אבל ראייה רוחנית יכולה להוביל להבנה, איך לפרק את המטענים האלה, למרות שהם "רק" הורמונליים
בהחלט. אבל לא רק ראיה רוחנית. גם סוגים אחרים של ראיה. כמו ראיה רגשית או בכלל תפיסתית. לבדוק. מה קורה איתנו. לא ממש חייבים להשתמש במושגים רוחניים, למי שלא מתחבר.
גם אני לא מפרידה המון בין הגוף לבין התוכן.

סאלי למה את מתכוונת בעוצמה? של הסימפטומים? של העבודה הנדרשת?
יפה ניסחת, יותר טוב ממני. כנראה, all of the above אכן התכוונתי, העוצמה של הסימפטומים. אבל בעצם, את צודקת - גם העוצמה של העבודה הנדרשת.

אני מסכימה איתך. ה - PMS שלך הוא "יותר מדי". במובן הזה ששווה לעשות צעדים שיקלו עלייך. הנה הציעו לך צמחים מסוימים, אומגה 3, אני הצעתי יוגה, גם עבודה רגשית כמו "התמקדות" ואחרות יכולה לעזור.

נועה'לה , מה חשבת עלי היום ובאיזה הקשר?
את גם כן מכירה צמחי מרפא?

אם את רוצה דווקא צמחים לעבודה רוחית אז הייתי ממליצה לך על ה : BACOPA
http://www.bara.co.il/resources/files/H ... ograph.pdf

תוסיפי לזה איזון הורמונאלי ואת מסודרת !:-) (או לפחות בעלך)

דווקא איתך רציתי להתייעץ בנוגע למטופלת.
לא הגיע הזמן לדברר קצת ???
(למה - מה- קרה !)
הולכת לעשות לך "לייק בפייסבוק ))

או, בדיוק באתי לכתוב על הצמח הזה :
הצמח מספר 1 ל pms הוא שיח אברהם מצוי ( vitex ) מאזן הורמונאלית מדהים מדהים , ואף מעלה את מצב הרוח.

ערסית אהובה, ממש חשבתי עלייך היום, והנה הגעת @}

הרגשתי כל כך רגועה ומשוחררת כך שיכולתי להנות מהדברים הללו שכריסטיאן מדברת עליהם , להנות מחלון ההזדמנויות שנפתח לעבודה רוחית וצלילה לעומקים שבחיי היומיום הרגילים לא נבחשו מספיק....
וואוו !!! עושה לי חשק בלי ה- PMS

אלוהים ישמור! פרוזק לתסמונת טרום מחזור??? הלכת רחוק מדי , אחותי....
מזל שנפלתי על הדף הזה בכדי לנסות ולמשוך אותך אחורה מהרעיונות המוזרים הללו..
טוב אז ככה, אני מציעה את מה שאני מכירה הכי טוב ואילו צמחי מרפא כמובן!
הצמח מספר 1 ל pms הוא שיח אברהם מצוי ( vitex ) מאזן הורמונאלית מדהים מדהים , ואף מעלה את מצב הרוח
יחד איתו בפורמולה הייתי מכניסה קמומיל וזוטא לבנה ועוד צמח אחד או שנים לאיזון כל המערכות אשר מהדהדות באותה תקופה.

אוכל להרכיב לך פורמולה , צרי איתי קשר אם באמת את רוצה לטפל במצב המטורף הזה

ניסיתי לא מעט צמחים לpms כיוון שסבלתי מזה לא מעט (בלשון המעטה) ולאחר שקראתי את ספרה של כריסטיאן .נ. החלטתי שדי. מספיק . הגיע זמן קצת להוביל את הגוף-נפש שלי למקומות שטוב לי בהם ולא ליהיות מובלת מידי חודש בחודשו על ידי ההורמונים...
החלק הכי מדהים בלקיחה של הצמחים היתה , שהרגשתי כל כך רגועה ומשוחררת כך שיכולתי להנות מהדברים הללו שכריסטיאן מדברת עליהם , להנות מחלון ההזדמנויות שנפתח לעבודה רוחית וצלילה לעומקים שבחיי היומיום הרגילים לא נבחשו מספיק....
לאחר כמה חודשים הגוף כבר התרגל למקצב החדש ....והמשיך להדהד עוד זמן רב אחרי שהפסקתי עם הפורמולה (נו טוב..היית חייבת לנסות עוד צמחים חדשים

ותזונה
ושחיה
ואומגה 3

ישנם תוספים צמחיים שמשפיעים הורמונלית
שמן נר הלילה. לא ניסיתי, אבל שמעתי שעוזר.

שמעתי שגם אומגה 6 עוזרת
טעות! מדובר באומגה 3.
(אומגה 6 יש לנו בעודף שגורם לנזקים)

ישנם תוספים צמחיים שמשפיעים הורמונלית, אבדוק את השמות, לא בטוחה אם יש בארץ.

_הבעיה היחידה שלי היא הסגנון, למה בבכי? למה בצעקות? במטענים כאלה מביכים?
מבינה. באמת לא נעים. אני חושבת שזה קשור לעוצמה._

סאלי למה את מתכוונת בעוצמה? של הסימפטומים? של העבודה הנדרשת?
וגם - כתבת משהו לעבוד איתו, תחושת הזלזול לא חדשה לי גם בימים מחוץ לסחרחרה ההורמונלית. אבל אני מניחה שלכולנו יש עניינים בלתי פתורים. איך אנחנו מסבירות את זה שלגברין אין תקופה כזו שבה הכל צף? מה אותם אמור לכוון, אם נדבוק בתיאוריה על פיה צריך הלקשיב לגוף ובמה שהוא מורה לנו?

קרוטונית -

לצערי אני לא יכולה לאפשר לעצמי להתבודד כי יש לי עבודה תובענית. אני יכולה הלגיד לך שניסיתי ואני מנסה מדי פעם לסנכרן חופש בתקופהה זו אבל זה לא פשוט. אין ספק שכשיש חופש כמות הנזקים עם הסביבה פוחתת פלאים.

מעבר לזה, שבוע וחצי של PMS - נפיחות, עצבנות, כאבים בכל הגוף, כבדות, עייפות, ואז שלושה ימים לפני - הכל מקבל חיזוק לכדי עימותים קטסטרופליים ותחושות קשות וסורות, ואז הוסת עצמה - בה אני מסתובבת חיוורת עייפה מאוד, על סף אנמיה (וסחרחורות) אמנם רגועה אבל כאובה פיזית ורק רוצה שקט.

זה יוצא חצי חודש שבו בילט אין אני לא במיטבי. חבל ששמתי לב לזה רק בתקופה האחרונה. זה לגמרי לגמרי משפיע על התפקוד שלי כשאני לתומי פשוט זרמתי עם זה.. כי מה, אלו החיים. חייבת לשנות.

אני אנסה ויטמינים כמוש המלצת קרוטונית, ושמעתי שגם אומגה 6 עוזרת. קראתי היכנשהו שגם תרופותכמו פרוזאק ממתנות מאוד את עניין מצבי הרוח.למישהי זה עזר? מכירות עוד משהו?

מסכימה עם כל מה שקרוטונית כתבה.
אבל ראייה רוחנית יכולה להוביל להבנה, איך לפרק את המטענים האלה, למרות שהם "רק" הורמונליים
בלקסיקון שלך רוחניות זה
את יכולה לגמרי לא להתייחס למילה הזו, ועדיין האמת היא שהמילים היו מדוייקות לך.
דברים שעיצבנו והיו לא הוגנים ולא ראויים במשך תקופה רק שיכולת ההדחקה שלי מוחלשת בימים האלה ולכן הכל יוצא.
כל הרעיון הוא שאת מתחילה לראות, להכיר, להבחין ואף להיות מסוגלת להסביר (בעיקר לעצמך) מה קורה לך.
הנקודה הזו היא משמעותית מאוד והיא התחלת הדרך שלך לעבודת השינוי שאת מבקשת.
בלי ההתחלה הזו אין בכלל מקום להעמיק.
להעמיק בהבנה זה לא רק רוחניות. זו גם, בעיקר, מודעות. הכרה - נוכחות.
כשאת נוכחת ומודעת למה מעצבן אותך, לחוסר הגינות בסביבתך או כלפייך את פועלת בהכרה (ולא באוטומט, כמו בלחיצת כפתור), את יודעת לשכלל
נתונים, משתמשת בחשיבה שלך למרות שרגשית את יכולה לעיתים להיות בסערה.
יש בחיים יותר איזון וכך בזמן מחזור תשומת הלב וההכרות עם "חולשותייך" יובילו אותך לחיפוש אחר המקום המאוזן.
הדחקה (עליה כתבת) היא רעה.
אם בזמן מחזור את פחות מדחיקה זה מראה על בריאות!
את לא אמורה להסתובב בחיים מדחיקה רגשות או צרכים, כמובן שגם לא להפך, לשפוך על כל אחד את הבפנוכו שלך.
ברגע שאת מתחילה לראות את זה יש סיכוי שהקוטביות תצטמצם.

תמיד חוזר עניין הקורבנות, חוסר ההוגנות, אני מרגישה שלא נעשה איתי צדק שלא מכבדים אותי, שמזלזלים בי.
כי אלה "תירוצים" (אמיתיים) להרגיש כעס.
הכעס הוא תחושה של חוסר אונים, חולשה יחסית. אולי גם של פלישה לטריטוריה שלך. אולי באמת כמו שכתבה פה מישהי חכמה, לו היית מאפשרת לעצמך להתבודד בתקופה הזו, תחושת הפלישה וה"דריכה עלייך" היתה נעלמת.

לא חייבים להשתמש פה ברוחניות בשביל להכיר בזה שמצב פיזיולוגי שונה יצור תגובות שונות וחשיבה שונה.
אבל ראייה רוחנית יכולה להוביל להבנה, איך לפרק את המטענים האלה, למרות שהם "רק" הורמונליים. אני לא מפרידה כמעט בכלל בין הדברים.

סקפטית ולא אוהבת שמדביקים הרבה מדי רוחניות בעניינים פיזיולוגיים

גם אני. אבל לא רואה בזה רוחניות. מבחינתי הרוב זה כימיה. הורמונים שונים יוצרים רגשות שונים, פעילות שונה במוח, וזה יוצר גם מחשבות שונות. לא חייבים להשתמש פה ברוחניות בשביל להכיר בזה שמצב פיזיולוגי שונה יצור תגובות שונות וחשיבה שונה.

תמיד חוזר עניין הקורבנות, חוסר ההוגנות, אני מרגישה שלא נעשה איתי צדק שלא מכבדים אותי, שמזלזלים בי.
יפה. זה כמו מצפן. מסמן לך כוון עבודה.

הבעיה היחידה שלי היא הסגנון, למה בבכי? למה בצעקות? במטענים כאלה מביכים?
מבינה. באמת לא נעים. אני חושבת שזה קשור לעוצמה.

סאלי בעקבות מה שכתבת עשיתי חיפוש בגוגל והגעתי לחומרים מעניינים.

בתור אחת שהיא סקפטית ולא אוהבת שמדביקים הרבה מדי רוחניות בעניינים פיזיולוגיים אני חייבת לציין שכל מה שכתוב במאמר הראשון (בקישור שהוספתי למטה) מדוייק אצלי להפליא.

אני מאוד יצירתית וצלולה בזמן המחזור, מאוד קשובה ורכה. היצירתיות ברורה כל כך כך ברמת העובדה המוגמרת.

לגבי טרום המחזור היה כתוב שם משהו מיוחד - שהקו המפריד בין התת מודע למודע נהיה דק מאוד בתקופה הזו, וזה נכון, זו התחושה. שאני לא ממציאה או כועסת על גדברים משום מקום, אלא שיש שם בסיס של אמת, דברים שעיצבנו והיו לא הוגנים ולא ראויים במשך תקופה רק שיכולת ההדחקה שלי מוחלשת בימים האלה ולכן הכל יוצא.
אצלי כמו אצל רסיסים של אור, תמיד חוזר עניין הקורבנות, חוסר ההוגנות, אני מרגישה שלא נעשה איתי צדק שלא מכבדים אותי, שמזלזלים בי. תמיד תמיד הכעס יוצא על מי מישהו שמתייחס אליי כך (וזה לא דמיון, זה אמיתי).

עד כאן הכל טוב מבחינתי, אם זה מה שיוצא אז זה מה שיוצא גם אם זה עולה לי בתקריות מביכות איומות ואני חייבת לציין - גם פאטליות. זו אני, באמת.

הבעיה היחידה שלי היא הסגנון, למה בבכי? למה בצעקות? במטענים כאלה מביכים? לא נעים לבכות ולצרוח על הבוס שלך. זה שמגיע לו זה יופי, אבל לי לא מגיע לצאת היסטרית ולא סתם בחרתי במילה הזו... לי לא מגיע להרגיש שדברים יוצאים ממני בלי שליטה לפעמים.

וזה הקישור:
http://medabrotmeharehem.weebly.com/150 ... 71501.html

אני שמתי לב שמה שאני מרגישה ביום לפני המחזור זה לא עצבנות אלא צורך בהתבודדות. שלא מקבל מענה.

מזדהה מאוד.
בשנים האחרונות למדתי להקשיב לעצמי ולתת לי את המענה הזה וזה עשה הרבה טוב.

א - מעניין מה שאת כותבת.

אני שמתי לב שעם תרגול סדיר של יוגה והתמקדות, כל זה הפך לדי עדין, מינורי. כמו גלים קטנים במקום סערה. מורגש, אבל לא ברמות מציפות. אני חושבת שהיוגה עוזרת פיזיולוגית - זה פשוט יוצר מצב פיזי יותר טוב, ובתוכו גם זה יותר טוב, וההתמקדות עוזרת להקשיב יותר למה שעולה. ככה שבמקום לצעוק הגוף יכול לדבר יותר בשקט, ואני עדיין אשמע.

אטרף - מעניין מה שאת כותבת שהרגשת התנקות. בספר "גופה של אישה..." המחברת אומרת שמה שעולה בזמן מחזור הוא משמעותי. לא לנפנף אותו "כי זה רק מחזור". ואני שמתי לב שגם אצלי עולים דברים מעניינים. עולים קצת עם עצבנות, אבל אם אני שמה בצד את העצבנות אני רואה שזה בעצם דברים שחשובים לי. כמו שאמרת.

אני שמתי לב שמה שאני מרגישה ביום לפני המחזור זה לא עצבנות אלא צורך בהתבודדות. שלא מקבל מענה.
אם במקרה (נדיר)יוצא לי לנהיות עם עצמי, בשקט, בבית,מבלי לפגוש או לדבר עם אחרים אני רגועה וטוב לי.
אם היה נהוג בימינו אוהל אדום אלי לא הייתה קיימת תופעת התסמונת הקדם ווסתית.

תוסף של B-6 (או B קומפלקס) יוכל אולי לאזן אותך קצת יותר.

אני מאוד מזדהה עם נושא הקורבנותש עולה לי והאטרף לפני המחזור ואת זה שעולים בי עם כל הכעסים והדברים שהדחקתי קודם במהלך החודש ומתפרצים ויוצאים בפני מי שצריך.

אבל אני בבעיה - ראיתי שאת כל האקטים הקיצוניים בחיים שלי קיימתי בשלושה ימים לפני המחזור. התפטרתי כמה פעמים, הרסתי גשרים, תוך כדי סערה רגשית מביכה עם הרבה בכי, עזבתי בני זוג, ורבתי עם בעלי דירה חברות ואמרתי דברים איומים לאנשים אהובים - בימים האלה.

כמעט תמיד הרגשתי התעלות לאחר מכן, כאילו התנקיתי אבל גם חרא על הדרך. האמת? זה לא לעניין... חייבת משהו שיאזן את הסערה והרגישות ההיסטרית. אשמח לעיצה

אצלי חצי חודש אני מרגישה דכדוך, ריקנות וזעם, ירידה בחשק המיני, לא אוהבת את בעלי.
שבוע עד 10 ימים לפני המחזור ועוד שבוע בזמן הביוץ וגם שבוע של גודש בציצי וזה יותר
מידי בשבילי ובשביל בן זוגי.
אני לוקחת כל יום כדור אומגה 3 ואוכלת פעם או פעמיים דגים בשבוע כבר חצי שנה-לא משפיע .

בא לי לקטר קצת לפני המחזור. לא רוצה להישלט ע"י תחושות אלו. אני רוצה לשלוט, לאזן, להרגיש טוב.

אני יכולה לשתף מהתנסות של הימים האחרונים (ודרך אגב גם אצלי הימים הגרועים הם לפני המחזור ולפני הביוץ, כשהמחזור מגיע יש פתאם מין קריסה חיובית מוחלטת והתכסות תחת עננות שפתאם יוצרת חיץ ביני לבין העולם...) - יש לי מין תחושה שבימים הצהובים האלה עולים מתוכי הדפוסים הישנים, אלה שאני טורחת לעבוד על לשנות אותם, אבל בימים שכאלה, כשאני מראש פחות חזקה אז יש להם הזדמנות להתפרץ (כמו גם בהריון - כשהמערך הרגשי וההורמונלי קצת משתגע, כמו גם אחרי לידה שפתאם יש נפילה כזאת וכו' וכו') - כשהכלל המנחה הוא שתמיד כשהנסיבות נעשות יותר מורכבות וקשות (עייפות, חולשה גופנית, קושי חיצוני משמעותי וכו') יש לנו נטיה לחזור לדפוסים הישנים שלנו. מבחינתי, זה אולי פנס כזה שמצד אחד יכול להאיר לי איזה דרך משמעותית כבר עשיתי, כי בשיגרה אני כבר עם דפוסים חדשים ומצד שני מאיר לי את הדרך שעוד יש לי לעשות, את המשך העבודה שיש לי על אמונות יסוד שהניעו את הדפוסים הישנים האלה.

אצלי למשל עולה נורא חזק סוגיית הקורבנות. ובגל האחרון ראיתי איך יש בתוכי איזה קול שמנסה כל הזמן ללחשש ולהפיל אותי בטענה ש: "הנה, עכשיו את קורבן... את רואה, יצאת פראיירית, וכו'...." והייתי צריכה המון כוחות כדי להגיד לו שישתוק או לדבר מולו בקול אחר ולהזכיר לעצמי שאני בוחרת, ואני בוחרת בטוב וכו' וכו'.

(כשאני כותבת את זה זה נשמע ומרגיש לי כמו מין כאבי גדילה או צמיחה שכאלה...).

והאמת, יש משהו מעודד בידיעה שגם אם הפעם הדפוסים עדיין חזרו, תמיד יש לי עוד ועוד הזדמנויות להמשיך לחזק את הבנייה החיבות בתוכי

כל מה שההורמונים מציפים בשבועיים האחרונים של הסייקל - הכל אמיתי. זה לא "ההורמונים". זה מקום בתוכנו שדיכאנו ולא הקשבנו לו.
זה בדיוק מה שאני מרגישה, שזה הכל אמיתי, לא מגיע משום מקום מיסתורי, אלא נחשף ללא מעצורים וזה תמיד לטובתנו
למרות שזה מרגיש מטורף, זה חלק מהבריאה . . .

מנסה לתרגל את שיטת הפוריות לא כל כך בהצלחה בגלל שאני מתקשה לראות שינויים משמעותיים במהלך המחזור.
למה קשה? את מודדת חום? זה משהו שקל לזהות את השינוי בו. ואז גם מתחילים לזהות את ההפרשה הפוריה מאד.

אה, ואני מתארת כאן רק את השבוע ש לפני המחזור!! הוא הרבה יותר גרוע מהמחזור עצמו

האם תמיד זה היה חלק משמעותי בחיים שלכן?
אני תמיד ידעתי שהולך להגיע המחזור - גם היה סדיר וגם פשוט הרגשתי.
מעולם לא היו לי כאבי מחזור, ועדיין אין לי, אבל מאז שחזרתי למחזור אחרי הלידה, התנודות במצב הרוח שלי קיצוניות בדיוק כמו שתיארה רסיסים של אור.
היום, למשל, הסתגרתי בחדר ורציתי רק לישון ושיניחו לי לנפשי, עשיתי עניין משטויות וחשפתי את פרצופי הנבזי והביקורתי. מתישהו אחר הצהריים חברה שלי הזכירה לי "את יכולה לקחת משהו טבעי כזה, לא?", אז לקחתי קצת רסקיו, ואולי זה עזר.
בחיי שפעם זה לא היה כל כך מופרז. אולי דיקור סיני יכול לאזן את זה?

פלונית
יאללה מתחלפות (-:

אני ממש מקאנה בכן במחזוריות הזו. ביכולת להקשיב ולהרגיש בדיוק מה שהגוף משדר לכן.
אני בעלת מחזור סדיר למדי. איני סובלת כמעט בכלל מכאבים לפני ובמהלך הוסת. מנסה לתרגל את שיטת הפוריות לא כל כך בהצלחה בגלל שאני מתקשה לראות שינויים משמעותיים במהלך המחזור.
האם תמיד זה היה חלק משמעותי בחיים שלכן?

החוכמה היא לשים את הגבול במקומות שזיהיתי שבהם אני לא מצליחה להכיל, לפני הפיצוץ. ולהגיד פשוט לא. לא, לא מתאים לי מחר אורחים. לא, לא מתאים לי הערב שנאפה עוגה ביחד.

כן, זו בדיוק התובנה שלי.

לצערי מסתבר שבנזוגי מפרש את ה"לא מתאים לי" הזה - שסוף סוף השכלתי להכיר בו ולבטא אותו בזמן, בטוב - כדחייה, ונפגע. אוף.
התמודדות עם בןהזוג במחזור חודשי

נשים יקרות - כל מה שכתבתן למעלה - כל מילה.
על תהומות היאוש, על הימים "הטובים", על הכעס, על השתלטות עויינת של הורמונים עלינו ועל נפשנו. וזה הולך ומחמיר עם התקדמות הגיל <עוד מעט בת 40>
כמו מה שחלקכן כתבו: עיקר התסכול הוא שבתחילת הסייקל אני (אנחנו) דר' ג'קל: סבלניות, מכילות, אוהבות, אמהות לפי הספר הבאופני. ואז משתלט עלינו מסטר הייד ומוליד מתוכנו מפלצת פולניה כועסת, פגיעה, מבקשת לשבת רגע לבד בחושך אבל מבוקשה לא ניתן לה כי תמיד מישהו רוצה משהו.

הלכתי לטפל בעצמי וזו הזווית הנוספת שקיבלתי:
כל מה שההורמונים מציפים בשבועיים האחרונים של הסייקל - הכל אמיתי. זה לא "ההורמונים". זה מקום בתוכנו שדיכאנו ולא הקשבנו לו בתחילת הסייקל, כשאנחנו אימהות באופניות ורודות.

לגבי עצמי הבנתי שמרוב סבלנות והכלה אני שוכח לשים לעצמי גבולות של המקום שלי. כל המקומות בהם ויתרתי על המקום שלי, על הרצון שלי, קמים ומתפרצים. אם כל דרישה של הזולת במשפחה נתקלת ממני להיענות בתחילת הסייקל, כך כל דבר כזה מעצבן בשבועיים שאחריהם.

יש כאן לא מעט דפים על אימהות שחשות לא טוב עם התפרצויות שלהן, עם חוסר סבלנות. מאוכזבות מחוסר יכולתן להכיל בצורה אינסופית. האתר מקדש הכלה, אבל אנחנו רק נשים שלא תמיד מסוגלות להכיל. החוכמה היא לשים את הגבול במקומות שזיהיתי שבהם אני לא מצליחה להכיל, לפני הפיצוץ. ולהגיד פשוט לא. לא, לא מתאים לי מחר אורחים. לא, לא מתאים לי הערב שנאפה עוגה ביחד.

נ.ב. כבר חודשיים שהתנודות במצבי הרוח פחות קיצוניים.

אני שמעתי היום שיעור שאיכשהו התייב לי עם הקטע הזה של המחזוריות. זה איכשהו מתחבר גם עם הרעיון של "אין ייאוש בעולם כלל" שכתבתי עליו אצלי בדף. אני לא בטוחה שאני מסוגלת להסביר אבל בגדול, היה משהו במסר המרכזי על כך שיש לנו נטיה לפות לתוצאות מיידיות וכשהן מאחרות להגיע, אנחנו מתקשים לקבל את זה שהדבר הכי משמעותי הוא זה שאנחנו עדיין בדרך ולכן אנחנו נופלים לייאוש.

זה התחבר לי לקטע עם ההורמונים והמחזור כיוון שהרבה פעמים בימים האלה אני מוצאת את עצמי תוהה איך זה שעדיין יש בי כעס / עצבנות / חוסר סבלנות וכו' וכו' - איפה כל הכלים שרכשתי בדרך, למה הם לא עוזרים לי כרגע ? והאם זה בכלל נחשב שעשיתי דרך אם שוב אני נופלת וכו' וכו'. והשיפוט העצמי הזה הוא מסלול בטוח להתחפרות עמוק בבור במקום אולי -
לקבל את עצמי שם, ומתוך זה מסוגלת להיות הרבה יותר קשובה לעצמי, למה שנכון לי. ובזכות הקבלה העצמית, בזה שאני לא נאבקת בעצמי, אני מצליחה לבטא את הצורך שלי ולהכיר בזכות שלי לדייק כלפי עצמי בצורה כזאת, שפשוט לא נוצרים חיכוכים עם הסביבה.

(מרגישה שאני מעורפלת מחשבתית וכתיבתית, סליחה).

לאחרונה חוויתי מחזור שלם לראשונה זה זמן-מה, ואני מרגישה שהיחס שלי ל{{}}מצבי רוח במחזור חודשי השתנה מאוד.
אני הרבה יותר מצליחה לקבל את עצמי שם, ומתוך זה מסוגלת להיות הרבה יותר קשובה לעצמי, למה שנכון לי. ובזכות הקבלה העצמית, בזה שאני לא נאבקת בעצמי, אני מצליחה לבטא את הצורך שלי ולהכיר בזכות שלי לדייק כלפי עצמי בצורה כזאת, שפשוט לא נוצרים חיכוכים עם הסביבה.
סוג של התחדשות בשבילי, להרגיש איך ההורמונים משפיעים עלי בלי להשתלט.
לא כל הזמן אני מצליחה. אבל גם כשזה בכל זאת משתלט עלי, קל לי לראות את השקר שבשכנוע הזה, שאני כאילו חסרת אונים, ולא להאמין לו. וגם קל לי לזהות את הרגע של חוסר-קבלה-עצמית שהביא אותי לשכנוע הזה, ולעבור הלאה.

(סוף סוף הצלחתי לנסח מחשבה שהסתובבתי אתה כבר שבוע או משהו, מלפני שהדיון עבר לכאן... )

מזהה שצריכה מרחב, מרחק ודווקא בימים האלה רגישה לכל שטות, מגיבה לכל איוולת...
מזדהה מאד מאד.
אני מוצאת שמה שהכי עוזר לי מהכל הוא לבקש עזרה, למצוא פתרונות פרקטיים שמאפשרים לי לנוח כמה שיותר. ממש לנוח - לשכב במיטה ולא לעשות כלום. מעבר לכל העבודה שאני עושה עם עצמי, אני מרגישה שיש חשיבות עצומה בלזהות את זה שאני נמצאת בחולשה ולטפל בעצמי בהתאם, בדיוק כמו שהייתי עושה עבור כל אחד מאהוביי...

שוב הגיעו הימים הצהובים (ככה גיסתי ואני קוראות להן...) מדהימה אותי המחזוריות העוצמתית הזו. מצליחה לזהות אך שבוע שעבר היו לי רצף של ימים שלווים, רגועים, היתה בי אהבה וסבלנות וראיתי כמה טוב זה עושה כאן לכולם והנה השבוע, פונקט, אני בלתי נסבלת לעצמי ולסביבתי, מחריבה ושורפת הכל. מדהים אותי הקטע הזה - זה גורם לי להרגיש לפעמים כמו דר ג'ייקל ומיסטר הייד - איך שבוע אחד אני כזו נופת צופים ומצליחה להנהיג פה את כל המערך ממקום שלו ואוהב, מכבד, מקבל והופסל'ה, השתנה משהו באיזון ההורמונלי ואני הופכת להיות מיזינטרופית חסרת סבלנות מסוכנת לסביבה... קשה לי למצוא את עצמי במקום הזה. מחפשת נואשות מה יכול להוציא אותי מהדפוס המקובע הזה. מזהה שצריכה מרחב, מרחק ודווקא בימים האלה רגישה לכל שטות, מגיבה לכל איוולת... הלוואי והייתי יכולה ללבוש על עצמי מין חומת מגן לתקופה הזו שמאפשרת לי לא לפגוע ולא להיפגע... הפורקן האולטמטיבי, אחרי הבכי המנקה, מגיע משני כיוונים - תפילה ועבודות בית (לרוב קל לי יותר לשלב את הראשונה באחרונות...) - מסירה תוך כדי עשיית סדר חיצוני...

חוחית, תודה על הדברים שכתבת. מאד חשובים לדעתי.

מסכימה מאוד עם רסיסים של אור שכתבה:
משהו בהקצנה ההורמונלית הוא בעצם סוג של תמרור עבורי על מה עוד אני צריכה לעבוד וזה תמיד שולח אותי חזרה פנימה, איפה לא הייתי קשובה לעצמי ? מהו הדפוס שמתעקש לתקוע אותי ואני מתקשה לשחרר כדי להביא יותר שלווה / שמחה / איזון לחיי וכו' וכו'.
המורה שלי אומרת שבעצם הבעיה היא שנשים מקבלות תמרורי אזהרה שקשורים במחזור החודשי כל החיים שלהן ואם הן מתעקשות להתעלם מהם הן משלמות על כך מחיר כבד בהמשך החיים, למשל מחלות כמו פיברומאלגיה וכל מיני מחלות שהפכו מאוד שכיחות אצל נשים בגיל המעבר ובכלל. הרבה פעמים הגוף מתייאש, הוא סימן לך שנים על גבי שנים אבל את לקחת נורופן במקום לשכב במיטה או לבדוק איך את יכולה לשפר את מצבך בימים האלה עם התבוננות פנימה וכשכלו כל הקיצין הוא פשוט מתמוטט.
זה כמובן לא מדבר על נשים שלא חוות סימפטומים קשים במהלך המחזור החודשי (וחשוב לציין שלא רק לפני הוסת או במהלכה כי כבר כתבו כאן כמה, כולל אותי, שהימים הקשים שלהן בכלל סביבי הביוץ) אלא על נשים שחוות דברים ומתעלמות מהם, או חושבות לעצמן: טוב נו, מיגרנה לפני הוסת זה לגיטימי, כולן סובלות מזה. לא!! זה לא אמור להיות כך, ודאי שלא על בסיס קבוע, זאת נורת אזהרה עצומה.
עוד דבר שצריך להפנים זה שהכל קשור בהכל, הוסת היא כמו סיכום של כל המחזור שלפניה, כל מה שאספתי במהלך החודש הזה תרתי משמע, אם עבר עלי חודש קשה, הייתי בעומס, לא הקשבתי לגוף, אני ארגיש את זה היטב בוסת (אולי). אלה לא ימים שמנותקים מהשאר, כך גם הימים שסביב הביוץ.

מסכימה עם אשה שמחה ש{{}}מעבר לעבודה הפנימית שההקצנה ההורמונלית מאפשרת, יש במחזוריות הזו דווקא משהו שסותר יאוש. זה מאוד מחזק את הידיעה שהכל משתנה, כך שגם אם אני עכשיו ב מקום רגשי של רצון למות , אני כבר יודעת, מתוך הנסיון והמודעות, שזה יחלוף.

@}

יש מחזורים שבהם בימים האלה אני מפורקת פיסית, לגמרי, ומגיעה למקום רגשי של רצון למות. לא כמטאפורה אלא באמת. אני מסתכלת על המשפחה שלי ובוכה וחושבת לעצמי שעדיף היה לי ולהם שלא אחיה (עד כדי כך נמוך הגעתי פעם או פעמיים, אבל זה נצרב היטב). ותוך כדי שזה קורה ברור לי שאני תחת השפעה הורמונלית ובכל זאת הגל סוחף אותי. כך זה אולי נכון שזאת לא הצדקה ללהיות מפלצת, אבל מה שקורה שם הוא הרבה מעבר לזה....

מזדהה ומסכימה לגמרי. ולמרות שאני מסכימה שזה לא תירוץ לחוסר לקיחת אחריות, אני חושבת שלי ואולי לעוד נשים מתן הלגיטימציה הזה להתפרקות שנובע מהמודעות המחזורית, הוא הוא החידוש.
כל חיי הייתי במקום הזה של "מה את מתבכיינת? את סתם את מוותרת לעצמך, מתפנקת...".
ולפעמים כדי להגיע לאיזון צריך אולי קצת, למשך איזו תקופה, ללכת לקיצוניות השנייה, לתת לעצמי את כל הלגיטימציה להתפרק, להיות רגשית וסוערת או מכונסת או מה שלא יהיה.
אני חושבת שבגלל זה גם אנחנו כל כך נהנות לדבר על זה- כי זה עדיין סוג של גילוי- " וואו, עוד נשים חוות את מה שאני! אה, ויש לזה גם שם, מסתבר! אז זה בסדר, אני בסדר, אני אשה!".

מאוד משמעותי בשבילי.
אחרי שארגע מזה, אוכל אולי גם לעשות עם זה יותר עבודה, (לא שאני לא עושה, כמובן. ולא שזה לא משתנה ממחזור למחזור, כמו שתיארתי לעיל).
זו רק עוד נקודת התייחסות- לעצמי, לחיים.

אני לא חושבת שאפשר לתלות הכל בהורמונים ולהתייאש

מסכימה, וחושבת שמעבר לעבודה הפנימית שההקצנה ההורמונלית מאפשרת, יש במחזוריות הזו דווקא משהו שסותר יאוש. זה מאוד מחזק את הידיעה שהכל משתנה, כך שגם אם אני עכשיו ב מקום רגשי של רצון למות , אני כבר יודעת, מתוך הנסיון והמודעות, שזה יחלוף.

אם אני מבינה את סגו לה נכון נראה לי שאני מסכימה,

אני לא חושבת שאפשר לתלות הכל בהורמונים ולהתייאש (טוב זה אחרי שכתבתי קטע ארוך בבלוג שלי על ייאוש וכו'...) אלא שלהיפך, משהו בהקצנה ההורמונלית הוא בעצם סוג של תמרור עבורי על מה עוד אני צריכה לעבוד וזה תמיד שולח אותי חזרה פנימה, איפה לא הייתי קשובה לעצמי ? מהו הדפוס שמתעקש לתקוע אותי ואני מתקשה לשחרר כדי להביא יותר שלווה / שמחה / איזון לחיי וכו' וכו'.

נכון שיש גלים ובמיוחד ביום שלפני המחזור או באותו היום
אצלי, כאמור, הגלים הקשים הם לא סביב המחזור, וזה יכול להימשך הרבה יותר מיום יומיים. אני מבינה את מה שאת אומרת, אבל אני מרשה לעצמי לנחש (בזהירות, ואולי אני טועה), שאולי אצלך הגלים האלה הם פחות סוערים.
יש מחזורים שבהם בימים האלה אני מפורקת פיסית, לגמרי, ומגיעה למקום רגשי של רצון למות. לא כמטאפורה אלא באמת. אני מסתכלת על המשפחה שלי ובוכה וחושבת לעצמי שעדיף היה לי ולהם שלא אחיה (עד כדי כך נמוך הגעתי פעם או פעמיים, אבל זה נצרב היטב). ותוך כדי שזה קורה ברור לי שאני תחת השפעה הורמונלית ובכל זאת הגל סוחף אותי. כך זה אולי נכון שזאת לא הצדקה ללהיות מפלצת, אבל מה שקורה שם הוא הרבה מעבר לזה....

ועם קשר:
כשראיתי את תגובתך סגו לה, התחלתי להרהר לעצמי..
אני בסך הכל לא בסיפור של הרוב המוחץ פה. לא מרגישה כל כך נורא. לפעמים כואב בבטן, אבל לא מרגישה בכזה לונה פארק. אפשרות אחרת היא שאני לא מודעת לזה. מעולם לא חקרתי את זה בכל אופן. מתפקדת בכל הימים עם ובלי מחזור.
גם אני אמרתי לא פעם שעושים מזה יותר מידי, נתלים בזה יותר מידי, משתמשים בזה יותר מידי
אבל, אני חושבת שקשה לשפוט את זה מפני שיכול להיות שיש נשים שחוות את זה הרבה יותר חזק מנשים אחרות.

בהריון הראשון שלי, בתוך יחסים סבוכים משהו, היו לי תופעות הורמונליות שזה לא יאומן שיש כזה דבר!! ואני דווקא כפי שכבר אמרתי, די מאוזנת הורמונלית (או שכך נדמה לי).
בהריון הזה יכולתי לראות דוגמית או יותר נכון דוגמא למה שהורמונים יכולים לעשות. ממש ממש יצאה ממני מישהי שאני לא מכירה. הייתי מטורפת לחלוטין. הייתי מדברת ואחרי זה נוגעת בעצמי להרגיש אם זו אני. זה היה משהו מאוד מאוד קיצוני.

אז אולי צריך להיות זהירים. אנחנו בטח לא חווים דברים אותו דבר. ואת זה אני אומרת גם לעצמי, שיהיה מובן (-:

ללי,אני מרגישה שלא דייקתי,כי כמו שאמרתי,דווקא הנשים שמעלות את זה כאן הן נשים שעושות עבודה אמיתית,ובכל זאת,אני מרגישה שיש הגזמה בתליית הכל בהורמונים,נכון שיש גלים ובמיוחד ביום שלפני המחזור או באותו היום,
תמיד שאני אומרת לבעלי "קיבלתי" הוא עונה "אני יודע !" כי הוא חוטף ממני את כל הג'ננה עד שאני מקבלת ונרגעת.
מצד שני,אז מה אם קיבלתי,זאת הצדקה להיות מפלצת?
למה שאני כן מתחברת,זאת ההקשבה העצמית,לדעת לדרוש פחות מעצמי ,לשים לב שאני חלשה יותר,למצוא זמן לנוח (בטח,בטח...)
ועם כל זה לדעת שיש זמנים שלמרות כל אלה החיים דורשים ממני עשייה גם בזמנים פחות נוחים-עיין ערך יום שישי אצל דוסים.

סגו לה, אני מסכימה ולא מסכימה איתך בו זמנית. אני לא חושבת שהחיבור של מצב הרוח לגורמים הורמונליים או אחרים בהכרח משמעותו שלא לוקחים אחריות או לא עושים את העבודה. אני דווקא מרגישה שככל שאני יותר מתחברת למחזוריות של ההורמונים ולומדת להכיר את ההשפעות שלה עליי, זה מאפשר לי לעבור את זה יותר בקלות וכן לקחת אחריות על מה שקורה לי בימים האלה (שבדיוק התחילו היום ). ולמשל לטפל בעצמי יותר כשקשה לי או לדאוג שתהיה לי יותר עזרה בימים האלה זה חלק מלקחת אחריות, לא פחות מהעבודה הפנימית שאפשר לעשות עם זה.

ואני מרגישה שאנחנו יכולות לחבר את המצב רוח לכל דבר,לעייפות,למצב הורמונאלי,להמוגלובין נמוך,אצלי לתפקוד נמוך של בלוטת תריס או הפרעות קשב וריכוז.
בקיצור,וסליחה עם אני שוחטת איזו פרה או עגלה,אנחנו יכולות לתלות את הקושי בגורם פיזי/כימי/רגשי ולדלג על עבודה נקייה שאפשר לעשות.
אני יודעת שכל המתוקות כאן הן נשים עם מודעות עצמית גבוהה.אבל יש נטייה לפעמים לחפש מישהו או משהו לתלות בכיכר כדי לא לקח אחריות.
אז הפעם אלה ההורמונים ואצלי אני תולה את חוסר תפקוד הבלוטה (במקום חוסר התפקוד שלי....)


אוקי,העגבניות בדרך אלי....<תופסת מחסה>:-)

עוד שמתי לב לאחרונה שהרבה פעמים עולים שוב ושוב אותם נושאים, אותן נקודות, אותם דברים שמפריעים לי ואולי ה"שירות" של ההורמונים הוא בזה שהם לא מאפשרים לי לשקוט ולנוח אלא דורשים שאמצה את פוטנציאל ה"עבודה" בנקודות האלה. כאילו מעלים אל פני השטח סוגיות שלא עובדו מספיק ולא מרפים מהן ואני, במקום לשמוח על ההזדמנות להוסיף ולעבוד, מתעצבנת ומתייאשת מזה ששוב ושוב מוצאת את עצמי לכאורה באותם בורות בדיוק...

גם אצלי זה ככה.

אם כי- כמו כדי להוכיח איזו נקודה - השבוע היו לי מין ימים כאלו מוזרים. בלתי ניתנים להגדרה. אני חושבת שהביוץ כבר היה אבל אין לי שום מושג מתי. ואחריו בינתיים לא באה ירידה. דווקא ימים סבבה.

למרות שאני רואה את אלוהים כמשהו שנמצא עמוק בתוכי ובכל הדברים וכו', כשקורים דברים כאלו אני ממש מרגישה שזה מין מישהו בחוץ שעושה לי תעלולים.

מתחדשת - מדהים כמה לגיטימציה אני מקבלת מעצם זה שעוד מישהו בעולם חווה את הדברים כמוני, תודה

אני חושבת פתאם, שככל שאסכים לקבל את המחזוריות הזו, העליות והירידות, אולי אצליח לקחת אותן יותר בפופורציות ולא להיבהל מכל נפילה. בנפילה האחרונה לפחות זכרתי להגיד לעצמי שאיזה כיף שהיא מגיעה כי אני מאד אוהבת את התובנות וצלילות המחשבה שמגיעות אחרי... אני חושבת שזה מתחבר לדברים של חוחית על
להתמודד עם מצב מתמיד של שינוי, וללמוד להתבונן בו ולא להיקשר אליו רגשית, לקבל את עצמי בכל רגע ומצב נתון ולדעת שזה רק חלק מגל (גם כשאני בגל החיובי לא להתלהב ולחשוב שאני מי יודע מה מתוך הכרה שרק לפני רגע הייתי בשפל ויש עוד שפל לפני... - מין איזונים ובלמים לנפש ?!?!)

עוד שמתי לב לאחרונה שהרבה פעמים עולים שוב ושוב אותם נושאים, אותן נקודות, אותם דברים שמפריעים לי ואולי ה"שירות" של ההורמונים הוא בזה שהם לא מאפשרים לי לשקוט ולנוח אלא דורשים שאמצה את פוטנציאל ה"עבודה" בנקודות האלה. כאילו מעלים אל פני השטח סוגיות שלא עובדו מספיק ולא מרפים מהן ואני, במקום לשמוח על ההזדמנות להוסיף ולעבוד, מתעצבנת ומתייאשת מזה ששוב ושוב מוצאת את עצמי לכאורה באותם בורות בדיוק...

בול, אבל בול מה שקורה לי.

אני שמתי לב שמעקב אחרי הגלים האלה מאד עוזר לי ואז לפעמים, כשאני מרגישה שמתחילה לי נפילה רצינית אני פשוט מסתכלת בלוח השנה וישר קולטת שאני בפאזה הנמוכה של גל הסינוס...

עוד שמתי לב לאחרונה שהרבה פעמים עולים שוב ושוב אותם נושאים, אותן נקודות, אותם דברים שמפריעים לי ואולי ה"שירות" של ההורמונים הוא בזה שהם לא מאפשרים לי לשקוט ולנוח אלא דורשים שאמצה את פוטנציאל ה"עבודה" בנקודות האלה. כאילו מעלים אל פני השטח סוגיות שלא עובדו מספיק ולא מרפים מהן ואני, במקום לשמוח על ההזדמנות להוסיף ולעבוד, מתעצבנת ומתייאשת מזה ששוב ושוב מוצאת את עצמי לכאורה באותם בורות בדיוק...

מאוד מעניין, כל הדיון הזה. גורם לי להתבונן בתחושות ובמציאות אחרת, להבין דברים קצת אחרת.
אחד הדברים שהבנתי זה שאני אוהבת את התקופה שלפני הביוץ כי יש בי אז איזו קלילות שמתוך הרגל נדמה לי שחסרה לי בשאר הזמן.
פתאום אני נהיית כזו עליזה וחברותית (למרות שגם נכנסת לסרטים חברתיים יותר בקלות), תקשורתית מאוד..
כל השנים חשבתי שטוב להיות כזו, שזו השימחה האמיתית, עד שבלימודי ימימה למדתי את המונח "שימחת קיום פשוטה" והבנתי שלא בהכרח, שיש עוד סוג של שימחה.
אבל העליזות הזו, המרץ, בכל זאת נעימים לי, כי הם שונים מהטבע הרגיל שלי.

מה שבטוח, השתכנעתי שזה בהחלט מעניין, ומסתבר שלא רק אותי

שבוע טוב לכולנו

ההורמונים הם כוח חזק מאוד אבל לא היחיד שמשפיע על האופן שבו נצייר את התמונה.
נכון האמת, די ברור, אבל מכיוון שהם השפעה כל כך גדולה על החיים שלי, קשה לי לדמיין איך זה יכול להיות

שבאופן פרדוקסלי יש משהו לא מאוזן בזה שיש כל הזמן מחזור מאוזן.
נכון. ועם זאת, כמה זה חסר לי בימים אלה... (או שזה האסטרוגן שגורם לי להרגיש ככה, go figure)



שבת שלום

אבל הם שולטים בנו לא פחות
לא התכוונתי שבמצבים האלה או בכלל בכל רגע נתון בחיים אנחנו לא נשלטות בידי הורמונים אלא שבאופן פרדוקסלי יש משהו לא מאוזן בזה שיש כל הזמן מחזור מאוזן.
כל העולם הוא תמונה בתודעתי...
וגם בתודעתם של גברים, ילדות ונשים שעברו את הגיל עם ובלי קשר להורמונים.
ההורמונים הם כוח חזק מאוד אבל לא היחיד שמשפיע על האופן שבו נצייר את התמונה.

לעומתינו שחוות כ- 12 מחזורים בשנה במשך כמעט 30 שנות פריון מינוס כמה שנות הריונות והנקות (נגיד, הבאופנית המצויה שמניקה מעל שנה ומביאה לעולם 2.4 ילדים תוריד 5-7 שנים מהמחזוריות הזאת). בקיצור מה אני רוצה להגיד? אנחנו קצת משגעות את הגוף עם התנודות הבלתי פוסקות הללו (כמובן שגם בהריון, בהנקה ובגיל המעבר יש תנודות הורמונליות אבל הן לפחות מגוונות).

אז זהו, שבהריון ובהנקה ההורמונים אמנם קצת אחרים ובעיקר זורמים בנו בזמנים ובכמויות אחרים, אבל הם שולטים בנו לא פחות (ואולי יותר כי הם פחות צפויים).
אתמול חשבתי על זה. גם כשהייתי על גלולות, ההורמונים (החיצוניים לי) שלטו בי לגמרי!
אי אפשר לברוח מזה כל שנות הפוריות...

אז מה עושים? מתבוננים
אתן יודעות, אני חושבת שזה מדהים. גיליתי שאם אני חושבת נגיד שהבן שלי מעצבן אותי ביום מסוים, כשאני מתבוננת בהשפעת ההורמונים עלי אני מגלה שזה ממש לא הבן שלי שעצבן אותי - זה ההורמונים (כי הרי אותה התנהגות ממש, שבוע קודם או אח"כ, תוציא ממני חיוכים אמהיים מכילים וסלחניים), וככל שאני יותר מודעת לזה אני יותר ויותר מבינה שכל החיים האלה קורים בתוך הראש שלי, כל העולם הוא תמונה בתודעתי... כמו ב-100 אחוז אחריות (מצד שני זה מוזר, כי הרי גברים, ילדות ונשים שעברו את הגיל - גם הם אנשים, לא?)

מחשבות על הורמונים וכמה הם שולטים בחיינו:
ראשית אני חושבת שכתוכננו להיות מה שאנחנו לא תציכננו לנו הפרשה הורמונלית כזאת בדיוק. בעצם היינו אמורות משלב די מוקדם של פוריותינו להרות, להניק וחוזר חלילה ולמעשה נשים שבאמת חיות כך (דתיות ולדניות, נשים בשבטים נידחים וכיוב') חוות את המחזור החודשי פעמים די ספורות בחייהן לעומתינו שחוות כ- 12 מחזורים בשנה במשך כמעט 30 שנות פריון מינוס כמה שנות הריונות והנקות (נגיד, הבאופנית המצויה שמניקה מעל שנה ומביאה לעולם 2.4 ילדים תוריד 5-7 שנים מהמחזוריות הזאת). בקיצור מה אני רוצה להגיד? אנחנו קצת משגעות את הגוף עם התנודות הבלתי פוסקות הללו (כמובן שגם בהריון, בהנקה ובגיל המעבר יש תנודות הורמונליות אבל הן לפחות מגוונות).
שנית וכפועל יוצא ממה שכתבתי כאן אנחנו נאלצות להתמודד עם מצב מתמיד של שינוי, כפי שאומרת מורתי היקרה- השינוי הוא הדבר הקבוע ביותר בחיי אשה, יעני עד שהתרגלתי להתכנסות פנימה שלקראת הוסת ובמהלכה אני כבר צריכה להיות כולי פתוחה ויצירתית לקראת הביוץ ובעצם כל יום, וסביר יותר שכל דקה היא בעלת ניואנסים חדשים ודורשת הסתגלות מחודשת.
אז מה עושים? מתבוננים, וההתבוננות מטבעה מקצינה את התחושות הללו לפחות בשלב הראשון, אחר כך גם את זה צריך לשחרר אבל אנחנו לא הכי טובות בזה, כי עד שהבנתי שאני ככה וככה בזמן הוסת או הביוץ או אנא עארף פתאום לשכוח הכל ולאפשר לעצמי לחוות חוויות חדשות סביב המחזור החודשי, למה מי מת?
אני יכולה להעיד על עצמי שהרגשתי שחלק משמעותי מהקושי שלי להרות היה קשור בהקשרות למחזוריות הקבועה ולכל מה שהיא מביאה איתה, מצד שני, עכשיו כשאני סוף סוף בהריון יש משהו מאוד משחרר, ואני מרגישה נינוחה באופן מפתיע ולא מוכר.
סליחה על ההשתלטות, זה אחד הנושאים האהובים עלי.

_כמה אפשר להתעסק בסיפור הזה של ההשפעות ההורמונליות?
אוהו, הרבה...
את מי זה מעניין?
ממה שהולך פה בבלוגים, נראה לי ש... אותנו!_

@} @}

שופע הורמונים, הדף הזה... ברור, כמובן שאצלי הכל רציונלי ואף הורמון לא מעז להתערב לי בחיים.

אני גם, מה שהן אמרו.. מנוהלת על ידי הורמונים (ושלי מתחילים להיות מגעילים מחמת גיל המעבר המתדפק על דלתי)

ואני לפעמים תוהה האם יש בי עוד משהו פרט להורמונים ?? הולכת לחפש את הבלוג של חוחית כדי להחכים קמעה כי לפעמים נראה לי שהם לגמרי מנהלים אותי ... גם לטוב וגם לרע ...

האמת שרציתי לכתוב בדיוק את זה אבל בסוף התביישתי

(המממ. חשבתי עכשיו על משהו. אולי אני אכתוב על זה אצלי, אם אצליח לסדר את המחשבה)

מה שעוזר לי לצאת לפעמים מהבור הזה הוא להזכיר לעצמי שאני לא אוסף של הורמונים.
ואני לפעמים תוהה האם יש בי עוד משהו פרט להורמונים ?? הולכת לחפש את הבלוג של חוחית כדי להחכים קמעה כי לפעמים נראה לי שהם לגמרי מנהלים אותי ... גם לטוב וגם לרע ...

_בשלב הלוטאלי
שזה השלב בין הביוץ לווסת?_
כן

מאיפה המילה הזאת?
לא יודעת בדיוק, משהו לטיני שקשור לצבע הצהוב... קשור להורמון ההצהבה (LH, luteinizing hormone) ולגופיף הצהוב (corpus luteum)...
(הידע בא מסדנת תכנון הריון באופן טבעי שלמדתי לפני כמעט שנתיים)

כמה אפשר להתעסק בסיפור הזה של ההשפעות ההורמונליות?
אוהו, הרבה...
את מי זה מעניין?
ממה שהולך פה בבלוגים, נראה לי ש... אותנו!

בשלב הלוטאלי

שזה השלב בין הביוץ לווסת? מאיפה המילה הזאת? יש שם גם לשלב השני? (טוב לגלות שעם כל המוּדעות שלי לא הכל אני יודעת )

קראתי איפהשהו שהעיקר בחג זה לשבת עם הילדים ולקיים אישזהו דיבור על יציאת מצריים, זה ממש לא חייב להיות דווקא מה שכתוב בהגדה.

נשמע לי מאוד הגיוני ונכון. למרות שאת ליל הסדר הזה גמרנו בהכרזה ששנה הבאה עושים הכל מההתחלה עד הסוף... נראה אם נעמוד בזה.

מאד קשה לי עם כל החושים המחודדים והקצוות הפתוחים של ימי הביוץ
תיאור מעולה של זה.
מאוד מעניין שאתן מתחברות לשלב הזה (הלוטאלי ). כאילו, גם מובן, וגם מוזר. אני בטוחה שזה פותח לי דרך התבוננות חדשה לגביו.

כמה אפשר להתעסק בסיפור הזה של ההשפעות ההורמונליות? את מי זה מעניין?
ציטוט מדוייק של המחשבות שלי

מזדהה כמובן עם העיסוק המחזורי... ממש מעניין כל ההשפעות ההורמונליות האלה ואיך הן שונות מאשה לאשה (אני כמו חוחית, ואחרי שקראתי את ההסבר בבלוג שלה על הפעולה של ההורמונים השונים זה ממש התחבר לי. מרגישה שאני הרבה יותר "אני" בימים של הרגיעה ומאד קשה לי עם כל החושים המחודדים והקצוות הפתוחים של ימי הביוץ). וכן, כמובן שיש שם גבול דק בין המודעות שעוזרת למודעות שמפריעה. לאחרונה יצא לי לחשוב על זה שכתבתי בבלוג שלי כל כך הרבה פעמים על ההשפעות של הביוץ, וזה ממש משהו שתופס הרבה מקום.
(ואז כמובן שהגיע הקול הביקורתי - על זה יש לך לכתוב? כמה אפשר להתעסק בסיפור הזה של ההשפעות ההורמונליות? את מי זה מעניין? אבל כנראה שאם אני כותבת על זה כל כך הרבה זה סימן שזה מעניין אותי ויש תקופות שבאמת יש לזה המון השפעה על החיים ועל הכל, אז ברור שנהיה עסוקות בזה).

יואו, איך אני כבר מתגעגעת לסייקל אחד שלם. נראה לי שעוד לא בייצתי מאז ההפלה (טוב עוד לא עברו שבועיים) ועכשיו אחרי שקראתי את שתיכן גם אני כבר מתה להיות בשלב הלוטאלי. אפילו חלמתי אתמול בלילה שאני מקבלת. איזה געגועים...

ואת יודעת מה עוד בור? המודעות הזאת שלנו. אני שמה לב שככל שאני יותר מודעת להשפעות השונות של הסייקל שלי, ככה הן חריפות יותר כי אני מתעסקת בהן ואז הן גדלות. זה אשכרה בור. מילכוד. המודעות עוזרת לך להבין מה קורה ואפילו להתכונן ולהיערך לקראת וזה דבר טוב, אבל כל ההתכוננות הזאת מעצימה את האפקט וזה כבר פחות טוב.

כמובן שאני מסכימה. מה שעוזר לי לצאת לפעמים מהבור הזה הוא להזכיר לעצמי שאני לא אוסף של הורמונים. שיש, תודה לאל, עוד גורמים במשוואה.
ואם כבר לרכב על הדימוי- שזו בכלל לא משוואה, יותר מין משהו ערפילי כזה.

הנה חפרתי לי פה עוד בור רק בשביל להגיע שוב למסקנה שצריך להרפות.
כן, כן, כן. זו תמיד המסקנה, אין מנוס מזה.
הלוואי רק שהייתי טובה בלהרפות כמו בלהסיק מסקנות P-:

וואחד בור מעצבן. צריך שישימו עליו שלט וגדר ונפסיק ליפול לתוכו. אולי יונת יודעת לעשות את זה?
ואת יודעת מה עוד בור? המודעות הזאת שלנו. אני שמה לב שככל שאני יותר מודעת להשפעות השונות של הסייקל שלי, ככה הן חריפות יותר כי אני מתעסקת בהן ואז הן גדלות. זה אשכרה בור. מילכוד. המודעות עוזרת לך להבין מה קורה ואפילו להתכונן ולהיערך לקראת וזה דבר טוב, אבל כל ההתכוננות הזאת מעצימה את האפקט וזה כבר פחות טוב.
הנה חפרתי לי פה עוד בור רק בשביל להגיע שוב למסקנה שצריך להרפות

אחרי המוות של הווסת משהו מתעורר. האגו או האור? זה מבלבל, מטעה. כי זה מרגיש טוב, נעים. כאילו חזרתי. אבל מי חזר? מי זה שלא היה? אני חושבת על הימים האחרונים- בלי רצונות וציפיות. לא הייתה התלהבות, לטוב ולרע. כך גם הרצון להוכיח משהו למישהו, הכעס, האשמה. הכל היה כמו מעומעם. אישיות בהולד. זה כאילו שבימי הוסת יש בי פחות ייחוד, פחות ברק.
הניצוץ הזה, שהופך אותי כביכול למי שאני - לא היה שם. וגם לא החלק שמוכן להילחם בחירוף נפש כדי להגן על מי שאני.
וגם עכשיו- זה לא שכל זה חזר. עדיין לא. עדיין אין יותר מדי רצונות, דווקא איזה שקט נעים. יכול להיות שאלו הפירות של הדהיוּת הזו, של ההולד באישיות. ואולי לא. הכל ממילא פרשנות.

כתבתי את זה במחברת לפני כמה ימים, ומאז, בדיוק כמו שקרה לפני חודש, בימים שלפני הביוץ, בהם אני אמורה להיות בשיאי (לטוב ולרע...)- סטראח! חטפתי איזה וירוס שהשכיב אותי במיטה ליום אחד, אותי ואת כל התכניות והרצונות וההתלהבות, אותי ואת התיאבון והתאווה והפרפורים והפרפרים.
מאוד מעניין כל העניין הזה.
בדיוק קראתי אצל חוחית על כך שהיא דוקא אוהבת את הימים שבין הביוץ לווסת. אני עד עכשיו לא כל כך אהבתי אותם, כי הם סימלו בשבילי את תחילת הירידה..אולי זה יתן לי השראה למצוא בהם את היופי.

לי אין כאבי מחזור ולא היו אף פעם. אני אמא כבר 5.5 שנים.


{דברים שנכתבו ב בלוג אשה שמחה :

מה דעתכן, יכול להיות שאחרי לידה זה מחמיר?

כן. אבל זה מתאזן כעבור זמן.

מה דעתכן, יכול להיות שאחרי לידה זה מחמיר?
מעולם לא היו לי כאבי מחזור, ולפני שנעשיתי אמא גם לא זכור לי שהייתי כל כך (!!!) עצבנית, עייפה, חסרת סבלנות ודכאונית בימים שלפני המחזור.
(טוב, להיות אמא זה דבר די מעייף, מעצבן ודורש הרבה סבלנות, אז אולי נכון ש המחזור הציף דברים משמעותיים ...)
מחשבות מאמהות אחרות?

מוכרים לכן מצבי רוח קיצוניים בזמן הביוץ, דווקא?
מוכר היטב לצערי
אצלי זה ככה מאז הלידה השנייה (בעבר זה לא היה בכלל), וזה ממש מבעס. יש אצלי כמה גלים כאלה עד שהגוף ממש מניע את הביוץ עצמו, ואחרי הביוץ זה עובר.
אני מנסה לקחת כמוסות של שמן נר הלילה, אני חושבת שבחודשים שהתמדתי זה עזר אבל עכשיו אני אחרי הפסקה של כמה חודשים.

קרה לי. בדיעבד אני יודעת לומר שזה היה בתקופה שהפוריות שלי עלתה. באחד הביוצים העצבניים האלה נכנסתי להריון, שגם הוא היה עצבני מאוד.

מוכרים לכן מצבי רוח קיצוניים בזמן הביוץ, דווקא?
לפני שלושה ימים פתאום תקף אותי פרץ של תוקפנות- תחושה של אש פנימית ושכל דבר מכעיס ובלתי נסבל. תגובות קשות לדברים שבד"כ לא מזיזים לי כמעט.
יכול להיות שזה הורמונלי? וגם שבגיל 26 יש שינוי בהשפעות הביוץ על מצב הרוח?

עוד פתרון שאצלי עבד - תליון תהילה של צפריר.
ענדתי אותו במשך חצי שנה, בהתחלה היו לי כל התופעות כמו לקראת הוסת בלי וסת, בכיתי, הייתי עצבנית ולפעמים גם חלשה נורא, אחרי שבועיים התחלתי להרגיש נפלא, ואז בא המחזור הראשון עם התליון שהיה הכי קשה שאני זוכרת בחיים שלי, במיוחד כי בכיתי המון.
אחרי זה הוסת הבאה היתה כרגיל כאילו אין עלי שום דבר, וזו שאחריה היתה יותר קלה מהרגיל, והוסת הבאה הפתיעה אותי כי לא היו שום סימנים לפניה בפעם הראשונה מהרבה זמן.
מאז כבר לא ממש זוכרת מה היה, אני רק יודעת שנעלמו העצבים והוסת עוברת בקלות. לפני חודש בערך הורדתי את התליון ובינתיים טפו טפו טפו... הוסת היתה קלה כאילו אני עונדת את התליון..

ואני אחת שלא מאמינה באנרגיות (-;

זה פשוט לא יאומן מצבי הרוח שיש לי במחזור...השבוע קיבלתי...
רואה את הכול בצבעים קודרים. פחד נטישה, רגישות יתר, בוכה מכול שטות, רבה עם הבן זוג...מה זה?? למה זה צריך להיות ככה? יש לזה סיבה מיוחדת???

בספר "גופה של אישה, תבונתה של אישה", המחברת אומרת משהו שהיה לי מאוד מרענן לקרוא. היא אומרת שהדברים שצפים על פני השטח בזמן העצבנות והדיכאון של המחזור הם אמיתיים, ומציעה לא להתעלם מהם. לא לומר, זה סתם בגלל שאני במחזור, אלא - המחזור הציף דברים משמעותיים.

אחרי שקראתי את זה זה הקל על עניין העצבנות. כאשר אני עצבנית אני מתיחסת לעצמי יותר בכבוד. מנסה להקשיב לעצמי באמת, מה צף פה? מה אפשר לעשות עם זה?

אצלי, מאז הלידה - הכל יותר קיצוני: יותר עצבים, יותר כואב, יותר...(אולי עד אז הדחקתי?).
אבל נוכחתי בכמה הפעמים האחרונות ש אחרי הווסת יש לי לפתע התקפות בכי מטורפות. עוד מישהי התנסתה בזה?

ומעניין היה לקרוא על האוהל האדום, כי בדיוק בסבב האחרון חשבתי לעצמי שזה פשוט לא הגיוני להרגיש כמו חולה ולהיות צריכה להמשיך ולתפקד כרגיל, ותהיתי מה, באמת, עשו הנשים בימי קדם.

אוהל אדום וירטואלי
ני מציעה לכולכן לכנס או להתאשפז באוהל ושם לחלוק להיות ולשתף
ואפילו לחבר את הדף הזה לשם
כי שם המקום להיות--תנסו-כי הכתיבה שמה זה אנרגיה אחרת

לא קראתי את העצות שנכתבו כאן אבל לי יש עצה אחת מדהימה
אומגה שלוש
לקחת כל יום שני כדורים ולראות איך אין יותר קריזות ורצון להתאשפז יום לפני המחזור

אני רואה שמ-2005 כולן הפסיקו לסבול מקריזים של לפני וסת, אז מה עשיתן? מה עזר? אני מניקה שנה וחצי וקיבלתי פעמיים וסת מלווה בטירוף ועצבים, סבל, אנא עזרה, בנות.

מנסיוני הפרטי מצאתי שנטילת כמוסה אחת של שמן נר לילה (יש להשיג של כל חברות הויטמינים וכו',אני מעדיפה של סולגאר) מדי יום, בבוקר עם ארוחת בוקר למשל, ממש מסייע לי עם כל הסימפטומים לפני ובזמן המחזור : מקל על מצבי רוח, כאבים פחות חדים בזמן ימי המחזור הקשים (ראשון-שני) ועוד תרומות מבורכות. אמנם קצת מבעס לקנות כל חודש כמוסות ב100-200 שקל אבל אם לוקחים כל יום כמוסה אחת , או באופן ממוקד במינון של שתיים-שלוש כמוסות בימים לפני המחזור, ממש מרגישים תוצאות ! בעבר לא היו לי כלל בעיות עם המחזור, מעט מצבי רוח אך לא מעבר לכך אבל מכיון שיש לי כעת התקן תוך רחמי למניעת הריון, הסימפטומים הרבים והשונים של המחזור מורגשים במלוא עוצמתם - לפני שגיליתי את שמן נר הלילה הייתי חייבת כמויות של משככי כאבים וכעת איני לוקחת כלל! בהצלחה לכל הנשים , היו יפות ואמיצות בכל ימי החודש.

אוסיף ואומר שאין לי סבלנות לאף אחד, בקושי לעצמי ותמיד אני תוהה בימים אלה אם אני בכלל אוהבת את בן זוגי כי אין לי סבלנות אליו...

שלום,
במסגרת מצבי הרוח הנוראיים והקיצוניים שיש לי לפני המחזור ובנוסף לכאבים כמעט בכל הגוף כשבוע וחצי לפני המחזור, אין לי חשק לקיים יחסים בכלל, זה ממש לא בראש שלי ולא בא לי...בן זוגי מבין את ההשפעות אבל נראה לי שאת זה קצת קשה לו להבין... אשמח אם מישהו ייתן לי מענה / התיחסות לענין, האם זה טבעי? האם אני לא היחידה שזה קורה לה? והאם יש איזו דרך לטפל בענין?

היום אני יודעת שאם יש לי פגישה חשובה, מבחן, או כל דבר שחשוב לי להצליח בו- אם זה כשאני במחזור אני יודעת שאצליח וזה אכן כך.
אני מסכימה איתך חלקית.
כפי שציינתי גם אצלי יש עלייה באדרנלין (הנפשי לפחות) ויכולת ללכת "עד הסוף" עם כל מיני דברים. עד הסוף ביצירה, בהתמקחות, בבכי, בריב. הכל הופך יותר מוקצן. כלומר גם יכולת הריכוז והחיוניות מוקצנים יותר ועל כן יכולת ההצלחה במשימות גדלה ובכלל.

הבעיה היא שזה קורה רק ביומיים לפני. במחזור עצמו, עייפות, רגזנות, עצבות עמוקה, בקיצור כל החיוניות בורחת לה.

כמי שמאד סבלה במשך שנים רבות מכאבים, מצבי רוח ועוד לפני ותוך כדי המחזור רוצה לספר לך סיפור שעבורי היה משמעותי ביותר.
בתרבות המערבית קבלת המחזור מלווה במילות גנאי: בעברית זה הולך כמו: קיבלתי את ה"מתנה" "התחרבנתי" יש לי נשיטיס (מלשון מחלה) ועוד כהנה וכהנה. בתרבות הטיבטית כאשר אישה מתחילה את הדימום ואף מספר ימים לפני היא בעצם נמצאת בשיא עצמתה הנשית עם יכולות נוספות לאלו היא רגילה. דברים שהאישה תעשה בימים אלו יצלחו במיוחד ועוד ועוד.
החלטתי לנסות לאמץ גישה זו, שכן אמרתי לעצמי שאם מדובר בגישה תרבותית אז צריך לעשות שינוי חשיבה ולא להמשיך ולדחוף לגוף רעלים מרעלים שונים. הצלחתי!!! היום אני יודעת שאם יש לי פגישה חשובה, מבחן, או כל דבר שחשוב לי להצליח בו- אם זה כשאני במחזור אני יודעת שאצליח וזה אכן כך.
מקווה שאוכל לעזור למי מכן.

פעילות גופנית מבוקרת . מאד יעיל לפני המחזור, רצוי אפילו להגביר את הפעילות כשבוע לפני קבלת הוסת ואפילו בתחילת הוסת. מנקה פסולת ורעלים, מווסת הורמונים, משחרר מתחים נפשיים...פעילות מומלצת: הליכה ברגל כ-30-40 דק', רכיבה על אופניים או כל פעילות בעלת אופי אירובי המניעה את איזור האגן והגפיים התחתונות (גם ריקודי בטן או ריקוד בכלל). כמו כן פעילות המשלבת מתיחות וחיזוק כמו פילאטיס ויוגה.

המושלם הוא לשלב. דוגמא חסכונית: הליכה בפארק או בים עם מתיחות קצת לפני ואחרי..גם יותר כיף ונושמים אויר! אני חייבת לציין שבתור אחת שיכולה לשמש כיו"ר מועדון הסובלות הכלל עולמי, בחודשים בהם אני מתמידה התופעות כמעט לגמרי נעלמות.. כולל מצבי הרוח לפני והכאבים בזמן המחזור. בקיצור אני נורמלית כמעט חודש שלם, שמבחינתי זו תגלית בפני עצמה...

עוד מוצר שמצאתי כיעיל מאד הוא "אומגלין" של ד"ר טבעוני. כמוסות שמן צמח הזעפן. (לא זעפרן). המחיר קצת מבאס. בין 175-205 ש"ח אבל שווה!!! טוב גם לעור הפנים והשיער ובאמת עוזר . סוג של פרוזק טבעי כאשר המינון טוב (עולים בהדרגה) וכשמתמידים!!

לסיום. שני הפתרונות שאני מציעה עבדו בשבילי יותר מכל דבר שניסיתי. וניסיתי (דיקור, שיאצו, הומאופטיה...להתחבר לנשיות, לשאול את הגוף שלי שאלות) כל אלו יכולים להועיל, אני לא מזלזלת! אבל בכל זאת דרוש משהו מאד בסיסי ויומיומי שהוא תחזוק הגוף והוא חייב להיות שילוב של פעילות גופנית+תזונה. וכמה זה מועיל עוד לכל כך הרבה דברים שונים: מצב רוח , ריכוז, חיוניות,מניעת מחלות,מעניק כוח גופני ונפשי , משמר את היופי והנעורים, מחטב את הגוף ועוד ועוד......
ובאמת נניח שלמחזור זה מועיל פחות (אין סיכוי , זה הכי מועיל) אבל נניח, אז הרווחתן אלף דברים אחרים...

בהצלחה!

ואיך, איך למען השם -- כל החודש הלו"ז שלי שאנטי, ודווקא לקראת המחזור אני עובדת נון סטופ, מארגנת מסיבות ומוזמנת לעוד כמה. אדרנלין עצבני שוצף לי בגוף.
ביומיים האחרונים, יצאו ממני כל כך הרבה זעם ועצבנות, שהרגשתי כמו טורנדו ג'ינג'ית אחרי טבילה באמבט רד בול.

התיאוריה שלי היא שהניקיון הפיזי שמתרחש בתהליך הוסת המחזורי, הוא בעצם גם ניקיון נפשי. אני לא סתם צועקת בלי סיבה על אנשים, ולא סתם עצובה מלא כלום, בתקופה הנידונה. אלא דברים שביום יום אני דוחקת פנימה, או לא רואה לנכון להתמודד איתם, מרימים את ראשם בגאון בתקופת הווסת.
אחרי הווסת אני רגועה מתמיד. העולם נראה כמו קרנבל שמחכה רק לי.

המודעות לא עוזרת למגר את זה. רק הזמן.

<יאללה, טובי הולכת לחפש עוד קורבן>

צורחת על כולם, מנקה את הבית, גלונים של רסקיו, ירח מלא - הנה זה מגיע...

<גם ללילה הציעו לקחת משהו כדי להרגיע אבל באמת מרגישה שזה נכון איכשהו ככה ולא נכון לדכא את זה בעזרים חיצוניים, טבעיים, רק טבעיים, ודווקא שמחה שיש לי תרוץ לפרוק קצת. וגם ישנה מלא. והוא - עצבני כאילו זה הוא שצריך לקבל. ישמור השם>

מעולם לא הרגשתי משהו מיוחד במחזוריות חודשית / בזמן הוסת. גם "כאבי מחזור" יש לי לעיתים נדירות בלבד, ובעוצמה נמוכה.
עד כה היה לי ברור שרובן ככה (ידעתי שחלק כן סובלות), אבל לאחרונה נאמר לי שאולי זה מתוך "הכחשה" וחוסר הקשבה למחזור, כלומר, שהשינויים בתחושה הם הנורמלי והתקין.
מה, אז גם בזה אני "מוזרה"? (-;

מה זה מצבי רוח, אתמול יכולתי להרים פיל להעיף אותו לקיבנימט.
אני מרגישה שאני צריכה להוציא להתפרץ ואז זה משתחרר עם הדם.
הכל זורם בינתיים.
מקווה שלא תהיה עוד התקפה.

אני כמעט בטוחה שזה נכון. פעם חשבתי שזה קשור לירח המלא, אולי סתם כי זה סימן נוח. הייתי שמחה לדעת על זה יותר.

יש מחקר שבדק ומצא שגברים סובלים, במחזוריות חודשית, מתסמינים דומים לאלו שנשים סובלות מהן... ואפילו בצורה קשה יותר...
גם את מעוז "כאבי המחזור" אנחנו מנסים לכבוש?!

המלצה לקרוא את הספר "האוהל האדום" של דיאמנט.
מעבר להנאה הספרותית ממנו, יש תאור מרתק של איך נשים מתקופות קדומות, תנ" כיות, חוו את המחזור על כל התופעות שלו.
הן היו מתכנסות באוהל מיוחד, יושבות מעל ערימת עשבים הסופגת את הדימומים, ועסקו בסיפורים ושירים, במנוחה שלמה. נשים אחרות (שלא לקחו חלק בטקס הזה, בדר"כ כתוצאה מאי קבלת ווסת, נערות מבוגרות וכדומה), היו דואגות לאספקה שותת של מזון ושתייה ובכלל דואגות להן.
לקרוא ולהתמוגג.

ראו גם:

• מדור נשים וסת ופוריות
• תסמונת קדם ווסתית (מה זה בכלל?)
• כאבי וסת (איך אפשר לטפל בהם?)
• תופעות לוואי בזמן הוסת (למה אני מרגישה כמו סמרטוט?)

---

{טיפים להתמודדות עם עצבנות לפני ובמהלך המחזור}

• רפואה סינית- דיקור, שיאצו, צמחי מרפא ועוד. יש היום טיפולים אלטרנטיבים בזול בקופות חולים.
• רסקיו רמדי, פעמיים ביום לפחות, לך ולכל הנפגעים האחרים מהעצבנות.
• לעשות ספורט, הליכה, שחייה, יכול מאוד לשחרר את העצבים, לאו דוקא בימים הקשים אלא באופן שבשיגרה. פעמיים שלוש בשבוע.
• לישון הרבה בלי הפרעות.
• לעיין בפרק על המחזור ב"גופה של אישה, תבונתה של אישה" מאת כריסטיאן נורת'רופ. יש שם יופי של כלים לנסות להבין בעצמך מה (בחייך, בהתנהגותך, בגישתך, בתזונתך) גורם לך לסימפטומים שלך, וגם הרבה עצות מעשיות מכוונים שונים.
• ... והכי בדוק ומצליח זה לקטר על זה, לריב עם מי שאפשר וכשהוא שואל אותך "מה את צריכה לקבל או משהו?", אז בכלל לחטוף את האטרף של החיים שלך. וככה זה גם יהיה אשמתו.

תרמו: ענת גביש, בשמת א, ליאת skippy, אישה אחת, תבשיל קדרה.