_אה, שלום לך! פתאום ראיתי אותך [po]במי פעיל עכשיו[/po].
מה שלומך?_
הי אבישג, התגעגתי (-:

אה, שלום לך! פתאום ראיתי אותך ב{{}}[po]מי פעיל עכשיו[/po].
מה שלומך?

לכל הדואגות, עדכון: אבישג ומשפחתה הצליחו להגיע לחוף מבטחים. לא נראה לי שהיא תגיב פה בדף בזמן הקרוב, אבל אפשר להשיג אותה בדוא"ל.

איך יצאתי אלמונית פתאם ???

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

חשבתי עלייך במוצאי שבת כשהתחילה להצטייר תמונה די קשה של התושבים הנצורים בבתים קפואים, מנותקים ממקורות של חשמל וחימום וכו'. אני מתפללת ומקווה שכולכם בטוב. הלוואי ותוכלי להכנס לכאן ולעדכן (זה יהיה סימן שהחשמל חזר...) (())

_היי אבישג! שבוע טוב!
מה שלומכם בימים אלה?
ירד אצלכם שלג? נותקתם מהחשמל?
חורף נעים!_

גם אני מתעניינת :-)

היי אבישג! שבוע טוב!
מה שלומכם בימים אלה?
ירד אצלכם שלג? נותקתם מהחשמל?
חורף נעים!

אני קורא וכותב באתר מזה מספר שנים. מהצד הימני של המפה הפוליטית.
יש באתר חלקים שהם מענינים בפני עצמם ויש שהם בבחינת תוד"א עבורי.
מכל מקום קבלי ישר כוח על המאמצים לנהל שיח גם עם עמדות קשות לעיכול.
וגם קבלי ישר כוח ממני על מגוריך במקום שבו את גרה !

רק להגיד שנורא חבל שמחקת את מה שכתבת אצל [po]ציל צול[/po]. אני מבינה שזה הכביד עלייך, וכמובן מכבדת את החלטתך, אבל דעי לך שמעולם לא קראתי דברים כמו אלה שכתבת שם, ושזה פתח צוהר מרתק לעולמם של אנשים דתיים, ויצר בסיס מעולה לדיאלוג. את יודעת למה אני מתכוונת ב"דיאלוג", אני מקווה. לא בקטע של לשכנע את הצד שכנגד או להסביר לו למה הוא טועה, אלא בדיוק להבהיר שכל הבסיס הערכי הוא שונה לחלוטין ולכן בואו נדבר מהמקום שמבין את זה ומכבד את זה.
בקיצור, הייתי שמחה אם הדברים היו מקבלים אכסניה מכובדת בדמות דף ייעודי, אבל נראה שלא מתאים, אז לא.

הי סיוון

בעיקרון הראיון מתבצע פנים אל פנים בשיחה, וכמו כן אני מקליטה אותו (כך שאוכל להתרכז ולא להחסיר אף פרט)
אבל אם זה לא מתאים לך אפשר גם במייל אני חושבת

האמת לא חשבתי על האפשרות הזו עד כה, למרות שהיא הרבה יותר קלה ופשוטה ונוחה לי, וכשחושבים על זה אפשר להוציא ממנה אולי לא פחות מאשר ראיון. אולי באמת אעשה ניסיון ואראה אם ניתן להגיע לחומר איכותי גם דרך המייל.

אז כן בקיצור, אפשר דרך המייל

הי,
איך מתבצע הראיון למחקר?
במייל זה אפשרי?

[u]ובבית היולדות חיבקתי את בתי שרק נולדה ושרתי לה בדמעות "עוף גוזל", כבר מפחדת מהעתיד :-) , שנזכה בעתו ובזמנו.[/u]

חחח קורעת :-D אחחח.... ההורמונים עושים מאיתנו, הנשים, לחם בפיתה....

תתביישי לך שאני לא בין ה-20 דפים שהשתתפת בהם השבוע! אני מבינה שיותר חשוב ומעניין כמה כל אחד מחברי הקהילה לועס את האוכל שלו!!!!

שקוף זה סוג של מודעות עצמית בסגנון ברסלב, משהו כזה

וחוץ מזה מסכימה עם מה שכתבת, תודה על מילותייך הטובות {@

מה זה [b]שקוף[/b] ?

אני מאמינה שיש אמת אדירה במשפט: עת לכל דבר (קהלת?)
וזה יופי אם הכתיבה והקריאה כאן עוזרות לאיזון שלך...

אני כל החיים באיזושהי תמיכה ולכל זמן הייתה ויש תמיכה שונה ... קורס מודעות... פסיכולוגים... מאמנים,,, מורים לשירה... הילרים... עוד מאמנים עוד פסיכולוגים, פסיכיאטרית... עוד סדנא, הרבה ספרים שמאד עזרו לי.... תמיד חברות, לפעמים אחיות... קולגות לעבודה.... נסיעות להודו...

אני חושבת שהנשמה של כל אחת חכמה מאד ויודעת בדיוק מה טוב לה ומה צריכה עכשיו :-)
ואם זה באופן אז זה בדיוק מה שצריך (גם לי היו תקופות שבאופן הייתה משענת חזקה מאד שלי)

[u]אני לא מצאתי את האיזון בין זה ובין לא לברוח מדי.... עדיין....[/u]
מבחינתי, כל מה שמאפשר לי להתייחס טוב יותר לילדים שלי, להיות רגועה יותר איתם ובכלל זה מבורך.

חברה שלי הלכה לטיפול פסיכולוגי ובמהלכו גם נכנסה לדיכאון, עוד חברה הולכת לשקוף וגם היא עוברת תהליכים לא פשוטים עם עצמה. דיברתי עם שתיהן על כך שאין מצב שאלך עכשיו לפסיכולוג או לסדנת מודעות, אני אתפרק ואני לא חושבת שיש לי כרגע את הפריבילגיה הזאת או מישהו שיתמוך בי כשזה יקרה. אני רוצה לגדל את ילדיי בשמחה ויש את ההתמודדות עם הפרנסה וזה מאוד לא פשוט לנו עכשיו. ב"ה כשהילדים יגדלו ונתבסס אני אוכל להשקיע יותר בעצמי. אז בינתיים באופן זה פתרון לא רע.

[u]איפה גדלת עד גיל 7[/u]

בקבוץ אחר :-( .... לא הייתי 43 שנים רצוף לגמרי... חייתי כמה וכמה שנים גם מחוץ לקבוץ...

מאד מעניין מה שאת כותבת על בריחה כעל משהו טוב... אחשוב על זה...
ואני זוכרת שאחד הדברים הכי מרפאים עבורי אחרי הלידה השקטה שעברתי היה לסוע לחול ולדבר על זה עם אנשים אנונימיים. שוב ושוב לספר עד שזה נרגע...
כמו ילדים שחווים טראומה ואח"כ מחיים אותה בציורים, בארגז חול ובמשחקים כדי לאפשר לה לצאת החוצה...
יכול להיות שיש בבאופן משהו מזה... לספר בפני אנשים שאינם מהמעגל חיים האמיתי עם כל המורכבות שלו ובכל זאת , אפשר לספר פרטים, ואפשר למצוא הקשבה כנה ותגובות...

אני לא מצאתי את האיזון בין זה ובין לא לברוח מדי.... עדיין....

וואו מדהים, 43 שנה באותו מקום, מעניין איך אני ארגיש כאן בעוד 30 שנה, כבר עכשיו אני מרגישה ותיקה ושייכת וזה מאוד כיף לי.
אתמול הלכתי לחינה של מישהי מהישוב, היה לי כיף לפגוש את הנשים, יש כאן פשטות מדהימה וחמימות שממלאת את ליבי, יש כאן גם קטעים מעצבנים ולאחרונה אני צריכה להתעסק איתם אז זה מבאס, כל מיני ביורוקרטיות מול המזכירות. מצד שני אני יודעת שהמקום זה האנשים שחיים בו ואותם אני מאוד אוהבת, כיף לי ללכת למכולת ולפטפט קלות כמעט עם כל מי שאני פוגשת, יש כאן הרבה ענווה, אני מקווה שאזכה להתבגר ולהזדקן במקום הזה ואז להקבר בו.

איפה גדלת עד גיל 7 ? ואיך זה לחיות היום בקיבוץ אחרי שכל-כך השתנית וגם הקיבוצים עברו שינוי מאוד גדול לא ? מצד שני אם אף פעם לא עזבת את בטח לא מרגישה את השינוי


[u]אחד המצבים שלא כתבתי למעלה שכאשר אני מגיעה אליהם אני פורשת זה... ההתמכרות עצמה.. כשאני מוצאת עצמי חושבת מחשבה מעניינת ומיד מרגישה צורך לכתוב אותה כאן.... אז אני גם מפסיקה...[/u]
קטעים, אני דווקא נהנית מזה שיש לי לאן להעלות את המחשבות שלי, פעם לא היה לי והרגשתי איזשהו חסר, הייתי משתפת חברות אבל אי אפשר לשתף באותו רגע תמיד וגם יש לי הנאה גדולה מלכתוב את הדברים, זה דווקא יתרון מבחינתי בבאופן.

[u]במילים יותר פשוטות... עולה לי תסכול, עצב, התרגשות אבל אני לא חווה אותם... אני עסוקה במה אכתוב בבאופן.....[/u]
את יודעת, בת דודה שלי התאבדה לפני שלש שנים, היינו חברות מאוד טובות בילדות ועם מותה נפער בי איזה פצע וגם רגשי אשמה שלא הייתי בשבילה כשהיא הייתה זקוקה למישהו, באנוכיותי. המחשבות הטריפו אותי ואז ישבתי וכתבתי בבאופן ומייד נרגעתי, היא הפסיקה להופיע לי במחשבות. אותו דבר עם רות פוגל, אחרי רצח פוגל, כשעבר שלב ההלם וההתעלמות ממה שקרה, הייתי רואה אותה מולי, כמעט נוגעת בה וזה היה לי קשה ושוב כתבתי בבאופן וזה עזר לי.

לא יודעת אם זה טוב או לא לברוח מהמחשבות באמצעות כתיבה, באמצעות חשיבה איך אכתוב ומה אנסח ואיך זה יצא, והתפעלות שלי מדברים שכתבתי כשבעצם אני מתעלמת ממה שקרה, לפעמים אני חושבת שעדיף להתמודד מאשר להתעסק בסגנון הכתיבה אבל זה גם עוזר לי מאוד עם קשיים שאני חווה, אז אני מרשה לעצמי את הבריחה הזאת.
גם עכשיו אני בתקופה די קשה עם עצמי מכל מיני סיבות ובאופן זה סוג של בריחה, במקום להתמודד עם הכעסים והתסכול והפחדים שלי אני כותבת כאן וחווה פחות מתח בחיים. בריחה ? ייתכן, אבל כל מה שנותן לי כוחות כרגע אני לוקחת, לא יכולה להרשות לעצמי לברור יותר מדי.

קטעים... גם לי יש קטע עם נאמנות, או כפי שכתבת בשמה היותר מדוייק: חוסר יכולת להיפרד :-)

קשה לי אשכרה להיפרד ממקומות שאהבתי להיות בהם, מאנשים שהיכרתי... ממקומות עבודה... אני אפילו גרה באותו קיבוץ שהגעתי אליו בגיל 7 (כבר 43 שנים אבל מי סופר....)

כל זה עוד בסדר והגיוני (בעיקר שיש לי חרדות נטישה עוד מימי הלינה המשותפת העליזים בקיבוץ שנולדתי בו)
אבל מה שלא הגיוני בכלל זה הנאמנות שלי לדברים שכבר לא משרתים אותי יותר.... לדוגמא: כמה (וכמה) קילוגרמים, פחדים, הגנות, חסמים.
גם אליהם אני דבוקה בנאמנות רבה, למרות אי הנוחות הרבה...

אז זהו... שעוד לא החלטתי באיזה צד שייך "באופן טבעי"... מהדברים הטובים שקשה לי להיפרד מהם או הדברים שכבר לא משרתים אותי ושתוקעים אותי...
שגם מהם קשה לי להיפרד...כנראה שכמו בחיים... יש גם מזה וגם מזה...

ועכשיו ברצינות... זה באמת אתר מיוחד ויש כאן פלטפורמה מאד אינטימית ואפשר לאמר עם אנרגיה נשית: מכילה, תומכת, קשובה, רגישה
אני לא מוצאת את עצמי בפורומים אחרים. משהו שם עם יותר מדי קווים ואני פשוט הולכת לאיבוד ומרגישה ניכור. כאן באמת יש משהו ביתי וחם .
מצד שני... אני טיפוס מאד אמיתי והתקשורת הזו שהיא מצד אחד אינטימית וחברית וחמה ומצד שני ווירטואלית לחלוטין... מתי שהו מפריעה לי .

אחד המצבים שלא כתבתי למעלה שכאשר אני מגיעה אליהם אני פורשת זה... ההתמכרות עצמה.. כשאני מוצאת עצמי חושבת מחשבה מעניינת ומיד מרגישה צורך לכתוב אותה כאן.... אז אני גם מפסיקה...

למה? בראש ובראשונה, כי זה לא נעים לי. ואני מרגישה שכשזה הולך לכיוון הזה... זה כמו להיות מכורה לכל דבר אחר... זה לאפשר למשהו להציף לי את התודעה, כמעט להשתלט עליה , מה שלא מאפשר לי לחיות את החיים האמיתיים שלי על כל שלל הרבדים שלהם.

במילים יותר פשוטות... עולה לי תסכול, עצב, התרגשות אבל אני לא חווה אותם... אני עסוקה במה אכתוב בבאופן.....
ואח"כ כבר עסוקה בתגובות... האם היו? האם לא היו? ואם היו.. איך היו? ואח"כ המצב שלא בא לי לכתוב אבל לא נעים לי.... ..... ..... .... ....

אופס. עוד קצת ואני אגיע לנקודת האלחזור שלי :-( אז אם נעלמתי תדעי למה :-)

וצילצול... @} גם אני קראתי בשקיקה את הדפים החיוניים שלך לא כל כך הייתי בעניין התזונה, אלא שאהבתי את האווירה האנושית שהכנסת שם ....

אין לי ממש מה לתרום עניינית, אבל מציינת שהדיאלוג שלכן מגניב וששתיכן כותבות מקסים.

[u]שלא קוראים לי בשמת[/u]
אין ספק שבשמת נשמעת יותר ויש לה מעמד כאן, אני התרשמתי אבל שלעתים זה גם לרעתה, כלומר לדעתי יש כאן נשים שתוקפות אותה בבוטות בגלל שהיא בשמת - כך שלמעמד יש גם את המחויבות שלו

[u]שקיבלתי תגובות עם תוקפנות שגרמה לי ממש להרגיש רע (וזה כולה אתר, ונשים שאני בכלל לא מכירה)[/u]
כן, אני נפגעתי עד עמקי נשמתי מכל מיני פלוניות למיניהן, חסרות שם ומעמד , מדהים אותי כמה לקחתי את זה ללב, עד היום, דברים שהיו מזמן מזמן.

[u]שלא התייחסו בכלל... גם כשכתבתי דברים ש אני עד היום מצטטת אותם[/u]
גם לי קרה, את יודעת וחשבתי על זה (אחרי שנעלבתי קלות מחוסר יחס לחומרים מעולים שכתבתי) שאולי השתיקה היא דווקא במקום שאין פשוט מה לומר כי החומר באמת טוב אז אין מה להגיב... נקודה למחשבה

[u]כשמחקו גריינים שלי !!![/u]
מזדהה


[u]כשלא הצלחתי להיכנס לחבורת הסיסטר אוף מרסי[/u]
מה זה ? (תני לי עוד סיבות להיעלב (-: )

קטעים, אותי דווקא [po]ככר השוק[/po] פעם בכלל לא עניינה, היום יותר אמנם, [po]מה חדש[/po] אכן ממכר ומאז שהתחלתי לגלוש קבוע לפני כשנתיים לא הצלחתי בכלל להגמל. גם כשנעלבתי קשות ממש והייתי בטוחה שזהו, הרומן הסתיים, לא באמת הצלחתי להגמל, חודשיים וחצי בערך לא כתבתי כאן וכמעט ולא גלשתי אבל עדיין נכנסתי כל יום כמה פעמים ביום לשניות ממש כדי לראות [po]מה חדש[/po] ואחר כך גם חזרתי לכתוב.

אני לא יודעת אם באמת אצליח פעם, יש לי קטע חזק מאוד של נאמנות למקום, כמעט לא החלפתי מקומות בחיים. גרתי בעכו עד גיל שלש עשרה והיה לי ברור שאחיה שם כל חיי (וזאת למרות שלא הצלחתי באמת להשתלב), ואז פנימיה אליטיסטית ומנוכרת לארבע שנים (המקום היחיד אליו לא התגעגעתי) ואחר כך איתמר - מגיל 17 עד עצם היום הזה. טיפלתי בילדים ולא הייתי מסוגלת לעזוב אותם עד שנולדו בנותיי, הייתי מדריכה בבני עקיבא ונשארתי גם הרבה אחרי שהייתי אמורה לסיים, בעצם מעולם לא ממש עזבתי, גם את הבית שלי אני לא מאמינה שאהיה מסוגלת לעזוב אי פעם. יש לי קושי גדול עם פרידות (ועוד לא החלטתי אם זה טוב או רע)

ותודה על המחמאות מותק, זה משמח אותי מאוד, גם אני שמחה לפגוש אותך כאן ולשמוע ממך, מרגישה שיש לי הרבה מה ללמוד ממך.

שבוע טוב

איך מפסיקים?

אני זוכרת משפט נורא מצחיק מהתקופה שעישנתי וניסיתי להפסיק (עד שהצלחתי...) :
להפסיק לעשן זה נורא קל, עובדה שעשיתי את זה כבר הרבה פעמים :-S

אותו הדבר עם האתר...

יש כמה שיטות:
[list=1]
[*] למצוא סיבות וצידוקים שלא טוב לי כאן. ואני אכתוב לך כמה מאלו שלי היו מאד עקרוניים ושבאמת בגללם הפסקתי להיכנס:
[/list]
א.שלא מתייחסים אלי כמו אל מישהי חכמה, נבונה ,בעלת ניסיון ובוגרת... שלכל פישרית בת 28 יש את אותו משקל הדברים כמו שלי .
ב. שלא קוראים לי בשמת
ג. שקיבלתי תגובות עם תוקפנות שגרמה לי ממש להרגיש רע (וזה כולה אתר, ונשים שאני בכלל לא מכירה)
ד. שלא התייחסו בכלל... גם כשכתבתי דברים ש [b]אני[/b] עד היום מצטטת אותם :-)
ה. כשמחקו גריינים שלי !!!
ו. כשלא הצלחתי להיכנס לחבורת הסיסטר אוף מרסי |אוף|
(כמה מוזר היה לי להיכנס אחרי המון זמן ולגלות שאשכרה התפרקה הקבוצה אחרי שהן נפגשו.... )

בקיצור: בכל פעם שהאתר הציף בפני את חוסר הביטחון שלי, חוסר המימוש שלי או מצבים שבהם לא רואים אותי....

(זה רק שלי... כבר אמרתי??.?)

[list=1]
[*] מה שעזר לי פעם אחרונה להיגמל: נכנסתי לגיליסט. אחד הגורמים הכי ממכרים זה מה חדש וככר השוק והגיליסט בהחלט עונה על הצורך הזה והגיליסט לא ממכר כי אין שם דיונים. אני עד היום מופתעת שמישהי יכולה לשים שם הודעה כמו- "נפתח משפחתון נהדר" ... ואף אחת לא תוקפת אותה על זה...
[/list]

[list=1]
[*] לנסות שוב ושוב עד שמצליחים. וכשמצליחים... מה שלא יהיה... לא להיכנס לככר השוק (רק לבדוק הודעות) כיכר השוק זה כמו הסיגריה הראשונה... את חושבת שכבר ניגמלת כי לא היית כאן שנה אז נראה לך שאין בעיה רק סיגריה אחת... רק מבט חטוף על ככר השוק... והלך עליך
[/list]


כמובן שיש את אלו שיכולות לעשן סיגריה אחת לכמה ימים... שבועות.. חודשים.. ואפילו שנים... (יש לי כזו גיסה) אני לא!!
סיגריה אחת ואני בפנים... הצצה אחת ואני כאן... לא????

אז... בהצלחה?

בכל מקרה את דמותך האינטרנטית אני אוהבת. את חכמה ונדיבה ומצחיקה ואת אחת מאלו שאני שמחה לפגוש כשאני בהפסקה מהמגמילה :-)

אבישג, תיקנתי את הדף שלי. מאוד פליי לידי מצידך לשלוח אותי לעשות את זה.

אני מכרם מהר"ל ולדעתי אצלנו יותר יקר. יכולה לברר.
אני עובדת בטירת כרמל ונמצאת שם רוב היום ורוב הימים, אז כשאני אומרת "אצלנו" אני הרבה פעמים מתכוונת לשם.

גם אותי היפלת עם עניין הגריינים... פעם גם אני חוויתי כאן דבר כזה רק חשבתי שאני סתם בטח הוזה ואם אני לא הוזה, זה בטח לא יעניין אף אחד... ופרשתי לי לתקופה ארוכה מהאתר... ;-)

טוב, לא הצלחתי לעשות את זה יותר ברור. מקוה שתביני בכל זאת.

[u]מאיפה ציטטת ?[/u]
מהדף של עדי א
ואני רואה עכשיו שזה יצא מבולגן ממש אז אני מעתיקה ועורכת, מקוה שיצא יותר ברור:
[u]מצרה, זה הפריע לך רק בתור גריין או גם בדף עצמו, אני באמת מנסה להבין מה בכתיבה מפריע אז נראה לי שאני משתדלת לא לכתוב על מתים וכאלה (חוץ מבדף החביב עלי [po]מיתה ביתית[/po] ) [/u]
עונה לך כאן:
זה מפריע לי בכל מקרה. אבל לדפים שאני לא רוצה אני לא חייבת להכנס. לעומת זאת גריינים קופצים עליך בלי התראה כשאת מרפרשת.
[u]להשתדל לא לכתוב שום דבר שקשור לפיגועים ? [/u]
כן, בבקשה (אם זו הצעה כנה). בעיני דיבור פוליטי באתר לא מוסיף כלום וגורע הרבה. לעומת זאת על מוות אני ממש בעד לדבר, כי הוא חלק ממעגל החיים [po]באופן טבעי[/po] - עדיף בצורה מכבדת ולא וולגרית אבל זה לגמרי מנושאי הליבה בעיני.
[u]את יכולה אגב להמשיך להעיר לי בעניין, אני באמת משתדלת להתחשב, לא תמיד אני שמה לב, לא בכוונה.[/u]
תודה. אני לא בענין של להעיר, במיוחד לא בשיחות שאני לא חלק מהן. (משתדלת לפחות tongue )
הבקשה מעדי בקשר לגריין היתה כאמור בגלל שהגריינים מופיעים ללא שליטה במרחב היותר-ציבורי של האתר, ואין לי איך להתגונן מהם.

שלחתי לך מייל.
ומזל שנכנסתי לראות, זה קשור לשאלת ההתמכרות.
היום אני יכולה להצהיר בוודאות שאני לא מכורה לבאופן.
פעם היה כאן בהחלט הרבה יותר מרתק
או שפעם היה לי יותר זמן להיות פה והיום אני עסוקה בעניינים אחרים ואין לי זמן לראות כמה מרתק פה גם היום.

אויש סליחה, האמת, אני לא זוכרת שזו הייתה השיחה בינינו - מאיפה ציטטת ?

דווקא חשבתי שדיברנו על מתים דווקא ולא על מה שקשור (אולי בגלל ההקשר ההוא מהשיחה ההיא ואולי כי גם אמא שלי סולדת מדיבורים כאלה)
פוליטי בכלל מפריע לך או רק עם אסוציאציות לאלימות ?

[u]מצרה, זה הפריע לך רק בתור גריין או גם בדף עצמו, אני באמת מנסה להבין מה בכתיבה מפריע אז נראה לי שאני משתדלת לא לכתוב על מתים וכאלה (חוץ מבדף החביב עלי [po]מיתה ביתית[/po] ), [/u]
עונה לך כאן:
זה מפריע לי בכל מקרה. אבל לדפים שאני לא רוצה אני לא חייבת להכנס. לעומת זאת גריינים קופצים עליך בלי התראה כשאת מרפרשת.
[u]להשתדל לא לכתוב שום דבר שקשור לפיגועים ? [/u]
כן, בבקשה (אם זו הצעה כנה). בעיני דיבור פוליטי באתר לא מוסיף כלום וגורע הרבה. לעומת זאת על מוות אני ממש בעד לדבר, כי הוא חלק ממעגל החיים [po]באופן טבעי[/po] - עדיף בצורה מכבדת ולא וולגרית אבל זה לגמרי מנושאי הליבה בעיני.
[u]את יכולה אגב להמשיך להעיר לי בעניין, אני באמת משתדלת להתחשב, לא תמיד אני שמה לב, לא בכוונה.[/u]
תודה. אני לא בענין של להעיר, במיוחד לא בשיחות שאני לא חלק מהן. (משתדלת לפחות P-: )
הבקשה מעדי בקשר לגריין היתה כאמור בגלל שהגריינים מופיעים ללא שליטה במרחב היותר-ציבורי של האתר, ואין לי איך להתגונן מהם.

הפלת אותי עם הקטע של הגריינים. אין, באופן טבעי זאת תופעת טבע. אני מקווה שאת מצליחה לקחת את זה בהומור.

שבוע טוב אבישג,
שאלת לגבי שמן זית.
אנחנו קונים שמן זית טוב
כאן במושב אבל זה בטח רחוק לכם.
חמותי קונה במשק אחיה http://www.m-achiya.co.il/ וגם השמן שלהם נחמד בעיני. ניסיתם אותו?

בקשר לאוטובוסים: משוגעת.
בקשר לזה שתגיעו: יווווווווו!!!!! |יש|
אנחנו תמיד קונים בדרך פיתות וחומוס ופסטרמות ברמי לוי. אם תרצי נקנה גם לכם את האוכל שלא תיסחבי איתו. אפשר גם שקית תפוזים - מה שתרצי.

תודה לך @} לפעמים אני נכנסת. אני מאד אוהבת את האתר... הבעיה שהוא ממכר ולכן אני עושה ממנו הפסקות

פעם הבאה שאת רואה פרסום של פרחים בעלון הישובי או ליד המכולת או במייל תדעי שזה אני...
וכל פעם שאני מגיע לאיתמר אני מתבאסת שאני קצרה בזמן (או סתם מתפדחת)
היו לי כבר כמה משלוחים לשכונה החביבה שלך אחד אפילו עם סיפור מצחיק במיוחד אבל כאן לא המקום לספר

מזל טוב ליומולדת
למיטב זכרוני חגגת לאחרונה...

תודה @}

היי.
למרות הנוהג המקובל באתר לנהל דיון בשני דפי בית שונים, עונה לך בדף שלי, לטובת רצף.

היי אבישג.
דבר ראשון, אנא הטריחי את עצמך לדף [po]למה לא גן[/po] . את חסרה בדיון.
לגבי שיננית
[u]מי צריך ללכת אליה ?[/u]
כול אדם, ילד, וילדה ומעל גיל חמש או שש. לא זוכרת, אבל נניח גיל בית ספר.
[u]לשם מה ?[/u]
לשם טיפול מונע בשיניים. כלומר: שינקו באופן יסודי את השיניים ואת החניכיים, וכדי ללמד איך צריך לשמור על היגיינת הפה, תוך מתן דגשים ספציפיים לאדם עצמו. החלק הראשון חשוב בעיקר במבוגרים, והשני בילדים. סיבה נוספת היא כדי לתת פלואוריד באופן ישיר על השיניים. אני כותבת את זה פה שלישי כי אני יודעת שיש בבאופן הרבה דעות נגד זה, אבל יש גם הרבה סיבות כן לתת את זה לילדים. אם זה מענייו אותך אכתוב את דעתי בנושא.
[u]באיזה תדירות ?[/u]
תלוי בבן אדם. יש אנשים עם מחלות חניכיים שצריכים ללכת פעם בשלושה חודשים, יש כאלה עם פה ממש טוב שיכולים לבוא פעם בשנה. הסטנדרט הוא פעם בחצי שנה. לדעתי מהקופת חולים מגיע פעם בשנה חינם.
[u]וגם קראתי את ההמלצה על סודה לשתייה - הכוונה לצחצח עם סודה לשתייה במקום משחה ?[/u]
בשיננית משתמשים בזה כמשחה שעושים פוליש, אבל יש מין מכשיר חשמלי שפולט את זה על השיניים, נראה לי שבבית זה בעיה כי מבחינת מרקם זה לא תופס.
בעיה נוספת היא שאין בזה פלואור, שכאמור אני לא יודעת מה דעתך עליו.

בקיצור, המלצה חמה, לכי לשיננית חינם דרך הקופת חולים, ותשאלי אותה את כול השאלות, ואם יש למישהו ממכם בעיה רצינית בחניכיים אז אל תתפשרי על פחות מאמא שלי.

אלופה!

@}

אמא'לה נדל??? הייתי עוברת לגור בתל אביב אשכרה :-D
לנו יש חתול (שמו תכלס). מצאנו כבר שאריות עקרב שהוא פרק!
אצל חמותי נחש הכיש את החתולה (חמודלה), ואחרי שבוע הבית שלהם התמלא עכברים בצורה מטורפת - היינו שם בדיוק. היו להם מלכודות בכל הבית, ואיך שהם הוציאו עכבר ממלכודת והניחו אותה, אחרי 5 דקות היה שם עוד עכבר! חתולה אחת החזיקה להם את כל הבית. היתה גם מהממת החתולה הזו - חבל...

(-: נראה לי באמת מסוכן לגילך

ראיתי היום שהטרולים ממש השקיעו
כל-כך הרבה דפים יעל ושות' מחקו

יש לכם רעיון מי הם ? מהיכן הם באים ? ואיך הם למדו כל-כך מהר לגלוש באתר ?

אני זוכרת כשהכרתי את האתר נתקלתי במשפט של מישהי שנורא התפעלה מהאתר וכמה הוא קל ונוח ולא הבנתי למה היא חושבת כך - הוא נראה לי ממש מסובך בהתחלה.
האמת, אני בונה על זה כשאני חוששת לעתים שיום אחד מכרים יגיעו לכאן ויגלו את כל הגיגי, אז גם אני בונה על זה ש
א. אף אחד ממכריי לא מחבב את האתר
ב. הוא ממש מסובך בהתחלה וצריך ממש להתלהב ממנו כדי לעשות את המאמץ ולהבין איך לעזאזל הוא עובד - היום הוא קלי קלות בשבילי כמובן ואני ממש נהנית ממנו אבל בהתחלה זה נראה לי סינית.

אז מה זה אומר שהטרולים גאונים ? שאני טיפשה ? או שכדאי להפסיק לכבס בנהר ולגלות את פלאי הטכנולוגיה ?

אותה אחת, ודאי... והייתי מדייק: אותו אחד...
שני הדפים האלה + הדף על האבא הקנאי... (-:

קורץ מחומר של כתב בYנפט, ללא ספק.

צוויל - זקוק לעזרתכן, רוצה נורא כבר להוריד את גלגלי העזר אבל החברה שלי לא מרשה לי ומזהירה אותי שאני אפול ואפצע את המרפקים, מה אתן חושבות?

אותה אחת, בטח.
רציתי להגיד לך תודה על המילים המשחררות שאת משאירה לי. זה עוזר!
באמת באמת, שיהיה קל יותר במקום קשה יותר.

איזה ספין!
אני כל היום מצלצלת ומסמסת, את מתעלמת, ו [b]אני[/b] צריכה מחילה???
לא אין דברים כאלה :-D
יאללה יאללה תתחילו לחסוך כסף לדלק אלינו...

לא חוגגת, סתם מתקשה להרדם... יאללה הולכת לישון משהו לפני פרויקט הבישולים שעוד מחכה לי ;-)

הי מותק

בדיוק שמתי את השיר אבל הייתי עסוקה בלכתוב לצוויל שלא ממש הקשבתי
ורק כשהשיר נגמר שמתי לב שהוא נגמר

בכולופן תודה על החיבוק והמילים
גם הלילה את חוגגת או משלימה שעות ?

(())

באתי רק להגיד שלום בעקבות נדודי השינה ההם, אבל קראתי קצת מעליי ואני מבינה שהיה טעון...אז רציתי להקדיש לך את החדש הזה של יהורם גאון http://www.youtube.com/watch?v=3q3D2HpPnyE ואם "רימון" יחסמו לך (לא מבינה בזה יות רמדיי) אז הנה גם המילים (זה מאתר שירונט לא מתחייבת שזה מדויק):

[b]לא אני ולא אתה[/b] /יהורם גאון מילים ולחן: עמיר בניון



לא אני ולא אתה ולא כל העולם הזה
לא יחדיו ולא לבד, לא בשיר ולא בחג
לא בשום כיוון כזה, בעולם הזה
כן, לא אתה ולא אני הלאה
תצא מזה כבר

לא איתך ולא איתי ולא עם כל מי שתרצה
לא בקור, לא בחום, לא בים ולא באש
לא בשום מקום כזה, בעולם הזה
כן, לא אתה ולא אני הלאה,
תצא מזה כבר

אני ואתה לא נשנה את העולם
אם רק נשתנה בעצמנו קצת
זה יספיק, בן אדם
אז לא אני ולא אתה ולא ההוא
לא נשנה את העולם,
אם רק נשתנה ננסה מעט
זה יספיק לעולם
זה יספיק לכולם, בן אדם

לא חכם ולא טיפש ולא כל מה שרק תרצה
לא בצחוק ולא בדם ולא פה ולא שם
לא בשום מקום כזה בעולם הזה
כן, לא אתה ולא אני הלאה,
תצא מזה כבר

[u]את לא רוצה להבין את השמאל הקיצוני?[/u]
האמת, אני מתה לקבל תשובות לכמה שאלות, אבל "באופן" לדעתי לא יכול להיות במה לשיח כזה (לא בגלל האתר, פשוט יש כאן הרבה יותר שמאלנים אז הכוחות לא שווים ואי אפשר לנהל דיון)

אני גם מתה לקבל הסברים אבל ההסבר שלי כרגע זה שכמו שבימין יש הרבה הדחקות והכחשות כך גם בשמאל, לכולנו כנראה קשה להודות שאנחנו תומכים גם במעשים קשים ואז נוצרות אמירות סותרות ושקרים.

לא בכוונה רעה כנראה של אף אחד

מחשבה שיושבת לי לאחרונה חזק בראש שכנראה אי אפשר עם האמת, לא סתם אלוהים זרק אותה לארץ (במדרש) כנראה באמת בלתי אפשרי להתקיים איתה. אז כולם משקרים : ימין ושמאל, דתיים וחילונים וכן הלאה. למה ? כי האמת קשה, כי אי אפשר איתה, כי אם נלך איתה עד הסוף נגיע למקומות בלתי אפשריים (כולנו, מכל הכיוונים).

אז כולנו מורחים, אולי אין ברירה, נראה, אני עדיין במחשבות ואין לי תשובה.


[u]ברכות לאוירת הקרב (ובכמה דפים במקביל)[/u]
כן, מיותר לגמרי, השכל תמיד בא באיחור (לפחות הוא בא, גם משהו)

את לא רוצה להבין את השמאל הקיצוני?
אני מתה לשמוע מהם הסבר הגיוני, אבל אף אחד לא מוכן לענות לי (כולל באתר הזה-פעם פתחתי דף פוליטי מכובד וכושל)
ברכות לאוירת הקרב (ובכמה דפים במקביל) , אבל כנראה זה אבוד.
הקהל כאן פתוח לדעות ספציפיות בלבד

_אולי איזו מריבה טובה תשחרר אותי מזה
אני אחרי מריבה "טובה" מרגישה בעיקר גועל מעצמי. אולי אצלך זה עובד אחרת._
כן יש בזה משהו, שמתי לב שגם כשאני משחררת עצבים הרבה פעמים זה לא ממש מועיל (אולי לפעמים כן ? כבר לא זוכרת)


[u]וויכוח איתי?[/u]
לא, לא אנחנו לא מתוכחות על פוליטיקה, מחזיקות בדיוק באותה דיעה (-:
לא סתם, אבל באמת לא התווכחנו, חשבתי לשתף אותך במחשבות וכתבתי מייל ושמרתי בטיוטה אבל לא שלחתי וכרגע כנראה גם לא אשלח, אולי בעתיד.


[u]שיהיה לילה טוב.[/u]
גם לך

העיקר שהכל בסדר.

אויש נמחקתי משום מה

קיצור זאת אני שם למעלה

סיהרא איזה קטעים, בדיוק היום חשבתי שהמון זמן לא ראיתי אותך ותהיתי אם עזבת ומה איתך
ופתאום ראיתי אותך ב [po]מה חדש[/po] ואפילו רציתי להגיב אבל אני עובדת עכשיו
ואחר כך ראיתי שכתבת לי וחזרתי ללמוד ובסוף לא התאפקתי ורק באתי לומר שלום ותודה על הדברים
שלומנו טוב ב"ה

מירב תודה שכתבת, מתכננת כבר כמה זמן מייל ארוך אלייך אבל עכשיו אין לי זמן
נדבר בקיצור

וואו אבישג, הרבה זמן לא הייתי כאן, ואיך שפתחתי ראיתי את הדף הזה...
מקווה שאתן בסדר, ומזדהה עם חלק מהחוויות, פעמיים יצא לנו להגיע עם אמבולנס (לא של גב ההר, סתם אחד ממודיעין..) למיון עם ילדה חצי נושמת חצי לא. וגם אשפוז עברנו, וגם צעקות על זה שהיא לא מחוסנת ע"פ הכללים שלהם, וגם חזרה הביתה בלי רכב משלנו...
בקיצור, מזדהה ומעודדת, ובע"ה ששיבת תרגיש טוב. וגם את.

אבישג, איזה חוויות :-/ כל הזמן קיוויתי שהכל בסדר, שאתם כולכם בבית. שאת סתם מאד עסוקה בהכנות לשבת...
פעם קיבלתי עצה מאד טובה מאחות שלי, אם תרצי אכתוב לך אותה.
מקווה שעכשיו שיבת, וכולכם, מרגישים טוב.
מקווה שהצלחת לנוח.

[u]אין מה לומר, ממש כיף להיות אשה כנועה[/u]
:-D

את הקטע הבא אולי אעביר ל [po]לדעת להיכנע[/po]

יום שישי כבר היה די ברור שנשתחרר במוצ"ש
וכבר ניסית לחשוב איך אסע איתה בטרמפים ואוטובוסים באמצע הלילה עם כל הציוד
זה היה נשמע לי סיוט
ונזכרתי בספר, חשבתי לעצמי : "למה בעצם שאני אטפל בזה, שהוא ידאג לי"
החלטתי להיות אשה כנועה (בתרגום חופשי הכוונה : "תהיי בשאנטי ותעבירי בחיוך את האחריות לבעלך")

אז דוד הגיע לבקר אותי והביא לי כמו שסיכמנו את הסל קל כדי שאוכל להגרר איתה בדרכים במוצ"ש
אמרתי לו שאני לא יכולה לחזור איתה בטרמפים
אז הוא אמר שברור, ושאסע באוטובוס
לא התעצבנתי על הרעיון, במקום זה (על פי השראת הספר) הסברתי בנועם שאני לא יכולה, קשה לי להגרר איתה בשעות הלילה המאוחרות באוטובוס עד אריאל ואז לחכות בצומת אריאל החשוכה לבד לטרמפים : אשה יהודיה בודדה עם תינוק ופלסטינים לידי (לא מחייב, לפעמים יש בעיקר פלסטינים, לפעמים בעיקר יהודים, לפעמים אף אחד אבל כבר הייתי שם לבד ורק עם פלסטינים בצומת) - אמצע הלילה בערך
אז הוא הציע שהוא יבוא ללוות אותי
ואז הוא הבין לבד שזה לא ריאלי
אז הוא הציע שאשן אצל אחי בבני ברק
וגם את זה פסלתי איכשהו
בסוף הוא הבין שהוא יצטרך להשיג רכב ולקחת אותנו, "מאיפה אני אשיג רכב" הוא שאל
חייכתי במתיקות ועניתי : "אתה הגבר, תדאג לזה" כאן קצת סטיתי מהספר ונתתי לו רעיונות (תבקש מגולדין או שתשכור מברק - לא ממש משנה לי)
הוא באמת עשה זאת והגיע לקחת אותנו עם רכב
אין מה לומר, ממש כיף להיות אשה כנועה

אולי שלא בצדק אני מרגישה בלב כעסים

על אנשים שאולי הדביקו לי אותה בחוסר זהירות (הרופאים אמרו שזה זיהום ויראלי - ובשפה פשוטה נדבקה מוירוס של ילד חולה)
על השכנה שלי ששכנעה אותי ללכת לבית חולים (מה בעצם ציפיתי שתציע ? במצב שהיא הייתה ובלי לדעת שאפשר לקחת סטרואידים מאוד הגיוני שזה מה שהיא תציע)
על בעלי שלא היה בבית כשכל זה קרה (כאילו שאסור לו פעם ב לצאת לנגן עם חברים)
על בית החולים שדחף לה מלא בדיקות ומנע ממנה טיפול שעות ארוכות (ואולי הטיפול כן היה נכון כפי שהוא ? אני הרי לא באמת יודעת)
על עצמי - שאיבדתי שליטה, הרי שרה אמרה לי לתת סטרואידים, הרי ידעתי שקודם צריך לנסות סטרואידים - למה איבדתי את הראש וגררתי אותה לבית החולים על כל המשתמע מכך - סיכנתי אותה, פגעתי בה, התעללתי בה : חוסר שינה, תת תנאים, שהייה במקום מוכה מחלות במשך שתי יממות, רנטגן, כמויות של סטרואידים ואינלציה, עירוי צמוד ליד שהציק לה מאוד. וזה לא כולל נזקים עקיפים שלנו : אובדן ימי עבודה שלי ושל דוד, חוסר נוחות שלי, ביזבוז זמן וכסף, תת תנאים, עייפות, התשה נפשית ופיזית, ביורוקרטיה מעצבנת (אני עוד צריכה לסדר את התשלום על האמבולנס ועל ימי אשפוז).
רוב הסיכויים שכל זה היה נמנע אם הייתי נותנת לה מיידית שני כדורי בטנזול כמו ששרה אמרה (אבל אמרתי לה לתת שני כדורים - אמרה אחר כך שרה לבעלי כששמעה מה שהיה)

וחשבתי על זה שבמקום לחפש מי אשם עדיף שאחפש את ה' (שזה יוצא משחק מילים מגניב כזה)
הרי אני מאמינה בהשגחה פרטית וככה היה צריך לקרות, כל השאר הם רק שליחים של ה', אבל במציאות קשה מאוד לחיות ככה ולרוב אני לא ממש מצליחה (ועדיין טוב שזה במודעות)

נשארנו שם שבת,
שאלתי אם אוכל להשתחרר על דעת עצמי, הוא אמר שכן, חשבתי לעשות זאת אבל הרגשתי שהיא לא נושמת לגמרי חלק ואם יש בעיה עדיף להיות שם מאשר לנסות שוב להגיע ממקום מגורינו ושוב מיון עם כל הבדיקות המיותרות (לדעתי)
אז נשארנו שבת : דוד הביא לי בגדים ואחותי פינקה אותי במאפים וסבון
היה די סיוט, היא הייתה מאוד לא רגועה
העיקר שאנחנו בבית עכשיו, מקווה מאוד שהכל בסדר

עברנו לאישפוז ג'

בבוקר ביקור רופאים, הרופא מאוד מרוצה ממנה, מוריד לה את המינון של סטרואידים ושל האינלציה
אני שואלת אם נוכל ללכת, הוא אומר שלא, כי אתמול היו לחוצים ממנה אז רוצים שתהיה במעקב

הוא שומע שלא חיסנו אותה ומתחיל לקשקש שאולי יש לה שעלת (היא השתעלה חצי שנייה לידו) ויצטרכו לבודד אותה
ממש מכעיס אותי

את זה רציתי לכתוב בדף על בית חולים ואולי אני אעביר את זה בהמשך לדף המתאים, בינתיים נשמור על סדר כרונולוגי

אז ככה
היה די ברור שיש לה קוצר נשימה ובדיעבד לא הבנתי למה לא נתנו לה ישר סטרואידים ?
במקום זה חיברו אותה למסיכת חמצן, המצב שלה היה חמור למדי אם היא לא הצליחה לנשום טוב בלעדיה, בעצם כל הלילה היא הייתה צמודה למסיכת חמצן וגם כשלקחו אותנו לרנטגן לקחו אותה עם סניטר כדי שתהיה צמודה למסיכת חמצן
עשו לה בדיקות דם ורנטגן ובסביבות חמש שש בבוקר החליטו לתת לה סטרואידים לווריד ולראות מה מצבה ואז להחליט האם לשחרר אותנו או לאשפז
נתנו, הסתכלו שנייה לראות שיפור (למרות שהם בעצמם אמרו שזה לוקח כמה שעות לראות שיפור), ראו שאין והחליטו לאשפז
שאלתי אותם למה ? הרי לוקח זמן לראות שינוי והם ענו לי : מה את רוצה ? להיות יומיים במיון ?

אולי אני נוטה לביקורתיות, אולי אני מושפעת מדי מבאופן אבל אני הרגשתי שמרוב רצון לכסתח את עצמם ולעשות הכל באופן מקיף (שלא יוכלו לבוא בטענות) הם מפספסים את העיקר, הם מונעים את הטיפול העיקרי, הם עושים סתם בדיקות מזיקות שאפשר היה למנוע
חשבתי על זה
למה לא נתנו לה ישר סטרואידים ? ראו שזה קוצר נשימה, היו מנסים ואם זה לא מספיק עושים לה בדיקות נוספות
למה רנטגן ? אם די ברור שלא צריך ?
ולמה אשפוז רק כי לא רואים שיפור מידי - אולי תחכו קצת
בית חולים זה לא מקום בריא להיות בו
לילה שלם שתינו לא ישנו, היא עברה כל מיני בדיקות, חלקן פולשניות ומזיקות, הייתה במקום שורץ חיידקים וילדים חולים
לילה שלם היא הייתה עם מסיכת חמצן והתקשתה לנשום, נכון שגם כשהיא קיבלה לקח קצת זמן עד שראו שיפור אבל חשבתי על זה שעיכבו את הטיפול החיוני שהייתה זקוקה לו לדי הרבה שעות
ובאמת ברגע שנתנו סטרואידים היה שיפור ובעצם כמה שעות אחרי כבר היה אפשר להשתחרר

בקיצור לאחר שזחלנו לאיטנו אל בית החולים
ונשימתי חזרה לסידרה כשראיתי ששיבת נושמת (פחות או יותר)
הגענו אל בית החולים
שם לקחו אותנו למיון ומאוד מאוד בנחת התחילו בבדיקות מקיפות

אפשר לעשות על זה פרסומת :

ממהר אל בית החולים ? הפקד את ילדיך וצא להליכה רגילת נעימה אל בית החולים, לכשתגיע לשם לא תאלץ להמתין הרבה עד שילדך יגיע גם הוא.
אמבולנס גב ההר - הכי לאט, הכי בשאנטי (כי רק שם תמצא את השלווה שבחייך)

בקיצור, הזמנו אמבולנס אבל בעצם יכלתי לעקוף אותו בצעידה קלילה
עם כל העיכובים, הציפיות, החלפות אמבולנסים ונסיעה איטית איטית אל בית החולים
ניסיתי להבין מה הקטע של זה - הנה אפשרויות שעברו לי בראש :

נקמת השמאלנים - למה שרק הפלסטינים יתעכבו בדרכים ? נייבש גם אותכם
נקמת הימנים - אתם חושבים שאנחנו מבזבזים הרבה כסף למדינה - חכו תראו - שלשה אמבולנסים לכל מתנחל - הנה התשובה לשאלה של יאיר לפיד

כי אין ספק שזה היה שילוב מדהים של ביזבוז מטורף של כסף ומשאבי אנוש וחוסר יעילות מדהימה

אמבולנס ממוגן ירי זה מושג שסותר את עצמו
אמבולנס הרי אמור לנסוע מהר
ממוגן ירי לא יכול לנסוע מהר
אז מה כאן הקטע בעצם ?
לא עדיף לוותר על המיגון ולטוס עם החולה לבית החולים
חשבתי על זה שאולי המיגון מיועד לנהג ולמלווה, החולה אולי ימות מהנסיעה ואולי מפיגוע ירי
אבל למה הם צריכים להסתכן ? (-8

עולים אל האמבולנס אני ושיבת, השכנה שולחת את בנותיה שישמרו על הילדים שלי עד שבעלי יחזור
אנחנו יוצאים לדרך
בעיקר יוצאים האמת
כי קצת אחרי שאנחנו יוצאים מאיתמר הוא עוצר ומחכה לאמבולנס אחר, בינתיים שיבת במסיכת חמצן
עוברים אמבולנס
בחוץ,
בחושך
מקום פתוח ולא סימפטי
אבל עוברים, ושוב שאלות ומחברים אותה למסיכת חמצן ולעוד משהו
שתי חיילות (אמבולנס צבאי ? )
בשלב מסויים היה נראה ששיבת לא מגיבה, חשבתי שאני מתה במקום, הייתי לחוצה בטירוף והן ניסו להרגיע אותי (במקום לטפל בה היה צריך לטפל בשתינו (-: )
ממשיכים לחכות, לא נוסעים , למה ? חשבתי שאנחנו ממהרים
ואז הגיע עוד אמבולנס, הפעם אנחנו נוסעים
בקצב צב כמובן - זה הרי אמבולנס ממוגן ירי

בחוץ די קריר, שיבת נשמעת לי ממש גרוע
אני עוברת אצל השכנה שרק מלחיצה אותי יותר
מחליטות ביחד להזמין עכשיו אמבולנס
הם מחייגים בשבילי לאמבולנס ואני הולכת מהר לארגן תיק
נוסעים לבית החולים

דוד לא בבית, אני מתלבטת אם זה רציני או רק נדמה לי.
נשימה מאוד מהירה, היא מסרבת לאכול, בוכה, נרגעת קצת, בוכה שוב.
אני שומעת צפצופים בחזה
זה לא סטרידו, אני יודעת כי סטרידו אני מכירה מהבן, ועדיין זה נראה לי קוצר נשימה.
היא מציעה לפנות לשרה האחות
אני מתקשרת לשרה, היא אומרת לי לבדוק שאין לה חום ברור לי שאין, אני בודקת וחוזרת אליה עם תשובה שלילית
היא אומרת לי שאולי זה התייבשות ושאלך לקחת ממישהי מהישוב חומר שיעזור למנוע התייבשות (שכחתי את שמו)
ושאתן לשיבת 2 סטרואידים
שאלתי למה ? זה הרי לא סטרידו
היא אומרת שלא משנה זה פותח את קנה הנשימה
אני לחוצה ומבולבלת מחליטה לצעוד איתה לגמ"ח התרופות בישוב להביא את החומר נגד התייבשות ואחר כך אתן לה גפ סטרואידים

יום חמישי בערב, אנחנו חוזרים מגן השעשועים בשבע וחצי בערב
שלא כרגיל הבית הפוך : כלים, כביסה ואי סדר
זה די נדיר כי לרוב אני מאוד משתדלת שעד שמונה גג תשע כל הבית יהיה מתוקתק כולל הילדים, וככה להגיע הביתה בשבע וחצי בלי שארגנתי אותו קודם, כשבבית מחכות לי ערימות כלים וכביסה, זה כמעט לא קורה.
אני מאוד עייפה מהטיול, בונה על קצת עזרה מדוד, לפחות עם הילדים, אבל הוא הולך לנגן - ידעתי שהוא אמור ללכת אבל חשבתי שיותר מאוחר.

אני מניקה, שיבת נרדמת, אני מנסה לטפל בבית, חושבת על השעה המתאחרת ותוהה מתי אמשיך לעבוד על המחקר, התיכנון הוא לפחות שעתיים שלש ואני משתדלת להתחיל לרוב עד תשע כבר ללמוד. אבל היום זה לא יקרה כי הבית הפוך וגם שיבת פתאום מתעוררת.
חשבתי שהיא הולכת לישון אבל היא קמה, מאוד לא רגועה, אני מנסה לטפל בה ובמקביל גם בבית, זה לא הולך, היא ממשיכה להיות לא רגועה

בתשע אני מחליטה להוריד הילוך, אני מנסה להירגע, מחליטה להניח לבית וללימודים שלי ולהיות נטו איתה, מה יש ? מגיעה גם לי מנוחה.
אני מפורקת מעייפות מלילות ללא שינה מספקת ומחליטה להיות איתה בכיף, להתכרבל ולנסות לנמנם איתה.
תשע, אני איתה על הספה, מנשנשת קשיו במקביל, אבל זה לא עוזר, להיפך, אני מתחילה לדאוג, הנשימה שלה מאוד מהירה ומלווה בציפצוף.

טוב, חזרנו הרגע מבית החולים, שיבת ואני והנה כבר נכנסתי למחשב.
10 דקות יחס לילדים (נראה לי - לא בדקתי) ויש התשומת לב עוברת ל"באופן"
רק בגלל זה צריך לסגור את האתר (-8

יש לי המון חומר כתיבה שיושב לי בראש וקשור לכמה דפים במקביל : [po]לדעת להיכנע[/po], דף על בית חולים וסתם חוויות אימים של מתנחלים (שאת זה הייתי כותבת כאן כדי לא לעצבן)
נראה לי שאכתוב הכל כאן כדי לא ליצור בלאגן וגם כי בינתיים הדף [po]לדעת להיכנע[/po] כבר התקדם לו הלאה
מזהירה מראש שחלק מהחומר מפחיד וחלק נותן תיאורים של החיים שלי (התנחלויות בקיצור) אז מי שקורא לא באחריותי

הולכת לאכול מלווה מלכה לפני שיעבור לי הזמן וכבר מתחילה לכתוב
שבוע טוב

רציתי להודות לך שוב על הכנסת האורחים.
גם הילדים וגם אני נהנינו מאוד. הרגשתי בבית. :-)

קראתי עכשיו שוב את הבדיחות שרשמתי בדף [po]מיתה ביתית[/po] וצחקתי כל-כך
זה באמת נורא מצחיק לא ?
אני יודעת שיש לי חוש הומור נהדר, חבל רק שאחרים לא יודעים את זה

וחודש אלול התחיל היום - אתן גם מתרגשות ?

"דרשתי קרבתך, בכל ליבי קראתיך, ובצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך"

הלכתי לעשות התבודדות בבוקר, אבל היה כבר חם (אחרי שבע) אז חזרתי מהר.
חודש טוב

[u]ולגבי כל השאר - בסוף החלטתי כן לעבור לדוא"ל, מקווה שבסדר מצדך.[/u]
פחח לא מאמינה לך

[u]מראש שזה יהיה בקצב שלי - במקרה הטוב מכתב בשבוע[/u]
התכוונת שתכתבי לי שבוע אחד ובזה תסיימי (-8

[u](מתי כל האימהות האחרות באתר מספיקות לכתוב כל כך הרבה?)[/u]
ככה זה כשאין [po]זמן לילדים בחינוך הביתי[/po]

[u]כתבה אבישג ורצה למלא את [po]מיתה ביתית[/po] בבדיחות מקאבריות[/u]
הבוקר היו לי בדיחות שחורות חדשות (אגב - מה התרגום של מקאברי?) וצחקתי המון מעצמי
גם אתמול צחקתי בקול תוך כדי שכתבתי אותן, אבל בסוף קיבלתי תגובות לא משהו והבנתי שיש אנשים שלא אוהבים את ההומור הזה, חבל, לא התכוונתי לעצבן .
בכל אופן החלטתי שאם לכתוב אז רק בדף שלי או אולי בדף [po]הומור שחור[/po]

ומישהי כתבה לי במייל שגם היא צחקה מאוד מהבדיחות האלה, זה שימח אותי נורא, יש מישהי שמבינה את ההומור שלי, איזה כיף!

היי!
אחר הצהריים היינו אצל הרופאה. למעט החום היא לא מצאה דבר, אך הזהירה שסביר שמדובר במחלה מדבקת.
אני מקווה שהיא תתעורר בבוקר ותחוש בטוב, אבל אם לא - כמובן שההחלטה בידייך אם לקבלנו או לדחות את הביקור למועד בריא יותר.
בכל אופן, קניתי כמה דברים שאשמח להביא לארוחת צהריים או בין לבין.
תהיי בקשר וגם אני מקווה שיהיו לי עדכונים טובים.
{@

מה את אומרת על יום רביעי או יום חמישי בשבוע הבא?

אוקיי. אעיין בלוחופש ואודיע לך.
יש פה איזו דרישה ללכת למשחקייה אצלכם ביישוב. מתברר שהילדים שלך סיפרו על זה.

אבישג, שבוע טוב!
מה נשמע?
אני רוצה לתאם אתך ביקור.

תנסי למצוא הנחות דרך הסתדרות המורים או חבר
בטח יש לכם ביישוב
את צריכה לקחת את הכרטיס שלהם נדמה לי
עשינו ככה כשהלכנו למצפה התת ימי באילת - מישהי מהיישוב נתנה לי
חסכנו איזה 400 שקלים...

הי אבישג
תודה על הברכות....
אכן מעבר פאזה רציני

בקשר לבלוג, כיום לא נוח לי להעלות אותו כי יש בו הרבה חומרים על הילדים
מרגישה לא נוח עם זה מול הפרטיות שלהם
אם תרצי אעביר לך בפרטי

שבת שלום
מיכל

laughing out loud

כאילו, מתגלגלת מצחוק

באמת אל תיעלבי, יונת עוברת דירה.

השליח של "על המשקל" הגיע מוקדם הפעם, עם ארגז מלא אגוזים וקמח מלא.
ישבתי לכתוב לו צ'ק
"כמה זמן אתם גרים כאן ?" הוא מתעניין
"אני ? בעלי ? המשפחה ?" אני שואלת "השאלה למי הכוונה"
"אני כאן כמעט ארבע עשרה שנה, התחתנתי אבל לפני למעלה מעשור, מי שהכיר בינינו נרצח בפיגוע כאן"
מי זה? הוא שואל
"יוסף טויטו" אני עונה "הוא ניסה להציל את רחל שבו וילדיה בפיגוע חדירה שארע כאן" אין לי כח לפרט יותר מדי על ההיסטוריה של המקום
אני מספרת עוד קצת עלינו ועל הקשר שלנו למקום ודקה לפני שהוא הולך אני שואלת אותו לשמו, זו לא הפעם הראשונה שהוא מביא לנו מצרכים ואיני יודעת אף את שמו
"עמיחי" הוא עונה ומוסיף "אני אח של רחל שבו, שבוע הבא האזכרה"
אני מתבוננת בו שוב, הפעם במבט שונה.

אחת עשרה שנה לרצח יוסף טויטו, רחל שבו ושלושת בניה : צביקה, נריה, אבישי - "ורחל באה עם הצא"ן "

הי אבישג
תודה על ההתעניינות
כנראה לא במקרה את זו שמתעניינת - זה באמת קשור למה שהיה לפני שנה

מאז אני פחות או יותר לא פה
לא בקטע של נעלבתי (למרות שזה היה גם מעליב)
אבל מפני שקלטתי פתאום עד כמה הוירטואליות של באופן יחד עם הכאילו אינטימיות של התכנים פה יוצרת אשליה מסוכנת לבריאות הנפשית
צפריר מייעץ לי יותר מעשר שנים בענייני חינוך הילדים שלי, בריאות המשפחה שלי, חיי המין שלי,
מבחינתי יש בינינו קשר, יש בינינו היכרות, לא אגיד חברות אבל יש קשר, זה שהוא וירטואלי לא פגע מבחינתי בכך שזה קשר
ואז כשאני כותבת לו "היחס שלך מצער אותי" הוא כותב לי לא מכיר אותך לא רוצה להכיר אותך ועופי מפה.
אז פתאום נפקחו עיני במובן מסויים. שהתחושה כאילו יש פה קשר אנושי היא טעות.
ואם אין פה קשר אנושי לא מתחשק לי בכלל לכתוב את דעותי ורגשותי ולא מתחשק לי בכלל לשטוח את בעיותי
ואפילו לא מתחשק לי לפזר את עצותי...
אז עוד נשארתי פה עם [po]דפ בית[/po] שנה. אבל עכשיו גם המילה [po]דפ בית[/po] מפריעה לי.
אין פה שום דבר שקשור או דומה לבית.
אז זהו, שפכתי פה מה שאולי הייתי צריכה לשפוך אצל צפריר.
אבל זה בדיוק הענין: לא יכולה לשפוך את זה אצל צפריר.
לא מכיר אותי ולא רוצה להכיר אותי. אני משחקת פה בכאילו יחסים, כשבעצם אין בצד השני שום דבר.
שמחה שאני נחלצת מזה.
ימים טובים
מיכל

קורעת כשדיברנו לא ידעתי שאני אלד למחרת בבוקר... :-D

צר לי אך אני עדיין לא מוצאת את ההודעה בעריכה (ועדיין בטוחה שלא מחקתי, בדף הזה רק כתבתי, לא ערכתי - עכשיו גם וידאתי זאת במה חדש)
יש מיליון עריכות בערך
הכי פשוט שתחליפי שם למשהו אחר ואז תוכלי לערוך ולחפש את ההודעה שלך

בהצלחה (היחידים שערכו שם הם עורך ואשת צוות)

מידע ירושלמי-שלחתי לך אימייל