על ידי אוד_ליה* » 03 מרץ 2010, 21:43
אני הייתי באותו מצב, הפתרון שלי היה "לקנות" לו חברים, ולא בכסף: אני מזמינה אלינו ילדים כל הזמן, מעודדת אותו להזמין וכשהם פה משקיעה בהם מלא יחס וארוחות מבושלות ויצירות ומשחקים וכיף...
הוא היה חדש בגן ועכשיו תוך חודש- חודשיים כבר יש לו חברים טובים ותמיד יש את מי להזמין (היום היו אצלנו שלושה ילדים מהגן, היה קשה אבל כיף!), וגם יותר כיף לו ללכת לגן.
את הגן הקודם עזבנו, אחרי תקופות שהוא סירב ללכת לגן, היה מספר שאין לו חברים, שאף אחד לא רוצה לשחק איתו... וליבי נחמץ. אז הוצאתי אותו, אחרי ניסיונות וסידורים למיניהם.
חשבתי שהפתרון הוא חנ"ב, אבל גם אז היה לי קשה להגיע למפגשים כי אני עובדת ובחלק מהזמן הם אצל מטפלת... תוך זמן קצר הוא הודיע שמשעמם לו, והוא רוצה גן.
הפעם הכנסתי אותו לגן אחר, פחות "נחשב" (אם כי עדיין נהדר)- אבל קרוב לבית, וככה נוח לי לקחת אותו לחברים ולהביא חברים אלינו מהגן. זה היה יותר מסובך בגן הקודם כי יש לי שלושה ילדים משלי ואז אין מקום באוטו להביא עוד חבר וההורים לא תמיד יכולים להביא ולהחזיר. עכשיו אני לוקחת אותם ברגל, ואני עובדת קשה מאוד בקטע הזה (אני עצלנית גדולה בכל מה שנוגע לסידורים של לקחת- להחזיר וכו')- ממש משתדלת לקחת לחברים ולהזמין אלינו, וזה עוזר לו גם בגן.
הבנתי שאין קיצורי דרך, ואני חייבת להשקיע בקטע הזה בשבילו, ולעשות את הצעד הראשון (היום הוא כבר מזמין וקובע מי יבוא אליו)- וגם להשקיע מאמץ כי היום למשל הייתי ממש גמורה, מכוסחת מעייפות ואז במקום השלושה שלי טיפלתי בששה ילדים, והכי קל בעולם היה לבטל את הכל ופשוט לנוח צהריים אבל לא וויתרתי לעצמי והיה שווה את זה! הילדים שיחקו כל כך יפה, נהנו, ההורים של הילדים גם נהנים וכבר מזמינים אותו אליהם (שזה גם נחמד כי זה ייתן לי זמן עם הקטנים יותר).
וגם, כשההורים באו לאסוף את הילדים, כל אחד בשעה אחרת, הכנתי להם קפה וישבנו לדבר והיה כיף להכיר אותם! עם אחד מהם ממש פיתחתי שיחה רצינית כשהילדים שיחקו מסביב, והיה כיף לכולם.
בקיצור- מומלץ מאוד לעזור לילדים בצעדים הראשונים וליזום ולהזמין, אחר כך זה כבר יבוא מהם.
אני הייתי באותו מצב, הפתרון שלי היה "לקנות" לו חברים, ולא בכסף: אני מזמינה אלינו ילדים כל הזמן, מעודדת אותו להזמין וכשהם פה משקיעה בהם מלא יחס וארוחות מבושלות ויצירות ומשחקים וכיף...
הוא היה חדש בגן ועכשיו תוך חודש- חודשיים כבר יש לו חברים טובים ותמיד יש את מי להזמין (היום היו אצלנו שלושה ילדים מהגן, היה קשה אבל כיף!), וגם יותר כיף לו ללכת לגן.
את הגן הקודם עזבנו, אחרי תקופות שהוא סירב ללכת לגן, היה מספר שאין לו חברים, שאף אחד לא רוצה לשחק איתו... וליבי נחמץ. אז הוצאתי אותו, אחרי ניסיונות וסידורים למיניהם.
חשבתי שהפתרון הוא חנ"ב, אבל גם אז היה לי קשה להגיע למפגשים כי אני עובדת ובחלק מהזמן הם אצל מטפלת... תוך זמן קצר הוא הודיע שמשעמם לו, והוא רוצה גן.
הפעם הכנסתי אותו לגן אחר, פחות "נחשב" (אם כי עדיין נהדר)- אבל קרוב לבית, וככה נוח לי לקחת אותו לחברים ולהביא חברים אלינו מהגן. זה היה יותר מסובך בגן הקודם כי יש לי שלושה ילדים משלי ואז אין מקום באוטו להביא עוד חבר וההורים לא תמיד יכולים להביא ולהחזיר. עכשיו אני לוקחת אותם ברגל, ואני עובדת קשה מאוד בקטע הזה (אני עצלנית גדולה בכל מה שנוגע לסידורים של לקחת- להחזיר וכו')- ממש משתדלת לקחת לחברים ולהזמין אלינו, וזה עוזר לו גם בגן.
הבנתי שאין קיצורי דרך, ואני חייבת להשקיע בקטע הזה בשבילו, ולעשות את הצעד הראשון (היום הוא כבר מזמין וקובע מי יבוא אליו)- וגם להשקיע מאמץ כי היום למשל הייתי ממש גמורה, מכוסחת מעייפות ואז במקום השלושה שלי טיפלתי בששה ילדים, והכי קל בעולם היה לבטל את הכל ופשוט לנוח צהריים אבל לא וויתרתי לעצמי והיה שווה את זה! הילדים שיחקו כל כך יפה, נהנו, ההורים של הילדים גם נהנים וכבר מזמינים אותו אליהם (שזה גם נחמד כי זה ייתן לי זמן עם הקטנים יותר).
וגם, כשההורים באו לאסוף את הילדים, כל אחד בשעה אחרת, הכנתי להם קפה וישבנו לדבר והיה כיף להכיר אותם! עם אחד מהם ממש פיתחתי שיחה רצינית כשהילדים שיחקו מסביב, והיה כיף לכולם.
בקיצור- מומלץ מאוד לעזור לילדים בצעדים הראשונים וליזום ולהזמין, אחר כך זה כבר יבוא מהם.