הי, אני לא פלונית... אני גילה (: איזה מירי? איך אני משיגה אותה?
תודה

הי פלונית,
דברי בבקשה עם מירי.
לצערי, לא בטוח שאצליח להגיע.

שלום חלוקית,
אשמח להעביר סדנה במפגש הקרוב בכינרת באחד הערבים.
אני לומדת ליווי הורים אצל שי אור - הורות כמעשה ניסים. אני מאוד מתלהבת מהלימודים ומחפשת כמה שיותר במות להפיץ את היופי הזה ולתת את עצמי.
לא מתכננת כרגע להיות במפגש, אבל אשמח לבוא בשביל זה - אני גרה בחוקוק, אז זה לא רחוק לי מידי.
מה את אומרת? כמה אנשים יהיו? חושבת שיהיו מעוניינים בזה?

חלוקיתוס!! כיף שכתבת לי אדבר איתך בטלפון בקרוב.

כמה מדליק הכתבה עליכם! רואים שם כמה אתם נפלאים ויפים

כתבה מתוקה על ילדה מתוקה

גם אני בעד
לקשר לתוצרת בית בטור צד של האתר

ועוד משהו בנושא: תגידי, לא כדאי לקשר לתוצרת בית בטור צד של האתר?

איזה כיף מצ'רה תודה

מוזמנת בחום לחבור אלינו בעוד רמה ולכתוב... @}

באתי לומר לך שתוצרת בית זה מפעל ממש מאמם!
(כמו שקורה לפעמים - כבר מזמן אמרתי לך את זה בלב, ופתאום נזכרתי שבטח לא שמעת)

היי, פתאום ראיתי שרצית שאעדכן לגבי טיפול בשיווי משקל. אז כן, אנחנו כבר כמה חודשים, וזה מעולה ומשיג תוצאות מפתיעות בזמן קצר יחסית. ממליצה.

אהלן יקרה,
דיון בתוך דיון
מה דעתך?

דרלינג, היה לנו אצלי בדף דיון יפה על הנושא של מטא-דיון, סטיות מהדיון והניסיון לשלוט בדיונים בדפים שונים. היו בו משתתפות נוספות (נוודית, למשל, כתבה בו נורא יפה גם על הכלה וקבלה ושאר נושאים קשורים).
הוא לא היה ארוך אבל יש בו דברים יפים וכולן השקיעו בכתיבה.
חבל לי שיישאר אצלי בדף ומתחשק לי להעביר למקום המתאים.
אולי יש לך רעיון?
<ציל צול ממחשב אחר>

התגעגעתי

הי חלוקית, כתבתי לך מייל לכתובת שהייתה לי פעם. בבקשה תבדקי שקיבלת.

בוקר טוב, תודה

תודה על ההמלצה @}. הצצתי קצת לאתר ובאמת נראה משהו מיוחד. מתחשק לי ללכת כבר עכשיו (-:

אשמח להצטרף לרשימת התפוצה של תוצרת בית
yhallak1 בג'ימייל.קום

תודה יקרה
כמה היה מתאים לי לגור קרוב אליך בימים אלה... כמו אז

וואו נראה מכובד!
את המיילים של רחובות גזר אני מקבלת בג'יבריש, ולכן לא שמעתי על היוולדו של העלון

אהההה.... אני ברשימת דיוור אבל מקבלת בדרך כלל בג'יבריש את ההודעות.
תודה!

לא הצלחתי להבין כלום מההודעה בככר השוק על העיתון

אין לי מילים לתאר כמה נהניתי לקרוא אותך על סיפור יום ההולדת.
זה פשוט... אושר. הרגשתי שממש לקחתי חלק בזה למרות שכלל לא נכחתי.
תענוג. באמת. אין מילים.

מתי מגיע לפארק?

תודה יו כמה אני מנג'סת לה כבר לא נעים לי...

אם אלוונטי לכם להישאר גם ביום ראשון, אז מתקיים שם כנס מצפה רמון לקואופרציה. נשמע מרתק ויש פעילויות לילדים לפחות עד הצהריים.
https://www.facebook.com/events/2067510 ... 1/?fref=ts

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי זאת אמא בגבעתים ממחשב אחר. אנ עדי בגבעתיים. תכתבי לי לcocolona בג'ימייל נקודה קום

בסופו של דבר השיחה הנעימה והאוכל הטוב זה מה שיעשה להם את זה...

שיחות יקירה צדקת. כנראה לא נוצר עבור האיש הזה. אחרי שיחות עם המקום והבטחות למקום בשורה קדמית ועוד ועוד הם בכלל לא בענין ואפילו לא הבינו את הקטע, כמו שאשתו אמרה, הוא מלכתחילה לא רואה P-: דרך אגב גם הגבירה החביבה מן המרכז אמרה דברים דומים. בכול אופן ניסע יחדיו לקיסריה, לנמל ולגן הלאומי, אם יסדרו לנו קלנועית ועכשיו על הפרק, רק מציאת מסעדה חביבה באזור המרכז רבתי, עם אוכל פשוט וטעים.

מוזמנים לשבועות לחג המשק פה, מתגעגעים נשיקות לכולם

לא הקשבתי בתשומת לב למילים, אבל הצלילים היו כ"כ ערבים, על רקע הרעיון המרגש הזה, של המסעדה בחושך שלא הכרתי. ז"א נדמה לי ששמעתי על זה פעם משהו מעורפל, אבל עכשיו זה הובא ממש לתודעה וגם על רקע הבקשה של חלוקית, כל כך מדוייק, כאילו נוצר כל הרעיון בהרף עין עבור האיש הזה <אצלי מזל שיש הריונות ומחזורים, לתת כיסוי לפחות לחלק מהבכיינות (-: כמו השעון המקולקל שמדייק פעמיים ביום (-: >
אגב, חלוקית, זהירות תמנע אסון: בסוף הוא עוד ייעלב לנו שלשם לקחת אותו, אז היזהרי לך מלרכוב על גלי האמוציונליות שנשפכו פה ללא בקרה...

את בהריון? במחזור?
חזרתי לקישור כדי להבין למה בכית. נדמה לי שהבנתי. בכל אופן, גם אני בוכה עכשיו.
זה בגלל השורה "אל מול יופיה של הבריאה", לא ?

הקישור של א השאיר אותי בדמעות.

http://www.nalagaat.org.il/[po]home h[/po].php

יש לך המלצות ספציפיות שיחות? הם מפלורידה אז פלאפל הוא מכיר אבל לא אוהב. עיסוי גם רעיון נחמד. אני אבדוק איתם. ים-הם מתאכסנים במלון ברחוב הירקון ליד הים. אנסה לחשוב על משהו שעובד על כול החושים ולא מצריך תנועה.
אמא יקרה אציע להם לבוא איתי היום למרות שיש להם תוכניות אחרות.. בירושלים והכותל הם ביקרו.
אתמול הסנפנו פרות בקיבוץ, עיזים, כבשים, סוסים. זה ביקור שלישי שלהם בארץ, ושל הגבר כנראה גם האחרון.
תודה

אשתו גם מוגבלת באיזו צורה? אפשר לתכנן דברים שהוא יוכל לעשות והיא תהנה קצת יותר. אולי נסיעה לירושלים וביקור בכותל או בכנסיית הקבר ופיקניק בגן הפעמון (יש חניה ממש בכניסה לגן ואפשר לקחת משם מונית עד הכותל) אם את רוצה פעילות למחר, תביאי אותם למדורת ל״ג בעומר, הם יזכרו אותך זה בטוח. אולי פשוט לשבת על החוף לשתות בירה.

מיועד לאיש שמוגבל מאוד בהליכתו וכבד ראייה ושמיעה.
אז אולי ללכת לכיוון חוש הטעם והריח? פלאפל. ים. משתלה או גן בוטני כלשהו (יש משתלות עם ריח נפלא) , עיסוי ספא נפלא שמשלב ריחות נעימים ומגע טוב (אז מה אם זה לא ישראלי? אגב יש גם טיפולים בעלי אופי של האזור כמו טיפול בענפי זית, פילינג אבקת שומשום, בטח יש עוד שלא עולים לי כרגע.)

מקסימה ויקרה שכמוך! אנחנו באזורכם בחג (לילהסדר בהוד השרון). אולי נדבר? אולי תבואו אלינו כבר? חול המועד?

_אני רוצה לזכור את זה.
איך זוכרים את זה בזמן אמת?_
ראי גם אורה גבריאלי.

חלוקית, נפלא. יבורכו ידייך על המעדנים האלה.

סולו ברוכה הבאה
שמחה שהעשרתי ושבאת לבקר
חג חירות שמח גם לך

[-: התרגשתי
ועכשיו לתכלס P-: בכול זאת יום שישי
בחוויה שלי זה כמו שריר או אוטומט חדש שאני מסגלת, חיווט חדש של המוח. בהתחלה נדרשת ערות וכנות פנימית, גם לשים לב, וגם להסכים למציאות ולקבל אותה. להיות במודעות לזה. לזהות. לפעמים אני זוכרת לפני, לפעמים תוך כדי ולפעמים קורה מייד אחרי, או הרבה זמן אחרי, הכול הולך ותלוי במשאבים שלי ובמה שקורה. התרגלתי להתנתק מהסיטואציה, לפצל את עצמי ולעלות למבט על שמסתכל על הדברים מבחוץ. ככול שאני זוכרת יותר התנועה נעשית קולחת, הרמונית ורגילה. הופכת להרגל חדש. המטרה שלי היא לדעת את עצמי, להכיר את כול מתווי האישיות שלי ולכן, כשאני מזהה שמשהי כזו, שהיא לא העצמי המזוקק, קופצת לקדמת הבמה ומנהלת את העניינים דבר ראשון אני רוצה לחבק אותה (לא תמיד זוכרת אבל זו השאיפה) ואז אני מזמינה אותה לקפה או תה צמחים. אנחנו יושבות ואני מראיינת אותה, שומעת ממנה על איזה צורך היא עונה ואחרי ההכרות והקבלה שלה בתוכי ועשיית השלום הפנימי איתה, אני בודקת אם היא נדרשת לי בסיטואציות כאלה. אחרי שהתיידדנו אני יכולה לנהל אותה ולא ההיפך. ככה אחת אחת. ויש שפע, השבח לנו, האלות

זה סוג של מסע, דרך חדשה, והיא מתעקלת ומתפתלת ולפעמים הנוף דומה אבל כיף ללכת בה, כי אחרי הקבלה הזו, פתאום מתרווח לי המון מקום בלב, יש בי קלות ומתפנה מקום לדברים חדשים.
הקבלה הזו היא הכרחית על מנת לשנות. גם את החלקים הכי "מאוסים" אלו שאני לא יכולה לסבול אצל אחרים, אלק... והקטע הוא שככול שעושים את זה יותר מגיעים למצב שבו אין ברירה אחרת. לדוג' עד שלא קיבלתי את האלימות שבתוכי והסכמתי לאפשרות שלפעמים מתפלקים לי דברים שאני ממש לא רוצה שיקרו או יאמרו, רק אז האלימות הזו הפסיקה להשפריץ מתוכי ולהנכיח את עצמה בחיים שלי. כמו ילדים שמגבירים ווליום עד ששמים אליהם לב..
כול מה שצורם לי בחוץ, התנהגות של הבנות או כול דבר אחר, מיד אני בודקת פנימה מה קורה, מה זה בא לשקף, כי זה סוג של מראה. התיקון הוא פנימי. כמו שהזכירה לי אתמול חברה טובה, מה תעשי, תתקני את המראה???? אי אפשר! וזה תקף לפחדים הכי עמוקים ולדברים הכי שנואים. אני בתהליך של למידה וחניכה שעוזר לי לעשות את ההתפתחות הזו ולשמוח על הלמידות הללו שמגיעות בלי להתרגש יותר מידי.

ככול שאני עושה את זה יותר, אני מגיעה לרבדים יותר עמוקים ומטלטלים אבל מצד שני אני כבר מתורגלת ואז אני לא נבהלת ולא מזדהה עם מה שקורה ועם הדרמה ומתמודדת בפשטות ובקלילות.

כאמור, כול זאת מתוך לימודי ב דרך הפשטות שבאלוהות

יש הרבה ידע באתר, גם בקליפים, הרצאות ומאמרים.

ולסיום הכי חשוב, נדרשים בתהליך חסד וחמלה ומאור פנים פנימי, לשחרר שיפוטים וביקורת, בעיקר כלפי עצמנו, רגשות אשם ולזכור שתמיד אנחנו עושות הכי טוב שאנחנו יכולות (וגם כול היתר), לכבד את התהליך והזמן שהוא לוקח ולשמור על הדשא הצעיר שצומח, לשים לב אליו, לטפח אותו, לא לדרוך עליו, וככול שמתמקדים בחדש הזה שנובט בתוכנו כך הוא גדל ומתעצם. (גם זה ציטוט לא מדויק מדבריה של נילי בכר, שמורידה את התקשורים של הפשטות)

חג חירות שמח גם לך יקירה. תודה גדולה לך על כול הטוב והאור שאת מפיצה

חלוקית, מקווה שזה בסדר שנכנסתי לדף שלך.
העשרת אותי מאוד בדברייך.

תודה וחג חירות שמח

וזיהוי ה"דוברת" שמנהלת את הסיטואציה עזרו לי לשנות את המציאות הפנימית שלי ומתוך כך גם החיצונית השתנתה.

אני רוצה לזכור את זה.
איך זוכרים את זה בזמן אמת?
אלה דברים חכמים, לצד עוד דברים חכמים שכתבת. מרגש תיאור הדרך והעבודה, תודה רבה על השיתוף. אני שמחה שקראתי אותך. תודה וחג חירות שמח

וואו, תודה בחזרה [-:

סתם באתי להגיד לך שאני קוראת אותך לאחרונה בכל מיני דפים ומתרחב לי הלב
מהדיוק, מהעדינות, מהכוונה, מהרגישות, מהאותנטיות, מהיושר והכנות והאצילות
לא מיציתי אבל די להפעם.

חשבתי עליך השבוע והתגעגעתי
חיבוקים לך ולבנות

תודה על העריכה, עכשיו אפשר למחוק את הדפים... ולשנות את שם הדף למשהו כללי

דא בגדלים בבית יש מישהו שרוצה לקנות מקטין ארגו, רוצה למכור את שלך?

אין פעם הבאה אצלי, פעם הבאה אצל, ואני אשמח לבוא ולתמוך בגקוזי או באוהל, ואחכ לפנק בביתינו במקלחת חמה ואוכל, דא חמותי כנראה קנתה לנו ללידה בלי לשאול איזידירי מייבש מזון עגול הוא טוב?
מחכה לראותך!!!

תודה, החזרתי אותו בגרסה טריה
ולב בחזרה לך יקירה

לא אמרנו שתבואו מתישהו? @}

(-:

לגמרי, כמו השלום P-:
לפחות למדתי לבשל לוביה

או בקיצור פחחחחחחחחחחחח
טוב נו, ריגשת אותי כל הטקסט והצחקת אותי עם הסיום המדוייק הזה.
די, לדעתי עם כמות התובנות המשחררות שהגעת אליהן המשיח כבר כאן (-:

ועוד משהו, בגלל שגם אני כמו רבות אחרות וטובות, משאירה לי פה ייצוג, ומרפרפת מידי פעם, אני בהחלט רוצה שהמקום הזה יישאר בתחזוקה סבירה, שאפשר יהיה לקפוץ לבקר והבלאגן לא יחסום את דלת הכניסה. לכן, כשעורכת הציעה להעביר את ההודעות הללו לדף נפרד ביקשתי שלא. כי דפים נפרדים לפרסום משפחתונים זה דבר לא רצוי בעיני. זה כמו רהיט גדול שהולך לתפוס מקום ויהיה קשה להיפטר ממנו, בניגוד למודעת דרושים חולפת שהיא יותר כמו איזה פרח בזר באגרטל שאני לא מתה עליו אבל ההשפעה שלו היא לא כזאת משמעותית.
גם אני שומרת לי את האפשרות לחזור מתי שאני רוצה, במינונים שמתאימים לי ואני גם יודעת שמסתתרת פה רשת תמיכה אדירה ומאגר מידע נדיר וייחודי, ובמידת הצורך אני אוכל להיעזר בו והידיעה הזו נעימה לי.

במאבק בינך ובין עצמך אי אפשר לנצח, רק להפסיד. לא אני אמרתי אבל החלטתי לצמצם את נושאי המריבה ומי יודע אולי בקרוב יבוא שלום. או לפחות המשיח..

הי ענת, ברוכה הבאה לחדרי בהוטל
בעיני לא מוזר בכלל. האתר הזה היה חלק משמעותי בעברן של מרבית המשתתפות בדיון. עדיין מסתתר בין דפיו הקסם של הימים הללו, ולפעמים ברגעי נס, אני מצליחה לתקשר עם משהי ולהגיע לכאלו תובנות ועומקים ואומרת בשביל זה היה כדאי ושווה כול הסיפור הזה.
אני מבינה גם את הרצון שלך, שבית דירות הזה, יתאים את עצמו גם לדייריו הוותיקים ושגם הם ירגישו בו בבית, גם אם זה אומר לפרסם הצעות עבודה במשפחתונים. כי פעם זה התאים לי ולחברות שלי, והיום כשהילדים בגרו, אין לי בכך צורך. מובן לגמרי ואף רצוי.
גם את עברת מהגדרה של בית להגדרה של חדר במלון, ואני חושבת שההגדרה היא אולמות הנגר ענקיים, שבכלל לא בטוח שאנשים נשארים לישון בהם. באים, עוברים, נכנסים להרצאה, כנס, מעגל או מסיבה וחוזרים לביתם. וכול נסיון, מבחינתי להגדיר מי רשאי לקבוע, להחליט, לזכות למעמד מועדף, או לחילופין למצוא נוסחת קסם שתענה על הצורך של כול כך הרבה אנשים במדויק, בוודאות יגזול המון המון אנרגיות, מעבר לזה שמן הסתם הוא נידון לכשלון. זה סוג של משימה בלתי אפשרית וגם בתכל'ס לאף אחד אין יותר מידי כוח להתעסק בזה.
אז אני החלטתי דבר אחר. בגלל שעברתי לחדר במלון, בגלל שהסכמתי לקבל את השינוי שחל פה במקום להתנגד לו, תחושת הבית שלי תהיה בזה שאני תולה תמונה על הקיר ומניחה צנצנת עם פרחים על השולחן. זהו. מספיק לי. אני לא נותנת לו כוח יותר ממה שהוא באמת, להגדיר אותי, לתת לי אישור, לקבוע אם אני מרגישה שייכת או לא, אם אני "בסדר" או לא, לערער לי את החינוך הביתי או להיפך, להרגיע אותי באשר להכנסה למסגרות ויציאה לעבודה. הוא לא כול אלה. הוא אף פעם לא היה. אני אמורה לתת לעצמי את כול אלה. הוא בסך הכול סביבה חיצונית עם מאפיינים חיצונים מסויימים. זה כול מה שהוא. ודרך אגב, גם אז וגם היום, אפשר להתלבט ולהיתמך על כול דבר שבעולם. ואם אני באמת רוצה המלצות על מסגרת באזור מגורי, אני אכתוב פוסט נרגש בדף בית, אזמין אליו מכיכר השוק ואבקש מבנות האזור שישלחו לי פרטים במייל. ככה פשוט. הכול אפשרי.
הדיון הזה הוא לגמרי לא על הדברים האלה. הוא לא ענייני. דיון על סמלים, עלול לא להיות רלבנטי לחיי היום יום של המשתתפים בו. הוא עונה להם על איזשהו צורך של שייכות, שליטה, בטחון, כול אחד והסיפורים שלו. מזכיר לי את לימודי בחו"ל ואת עוצמת הרגשות שהפגינו יורדים ישראלים ופלסטינים בניכר בנוגע למה צריך להיות פה, אצלנו בבית. באופן גורף, העמדות היו נחושות, קיצוניות ומלאות ברגש, הרבה יותר משל דיירי הבית בפועל.
אז, אחרי שהבנתי את כול זה, ממש לא מתאים לי, לקפוץ לדום מתוח ולרוץ אלי קרב, כול פעם שמשהי מפרסמת בהיסח דעת, או בלי לדעת, או עם לדעת מתוך רצון להפגין את צדקתה, ושמן הצד השני נמצאת העורכת שמוחקת אותה. כמו גפרור שמיד מצית את כול המדורה במקום שמשהו פשוט ייתן לו להישרף ולהפוך לאפר. לא מוכנה לתת לזה להפעיל אותי.
אם בעתיד יחזור מצב שבו באתר יהיו הרבה מודעות כאלה, ואני עדיין אהיה כאן, אני אנסה להשפיע ולשנות, בטוב, ואם לא ילך אני אבין שלי ולדיירי הבית הנוכחיים אין הרבה מן המשותף. אני לא רוצה לפעול מתוך הפחד הזה שאולי יתממש ולנהוג בהווה כאילו הוא כבר כאן. ואני לא שוכחת איך זה היה כשפתחו שלושה דפי מסגרות לקטנטנים. לגמרי זוכרת.
הנסיון לייצר כללי התנהגות מקובלים ולאכוף אותם בטווחי נעימות משתנים, בהתאם ליכולותיו של האוכף, לא עושה את העבודה. חוויתי על בשרי שזה לוחץ על כפתור מאוד משמעותי לאנשי החופש, היצירתיים, ההולכים נגד הזרם ומה שמקובל ומיד הופך את מי שמנסה ליישם לשליח כוחות האופל, או המסגרת הציבורית הממשלתית הבזוייה ביותר, המורה השנואה מבית הספר היסודי, פקיד המס שהתעמר בו, אמא שלו שהרסה לו את החיים וכו' וכו', כול אחד וגורלו האכזר מתוך תחושה רגשית שקרית שכול כולו של הנסיון לקבוע כללי התנהגות נועד להיצר את צעדיו באופן אישי. זהו. אני שחררתי את עצמי מהדבר הזה. עבורי זה היה שיעור מאוד מלמד וכואב בזמנו, במיוחד שאת מרבית ה"תוקפות" אז הכרתי באופן אישי ממפגשים והצטלבויות כאלה ואחרות. למדתי על מידת ההתאמה הרופפת בין עמדות בדיון באינטרנט לעמדות בעולם האמיתי למימוש שלהן. או בקיצור פחחחחחחחחחחחח

יאללה יאללה, חלוקית, תחזרי ודי. .

מי מבין מייסדות הבית הזה עדיין מתגוררת בו?
בתחושה, זה כמו הוטל קליפורניה
you can check out any time you like
but you can never leave ...
יש תקופות, שאני שומעת נשים אומרות "אה...אני כבר לא נכנסת, כבר אין מה לקרוא..." אבל איכשהוא, כולן מחזיקות איזה מזל"ט שמשאיר אותן בתמונה. משהו מוזר שכזה.
אבל אין לי תשובה על שאלות האיך מגדירים מי הוא מה. ההגדרה היא בתחושה, כנראה.

ראיתי אותך. לא תוכלי להכחיש.

איזה כיף לך (עם הטף)
אנחנו הפסקנו:-( הקינסיולוגית אמרה שלא טוב. חשדתי כבר בעצמי בגלל שהנשימה הסתומה של גאיה בלילות החמירה ועכשיו שוב השתפרה. אנחנו וודאי ננסה שוב ונשתמש מידי פעם אבל לא יום יום כמו בשבועות ההתלהבות שעברנו.
עכשיו אנחנו בפנקייק חומוס:-)

הצמר כבר אומץ, המהירות שיא . סורי

שמחה שנהניתם

בהמשך לבקשתך - להעביר את הטוב הלאה
http://www.youtube.com/watch?v=nwAYpLVy ... [po]player embedded[/po]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עכשיו חזרתי מטיפול אצל ד"ר קרן אהרוני. סתימה ענקית. מקווה שיהיה טוב. נראה לי שזאת הפעם האחרונה שאני לוקחת זריקה לסתימה. ☺

דר קרן אהרוני

לגמרי. בת השש עברה אצלה לאחרונה סתימות בהצלחה גדולה. מומלצת בחום.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם את עדיין ממליצה על ד"ר קרן אהרון?

הי
תוכלי בבקשה להתקשר אלי
אני צריכה לבקש את עזרתך
הבנתי שאת נוסעת לחרב לאת ואנחנו פה זקוקות לטרמפ
0525209609
תודה

הי חלוקות.
יש קצת בלאגאן כי הדיון הועבר ממקום אחר, אבל,
בדף העוסק ברופאים גסי רוח, מיכל בז העלתה רעיון לנסח אגרת של ״כללי התנהגות רצויים״ לגניקולוגים.
את אחת הנשים המיטיבות להתנסח בבהירות ודיוק לצד כתיבה דיפלומטית ומכבדת.
@}
מנצלת את ההזמנות ומודה לך לך על כך!
אם מעניין אותך ו/או מתחשק לך, יהיה מאד נחמד אם תבקרי בדף.

לא!!!!!
(אל תלכי)

הי,
תודה על מה שכתבת, אני מעריכה את האכפתיות.
אני קוראת הרבה, לא כותבת הרבה. יש לי הרגשה של מאבק בכל עניני העריכות האלו ואני לא רוצה להכנס לשם.
חוץ מזה, אני בטוחה שכל הנסיונות לאחד, לקטלג, למחוק ולשנות שם נובעים מאזשהו רצון לעשות סדר, רצון שהוא הגיוני לאור הגדילה של האתר. אני פה מ- 2003, דברים השתנו מאז. אפילו מחקתי את הבלוג הישן שלי כדי לעשות מקום _בלוג הגרושים שלי)

ובכל זאת כל פעם שאני רואה רשימה של מליון דפים במה חדש שמפיע בהם ע ע ע אני מרגישה צרך לקרוא מהר מהר כי תכף הם יעלמו למצח ולא אוכל למצוא אותם במקרה דרך שיטוט וקריאה שמובילים אותי מפה לשם
ובאמת היו כמה דפי שהצטערתי שיימחקו, אבל מי אני שאגיד משהו לאור הרצון הטוב והזמן (ובודאי המחשבה) שמושקעים בעריכה. אני הרי לא עורכת.

זה כנראה חלק מהתליך מיסוד - שעובר על כל גוף שגדל,וצריך לראות בזה אות להצלחתו של באופן.
לילה טוב...

שכחת לטפל בדפים שאיחדת לתוך אני רוצה ילד בן הזוג לא...
תייגתי אותם למחיקה.
רק לעקרה פוריה עשיתי העברה אוטומטית, שלדעתי כדאי להשאיר.

השתגעת?

כל כך שמחתי שאת עשית את זה!

הצעתי, כי לא רציתי שהוא ילך לאיבוד. אבל זה גם נראה לי מלא ניואנסים מהסוג שאני נוטה ללכת לאיבוד בהם וגם, עדיין לא הבנתי בכלל איך עורכים.
אני יודעת שברגע שאני אנסה זה יהיה קלי קלות, אבל הוראות זה דבר שקשה לי מאוד ליישם ולקרוא. תכננתי לערוך בוורד ולשלוח לצילצול במייל. כך שנראה לי שהצלת את כולנו פה מעבודה דו-שלבית ולא טובה במיוחד.

בקיצור, חלוקית, את משהו.

בסדר גמור.

זה סתם קפץ לי לעין ובאותו רגע ממש נחמץ לי הלב, בגלל זה הגבתי שם.
טוב עשית שמחקת את ההערה שלי.

תודה ופרח גם

ערכת נהדר את הדף הכלכלי.
ריווחתי קצת את השורות הראשונות, היה לי צפוף בעין.

ערכתי בתוך מה בעונה
מוזמנת להעביר (תעיפי גם מבט, טוב?)

חבל שמחקת. אני אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת.
תמיד בהיר ורהוט.(-:

מתגעגעים, מתי מתראים?

איזו נמרצת אלופה שאת! כל הכבוד לך, באמת.
אני מאוד שמחה שזה פחות מאיים ממה שחששתי.
לא יודעת אם בא לך, אבל את מוזמנת גם לערוך החוצה את כל הפעמים שבהן לא הבנתי אותך ומה שעניתי הסתבר כממש לא רלבנטי.
סתם שלא אצא אפסית כזו

מעבירה אלי את המילים החמות של תמי. תודה שאירחת אותן כאן.

וואו, איזו עריכה יפה של שירי עונות השנה! כל כך פשוט, מסודר, נקי, זמין!

העריכה זה כי העברתי את דבריי מכאן אל תמי.

לקרוא אותך זה קורס מעשי ב"איך לעשות תקשורת מקרבת בלי לוותר על טיפת אישיות וחוט שידרה בדרך".
מתפקדת אחרי תמי.
אבל לא לומדת ממך באמת. אני יותר מדי קצוות בשביל זה. אז מסתפקת בהערצה.
אין כמוך.

באתי להגיד לך את מה שאני חושבת בפנים, כי לא נראה לי שאת שומעת כשזה אצלי בתוך הראש :
בשבילי, לקרוא אותך זה קורס מעשי ב"איך לעשות תקשורת מקרבת בלי לוותר על טיפת אישיות וחוט שידרה בדרך".
אני לומדת ממך כל הזמן. תודה!

תודה

מחקתי את ההודעות הקודמות
לא הקפצתי כדי להקפיץ אלא כדי לסדר כך שכולן תהיהנה מרוכזות יחד,זו אחר זו

אנו מוצאים בו שימוש בעניננו ואין אנו רוצים לפגוע בו.

מי זה 'אנו'?

בבקשה תן שם של דף שנמחק למרות שהתנגדת.

אין זה משנה כרגע מה נמחק , זה כבר נעשה , וכן! היתה לכך התנגדות מצידנו , והתעקשות בנימה של זילזול שהדף לא מרקיע, לא מתרומם.
לכן מן הצדק הוא שדפים שנירדמו ירדו ,או לחלופין להשיב את הדפים שנמחקו , ואין בעייה בכך , ולמחוק לינקים מלפני שנים אשר תופסים מקום ובכך לצור את הניקיון, ולא למחוק דפים שלמים שלאחרים יש בהם חשיבות.
נאמר פה שאנו סוג של טרולים, אז ממש ממש לא באופן טבעי הוא כמו בית עבורנו והיום יום שישי אנו מכונסים בביתו של אחד"הטרולים" וזה חבל שכך מדביקים לנו שם, באותה מידה גם אתם חיזרים אשר מחליטים ועושים את אשר אתם חושבים מתוך מחשבה שזה מה שנכון.
אז רצוי לא להדביק שמות ולא למשוך למלחמות לא רצויות חבל האתר מקסים ויפה אנו מוצאים בו שימוש בעניננו ואין אנו רוצים לפגוע בו.
בכבוד רב מ ניקיון כללי

כנראה אני
אני מתחילה להבין למה...