קראת לי, אז באתי.
מתוק שלי.
נכון. מתוק בן שלוש! תינוק מתוק!
ומה אני אגיד לך, כשקראתי אותך רציתי להגיד גם לך: מתוקה שלי!
כי לקחת נורא קשה את מה שקרה.
כי מה קרה בעצם?
באת וראית נזק גדול, הפרה חמורה - מבחינתך - של כללי ההתנהגות בבית, וכעסת כל כך שהיית בהלם.
וגם כעסת על הילד.
ואחר כך התחרטת על התגובה כלפי הילד.
כל כך טבעי!
אני מסכימה איתך בכל: צדקת שכעסת, כי זה באמת מעשה שלא ייעשה.
אבל זו היתה טעות לדבר בזעם אל הילד, גם בזה אני מסכימה איתך.
צריך להבהיר לו את הכללים, בלי זעם.
אבל, כמה מפתיע, אנחנו האמהות בסך הכל בני אדם, ואנחנו גם עושות טעויות בתגובות שלנו, במיוחד כשאנחנו ממש בהלם ומאוד כועסות. אז יותר טוב להסתכל על זה באופן פילוסופי:
לא נגרם שום נזק בלתי הפיך לילד.
לקיר - אני לא יודעת...
אבל לילד, את יכולה ביושר להגיד: אתה זוכר שציירת על הקיר ואמא כעסה? אז עכשיו אני מאוד עצובה, עצוב לי שכעסתי כל כך שדיברתי אליך בצורה קשה. אני דואגת שנעלבת מאוד, ובסך הכל אתה ילד קטן ולא הבנת שלא מציירים על קירות.
במלים אחרות: את יכולה להתנצל בפניו על מה שהיית רוצה לעשות אחרת (למשל, לדבר אליו אחרת), ועדיין להבהיר שחד משמעית לא מציירים על קירות בבית שלכם. וגם לא על רהיטים. מציירים אך ורק על הדפים לציור (או במחברות לציור, או איפה שאצלכם מציירים).
לאיקאה יש אגב מין כן ציור כזה שעליו מתלבש נייר מגליל נייר, ככה שהילד יכול לעמוד ולצייר על משטח גדול, וזה קצת דומה לציור על קיר (או לפחות ראיתי כזה לפני כמה זמן, לא בטוח שעדיין יש).
אנחנו נעשה טעויות, ללא ספק.
אחד הדברים החשובים, לדעתי, הוא ללמוד להתנצל על החלק שלא אהבנו בתגובה שלנו.
ועדיין, לשמור על כללי הבית. אני מאלה שלגמרי לא מקובל עליהם ציור על קירות.
קראת לי, אז באתי.
[u]מתוק שלי.[/u]
נכון. מתוק בן שלוש! תינוק מתוק!
ומה אני אגיד לך, כשקראתי אותך רציתי להגיד גם לך: מתוקה שלי!
כי לקחת נורא קשה את מה שקרה.
כי מה קרה בעצם?
באת וראית נזק גדול, הפרה חמורה - מבחינתך - של כללי ההתנהגות בבית, וכעסת כל כך שהיית בהלם.
וגם כעסת על הילד.
ואחר כך התחרטת על התגובה כלפי הילד.
כל כך טבעי!
אני מסכימה איתך בכל: צדקת שכעסת, כי זה באמת מעשה שלא ייעשה.
אבל זו היתה טעות לדבר בזעם אל הילד, גם בזה אני מסכימה איתך.
צריך להבהיר לו את הכללים, בלי זעם.
אבל, כמה מפתיע, אנחנו האמהות בסך הכל בני אדם, ואנחנו גם עושות טעויות בתגובות שלנו, במיוחד כשאנחנו ממש בהלם ומאוד כועסות. אז יותר טוב להסתכל על זה באופן פילוסופי:
לא נגרם שום נזק בלתי הפיך לילד.
לקיר - אני לא יודעת...
אבל לילד, את יכולה ביושר להגיד: אתה זוכר שציירת על הקיר ואמא כעסה? אז עכשיו אני מאוד עצובה, עצוב לי שכעסתי כל כך שדיברתי אליך בצורה קשה. אני דואגת שנעלבת מאוד, ובסך הכל אתה ילד קטן ולא הבנת שלא מציירים על קירות.
במלים אחרות: את יכולה להתנצל בפניו על מה שהיית רוצה לעשות אחרת (למשל, לדבר אליו אחרת), ועדיין להבהיר שחד משמעית לא מציירים על קירות בבית שלכם. וגם לא על רהיטים. מציירים אך ורק על הדפים לציור (או במחברות לציור, או איפה שאצלכם מציירים).
לאיקאה יש אגב מין כן ציור כזה שעליו מתלבש נייר מגליל נייר, ככה שהילד יכול לעמוד ולצייר על משטח גדול, וזה קצת דומה לציור על קיר (או לפחות ראיתי כזה לפני כמה זמן, לא בטוח שעדיין יש).
אנחנו נעשה טעויות, ללא ספק.
אחד הדברים החשובים, לדעתי, הוא ללמוד להתנצל על החלק שלא אהבנו בתגובה שלנו.
ועדיין, לשמור על כללי הבית. אני מאלה שלגמרי לא מקובל עליהם ציור על קירות.
(())