כן, איילת, בדיוק!!!
בצעירותי אמרתי כי לא ידעתי לשתוק. (יש מי שחושבים שגם היום יש לי עוד מה ללמוד )
בכל אופן, השנים החזירו לי פידבאק על השרות שעשו דברי,
על הבנות להתחברו שנים אחרי שדברים נאמרו.

אני מאמינה בבחירה שיש לאדם כל רגע ורגע בחייו.
אני מאמינה שהחיים מלאים הזדמנויות לבחירה ולשינוי בחירה שנעשתה בעבר
אני מאמינה שהבחירות שלנו נובעות מההתפתחות שלנו
אני מאמינה שאמירות לפעמים מהוות טריגר לתהליך שינוי
ויודעת שתהליך שינוי לוקח שנים

אז לפעמים אני אומרת גם כשברור לי שזה ירגיז או לא ממש יהיה מובן

נאווה היקרה
אנחנו מתכוונות לאותו הדבר לדעתי. אני ניסיתי לחדד את מה שאמרת מכיוון שהיה לי די ברור שהכוונה באמירה לאדם אחר היא על מנת שהוא יבין משהו שהוא לא רואה בכלל כרגע. מנסיון אישי די כואב אני יודעת שזה נכון, ושהרבה פעמים לוקח הרבה זמן להבין דברים, ויש אנשים שזה לא קורה להם לעולם, בעיקר כי הם לא מסתכלים פנימה לתוך עצמם ושואלים את עצמם שאלות ומעדיפים להסתכל עלייך עקום.
מה שאני מבינה ממך שלמרות שזה עלול לקרות את מעדיפה לומר דברים שבעינייך חשוב לומר אותם גם אם הם לא יתקבלו אבל יש סיכוי שבעתיד תבוא "ההארה" מההערה.
הבנתי נכון?

אבי היה איש חיל האוויר כך שעברנו המון דירות (ואני המון בתי ספר - 6 עד סוף כיתה ח') לאורך השנים לימדו אותי המון המון מורים. חלקם היו אנשים נחמדים, רובם לא מזיקים. 2 מורות היו דוגמה ומופת למורה טוב בעיני והן עיצבו משהו באישיותי ובדרך חיי. הראשונה, מורה של כיתה ד' - יוכבד זוהר מעומר. אישה משכמה ומעלה שהייתה אימא של כל הכיתה (14 תלמידים, אחד מהם בנה שלה). היא נתנה למילה חינוך משמעות אחרת. היה לה איכפת, היא אהבה אותנו וזו שנה שכלל לא זכורה לי כבי"ס אלא כאוסף של חוויות חברתיות ותחושה של בית.

השנייה לימדה אותי בכיתה ח' הסטוריה (מקצוע שנוא - 5 בבגרות בהסטוריה כללית) וגיאוגרפיה (לא מקצוע מלהיב).
היא הדגימה שכל מקצוע יכול להיות מעניין. הכניסה חיים לכל נושא שלימדה: בנינו דברים עשינו עבודות, בנינו תערוכה והדרכתי את הכיתות שבאו לסיור. היה לי 10 בשני המקצועות - רק באותה שנה. בכלל, היא שפכה אור על כל ביה"ס באותה שנה ולכן, זו היתה התעודה הכי טובה שלי בכל 12 שנות ביה"ס

איילת?!
לא אמרתי שאני מעליבה אנשים - לטובתם. אמרתי שלפעמים כדאי להאיר (כן, ב-א') לאדם דברים שאולי יש לו קושי לראות. ויותר מזה, לפעמים אני אומרת לאנשים דברים שהם לגמרי לא מבינים על מה אני מדברת, כשאני אומרת אותם. אבל מתישהו אח"כ: שבוע, חודש, שנה או שנים, קורה משהו שפתאום מפיל את האסימון ומבהיר הכל.
אני בוחרת את מילותיי בקפידה (כשמישהו מרגיז אותי... זה כבר עניין אחר - אני לא אחראית לתוצאות )
יש אנשים שמה שפוגע בהם זה לא האיך אלא ה-מה. וחשוב לומר להם גם, אם הם מורידים לי את הראש, כי זה מאפשר להם לעשות פוקוס ולנקוט בפעולה שמקדמת אותם למה שהם רוצים. זה גם מאפשר להם, כמובן, להרוג את שליח ולהמשיך ולטמון את הראש בחול

נאווה
חשוב לומר דברים אבל צריך תמיד לזכור לדעתי שמולך עומד אדם שמושגיו שונים משלך ואם הכוונה שלך באמת טובה ולמטרת בנייה וודאי אפשר למצוא איך להגיד את הדברים בצורה שלא פוגעת. בתור אדם חסר טקט לחלוטין שאמר הרבה דברים שהתפרשו לא לפי הכוונה, ואחרי קורס גישור שעברתי לא מזמן למדתי שאפשר להגיד כמעט הכל תלוי רק הנימה ושימוש זהיר במילים, ודבר שיכול היה להישמע נורא מתקבל אחרת אצל השומע.

במקצועי אני נטורופתית ומורה ליוגה
אבל... למעשה, אני מורה יותר מאשר מטפלת ומדריכה יותר מאשר מורה = מדריכת דרך
לאורך השנים גיליתי, שגם אם אני מרגיזה אנשים בדברי, חשוב שאומר אותם כי לפעמים, משפטים שאמרתי בהסח הדעת, לפעמים שיחות חולין שניהלתי עם אנשים הביאו אותם להבנות ולהחלטות ששינו את חייהם.
לקח שנים לדברים לחזור אלי, אז למדתי לומר מה שיש לי היום ולסמוך על היקום שידאג לכל השאר
המסר:
אל תפחדו לומר לאנשים מה שיש לכם לומר, אתם לא יודעים על מה זה נופל, למי זה עובר. אם אמרתם את דבריכם מתוך אהבה ורצון להאיר, אם באתם בכוונה של רצון טוב - הטוב שהשפעתם על העולם יביא לעולם טוב ומאושר יותר

מורה משפיע על הנצח; הוא לעולם אינו יכול לדעת עד להיכן מגיעה השפעתו. (הנרי אדאמס)

ראו גם בדף מורה פוגע