על ידי אמא_מיוסרת* » 10 יוני 2003, 23:50
אכן בעיה כאובה,
הבן שלנו גם התחיל "להרביץ",לפני כמה חודשים ,מושך בשיער,(לנו)
ולתינוקות אחרים בעיקר מכה על הראש,ובפנים,זה כמובן לא התחיל בכוונה רעה הוא פשוט רוצה להרגיש את פני התינוק השני ולחוש את מרקמו,הבעייה היא בהורים של התינוקות האחרים שמתנהגים כאילו הילד הוא בריון מסוכן,ומרחיקים את הילד שלהם,או לחילופין
עוצרים את הילד שלנו(חוצפה) מלגעת בהם.
מיותר לציין שהעניין הסלים,החברה גרמה לנו ההורים לנזוף בו בפומבי,כן,כן,דורשת מאיתנו : "תגידי לו לא להרביץ",
או להרחיק אותו במקום לתת לעניין לזרום בין התינוקות ואולי להגיע לכך שגם התינוק השני ייגע בפניו של בננו?
ואז הם ייראו שזה דחף נורמלי?
לא.
זה כמו שאסור לקחת צעצועים מאחד לשני,כולם מגיעים לגינה בסביבות 10:00,כול ילד והצעצועים שלו,בני שהוא "חסר גבולות",
לוקח מהרצפה צעצוע ומשחק בו,באה מטפלת ולוקחת לו את הצעצוע ואומרת לו :"זה של ניר,אתה צריך להחזיר לו את זה",
למרות שניר לא מוחה ולא בוכה,כמה מיותר.יש מצבים שהם כן רבים בינהם ניר בא ודורש את הצעצוע שלו חזרה ,המטפלת באה חוטפת את הצעצוע מידי בני בכוח,ומחזירה לניר שיודע מה מצופה ממנו,ובוכה כמו חזיר שחוט.
במקום לתת להם להסתדר ביניהם,בדרך כלל אחרי שתי דקות בני מוותר ונותן את הצעצוע חזרה בלאו הכי.
הן (המטפלות) חושבות שהן בוררות,
אבל בפועל הן מסכסכות,הן מתערבות לתינוקות ומפריעות להם לפתח את חוש הצדק שלהם,ולילדים יש הרי חוש צדק מפותח מאוד.
אז בעולם של היום ,יותר חשוב לשמור על הצעצוע מאשר לרכוש חבר.או כישורי חברה.
כמו למשל,במקרה של ר.
ר. הוא תינוק מאוד מפותח,אינטליגנטי,ומבין עניין,בני ור. נפגשו כמה פעמים שבוע ושיחקו יחדיו,אלא מאי?
אמו של ר. בחורה חסרת הגיון לחלוטין,אינה מציבה לו גבולות בכלל,אין לו שעות שינה קבועות,הוא לא אוכל מסודר,לא לבוש נקי,
הבית דיר חזירים,ורוב הזמן היא לוקחת אותו לקניות (בשבילה).
לכן לר. יש מצבי רוח והתקפות בכי,הם יושבים אצלינו ובמקום להתרכז בילדים שלשמם התכנסנו,אמו מרכלת בטון צעקני על ענייניה האישיים
וגם חוזרת על אותו משפט שש פעמים,להיטרף.
ר. שאימו אינה מתייחסת אליו,ולא שומרת איתו על קשר עין כי היא אינה מסוגלת לכך,מתחיל לצרוח,בני נעלב ממנו ,ומתעצבן עליו,
כולם באטרף,ואני שואלת את עצמי למה היא לא יכולה להביא את הילד וללכת לאנשהוא לשעתיים.
אני חייבת לציין בנקודה זו,שכשהאמא גלשה אצלי באינטרנט פגישה אחת לשעה וחצי,התינוקות שיחקו יחד ולחוד בשקט מופתי,
והיו רגועים ונינוחים.וזאת מפני שהייתי שקטה התרכזתי בהם,וגם הספקתי להכין את המטבח וחדר השינה לקראת הערב.
בקיצור מכול הבאלגן הזה אמו מסיקה שהבן שלי מרביץ לבן שלה,לכן אי אפשר שהם ייפגשו יותר.
כי כול פעם שבני נוגע בו,הוא צורח כמו חזיר שחוט,ואמא שלו מנחמת אותו ומפנה אצבע מאשימה כלפיי הבן כאילו שהוא לא בסדר,
כאילו שהילד שלה עשוי מחרסינה.ממש לא נעים לנו,אני מחבקת את בני ואומרת "לא נורא,אל תשים לב".
מה מה עושים,אני לא יכולה להכריח את עצמי להציב לבני גבולות טיפשיים,יש ערימה של צעצועים על המדרכה בגינה,שלא ייקח?
הוא רוצה לגעת במישהוא אחר,שלא ייגע?
לא מספיק האיסורים על הדברים האחרים ביומיום?
אני לא רוצה לפגוע בו.
אכן בעיה כאובה,
הבן שלנו גם התחיל "להרביץ",לפני כמה חודשים ,מושך בשיער,(לנו)
ולתינוקות אחרים בעיקר מכה על הראש,ובפנים,זה כמובן לא התחיל בכוונה רעה הוא פשוט רוצה להרגיש את פני התינוק השני ולחוש את מרקמו,הבעייה היא בהורים של התינוקות האחרים שמתנהגים כאילו הילד הוא בריון מסוכן,ומרחיקים את הילד שלהם,או לחילופין
עוצרים את הילד שלנו(חוצפה) מלגעת בהם.
מיותר לציין שהעניין הסלים,החברה גרמה לנו ההורים לנזוף בו בפומבי,כן,כן,דורשת מאיתנו : "תגידי לו לא להרביץ",
או להרחיק אותו במקום לתת לעניין לזרום בין התינוקות ואולי להגיע לכך שגם התינוק השני ייגע בפניו של בננו?
ואז הם ייראו שזה דחף נורמלי?
לא.
זה כמו שאסור לקחת צעצועים מאחד לשני,כולם מגיעים לגינה בסביבות 10:00,כול ילד והצעצועים שלו,בני שהוא "חסר גבולות",
לוקח מהרצפה צעצוע ומשחק בו,באה מטפלת ולוקחת לו את הצעצוע ואומרת לו :"זה של ניר,אתה צריך להחזיר לו את זה",
למרות שניר לא מוחה ולא בוכה,כמה מיותר.יש מצבים שהם כן רבים בינהם ניר בא ודורש את הצעצוע שלו חזרה ,המטפלת באה חוטפת את הצעצוע מידי בני בכוח,ומחזירה לניר שיודע מה מצופה ממנו,ובוכה כמו חזיר שחוט.
במקום לתת להם להסתדר ביניהם,בדרך כלל אחרי שתי דקות בני מוותר ונותן את הצעצוע חזרה בלאו הכי.
הן (המטפלות) חושבות שהן בוררות,
אבל בפועל הן מסכסכות,הן מתערבות לתינוקות ומפריעות להם לפתח את חוש הצדק שלהם,ולילדים יש הרי חוש צדק מפותח מאוד.
אז בעולם של היום ,יותר חשוב לשמור על הצעצוע מאשר לרכוש חבר.או כישורי חברה.
כמו למשל,במקרה של ר.
ר. הוא תינוק מאוד מפותח,אינטליגנטי,ומבין עניין,בני ור. נפגשו כמה פעמים שבוע ושיחקו יחדיו,אלא מאי?
אמו של ר. בחורה חסרת הגיון לחלוטין,אינה מציבה לו גבולות [b]בכלל[/b],אין לו שעות שינה קבועות,הוא לא אוכל מסודר,לא לבוש נקי,
הבית דיר חזירים,ורוב הזמן היא לוקחת אותו לקניות (בשבילה).
לכן לר. יש מצבי רוח והתקפות בכי,הם יושבים אצלינו ובמקום להתרכז בילדים שלשמם התכנסנו,אמו מרכלת בטון צעקני על ענייניה האישיים
וגם חוזרת על אותו משפט שש פעמים,להיטרף.
ר. שאימו אינה מתייחסת אליו,ולא שומרת איתו על קשר עין כי היא אינה מסוגלת לכך,מתחיל לצרוח,בני נעלב ממנו ,ומתעצבן עליו,
כולם באטרף,ואני שואלת את עצמי למה היא לא יכולה להביא את הילד וללכת לאנשהוא לשעתיים.
אני חייבת לציין בנקודה זו,שכשהאמא גלשה אצלי באינטרנט פגישה אחת לשעה וחצי,התינוקות שיחקו יחד ולחוד בשקט מופתי,
והיו רגועים ונינוחים.וזאת מפני שהייתי שקטה התרכזתי בהם,וגם הספקתי להכין את המטבח וחדר השינה לקראת הערב.
בקיצור מכול הבאלגן הזה אמו מסיקה שהבן שלי מרביץ לבן שלה,לכן אי אפשר שהם ייפגשו יותר.
כי כול פעם שבני נוגע בו,הוא צורח כמו חזיר שחוט,ואמא שלו מנחמת אותו ומפנה אצבע מאשימה כלפיי הבן כאילו שהוא לא בסדר,
כאילו שהילד שלה עשוי מחרסינה.ממש לא נעים לנו,אני מחבקת את בני ואומרת "לא נורא,אל תשים לב".
מה מה עושים,אני לא יכולה להכריח את עצמי להציב לבני גבולות טיפשיים,יש ערימה של צעצועים על המדרכה בגינה,שלא ייקח?
הוא רוצה לגעת במישהוא אחר,שלא ייגע?
לא מספיק האיסורים על הדברים האחרים ביומיום?
אני לא רוצה לפגוע בו.