על ידי האלה_המשולשת* » 09 מאי 2010, 11:29
הבת שלנו בת חצי שנה, ולא מסכימה שאצא מטווח ראייתה, אפילו לא לרגע.
לי אישית אין הרבה בעיות עם המצב, כי אני מבינה שזה זמני.
הבעיה היא ביחס בינה לבין אבא שלה.
היא משחקת איתו יפה, מחייכת אליו כשהוא חוזר מהעבודה, וכו' –
אבל ברגע שאני הולכת לרגע (למשל לחדר אחר בבית) – היא מחפשת אותי בעיניים, הופכת מוטרדת, ותוך כמה שניות פוצחת בבכי מר (מר ממש! כזה שקשה להרגיע אותה ממנו אחר כך).
וזה כל הזמן ככה.
ניסיתי לשלוח אותו לטיול בחוץ, כשהיא במנשא איתו – לא עובד.
אחרי כמה פעמים כאלה, הוא כבר ממש "נעלב" ממנה. הוא חושב שהיא "לא אוהבת אותו", או אפילו "שונאת אותו".
אני מנסה להסביר לו שתינוקת בת חצי שנה לא "אוהבת" או "שונאת", וזה טבעי שהיא רוצה הכי הרבה את אמא. הוא מבין, אבל התחושה הרעה נשארת.
למרות שהוא אוהב אותה מאוד, אני חוששת שזה יפגע במערכת היחסים שלהם, בהווה ובעתיד.
מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב?
האם נתקלתם בבעיות דומות?
כאמור, אני פחות מודאגת מחוסר החופש שלי (למרות שגם זה מציק לפעמים – אני לא יכולה לעזוב אותה לדקה, וכל העומס נופל עלי. הייתי רוצה למשל לשחות פעם בשבוע, אולי שעה של טיול עם עצמי, לשתות קפה עם חברה, דברים כאלה).
אני יותר מעוניינת לשפר את מערכת היחסים בין הבת לאבא. איך לעשות שהבת שלנו תרצה לבלות גם איתו, בלעדי? (כמובן שאין לי עניין לנסות "לאלף" אותה לכך, בשיטות אגרסיביות שבהן היא תבכה הרבה ובסוף "תתרגל"...)
הבת שלנו בת חצי שנה, ולא מסכימה שאצא מטווח ראייתה, אפילו לא לרגע.
לי אישית אין הרבה בעיות עם המצב, כי אני מבינה שזה זמני.
הבעיה היא ביחס בינה לבין אבא שלה.
היא משחקת איתו יפה, מחייכת אליו כשהוא חוזר מהעבודה, וכו' –
אבל ברגע שאני הולכת לרגע (למשל לחדר אחר בבית) – היא מחפשת אותי בעיניים, הופכת מוטרדת, ותוך כמה שניות פוצחת בבכי מר (מר ממש! כזה שקשה להרגיע אותה ממנו אחר כך).
וזה כל הזמן ככה.
ניסיתי לשלוח אותו לטיול בחוץ, כשהיא במנשא איתו – לא עובד.
אחרי כמה פעמים כאלה, הוא כבר ממש "נעלב" ממנה. הוא חושב שהיא "לא אוהבת אותו", או אפילו "שונאת אותו".
אני מנסה להסביר לו שתינוקת בת חצי שנה לא "אוהבת" או "שונאת", וזה טבעי שהיא רוצה הכי הרבה את אמא. הוא מבין, אבל התחושה הרעה נשארת.
למרות שהוא אוהב אותה מאוד, אני חוששת שזה יפגע במערכת היחסים שלהם, בהווה ובעתיד.
מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב?
האם נתקלתם בבעיות דומות?
כאמור, אני פחות מודאגת מחוסר החופש שלי (למרות שגם זה מציק לפעמים – אני לא יכולה לעזוב אותה לדקה, וכל העומס נופל עלי. הייתי רוצה למשל לשחות פעם בשבוע, אולי שעה של טיול עם עצמי, לשתות קפה עם חברה, דברים כאלה).
אני יותר מעוניינת לשפר את מערכת היחסים בין הבת לאבא. איך לעשות שהבת שלנו תרצה לבלות גם איתו, בלעדי? (כמובן שאין לי עניין לנסות "לאלף" אותה לכך, בשיטות אגרסיביות שבהן היא תבכה הרבה ובסוף "תתרגל"...)