על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 28 ינואר 2012, 22:28
אני חושבת שעם כל הערכים החברתיים שספגתי בשנות העשרה שלי הרעיון של לא לעבוד בחוץ -נשמע לי כמו לחזור לחשכת ימי הבינים,בזמנו.
מה שעינין אותי בדיטים זה לצאת ולבלות .וגם להכנס ולבלות..
לא הייתי בכלל בעינין של משפחה ,ילדים ,משק בית.לא הבנתי איך זה מסתדר עם החיים שלי.
גם לא הבנתי איך הריון(עם כל הרשימה הנ"ל)מסתדר עם החיים שלי.
בגלל שבן זוגי חווה בילדתו אמא מאוד אמהית ,היה לו ברור מה זה אומר ואמר שמצידו-אני לא אעבוד בכלל מחוץ לבית.העבודה שלי היא החלטה שלי -אם אני מעונינת בה -או, קי,אם לא נסתדר גם בלי.
מה שאני מנסה לומר הוא שאם בגיל 22 היו אומרים לי שבעוד 10 שנים החיים שלי יראו ככה-הייתי קצת בשוק.
עמוק בתוך ליבי האמהות היא השאיפה הגדולה שלי וכל מני מאוויים אחרים מתגמדים ואפשר לוותר עליהם בנקל.אבל זה קרה לאט לאט.
אני חושבת שאם את בקשר רציני עם בחור ,יש תקשורת טובה -שזה בסיס לכל הדברים הטובים וחושבים על התמסדות -חשוב לברר מה העמדות של כל אחד.
למשל,לדבר על מקורות הפרנסה.
כי ,עם כל כמה שילדים זה שמחה,ילדים זה הוצאות וירידה משמעותית ביכולת ההשתכרות.
גם אם הילדים הולכים לגן -זה מאוד יקר.זה מצריך מכם קימה מוקדם כדי להלביש ולארוז ולהסיע/ללוות,זה אומר שאין רביצה במיטה כל הסופשבוע, עם גיחה לבית קפה,וסתם לראות ולהראות.יש נדנדות וארגז חול, קניות ולנגב טוסיקים..
למשל,חיות בטבע- בזמן החיזור/ההריון בני הזוג מתעסקים על בנית קן במקום לחפש מזון .דוגרים על ביצים,נושאים את הצאצא ,רובצים איתו במערה .
(כל סרט טבע מומלץ לצורך ההדגמה.צפי עם בחורים ב'משפחת הקיסרים או 'עולם מופלא '-ותראי מה דעתם)
אני חושבת שברוב המקרים ,אישה מצפה מבן זוגה לתמיכה בזמן ההריון והטיפול בילדים.
יש נשים שהן מראש טיפוסים של 'אמא חד הורית',אין להן ציפיות לעזרה מהכיוון הזה ,או שהן בכלל לא מודעות לאפשרות שיצטרכו עזרה .אני מקווה בשבילן, שכשיתפקחו מהשאננות הזו ,יהיו מסביבן אנשים טובים.
כדי להבין מה זה הריון וילדים,עדיף לקרוא את 'המדריך הישראלי',מאשר כלום.
אפשר לקרוא פה באתר על סיפורי הריון ולידות ,דפים על טיפול בתינוקות -ולהבין שכן-להיות הורים זו עבודה .מנטלית,פיזית,רגשית הכל ובריבוע.
טוב שאת מסתכלת על נשים בעבודה ושומעת אותן.זה מכניס דברים לפרופורציה.מצידי , אני מודה לחברותי וחברי בעבודה על כך ששפוט שפכו בפני את ליבם,עד מאוד.
אז אני חושבת שאי אפשר להמעיט בחשיבות השאלה שאת שואלת.וזה בכלל לא מצחיק .
אי אפשר להעלות את השאלה הזו בדייט הראשון,אבל אפשר לדעת על בחור אם הוא יכול לגייס מעצמו קצת עזרה,קצת אמפטיה ואף סימפטיה .להיות כן קצת אביר.
לא הייתי מביימת את זה (יענו ,גורמת לעצמי איזו תאונה מטופשת ורואה באיזו אבירות/כישורים של חובש /מכונאי/וכ' הוא נרתם לסייע),אבל שמה לב לדברים קטנים ובאיזו קלילות הוא פשוט קם ועושה(יופי יופי,תתקשרי אליו עוד יומיים) , או נשאר עם מבט של כאילו מסתכל על הנוף,לא שם לב בכלל,לא שומע שאמרת משהו(יאללה לך הביתה מוטי).
אני חושבת שעם כל הערכים החברתיים שספגתי בשנות העשרה שלי הרעיון של לא לעבוד בחוץ -נשמע לי כמו לחזור לחשכת ימי הבינים,בזמנו.
מה שעינין אותי בדיטים זה לצאת ולבלות .וגם להכנס ולבלות..
לא הייתי בכלל בעינין של משפחה ,ילדים ,משק בית.לא הבנתי איך זה מסתדר עם החיים שלי.
גם לא הבנתי איך הריון(עם כל הרשימה הנ"ל)מסתדר עם החיים שלי.
בגלל שבן זוגי חווה בילדתו אמא מאוד אמהית ,היה לו ברור מה זה אומר ואמר שמצידו-אני לא אעבוד בכלל מחוץ לבית.העבודה שלי היא החלטה שלי -אם אני מעונינת בה -או, קי,אם לא נסתדר גם בלי.
מה שאני מנסה לומר הוא שאם בגיל 22 היו אומרים לי שבעוד 10 שנים החיים שלי יראו ככה-הייתי קצת בשוק.
עמוק בתוך ליבי האמהות היא השאיפה הגדולה שלי וכל מני מאוויים אחרים מתגמדים ואפשר לוותר עליהם בנקל.אבל זה קרה לאט לאט.
אני חושבת שאם את בקשר רציני עם בחור ,יש תקשורת טובה -שזה בסיס לכל הדברים הטובים וחושבים על התמסדות -חשוב לברר מה העמדות של כל אחד.
למשל,לדבר על מקורות הפרנסה.
כי ,עם כל כמה שילדים זה שמחה,ילדים זה הוצאות וירידה משמעותית ביכולת ההשתכרות.
גם אם הילדים הולכים לגן -זה מאוד יקר.זה מצריך מכם קימה מוקדם כדי להלביש ולארוז ולהסיע/ללוות,זה אומר שאין רביצה במיטה כל הסופשבוע, עם גיחה לבית קפה,וסתם לראות ולהראות.יש נדנדות וארגז חול, קניות ולנגב טוסיקים..
למשל,חיות בטבע- בזמן החיזור/ההריון בני הזוג מתעסקים על בנית קן במקום לחפש מזון .דוגרים על ביצים,נושאים את הצאצא ,רובצים איתו במערה .
(כל סרט טבע מומלץ לצורך ההדגמה.צפי עם בחורים ב'משפחת הקיסרים או 'עולם מופלא '-ותראי מה דעתם)
אני חושבת שברוב המקרים ,אישה מצפה מבן זוגה לתמיכה בזמן ההריון והטיפול בילדים.
יש נשים שהן מראש טיפוסים של 'אמא חד הורית',אין להן ציפיות לעזרה מהכיוון הזה ,או שהן בכלל לא מודעות לאפשרות שיצטרכו עזרה .אני מקווה בשבילן, שכשיתפקחו מהשאננות הזו ,יהיו מסביבן אנשים טובים.
כדי להבין מה זה הריון וילדים,עדיף לקרוא את 'המדריך הישראלי',מאשר כלום.
אפשר לקרוא פה באתר על סיפורי הריון ולידות ,דפים על טיפול בתינוקות -ולהבין שכן-להיות הורים זו עבודה .מנטלית,פיזית,רגשית הכל ובריבוע.
טוב שאת מסתכלת על נשים בעבודה ושומעת אותן.זה מכניס דברים לפרופורציה.מצידי , אני מודה לחברותי וחברי בעבודה על כך ששפוט שפכו בפני את ליבם,עד מאוד.
אז אני חושבת שאי אפשר להמעיט בחשיבות השאלה שאת שואלת.וזה בכלל לא מצחיק .
אי אפשר להעלות את השאלה הזו בדייט הראשון,אבל אפשר לדעת על בחור אם הוא יכול לגייס מעצמו קצת עזרה,קצת אמפטיה ואף סימפטיה .להיות כן קצת אביר.
לא הייתי מביימת את זה (יענו ,גורמת לעצמי איזו תאונה מטופשת ורואה באיזו אבירות/כישורים של חובש /מכונאי/וכ' הוא נרתם לסייע),אבל שמה לב לדברים קטנים ובאיזו קלילות הוא פשוט קם ועושה(יופי יופי,תתקשרי אליו עוד יומיים) , או נשאר עם מבט של כאילו מסתכל על הנוף,לא שם לב בכלל,לא שומע שאמרת משהו(יאללה לך הביתה מוטי).