[u]הייתי שמח אם "ותיקי" האבות בחינוך הביתי פה (רני, איתי, רועי, דני, ואחרים) יתרמו כאן מניסיונם ומחשבותיהם בנושא....[/u]

[po]אבא של[/po] - תודה על העריכה.

לגבי חופשת הלידה - זה שוב עניין של ויתורים ותמרונים כדי שזה יהיה אפשרי.

אני ניצלתי את כל יתרת ימי החופשה שלי ב 6 השבועות הראשונים ואפילו לקחתי כמה שלא היו לי "על חשבון" ימי חופשה עתידיים (הייתי במינוס של ימי חופשה אח"כ).
אחרי 6 שבועות אשתי רשמית חזרה לעבודה באוניברסיטה אבל מראש דאגה ללמד רק קורס אחד שזה 3 שעות בשבוע. לא נורא. כמובן שיש לזה מחיר כלכלי כבד אבל זה אפשר לי לקחת חופשת לידה.

כך היינו [b]שנינו[/b] 3 חודשים מלאים בבית אחרי שתי הלידות - במחיר כלכלי ובמחיר של אובדן כל ימי החופשה של שנינו.

שימו לב שעל האישה לחזור לעבודה - לא משנה באיזה היקף!


כמו שנאמר - [u]אח, מי יתנני חופשת לידה שבדית[/u] רק שקר שם כל כך!

אני לא יודע אם ציינתי בצורה מספיק ברורה, אז הנה - חלקים מהדף עברו ל [po]למה באופן[/po]

וכמובן שבחופשת הלידה הארוכה-להפליא שיש בישראל (הידעתם? בין 4 הקצרות בעולם... לצד אוזבקיסטן, טורקיה וארה"ב), אמהות לא מוכנות לוותר אפילו על דקה מ-12 השבועות המסכנים (ובצדק)....
ושחופשת הלידה לאב מוגבלת בכל-כך הרבה פרמטרים...
אח, מי יתנני חופשת לידה שבדית - 18 (!!) חודשים, שניתן לפצל איך שרוצים (כלומר, לקחת שנה ואז יום בשבוע עד גיל 4.5, לדוגמא), ששני ההורים יכולים לקחת, [b]ושכל אחד מהם חייב לקחת לפחות חודש, אחרת הוא ילך לאיבוד[/b].

_להשאר עם הילדים במקום של הקושי , ולא לברוח לאיזה סטארט אפ עם שעות עבודה מטורפות , להצליח להבין את האינסטינקטים הפחד והנורמות לשחרר את זה, לפעול ממקום של היגיון ואף לפנות מקום לאהבה - זה מבחינתי חינוך ביתי.
ואפשר לחשוב שאני לומדת יותר מהילדים. וזה נכון.
ואני לרגע לא טוענת, שאני מצליחה כל הזמן , אם כי נרשמות לזכותי דקות חסד פה ושם._

סתם מצטטת, כי זה נראה לי התמצית של התמצית ואין לי מקום אחר לכתוב לאילה תודה !!

_החוק לפני 7 שנים, רק כ-700 גברים לקחו חופשת לידה!
יש לי עוד כל כך הרבה "למה"..._

כדי שהגבר יוכל לקחת חופשת לידה, [b]האישה צריכה לחזור למקום העבודה[/b]

רציתי לחדד משהו לעצמי בעיקר - זה שאני אומרת בעיה חברתית, לא אומר שהדרך לשנות אותה היא לא על ידי פעולה של פרטים.

אבא בית - |Y| על ההודעה האחרונה, ובכלל. מסכימה עם הרבה ממה שכתבת שם.

[u]גם לא בטוח שצריך לשנות אותה, אבל זה כבר קשור לתפיסת העולם שלי לגבי מהי 'החברה הטובה' והאם יש דבר כזה[/u]
ואני אשמח אם תשתף אותנו גם בזה.

אם התחלנו עם סיפורי אבהות מתוסכלת ;-)
לא ברור לי למה כל פעם ששנינו מגיעים לאיש מקצוע שקשור לילדים (מגננת ועד פיזיותרפיסטית), תמיד מסתכלים לאשתי בעיניים ומדברים ישירות אליה, ורק בתחילת הפגישה ובסופה זוכרים להשתמש ב'אתם' ולא ב'את'....

[u]למה כשאני עם הבנות באוניברסיטה שואלים אותי "של מי הן" ולא מבינים מה לא בסדר?[/u]
מזכיר לי שתמיד נשים שראו אותי עם הבן בשעות הבוקר שאלו "אתה עושה לו בייבי-סיטר?" (תשובה: "לא. אני אבא שלו.")

[po]אבא של[/po] - מתי ואיפה אתה מתכוון לשתף אותנו בשאר הלבטים לגבי החינוך הביתי?

[u]אני לא בטוח שאפשר לשנות את העובדה הזו (אני גם לא בטוח שצריך לשנות אותה,[/u]
[u]נשאלת השאלה למה אנשים כאלה עושים ילדים..[/u]

אההה.... זו שאלת מליון הדולר שסותמת את הגולל על כל דיון עם מי ש [u]רואים טיפול בילדים כסבל,_ או _סובלים משהיה ממושכת עם הילדים, ובטח שמטיפול בהם,_ ומי ש _מעדיף לעבוד מאשר לטפל בילדים שלו.[/u]
פה נגמר ההגיון והטונים עולים ולכן אני תמיד עוצר את הדיון כשמגיעים לנקודה הזו. פה אני מרשה לעצמי להמשיך...
השאלה היא באמת למה להביא ילדים לעולם אם אין לך כל כוונה להיות שם בשבילם ולא מוכן לעבוד על עצמך כדי שהם לא יהוו נטל או סבל אם אתה צריך להיות איתם יותר משעתיים רצוף לבד.
[u]למה העניין הזה לא מספיק חשוב לרוב האבות כדי שיתאמצו? שאלה טובה[/u] - באמת שאלה טובה.
למה כל כך קל להורים להתאים את ילדיהם אליהם במקום ההיפך - כי הם יכולים?! כי זה יותר נוח ומקובל?! כי החברה נותנת לנו זכות לכפות עליהם כמעט כל יחס או מגבלה שנרצה? בגלל ה"לוחשת לתינוקות" או סופר נני? למה?
למה לאבות כל כך קל להדחיק ואף לא להכיר בכך שילדיהם זקוקים להם שם ב[b]כל[/b] גיל ואולי במיוחד בגילאים הצעירים. וגם אם יש הכרה כלשהי היא תמיד משנית כמעט לכל דבר אחר (קריירה, בטחון כלכלי, צבירת נכסים חומריים, זוגיות, בילויים, נסיעות לחו"ל ועוד).
למה אבות מאמינים באמת שהם יכולים לממש את אבהותם בסופי שבוע ובסיפור לפני השינה? איך זה נעשה ברירת מחדל?
למה כשאני עם הבנות באוניברסיטה שואלים אותי "של מי הן" ולא מבינים מה לא בסדר?
למה רק את אשתי שואלים "איך את מסתדרת עם הכל"?
למה 99.9% מהאבות שאני מכיר לא לוקחים חופשת לידה ונעדרים מהעבודה מקסימום יומיים אחרי הלידה? מאז שחוקק החוק לפני 7 שנים, רק כ-700 גברים לקחו חופשת לידה!
יש לי עוד כל כך הרבה "למה"...

זה מדהים איך בקניית טלביזיה או מצלמה אנשים משקיעים שעות וימים בהשוואות מחירים, סקרי שוק ומבחני ביצועים אבל ילדים - זה אקסיומטי! 90 אחוז מההחלטות (ובעיקר ההחלטה להביא ילדים) נעשות כי "ככה כולם" ו"זו המציאות וצריך להתרגל" או "כזה אני ואין מה לעשות" ו"הגיע הזמן".

[u]אבל הבעיה בעיני היא האילוץ שמחייב אותו לרוב לבחור ביניהם[/u]
[u]בחברה אידיאלית בעיני - הם לא היו צריכים לבחור[/u]

אין ספק שזו בעיה אמיתית מאוד ובאמת חייבים ללכת חזק נגד הזרם ולעשות המון וויתורים כדי לא לבחור אלא לשלב. תמיד הכי קשה להיות באמצע.
זה מזכיר לי משפט מסרט שנשאר חקוק בראשי: "כמה אני מקנאת באנשים שיש להם אובססיה - זה מצמצם עבורם את העולם לממדים שאפשר להתמודד איתם" (מריל סטריפ וניקולס קייג').
כך זה לגבי כל אחד מהקצוות - זה מצמצם את העולם לממדים שקל יותר להתמודד איתם אבל זה ממש לא אומר שזו הבחירה הנכונה בראיה הכללית.

אני מאמין שאם יש דבר אחד ש[b]כדאי[/b] להתאמץ למענו זה להתאמץ למצוא את הדרך להיות הורים במלוא מובן המילה - מבלי לברוח לקצוות ומבלי לקחת שום דבר כמובן מאליו...

רק עכשיו קראתי את בשמת והלאה - כן, בשמת צודקת. הייתי צריכה לכתוב "לטפל בילדים שלהם" וזה היה מבהיר את כוונתי.
אבל נכון גם שיש בחברה שלנו בעיה אמיתית (ההפרדה בין עולם העבודה לעולם הילדים) שהפתרון המקובל לה, כמו שאמרתי, הוא לשלוח ילדים לאנשים אחרים שרוצים לטפל בהם - כשבאופן מעוות זה הופך לעוד סוג של עבודה.
והאבות הם חלק מהחברה הזאת, וגם לא לכולם קל לחרוג מהקודים המקובלים שלה, אבל גם יש כאן קושי אמיתי, כי בחברה אידיאלית בעיני - הם לא היו צריכים לבחור.
<סליחה אם אני חוזרת על עצמי. אני חושבת בלייב. וקיבלתי מרגיעון - הספק מבורך. הרגיע אותי. ממשיכה לחשוב ולהטיל ספק>

נכון, זה הפתרון המקובל לבעיה שהעליתי. לכן רוב האנשים בוחרים בו ולא בחינוך ביתי. כי כמו שזה היום, מי שרוצה לעשות חינוך ביתי צריך לרצות לטפל בילדים שלו, כל יום, כל היום. כמעט. בדרך כלל. לא כולם רוצים.
פתרון אחר, טוב יותר, הוא זה שמתאר אבא בית. אצלם שני ההורים מצליחים גם לעבוד וגם לטפל בילדיהם. אני מניחה שגם בדרך הזאת נעשים כל מיני ויתורים.
מדובר בסדר עדיפויות, ולכן, כן, צריך לבחור בזה, צריך לרצות את זה. זה, כלומר, לטפל בילדים שלך. אני אגב לא מדברת בשום מקום על הכשרה מקצועית אלא אך ורק על רצון.
המסקנה הטבעית אם כן היא שבאמת אב שבוחר בעבודה מעדיף לעבוד מאשר לטפל בילדים שלו. אבל הבעיה בעיני היא האילוץ שמחייב אותו לרוב לבחור ביניהם.
או לשבור את הכלים והכללים. ולזה לא כולם מסוגלים.
או למצוא פתרונות יצירתיים אבל בשביל זה צריך להתאמץ ולכן זה יכול לקרות רק אם העניין הזה מאוד חשוב לך.
למה העניין הזה לא מספיק חשוב לרוב האבות כדי שיתאמצו? שאלה טובה.
חזרנו לתחילת הדיון, אני יודעת. כנראה שאין לי תשובה.

בשמת - אני לא הבנתי ככה. כנראה שנצטרך לחכות ל [po]לילה טוב[/po] , שתסביר לנו למה היא התכוונה :-)

אילה - אין לי ספק שהחינוך הביתי מביא למיצוי את העניין של להיות עם הילדים שלך. זה הנקודה הכי חיובית שאני מוצא בחינוך הביתי... (יש צדדים שאני פחות אוהב, אבל זה לא נראה לי המקום לדיון הזה)
מצד שני, אני בכלל לא בטוח שכל האנשים מתאימים לטפל בילדים. מבחינתי, גם אם תגידי שבבסיס, כולם התאימו אבל החברה הדפוקה שלנו עיוותה אותם ככה שלא יתאימו יותר זה לא משנה - בסופו של יום, האנשים האלו סובלים משהיה ממושכת עם הילדים, ובטח שמטיפול בהם. אני לא בטוח שאפשר לשנות את העובדה הזו (אני גם לא בטוח שצריך לשנות אותה, אבל זה כבר קשור לתפיסת העולם שלי לגבי מהי 'החברה הטובה' והאם יש דבר כזה). הרבה מכרים וחברים שלי רואים טיפול בילדים כסבל, ולא נראה לי שאפשר לשנות אותם, לפחות לא בקלות. (נשאלת השאלה למה אנשים כאלה עושים ילדים...)

נראה לי ההסבר של לילה טוב .

ככה היה צריך להיות .שלגדל ילדים זה לא איזה עול . הם פשוט חיים במקביל לכל מה שקורה בשבט ויכולים ללמוד=להתחנך מכל מה שהם רואים ,להתנסות בהדרגה ולהשתלב כבוגרים במשהו ששיחקו בו מגיל שנה .

למשל , ילד/ה רואה את אביו מכין כלי ציד , מכין לעצמו כלי ציד /מקבל כלי ציד קטנים לצוד חיות קטנות ובגיל ההתבגרות יוצא לצוד חיה עם כולם.

עם כל השינויים שקיימים עכשיו , עם כל העבודה שהיא בעצם מול מחשב ומול קהל , זה מזכיר לי על הגישה האנטרופוסופית ששמעתי קצת עליה .לפי הגישה , חשוב לחשוף את הילדים לעבודה פיזית -יצרנית .
עבודות כגון : בישול , סריגה , נגרות וכ'.
אלה עבודות שהילדים יכולים לתפוס את התהליך שבהן.

לדעתי , גם עם עבודות על המחשב שהילד בעצם לא רואה ולא תופס את המוצר , חשוב לדעתי לראות אותו כעד לתהליך.
אבא שמנהל את עסקיו בטלפון , איך העסק מתנהל ? , שיחה עינינית ונעימה או חלילה, צעקות ועצבים ?
אבא יושב מול המחשב ועושה פרצוף של ט' באב , או מרוכז ועירני ושמח.
איך חוזרים מהעבודה ? - עיפים אך מרוצים , או עם כאב רגלים . מדברים על העבודה בארוחת ערב , על ההצלחות והמפלות , או שהס מלערב בית ועבודה ולא להכניס את זה הביתה , אבל ברור שזה נכנס , רק שמשקיעים אנרגיה בלהסתיר.

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
(חלקים מהתגובה הזו ומההתייחסויות אליה עברו ל [po]למה באופן[/po] )

[u]מצד אחד, את אומרת ש לא כל האנשים רוצים לטפל בילדים. המסקנה הטבעית של זה, אם אני ממשיך את קו המחשבה הזה, היא שנמצא את אלו שהכי רוצים\ות ומתאימים\ות, נשלח אותן לסמינר לגננות וניתן להן את הילדים של כולנו, לא?[/u]
לא לא לא.
אני אנסה לתרגם (אם טעיתי, תקנו אותי...):

לא כל האנשים רוצים לטפל בילדים = לא כל האנשים מעוניינים בחינוך ביתי.
הורים רבים, גם אבות וגם אמהות, מעדיפים לשלוח את הילדים מגיל כמה חודשים ועד בכלל (משפחתון-מעון-גנון-גן-יסודי-תיכון-צבא-אוניברסיטה-עבודה) למסגרות שבהן מישהו אחר נמצא עם הילדים שלהם.

אנשים שרוצים לטפל בילדים = אלה שרוצים לגדל את ילדיהם בעצמם, ובוחרים בכך.
אלה ההורים שמתוכם גם אלה שבוחרים בחינוך ביתי.

כך שלא מדובר באנשים בחברה הכללית שרוצים לטפל בילדים.
מדובר בהורים שרוצים או לא רוצים לגדל את ילדיהם בעצמם.
אלה שרוצים - יכולים לבחור בזה. אלה שלא - בחברתנו יש תמיכה תרבותית, חברתית וכלכלית רחבה למשלוח הילדים לגידולם של אחרים.

קצת התבלבלתי.
מצד אחד, את אומרת ש [u]לא כל האנשים רוצים לטפל בילדים[/u]. המסקנה הטבעית של זה, אם אני ממשיך את קו המחשבה הזה, היא שנמצא את אלו שהכי רוצים\ות ומתאימים\ות, נשלח אותן לסמינר לגננות וניתן להן את הילדים של כולנו, לא?
איך זה מסתדר עם חינוך ביתי?

לגבי זמן איכות - כשבן זוגי מגיע בערב הביתה, הוא מכין ארוחת ערב, מקלח, משכיב לישון, רב (אם כבר מדברים..) - כלומר בהחלט מטפל וממש לא רק עושה פאזלים.

הערת ביניים - אני מדברת על בעלי אבל חושבת שמייצגת משהו נרחב יותר, אולי - אבא עובד בחינוך ביתי, או משהו כזה, ונדמה לי שעוד כמה אמהות חינוך ביתי כאן הביעו הזדהות עם דבריי, כך שלא נראה לי שיש כאן עניין אישי מיוחד. אני מדברת עליו פשוט כי אותו אני מכירה, ובכל מקרה אין הכוונה שתחשוש להתייחס לנושאים שאני מעלה רק כי הם כאילו אישיים. זאת הדרך שלי לדבר על נושאים מהותיים. לבדוק איך הם עובדים בחיים שלי.

לגבי נטיית לבם של אבות לטיפול בילדים, בהמשך לדבריי הקודמים - כיוון שאורח החיים המערבי מחייב ברוב המקרים לבחור לעבוד בטיפול בילדים במקום בעבודה אחרת, והרי גם רוב הנשים לא בוחרות בבחירה הזאת, האין זה רק טבעי שיש אנשים שנמשכים לכך יותר ויש כאלה שפחות? בדיוק כמו שתשאל - איך זה יכול להיות שלא כל האנשים רוצים להיות עורכי דין? כך גם לא כל האנשים רוצים לטפל בילדים.
שוב, בחברה אידיאלית, בעיני, הטיפול בילדים נעשה כחלק משאר העיסוקים והעבודות של המבוגרים ובאותה סביבה, ומאפשר בכל מבוגר לעסוק במה שמעניין אותו או במה שהוא צריך לעשות, ואגב כך "לטפל" בילדים. במרכאות כי נראה לי שבדרך הזו הטיפול הוא הרבה פחות ישיר ומצריך הרבה פחות התכווננות והתרכזות מאשר בדרך המקובלת היום.

LOL

אופס :-0
זה מה שקורה כששנינו כותבים מאותו המחשב...

א מ ן !

< זה [po]וויני הפו[/po] או [po]אבא של[/po]... התבלבלתי לגמרי>

[u]מאוד היה קשה לו לשמוע את הטענה "אתה לא רוצה להיות עם הילדים" ואני באמת ובתמים חושבת שזה לא נכון ולא זה מה שמניע את האבות לבחירה בעבודה.[/u]
אני לא רוצה להתייחס לאבות ספציפיים, כי אני לא מכיר ואין לי סיבה להאמין שזה לא המצב. לכן, מה שאני אומר לא מתייחס בשום אופן לבן הזוג של [po]לילה טוב[/po] - אני סתם רוכב על הציטוט...
אם לשפוט לפי האבות שבסביבה שלי, אלו שאני מדבר איתם ומכיר אותם:
אין אבא שלא אוהב את הילדים שלו. רוב האבות גם רוצים לבלות איתם זמן.
הרבה אבות לא מבינים את מה שרוב האמהות שאני מכיר מבינות - יש איכות אחרת לגמרי לקשר עם הילד שלך אם הוא לא בנוי רק מחצי שעה 'זמן איכות' - גם אם זה באמת זמן איכות כמו פזל, סיפור, יצירה וכו' - אלא גם ממקלחת, החלפה, האכלה ואפילו ריבים פה ושם. מעבר לעניין שזה המקום שבו נעשה באמת החינוך, שם גם נוצרות מערכות יחסים ושם גם רגעי הכיף האמיתיים (אבל אל תצטטו את זה לאישה שלי, כי היא תשתמש בזה נגדי בפעם הבאה שיהיה צריך להחליף לילד ב3:00 בלילה! ;-)). עם כל האהבה שלי ל'זמן האיכות' הזה (שאין ספק שהוא איכותי), הרגעים הבאמת נפלאים הם מסיטואציות אחרות.

מצד שני, אולי זה לא משהו שצריך להסביר לאבות שבחרו בחינוך הביתי...

אני לא משלה את עצמי לגבי העבודה... זה מעולה כל עוד זה נמשך אבל ברור לי שזו נקודה מאוד סינגולרית בזמן (כבר 3 שנים) ומתישהו זה ישתנה.

באמת לא פשוט למצוא כזו קונסטלציה אבל אני חייב לומר שזה גם המון עניין של התווית הדרך ובחירות אישיות (כמו לסרב לתפקידי ניהול מחייבים או נסיעות תכופות לחו"ל).

נתמודד עם השינוי כשהוא יגיע ובינתיים אני מודה על מה שיש.

[u]אני לא יכולה לאלץ אותו לזה אם זה לא בא ממנו.[/u]
[u]כך גם ההחלטה אם הילדים יהיו בבית או במסגרות.[/u]

[u]זה ב-ד-י-ו-ק מה שקורה אצלנו.[/u]
איזה כיף לכם. באמת.
אבל בכמה עבודות אפשר לעשות את זה? אני יודעת שבעבודה של זוגי (הוא מנהל חברת תאורה לתערוכות ואירועים) - מעט מאוד. בעיקר טלפונים, שכשאתה עושה אותם אתה לא ממש זמין והילדים לא רואים אותך עושה משהו ברור.
זה קורה אצלנו בפעמים שהוא עושה עבודות בבית. ברגע שנעשית עבודה פיזית כלשהיא, שלי או שלו, הנוכחות שלהן הופכת לבלתי מורגשת אם כי מאוד ממשית - הכוונה - לא מפריעה. עבודה במחשב לא נכנסת לקטגוריה הזאת, וגם שערכתי ספרים עם דפים ועט זה לא ממש עבד.

לגבי חלוקת העבודה בינך לבין אמא - זה נהדר, כי זה מה שאתה רוצה ובוחר, אצלנו זה יותר כמו שתבשיל תיארה. אני לא יכולה לאלץ אותו לזה אם זה לא בא ממנו.

בעלי אומר, בנוסף למה שלילה טוב אומרת, שהוא לא היה יכול להיות כל יום בבית עם הילדים. (וזה לא שהוא לא יכול להיות אתם יום שלם כולל הרדמות בלעדי)
מבחינתו - היות וההחלטה לגבי עצמי אם להיות בבית או לעבוד היא שלי, כך גם ההחלטה אם הילדים יהיו בבית או במסגרות.

[u]מה שצריך להיות: גבר עוסק בעבודתו, ילדים מסתובבים סביבו, עוזרים לו, לומדים ממנו. אמא צריכה רגע שהוא יחזיק את התינוק, אז הוא מפסיק לרגע מעבודתו ואחר כך חוזר, וכך הלאה.[/u]
[po]לילה טוב[/po] - זה ב-ד-י-ו-ק מה שקורה אצלנו.

וגם ההפך... היינו הולכים כולנו עם אשתי לאוניברסיטה כשהיא היתה מלמדת ומבלים בדשא/חדר דוקטורנטים/מזכירות המחלקה/קפיטריה ובהפסקות היא היתה מצטרפת אלינו.
עכשיו כשהקטנה כמעט בת שנתיים אמא כבר נוסעת לבד יומיים בשבוע ואנחנו מבלים ביחד בבית/בבריכה/בג'ימבורי או אצל סבא וסבתא... "ימי אבא"

מאוד לא קל ומאוד לא פשוט מבחינת העבודה אבל ממולץ בחום. הבנות רגילות שאני עובד לידן (שומע מטליקה בפול ווליום באוזניות) ו"מפריעות" מעט מאוד. הקטנה מדי פעם מבקשת "דג...כחול...גדול" ומתיישבת עלי עד שאראה לה תמונות דגים מגוגל... אחרי 6-7 תמונות היא מתרצה.

גם לאמא זה יהיה נפלא, אגב.

תודה בשמת @}

[u]הדברים אינם סטאטיים, אנחנו לומדים תוך כדי תנועה והכל כל הזמן פתוח לגיוון ושינוי[/u]
חשבתי על זה. כן, וואלה, הילדים יגדלו, יצטרכו פחות אמא, יוכלו יותר אבא, אני אוכל לקחת חלק משמעותי יותר בפרנסה, הוא יוכל לקחת חלק משמעותי יותר בגידול הילדים. כן, בעיקרון זה נכון.
בפועל, אני לא רואה אותו עוזב את העבודה ומטפל בילדים. בדיוק כמו שאני לא רואה אותו הולך להיות עורך דין, נניח. זה פשוט לא העיסוק המועדף עליו. ייתכן מאוד שבשל אותן סיבות תרבותיות שמניתי קודם.
אבל אולי כן ישתנו המינונים, מי יודע..

אבא בית, נדמה לי שלמשפטים האלה התייחסתי -
[u]אני שואל את עצמי איך זה שהדבר שכל כך אהוב על כל כך הרבה נשים, כל כך שנוא על כל כך הרבה גברים[/u]
[u]גם אם לאבא יש פחות "רצון" להיות עם ילדיו[/u]
הם רוצים, רק שהם רוצים גם לעשות עוד דברים, ובגלל שאנחנו חיים בעולם שבו באופן מלאכותי העבודה מופרדת מעולם הילדים, הם נאלצים לבחור בין השניים. אותה טרגדיה של האמהות בעולם המודרני, אגב.
מה שצריך להיות: גבר עוסק בעבודתו, ילדים מסתובבים סביבו, עוזרים לו, לומדים ממנו. אמא צריכה רגע שהוא יחזיק את התינוק, אז הוא מפסיק לרגע מעבודתו ואחר כך חוזר, וכך הלאה.

לי יש "דיל" עם אשתי... כשהילד האחרון שלנו יהיה בן 5 - הופכים תפקידים!

מתי זה יהיה? שאלה מצויינת

אני בהחלט מצטרפת להתעניניות בדבריהם של האבות .


אני מרגישה שכאם אני מגיעה לשיעורים בזכות החינוך הביתי , שלעבור אותם זה משהו שאני מודה :"אני לא בנויה לזה ".(אם למשהו היה איזו אשליה בנדון ..)

אני לא מספיק מתוכחמת , לא מהירה , לא תמיד יש לי מצב רוח ובטח שלא כוח פיזי.(תינוקת במנשא וציוד ואוכל ..)
יש איזו דעה בקרב הציבור, שנשים טובות בעבודה במשימות במקביל , טוב , אז אותי זה מלחיץ , אני משתוקקת להתחיל משהו ולסיים .

אבל איכשהו , כשחושבים על הבחור הממוצע , על הזכר המתחנך בתרבות שלנו 'המהוללת' , ברור שגם לו יש קושיים ומכשולים רבים בדרך להגשמת עצמו כאב , כמחנך שלא בשוט (הרי זה לא חוכמה , ), אלא באהבה , בתשומת לב עדינה , תוך כדי ליווי ויצירת מקום לביטוי רגשות וכ'.

ילד שמגיל 0 שללו ממנו את המשחק בבובות , לעגו לו כשבכה , אמרו לו שלפנות לאמא = להלשין וזה הרי הדבר הכי נורא, לא לדעת לפתור לעצמך את הבעיות ולסבול בשקט , ולא לשתף אחרים במה שקשה ולהתמך בימים מסוימים .

אני לא אומרת שהמצב של הילדה בחברה הזו יותר טוב , חוץ מזה שהמשחק בבובות כיוון אותה לטיפוח וטיפול , בעצם יש את השיר הזה : " כשאת בוכה את לא יפה ".


העינין הכספי : נראה לי שצריך לקחת בחשבון את שלב הילדות המוקדמת כשלב המכביד ביותר . זה שלב שבו לקירבה של ההורה אל הילד אין תחליף ואין אפילו אפשרות לממדוד בכסףאת הרווחה נפשית וגופנית .
כמי שלא מתכננת הרבה ילדים , אני מניחה שאחרי שהילדים ישחררו אותנו קצת , יפנו לעינינהם ויפגינו יותר עצמאות , נוכל גם אנחנו לעסוק בתחומים אחרים.אנחנו כן עוסקים בזה עכשיו , אבל בנתיים אי אפשר ללכת עם זה למכולת .

[u]מאוד היה קשה לו לשמוע את הטענה "אתה לא רוצה להיות עם הילדים" ואני באמת ובתמים חושבת שזה לא נכון ולא זה מה שמניע את האבות לבחירה בעבודה[/u]
אני מסכים אתך לחלוטין שלא זו הסיבה לבחירה בעבודה ואני לא חושב שזו היתה הכוונה <הולך לקרוא שוב מה שנכתב...>
ניתנו כמה דוגמאות קיצוניות לשם המחשה ודווקא מתוך ידיעה שברוב רובם של המקרים זו [b]לא[/b] הסיבה מאוד עניין אותי לשמוע מה כן...
[hr]
[u]נראה לי שקשה מאוד להסיק מסקנות רק מהמסגרת (אבא הולך לעבודה אמא בבית) בלי להכיר את מה שבתוכה. אותן מסגרות בדיוק יכול כל זוג למלא בתוכן אחר לגמרי[/u]
מסכים לגמרי! גם עצם ההחלטה על חינוך ביתי מגיעה ממליון מקומות שונים ומשונים ועצם המושג "חינוך ביתי" רחב מאוד.
קשה מאוד לעשות כאן הכללות ולכן מאוד מעניין לשמוע את הזוית האישית של כל אחד.
[hr]

[po]אבא של[/po] - תתחדש על הניק.

כל כך מסכימה עם לילה טוב.

[u]הייתי מאוד מעוניין לשמוע את השקפתו של בעלך על עצמו כאבא ועל ההחלטות שהוא עשה והאני מאמין שלו.[/u]
אה, חשבתי שכתבו את זה לי. טוב, לא משנה, השיחה כבר נעשתה אז תאלצו לקבל דיווח..
כיוון שהוא לא מהכותבים, ניסיתי לדבר איתו (הוא גם לא כל כך מהמדברים D-:) על זה. השורה התחתונה (שלי) היא שזה לא שהוא ישב וחשב והכריע שחשוב לו יותר להתקדם בעבודה מלהיות עם הילדים שלו. מאוד היה קשה לו לשמוע את הטענה "אתה לא רוצה להיות עם הילדים" ואני באמת ובתמים חושבת שזה לא נכון ולא זה מה שמניע את האבות לבחירה בעבודה.
אני חושבת (וחלק מהמחשבות שלי מקורן בשיחה שלנו וחלק הן שלי) שיש כאן כמה דברים:
אלף, זה מה שמקובל לעשות, ובדרך כלל אנחנו עושים מה שמקובל עד שאנחנו נתקלים במשהו שלא נוח או שמפריע לנו. כל עוד הכול סבבה אנחנו ממשיכים מכוח האינרציה לעשות את מה שאנחנו עושים, ואת מה שמקובל לעשות סביבנו.
אני חשתי צורך להפסיק לעבוד ולהישאר עם הילדים למרות שזה היה מנוגד לכל מה שחשבתי ועשיתי עד אז. אבל, זה לא מחייב גם אותו לעשות שינוי אם השינוי הזה לא בוער בעצמותיו, או אם בוערים בו דברים אחרים, להלן -
בית, אבות רבים ובעלי ביניהם, תופסים את עניין הפרנסה כחלק מכריע בתפקידם ההורי, וזה מתעצם, אני חושבת, אם האשה מפסיקה לעבוד. אצל בעלי זה לדעתי ברמת דאגה קיומית. ברור לו שהוא מוכרח לדאוג לרווחתנו הפיזית והכלכלית. זאת האחריות שהוא בוחר לקחת על עצמו, ואני חייבת לציין שזו אחריות כבדה ורבת משמעות בתא המשפחתי, לפרנס.
גימל, הבחירה שלו להתקדם בעבודה נובעת בין השאר מכך שיש לו יותר חופש וגמישות לגבי זמני העבודה שלו, מה שמאפשר לו יותר להתאים את עצמו אלינו, ומכך שמשכורתו גדלה והוא חש שבכך הוא ממלא את תפקידו, כאמור. וכן משום שהוא ממלא תפקיד הרבה יותר מאתגר מכל הבחינות, ועבודתו הרבה פחות משעממת וקשה (פיזית) ממה שעשה קודם. נכון שבצדה יש גם אחריות רבה יותר ולפעמים גם שעות לא שעות (שהיו גם קודם).
דלת (שקשור לאלף), כן, התרבות שלנו שוביניסטית. מקובל בה שנשים מטפלות בילדים וגברים מפרנסים. העניין הזה מוטבע עמוק מאוד וקשה מאוד להשריש אותו. לא בטוחה שבמשפחות שבהן האישה עובדת המצב שונה. דווקא חושבת ששם הקונפליקט חמור יותר, כי היא גם עובדת וגם מטפלת בילדים.
אני לא אומרת שהמצב הזה אידיאלי אני פשוט מציינת שזהו המצב. יש כאלה שמצליחים להתגבר על ההטמעה הזאת ולהשתנות. זה נפלא. אבל לא כולם.
יחד עם זאת, אני רואה סביבי הרבה יותר אבות הרבה יותר מתפקדים ממה שזכור לי כילדה. ואני חושבת שיש בעניין הזה כל הזמן התקדמות. אולי איטית ומתסכלת, אבל יש.
הא, גם אצלנו החינוך הביתי גורם לו להיות הרבה יותר מעורב ופעיל בחיי הילדות, בגלל שהאוריינטציה של הבית היא שההורים מטפלים בילדים.
והגמישות בשעות, שלנו ושלו, מאפשרת לנו לנצל זמנים פנויים שלו, שאם היינו במסגרת לא היינו נהנים מהם. וגם אצלנו החופשים הם במנות קטנות.
וגם בלי חופשים - למשל פעם בשבוע הוא לוקח את הגדולה לשיעור רכיבה (נשאר אתה שם). זה התפקיד שלו.
וכשהוא מגיע הוא לא מתיישב על הספה לקרוא עיתון, אלא מטפל בילדות ובבית.
והוא מעורב לגמרי בהחלטות לגבי התנהלות הבית וגידול הילדות (למרות שלדעה שלי יש בחלק מהמקרים משקל רב יותר, כי אני זו שמנהלת את העסק הזה, וחלק מההחלטות משפיעות עליי יותר מאשר עליו).
לסיום, נראה לי שקשה מאוד להסיק מסקנות רק מהמסגרת (אבא הולך לעבודה אמא בבית) בלי להכיר את מה שבתוכה. אותן מסגרות בדיוק יכול כל זוג למלא בתוכן אחר לגמרי. והחינוך הביתי מטבעו קצת מערער את כל המסגרות.

[u]והאבא הוא במקרה הטוב שותף חלקי. וממה שאני שומע פה, נראה שגם רוב האבות מרגישים ככה...[/u]

אני לא מרגיש כך... השותפות היא לא בהכרח תמונת מראה של חלוקת השעות נטו. עצם השותפות והאמונה שלי באידיאולוגיה והעובדה שגם כשאני עובד אני לרוב בבית (באמצע הסלון ולא סגור בחדר עבודה), מאפשרות לי להיות שותף שווה ומלא - למרות שיש לי יחסית פחות שעות [b]נטו[/b] עם הבנות.

צריך לזכור שתמיד עדיף "שמחה עם ציץ"... "עצבנית עם ציץ" זה לא חוק טבע, לא אקסיומה מתמטית או גזרה משמיים ולכן לדעתי האישית אין לטיעון הזה כל תוקף!
לעומת זאת, בוא נבחן את הטיעון ש-"אני מודעת לחסרונות של בקבוק וליתרונות של ההנקה אבל יש לי סדר עדיפויות אחר וזו לא סיבה מספקת בשבילי כדי לשנות אותו או כדי לעבוד על עצמי בעניין - זו הבחירה שלי".

אני אולי מאוד לא מזדהה עם הטיעון הזה, אבל הוא "לגיטימי" ונעשה מתוך התבוננות מפוקחת ורחבה על הדברים.

הייתי שמח אם "ותיקי" האבות בחינוך הביתי פה (איתי, רועי, דני, ואחרים) יתרמו כאן מניסיונם ומחשבותיהם בנושא....

איזה כיף לחזור ולגלות שכל כך הרבה אנשים הגיבו לך :-)

[po]לילה טוב[/po] -
[u]לא מרגישה מקריבה שום דבר על מזבח שום דבר או מפסידה משהו, וכך גם הוא, אז נראה לי שהכול בסדר.[/u] - הוא שאמרתי. לי זה נראה פספוס, אבל לכל אחד יש את ההעדפות שלו. ול [po]אבא בית[/po] - אני שותף להשקפתך שעדיף לילד לגדול במשפחה שבה שני ההורים שותפים שווים לגידול הילדים, ובכלל להשקפתך לגבי שיפוטיות. אבל במקרה הזה אני מרשה לעצמי היעדר שיפוטיות, כי זה נכנס לטעמי בטווח הרחב של ההתנהגויות שכל עוד ההורים שלמים איתן, הילד יהיה בסדר בסופו של דבר - בניגוד לאלימות, או לזרוק את הילד מול הטלוויזיה, למשל. כלומר - נכון שהטיעון 'עדיף הורה מאושר מאשר הורה ש..." (בגרסה הכי מוכרת - עדיף אמא שמחה ובקבוק מאמא עצבנית וציץ) הוא מאוד בעייתי, ומגיע לפעמים לרמות לא הגיוניות. אבל כשמשתמשים בו במתינות, יש לו ערך. עכשיו נשארה רק השאלה איפה גבול המתינות :-) (עכשיו קראתי שוב וראיתי שאתה אומר בעצם אותו דבר. אז יופי...)

[u]ולגבי העניין הכלכלי - נראה לי שאם אתה עובד פחות אז זוגתך יכולה לעבוד יותר ואז זה אמור להתאזן פחות או יותר, לא?[/u] לא ממש. בדרך כלל שתי משכורות חלקיות הן פחות ממשכורת מלאה אחת - כי במשרה חלקית יותר קשה להשיג תפקיד טוב, להתקדם, לקבל העלאות וכו'.

ל [po]אבא בית[/po] - [u]לדעתי דווקא הגברים הם אלה שנדפקים בסיפור והם אפילו לא יודעים..._ (או כמו ש [po]רסיסים של אור[/po] אמרה: _אני מרגישה לפעמים שדווקא הבעל שלי הוא הקורבן בסיפור.[/u]). אני מאוד מתחבר לאמירה הזו. נהוג להסתכל על אי-שוויון מגדרי כאילו הגברים מרוויחים על חשבון הנשים, וההרגשה שלי היא אחרת - הנשים והגברים נדחקים לתפקידים מסויימים ומאולצים למלא אותם. שני הצדדים מפסידים, בסופו של חשבון (אם כי יש לציין שלרוב הנשים מפסידות יותר...)

ל [po]רסיסים של אור[/po] ול [po]בשמת א[/po] - אתן מכוונות בדיוק לאן שכיוונתי כשכתבתי את הפוסט הראשון כאן. למרות שאני מאוד אמביוולנטי לגבי חינוך ביתי, ברור לי שאחד היתרונות הגדולים הוא חיזוק של המשפחתיות, זה שהמשפחה כל הזמן ביחד (אני חייב לציין שלפני שאני לוקח בחשבון עקרונות חינוכיים כאלה ואחרים, זה פשוט נראה לי כיף...). ואיכשהו, ההרגשה שלי היא שקל מאוד להגיע למצב שבו האמא לוקחת לכיוון הזה, והאבא הוא במקרה הטוב שותף חלקי. וממה שאני שומע פה, נראה שגם רוב האבות מרגישים ככה...

ולסיום, [po]רסיסים של אור[/po] - [u]הייתי מאוד מעוניין לשמוע את השקפתו של בעלך על עצמו כאבא ועל ההחלטות שהוא עשה והאני מאמין שלו.[/u] מצטרף.

[u]אני מרגישה שברגע שאפשרנו לעצמנו באמת לחשוב, ולא לנוע בזרם הכללי, הרבה דברים נפתחו, הרבה אבנים הורמו וגילינו מתחתן ים של אפשרויות וצבעים[/u]
אני מאוד מזדהה.

אני רוצה להוסיף לדברים
[u]בעלי היה עובד באותה עבודה ובאותו היקף משרה עם או בלי חינוך ביתי[/u]
שבעלי עובד רק במשרה מלאה רגילה - אין אצלו אפשרות לשעות נוספות והוא גם אף פעם לא רצה.
מה שכן, לדעתי בזכות החינוך הביתי הוא חושב גם על המימוש העצמי שלו מעבר לעבודה.

לדעתי בזכות החינוך הביתי הוא לוקח שעות חופש או חצי יום חופש או יום חופש להיות עם הילדים או לפעילות משפחתית - שלולא החינוך הביתי לא היה קורה (ימי החופש בעבר פשוט הצטברו והצטברו והצטברו להם, אולי לאיזו נסיעה עתידית לחו"ל "מתישהו" שבה כביכול ננצל את ימי החופש האלה).

לכן, אף על פי שהוא לא ירד בהיקף המשרה (רק אני ירדתי, לחלוטין מבחירה שלי מפני שהשתנה לי סדר העדיפויות בחיים) - הוא בכל זאת יותר איתנו.
ללא ספק יותר אבא לילדינו מאשר בלי החינוך הביתי.
וגם יותר "פרטנר".
ומבחינה זו, אני מרגישה שאני דווקא רואה אצלנו [b]יותר שיוויון[/b] מאשר היה אילו היינו שנינו במשרה מלאה עם ילדים בגנים ובבתי ספר.

[u]לדעתי מאוד חשוב ש אף אחד לא חי בתחושת קורבנות או ויתור ושנינו רוב הזמן מרוצים מהבחירה שלנו[/u]

אני מרגישה לפעמים שדווקא הבעל שלי הוא הקורבן בסיפור. ברור שיש לו יכולת להחליט בעצמו אבל אני רואה איך השהייה שלי עם הילדים בבית יוצרת אצלו בקיעים וסדקים. זה כבר לא מובן לו מאליו לצאת לעבוד במקום לא מספיק אהוב. כאילו היציאה החוצה עכשיו צריכה להיות הרבה יותר משתלמת כי מה שיש בבית הוא מאד חזק ומושך.

וגם אני מאמינה שמדובר בתהליך - הדברים אינם סטאטיים, אנחנו לומדים תוך כדי תנועה והכל כל הזמן פתוח לגיוון ושינוי. עכשיו אני יותר בבית, עם תינוק יונק וילדים קטנים בסך הכל, אבל מדובר בהסתכלות מאד נקודתית. איפה נהיה בעוד חמש, עשר שנים ?? לא יודעת, אבל הגמישות ומרחב הפעולה גדולים לאין שיעור ממה שהיו [b]עבורי[/b] כשהייתי שכירה ולגמרי בתוך המערכת.

אני מרגישה שברגע שאפשרנו לעצמנו באמת לחשוב, ולא לנוע בזרם הכללי, הרבה דברים נפתחו, הרבה אבנים הורמו וגילינו מתחתן ים של אפשרויות וצבעים. לא תמיד זה פשוט, לפעמים אין כח להפוף אבן אחרי אבן, אבל אין ספק שנוספו לחיים שלנו הרבה יותר צבעים של הקשת.

בוא נשים לרגע את הפוליטקלי קורקט בצד...

אני חושב ששיפוטיות היא חלק אינטגרלי במעבר להיות שונה מהנורמה - הרי בגלל שהנורמה לא נראית לנו אנו פונים לאלטרנטיבות ובאמת ובתמים מאמינים שהן טובות יותר. לדוגמה, כשאני רואה אבא שבקושי רואה את ילדיו ביומיום אבל מוצא זמן לראות באדיקות את כל המשחקים במונדיאל - אני לא יכול להגיד שאני נשאר שווה נפש. לדעתי הוא עושה טעות וגם הוא וגם ילדיו מפסידים המון.

לדעתי הרעיון הוא להכיר בשיפוטיות הזו ופשוט "לוותר" עליה ולו רק לשם הבריאות הנפשית שלי. אני בהחלט לא מתכוון לתת ציון לאף אחד ואני לא חושב שיש לי איזה מונופול על האמת.

לפני 5 שנים, בתחילת התהליך האישי שלי, הייתי מאוד שיפוטי וחדור להט ואמונה. קפצתי על כל הזדמנות להעלות את כל אותם טיעוני הבעד והנגד בכל דיון אפשרי... זה עבר לי. אני באמת מאמין ש[b]כל החלטה[/b] שנעשית בעיניים פקוחות ומתוך יושר אישי היא לגיטימית לחלוטין ומתאימה למי שלקח אותה. לא כל אחד "בנוי" להשאר ימים שלמים עם 3 ילדים קטנים בבית ולא כל אחד בנוי לוורקוהוליזם ותחרותיות.

אני חושב שפעמים רבות ההחלטות לא ממש נעשות כך... הרבה פעמים יש אטימות לכל מה שהוא לא במיינסטרים, עושים "כי כולם עושים" או "כי חייבים וככה זה" או כי זה פשוט יותר מקובל ונוח. במקרים כאלה אני מרשה לעצמי להציג את זוית ההסתכלות שלי על הדברים ומשתדל מאוד להמנע משיפוטיות ולהתמקד במידע ורעיונות.

ועוד דבר - גם לפוסט-מודרניזם כזה יש גבולות משלו. צריך לזכור שההחלטות שלנו כמבוגרים משליכות חזק מאוד על ילדנו ולהם אין "מילה" בעניין. מחובתנו לדאוג לרווחתם ולאינטרסים שלהם לפחות כמו לשלנו וכאן לדעתי נמצא הבסיס לגבול הלגיטימיות. בצורה פשטנית מאוד הייתי אומר שהחלטה של האב להיעדר בפועל מחייהם של ילדיו כי "צריך לפרנס/הוא לא בנוי לכך /יש להם אמא בשביל זה" למשל - היא לא לגיטימית בעיני. יש מי שיחלוק עלי (כמובן) אבל זו דעתי ואני גם מרשה לעצמי לבטא אותה לא כביקורת או שיפוטיות אלא מתוך ציון ערך מסויים, בדומה ליושר או חמלה. לילדים יש זכות לשני הורים.
האם גם בחירה בחינוך ע"י עונשים פיזיים היא לגיטימית לחלוטין? איפה עובר הקו? כפי שאמרתי - באופי האיזון שבין צרכי הילד לצרכי ההורים.

[hr]

לגבי האפליה ואי-השיוויון - זו סוגיה מרתקת אבל קצרה היריעה... גם לי זה לא ברור כלל אבל מראש אני לא "בנורמה" אז זה לא מפתיע. עצם האפליה בשוק העבודה גורמת לאופציית ה"גבר בעבודה, האשה בבית" להיות ברירת מחדל לרוב. הבנות שלי הם החמצן של חיי והייתי מוכן ללא היסוס להחליף תפקידים עם אשתי ו"מקנא" ביכולתה ללדת ולהניק. בעולם מושלם היינו יכולים שנינו ללדת ולהניק ואז באמת היה שוויון מלא. לדעתי דווקא הגברים הם אלה שנדפקים בסיפור והם אפילו לא יודעים...
< שוב חוטא בהכללות גסות לשם פשטות הכתיבה...>

[hr]

פה אני מגיע לשאלה לגבי הלגיטימיות של חילוף התפקידים. קשה לי להאמין שתצליח למצוא תשובה אחידה מהקהילה כולה... המגוון כאן הוא רחב מאוד.
אין פה ציונים, סף קבלה או מבחני התאמה ויש מקום [u]כמעט[/u] לכולם.

עדיין, אחד הקונצנזוסים הבודדים פה הוא על חשיבות ההנקה מבחינה רגשית ומשפחתית - הרבה מעבר לתזונה. זה לא כל-כך מסתדר עם אמא ורקוהולית ש [u]מחכה לתום ששת שבועות חופשת הלידה שהיא חייבת לקחת וחוזרת לעבודה של צאת החמה עד צאת הנשמה[/u]

אני כבר אמרתי שגם המקרה ה"רגיל" בעייתי בעיניי ולכן גם המקרה ה"הפוך" - בוודאי כשמדובר בתינוקות קטנים. זה נוגע שוב לאיזון ולהתחשבות בצרכיהם של הילדים. כמובן יש מי שיגיד ש"שזה בכלל לא משנה בקבוק או הנקה" ו"ממילא הם לא זוכרים" ועוד ועוד. אני לא מסכים איתם.

זו שאלה יפה והייתי בעצמי שמח לשמוע מה אנשים פה חושבים עליה (ובואו נשים לרגע את עניין ההנקה בצד - רק לצורך הדיון התיאורטי).

[hr]

[po]לילה טוב[/po] -לדעתי מאוד חשוב ש [u]אף אחד לא חי בתחושת קורבנות או ויתור ושנינו רוב הזמן מרוצים מהבחירה שלנו[/u]

עלינו לבחור בחירה בה אנו באמת שלמים כי התחושה שאנחנו מקריבים בשביל הילדים סופה להתנקם בהם ובנו...

הייתי מאוד מעוניין לשמוע את השקפתו של בעלך על עצמו כאבא ועל ההחלטות שהוא עשה והאני מאמין שלו. אני תמיד מוצא המון תובנות חדשות דווקא ממי שלקח החלטות שונות ממני וזה גורם לי לבחון מחדש כל פעם את ההחלטות שלקחתי בעצמי. לדעתי זה יהיה מאוד מועיל ומפרה פה לדיון.

אופס - הקטנה מתעורת אז אני ניגש.... לילה טוב

[u]לגיטימי?[/u]
כן.
לגיטימיות היא לא כל כך העניין. אני לא מחפשת לגיטימציה ממישהו אחר.
כל עוד אני שלמה עם מה שקורה בבית, מרגישה שבן זוגי נוכח מאוד בחיי הילדות, ממש לא חושבת שהוא שונא להיות איתן, גם אם קשה לו לפעמים. מבינה שהוא עושה בחירה מקובלת יותר ממני וזכותו להיות במקום הזה, מפרגנת לו את זה, והוא לי את הבחירה שלי. לא מרגישה מקריבה שום דבר על מזבח שום דבר או מפסידה משהו, וכך גם הוא, אז נראה לי שהכול בסדר.
יש כנראה מספר וריאציות על החינוך הביתי כמספר המשפחות העושות אותו, גם בעניין הזה. ורוב הצבעים הם אפורים. לא שחור ולבן.
והגלישה היא איטית. עוד ועוד אבות לוקחים להם את הזכות הזו, לעבוד פחות ולהיות יותר עם הילדים שלהם, וכבר עכשיו הבחירה הזו לגיטימית (ובמחוזותינו אפילו רצויה)ובסוף היא גם תהיה מקובלת.
(אותו הדבר בדיוק, אגב, אפשר להגיד גם על נשים)

ולגבי העניין הכלכלי - נראה לי שאם אתה עובד פחות אז זוגתך יכולה לעבוד יותר ואז זה אמור להתאזן פחות או יותר, לא?

אני מרגיש שהדיון הזה הולך קצת למקום השיפוטי, והוא ממש לא מתאים לי.
אין לי כוונה לחלק ציונים לאף זוג. אני חושב שזוג שמחליט שהבעל ילך מלא לעבודה והאשה תישאר מלא בבית עושה מעשה לגיטימי לחלוטין (למרות שלדעתי, הוא מפסיד המון), בדיוק כמו זוג שמחליט להתחלק באופן שווה בדיוק בכל מטלות הבית והטיפול בילדים.
אפליה ואי-שוויון הם לא דברים שאפשר להסתכל עליהם ברמת המשפחה הבודדת. האפליה מתחילה לא כשבמשפחה אחת האב הולך לעבודה ולא מקדיש זמן לילדים - האפליה מתחילה כשזה קורה בכל (רוב) המשפחות. אם אני יוצא מנקודת ההנחה שאין משהו פנימי באבות שגורם להם לשנוא ילדים, אני שואל את עצמי איך זה שהדבר שכל כך אהוב על כל כך הרבה נשים, כל כך שנוא על כל כך הרבה גברים.

דרך אגב, שאלה שעלתה לי בעת כתיבת הפוסט הזה - האם 'קהילת באופן' (או משהו כזה) תתייחס באותה הבנה לזוג ההפוך - האם מחכה לתום ששת שבועות חופשת הלידה שהיא חייבת לקחת וחוזרת לעבודה של צאת החמה עד צאת הנשמה, האבא נשאר עם התינוק ועם מקפיא מלא חלב שאוב, מעכשיו ועד גיל 18. לגיטימי?

קודם כל תודה על הדיון המרתק הזה ועל הקולות החדשים והחשובים שלכם פה.
שנית, גם אצלנו זה נכון -
[u]בעלי היה עובד באותה עבודה ובאותו היקף משרה עם או בלי חינוך ביתי.[/u]
שהיא משרה מלאה+ עם המון אחריות, הרבה שעות והרבה סיפוק אני מוכרחה לציין. זאת אומרת שמבחינתי זה נתון שהוא לא היה יורד במשכורת או בשעות או במשרה כדי להיות עם הילדים. זה פשוט לא היה קורה.
לכן, הבחירה בחינוך ביתי היתה בהחלט שלי. אני בחרתי להיות בבית ולא לצאת לעבודה (בארבע השנים הראשונות של הורותי עבדתי באופן חלקי מהבית בעריכת ספרים, עכשיו (שבע שנים) התחלתי לעסוק במשהו אחר שאמור להכניס קצת כסף).
ברור שאם הוא היה מתנגד וחושב שזה ממש לא טוב וכו', זה לא היה קורה.
הוא מסכים עם הדרך, הוא תומך ברוח ובמעשה (טוב, חוץ מהפעמים שלא..) והוא חלק מקהילת החינוך הביתי כאן, כי יש לנו פעילויות גם מעבר ליומיום שכוללות בתוכן אבות, ומתוכן כבר יש קשרים חברתיים ואישיים, אבל בפועל זה כרוך בעיקר בעשייה ובחירה שלי.
אז כן, השורה התחתונה היא שאנחנו הזוג הקלאסי הזה שהבעל כל היום בעבודה והאמא כל הזמן עם הילדים (אה! אבל עכשיו הוא הלך איתם לפעילות של קב' החינוך הביתי לקראת שבועות, שנערכת ברפת שבה עובד אבא חינוך ביתי אחר, שגם אשתו עם הילדים אבל מתפרנסת קצת מהבית וכך הלאה.. הדברים כרוכים זה בזה).
זאת אומרת בהכרח שהבנות שלי מקבלות מסר לא שיוויוני? אולי.
אבל מה שחשוב לי הוא שהן רואות שכל אחד מאתנו בחר ובוחר מה לעשות עם חייו. אף אחד לא חי בתחושת קורבנות או ויתור ושנינו רוב הזמן מרוצים מהבחירה שלנו.
חייבת להוסיף שחשבון הבנק לא נראה משהו, ואני לא מרגישה שתרבות הצריכה לגמרי מדלגת עלינו, אבל - זה לא בעיה שמייחדת רק את החינוך הביתי, לא?

פתאום שמתי לב שלא אמרתי...
[u]אני לא חושב שאתה [po]אבא של[/po] אם אתה מתחבט בסוגייות האלה... תשקול להחליף ניק.[/u]
תודה על המילים היפות.

<[po]אבא של[/po] שהוא באמת סתם אבא - מוצא זמן לשבת ב18:00 מול המחשב. פויה>

[u]הברירה היא גם לא או חינוך ביתי או מערכת החינוך.[/u]
פרט, נמק, הדגם והסבר (רואים באיזה צד ההורים שלי בחרו, לא? :-))

[u]בחירה בחינוך ביתי לא בהכרח גוררת חיי מחסור וחלוקת תפקידים מסורתית קיצונית.[/u]
נכון.
אני ממש חייבת לשוב ולהדגיש שכל משפחה, ממש כל משפחה, בוחרת לה את המסלול שלה.
ההבדלים בין המשפחות ענקיים.

אבל אני מוכרחה להגיד שאצלנו, לדוגמא, בעלי היה עובד באותה עבודה ובאותו היקף משרה עם או בלי חינוך ביתי.
עם זאת, גם בזכות החינוך הביתי (וגם מפני שהוא אדם "משפחתי", כמוני) אני מרגישה שהוא [b]הרבה יותר איתנו[/b] מאשר אם לא היינו בחינוך ביתי.
יוצא, שהמשפחה שלנו יותר מלוכדת וגם יותר שיוויונית בזכות החינוך הביתי.
אני אישית לא מרגישה ש"ויתרתי על הקריירה" אלא שאני "מגשימה את עצמי".
זה מאוד חשוב.
ואנחנו גם ממש לא חיים חיי מחסור....

כמו שאמרתי בפוסט הקודם - יש מגוון דרכי התמודדות - לפחות כמספר המתמודדים.

אני מאמין שהכי קשה זה למקם את עצמנו איפהשהו באמצע אבל לדעתי זה גם המקום הנכון ביותר עבורי להיות בו (וגם נקודת האמצע היא עניין גמיש מ-א-ו-ד).

אני מסכים עם שניכם ש [u]אי-בחירה בחינוך ביתי לא בהכרח גוררת את כל הנקודות שמנית[/u] ואין ספק שיש יותר משתי אלטרנטיבות קיצוניות.

באותה מידה, בחירה בחינוך ביתי לא בהכרח גוררת חיי מחסור וחלוקת תפקידים מסורתית קיצונית. כפי [po]שסתם אבא[/po] כתב: [u]נראה לי שביום שבו אאמין באמת שהמקום הכי טוב לגדל את הילדים שלי זה בבית, אמצא את הדרך להסתדר עם כל השאר.[/u]

אני מאחל לכולנו למצוא את האיזון הנכון עבורנו ועבור משפחתנו, מתוך התבוננות מפוקחת במציאות ומתוך הקשבה לקולות הפנימיים שלנו ולצרכי ילדינו ובנות זוגנו.

[u]כמובן שיש דברים אחרים, שבאים קומפלט עם מערכת החינוך.[/u]
הברירה היא גם לא או חינוך ביתי או מערכת החינוך.
אם אלו היו שתי הברירות היחידות שלנו, היינו מעדיפים חינוך ביתי.
עם זאת, אני לא חושב שזה נכון לבחור בחינוך ביתי רק מפני שהחלופה הרבה יותר גרועה.

[po]אבא בית[/po] - קודם כל, כשאמרתי ש [b]חינוך ביתי זה יופי של פלטפורמה למשפחות שבהן האמא (בד"כ) רוצה להיות הרבה עם הילדים והאבא פחות[/b] הייתי (די) ציני. אתה תיארת את המקרה שבו זה קורה בחינוך הביתי, מאידך אפילו לא צריך לתאר את המצב שבו זה קורה בחינוך הממסדי.

לרשימת הנקודות שלך אין לי להשיב אלא את מה ש [po]בר עדש[/po] אמר. זה לא או חינוך ביתי או משפחה צרכנית/וורקוהוליקית ממוצעת. אני מקפיד להיות עם הילדים שלי לפחות 4 שעות ביום, ושאלו יהיו 4 שעות שמוקדשות רק לי ולהם (ולאמא שלהם) לא במובן של לא ללכת לחברים/בריכה/סבסבתא, אלא במובן של אנחנו ביחד, ובזמן הזה אני לא עושה [b]שום דבר אחר[/b]. כמובן שיש דברים אחרים, שבאים קומפלט עם מערכת החינוך - אבל מן הסתם, אני מעריך את המערכת הזו ונותן לה קרדיט יותר ממך (לא על חשבון לבדוק אותה, כמובן).

בסופו של דבר, אני חוזר על השורה האחרונה מהפוסט הקודם שלי: [u]נראה לי שביום שבו אאמין באמת שהמקום הכי טוב לגדל את הילדים שלי זה בבית, אמצא את הדרך להסתדר עם כל השאר.[/u]

[po]אבא בית[/po],

אי-בחירה בחינוך ביתי לא בהכרח גוררת את כל הנקודות שמנית, ולמעשה אף לא אחת מהן. לא להיות בחינוך ביתי אומר שהילדים נמצאים בין 4 ל-8 שעות ביום ללא ההורים, ועם ילדים אחרים. באיזה מקום הם נמצאים, באיזו חברה, ובהשגחת אילו מבוגרים - זו בחירה של ההורים, והם לא בהכרח יבחרו ברע ביותר.

אני כלל לא מסכים שהחלוקה במסורתית של "אבא בעבודה-אמא בבית" היא פלטפורמה טובה - גם לא בחינוך הביתי. אני מאמין בכל ליבי בהורות שווה והדרך הכי טובה לחנך לכך זה בדוגמה אישית לילדים "אבא ואמא גם בבית וגם עובדים". גם אם לאבא יש פחות "רצון" להיות עם ילדיו - זו עדיין לא פלטפורמה טובה לדעתי.

אין ספק שלקיחת אחריות על החינוך והיומיום שלנו כמשפחה מעמיד קשיים שאין בחינוך ה"רגיל" אבל גם נותן המון בונוסים שבגללם אנחנו בוחרים בדרך הזו.

בסוף כל אחד בוחר את המינון שמתאים לו.

אבל, ופה יש אבל גדול, אל תחשוב שבאורח החיים ה"רגיל" אין קשיים, פשרות וויתורים שבעיני קשים בהרבה מאלה שכרוכים בחינוך ביתי. הם פשוט מתבטאים בתחומים "לגיטימיים" חברתית ותמיד אפשר להגיד "אין מה לעשות - צריך להתפרנס" ו"ככה החיים - צריך להתרגל" וישר כולם מקבלים הכל בהבנה....

[list]
[*] את העובדה שילדים רואים את הוריהם שעתיים ביום ברוטו.
[*] את הזוועות של מרבית מוסדות ה"חינוך"
[*] את תרבות הצריכה והמותגים.
[*] את האלימות והניכור שבחברת הילדים.
[*] את התחרותיות האין סופית
[*] את אובדן התמימות של הילדים שצריכים להתחברת כל כך מהר ולהתיישר למערכת דורסנית ואטומה לרוב.
[*] את ההורות המאוד מוגבלת שלעיתים מסתכמת ב 20 דקות "איכות" ביום.
[*] את הצורך לעצום עיניים כדי להאמין שכל המחירים האלה לא ממש גדולים.
[*] ועוד ועוד ועוד....
[/list]

לא בטוח שאלו פשרות קלות יותר... לא בשבילי.

אני חושב שהכי חשוב לפקוח עיניים ולעשות עם עצמך חשבון נפש נוקב במה אתה מאמין מעבר לאילוצים. אחר כך - כל מה שתחליט יהיה הדבר הנכון עבורך ולא משנה מה תבחר.
העיקר לפתוח עיניים, להסתכל למציאות בעיניים ולהקשיב לעצמך.

אני יודע שאני נשמע קצת קיצוני אבל אני מציג את המציאות כפי שאני רואה אותה וזה סובייקטיבי לחלוטין. כמובן שאני יכול גם להעלות מליון נימוקים רציונליים ואובייקטיביים למה זה נכון אבל זה ממש לא רלוונטי. בסוף זה עניין של אמונה ובחירה. עצם העובדה שאתה שואל אומר שאתה עושה את הדבר הנכון - רק תשמור על ראש פתוח ואל תיקח שום דבר שאקסיומה.

בהצלחה ותרגיש חופשי לשאול עוד.

נענה ראשון לדבר האחרון - הניק הוא הדבר הראשון שעלה לי כשבאתי לכתוב תגובה. אשקול...

המון תודה לכולם על ההתייחסות. קודם כל, אני חייב לתקן איזשהו מצג שווא שנראה לי שנוצר פה בטעות - אני לא רגע לפני החינוך הביתי. למעשה, אני די רחוק מהבחירה הזו, מכיוון שלמרות שיש הרבה דברים שאני מסכים איתם, יש דברים נוספים שאני ממש חלוק עליהם, והם כבדי משקל יותר. אשתי, לעומת זאת, די מתעניינת - ולפי מה ששמעתי במעגל, אין לי הרבה סיכוי לעמוד על דעתי במצב כזה :-)

לגבי עניין ההסתפקות במועט - הבעיה הגדולה היא שאת הבחירה הזו כבר עשינו, ואנחנו מוותרים על רמת חיים חומרית בשביל איכות החיים שאינה חומרית - ממקצוע מעניין ועד זמן לילדים. במצב כזה, קצת בעייתי לעשות שוב את אותו הדבר, כי איפה שאנחנו מוכנים כבר התפשרנו. לכן אני מצד אחד מאוד מסכים עם הרבה דברים שאתה אומר - לוותר על מה שכולם קוראים לו בונוסים, או אפילו מה שכולם קוראים לו חיים טובים, בשביל מה שאני מאמין שהוא החיים הטובים (כן, אני מוכן לוותר על ערב בפאב לטובת לקום מוקדם ולשחק עם הילדה שלי. יש שיגידו שאני דפוק).
וכאן אני חוזר למה שפתחתי איתו את הדיון הזה - מההתרשמות שקיבלתי בדיון, חינוך ביתי זה יופי של פלטפורמה למשפחות שבהן האמא (בד"כ) רוצה להיות הרבה עם הילדים והאבא פחות (ועל זה אנחנו מסכימים). השאלה היא האם זו לא פלטפורמה שיוצרת קשיים לזוגות שמנסים לקיים הורות שוויונית, וההרגשה שלי היא שברוב המקרים (ויונת היא ללא ספק יוצאת מהכלל פה), צריך לוותר על חלק מהשוויוניות, או לחילופין - לעשות ויתורים משמעותייים ברמת החיים.

אבל בסופו של דבר, אני מסכים איתך - נראה לי שביום שבו אאמין באמת שהמקום הכי טוב לגדל את הילדים שלי זה בבית, אמצא את הדרך להסתדר עם כל השאר.

אז ככה... הניק שלי מחייב אותי לענות באריכות :-D

אחד הנושאים שניסו לגעת בהם במעגל הוא מי הוביל את התהליך ומה מקומם של האבות בסיפור. כדי לענות על שאלתך צריך לדעת איפה אתה בתהליך.

יש מקרים בהם האב לא ממש קיים במשוואה ובעיקר רואה את תפקידו כמפרנס... אם האם רוצה חינוך ביתי - בבקשה! זה רק נותן יותר צידוק להשקיע בעבודה "כי מישהו חייב לפרנס ולהכניס יותר כסף". זה לא שלא אכפת לו מילדיו... הוא סומך על אשתו ויתכן שהוא גם מאמין שחינוך ביתי הוא הכי טוב שיש. זה פשוט לא חלק מהגדרת התפקיד שלו.
במקרה כזה הפתרון הוא באמת להגדיל הכנסות כדי "לפצות" על המשכורת החסרה ע"י התמסרות והתחייבות של האב לעבודה ודחיפת הקריירה שלו למעלה ככל האפשר.

יש מי שיראה פה מצב של WIN-WIN... כלכלית המצב נשאר טוב (ואולי אף משתפר), האב ממשיך לפתח את הקריירה ולילדים יש תמיד הורה איתם עם כל היתרונות של החינוך הביתי. חוצמזה אבא מפצה בסופ"ש, לא? לעומת זאת, יש מי שיצביע על המחיר הכבד של היעדר אבא בבית גם ברמה האישית וגם מבחינת הדוגמה הזוגית שיש לילדים.

אני מרשה לעצמי לנחש שיש לא מעט משפחות פה שבחרו בדרך זו, עם המחיר המשתמע ממנה - מכל מיני סיבות. אולי בעיקר בגלל שהדרך השניה היא לרוב קשה בהרבה לביצוע גם מבחינה מעשית וגם מבחינה פסיכולוגית - להוציא את עצמנו מתוך תרבות הצריכה ולהיות באמת אאוטסיידרים לתרבות ה"מערבית".

כדי לבחור בחינוך ביתי וגם לממש הורות שווה ככל האפשר יש צורך לרדת משמעותית בהוצאות ולשנות סדרי עדיפויות בחיים. אלא אם יש לך דוד עשיר באמריקה :-)
נניח לצורך הדיון שלאב יש כושר השתכרות גבוהה יותר... לכל היותר הוא יכול להתחייב למשרה מלאה וגם אז לא למשרה תובענית ומתגמלת במיוחד. האם יכולה להתחייב לחצי משרה לכל היותר וגם אז חייבת להיות גמישות גדולה ויכולת של שני בני הזוג לעבוד לסירוגין. כדי להגיע לכזה סידור תצטרכו כנראה להתפשר המון לגבי סוג המשרות וגובה השכר - וגם אז לא פשוט להצליח למצוא כזה סידור.

לכן הברירה היא לרדת בהוצאות ולשנות סדרי עדיפויות כדי שהכסף ילך לאן שבאמת חשוב. זה אומר לחשוב מחדש על רמת המגורים, מגורים בפריפריה, הוצאות על מוצרי צריכה ועוד ועוד.
יש פה גם המון הסתגלות פסיכולוגית כדי להיות מסוגל לומר לעצמך (ולאחרים) שאתה מגשים את עצמך דרך המשפחה והילדים ולא דרך משכורת, בונוסים, נסיעות לחול ומחשב נייד מהעבודה.

ניתן ללכת פה צעד נוסף ובאמת לנסות ולהתנתק מכל תרבות הצריכה וללכת לכיוון שתיארה [po]בשמת א[/po] - אבל גם זה לא מתאים לכל אחד.

יש כמובן המון דרכי התמודדות שונות - בערך כמספר האנשים המתמודדים. כדי להמנע מהכללות נוספות אני אפנה לסיפור האישי שלנו שלדעתי יותר קרוב אליך מאשר הכיוון שתיארה [po]בשמת א[/po] .

[hr]
מאיפה להתחיל...אולי עם תיאור מצב.

אני עובד כמהנדס פיתוח בכיר באותה חברת סטארטאפ כבר 8 שנים. אשתי מרצה באוניברסיטה ועומדת לסיים את הדוקטורט שלה בקרוב מאוד.

בשלוש השנים האחרונות אני עובד משרה מלאה ללא שעות נוספות - 4 ימים בבית ויום אחד בעבודה לישיבות וכדומה. אשתי מלמדת יומיים בשבוע באוניברסיטה ובימים האלה אני עם הבנות (בנות 5 ושנתיים). את הימים האלה אני משלים בשישבת בבית. כך יוצא שכמעט תמיד שנינו בבית ואנחנו עובדים לסירוגין במשרה וחצי.

המחיר הוא מצד אחד בפשרות גדולות בעבודה - אשתי דחתה פרוייקטים ומחקרים רבים כולל פרסים אקדמאים כדי לא לחרוג מיומיים בשבוע ולהשאיר זמן לדוקטורט. אני מרוויח חצי ממה שאני יכול מבחינת כישורים וניסיון ודחיתי הצעות עבודה והצעות רבות לקידום כדי לא להיות מחוייב יתר על המידה לעבודה ולשמור על הגמישות שלי בשעות ועל העבודה בבית.
מצד שני יש גם מחיר בסעיף של ההוצאות - אין לנו חסכונות, בית, רכב או אפילו מחשב משלנו, יש טלביזית 21 אינטש ישנה, אין DVD, אין כבלים, אין פלאפונים משוכללים, קונים בגדים ונעליים בתדירות נמוכה ועוד ועוד (אבל יש המון צעצועים).

אנחנו בחרנו לא להתפשר בנושא הדיור (גרים בבית פרטי בשכירות בישוב וילות) ובנושא האוכל. אנחנו אוהבים לאכול ולאכול טוב...

זה הפתרון (הזמני) שלנו ובשבילנו הוא הכי מתאים... מצד אחד רוב הזמן כולנו ביחד (המחשב שלי בסלון) ולבנות שלי יש כמעט תמיד שני הורים נוכחים וזמינים ולנו יש אותן כמעט 24 שעות ביממה.
מהצד השני שנינו ממשיכים להתקדם ולהתפתח בקריירה שלנו ומכניסים מספיק כסף כדי לא לעשות פשרות גדולות מדי. זו לדעתי גם דוגמה טובה לבנותינו - שיראו שאפשר לשלב ושלשנינו יש גם חיים וקריירה גם מחוץ לבית.

כמובן שיש לכך מחירים...
[list]
[*] בפשרות הכלכליות כמובן.
[*] אין לנו אף פעם יום חופש ביחד כי תמיד מישהו מאיתנו עובד.
[*] אף פעם אין "זמן עבודה" בנפרד מ"זמן משפחה" - הם שלובים עמוק אחד בתוך השני וקשה מאוד לקיים את הגבול ביניהם.
[*] אין כמעט הפוגות מהתא המשפחתי ומהזוגיות - אנחנו כולנו ביחד 24/7 בד"כ, בלי הפסקות קפה עם החברה מהעבודה...
[*] הקריירות שלנו ממש "עלובות" ביחס לכישורים וליכולות שלנו ולפעמים זה "מדגדג" לקפוץ על אחת מההצעות המפתות שעולות מפעם לפעם, בייחוד אחרי הסתכלות על מצב החשבון בסוף החודש.
[*] יש עוד אבל אני חייב לישון...
[/list]
[hr]

אני מקווה שזה עוזר לך [po]אבא של[/po] ...

בשורה התחתונה, ההחלטה על תפקידך כאבא לא קשורה רק לחינוך הביתי אלא לאיזה אבא אתה רוצה להיות. בחירה בחינוך ביתי רק מחדדת את הבחירה הזו ומאלצת אותך לגבות אותה גם במעשים - יותר מאשר בחינוך "רגיל".

אני מסכים אם [po]בשמת א[/po] שהבחירה בחינוך ביתי היא עניין של אמונה ופילוסופיית חיים יותר מכל דבר אחר וכך גם הבחירה שלך איפה אתה נמצא כאבא בתהליך. אם תהיה שלם עם הבחירה שלך ותאמין בה - אתה כבר תמצא את הדרך שלך לאזן בין הדברים.

ודבר אחרון להלילה - אני לא חושב שאתה [po]אבא של[/po] אם אתה מתחבט בסוגייות האלה... תשקול להחליף ניק.

נראה לי שמי שבוחר בחינוך ביתי, עושה זאת בדיוק מאותם שיקולים שאינם שיקולים של כסף.
משיקולי כסף, עושים בחירות אחרות, בחירות צרכניות פרופר.
אולי ישלחו את הילד לפחות חוגים.
אולי יבדקו שוב את ההוצאות ויעשו בחירות צרכניות אחרות.
אבל הבחירה בחינוך ביתי, למיטב ידיעתי והבנתי, לא נעשית בדרך כלל מתוך שיקולים כלכליים.
ז"א, שמי שזה חשוב לו, מוצא איך להסתדר.

נראה לי שאת לא מבינה את הנקודה שלי.
אני מאוד מעריך את היכולת שלך להסתפק במועט (באמת - זו תכונה שמדורגת גבוה מאוד אצלי). אבל את מבחינתי לא דוגמא טובה בתור תשובה לשאלה שלי - אם אתם ממילא הייתם מסתדרים עם משכורת אחת, גם בחינוך הביתי וגם לא, אז אין כאן תשובה בשבילי.
אני שואל את עצמי מה עם מי שחי ממילא באוברדראפט - האם כשהוא עובר לחינוך הביתי, הוא צריך להגדיל את ההכנסות ו\או להקטין את ההוצאות? הדרך הקלה ביותר להגדיל את ההכנסות זה שעות נוספות\עבודה עם מחוייבות גדולה יותר עבור בן-הזוג שלא בחינוך הביתי.

הבחירה (או אי הבחירה) שלי בחינוך הביתי גם לא קשורה לכסף. היא קשורה, בהיבט הזה, לזמן שיהיה לי עם הילדים שלי ולהם עם אבא שלהם. זה שווה הרבה יותר מכסף, אבל זה פונקציה של כסף.
כמובן שזה לא השיקול היחיד - יש עוד הרבה שיקולים, חלק יותר חשובים, ובכולם אני עדיין מתלבט (ודי רחוק מלהסכים, יש לציין...) אבל פה למעלה כתוב "אבהות בחינוך הביתי", אז זה מה שאני מתייחס אליו כרגע :-)

[u]אם אתה לא רוצה לשעבד את עצמך לעבודה, הורידו את רמת חייכם (או יותר נכון - את רמת ההוצאות שלכם) לרמה שבה תוכלו להסתדר עם משכורת אחת, ורק אחר כך תעברו לחינוך הביתי.[/u]
תראה, אני לא יכולה להגיד דבר כזה.

אנחנו ירדנו בבת אחת משתי משכורות על משרה מלאה, ואני לא יכולה להגיד לך שהרגשתי את זה. רק בחיסכון.
היום אנחנו חוסכים פחות משיכולנו לחסוך אז, אבל אני לא "הורדתי את רמת החיים".
מעולם לא קניתי מותגים.
מעולם לא הייתי חלק מהתרבות הצרכנית.
חייתי לא מעט שנים בחיי עם מעט מאוד כסף לאוכל. היום אני מרגישה עשירה כי אני לא חייבת לבחור בין קוטג' לגבינה לבנה אם מתחשק לי (יש לי כסף לקוטג').

אז אין לי שום עצות למי שחי באורח חיים אחר. באמת ובתמים.

הבחירה שלי בחינוך הביתי לא היתה קשורה בכלל לכסף.

אם יש משפחה שרוצה לעבור לחינוך ביתי מכל הסיבות, אבל מפחיד אותה הקטע שאחד מבני הזוג יצטרך לוותר על משכורת שלמה - זו משפחה שצריכה לשבת עם מישהו על ההוצאות וההכנסות שלהם, ולעשות חשבון אישי ופרטי, איפה הם יכולים לחסוך, איזה הוצאות ייחסכו מהם בחינוך הביתי, מה יוצא.
ורק אחרי זה להחליט.
האינטרנט לא נראה לי המקום לעשות ניתוח הוצאות והכנסות כזה...
אלא אם כן יש לך שאלות כלליות ולא חושפות.

[u]מוזר, לא קיבלתי התרשמות כזאת במעגל.[/u] - כנראה שהתרשמות זה דבר סובייקטיבי :-). לא יכול לצטט משפטים ספציפיים, אבל הרושם הכללי שקיבלתי היה 'כשאני מצליח להחלץ מהעבודה לחמש דקות, חינוך ביתי זה נורא נחמד'.

ולגבי שאר דברייך, בעצם מה שאת אומרת לי זה - זה אכן פוגע בהוצאות, אבל זה דבר טוב כי זה הופך אותנו לפחות צרכניים (או משתלב עם היותנו לא צרכניים).
למרות שאני די מסכים עם העמדה הזו מראש, נראה לי שהמסקנה צריכה להיות - אם אתה לא רוצה לשעבד את עצמך לעבודה, הורידו את רמת חייכם (או יותר נכון - את רמת ההוצאות שלכם) לרמה שבה תוכלו להסתדר עם משכורת אחת, ורק אחר כך תעברו לחינוך הביתי. כי גם אם רובנו מאמינים בצמצום ההוצאות ובאי-מרדף אחר מותגים, הנסיון שלי לפחות מראה שלבצע בפועל זה הרבה יותר קשה (וכן, אני מקנא בך על שאת מצליחה...)

[u]ההתרשמות שקיבלתי במעגל היא שחינוך ביתי זה דבר יקר[/u]
מוזר, לא קיבלתי התרשמות כזאת במעגל.
אצלנו יש משכורת אחת של בן זוגי, מאוד מאוד לא גבוהה. ממש לא הייטכ.
ויש כמה חודשים בשנה משכורונת שלי.
בעלי עובד משרה מלאה רגילה, אין שעות נוספות בכלל.

מה שחוסך אצלנו, הוא לא רק החינוך הביתי. זה אורח חיים שלם:
[list]
[*] ההנקה חוסכת.
[*] המיטה המשפחתית חוסכת.
[*] אנחנו חיים בתוך קהילה לא-צרכנית, בחינוך הביתי, כך שהילדים שלי ואני לובשים בכיף בגדים שעברו אלינו, קונים מעט מאוד בגדים, זוג נעליים/סנדלים אחד לעונה לילד, לא צריך תיקים וילקוטים, לא צריך קלמרים, ספרי לימוד, מחברות, תלבושת בית הספר בכמה עותקים כל שנה, ועוד ועוד.
[/list]
אבל זה בעיקר: להיות מוקפים בסביבה לא צרכנית.
אין לחץ לקנות מותגים, אין לחץ לקנות צעצועים, משחקים, בילויים, נעליים, בגדים, חוגים ועוד ועוד. אין לחץ גם עלי כאמא.

מעבר לזה, כל אחד והתנאים שלו.
אנחנו, למשל, חיים בדירת שני חדרים בבניין רכבת בלי מעלית, באיזור עירוני.
אנחנו הולכים ברגל הרבה. הארנונה ומיסי ועד הבית נמוכים ביותר בזכות גודל הדירה והמיקום.
ההוצאות שלנו על נסיעות נמוכות, כי אני גרה במרחק הליכה מהעבודה שלי, ובן זוגי גר במרחק נסיעה קצרצר מהעבודה שלו.
אני מצליחה לחסוך כל חודש.


ואגב, אני בדיוק עובדת על מין שאלון כזה של ניתוח ההוצאות שלנו, כדי שאוכל לחסוך עוד יותר.

זה מובן - וכפי שציינתי, אני בחרתי את הבחירות ההפוכות, כדי שיהיה לי יותר זמן לילדים שלי.
ההתרשמות שקיבלתי במעגל היא שחינוך ביתי זה דבר יקר, יש רק משכורת אחת, ולכן כדאי שהמשכורת הזו תהיה גבוהה. המשמעות של זה ברוב המקרים, לצערנו, זה עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה.
מאידך, אני מקבל כאן את ההתרשמות האחרת - שעם ירידת ההכנסות, יש גם ירידת הוצאות (גנים). מה קורה אחר כך, בבית ספר, שאז ההוצאות הגדולות הן לא על מערכת החינוך הממוסדת אלא על דברים אחרים, שאני מניח שילדי חינוך ביתי צורכים באותה מידה (כמו ילדים להורים מודעים אחרים)? האם אז לא צריך שהאבא ישעבד את עצמו לעבודה? (כמובן שגם האמא יכולה, אבל כמו שאני מכיר את המציאות הישראלית, אם היא תעשה את זה היא תקבל כמו שהאבא היה מקבל בחצי משרה)

[po]אבא של[/po], התכוונתי לומר שגם רועי וגם דני בחרו להקים סטארט-אפים. כשאנשים שנכנסים ליזמות זה בא לפעמים על חשבון דברים אחרים, כולל משפחה -- בין אם הם בחינוך ביתי ובין אם לאו.

נושא כאוב, אבל זה שייך ל [po]שיטות הרדמה[/po]... הקטנה עדיין ערה (בת שנתיים) והגדולה נרדמה על הספה כבר ב 20:00 ובטח תתעורר עוד שעתיים :-D

[u]ארחיב אחרי שנסיים להשכיב את הבנות לישון (עסק של שעה-שעתיים :-))[/u]
אני רק מקווה שהן כבר נרדמו מאז.... P-:

הבטחתי ל [po]אבא של[/po] פירוט ועדיין לא קיימתי... אולי בגלל שיש לי המון מה לכתוב וכל כך מעט זמן לכך.

[u]בחירה ביזמות משמעה מחויבות גדולה לעבודה, שבתקופות מסוימות מתבטאת בפחות זמן עם המשפחה.[/u]
מצטער, לא הבנתי.

[u]בחירה בחינוך ביתי משמעה הרבה יותר עבודה והרבה פחות זמן עם הילדים[/u]
בחירה [b]ביזמות[/b] משמעה מחויבות גדולה לעבודה, שבתקופות מסוימות מתבטאת בפחות זמן עם המשפחה.

_הבנתי נכון?
לא.
אצלינו אבא עובד במשרה מלאה, עם מעט מאוד שעות נוספות, וגרים רבע שעה מהעבודה.
אבא מאוד נוכח בבית._

אצלנו מצב דומה רק שגרים 5 דקות מהעבודה ולכן למרות השעות הנוספות אבא נוכח מאד בבית...

[u]בחירה בחינוך ביתי משמעה הרבה יותר עבודה והרבה פחות זמן עם הילדים[/u]
לא נכון אצלנו.
אני המפרנס היחידי, ועובד אותה כמות שעות לפני ואחרי שיצאנו מהגן (לפני כחצי שנה). ואיכשהו נראה לי שיש לי אפילו יותר זמן עם הילדים (בגלל שינוי החלוקה של השעות על פני השבוע).
אל תשכח שלמסגרות החינוך השונות יש עלות, שיורדת בחינוך הביתי. העלות לא נעלמת, כי יש הוצאות אחרות (משחקיות/מוזיאונים וכדומה) אבל מול גן פרטי ההבדל הוא משמעותי.

[u]כמובן שאז אין את התמונה[/u]
אצלינו, גם בבית, הפאזלים גרים בקופסאות קטנות יותר, לפעמים התמונה נגזרת מהקופסה המקורית ומקופלת לקופסה הקטנה.

[u]הבנתי נכון?[/u]
לא.
אצלינו אבא עובד במשרה מלאה, עם מעט מאוד שעות נוספות, וגרים רבע שעה מהעבודה.
אבא מאוד נוכח בבית.

לא תמיד נכון - זה המון עניין של בחירה אישית וסדרי עדיפויות

ארחיב אחרי שנסיים להשכיב את הבנות לישון (עסק של שעה-שעתיים :-))ץ

ועכשיו נשתתף קצת בדיון - כאבא לא בחינוך הביתי, ההרגשה שלי שם הייתה שעבור אבות, באופן די פרדוקסלי, בחירה בחינוך ביתי משמעה הרבה יותר עבודה והרבה פחות זמן עם הילדים.
כמי שמה שמנחה אותו בניתוב הקריירה שלו זה שעות סבירות, גם במחיר של קידום והכנסה, זה די מרתיע אותי
הבנתי נכון?

[po]אבא בית[/po] - תודה

[u]למה? (בלי הקופסא)[/u]
כי הרבה יותר קל לקחת אותם בלי הקופסא. ככה אפשר בתוך תיק לקחת איזה 3 פזלים. עם הקופסא זה תופס המון מקום. כמובן שאז אין את התמונה, אבל אלה פזלים שאנחנו כבר מכירים טוב טוב.... במילא לא כל כך נעזרים בקופסא אצלנו. עוד לא תפסו את הפרנציפ הזה.

[po]אבא של[/po] - התוכנה נקראת TODDLERKEYS ותמצא אותה כאן: http://tk.ms11.net/

[u]פזלים (בלי הקופסא),[/u]

למה? (בלי הקופסא)

מצטער על האוף-טופיק, אבל מישהו (מצטער - לא זוכר שם) דיבר על תוכנה שנועלת את המחשב, כולל הכל (כיבוי, כוננים, מקלדת וכו')
אחרי שהיום הילד (שוב) כיבה את המחשב באמצע - אפשר לינק?

תודה על המעגל. לצערי נדמה לי שפסיפסתי חלקים נרחבים ממנו :-(
רועי, אמרת במעגל שאתה גר בצפון ועובד במרכז. איך זה עובד בפועל?

אגב, אני לוקח את הבן שלי תמיד לגביית כספים. זה תמיד עובד מצויין! כבר רשמתי 2 מקומות ששוטף 45 הפך לשוטף 30 בעקבות נוכחותו :-)

[u]אפשר להוסיף שם בקלות צעצועים, דברי יצירה. לא חשבתי על זה.[/u]
אבל בהחלט חשבת על זה בעבודתך הקודמת.

[u]כשמסגרת העבודה היא משרד, משערת שזה הרבה יותר פשוט. בעלי מלמד בכיתה ושם, למשל, זה לא אפשרי.[/u]
אצלנו היה מרצה כשלמדתי לתואר ראשון שהביא את הבן שלו [שהיה בן 5 בערך] לכמה הרצאות..
לא חושבת שהוא היה בחינוך ביתי נדמה לי שזה היה חופש או משהו כזה..
אבל הילד היה נוכח בהרצאות וזה היה מרענן לנו [הוא היה מרצה די משעמם] וגם היה נורא מעניין לראות את האינטראקציה בינהם תוך כדי הרצאה..

בכל אופן גם לנו היה מעניין ולא ממצה המעגל...

איזה כייף שיש לך מקום עבודה שכזה.
הבן שלך בטוח נהנה!

התגובה - כולם נהנים :-)
הבוסים - גם. (כנראה יש לי מזל שאני עובד בחברה עם אנשים נחמדים. בעצם זה לא מזל. אם זה לא היה כך הייתי עוזב מזמן).
לא דיברתי על זה עם אף אחד, אני פשוט מביא אותו.

אבל בעבודה כולם כבר מכירים את השגעונות שלי, יודעים שאני יצור קצת מוזר, אז מקבלים את זה כחלק מהחבילה (ונראה לי שבאהבה).

ואיך התגובה של שאר העובדים? הבוס?
האם דיברת על זה עם מישהו באופן רשמי, או שאתה פשוט מביא אותו וזהו?
כשמסגרת העבודה היא משרד, משערת שזה הרבה יותר פשוט. בעלי מלמד בכיתה ושם, למשל, זה לא אפשרי.
אחלה רעיון |Y|

אכן נשמע כיף.
בחלק ממקומות העבודה יש אפשרות לסדר חדר עם דברים מתאימים לילדים. אצלנו לדוגמא, יש חדר צוות, שהוא חדר עם כורסאות, טלוויזיה, DVD. אפשר להוסיף שם בקלות צעצועים, דברי יצירה. לא חשבתי על זה.

עודד, זה נשמע ממש כיף!

טוב, אני ארים את הכפפה: |Y|

היה נושא אחד שלא היה לי זמן להעלות לדיון, או ששכחתי (אני כבר לא זוכר אם שכחתי או לא).

אני מנסה כמה שיותר לקחת את בני הגדול (5) איתי לעבודה. בינתיים זה לא קורה הרבה, אבל אני רוצה, וגם הוא. לאט לאט הוא מתחיל לאפשר לי לעבוד כשהוא איתי, גם בגלל שהוא גדול יותר ויש דברים שמעסיקים אותו ליותר זמן, וגם בגלל שהוא כבר מכיר לא מעט אנשים במשרד אז הוא הולך ומפטפט איתם או משחק איתם קצת. אנחנו תמיד מביאים כמה דברים מהבית כמו ספרים, צבעים, פזלים (בלי הקופסא), ובמשרד תמיד יש ניירות, מספריים וכדומה. וכמובן - מחשב. ותמיד כיף לו לשבת ליד החלון ולהתבונן בעולם.

בינתיים עוד אף אחד לא אמר לי אף-פעם שום דבר על זה שזה מפריע לעבוד או משהו. מעניין מה יהיה אם התדירות של זה תגבר.

אני חושב שזה משהו מיוחד שאנחנו יכולים כאבות בחינוך ביתי להעניק לילדים שלנו ולעצמנו (זה כיף לא נורמלי לצבוע את המשרד האפרפר בצבעים חיים של ילד). וזה גם נחמד שאנשים נחשפים לחינוך הביתי בצורה כזו. וזה גם נחמד שלאמא יש פתאום זמן פנוי (או רק עם הילדים הקטנים יותר). וזה נורא כיף לאכול איתו ארוחת צהריים. וזה גם בראש של [po]עקרון הרצף[/po].

בקיצור - נסו ותהנו.

רועי ודני- גם בעיניי זה אחלה רעיון להמשיך את הדיון פה.
מרגישה שהמעגל היה רק ראשי פרקים ומכל מיני סיבות כדאי להמשיך את הדיון ואז אולי במפגש הבא אפשר יהיה לעשות מעגל ברמה עמוקה יותר, של כתה ב' נגיד :-D
מה 'תם אומרים?

[u]לא היה ממצה[/u]

לא הצלחתי להגיע ליום העיון ולהשתתף במעגל. אשמח מאוד אם תרצה לספר על המעגל שהיה ועל איזה נושאים היית מעוניין להרחיב את הדיון.

אנחנו הרגשנו מצויין במעגל הזה, קיבלנו המון ,"במקרה" בן זוגי היה איתי ולמרות שתכנן לחזור לעבודה, לא היה מסוגל לעזוב באמצע ונשאר עד סוף המעגל.

[u]לא היה ממצה[/u] כמו במקרים טעימים אחרים : נשארנו עם טעם לעוד :-)

דף זה נוצר בהמשך למעגל בנושא [po]אבהות בחינוך ביתי[/po] שהיה ב{{}}[po]יום עיון באופן טבעי 2006[/po]
[hr]