקרטיה. הבעיה העיקרית עם הרבה מהחלופות האלה היא רמת החשיבה הנדרשת מהאנשים חברי הקבוצה. וכפי שכבר אמרתי במקום אחר באתר, [b]רוב האנשים אינם חושבים[/b]. לכן השיטות האלה טובות רק בקבוצות קטנות יחסית, כמו משפחה, עסק, ולעתים יישוב. דוגמא לשיטה אחת כזו היא סופר-רציונאליזם (ראה [po]מילון מונחים[/po]). שיטה נוספת היא אנרכיזם רציונלי (כנ"ל). ויש עוד. כל שיטה וצדדיה הטובים יותר והטובים פחות.

טוב, כתבתי מספיק. אעצור ואתן לך הזדמנות להגיב.

רועי,
אתה מיטיב להטיל ספק? . . .
בעניין דמוקרטיה אתה לא בטוח. מה, אתה לא רוצה לחיות במדינה דמוקרטית?
בעניין מוסר אתה מאמין שיש "מוסר פוסטמודרני" ו"מוסר מודרני", וכו' [ראה [po]חקיקה בנושא חינוך ביתי[/po]: רועי שרון (13.07.2001)] -- לדעתי יש רק [b]מוסר[/b] אחד -- הפשרה בין מזון לרעל היא המוות.

כמובן, כל הדברים היפים אליהם "האנושות" (האנשים כמובן -- כי האנושות מורכבת מאנשים) שואפת הן אוטופיות -- ראה את השאיפה לשלום, למשל.
גם הדמוקרטיה כמו השלום היא אוטופיה. אכן, אני קורא עליך תיגר: תראה לי שיטה טובה יותר. . .לרבות במישור המשפחה.

חופש הפרט הוא חופש הפרט. בחופש [b]אינך מכתיב,[/b] נקודה. לרבות המדינה -- לא על ילדים ולא על מבוגרים.

אני לא מגדל תומכים, לא בשיטה הדמוקרטית ולא לשיטה הדמוקרטית, אני פשוט רוצה שילדיי יחיו טוב יותר ממני, גם היום, וגם מחר -- זה הכל.

לכן אני מצדד בחופש הבחירה. כל אחד יבחר לו. [b]גיוון[/b] צריך להיות העקרון המנחה בימים האלה של שנוי מזורז -- לא דגם אחד שהוא תכנית להצלחה של מישהו. ומהניסיון שנרכוש לאורך הזמן על ידי צפיה בחלופות האפשריות אפשר שבמוקדם או במאוחר נחשוב על המתווה של הצורות שישמשו אותנו היטב בעתיד.

חושבני שעלינו לידע ולומר לשרת החינוך, למשרד החינוך, ולממשלה, שאנחנו מעריכים את המחשבה המזהירה שהם מקדישים לחינוך צעירים, ושאם כל הכבוד, אולם בנחרצות רבה, אנחנו חולקים על ההנחה הבסיסית שקיים דגם אחד לחינוך צעירים לכל המדינה.

אגב -- חוק חינוך חובה מהווה פשוט הפרה על זכויות הפרט ! !

אני לא לגמרי משוכנע בעניין המדינה הדמוקרטית -- לאנשים שונים זה אומר דברים שונים, והרבה מהפרושים האלה לא כל כך טובים בעיני. מספיק להסתכל על הדמוקרטיה אצלנו בשביל לראות הרבה דברים לא מוצלחים. ואל תגיד לי ש"דמוקרטיה היא צורת שלטון גרועה, אבל היא הכי טובה שיש לנו" (צ'רצ'יל, נדמה לי): יש אלטרנטיבות טובות יותר -- בוודאי במישור המשפחה, וייתכן גם שבמישור המקומי (שכונה, יישוב).

אבל, בלי קשר לדעתי לגבי מדינה דמוקרטית, אני חושב שהסיבה הראשונה והעיקרית ליישום עקרון חופש הפרט לגבי ילדים היא לא [b]גידול תומכים בשיטה הדמוקרטית[/b]. להגיד שזו הסיבה זה בעצם לטעון שאג'נדה פוליטית עומדת בלב הרצון שלך לתת לילד חופש. כלומר: שזה לגיטימי שאג'נדה פוליטית תנחה את התייחסותנו לילדים. אותי מפחידות גישות כאלה -- כי כל אחד יכול לבוא עם אג'נדה פוליטית אחרת (לדוגמא, מדינת הלכה), ולרצות ליישם אותה על ילדים מאותה הסיבה בדיוק. ואם האג'נדה הפוליטית שלו לא מסתדרת עם חלק מההורים, אז אין בעיה -- ניתן למדינה את הזכות לקבוע לגבי ילדים בעדיפות על פני הוריהם (זהו המצב שעולה מחוק חינוך חובה), והנה יש לנו לימור לבנת שקובעת עבור הילדים שלי שהם צריכים ללמוד מחשבת ישראל. לא תודה.

אני מאמין שצריך לתת לילדים חופש כי הם [b]אנשים[/b], וכי אני מאמין שלאנשים יש [b]זכות מולדת לחופש פרט[/b].

אנחנו רוצים לחיות במדינה דמוקרטית, הלא כן?

כל אחד מאיתנו, בכל גיל, לומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורו. לא חשוב מה הנושא, עליו להתמודד עמו במישרין על מנת לשלוט בו. למשל, אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות -- כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים -- אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, אפשר להעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד. אולם כאשר מגיע הרגע המכריע, אנו חייבים לקיים יחסי גומלין, ולהרבות בהם, על מנת לפתח את היכולת להיות חברים יעילים בחברה. עלינו להיות חופשיים להתחיל ולסיים יחסים, להתעסק עם אנשים מכל הגילים ובעלי כל הרמות של מיומנות, ליצור קבוצות ולפרקן, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, וכן הלאה.

הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יפתחו את היכולת לתפקד בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בעניני הקהילה היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהלידה ועד הבגרות.

לכן נראה היה חיוני שהמקום בו הילדים גדלים ומתחנכים יתפקד כחברה חופשית, ודמוקרטית, בה הילדים הם שותפים מלאים בהחלטות אמיתיות על בסיס יומיומי, ומשתתפים בניסוחם של הכללים, בתהליכים שיפוטיים ובתפעולה של קהילתם.}

דפים בנושא:
[list]
[*] [po]בתי ספר אלטרנטיביים[/po]
[*] [po]בתי ספר דמוקרטיים[/po]
[*] [po]בתי ספר דמוקרטיים 2[/po]
[*] [po]חינוך עם דגש על זכויות[/po] (ראה גם: [po]חינוך עם דגש על רגש[/po])
[*] [po]מדור זכויות הפרט[/po]
[*] [po]אקדמיה דיאלוגית לבני נוער[/po]
[/list]