[u]את אף אחד לא מעניין הדיון שמתנהל עכשיו על קיצור החופש?[/u]
[u]למה שזה יעניין? אנחנו בחופש כל השנה[/u]
מה גם שמקצרים את החופש הגדול והוא כבר לא יהיה כ"כ גדול....

[u]את אף אחד לא מעניין הדיון שמתנהל עכשיו על קיצור החופש?[/u]
למה שזה יעניין? אנחנו בחופש כל השנה

את אף אחד לא מעניין הדיון שמתנהל עכשיו על קיצור החופש? http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4373559,00.html
שימו לב לתגובות ההורים שם, נראה שיש הורים שממש מפוחדים מהאפשרות לבלות עם ילדיהם

רועי ואלעד, מה הייתם רוצים לעשות?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

לי ולאחי משעמם מאוד בבית מה עלינו לעשות?

[u]"יש עוד מלא זמן, אני לא דואגת..."[/u]
גדולה.

[u]שהקטן מגיע איך זה שהיה לפניו פתאם נראה ע-נ-ק[/u]
גם אני זוכרת את זה! מפיצי לענק בשניה אחת.

החויה עם ילד שגדל ואין אחריו אח קטן - זה משהו שחדש לי. כי בגיל הזה של הקטן, הגדולה כבר היתה "בכורה".
ואז גם הבחנתי בסכנה להפוך אותו לקטן לנצח.

[u]יכולה לדווח לך מילד שאין אחריו עוד אח (יעני הצעיר ביותר) - גם הם גדלים.[/u]
מדהים אבל ההבדל כשהקטן מגיע איך זה שהיה לפניו פתאם נראה ע-נ-ק , אפילו שרק לפני שנייה היה קטן...

[u]גם הבכורה שלי שהיא ממש ענקית, אני עוד רואה את הקטנה שבתוכה.[/u] לגמרי. לגמרי. לגמרי.

אתמול דיברנו על זה שהחופש עומד להיגמר. והבת שלי ספרה את כל מה שעוד אפשר ונשאר לנו לעשות בחופש וקינחה ב: "יש עוד מלא זמן, אני לא דואגת...". אין עליה.

[u]אצלי הם נשארים קטנים עד שבא מישהו קטן מהם וגוזל מהם את התואר[/u]

חה חה :-)

יכולה לדווח לך מילד שאין אחריו עוד אח (יעני הצעיר ביותר) - גם הם גדלים.
אני זוכרת את הפעם הראשונה, לפני רק כמה חודשים, שבה אמרתי לו שהתוכנית לאחה"צ זה לשחק איתי כמה שהוא רוצה, ואין לי שום דבר שאני צריכה לעשות - רק להיות איתו, והוא אמר שהוא רוצה ללכת לחבר!
אבל אחרי שכתבתי שהוא מפסיק להיות קטן, אמרתי לעצמי, שחלק מהם גדל, וחלק נשאר קטן. גם הבכורה שלי שהיא ממש ענקית, אני עוד רואה את הקטנה שבתוכה.

[u]הקיץ האחרון שהוא היה קטן.[/u]
אצלי הם נשארים קטנים עד שבא מישהו קטן מהם וגוזל מהם את התואר ובו זמנית מעניק להם תואר חדש, והוא- אח של...

גם אני שמחה וגם מצטערת שהחופש הגדול הזה מתקרב לקיצו.

שמחה מאוד! כי אני אחזור לעבוד הרבה, כמו שאני אוהבת, ולעשות הרבה יוגה, כמו שאני אוהבת. יהיה לי שוב את הבוקר לעצמי. וכי הילדים שלי מאוד אוהבים את המסגרות שלהם. ולומדים ומתפתחים שם הרבה. וכשאני נמצאת איתם קצת פחות, אני מעריכה יותר את הזמן איתם. טוב לי קצת להתגעגע אליהם.
ועצובה מאוד! כי אני נהנית לשחק איתם כל כך הרבה. וביומיום שלנו זה יותר מצומצם. והקטן שלי כבר רוצה ללכת לחוגים ולחברים, לא רוצה לשבת איתי על הרצפה ולשחק משחקי קופסה שעות. הולך ונפרד ממני, אני יודעת שהשנה הזו תביא עוד פרידה. הוא ילך לגן חובה ואני מרגישה שזה הקיץ האחרון שהוא היה קטן.

השמחה והעצב על השינוי.

גם אני חששתי מהחופש הגדול עם הילדים בבית אבל אנחנו נהנים מאוד ומנצלים אותו גם לפעילויות משפחתיות וגם להעביר סתם ימים בבית ברביצה ואימון בהשתעממות.
אבל... אני ממש מחכה לחזור לשגרה! מרגישה שאני צריכה שגרה מסודרת וממש קשה לי עם הבלגן בראש.
כל פעם שעולה לי מחשבה של "צריך ל-" אני דוחה אותה לאחרי תחילת הלימודים / גן.
טוב לילדים במסגרות אבל כיף להם גם בחופש הגדול, ורק אני פה המרובעת שממש זקוקה לשגרה ברורה ומחכה לזה כמו לגאולה.
זה ממש לא מגיע ממקום של חוסר כיף או חוסר חשק להיות עם הילדים, ממש מתוכי....
מישהו מזדהה?

[u]ואני מתבאסת מזה שרק עוד 9 ימים[/u]
גם אני.
בכלל הפתעת אותי, שנותרו רק עוד 9 ימים.

כבר לא כתבו בדף הזה 6 שנים. מעניין איך היה [po]לב דחילו[/po] שכבר אין לה כאן [po]דף בית[/po] עם הילדים בחופש ההוא...
אני פתרתי את עניין הקייטנות בכך שעושה קייטנה אצלנו בבית. הילדים שלי מאד נהנים. קמים מתי שבא להם ומצטרפים אלינו. השנה התכנית של הקייטנה הייתה מאד נזילה, כך שהיה נדמה כאילו כל ה-20 ילדים שייכים לבית הזה. (היתה לי תכנית מוגדרת, והם פשוט רצו דברים אחרים - אז לגמרי עשינו מה שהם רצו - שהיה בעיקר הרבה משחקי קופסא, DND, יצירות משלהם - בנו אתר מיקמק מניירות והיה גם שבוע קולנוע שלא תוכנן ויצא מהנה לאללה).
מישהי כתבה היום בפייסבוק - רק עוד 9 ימים - וקיטרה על הקשיים של החופש. ואני מתבאסת מזה שרק עוד 9 ימים - ואז צריך לחזור לקום מוקדם, לתווך באופן פעיל בין הילדים לבין המורים, לבין המדריכים בחוגים...
ודווקא הם במסגרות שאני אוהבת (השנה כל הבנות יחד - סופסוף) ונהנים ולומדים (בית ספר דמוקרטי והם אשכרה לומדים. תענוג) לגדולה שלי יש מערכת שבנויה משני סוגים של מעגלי בנות, שני שיעורים של כישורי חיים, מחול, תיאטרון, שלושה סוגי אומנויות, ספורט וכתיבה יוצרת - וגם החובות של אנגלית עברית וחשבון. וואלה, הלוואי עלי שבוע כזה. השנייה גם עם שבוע שמאד מותאם לה - התגוננות רחוב, גיטרה, טיול בוקר עם מצלמה... ומעבר לזה החונכים המעולים והיחס הטוב והאכפתי.
טוב, כשאני כותבת את זה ככה - הלב מתרחב. אז אני אתענג על תשעת הימים הקרובים, ואאסוף את הכוחות לאחר כך - אולי אארגן לי גם איזה מעגל נשים קבוע, אומנות וספורט...

חופש גדול מזכיר לי תחושה של להיות תייר - כולם עובדים, החיים ממשיכים, ואתה מסתובב, מהרהר, נח, חושב על חייך, מתכנן. גם בתיירות יש מי שמעדיף אטרקציות וריגושים, ויש מי שאוהב ל'תפוס' שלווה ולמצוא את עצמו.

אני אוהבת את החופש הגדול (מקווה שאחרי יומיים לא אתחרט על ההצהרה הזו). אני אוהבת לראות ילדים בחופש, זה הזמן שלי לשחק ב"חינוך ביתי". בלי להתארגן, בלי צריך וכו'. אמנם אני עובדת (באופן חלקי) אז כך שמדי פעם גם תהיה לי הפוגה. ואני ממש שמחה, כמו ילדה קטנה. לא מרגישה אחריות מיוחדת, פשוט שמחה בשבילם.

החופש הגדול מתקרב וקיבלנו הזמנות לקייטנה. היישוב שלנו הוא יישוב קטן ורוב הילדים מבקרים בקייטנה. אחרי שקראנו את התכנית העמוסה (לונה פארק, צפארי, סדנאות יצירה ומדע ועוד ועוד) שאלתי את הילדים (8.5 ו-6) מה דעתם?
מה שקסם להם ביותר בקייטנה הוא ה'אטרקציות' המפוזרות בנדיבות - נסיעות, ימים 'מתוקים' (הכנת שוקולד). מה שחורה לי בקייטנות הוא כל אותם רגעים-שעות מתים/ות שבהם מעבירים את הזמן בצעקות - 'לא שמעתי, יותר חזק', השהייה בחום הדביק בציפייה לאיזה ארטיק והימים ה'היתוליים' עם תחרויות קפיצת צפרדע. בקיצור ביטול זמן מאורגן ומעייף.
הצעתי לילדים 'בתמימות' (אחרי שהחלטתי ללכת על חופש גדול-כמעט-לכולנו) לתכנן קייטנה משפחתית - ועכשיו הם עסוקים בכתיבת רעיונות לסדנאות ופעילויות. התכניות שלהם עמוסות לעייפה באטרקציות ונסיעות - יש להם תכנית לחיים שלמים. בתוכי אני מקווה לעשות הרבה דברים בבית - יום מציאת אבידות, יום בישול ואפיה, כתבי סתרים...

כשאני חושבת על זה חופש גדול זה גם ל ה ש ת ע מ ם. לפתוח ולסגור ארונות, לבדוק מה יש מאחורי ערימת המצעים במגירה של ההורים, לקרוא ספר ולחלום בהקיץ. נראה לי שהיום הרבה פחות משתעממים. יש הרבה יותר גירויים, וגם הורים שמסיעים לכל מקום.

בדחילו - לקחת לי את המילים. איזה כיף היה לשכב על הרצפה אחרי ששטפו אותה והיא היתה קרירה כזו?
איים אבודים - איזו נוסטלגיה.

מה היה כיף בחופש הגדול כשהייתי קטנה? כמובן, לא ללכת לבית הספר. אבל לחופש היה טעם מיוחד. של פירות קיץ, של לשבת על הרצפה, של לנסוע באוטובוסים לסבתא, של לשחק עם השכנים ולנסוע עם אמא לתל-אביב.
האם גם לאמא שלי היה כיף בחופש הגדול? אני מניחה שקצת הפרענו לה לשגרה. בייחוד כשהשתעממנו או רבנו. היו גם סרטים מיוחדים בטלויזיה: איים אבודים.

כשדברתי עם חברות על הרעיון להיות עם הילדים בחופש הגדול התגובות נעו בין 'הילדים ישתעממו, תחסר להם חברה' לבין 'הייתי יורה לעצמי כדור בראש'. אני מתחילה להבין כמה אאוטסיידרי זה להיות אמא בחינוך ביתי.

מאז שאני באתר הזה ושומעת על מה עושים בחינוך ביתי, זה החופש הגדול אותו אני מתכננת לילדים שלי. פשוט לעשות כלום. קמים בעצלתיים, עושים או לא עושים משהו ועובר היום. עושים מה שמזדמן ומה שמתחשק.

מאז שאני קוראת באתר, אני חושבת על החופש הגדול ועל ההזדמנות להנות ולמצות כל רגע ביחד. אם פעם הייתי חושבת על 'הפעלות' ו'העשרות', היום אני חושבת במושגים של יומיום מתוק, בקרים עצלים ועבודה משותפת - אני במחשב והם בענייניהם.
ומכיוון שאני לא עושה כמעט כלום בבית, אין להם כל כך מה ללמוד ממני בתחום. הפעלת מכונת כביסה זה השיא של עבודות הבית. ובישול. אולי נעשה 'עבודות יזומות'.
מחשבה אחת שהיתה לי היא לקום מוקדם, ומי מהם שרוצה להצטרף אלי, לצאת לטיול עם הכלבות. בימים רגילים הבקרים הקצובים לא מאפשרים, ואחר-כך חם מדי. הילדים שלי מתעניינים באובניים. אולי נלך לחוג כזה ביחד (בכסף של קייטנה ;-) ). לקרוא המון בבריכה.
המחשבה על כך מאוד מרגשת אותי. אני מנסה לצפות אילו רגשות שונים עולים ב mood כזה. משהו כמו - דחה לעכשיו את מה שרצית לעשות אחר-כך.

נועה, אל תדאגי החופשות השנה מאוד צמודות, ובשנה הבאה יש שוב חופש גדול.

החופשה השנה היתה לנו למן היום הראשון חוויה משחררת.

נהנתי כל כך. ממש אין לי חשק לחזור ללימודים.

נועה..מאוד מתחברת למה שכתבת...
מאז שאני בחופשת לידה (7 חודשים)אני פשוט חוגגת ונהנת. מגלה את נפלאות החיים עצמם.
אוהד בבית כבר שבועיים ורק באוקטובר יחזור לגן. דרך האתר והדברים שכתבו פה על חינוך ביתי למדתי להנות ולחשוב אחרת על החופשים מהמסגרות. לי מהעבודה ולו מהגן.
והזמן מתקרב ומתקצר ובכלל לא בא לי לחזור.
ואני מרגישה מן כאב חד בבטן. אייי.... למה זה עובר כל כך מהר??

סוף סוף התחלתי להנות מזה וכבר זה נגמר...
אין לכם מושג איזו אימה תוקפת אותי בכל יולי כשהילדים יוצאים לחופש הגדול. זה נראה לי אז תמיד זמן אינסופי שבטוח ישעמם אותנו אחרי שעתיים. מה עוד שצריך לשלב את זה עם עבודה של אימא.
סוף סוף עכשיו התחלתי להנות - קמים בוקר, ישר לתוך משחק שקט שלהם, אני יכולה להתעורר לי בקצב שלי בלי להלחץ כמו בזמן הלימודים, הם הפסיקו להדבק לי לזנב ומשחקים שעות בלי להשתעמם. כיף להם וכיף לי. ודווקא עכשיו זה הולך להגמר לנו - שוב לקום ולצאת מהבית עד שבע וחצי, שוב לחזור בצהריים ולהכין בעשרים דקות ארוחת צהריים...
אני יודעת שיהיה להם טוב גם בגן ובבית הספר - למזלי הם נמצאים במסגרת משובחת שגם אני הייתי מוכנה להיות בה.
עוד מעט יהיה לי המון זמן לעבודה.... אבל למה אני צריכה להתרגל כל כך באיחור?