חינוך ביתי? חינוך דמוקרטי?
אני ממש על התפר.
ברור לי שבחינוך דמוקרטי אני שייכת ל"unschooling" בעיקר בכל מה שקשור למקום של המבוגר.
מבחינת תכנים- אני אוהת שמציעים תכנים, בלי להפעיל מניפולציות וכד', אבל כן להרחיב את האפשרויות.
בבית אני לא מציעה, אני בדרך כלל סביב הבית וסביב עצמי (ניקיון, אוכל, קוראת וכו').
לפעמים משחקת עם הבנות. לא יוצאת איתן מהבית. מבחינתי אפשר להשאר ימים בבית בלי לצאת.
ההתנהלות הזו שלי גורמת לי להרגיש שאני לא עושה את התפקיד האמהי שלי כמו שצריך, או משהו כזה...
התחושה היא שהחלופה של החינוך הביתי במקרה שלי, לא ממש מספיקה.
קצת סדר:
מצד אחד רוצה להיות בחינוך הביתי, מצד שני מרגישה שאין לו מה להציע.
אשמח אם תוכלו לעזור לי לברר את המקום הזה.
איך אתן מתנהלות בבית?
כמה זמן אתן מבלות [b]עם[/b] הילדים ולא [b]לידם[/b]?
האם אתן מקיימות איזושהי שיגרה?
האם זה מתוך מחשבה?
צריכה לפתוח את הנושא כדי להבהיר לעצמי את רגשותיי סביב ההורות שלי...
מודה לכן.

אני לא מתלבטת בין חינוך רגיל לחינוך דמוקרטי, אלא בין חינוך שבו המבוגרים אקטיבים בגישה שלהם לבין כאלה בסיגנון שנעמי תיארה.
חינוך דמוקרטי, דרך אגב יכול להיות מאוד לא חופשי ופתוח... ובוודאי אם נשווה לגישת האנסקולינג, רוב הדמוקרטיים לא בדיוק שם.

[u]שאלות שמציפות אותי...[/u]
יש להפריד בין חינוך רגיל - שבהחלט זה לא עוול לא להימנות בין שורותיו, אלא זכות ונס ומזל גדול - נפשית, רגשית ובריאותית, לבין חינוך דמוקרטי חופשי ופתוח, שהוא גם מבחינתי הרחבה של האופציות בעולם, כפי שהיטבת לתאר כה יפה.

המפגש עם אנשים צעירים ובוגרים בעלי גישה שונה לכל ענין, הופכת אותנו לבעלי רבדים רבים יותר, עמוקים ורחבים יותר.
אותו דבר לגבי המפגש עם נושאים שונים ומגוונים.
בחינוך הביתי אני מוצאת את עצמי מציעה את מי שאני. במסגרת הבנות שלי מקבלות מגוון של אפשרויות שגורמות לי להתפעל... כי אני יודעת שאיתי לא היו מגיעות לכך .
לפעמים לא נגשים למשהו כי הוא נראה משעמם וכמתנסים בו מגלים עולם ומלואו.
לפעמים נגשים רק למה שמכירים כי שם בטוח..., אבל גם מאוד שטוח...
לפעמים מצליחים ליצור מעצמנו ולהמציא את הגלגל מחדש וזה הכי כיף שיש, ולפעמים כיף שמישהו כבר גילה, כי אפשר לגלות גילויים חדשים שמתבססים על הגילוי שלו...
אם אין לי כח לקום בבקר ולצאת מהבית, זה אומר שהבנות שלי לא מקבלות שום מבחר, כי אני רוצה להיות בבית.
החברה שלהן היא אחת את השניה, וזה נראה לי לא מספיק... דל.
אני מנסה לברר עם עצמי את הקושי שיש לי עם הממסד, ובכלל האם יש אפשרות שזה המכנה המשותף של הקהילה שהתגבשה לה כאן וירטואלית?
האם הממסד היה לנו כזה לא מוצלח כילדים, עד כי פיתחנו לעצמנו גישות שונות למרוד בהן דרך הצאצאים המתוקים שלנו?
האם זה לא עוול?
שאלות שמציפות אותי...

בודאי. אני לא נותנת, הן לוקחות. מבחינתי ללכת לגן זאת אפשרות שהיא לא טובה יותר מלהישאר בבית, זאת עוד אפשרות לבחירתן.
יש הרבה ימים שנכון להן להישאר בבית. אני מאמינה שהן מספיק קשובות לעצמן לדעת מה מתאים לאותו היום.

[u]הן הולכות לגן דמוקרטי וכשאני מציעה להן כל בוקר ללכת הן מסרבות.. אחרי כמה דקות הן מבקשות ללכת מעצמן.[/u]
ואם הן לא רוצות, את נותנת ימי חופש?

שאלות טובות. תודה.
כנראה שכן חוויתי בילדות תחושה של: אני לא יודעת=אני לא שווה. משהו בפורמט הלימודי שהוצע לי (נכפה) בתור ילדה העביר לי מסר כזה.

אני רואה עם הבנות שלי שכשאני מציעה ללמוד משהו הן כמעט תמיד מסרבות. "את רוצה שאלמד אותך להלבש, לחתוך ירקות, לקרוא..." לא!
גם כשאני מציעה להן לעשות משהו יחד איתי הן בדרך כלל מסרבות: "את רוצה לבשל איתי, לאכול איתי ..." לא!
מה שעובד נפלא זה כשהן מביעות מעצמן רצון לעשות משהו: "תעשי לי שיעור חשבון, אני רוצה לעזור לך לבשל...."
הן הולכות לגן דמוקרטי וכשאני מציעה להן כל בוקר ללכת הן מסרבות.. אחרי כמה דקות הן מבקשות ללכת מעצמן.
יש להן צורך להחליט על עצמן, להרגיש עצמאיות.

על מנת להציע לילדותי ללמוד משהו על ההצעה לא לכלול אף רמז לכך שהן לא יודעות או לא יכולות לבד. ראיתי את ההתנגדות שלהן לרמיזות מסוג זה.
ביתי בת השש אוהבת ללמוד הכל, היא תקשורתית וסקרנית אך התנאי שלה ללמידה היא שהצורך והרצון יבואו ממנה.
למדתי להיות מדוייקת באופן שבו אני מציעה דברים לעשות.
בסופו של דבר אני לומדת פחות ופחות להציע ויותר ויותר לא לסרב.

[u]האם את מרגישה כך גם לגבי עצמך? האם כל פעם שמישהו מציג לך אפשרויות חדשות, תחומי ידע חדשים או דרכי יצירה חדשות, את מרגישה שאת חסרה?[/u]

עשיתי הרבה עבודה על עצמי במשך שנים על מנת לצאת מהמקום הקטן והנמוך של אני לא יודעת ואני טיפשה.
הצלחתי כמעט לגמרי. למעט בנושא מתמטיקה - שם אני עדיין אותה ילדה טיפשה שצריכה שילמדו אותה משהו שהיא לא רוצה ולא מבינה.
לגבי תחומי ידע חדשים או דרכי יצירה, אין להם שום משמעות עבורי אלא אם אני באותו זמן מחפשת ומתעניינת בהם מתוכי.
לדוגמא, שנים שמעתי על בישול בריא ותזונה נכונה. הנושא נראה לי טפשי, מסובך ומיותר. ביום שהתחלתי להתעניין בנושא מתוך תהליך אישי שעברתי התחלתי ללמוד מכל מקור אפשרי - אמא שלי, שכנות חכמות , אינטרנט וספרים.

אני לא לומדת ממה שמוצע לי אלא רק כשעולה בי הרצון ללמוד.
נכון שהידע צריך להיות נגיש וקיים במציאות שלי. לכן אני מאמינה שהילדים צריכים לגדול בסביבה עשירה ופתוחה.


[u]אין סתירה בין קשב, לבין הצעות.[/u]

הצעה מדוייקת יכולה לבוא רק מתוך הקשבה נקיה (זאת המתבוננת ומקבלת ולא שופטת)
ככל שאני מקשיבה יותר אני מזהה שאין צורך להציע.

[u]לעומת זאת כל פורמט מלמד אחר הוא בעיני מסר שהם חסרים ועליהם לקבל משהו חיצוני על מנת להתמלא או להיות יותר טובים.[/u]
האם את מרגישה כך גם לגבי עצמך? האם כל פעם שמישהו מציג לך אפשרויות חדשות, תחומי ידע חדשים או דרכי יצירה חדשות, את מרגישה שאת חסרה?
אני לא מרגיש כך. להיפך, אני מאד נהנה מההזדמנות לגלות דברים, גם אם היא מוצעת לי על-ידי אחרים. כך אני מרגיש היום, כך הרגשתי גם בתור ילד, וכך מרגישים גם ילדי.

[u]בשביל לגלות את הרצון האמיתי והפנימי הזה צריך להתבונן בילד ולהקשיב לו[/u]
אין סתירה בין קשב, לבין הצעות. למעשה, כדי לא להציע, את צריכה להיות פסיבית לחלוטין (וגם אז תציעי את עצם הפסיביות כנושא ללמידה). למידה לא יכולה להתבצע אם אין מה ללמוד וממי ללמוד. למידה אינה תהליך פנימי (למעשה, שום תהליך נפשי אינו פנימי בלבד), אלא תהליך של הטמעת דברים מהסביבה (החברתית והפיזית) לתוך העולם הפנימי.

[u]האם האנסקולינג בכך שאינו מציע, אלא רק נענה אינו "מנוון" מצמצם, פחות מעשיר את עולמם של הילדים[/u]

מהו עולם עשיר עבורנו?
אני מאמינה כי עולמם הפנימי עשיר ומלא. האי התערבות של האנסקולינג מאפשרת לילדים להרגיש עשירים ומלאים בזכות מי שהם בכאן ועכשיו.
לעומת זאת כל פורמט מלמד אחר הוא בעיני מסר שהם חסרים ועליהם לקבל משהו חיצוני על מנת להתמלא או להיות יותר טובים. (וכאן מתחילה גם השוואתיות ותחרותיות )

אני סומכת על הילדים שכאשר הם בסביבה עשירה הם יהיו עשירים כי ילדים לומדים מדוגמא.
ומהי סביבה עשירה?
עבורי היא סביבה מודעת, שואלת, בודקת, חוקרת , רגישה, קשובה ותומכת.

ידע מוצע לכשעצמו אינו מעשיר אלא אם הוא נרכש בדרך של למידה משמעותית - למידה מתוך רצון ועניין פנימי .
בשביל לגלות את הרצון האמיתי והפנימי הזה צריך להתבונן בילד ולהקשיב לו . לא להציע!

[u]למה המקום הקשוב בהנקה ברור לנו, ולמה זה פחות ברור בגיל הבוגר?[/u]
שאלת השאלות. אני אישית לומדת תוך כדי טעויות, לצערי. קשובה - הולך טוב. לא קשובה - נופלת כדי לקום ולהקשיב מחדש.
אולי הההנקה היא כמו הביצה או התרנגולת? היא לא רק המקום הקשוב אלא המקום שמעורר קשב וחוזר חלילה? וברגע שהיא מסתיימת, צריך לגייס לעיתים מאמצים ומשאבים, או טעויות ונפילות, כדי להתארגן על קשב מחודש (ואמיתי) מחדש ובאופן טבעי?

וואהו, איזה דף...
אני אמא לשני ילדים, שניהם בדמוקרטי.
מוצאת את עצמי מאוד עסוקה בנושא שנעמי העלתה. כמה נכון להתערב בכלל בחיי הילדים שלנו, בכל נושא? באיזה אופן להתערב, מתי?
מה שלי מה שלהם?
מה הציפיות שלי מהאופן שיגדלו? האם עדיף בבית או במסגרת?
ואם מסגרת אז איך היא מתערבת\מעורבת?
למה המקום הקשוב בהנקה ברור לנו, ולמה זה פחות ברור בגיל הבוגר?
האם זה באמת כלכך פשוט, כפי שנעמי כתבה? (הכוונה ללללל)
האם האנסקולינג בכך שאינו מציע, אלא רק נענה אינו "מנוון" מצמצם, פחות מעשיר את עולמם של הילדים?
וככה אני מסתרבלת עם השאלות סביב הנושא של הדף המדהים הזה.
חושבת הרבה על מה ואיך עלי לנהוג...

הכוונה ליחס באשר לבית הספר -לא לגן. בכל אופן, בית הספר הוא צעיר עדיין, ועדיין אין לכל חונכ\ת 15 ילדים, אלא פחות (לכל אחד מספר שונה, כי הילדים הם אלו שבחרו אותם).
בגן עצמו יש 3 גננים והוא גן מרווח ומאד זורם, כמעט אף פעם הוא איננו מאכלס את כל ילדי הגן - אלה מפוזרים, כרצונם, בפינות החללים השונות או בחצר המשותפת לילדי בית הספר - שם הם יוצרים קשר גם עם הגדולים וגם עם המבוגרים, כרצונם.
ביום רגיל יש כ-12 אנשי צוות ומורים, על כ-80 ילדים וזה סביר למדי, יש גם הרבה הורים מתנדבים, גם בגן וגם בבית הספר.
כשהמקום הוא חופשי, אז גם צריך פחות מבוגרים.

באתר כתוב שהיחס הוא מטפל אחד ל-15 ילדים.
ייתכן שיש הבדל בצרכים בגלל הגישה השונה.

טעות:
3 מטפלים (איכותיים ביותר) על לדעתי 25 - ואין לשכוח שרוב הזמן הקטנים בחצר, ושם יש אנשי צוות של בית הספר שקשובים להם בדיוק כמו לכל אחד אחר. 25 או 30 - אם זאת מסה צפופה שיושבת ביחד ואוכלת ביחד ומציירת ביחד - זה נשמע אחרת מאשר ילדים בגיל גן שעושים את כל הפעילויות האלו איפה ומתי שהם רוצים, לא?

[u]מגיל טרום חובה ועד כיתה ד'[/u]
נשמע נהדר, שיש שם גם גן. אבל למה 2 מטפלים על 30 ילדים? :-(

למחפשת: בית הספר הדמוקרטי-פתוח "קהילה", שהכתובת שלו מצוייה טיפה למעלה, פועל זאת השנה השניה ברחוב ברנר 19 בתל אביב. הילדים חופשיים לעשות בזמנם כברצונם ומהווים קול שווה בכל האספות והוועדות. יש אצלנו כ-80 ילדים, מגיל טרום חובה ועד כיתה ד'. אין חלוקה גילאית או כיתות והמרחב עצמו צבעוני ועשיר, נווה מדבר בלב העיר...

אופס...... מרוב התלהבות לא שמתי לב שכבר כתובה פה הכתובת.

אנריקה - פעם ראשונה שאני שומעת על בי"ס "קהילה" בת"א. תוכלי קצת לספר עליו? (ואולי גם איך מגיעים אליו...?)

כמה שזה רלוונטי למחשבות שלי...

שנים מילדינו נמצאים בבית הספר הדמוקרטי במודיעין. עד השנה, תחושתי היתה שאכן זהו המקום האידיאלי לשהותם בשעות הבוקר.
השנה הצטרפתי לבית הספר כחלק מהצוות ולצערי גיליתי שחייתי קצת בבועה בשנים האחרונות.

החלק ה"דמוקרטי" בבית הספר מתייחס להתנהלות היום יומית של המקום. המערכת בנויה באופן שבו לכל אחד מחברי קהילת בית הספר (תלמידים, הורים וצוות) יש אפשרות להיות שותף ולהשפיע על התנהלות המקום (דרך וועדות, פרלמנט ואסיפות). ככזאת - המערכת נתונה לשינויים תמידיים. לתחושתי, בית הספר נמצא היום תחת השפעה גדולה מאד של הורים המנסים "לנווט" אותו לכיוון דגש על למידה פורמלית (מרכזי לימוד, בגרות וכו').
ההכרה בכך גרמה לי לניפוץ החלום של בית הספר כפי שראיתי אותו. לאחר תקופה של הרבה מחשבות החלטתי שיש לי הרבה עבודה לעשות בבית הספר ועלי לפעול ולנסות להחזיר את חלום המקום האידיאלי למציאות.

חשוב לי לציין - המקום לדעתי הוא גן עדן לילדים!!! מספיק לעמוד 5 דק' במרכז בית הספר כדי להבין איזה אושר יש שם.
בבית הספר קצת יותר מ- 300 תלמידים ועוד המון אנשי צוות והורים כך שמגוון הדעות בו הוא עצום.
למיטב ידיעתי כל בית ספר המגדיר עצמו דמוקרטי או פתוח מתנהל בצורה שונה ועלינו כהורים להמשיך ולקחת אחריות על חינוך ילדינו גם אם הם לא נמצאים בשעות אלו בבית. יש לנו את היכולת להשפיע בתוך מערכת כזאת.
לדעתי - כל בחירה שאנו עושים (חינוך ביתי, דמוקרטי, אנטרופוסופי, קונבנציונלי) היא סוג של פשרה ואולי וויתור על איזה אידיאל שיכול להיות במקום אחר.

אני מקווה שהילדים שלי ימשיכו להיות מאושרים. אנחנו נמשיך לבדוק ולבחון (לקחת אחריות) ולשנות אם נרגיש צורך.

אני מתנצלת מראש אם זה לא הדף המתאים לשאלה: אני מנסה למצוא את אתר הבית של בית ספר "מיתר" בבית אורן. מישהו יודע את הכתובת? (אם יש אתר כזה...)

קראתי גם ושימי לב כי העניין הזה לא הוכחש, בניגוד לעניין האוכלוסיה העשירה, השיעורים הפרטיים והאלימות.

"כביכול" אפשר לקיים שם אנסקולינג, אבל זה לא ממש קורה בשטח - יש מניפולציות שונות כדי למשוך לשיעורים ילדים וילד שלא מילא עד גודש את המערכת שלו נחשב "לא מוצלח"_

העתקתי מדף אחר, דברים שנאמרו על בית הספר בקריית אונו. מזה אני חוששת. בעיקר מהמניפולציות שהן במסווה של אנסקולינג.
מכירים את המשפט של ללל לגבי הנקה? "לא להציע ולא לסרב". זאת בערך התפיסה שלי לגבי איך צריך להראות אנסקולינג בבית ספר דמוקרטי.

[u]תמיד הרגשתי שאני צריכה ל"חשוף" אותה לחשבון וכתיבה וקריאה[/u]
[u]בעצם חינוך ביתי הוא לקחת אחריות ופה, אני מסירה אותה. בית הספר שלה הוא כלי עזר בידיי להניח את המשא הקלוקל הזה ולשכוח אותו[/u]

מרגישה בדיוק כמוך אבל בהקשר החברתי.
אני מרגישה שבית הספר הדמוקרטי הוא בעיניי מקום שפשוט קל למצוא בו חברה. אני לא צריכה להתאמץ, לנסוע, לסדר או ליזום מפגשים, זה פשוט קיים בסביבת בית הספר.

אצלנו אפשר וגם רצוי ומתבקש לעשות אנסקולינג מלא ואגב, מי שייכנס לפורום שבאתר קצת יתבלבל........
www.kehila.org.il

[u]אלא רק המנעות מהענקת משקל יתר ללימודים מסודרים המוכתבים מבחוץ.[/u]
מסכימה לגמרי. אני רק בודקת האם חברי הצוות בבית הספר הדמוקרטי באמת מציעים שיעורים בלי להעניק להם משקל יתר על פני כל פעילות אחרת.
אהיה יותר ברורה: אני תוהה האם חברי הצוות אינם מפעילים לחץ סמוי על הילדים להשתתף בפעילויות מונחות (שיעורים) . בבתי הספר שאני ביקרתי נפגשתי בלחץ הסמוי הזה. (חוץ מבכנף)
לעיתים הלחץ מגיע מההורים וחברי הצוות רק מוציאים אותו לפועל. וכל זה למרות שבית הספר מצהיר ומדגיש שאין משקל יתר לשום נושא.
אנסקולינג אמיתי בעייני לא מעניק משקל יתר לשום נושא אלא מאפשר בחירה חופשית אמיתית של הילד. ברגע שיש שיעורים המוצעים על ידי אדם אחר אני בודקת טוב טוב שאין מאחורי הצעה זאת אמירה בסגנון: קריאה וכתיבה זה כבר חשוב לילד בגילך...

[u]שאפשר לקים באמת אנסקולינג[/u]
יש קריטריונים קשיחים לunschooling?
לדעתי מדובר ברצף של בחירה והתעניינות ונביטה של עניין מבפנים והתלהבות מגרויים בחוץ.
הרי גם בחינוך ביתי הכי לא מכוון ולא יוזם ולא מציע - יש מפגשים עם ילדים אחרים? אם כן, האם זו הנחיה?
אם האמא מבשלת מרק עם הילדים - זו הנחיה?

בעיני, כשהמורה למדעים בבי"הס הדמוקרטי של ילדי מביטה בעובשים על כריכים שכוחים מהילקוטים ביחד עם הילדים, במה זה שונה מבישול מרק בצוותא?
בבית הספר הדמוקרטי הפתוח, השיעורים המוצעים הם בעיני סוג של גרוי, כמו גרויים שקיימים בכלל בעולם. כמו ארגז החול שבחצר, וכמו ערימת הצמיגים שבחוץ, כמו האינטרנט וכמו ספרים.

אני לא חושבת שהמטרה בunschooling היא למנוע באופן מוחלט חשיפה לגרויים חיצוניים, אלא רק המנעות מהענקת משקל יתר ללימודים מסודרים המוכתבים מבחוץ.
אני מניחה גם שהתפתחות עולם פנימי עשיר ותחומי עניין מגוונים, קשורה לחשיפה למגוון של נושאים ודרכי פעולה והתבוננות ומקצבים. בנקודה זו, אגב, לדעתי לעיתים חינוך ביתי מוגבל יותר לעומת בתי ספר פתוחים.

[u]אבל ב'מיתר' לכל הידוע לי אפשר לקיים אנסקולינג,[/u]

זהו שאני לא מאמינה שאפשר לקים באמת אנסקולינג כאשר יש הנחייה והכוונה לכיוונים מסויימים מצד המבוגרים.
במיוחד במיתר לא התרשמתי שיש אנסקולינג. כשביקרתי שם ראיתי איך מזמינים ילדים קטנים "בעדינות" להיצטרף אל הפעילויות השונות. התרשמתי שיש הצהרה מצד המבוגרים שהם בעלי הידע מה נכון עבור הילד.
בכנף לעומת זאת יש ממש אנסקולינג. שם באופן מוצהר המבוגרים אינם אחראים לדעת מה נכון עבור הילדים. האחריות ללמידה היא ב 100 אחוז על הילד.

לפלוני-אלמונית, אבל ב'מיתר' לכל הידוע לי אפשר לקיים אנסקולינג, כמו גם ב"כנף" שבגולן, דמוקרטי במתכונת סאדברי בירושלים, "שלם" בגליל ו"קהילה" בתל אביב. לנוכחת, לא מתכוונת להמלצה, רק לספר לך שכיף לי במקום שלי היום, בהרפייה מוחלטת מנושא ה"למידה" בזכות ה"קביים" שלי. מבינה אותך (-:

[u]התחילו מתחים ביני לבין הילדה, הפכתי למעין מורה עם דרישות, למרות שאני מאמינה בכל לבי דווקא ב'אנסקולינג'. אבל האמונות שגדלתי עליהן, השתרשו בדרכי בצורה חסרת רחמים והיה לי קשה ועצוב שאני כזאת מולה.[/u]
אוי, כמה שאני מזדהה עם העניין וקשה, קשה, קשה להרפות. !!! אני בסירה הזאת במים גועשים!

"דמוקרטי" מתייחס לדרך קבלת ההחלטות וההתנהלות של בית הספר, לא לחובת לימודים/נוכחות וכד'. לזה מתייחסת המילה "פתוח". לא כל הדמוקרטיים פתוחים.
(ולא כל הפתוחים דמוקרטיים - לדוגמא בית הספר הפתוח ברחובות, ו"מיתר" בבית אורן).

[u]נעמי, ייתכן שאני טועה בהגדרות. מה שקורה בדמוקרטי, כמו שאני מכירה אותו, זה שיש הרבה אפשרויות המוצעות על-ידי הצוות וגם הרבה (מאד) אפשרויות שנולדות מהילדים עצמם.[/u]

ההגדרה מאוד מעסיקה אותי. אני שותפה בצוות ההקמה של בית הספר הדמוקרטי "שלם" בגליל (פועלים זו השנה השנייה)ואנו בשלב ההגדרה העצמית שלנו. עד עכשיו אנחנו די סאדברי" ואפשר להגיד שאנחנו מקיימים UNSCHOOLING מלא. אני בודקת עם עצמי מה יקרה אם מבוגרים במקום ירצו להציע שיעורים/קורסים. האם ה UNSCHOOLING יישמר או שציפיות נסתרות (או גלוייות)של המבוגרים יעלו וישפיעו על הילדים.

[u]שהרי כמעט ברור שאין בו מסלול לתעודת בגרות?[/u]
יש בתי ספר דמוקרטים שבהם לומדים לבגרות, תבדקי בחדרה ובכפר סבא.

[u]אם הייתם יודעים שבילדים שלכם יש הרבה מאוד פוטנציאל[/u]
איזה פוטנציאל? להיות מאושרים? מצליחים? בעלי יכולת להגשמה עצמית? אם כן אז בתי הספר הדמוקרטים בניגוד לרגילים יאפשרו להם לממש את הפוטנציאל.

[u]אני רוצה לחנך את ילדי למצויינות - האם זהו מסלול למצויינות?[/u]
מה זה לחנך? ללמד אותם את מה שאת חושבת שהם צריכים ללמוד? חפשי מקום שמעביר את הנושאים/ערכים שאת מאמינה בהם.
מהי מצויינות בעייניך? להצליח בתלם החרוש על ידי משרד החינוך? בשביל זה יש בתי ספר רגילים.

לפני שאת מחפשת בית ספר אולי תבררי עם עצמך מה היא תפיסת העולם החינוכית שלך. אני ממליצה לך לקרוא על זו העומדת בבסיס החינוך הדמוקרטי. תוכלי לקרוא באתר המכון לחינוך דמוקרטי: www.democratic.co.il

[u]הרבה מאוד פוטנציאל (משהו עם קבלות של ממש)[/u]
למה הכוונה? מה זאת קבלה? האם את מתכוונת לאבחון מחוננות? כי אצלנו בביה"ס יש כמה כאלה, שבוחרים להיות בוקר בשבוע במכון חוגים למחוננים, ויש אצלנו גם גאוני אמנות אמיתיים, שחופשיים לבטא את עצמם כל היום ויש גם אלופי ספורט קטנים, שמתאמנים בזה שם בבוקר וכו'.
[u]גם אז הייתם שולחים[/u]
במיוחד אז, כדי ש"הקבלות" (?) תתממשנה ולא יתעכרו בזרם המרכזי האלים והמשתק
[u]מסלול לתעודת בגרות?[/u]
בכל בית ספר דמוקרטי אפשר לעשות תעודת בגרות. מסלול? במכון שחיטה של פרות יש את המסלול, בדרך לחרב המתהפכת, לכזה מסלול את מתכוונת? אין "מגמת" בגרות, אם לזה את מתכוונת, אבל אפשר לעשות, ואם לילד יש פוטנציאל אמיתי "עם קבלות" הוא בטח יצליח בזה לא רע, למרות שאין "מסלול".
[u]האם זהו מסלול למצויינות?[/u]
אני יודעת מנסיון אישי שזהו מסלול לשפיות יחסית

לפי שאלותייך, אין לי מנוס אלא לשער כי כנראה שאת זקוקה להתנסות כדי להבין. יש אנשים שחייבים ללמוד מטעויות של עצמם, במקום מתובנות של אחרים - זה קורה לרבים וטובים מאיתנו, שגדלו בצורה כל כך שונה ממה שהן מנסים להעניק לצאצאיהם. רשמי, אם כך, את ילדייך לחינוך שאת מבינה כי הוא חינוך ל"מצויינות", היי עדה מקרוב לשינויים החלים בהם (לחץ, מתח על כל תופעותיהן הגופנויות והנפשויות ואיבוד ה"זיק" המיוחד הזה של אותו פוטנציאל עליו את מדברת ואף שינויים וטלטלות שאת עצמך תחווי ומי יודע מה עוד - את זה את תראי ותחווי).
בהצלחה, מאחלת לך שתחזרי בשלום (ולא בשן ועין, מה שנקרא)

נעמי, ייתכן שאני טועה בהגדרות. מה שקורה בדמוקרטי, כמו שאני מכירה אותו, זה שיש הרבה אפשרויות המוצעות על-ידי הצוות וגם הרבה (מאד) אפשרויות שנולדות מהילדים עצמם.
מבקשת לבדוק, ביה"ס הדמוקרטי אינו "מחנך למצוינות", הוא מחנך לבחירה. אני מכירה הרבה מאד ילדים שבחרו במצוינות. יתרון של בית הספר הזה שהוא אינו מתחשב בגיל הילדים אלא רק ברצונות וביכולות שלהם. כל ילד יכול ללמוד כל דבר. את המעונינים להצטיין ואת בעלי היכולות הגבוהות זה משרת היטב. אבל חייבת להודות שקשה לי לענות על שאלתך מנקודת השקפה אישית, כי המצוינות מעולם לא עניינה אותי...

דו וארניקה אשמח לדעת לאילו בתי ספר דמוקרטיים אתן מתכוונות כי הבנתי מדבריכן שיש הבדל בין בתי הספר הללו. באילו מהם אתן חושבות שניתן לקראו לזה unscooling?

אם הייתם יודעים שבילדים שלכם יש הרבה מאוד פוטנציאל (משהו עם קבלות של ממש) גם אז הייתם שולחים את ילדיכם לבית ספר דמוקטרי שהרי כמעט ברור שאין בו מסלול לתעודת בגרות?
אני רוצה לחנך את ילדי למצויינות - האם זהו מסלול למצויינות? (טוב, אין מסלול בטוח לגמרי)

[u]שהנושאים הקיימים כשיעורים, הועלו על ידי הילדים עצמם בלבד[/u] ע"י הילדים בלבד!!!
זה נשמע לי UNSCHOOLING.

[u]בית ספר דמוקרטי אמור להעמיד לרשות הילדים מגוון אפשרויות למידה,[/u]
וזה דוקא לא. אפילו שאין כוונה חשיבות יתר לשיעורעם על פני משחק.
ברגע שהנושאים עולים מ [b]הצוות[/b] ולא מהילדים אז יש כאן התערבות המושפעת מתפיסת העולם של המבוגרים במקום.

הולכת לחזור ולקרוא את הדפים על UNSCHOOLING.

כן, אני עם ארניקה. בית ספר דמוקרטי אמור להעמיד לרשות הילדים מגוון אפשרויות למידה, לצד האפשרות לעשות "כלום" ולהחשיב את זה להמון. הילדים מרגישים שהמשחק שלהם, האינטראקציות שלהם עם הסביבה, העולם הפנימי שלהם, הכנת האוכל שלהם, או כל דבר אחר שבחרו לעשות או לא לעשות, חשוב בדיוק כמו לשבת עכשיו בכיתה וללמוד חשבון. מצד שני הם יודעים שמתקיים שם, איפשהו, שיעור חשבון/עברית/דרמה או כל דבר אחר, ושהם מוזמנים אליו בשמחה. עם הבת שלי זה עבד נפלא. בבית הספר היא למדה לשחק יותר מאשר בגן. אחרי שהיא הפנימה את זה וניצלה את זה עד תום היא החליטה שמאד מעניין אותה גם מה אפשר ללמוד שם, ומאותו רגע, בצמא גדול, התחילה "ללמוד". אם UNSCHOOLING זה בחירה חופשית בכל רגע, בלי שיגידו לך "תלמד X כי צריך", הרי שזה-זה, לא?

אני חושבת שהתשובה היא חיובית רק אם בית הספר מצהיר ומיישם ועומד על כך שמה שקורה בין השיעורים לא פחות חשוב (ואולי אף יותר "חשוב") ממה שקורה בשיעורים, שלא משכנע בשום דרך (אלא נהפוך הוא) ל"מלא" מערכת, שמקבל ומעריך ילדים שהמערכת שלהם ריקה כמעט לגמריי, שהנושאים הקיימים כשיעורים, הועלו על ידי הילדים עצמם בלבד (ואם אף אחד מהם לא ביקש ללמוד מקצוע הנחשב למקצוע "ליבה", הוא לא יילמד בביה"ס) ואחרון חביב, שמאפשר לקיחת ימי חופש לפי הצורך, על בסיס קבוע או מזדמן. לשמחתי, זהו הדגם של ביה"ס שלנו (אפשר לקרוא לזה: מתכונת סאדברי וואלי).

מתלבטת בנושא זה בימים אלה: האם בית ספר דמוקרטי המציע (לא מאפשר אלא בפירוש מציע) נושאי לימוד כלשהם הוא מתאים להגדרה של הUNSCHOOLING ?

אני מאד מסכימה אתך. הבת שלי "למדה" בבית ספר דמוקרטי במשך שש שנים. היום היא עברה לבית ספר קונבנציונלי בגלל התפתחויות בחיים שלנו, וזה דווקא אחלה. היא מיישמת את כל העקרונות שלמדה שם והולכת אתם גם עכשיו. כמה שזה נשמע מוזר. בכל מקרה, כל עוד היא הייתה בדמוקרטי היא עשתה באמת מה שבא לה, ואני לא דאגתי כי ידעתי שהיא יודעת שכל מה שאפשר ללמוד נמצא שם, עומד לרשותה ברגע שתבחר לנצל. ובסופו של דבר היא בחרה לנצל יותר ממה ששיערתי. וזה נתן לנו בסיס טוב, כי גם היום אני לא מעסיקה את עצמי בשאלות כמה היא לומדת, כמה היא משקיעה, מתי.. הכל נתון להחלטתה, ובינתיים זה עובד יופי. יותר טוב מאשר אצל חברותיה שבאו מבתי ספר רגילים. ואני יודעת שאת כל זה לא הייתי מצליחה להעניק לה בעצמי, בבית. פשוט כי הייתי נלחצת מעצם האפשרות שאני לא חושפת אותה לאפשרויות, שאין לי קשת רחבה של אופציות להציע לה... בקיצור, היום כשיש לי כבר קצת פרספקטיבה, אני תומכת בכל מה שכתבת...

כבר די הרבה זמן מתחשק לי לשתף בהרהורי הסוררים את מי מכם ששולחים את הילדים לבית ספר דמוקרטי או לא שולחים כלל. ברור לי שהכי טוב בבית. אבל מנסיוני עם הילדה, כשהיינו בבית, תמיד הרגשתי שאני צריכה ל"חשוף" אותה לחשבון וכתיבה וקריאה. ברור שמדובר בשריטות שלי, שנחרטו בילדות פולנית ללא רחמים. התחילו מתחים ביני לבין הילדה, הפכתי למעין מורה עם דרישות, למרות שאני מאמינה בכל לבי דווקא ב'אנסקולינג'. אבל האמונות שגדלתי עליהן, השתרשו בדרכי בצורה חסרת רחמים והיה לי קשה ועצוב שאני כזאת מולה.

והנה, כשהיא לומדת בבית ספר פתוח ודמוקרטי, הרפיתי לחלוטין מכל מה שלא הרפיתי בו כשהייתה בבית. מערכת השעות שלה דלילה ביותר ואם כבר יש בה משהו, זה שייך לקטגוריות מלאכות היד והספורט. מרבית זמנה בבית הספר היא משחקת וטוב לי עם זה וממש אין לי בעיה, נהפוך הוא, שהיא לא לומדת חשבון או תנ"ך ולא כותבת כלום, אולי כי הצד הפולני הנוראי שבי מסופק, מאחר שהיא "נחשפת" לאפשרות של חשבון ותנ"ך ולשון וכו' וכו' וזה מספיק לי לגמריי.

בעצם חינוך ביתי הוא לקחת אחריות ופה, אני מסירה אותה. בית הספר שלה הוא כלי עזר בידיי להניח את המשא הקלוקל הזה ולשכוח אותו. כאילו אני נכה ובית הספר שלה הוא הקביים שלי, למרבה הצער.

יש פה עוד מישהו שמרגיש כמוני? אשמח להרהורים נוספים בנושא, תודה.

ראו גם: [po]דיון על מושג הולם בעברית המקביל ל Unschooling[/po] | [po]לימוד לאין שעור Unschooling[/po] | [po]חינוך ביתי חופשי[/po] | [po]חינוך ביתי חופשי האם זה מתאים לנו[/po] | [po]חינוך ביתי חופשי ותפיסות עולם אחרות[/po] | [po]חינוך חופשי[/po]