כלים שלובים דף בלוג

שליחת תגובה

לפעמים הדרך לנצח היא להכנע
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: כלים שלובים דף בלוג

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 27 אוקטובר 2021, 17:22

אני בעד לצאת ליוגה ולסמוך על שתי היקרות שלך. אם יהיה צורך הן יודיעו לך.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 27 אוקטובר 2021, 17:17

(()) (()) (())

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 27 אוקטובר 2021, 11:17

היום יש לי יום פנוי אחרי הרבה זמן שלא היה בכלל. אני לא מצליחה להזיז את עצמי לעשות כלום. ממש לאות קיומית. ניסיתי לעשות יוגה והמחשב עם הסרטון נתקע. ויתרתי. ניסיתי להתארגן לצאת החוצה ונשארתי. אני מתמזגת בספה ומרגישה בבירור את התחושה הזאת שיש כשבורחים מלהרגיש משהו חשוב. מנסה לתת גם לי זמן, כמו לתינוקת שלי, לשחרר אחיזה ברגע הנכון לי.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 27 אוקטובר 2021, 11:13

שתפקיד האב הוא לחתוך את חבל הטבור הרגשי. ולעזור לאם ולתינוק להרחיב את גבולות עולמם.
מעניין מאד. בהיעדר גבר בבית אני מרגישה את הקונפליקט עם הגבר הפנימי שבי, שמדרבן אותי לשחרר יותר ולסמוך על היותנו חזקות ומסוגלות להתמודד עם העולם. בת הזוג שלי היא כולה רוך והכלה, לא נכנסת לתפקיד הזה בכלל (וטוב שכך, בשבילי)

בימים האחרונים הקטנה מגבירה את האחיזה בי וממש חרדה אם אני בחדר אחר בבית ולא רק רק איתה. אני מנסה לנשום עמוק ולהאמין שזה יעבור מעצמו. בעוד כמה ימים אני מתחילה קורס מורים ליוגה וזה אומר סופ"ש כמעט מלא שהיא תהיה עם מאמי שלה (בת הזוג שלי) במהלך היום, ואני אחזור בערב לפני שהיא הולכת לישון. אני מאד חוששת מהימים האלה אבל מרגישה שהם גם הזדמנות מבורכת. ואם יהיה רע, נשנה את התכניות.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 12 אוקטובר 2021, 22:54

אני עושה משהו לא נכון? יש לי כל הזמן תחושה שאולי אם הייתי מתנהגת אחרת היא היתה עצמאית יותר.

לו היית שואלת את האיש שלי, הוא היה אומר שהתחושה שלך נכונה. לו היית שואלת אותי, הייתי עונה לך שעם הזמן זה ישתנה.

אני חושבת שהנטיה הטבעית שלי היתה להענות לכל דרישה של התינוקות שלי, ולשים את צרכי הרחק מאחור. האיש ראה גם אותי. ראה גם ראה. והוא קלט שאני מתעלמת מעצמי, סוחטת את עצמי. הוא ניסה לעזור לי למצוא את מקומי במשוואה המתחדשת (אני והוא והתינוק/ת, והילדים). זה לא היה קל! לא לי ולא לו. אני חושבת שהוא הציל אותי.
הוא עזר לי להבין שעוד מבוגר שיטפל בילדים (הוא, סבא וסבתא, חברה טובה) זה ממש לא הזנחה והפקרה (שוב- חשוב עם מי, כמה, למה, איך, ומתי). שזה חשוב שיש לי חיים משלי ועולם משלי, אם זה מעניין אותי, וגם אם הילדים אינם בגיל שמאפשר להם להשתתף או להבין את העולם הזה.הוא גם עזר לי להפסיק להניק, כשזה מה שהתאים לי (אחרי גיל שנתיים). הוא אומר שתפקיד האב הוא לחתוך את חבל הטבור הרגשי. ולעזור לאם ולתינוק להרחיב את גבולות עולמם.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 12 אוקטובר 2021, 11:15

משהו שמאד מקשה עלי להיות בהווה ביום יום הנוכחי שלי, הוא פרט טכני שאני לא מבינה איך לא שמעתי עליו מעולם.
הבת שלי דבוקה לי לגוף כמעט כל הזמן. פיזית. זה או מנשא, או ציצי, או ללכת עם יד (היא יכולה ללכת לבד אבל עדיין לא רוצה לעזוב), או לשבת איתה לשחק, או לנדנד בנדנדה.
בקיצור אני ממרכזת אותה בטירוף אבל לא יודעת איך לא, היא כאילו דורשת את זה באופן פיזי. גם כשאני עושה איתה דברים בבית זה בדרך כלל נגמר בזה שהיא על הידיים או במנשא. ובגלל שהיא ילדה מאד פעילה אז זה ממש כל היום תנועה שלה וליווי שלי, ואני מרגישה שהגוף שלי מתקומם לאט לאט.

אני צריכה פנאי גופני. מתגעגעת לריקוד, לתנועה לא מחושבת. ואני מוצאת את עצמי ממתינה שהיא כבר תגדל ותהיה עצמאית יותר, שנוכל לטייל יחד זו לצד זו ולא זו על זו.

אני עושה משהו לא נכון? יש לי כל הזמן תחושה שאולי אם הייתי מתנהגת אחרת היא היתה עצמאית יותר.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 12 אוקטובר 2021, 11:06

תודה יוליקו {@

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 11 אוקטובר 2021, 19:07

כתבת מאוד יפה. הטלפון לא מסכים לגריין.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 11 אוקטובר 2021, 15:06

בינתיים חוש הריח נובט אצלי בחזרה...

היום עשיתי עם הגורה טיול סתוי יפהפה בערפל. היא עדיין נרדמת רק במנשא לשנות היום שלה (בדרך כלל שתיים כאלה, אז יש הרבה זמן מנשא).

גיליתי משהו שאף פעם לא שמתי לב לגבי ערפל: הוא מאפשר לראות יותר טוב את מה שקרוב. הסתכלתי על העלים של העצים, על השדות, כל מה שראיתי לא מטושטש קיבל מעין רקע לבן שגרם לו להיראות כאילו הוא עומד לבד בעולם. ומה שהיה מטושטש היה יפהפה ורחוק, נראה רך ונוצתי. חשבתי שככה זה מרגיש להיות ברגע: להתבונן במה שממש כאן, לראות אותו היטב. להיות מודעת ברכות למה שרחוק, לדעת שכרגע אי אפשר להתמקד בו וזה בסדר גמור.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 10 אוקטובר 2021, 23:17

גם אני סקרנית לדעת מה ינבוט אצלך :-)

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 08 אוקטובר 2021, 14:52

(())
(גם אני לא בייצתי. שנתיים עם הראשון ושנתיים וחצי עם השני)

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 08 אוקטובר 2021, 10:48

יוליקו, סקרנת אותי עם נבואת הלב שלך!

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 08 אוקטובר 2021, 10:48

קחי כלי, לא חשוב איזה
מלאי אותו בלא חשוב מה
הציגי אותו על שלחן העץ
המלא בעצמו והביטי
איך מה שמתחיל לקרות
כבר קרה ויקרה
ובכל רגע (שהוא כהרף עין)
את ממציאה את צורת
היותך

ישראל אליעזר

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 08 אוקטובר 2021, 08:15

(בפן הזה).

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 08 אוקטובר 2021, 08:05

אי ננה, תמרוש רוש,
אני מאוד מתחברת לנושא צמד הורה-ילד, ואיך שההורות הטובה מתבטאת באופן שונה מילד לילד. אצלנו יש הבדל ענק בסגנון ההורות בין הבן לבנות, ולא בענייני מין או למי יש מברג ולמי בובה. אני מאוד בעניין בחירה וחופש ואחריות אישית, וכמובן בעניין התוצאה הטבעית של כל מעשה. אבל על הבחור זה לא פועל. הוא זקוק לסגנון הורות אחר שרק האיש מצליח לייצר בשבילו (וגם לו זה לא טבעי וזורם, ופועל חלקית). אני פשוט לא מצליחה.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 08 אוקטובר 2021, 07:53

יש בי איזו מחשבה שהתהליך הזה הוא גם הקצה של התחלת המקצוע העתידי שלי, אבל קודם כל הוא צריך לעבור דרך הרבה מחסומים שהתבססו במהלך העבודה במקצוע שהיה.
כשקראתי את המשפט זה עבר לי משהו בראש. בעוד כמה שנים אולי יפגשו התהליך שלך וה(אולי) אינטואיציה שלי.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 07 אוקטובר 2021, 16:25

הניסיונות להכנס להריון נוסף מבהירים לי בהדרגה שכנראה אני לא מבייצת בכלל. סביר להניח שזה שילוב של הנקה גם בלילה פלוס ירידה במשקל של כעשרים קילו בקצת יותר מחצי שנה.

גם זה מדריך אותי להסתכל פנימה, לנסות להבין מה מתאים לי לעשות, מה חשוב לי, מה יכול להתגמש.
זה אימון מאד עדין של כל התודעה שלי, להקשיב באמת. לא רק להקשיב במובן של לקלוט ולעבד מידע כדי לפעול בהתאם. אלא להשאר עם מה שיש, לתת לזה להדהד, להרשות לחוסר, לטעות, לרגשות הקשים, להניח להם להיות. התאמנתי במהלך השנים האחרונות במהלכי חשיבה שונים לחלוטין, ולאט לאט המוח מסכים לשחרר קצת את האצבעות המלבינות מעוצמת האחיזה, להסכים למשהו אחר לחלחל.
יש בי איזו מחשבה שהתהליך הזה הוא גם הקצה של התחלת המקצוע העתידי שלי, אבל קודם כל הוא צריך לעבור דרך הרבה מחסומים שהתבססו במהלך העבודה במקצוע שהיה.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 06 אוקטובר 2021, 14:48

שאלות טובות. נכון. מחזירה את הזרקור פנימה כדי לשאול את עצמי מה אני רוצה.
מישהי שאפשר לדבר איתה על הכל ברצינות תהומית אבל גם לזכור שזה לא כתוב בסלע ומותר לנו לשנות את דעתנו, לקחת מילים בחזרה, להתנצל אם פגענו. מישהי שאפשר לצחוק איתה בדיוק על הדברים שאנחנו לוקחות יותר מדי ברצינות. מישהי שאכפת לה.
חסרים לי הדברים האלה, וחסרה לי גם התחושה שמכירים אותי, שאני בנאדם ספציפי ולא עוד "פליי דייט".
אה וגם מרחק גאוגרפי שמאפשר מפגש פנים אל פנים פעם בשבוע-שבועיים...

כלים שלובים דף בלוג

על ידי אי_ננה* » 06 אוקטובר 2021, 14:38

כן, טוב
מה שאני מנסה להגיד זה ש...לעולם יש גוונים רבים
צהוב, אדום, ירוק, כתום, זגול, ורוד...
זה לא שאני או כזאת או כזאת
יש את האידיאל, ויש את מה שקורה במציאות

יש מספיק נשים שהאידיאל שלהן הוא משהו מסויים, ובפועל החיים לוקחים אותן לכיוון אחר

אמא שלי רצתה ממש להיות משהו מסויים, מאוד דומה למה שאני עכשיו
בפועל?
היא הייתה 150° משם.
אני לא הרגשתי את ה-טובה דיה
לא בזמן אמת
בדיעבד, כבוגרת, כשיכולתי לראות את כלל התמונה, את התנאים והבחירות הבלתי הגיוניות שהיא נאלצה לעשות...מצאתי את החמלה כלפי האישה שהיא הייתה, כלפי האמא שגידלה אותי

אני מסתכלת על חברות שלי, עם גיסות שלי, על נשים שהן לחלוטין במיינסטרים
שאיננה של לפני עשור הייתה מסתכלת עליהן בשיפוטיות עצומה ומתייגת אותן כ-"אמהות לא אוהבות"...
ויכולה לראות בהן את אמא שלי, את עצמי

כמו שאני רואה את זה, השאלה אם הילד/ה חווה אמא אוהבת או לא, זאת לא השאלה הנכונה
השאלה הנכונה היא:
איזו אמא אני רוצה להיות?
אילו נשים אני רוצה להקיף את עצמי בהן?
מי הן החברות שלי שאני רוצה שיהיו לי?

התשובות שלי הן פשוטות:אני רוצה מישהי שיהיה לי נעחם לדבר איתה, שנוכל להגיד: "הי, פוס, נעלבתי" וזה יהיה בסדר, ונדבר על זה
אני רוצה מישהי שגם אם היא לא חושבת כמוני או אני כמוה - נקבל את השוני.
הייתי רוצה שיהיו לי ולחברות שלי קווים הוריים דומים, אבל זה לא דיל ברייקר
האמפתיה ההדדית, הכנות, האמון...אלו דברים שיותר משמעותיים לי
מה חשוב לך?
עם החברות שיש לך ולא נרגיש לך בנח איתן - מה חסר שם, בדינמיקה?האם זה עניין של אישיות, או עניין של עומק, או של..זמן?

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 06 אוקטובר 2021, 14:08

אוי, אי ננה, נשמע ממש ממש קשה. חיבוק גדול.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי אי_ננה* » 06 אוקטובר 2021, 13:28

אם מגיע לך, לי, מדליה על "אימהות טובה" (דיה או לא?
בפירוש לא

אם את רוצה להקיף את עצמך ב-"אמהות טובות" (דיות יותר או פחות)?
משתמע מהדברים שלך - שכן :-)
גם אני ככה, אז זה מה שעשיתי.
הקפתי את עצמי באימהות שאוהבות.
הן החברות שלי, איתן יש לי שיג ושיח

הנה, עכשיו אני מול השלישי בטנטרום איום, שבו אני מתנהלת נורא ואיום אם תסתכלי על זה חיצונית.
אני הייתי מוציאה את הילד ממני, אם הייתי את שמתסכלת עלינו מהצד

אממה: כל דרך התנהלות אחרת מובילה לאלימות מאוד מאוד קשה (ממנו אלי ואל האחיות שלו, עד כדי שבירת חפצים ורהיטים בבית) ומאוד מהר
מה עדיף?
להחזיק אותו בחיבוק דב/להתעלם ממנו/להוציא אותו מהבית/לנעול אותו בחדר לבד
או לאפשר לו לפגוע בי, באחרות, בעצמו, בבית?

מה הופך אותי לאמא שאוהבת יותר?
האם הוא מרגיש אהוב עכשיו?
לא, הוא לא.
הוא מרגיש נורא
הוא מרגיש שאמא שלו לא מקשיבה לו, לא שומעת אותו, ואפילו אלימה כלפיו

זה הופך אותי לאמא נוראית?
אולי

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 06 אוקטובר 2021, 13:15

נשארתי עם קצה של סימן שאלה שמבצבץ לי מהתשובות שלכן.
נכון, לכל הורה ולכל ילד/ה מתאים משהו אחר. אבל לרוב זו לא הסיבה לבחירות ההוריות, לדעתי. לרוב זו התרבות הדפוקה שלנו בשילוב עם עצלנות ועם העובדה שרוב האנשים מעדיפים לא לחשוב.

יש לי הרגשה שהאמהות שדיברנו עליהן, אלה, החברות שלנו ששולחות למעון וכו, הן בוחרות את הבחירות שלהן בדיוק לפי העיקרון של תמרוש רוש. הן אולי לא בוחרות כמונו, אבל מערך השיקולים שלהן לא מתעלם מצרכי התינוק, הוא משקלל אותם אחרת או מלכתחילה רואה שהם פשוט שונים (כמו בדוגמא שלך על התינוק שנרדם לבד, תמרוש רוש). לעומתן הרבה אמהות פשוט מקשיבות לאלה שאומרים שאין להן מספיק חלב אז שיגמלו כבר ודי, שהילד צריך חברה אז חבל לא לשלוח לגן וכאלה. זה מזכיר לי את הדף אמא שאוהבת יותר . השאלה היא לא אם אני טובה יותר ומגיעה לי מדליה אלא אם אני קשובה, בעלת תשומת לב, מנסה לבחור באופן אוהב. ומי שהבדיקה והבחירה הזו לא מעניינת אותה במהות, לא באיך שזה בסוף נראה, אז אין לי איתה שפה משותפת כי זה כרגע הפרויקט הכי משמעותי שלי.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 06 אוקטובר 2021, 09:28

תודה, יקרות, על התגובות החכמות והמבינות.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי אי_ננה* » 06 אוקטובר 2021, 09:09

וואי, תמרוש רוש{{{}}}....רק תני לי ילדים שזקוקים ל-"לא" מברזל :-P
יותר קל לי שם.

טוב לי בקצוות - בבחירה החופשית, ובגבול הקשוח
כל הבאמצע...לקח לי המון זמן להפנים איך לעשות את זה

מזל שהגיעה השניה ולימדה אותי שיעור הגון בהורות באמצע
והנה, יש את שלישי, שמלמד אותי שיעורים אדירים בקצוות שלא ידעתי שקיימים: הצבת גבולות ברזל, אבל פיזים מאוד, מילולי לא עובד עליו, בכלל.

נ


הבסיס עליו סובלנות קיימת בתוך חברויות הוא החיבה, ההערכה והקרבה. בשביל שהן יווצרו צריך זמן, פתיחות והדדיות. אני מנסה לייצר חברויות במהירות שלא מאפשרת לדברים האלה להתקיים, ומתאכזבת כשאני מגלה שאין בסיס משותף. זה מעין מילכוד כזה שאני לא מבינה עד הסוף._
אני גם כזאת, מנסה להאיץ קשרים, נפתחת "מהר מדי", מתחברת "מהר מדי"
כן, אני ממש מבינה את המקום שלך ומה שאת מדברת עליו
|L|

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 06 אוקטובר 2021, 05:26

נגיד, יש לי חברה שהתינוק שלה היה מחווט מאוד אחרת מהממוצע.
הוא לא היה מסוגל להירדם בהנקה, לא היה מסוגל להירדם על הידיים, לא היה מסוגל להירדם בכלל.
אחרי ארבעה ימים מסויטים בבית, בצעד אחרון של ייאוש, היא שמה אותו במיטת התינוק (שלא התכונה בכלל להשתמש בה בשלב הזה), בחדר אחר, ויצאה מהחדר.
הוא הפסיק לבכות.
היא סגרה מאחוריה את הדלת.
ותוך חצי דקה הוא נרדם וישן בשלווה שלוש שעות.
וזהו. ככה זה היה מאותו רגע. הילד היה צריך סביבה מאוד ספציפית, והיא הלכה נגד התכניות המקוריות שלה כדי לספק לו את זה.

אני, למשל, אמא שמאוד פתוחה למשא ומתן.
אני גם אוהבת לתת לאנשים בחירה.
אז עם הפעוט הראשון, נתתי לו כמה שיותר בחירה, והוא היה מבסוט מזה להפליא.
בא הפעוט השני, והפך עלי את הקערה.
לקח לי חודשים ארוכים להבין שבחירה, כל בחירה, מחרפנת אותו,
ועוד חודשים ארוכים ללמוד להפסיק לתת לו בחירה.
אחרי שכבר ידעתי שזה לא עושה לו טוב.
זה היה קשה ליישם....

הוא גם היה ילד שצריך גבולות מאוד ברורים ובלתי מתפשרים. את אומרת לו "לא" שעשוי מברזל - הוא מבסוט ומפסיק לשגע אותך. את אומרת לו "בוא נראה..." והוא יטחן לך את הצורה ויאמלל לך את החיים וידחף אותך הרבה מעבר לגבול שלך.
וכאן הוא פגש את המגבלות שלי.
כי אני לא יכיולה להיות אמא סמכותנית כזאת. פשוט לא יכולה.
אני negotiable.
אז עשיתי מאמץ להיות יותר תקיפה אתו, וזה החזיק כמה שהחזיק, וקרס לעמדה הראשונית שלי.
בסוף פיתחתי אסטרטגיה איך להיות אני, כמו שאני, וגם להסתדר עם החיווט שלו. הייתי מניחה לו לטחון אותי, מניחה לעצמי להיכנע לסחיטות שלו, הולכת עם זה בניגוד לאינטרס המשפחתי, מניחה למשברון להתרחש, הולכת עם המשבר (מרשה לו להתעצם באופן מבוקר), ואז, כשהילד חווה על בשרו את הסקנדל, יכולתי לחזור אתו אחורה ולהגיד לו: תראה מה קרה עכשיו, מה אתה עשית ומה אני עשיתי, מה היו תוצאות הדינמיקה וההתנהגות שלך.
ורק אז, אחרי שהוא חווה את זה באופן הכי דרמטי שיש, הוא היה פתוח לדיבור הזה, ואשכרה הפנים את הלקח.
ובאמת ההתנהגות שלו השתפרה.

מאז, אני יותר אמפתית לנשים שאומרות לי שהן לא מסוגלות לישון עם התינוק שלהן באותה מיטה או להניק אותו בלי להסתכל על השעון.
לפעמים הן לא עושות את הדברים האלה כי הן לא מודעות לכך שזה אפשרי, בסדר, לגיטימי, או כלמיני, אבל לפעמים זה מושתת על האופי והחיווט הבסיסי שלהן.
הנה, עובדה: גם אני לא הייתי מסוגלת להיות "הורה תקיף" עם הילד שלי, בניגוד לטבעי, למרות שידעתי במפורש שזה מה שטוב לו.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 06 אוקטובר 2021, 05:11

טוב לקרוא אותך (())

רוצה להוסיף את השנקל שלי ברוח אי ננה, שפעם, כשהפשוש שלי היה בן 4 חודשים, נשאלתי (בלי שיפוטיות, בסקרנות) אם אני מגדלת אותו לפי ערון הרצף.
אמרתי: "לא".
ואז הסתכלתי על עצמי בשעשוע, וחשבתי: באמת?? עם ההנקה החופשית, והמנשא שאף פעם לא יוצא לך לכבס כי הוא כל הזמן עלייך, ועם המזרונים המשותפים על הרצפה, והעגלה שתמיד בסוף סוחבת את התיק והקניות והמעיל ומי יודע מה עוד, רק לא את התינוק? מה פה לא עקרון הרצף?
(בעלי תמיד קרה לזה "עגלה של חסרי בית". בכלל, הוא תמיד צוחק עלי שאני לבושה כמו הומלסית. אבל זה נושא ליום אחר).
הלכתי הביתה לחשוב על זה.
והבנתי שהעיקרון האמיתי שלי הוא:

להוציא את התינוק שמח, את האמא מרוצה ואת המשפחה מתפקדת.

במשפחה הזאת, עם האמא הזאת והתינוק הזה והערכים האלה, באמת הרבה מרכיבים של עקרון הרצף עבדו מצוין.
אז זה מה שעשיתי.
אם היה לי תינוק אחר, או פקטורים אחרים בחיים, אולי הייתי עושה אחרת.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 05 אוקטובר 2021, 20:34

עוד מחשבות שעלו לי בעקבות המילים כאן:
  • החמלה הזו ש אי ננה מדברת עליה, היא חסרה לי לעתים קרובות. כלפי עצמי וכלפי אחרים. זה החלק שבי שמאמין שיש נכון ולא נכון, שמי שלא עושה נכון הוא לא בסדר. זה חלק שמתחפש למדען שמחזיק בידע אמיתי אבל בעצם הוא פשוט נזפן זעפן.
  • בתחילת האמהות הדרך בה את עושה דברים מגדירה אותך מאד, כי את מגדירה את עצמך מחדש. לאט לאט דברים עוברים אינטגרציה והחלקים מסתדרים מחדש במקומם, והדרך שלך להיות אמא היא עוד אחת מהבחירות שאת עושה ולא מי שאת.
  • הבסיס עליו סובלנות קיימת בתוך חברויות הוא החיבה, ההערכה והקרבה. בשביל שהן יווצרו צריך זמן, פתיחות והדדיות. אני מנסה לייצר חברויות במהירות שלא מאפשרת לדברים האלה להתקיים, ומתאכזבת כשאני מגלה שאין בסיס משותף. זה מעין מילכוד כזה שאני לא מבינה עד הסוף.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 05 אוקטובר 2021, 18:18

כלפי החברה באופן כללי, כלפי מגמות, לא כלפי נשים וגברים ספציפים וספציפיות
מסכימה לגמרי ומרגישה שאני קרובה לשם. החברה הכי קרובה שלי באמת בוחרת מאד שונה ממני, מאד. והיא אשה ראויה, חזקה ועושה כל כך הרבה טוב בעולם. היא גם מגדלת ילדים מקסימים ונבונים ולמדתי ממנה לא מעט על הורות. אפשר לדבר איתה פתוח. אני אוהבת אותה אהבת נפש והבחירות שלה לא גורעות מכך כלום. אבל עם אחרות/ים אני מרגישה שאין סיכוי לפתוח בלי שיתפוצץ.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי אי_ננה* » 05 אוקטובר 2021, 15:43

זה באמת תלוי קשרים..

במהלך השנים אספתי חברות, נשים, שיודעות מה שאני חושבת ואני יודעת מה הן חושבות
ואין שיפוטיות
אני רואה את הקשיים שלהן, הן רואות את הקשיים שלי
הן יכולות לקטר לי ואני להן - על דברים הפוכים לחלוטין

למדתי לראות בחמלה את הבחירות ההוריות של אחרותים, ואני דורשת חמלה כלפי, בין החברות שלי, כחלק יסודי בתוך מערכות היחסים החבריים שלי

החברות שלי הן העוגן שלי, ואני שלהן - לא משנה כמה זמן הילד/ה שלהן במסגרת וכמה שלי לא

אין ספק, שהחיים משתנים עם ההורות, וזה חלק מהשינוי - לזקק את טיב מערכות היחסים שאני רוצה בחיי ומוכנה להכיל

אבל זה לא התחיל ככה, מיד.
בהתחלה בהתחלה, בשנתיים-שלוש הראשונות לחיי כאמא, הקפתי את עצמי בנשים שחשבו כמוני, חיו ונשמו אימהות מקושרת, מחוברת תקראי לזה איך שתרצי
לאט לאט, אחרי שנים בסביבה "כמוני", בועתית מאוד, וכלכך כל כך שונה מהמיינסטרים, יכולתי להסתכל החוצה בחמלה, ולראות את זה ש...האמת לא אצלי בלבד
זה לקח לי זמן להגיע לכאן, נשבעת לך.
הייתי סופר ביקורתית (הייתי? עדיין. אבל כלפי החברה באופן כללי, כלפי מגמות, לא כלפי נשים וגברים ספציפים וספציפיות והבחירות ההוריות השונות)

הייתי זקוקה להמון זמן של שהייה בתוך הבועה, כדי להיות מספיק ממורכזת כדי לצאת החוצה רגשית, מבלי שביקורת חיצונית תשפיע עלי, ומבלי הצורך העז להביע שיפוטיות כלפי בחירות הוריות שונות

אז החברה שלי? ששולחת לפעוטון מגיל 3 חודשים?
עושה את הכי נכון לה, ולילדה שלה, בכל רגע נתון

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 05 אוקטובר 2021, 15:34

נכון איננה. ואצלי, לפחות, באמת יש ביקורת. יש לי באמת דעות קשות על המערכת, על התרבות בה אנחנו משאירים כל כך בקלות את הילדים הכי רכים והכי חסרי ישע בידי אנשים שלא מאד אוהבים אותם ולא מסוגלים, ולו רק טכנית, לטפל בהם באופן אופטימלי.
חברה שלי מתלבטת אם לשלוח את בתה בת ה10 חודשים ליום נוסף (רביעי בשבוע) למעון ליום שלם עד חמש, רק בגלל ששם היא אוכלת טוב יותר מבבית. חברה אחרת עושה cry it out. חברה אחרת משתדלת לא להרים את הבת שלה כשהיא בוכה כדי שלא תצא מפונקת.
עכשיו כל הדברים האלה כשלעצמם לא היו כל כך מפריעים לי בחברות אם הייתי יכולה להגיד את דעתי הכנה עליהם ולפתוח דיון אמיתי. לא חייבת שיסכימו איתי. אבל אני לא מצליחה, אני מרגישה שזה ממש טאבו להביע דעות על חינוך ילדים.
גם מה שחושבים עלי ועל דרכיי לא נאמר בפה מלא, אלא רק דרך עצות ושאלות אגביות.
זה מייצר תחושה לא נעימה של בידוד. האם ככה זה פשוט, מרגע שיש ילדים? עד כה הצלחתי להיות אדם פתוח וכנה ובכל זאת חברותי וחביב יחסית, וכאן אני כאילו נתקעת.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי אי_ננה* » 05 אוקטובר 2021, 10:25

כלכך מוכר

זאת אחת הסיבות שעזבתי מקום מגורים אחד לטובת מקום מגורים אחר, שבו יש קהילת חנ"ב יחסית גדולה (מאז עברתי עוד כמה מקומות מגורים, תמיד זה היה פרמטר)

ולא כי בהכרח חנ"ב, אלא בעיקר כדי לא להיות המוזרה הזאת, שבוחרת בהורות, גם בגיל שנתיים המופלג

הבדידות הזאת, הבדידות של להיות לבד בתחושות שלי, בבחירות שלי, ברגשות שלי, בקיטורים שלי (אם קשה לך - תכניסי למסגרת, מה נסגר איתך?)
הבדידות בלשמור על הפה, מלהגיד משו שיכול להתפרש חלילה כביקורת...

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 05 אוקטובר 2021, 09:43

הבנת בול.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 04 אוקטובר 2021, 23:23

אני חושבת שמה שמרתיע אותך מלשתף את המכרות שלך בתחושותיך לגבי גן זה החשש מפגיעה בהן וביחסים ביניכן, בגלל ביקורת גלויה או סמויה מצידך על הבחירות שלהן. אולי אפשר לדבר על ההעדפות שלך לגידול בתך (בבית, איתי, הנקה זמינה, חינוך חפשי, …) ולא על חסרונות המערכת. אבל אולי זה ממילא מה שאת עושה, וזה מרגיש לך חסר ככה. הבנתי נכון?

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 04 אוקטובר 2021, 21:54

עוד חלק מעונת המעבר הזו, בה החברות עזבו והעדיפויות התבהרו: עברנו את קו השנה. מסתבר שזה קו די משמעותי לרוב הנשים, אחריו כבר אפשר להכניס את הילד למסגרת. אז רוב הנשים שאני מכירה לא זקוקות לחברה כמוני. הן עובדות, אז יש להן אינטראקציה עם אנשים מבוגרים, והילדים בגנים, אז יש להם חברה שם.
הייתי רוצה למצוא מישהי שעדיין בבית פול טיים, שבוחרת בזה ברצון ונענית לאתגר בסקרנות. מישהי לדבר איתה על החיים בזמן שהקטנים משחקים או בזמן טיול בחוץ. בינתיים לא מוצאת, אבל יש כל מיני התחלות, ואף פעם אי אפשר לדעת מה יצמח מקשרים ראשוניים.

עניין הבחירה נשמע אולי בדלני או מתנשא, אבל יש איזו מחיצה ביני לבין מרבית חברותי/מכרותי השולחות לגנים. הן לא מבינות אותי ממש, או לא רוצות להבין, ומציעות כמעט כל שיחה שאשקול להכניס את הקטנה למסגרת, רק לקצת, רק לחלק מהשבוע, כדי שיהיה לי זמן לעצמי. אני מצדי נושכת את הלשון כדי לא להביע את תחושותי לגבי מסגרות בגיל כל כך צעיר, ונפער כך פער. בכלל, אני לא אומרת את דעתי יותר. כל דבר שקשור בהורות הפך פתאום נפיץ כל כך, ואני נהייתי בעיני אחרים משונה כל כך, אני לא יודעת איך להרגיש קרבה למרות הפערים, כל עוד הם לא מדוברים. יש לי חברה אחת איתה הכל מדובר וזה מרווה את הנשמה, אבל היא רחוקה ועסוקה, אני צריכה מישהי שתהיה קרובה ויחסית פנויה.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 04 אוקטובר 2021, 21:00

זה מה שהצהובון כתב לי:
ההווה הוא הצומת בו נפגשים זמן ומרחב - כאן ועכשיו

נעים שאת מבינה.
לי הזרות מעניקה חופש מסויים מהכללים המקומיים.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 04 אוקטובר 2021, 18:38

יולי קו איזה כיף לקרוא אותך. הלבביות קורנת מהאותיות {@
נכון, יש יתרונות. צריך ללמוד לנצל אותם ולזכור שאת חלק מהעושר האנושי ולא הפרעה בנוף הפסטורלי (לפחות בדרך כלל).

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 04 אוקטובר 2021, 18:28

יקרה,
אני גיליתי שיש גם יתרונות בלהיות זו שבאה מבחוץ ולא יודעת את הכללים (את החסרונות גם אני מכירה).

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 04 אוקטובר 2021, 18:23

עונת מעבר בחוץ ובחיים.

אני מצוננת אנושות על הספה (הילדה איתי בבית אבל חולה כמו ילדת גן) ומנסה לנשום לתוך שקט שבדרך כלל אין לי.

בזמן האחרון קוראת המון ספרים על חינוך ילדים, על חינוך בתרבויות שונות, על תקשורת עם ילדים. זה סימן בשבילי שאני תופסת כיוון, משהו מעניין אותי ואני צוברת ידע בתחום.
ניסיתי להסביר לאמא שלי שאני מתמקצעת, או אפילו מתמחה. אמנם לא רופאה מומחית, אבל ההתלמדות אינטנסיבית לא פחות, בחיי. אני בבית עם הגורה, שהפכה להיות ניצוץ של אש שלא מפסיק לזוז לרגע ושואלת "מה זה?" על כל דבר שנקרה בדרכה. אני לומדת את הדבר שהכי חשוב לי לעשות טוב.

שתי החברויות שטיפחתי בעמל רב בשנתיים האחרונות עזבו את העיר. אחת תחזור בעוד שנה לזמן קצר, השניה אין לדעת. הקמתי קבוצת אמהות שנפגשות אחת לשבוע, אבל אף אחת מהן לא הפכה לחברה למרות שכולן חביבות מאד. זו הבעיה פה בשווייץ: האנשים כל כך נחמדים, יותר קל לעקור להם שן מאשר לחלץ מהם משפט אותנטי לגבי עצמם ומה הם מרגישים.

אני וגורה בסוג של בועה. הבועה הזו מתעצמת מהתחושה שלי שאני לא יודעת את הכללים. שפה זה החלק הקל באינטגרציה. לדוגמה קרה לי כמה פעמים שגורה טיפסה על המגלשה מלמטה למעלה ואמא אחרת הסבירה לילד שלה בקול דידקטי ורם מספיק כדי שאשמע, שהם לא מטפסים במגלשה אלא מתגלשים מלמעלה למטה. ולכי תדעי איזה עוד חוקים מוזרים אני לא מכירה. יש כאן כל כך הרבה חוקים. אני כמו עיוור שנתקל בעמודים סביבו. והתחושה הזו קשה, לשדר לבת שלי ש"אמא לא יודעת כאן את הכללים". להיות זרה כל כך. זאת עם המבטא. לפחד להביך אותה.
מתוך הבועה הזו עולה גם דמות נוספת, שהרבה זמן לא פגשתי בי. התגעגעתי אליה. היא רוקדת ברחוב. היא צוחקת בקול רם מאד. היא לא שמה על אמהות פאסיב אגרסיב בגן השעשועים. היא עושה מה שטוב לה ולבת שלה באמונה שלמה שלא יכול להיות שזה יפגע באחרים. ושתיהן מתבוננות היום על צבעי הסתיו המתגברים בחלון.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי נ_הר* » 04 אוקטובר 2021, 18:04

תודה לקוראת שקטה וליוליקו היקרה שהשאירו כאן אהבה ומילים טובות, ובעיקר פתח בלבי להחזיר ולחזור. להמשיך את המסע הזה שלוקח למחוזות חדשים.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 23 פברואר 2021, 06:25

...וגם סתם מאות אי-הבנות שתמיד נחוות ככישלון
בעיני, זה משפט מפתח.
כמוס בו משהו חשוב.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 23 פברואר 2021, 06:23

אמא,
אמא כבדת לב,
לבי יוצא אלייך
ונכמר אלייך.
מה העצב?

כלים שלובים דף בלוג

על ידי דו_כיפת* » 20 פברואר 2021, 17:37

(()) ((-)) (())

מול גורה באמת אי אפשר לזייף.
היא חשה
את הראש הכבד, את הלב הכבד
וגם את הרגעים הללו שהמסך מוסת ואת הופכת לשלולית של נחת...

גם אם היא ישנה, גם אם את ישנה, בטח אם אתן ישנות יחד
היא חשה אותך כל הזמן, מעל למקום והזמן
גם מעל החמשבות הנוגות
אני בטוחה בכך @}

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 20 פברואר 2021, 12:14

שיחות בגרמנית שבורה לפעמים מדוייקות יותר מבשפה הנכונה.

אני: אני מפחדת שגורה לא צוחקת איתי אלא רק איתך כי היא רואה אותי לעומק ויודעת שיש לי לב כבד
היא: אוי זה עצוב, אבל זה לא נכון, אין לך רק לב כבד
אני: נכון, יש לי גם ראש כבד...

בא לי לבכות היום והדמעות לא יורדות. אני מרגישה אמא לא טובה, אמא עצובה, אמא שמזייפת חיוך.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 09 פברואר 2021, 22:49

חושבת עלייך.
אכתוב מאוחר יותר

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 07 פברואר 2021, 19:02

סוף שבוע משפחתי. המשפחה שלנו שונה, צבעונית ודנדשה מהניילונים. פעם ראשונה שהתחלתי להכיר את הריח שלה, ממש מקרוב. איזה תענוג.
מתוך ההתרפקות הזו על ההווה שחלמנו ואז יצרנו גם כשזה היה נראה בלתי אפשרי, אני יכולה להאמין שאמצא את הדרך גם במישור האחר.

יותר מזה, אולי אפילו לא אצטרך לחלק את החיים שלי למישורים כאילו הייתי משוואה במתמטיקה, אולי פשוט אחלום ואוהב ואעשה ואנוח, כל אחד מהם בזמן הנכון ולפרק הזמן המתאים. חלק בי אומר פחחחחחח למקרא המילים האלה. חלק אחר מעז להנץ תקוה זהירה מתוך הענף העייף שתלויים עליו בערבוביה מבחנים, תורנויות, הפלות, ספרים כבדים, פרידות וגם סתם מאות אי-הבנות שתמיד נחוות ככישלון. ניצן יחיד אבל אפשר לשים אותו הערב במרכז התמונה.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 31 ינואר 2021, 13:58

תודה לכן על הפרחים והמילים, עושה לי נעים בגוף הידיעה שעיניים טובות קוראות אותי ולבבות פתוחים מלווים אותי.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי אמא_של_מוש* » 31 ינואר 2021, 11:38

כשאת נהר כייף לקרוא אותך שוב @}
נגע בי מאוד מה שכתבת, בעיקר הסיום.
האלתור אצלי נמשך כבר כמה שנים והוא חלק בלתי נפרד מהריקוד שלי. אמנם הוא עדיין נרקד מאחור ובהיסוס אבל בקרוב ממש בעזרת ה' אפרוץ לקדמת הבמה לסולו עוצמתי (-:

כלים שלובים דף בלוג

על ידי דו_כיפת* » 31 ינואר 2021, 09:03

היי, שמחה לקרוא אותך, שוב
אהבתי מאוד מאוד את הסיום, ואת האוירה המנשבת ממנו: האלתור שהופך לחיים בעצמם,
ואם כבר תנועה אז עדיף ריקוד, תמיד עדיף ריקוד, וגם מוזיקה מתאימה...

@}

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 30 ינואר 2021, 17:40

מאוד יפה ועדין מה שאת כותבת. בשבילי מתוך מקום שנדמה לי דומה למה שאת מתארת צמח מקצוע חדש שהשתלב ביעוד שלי נהדר.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 30 ינואר 2021, 15:17

יוצאת מהערפל הארס-פואטי המייגע ומנסה להמשיך לצעוד עם תחושת מטרה.
הביקור בארץ ישראל הסגורה והחמה היה מרווה וגם מתיש, ואנחנו שוב בבית. באופן מפתיע לא היו הרבה שאלות על העתיד עם המשפחה (חברים פגשנו מעט כי היה מאתגר לכולם להתנייד) ומלבד כמה שאלות בסגנון "מתי גן" ו"כמה זמן עוד תניקי אותה" לא נדרשתי לודאות כלשהי לגבי התכניות שלי בחיים.

הגורה גדלה במהירות מסחררת חמסה עליה, ואיתה גדלה בי גם התשוקה ליצור. אבל. היא גדלה כאילו בתוך בקבוק, לא יוצאת החוצה, לא מתבטאת באיזו יצירה שופעת או אפילו בטפטופי שרבוטים או טיוטות או תנועות בחלל האמיתי. אבל היא שם, אני מרגישה אותה. אני מנסה להחלץ מהמקום היבש והמוכר של הלקאה עצמית על זמן מסך מיותר ומכבה, ולהתבונן בבקבוק הזה. מה יש בו? מה הדבר הזה רוצה? ואם הוא רוצה לצאת החוצה, מה הוא צריך בשביל זה? אילו תנאים צריכים להתקיים בחיים שלי כדי שאוכל להביא את עצמי לידי ביטוי כמו שאני רוצה?
כיוונים לתשובות לשאלות האלה: אני צריכה להרגיש בטוחה שהתוצר לא יהיה הדבר שעל פיו מוגדרת ההצלחה שלי בחיים, עכשיו שהטייטל של הרופאה לא מגן עלי מפני חיים נטולי משמעות. אני צריכה זמן פנוי שבו אני לא בהיכון לרוץ לילדה ישנה שהתעוררה או לזכור להעביר את הבגדים למייבש ולהוציא את הירקות מהתנור (האמנם?). אני צריכה לישון יותר.

ראיתי את אמנדה גורמן מקריאה את השיר שלה על גבעת הקפיטול בטקס ההשבעה של ביידן ודמעות חנקו לי את הגרון. אני רוצה להיות פתוחה מספיק לרגש ולהתרגשות מיצירה, כדי שהן גם יתגלגלו על הלחי. כרגע יש בי משהו שעוצר, שמפסיק לנשום לנוכח ההתפעמות הזו. זה מרגיש לי קשור לבקבוק שלא נותן ליצירה להתבטא.

אני קוראת את "הדרמה של הילד המחונן" ומזדהה עם הרבה דברים שאליס מילר כותבת על אנשים מוכשרים ונסיבות ילדותם עם הורה חסר בטחון ולא יציב רגשית. בכל זאת אני לא מרגישה שאיבדתי את האני שלי שם בילדות, אלא רק את היכולת להביא את עצמי לפרונט של החיים שלי. אבל הנה זה קורה, רק שאין חזרה גנרלית וגם לא טקסט שנכתב עבורי וכל האלתור הזה שנמרח על ימים ושבועות הופך להיות החיים שלי, אז אני מקווה שבקרוב אצליח לרקוד את הריקוד שלי למרות פחד הקהל.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 31 דצמבר 2020, 18:08

תודה, יקרות.
דוכי, את מהממת.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי דו_כיפת* » 31 דצמבר 2020, 08:50

חיבוק.
יקרה.
מותר לך.

(()) ((-)) (())

מותר לך להתלבט,
מותר לך לא להתבלט
מותר לקחת הפסקה
מותר לחשוש שהיא ארוכה
מותר לא לדעת לאן
מותר לרצות שהשביל יהיה מושלם
מותר לבטוח שהדרך תתגלה מעצמה
וגם להטיל ספק, ולפחוד ממש בעצמה

ואז, מה?

לנשום עמוק.
לחבק.
להיזכר שוב ושוב
שמבפנים את יודעת
וטובה
והדרך... גם היא שווה
עומדת בפני עצמה
לא רק היעד...

|עץ| |אפרוח|

כלים שלובים דף בלוג

על ידי קרן_שמש_מאוחרת* » 30 דצמבר 2020, 20:00

מזל שלא מחקת. מזדהה.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 30 דצמבר 2020, 19:55

מאיפה להתחיל?
השתתקתי. נאלמתי. לא יודעת בדיוק למה אבל חרדת חשיפה ותחושת פגיעות עצומה תקפה אותי ונאבקתי ערבים רבים בדחף להתגנב לפה ולמחוק הכל. למחוק אותי. תחושה קשה.

הנחיתה בארץ היתה קשה אבל בניגוד לביקורים קודמים, תחושת הזרות כבר לא זרה לי. אני מרגישה כמו תיירת יותר מאשר בבית, וזה עושה סדר.

החלטתי להגמל מסוכר. קולד טרקי. כבר 3 שבועות שאני לא אוכלת סוכר בכלל. השבוע הראשון היה קשה, מאז זה לא כל כך מורגש חוץ מכשיש לי עוגה מול העיניים.

הרבה שאלות מאנשים קרובים, מתי היא תיכנס לגן, מתי אחזור לעבוד, מה אני רוצה לעשות, מה השלב הבא. הספקות מתקבלים בהרבה אהבה, אבל אני לא מרגישה שהם קלים יותר.

מה אני רוצה? למה אני כותבת את כל זה? לא יודעת. שולחת בלי לקרוא שוב ומבקשת למצוא את הדרך להרגיש שוב מפוקסת, להרגיש שאני בדרך.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 10 דצמבר 2020, 10:24

איזה כייף לכן!

כלים שלובים דף בלוג

על ידי דו_כיפת* » 10 דצמבר 2020, 09:33

באמת? בטח שאפשר!
ברור שבאמת!!!

תכתבי למייל של תמרוש (בראש דפהבית שלה) והיא תדע לחבר ביננו.
נעשה את התיאומים כבר שם...

|יש|

כלים שלובים דף בלוג

על ידי אמא_של_מוש* » 09 דצמבר 2020, 21:56

לדעתי הדרך הכי טובה שהיא תחזור לעצמה זה פשוט לאפשר לה את הצמידות הזאת שהיא צריכה כרגע וכשתרגיש שוב בטוחה מספיק היא תשחרר בחזרה.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי אמא_של_מוש* » 09 דצמבר 2020, 21:54

ברוכות הבאות (())
אני יכולה לגמרה להבין את הגורה המתוקה שלכן, היא בטח מרגישה את כל השינויים שסביבה ורוצה להשאר קרוב קרוב למקור הבטחון שלה.
שיהיה בקלות ותהנו |L|

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 09 דצמבר 2020, 20:39

תודה לכולכן יקרות!
דוכיפת, אני מסמיקה ומתרגשת מההצעה שלך. באמת? בטח שאפשר!

{@

אנחנו בבידוד אצל הוריי. הם מקסימים ומתרגשים מאד להיות איתנו אבל גם לא פשוט. אחזור לספר כשאצליח להגיע לזה. בינתיים יש לי גורה שפיתחה חרדת נטישה ולא מוכנה שאזוז ממנה לרגע, גם לא אם בת הזוג איתה, אפילו לא לרגע לשירותים. וכשאני איתה אני נמנעת ממסכים, אז ההזדמנויות מוגבלות ביותר. חושבת עליכן ומתייעצת איתכן בראשי, אפילו שאין לי זמן לכתוב (-:

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 08 דצמבר 2020, 05:42

מרגישה שבאמת באמת החיים שלי קורים כאן. שזה הבית שלי.
(())
אבל הלחזור - זו נקודת המבחן...

כלים שלובים דף בלוג

על ידי דו_כיפת* » 06 דצמבר 2020, 23:39

אפשר להזמין אותך לביקור בירושלים |l|

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 06 דצמבר 2020, 22:10

תצטרכו להיות בבידוד שבועיים?

כלים שלובים דף בלוג

על ידי אמא_של_מוש* » 06 דצמבר 2020, 19:34

מאוד מאוד מרגש |L|
איזה כייף תהנו
(אני קוראת אותך בשקט (-: )

כלים שלובים דף בלוג

על ידי מזמור_לילה* » 06 דצמבר 2020, 16:11

@} שיהיה ביקור ממלא (מממ...) ומוצלח @}

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 06 דצמבר 2020, 16:03

כותבת כאן משהו שחשוב לי לזכור.
זו הפעם הראשונה שאני עוזבת את הבית שלנו לתקופה ומרגישה שבאמת באמת החיים שלי קורים כאן. שזה הבית שלי. אבל בנימה מרגשת זו: אנחנו יוצאות לביקור מולדת וסוף סוף הגורה והשבט נפגשים. סוף סוף חיבוק לאמא אחרי הלידה. אני כל כך מתרגשת שבא לי לבכות.
עוזבות עיר מושלגת, חברים, משפחה.
הולכות להשמין את כל מה שירד בעמל רב (סתם! לא! בבקשה לא... )

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 06 דצמבר 2020, 14:01

הוא ממש משקף איך אנשים מדמיינים לעצמם תינוק: שוכב. או על הבטן או על הגב. לא על אמא, לא יונק, לא במנשא.
נכון.
ואז, כשנופל עליהם וריאנט נורמלי לגמרי שגם תופס את הרצפה/המזרון כעלבון אישי, הם חושבים שמשהו אתו לא בסדר :-(
(הבן שלי היה כזה. דקה אחת אי אפשר היה להניח אותו לבד על משטח. מגיל אפס עד 9 חודשים)

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 05 דצמבר 2020, 10:37

מתברר שנורמות תרבותיות עוקפות בסיבוב את הידע המקצועי, מעוותות ומנצחות אותו

ב ד י ו ק!!! זה גם בדיוק המקרה עם מוצקים, לדעתי. הידע המדעי ממש עלוב בתחום הזה, אבל זה לא גורם לכך שהרופאה תתן לי יותר מרחב תמרון, אלא דוקא שהיא תתחפר יותר עמוק בעמדה שלה. וזה עוד בלי שהתווכחתי, רק שאלתי שאלה ספקנית אחת (בהשראת הביטחון שנתנה לי בשמת, המדהימה, בדף אין השמנת יתר מהנקה). ולמען הסר ספק, הילדה בלי עין הרע אי שם באחוזוני הסומו, זה לא שהרופאה מודאגת מתת תזונה.

והסיפור שלך על הקורס מזעזע בפני עצמו, כי הוא ממש משקף איך אנשים מדמיינים לעצמם תינוק: שוכב. או על הבטן או על הגב. לא על אמא, לא יונק, לא במנשא.
עד לפני כמה ימים הייתי צריכה להשכיב את הגורה מדי פעם באופן יזום על הגב או על הבטן, כדי שתרגיש את עצמה קצת ככה, כשאני לידה. עכשיו היא בפאזה של קפיצות בנג'י מהרגל שלי לשכיבה על הבטן (ותלונות אחרי 20 שניות)...

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 05 דצמבר 2020, 07:50

צריכה להיות על הבטן גם אם היא בוכה
אני לא אתעייף מלכתוב את זה: בקורס שעברתי אחרי האוניברסיטה על התפתחות נורמלית ואבנורמלית, מועבר על ידי פיזיותראפיסטיות שמתמחות בהתפתחות הילד ובעבודה עם ילדים עם שיתוק מוחין, דיברנו ארבעה ימים על התפתחות מוטורית בשנה הראשונה. הן התייחסו באופן נרחב לאפשרויות המוטוריות וההתפתחותיות הטמונות בשכיבה על הגב ובאלה הכרוכות בשכיבה על הבטן.
עד כאן הכל טוב.
והן לא הזכירו במילה אחת את האפשרויות המוטוריות וההתפתחותיות הטמונות בצורות נשיאה שונות על ידי מבוגר.
המילה "מנשא" לא הופיעה בכלל.
בכלל.
בכלל.
ואלה אנשים שאמורים להיות מומחים בהתפתחות תינוקות...
אבל, כמו תמיד, מתברר שנורמות תרבותיות עוקפות בסיבוב את הידע המקצועי, מעוותות ומנצחות אותו.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 05 דצמבר 2020, 07:44

האם הם באמת בצד שנלקח ממנו או שהם בעצם התפוטרו מהתפקיד של החיים שלהם.
היועצת שלי טוענת שיש הרבה כאלה. לא ברור לי איך הם נהיו כאלה, אבל היא אומרת שהם פשוט לא מוכנים לעשות משהו כדי לשנות את מצבם. הם ממשיכים לקטר ולחכות שמשהו / מישהו אחר ישתנה.


מעניין שבתור אמא הרבה יותר קל לי לעמוד מול רופאים ולסרב להצעות שלהם בנימוס.
אולי כי בתור אמא את שומעת מהם הרבה יותר הבלים...? :-\


היא טוענת בתוקף שהילדה צריכה לאכול מוצקים טחונים, צריכה להיות על הבטן גם אם היא בוכה, חייבת להתגלגל מייד!
פחחחחחחח.
ככה בדיוק (או כמעט בדיוק) סכסכו אחיות טיפת חלב בין חברה שלי לתינוקת שלה, וגרמו לחברתי נזק לא נורמלי, עם חרדה חמורה שנמשכה חודשים.
להגנתן ייאמר, שהיא היתה אשה חרדתית עוד קודם. אבל זה שהן לא עלו על זה, לא הבינו שאמא חדשה עם נטייה לחרדה צריכה אפס ביקורת והערות ומקסימום תמיכה וחיזוקים - זה פשוט נורא.
פעם היא התקשרה לטיפת חלב בדמעות. ממש בדמעות. ואמרה להן: אני מניחה את התינוקת על הרצפה והיא צורחת. בבקשה תגידו לי שזה בסדר לא להשאיר אותה שם, בבקשה תגידו לי שאני יכולה לוותר על זמן-בטן ושלא ייגרם מזה נזק.
ומה אמרה לה האחות: tummy-time זה מאוד מאוד חשוב.
נו..... :-( :,(

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 04 דצמבר 2020, 19:33

_ שנלקחה מהם בטרם קלטו
מי לקח בעצם?_

נכון, גם אני תמהה. וחשבתי על זה כשכתבתי ותהיתי האם הם באמת בצד שנלקח ממנו או שהם בעצם התפוטרו מהתפקיד של החיים שלהם.

חלק מהסיבה בגללה בחרתי ללדת בבית, היא שאני שונאת להיות מטופלת. אני נכנסת ללחץ שאני צריכה להיות נחמדה וטובה ומצד שני אני יודעת בודאות שיציעו לי דברים שאני לא רוצה. שאני אצטרך לעמוד על דעתי ולעשות סלטות באוויר כדי להסביר את עצמי ולא לייצר אנטי. המתח הזה הוא הדבר האחרון שרציתי להתמודד איתו תוך כדי לידה.

מעניין שבתור אמא הרבה יותר קל לי לעמוד מול רופאים ולסרב להצעות שלהם בנימוס. זה לוקח ממני הרבה פחות אנרגיה. גם הרבה יותר קל לי לשקר אם אני צריכה, כדי לשמור על יחסים טובים עם רופאת הילדים, ואחר כך לחזור הביתה ולעשות בדיוק ההפך ממה שאמרה... (היא טוענת בתוקף שהילדה צריכה לאכול מוצקים טחונים, צריכה להיות על הבטן גם אם היא בוכה, חייבת להתגלגל מייד!)

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 04 דצמבר 2020, 02:20

הרופאים שהכי מרגיזים אותי הם אלו שמעדיפים את החולים מהסוג הזה על פני כל השאר.
לא בבית ספרי, זה בטוח :-\


עוד לא למדתי איך לעזור להם להחזיר את האחריות שלהם על גופם, איך לעזור להם להרגיש את הריבונות הכי בסיסית שיש להם בחיים, שנלקחה מהם בטרם קלטו והופקדה (או אולי הופקרה) במו ידיהם בידי אותה מערכת פגומה
אולי את לא יכולה לעזור.
לא לרובם :-(
חברה שלי שהיתה רופאת משפחה 10 שנים ואז עברה לרפואת עור, אמרה לי פעם שזה היה נורא מעייף לראות שוב ושוב את אותם אנשים באים אליה עם אותן בעיות, והיא מציעה להם כלים לעבודה, ללקיחת אחריות, לכיוון חדש, לכיוון טוב יותר, לניהול עצמי, והם אומרים "כן, כן" ולא עושים עם זה כלום ובאים אליה שוב פעם, עם אותן בעיות, אולי עם הידרדרות, בלתי פתורים.
כאילו, די. נמאס. אתם לא רוצים לעזור לעצמכם, איך בדיוק אני אוכל לעשות את זה?
כמובן שהיו גם מקרים אחרים, של אנשים שכן רצו לקחת אחריות ופשוט פרחו תחת ידיה (היא נורא חמודה. כל פעם שאני פוגשת אותה אני צוחקת).
עכשיו היא רופאת עור ומתבאסת מזה שאין להם פסיכיאטר-יועץ בקליניקה. היא אומרת שיש המון ענייני נפש ברפואת עור. ושוב, יש לה מעט מאוד אפשרות לעשות משהו מועיל עם האנשים האלה...
כל תת-מקצוע והצרות שלו (())

שנלקחה מהם בטרם קלטו
מי לקח בעצם?
איך אנשים כאלה מגיעים למצב כזה של פאסיביות?

כי אני חושבת, יש את המקרים הכלליים, גם היועצת התעסוקתית שלי מדווחת לי עליהם, אנשים שממשיכים להאמין שהעולם הוא זה שצריך להשתנות, לא הם, ושוב לא מיישמים אף אחת מהעצות שהיא נותנת להם.
תופעה אוניברסלית.
אבל אולי יש את המקרים שבהם אתה כן אקטיבי ופעיל בחייך, אבל כשזה מגיע לרפואה אתה תשתתק ותתקפל ותוריד את הדגל?
תמהני...

כלים שלובים דף בלוג

על ידי יולי_קו » 02 דצמבר 2020, 22:02

__המטופלים שאני הכי מתרגזת עליהם הם הקורבנות מראש. אלו שבצורה בוטה כבר בלחיצת היד (טרם ימי קורונה) משילים מעצמם את כל האחריות על בריאותם. לא רוצים לשמוע מה התכנית, לא רוצים להבין, אבל כן מתרעמים אם הם צריכים להיות בצום או להתאשפז. מתייחסים אלי כאל כח עליון שרירותי שמפיל עליהם גזירות ויכול לרפא אותם על ידי הנפת שרביט קסמים.



הרופאים שהכי מרגיזים אותי הם אלו שמעדיפים את החולים מהסוג הזה על פני כל השאר.__

אני מאוד מתחברת לזה.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 02 דצמבר 2020, 20:27

_אמרתי פעם לרופא שלי: אני לא קורבן של אף אחד.
יש הרבה אנשים שמרגישים שהרפואה מקרבנת אותם יותר מדי בקלות._
זה ממש חשוב בעיני. המטופלים שאני הכי מתרגזת עליהם (טוב נו, חוץ מכל מיני שיכורים עם בגדים מלאים קיא וחבלות ראש ב3 לפנות בוקר) הם הקורבנות מראש. אלו שבצורה בוטה כבר בלחיצת היד (טרם ימי קורונה) משילים מעצמם את כל האחריות על בריאותם. לא רוצים לשמוע מה התכנית, לא רוצים להבין, אבל כן מתרעמים אם הם צריכים להיות בצום או להתאשפז. מתייחסים אלי כאל כח עליון שרירותי שמפיל עליהם גזירות ויכול לרפא אותם על ידי הנפת שרביט קסמים.

עוד לא למדתי איך לעזור להם להחזיר את האחריות שלהם על גופם, איך לעזור להם להרגיש את הריבונות הכי בסיסית שיש להם בחיים, שנלקחה מהם בטרם קלטו והופקדה (או אולי הופקרה) במו ידיהם בידי אותה מערכת פגומה שאני והחלוק הלבן שלי מייצגים. אני לא מצפה מהם להיות רופאים, רק בני אדם שמכבדים את עצמם (באמת, לא בתור ביטוי).

הרופאים שהכי מרגיזים אותי הם אלו שמעדיפים את החולים מהסוג הזה על פני כל השאר.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 02 דצמבר 2020, 20:14

מתחברת למה שכתבתן על החלומות, על האיך ולא המה, ועל ההווה שמשתקף דרכם.
ובמיוחד זה, מזמור, במצבים קשים ועצובים בחיים, הצטערתי להתעורר צבט לי בלב, הזכיר לי זמנים כאלה שהתאכזבתי לחזור למציאות כל בוקר.

תמרוש רוש, שווה להסתכל על הדימויים הויזואליים בעין מחויכת, בלי להתרגש, כמו על פעוט שעושה רעש אימים וצרחות ורקיעות כדי להעביר את המסר שהכפית שלו הוגשה לו ליד במקום על השולחן, ושזו בכייה לדורות. מאחלת לעצמי לזכור את זה כל בוקר! אני שוקלת לכתוב על התקרה בחדר שינה (-;

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 02 דצמבר 2020, 10:53

הנה משהו שכתבתי פעם על חלומות:

לא לפחד מאלימות של חלומות.
החלומות שלי, רובם משעממים, וכשאני מנסה לספר אותם למישהו יוצא לי משהו בסגנון "אז היו שם כל מיני אנשים, והלכנו למקומות ועשינו דברים".
אבל אלה החשובים, לעתים קרובות מכילים (הכילו, עכשיו זה משתנה...) רמות מזעזעות של אלימות ואכזריות.
אההה!!! הצילו!!! גוועלד. בושה להגיד, בושה להזכיר. אימה לחשוב על זה.
אבל תמיד תמיד למדתי שהאלימות היא מטאפורה, והדבר האמיתי שהחלום הכיל היה באמת, באמת באמת הרבה פחות נורא.

היה לי פעם חלום אחד עוצמתי, שהתוכן המטאפורי שלו הכיל ניסויים בבני אדם, שאחד מהם היה הבן שלי. משהו נורא. באמת נורא.
אבל התוכן האמיתי של החלום היה: "תקפידי לא להיות מעורבת רגשית בקשיים של בעלך עם הדוקטורט שלו".
נו, באמת!
לא יכולתם להגיד לי את זה בשפה קצת יותר עדינה?
כנראה שלא... משום מה, זו היתה הדרך היחידה, או הכי טובה לאותו זמן, או הכי נגישה, שבה התת מודע שלי היה יכול לדבר אתי, או שאני יכולתי לשמוע בה את המסר.

אז שווה לייחל למשהו רך יותר, שיעביר את המסר כמו שצריך בלי כל האימה ואלימות.
(לפעמים אפשר גם לעשות משהו פרקטי בעניין. למשל, להיפטר מפחדים ישנים)
אבל גם שווה להסתכל על הדימויים הויזואליים בעין מחויכת, בלי להתרגש, כמו על פעוט שעושה רעש אימים וצרחות ורקיעות כדי להעביר את המסר שהכפית שלו הוגשה לו ליד במקום על השולחן, ושזו בכייה לדורות.
ולדעת, במקרה של החלום, ש"הצרחות" האלה זה רק דימוי, שהמציאות עצמה היא הרבה פחות גרועה - והרבה יותר פשוטה ויומיומית.
@}

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 02 דצמבר 2020, 10:07

חוזרת למה שכתבת פעם... לפני שלושה שבועות:

צריך כל כך הרבה אמון בבני אדם ואמונה בשיטה כדי להכאיב, לחתוך, להרדים, לדקור ולתת תרופות שתמיד יהיו להן תופעות לוואי, אמונה שזה לטובה. נכון, זה לא פשוט באוויר, מומצא ממוחו הקודח של מישהו. זה בסיס ידע ונסיון שעומד על שנים של מחקרים וניסויים קליניים. עדיין, העובדה היא שההמלצות עשויות להשתנות מחר בבוקר משחור ללבן... כמה צלקות עומדות בתור לשאול אם הן היו נחוצות, כמה אנשים שהרגישו בסכנת מוות? קשה לי עם חוסר הודאות הזה שמתחפש לדברי אלוהים חיים.

תראי, זה נכון מה שאת כותבת.
ואני יודעת את זה גם מהזוית שלך (בריפוי בעיסוק התפתחותי, לפעמים גם הראיות עשויות לייקרה, לא רק האביזרים :-P), וגם מהצד הלא-נכון של הסקלפל.
ועדיין אני חיה עם הרפואה בשלום יחסי.
מה נותן לי את השלום הזה, ולא מבריח אותי מהרפואה לצד השני של הגלקסיה, כמו שקורה לאנשים אחרים?
לא יודעת...
אולי ההכרה בכך שהדברים בכל זאת משתפרים מדור לדור.
ושיש לא מעט דברים שעובדים.
אבל אולי העיקר מבחינתי הוא שאני מרגישה מסוגלת להתנהל בתוך (ומוחוץ) למערכת בלי להשתעבד לה.
אני יכולה לקבל עצה רפואית ואני יכולה לדחות אותה.
אני יכולה ללכת לרופא אחד, ואז לרופא אחר. ולשמוע דעה שונה.
אני יכולה לחקור ולשאול ולהתווכח.
וגם להתנגד.
אני יכולה להתאשפז ואני יכולה להשתחרר.
ובעיקר, אני יכולה למצוא רופאים שהעבודה אתם מבוססת על שיחה ודיון.
וכבר הוכחתי לעצמי בנעורי שגם כשנופל עלי רופא שאיננו פתוח לשיחה ודיון, אני יכולה להתוות את הגבולות והכיוון שלי ולהוציא מהרופא הזה טיפול סביר, עד שאמצא משהו טוב יותר.
לא בסיטואציה של רפואה דחופה :-D בזה עוד אין לי ניסיון...
ואני יכולה לבחור מתי לא להיות שם: בזמן הריון, בזמן לידה, כשאגיע לגיל חמישים וככל הנראה אדחה לחלוטין ממוגרפיה מניעתית.

אמרתי פעם לרופא שלי: אני לא קורבן של אף אחד.
יש הרבה אנשים שמרגישים שהרפואה מקרבנת אותם יותר מדי בקלות.
לבי לבי אתם :-( ואני מאמינה להם לחלוטין. ראייתית, הם צודקים. אבל אני אישית לא כל כך מרגישה את הסכנה הזאת ביחס לעצמי.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי מזמור_לילה* » 01 דצמבר 2020, 19:14

לגבי החלומות:
טרם הזדמן לי השיקוף הזה של תהליכי עומק בחלומותיי.
אבל כן מצאתי הרבה פעמים שהם ״מאפשרים״, וה״מאפשרים״ הזה נושא לפעמים אפקט מאוד חיובי ולפעמים בדיוק ההיפך: מדכדך.

לרוב אני לא מחפשת את המשמעות הסמלית, בכלל (מה משמע נהר? מה מסמל גל האבנים?) אלא נצמדת לתחושה.
האם קמתי בבעתה? בהתרוממות רוח? בסקרנות?
המון פעמים אני מתעוררת עייפה. החלום התיש אותי.
המון פעמים עשיתי משהו בחלום - משהו שנרתעתי מלעשות במציאות (למשל, בנעוריי הרחוקים, להתאחד סוף סוף עם אהבתי הראשונה) - ואז קמתי לפעמים בתחושת אכזבה: כאילו, הרגע עשיתי את זה, אז מה, עכשיו אני צריכה לעשות את זה שוב, ״באמת״?? אבל לפעמים גם שמחתי שטעמתי את הטעם - גם אם במישור המדומיין - של אותה חויה שנרתעתי ממנה או פחדתי לעשותה.
במצבים קשים ועצובים בחיים, הצטערתי להתעורר. התענגתי על התחושה הרגעית הזאת של יקום מקביל, מציאות מקבילה, עצמי אחרת. ואז ההתעוררות לפעמים ממש הביאה אותי לדמעות.
ולפעמים אני קמה סקרנית, עם אנרגיות של סוד.
אז בקיצור ארוך לגבי חלומות, אני מוצאת שאני מעדיפה לשאול את עצמי לא ״מה״ החלום אומר, אלא ״איך״ הוא אומר את זה.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 01 דצמבר 2020, 06:58

_מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
מאחלת שתמצאי את דרכך, בכבוד ובאהבה_

תודה אהובה {@

כלים שלובים דף בלוג

על ידי דו_כיפת* » 30 נובמבר 2020, 22:47

תובנות שלי לגבי חלומות:
  • ראשית, ברוכה הבאה מועדון היוקרתי של נשים בבאופן שתהליכי עומק שעשו באו לידי ביטוי בחלומותיהן. זה קרה לי, ולמיטב זכרוני גם לתמרוש.
  • אני לא זוכרת מי אמרה לי את זה בזמנו, אבל המילים הללו ממש תמכו בי, אנסה להעביר אותן: אני לא מנסה לייחס לחלום כוח נבואי ולפרש באמצעותו את העתיד לבוא. אני כן רואה בו הזדמנות רגע להציץ להווה שבי, להבין את התת מודע, ומכאן, לנקודה הבאה:
  • אחד הדברים המעניינים זה שינוי בחלומות. אני חושבת שזה מראה שיש תזוזה, תנועה. אצלי היו במשך כמה שנים חלומות אימה מזוויעים, באופן סידרתי, תמיד את אותו החלום, כמעט ללא שינוי. במהלך העבודה שעשיתי חלו שינויים בחלום, לאט לאט, והדבר המשמעותי ביותר בעייני היה השיניו של ההרגשה שלי בחלום. מפחד מוות לביטחון מואר.
היי, כשאת נהר
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
מאחלת שתמצאי את דרכך, בכבוד ובאהבה

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 30 נובמבר 2020, 22:03

אי ננה, תודה {@
תמרוש רוש, סקרנית.

שיחה חשובה עם בת הזוג הערב. שתינו כרגע בצומת דרכים לגבי המשך הקריירה, ערך עצמי בראי המקצוע, בית מול חוץ וכו'.

אני חושבת שאם הייתי לבד בהתלבטויות היה לי יותר קל. יש לנו עכשיו פשוט המון חוסר יציבות. מה שעוד יותר בעייתי בעיני הוא שדוקא התינוקת שלנו הופכת לעוגן, מבחינת שגרה ומבחינת משמעות. וזה משקל כבד על תינוקת אחת רכה.

אני רוצה למצוא את הדרך לא להידחף מהר לאיזה גלגל הצלה בדמות משרה חדשה ויציבה שתחזיר אותנו לתלם, אלא להיבנות כאנשים שלמים ודינאמיים בתוך האמהות ומתוכה. לא על גביה. לראות מה צומח כשאנחנו מניחות לשלושתנו להתעניין במה שמעניין אותנו, לגדול בקצב שנכון לנו, להאמין שאנחנו ראויות בעולם בלי קשר לתארים ולהישגים שלנו.

איך מגיעים לשם מתוך הבצק היומיומי העמום הזה של חיתולים, מנשא, ארוחות, כביסות, נקיון, רביצה, הנקות, הרדמות- אין לי מושג. אולי אנחנו בשלב התפיחה? או שבכלל עדיין מרכזות את המצרכים על השיש? אולי יש מרכיב סודי שעוד לא גיליתי מהו?

כלים שלובים דף בלוג

על ידי אי_ננה* » 30 נובמבר 2020, 20:43

כל פעם פותח כאן בדף, כותב, ואז זה נמחק
אז רק משאירה @}
ו-|L|

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 30 נובמבר 2020, 10:41

בדיוק קראתי בדף אחר משהו שכתבתי פעם על חלומות. תיכף אראה לך...

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 28 נובמבר 2020, 20:00

עוד משהו ששמתי לב אליו: זה החלום הראשון שלי מאז הלידה שאני לבד בו, לא נזכרת פתאום שהתינוקת לא איתי, לא מחפשת אותה, לא מגנה עליה, לא מזיקה לה, לא מתייחסת להיותי אמא.

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 28 נובמבר 2020, 19:40

רב החיים יש לי חלומות מזעזעים. אלימות על גבול הקומיקס, מוות שלי ושל יקרים לי, שואה, זוועות בקיצור.
אבל פעם ב- יש לי חלום כזה שמרגיש אחרת, שמדבר איתי במקום לצרוח עלי, ואפילו אם הוא לא טוב הוא מעניין אותי ואני מקשיבה (את האחרים אני מעבירה בכל בוקר לסל המיחזור ומתעלמת מהם בהפגנתיות כשהם מתנקזים לחור במקלחת).

אז ככה:
אני צועדת במסלול הקבוע במעלה הנהר. שלא כמו במציאות הוא נהיה רחב יותר ויותר ככל שאני צועדת ואני מתפלאת על המרחב האדיר שנפרש בו. כל הזמן מלווה אותי התחושה שאני צריכה ללכת בכיוון השני אבל אסור לי להגיע למשהו שנמצא במורד הנהר. אני מחליטה להתחכם ולהגיע דרך המים ונכנסת לנהר. נעים לי במים והזרימה המהירה לוקחת אותי איתה בקלילות. תוך זמן קצר הנהר נהיה צר מאד ואני נחסמת על ידי סלעים גדולים שלא מאפשרים לי להמשיך לשחות.
הדרך הימית נחסמה.
אני יוצאת מהנהר ועולה בגדה התלולה, אבל היא מגודרת בתיל. אני מתחילה להילחץ ואז נזכרת שאני בעצם יכולה להיות גם חצופה וממציאנית, ואני שוברת את התייל כאילו היה חלון, ומגיעה לשביל צר על הגדה.
שם כבר יש זוג מוזר והחלום מתפזר שוב להיות לא ברור ואקראי. אבל רק כשסיפרתי אותו לבתזוג פתאום הרגשתי שיש לו הרבה משמעות (היא צחקה עלי שזה כל כך אובייס שזה אפילו לא מעניין לפרש).

ורק כשכתבתי כאן נזכרתי בניק שלי...

כלים שלובים דף בלוג

על ידי תמרוש_רוש » 24 נובמבר 2020, 02:57

במסעדה כאן גם מניקות יכולות לשתות
מצחיק ונראה מאוד לא פוליטיקלי קורקט, אבל אם שותים אלכוהול, הכי טוב זה לשתות תוך כדי הנקה.
כי עד שהאלכוהול נכנס לדם היא כבר גמרה לינוק (נניח ;-)) ואז יש לך שעתיים (נניח...) עד להנקה הבאה והאלכוהול מתפנה מהדם עד אז.

ארחיב אחר כך על החיים בשלום.
אבל איך הייתי רוצה להראות את הפוסט הזה לרופא שלי...

כלים שלובים דף בלוג

על ידי כשאת_נהר* » 23 נובמבר 2020, 15:08

תודה תמרוש {@ שימחת אותי כל כך בתגובה האוהבת

סקרנית לשמוע, אם את רוצה לספר, על ההזדהות ועל השלום היחסי שלך.

חזרה למעלה