איזה כיף שהדף הזה התעורר לחיים!

_[po]יעלי לה[/po], לא הבנתי - למה רק אם עדיין לא קיבלת מחזור?
ולו כבר היית מקבלת מחזור אז מה הייתה הצעתה?_

שאני אמרח את הרוק של עצמי, כמובן. התיאוריה היא שהחומר המרפא נמצא רק ברוק של נקבה פורייה.

[u],לשים את הרוק הראשון בבוקר-מיד שמתעוררים[/u]
אני מנחשת שאין בעיה להשתמש ברוק אחרי צחצוח שיניים [b]בלי משחה[/b] (רק מנחשת, אין לי מושג). הכוונה לפני שאוכלים / שותים / מכניסים חומר כלשהו לפה.

[hr]
אצל אוריה מאוד חשוב לדייק במקום של הנשיקה, שתהיה בדיוק איפה שכואב. מצד שני, כשהוא רואה שאני קיבלתי מכה או שכואב לי הוא יודע לתת את הנשיקה [b]בדיוק בדיוק[/b] במקום בלי לשאול בכלל, מין טלפתיה שכזאת :-0 והנשיקות שלו תמיד עוזרות לגמרי.

סבתא שלי תמיד אמרה שהרוק הראשון של הבוקר טוב לריפוי של כל מיני פצעים ובאמת זה מעביר פצעים בצ'יק. (אפילו פצעי בגרות)

[po]אמא ללי[/po], זה מעניין מה שאת אומרת.

אני בכלל חושבת שהנושא של ריפוי אנרגטי בנשיקה והנושא של [po]הרוק כמרפא[/po] - הם שני נושאים שונים.
אני אפילו אולי הייתי מקדישה להם 2 דפים שונים.

{@

דף מעניין. יכולה לתרום משהו - אצל שירה (הבת שלי) יש קשר בין גודל המכה לבין מספר הנשיקות שהיא צריכה כדי שזה יעבור. אחרי מכה קטנה מספיק צרור נשיקות אחד שאחריו היא אומרת לי שעבר או שעכשיו זה בסדר, ואם היא מקבלת מכה יותר כואבת, או אחרי שאני גוזרת לה ציפורניים והשינוי בתחושה של האצבעות לא נעים לה, היא ממש מבקשת עוד ועוד סיבובים של נשיקות עד שזה בסדר. כלומר בחוויה שלה הנשיקות על המקום היא חלק מתהליך הריפוי והיא לא משהו סמלי אחרי המכה.....

איזה דף מעניין. זו פעם ראשונה שנכנסתי אליו.

הבנתי שבעצם מועלות כאן 2 השערות:
[list=1]
[*] [u]שהנשיקה מעבירה פראנה שמסלקת את הכאב.[/u]
[*] שהרוק הוא זה שמרפא
[/list]

אולי גם הרוק מרפא, אבל בעניין של נשיקה אני הייתי הולכת יותר לכיוון הפראנה, משום שהרי בנשיקה על מכה בד"כ לא נוהגים להזיל רוק. :-P אלו נשיקות יבשות.

[u]עד שמישהי אמרה לאמא שלי לשים על זה רוק. "שלי או שלה?" אמא שאלה, והאשה אמרה שאם עוד לא קיבלתי מחזור (זה אכן היה המקרה), אז שלה, כלומר של אמא שלי.[/u]
[po]יעלי לה[/po], לא הבנתי - למה רק אם עדיין לא קיבלת מחזור?
ולו כבר היית מקבלת מחזור אז מה הייתה הצעתה?

_[po]רוק אם [/po]
כשאני חושבת על זה יש לי בזה משהו אישי מרתיע.
נגיד כשהייתי ילדה, אמא שלי הייתה נוהגת לנקות לי איזה לכלוך מהלחי ע"י אצבע מלוחלחת ברוק שלה, וזה היה סופר מגעיל אותי.

אבל אני חושבת שזה קשור לקשר ילד-אם. ובמשפחות כמו שיש כאן באתר, אני לא חושבת שצריכה להיות בעיה עם זה.

[u]הילד שלי מעדיף שאני אשים לו את הנשיקה ביד, והוא שם אותה בעצמו על המקום הכואב.[/u]
גם אני בתור ילדה הייתי מתעצבנת כשלא היו שמים ת'נשיקה במקום הנכון, ואז היו 'זורקים' לי אותה באוויר, והייתי תופסת ומדביקה אותה היכן שצריך. או שהייתי לוקחת מאיפה ששמו ומעבירה למקום הנכון. :-)

[u]שאחד הרבנים שלנו בתיכון לימד אותנו שמותר למצוף אצבע שיורד ממנה דם (למרות האיסור לאכול דם) מהסיבה הפשוטה שזה עובד.[/u]
'למצוף'? זה אומר שלא רק שזה בסדר, זה גם בטעם צוף? :-) לי אין בעיה עם זה. אני חושבת שדם זה מאוד טעים...
וברצינות, מוזר. תמיד שמעתי שזה אסור. (אני מבית דתי).
ובכלל, למצוץ דם של מישהו אחר?
לא ידוע לי שיש היתר על זה בהלכה.
(סתם סקרנות, אני לא שומרת הלכה)

[u]אם אני מנשקת אותה במקום הלא-נכון היא אומרת "לא נורא. אני אעביר את זה דרך הדם" עוצמת קצת את העיניים ואז מודיעה ש"זהו. הנשיקה הגיעה אל הפצע".[/u]
[po]אמא בגובה דשא[/po] - זה ממש יפה ! היא המציאה את זה לבד?

[u]אם יש חולי בעיניים,לשים את הרוק הראשון בבוקר-מיד שמתעוררים[/u]
גם אני שמעתי פעם משהו כזה, אצל אודטה דנין נדמה לי.
אבל מצד שני, שמעתי שהרוק של הבוקר הוא הכי הכי 'מחויידק' שיכול להיות, אחרי שבלילה הגוף עובר ניקוי. ושצריך לירוק היטב את כל הרוק והליחה שהצטברו. וההודים אפילו מקפידים לנקות את הלשון בבוקר עם מגרדת מיוחדת.
אז מה יישוב הסתירה?

_שבאיזה שבט באפריקה נוהגים רופאי האליל וגם האמהות "למצוץ את הכאב" בעדינות, בצורת נשיקה, ואח"כ לעשות הצידה מעין "טפו טפו טפו",
הכוונה היתה לא ממש למצוץ דלקת כואבת או דם, כי אם את האנרגיות השליליות שבמקום הפגוע._
זה מזכיר לי איזו תובנה שהגעת אליה לא מזמן בבלוג שלי, שכאשר מישהו נתן לי 'מציצה' באזור הגרון - במקום של צ'אקרת הגרון ממש, הרגשתי שזה שואב ממני את הכאב שם, ושיש לזה אפקט מרפא ברמה האנרגטית.
וזה אז עורר בי מחשבות על נשיקות ומציצות בכל מיני נקודות אנרגטיות - שזה שואב את הכאב, כמו שראיתי בסרטים ששואבים ארס של נחש ממישהו. (שואבים עם הפה ויורקים).
אבל אם זה נכון שהנשיקה שואבת כאב, האם זה אומר שכשנותנים נשיקה על מכה או כאב - צריך אח"כ כאילו לירוק את זה החוצה?

עלו כאן הרבה תהיות.
ואני ממש סקרנית לשמוע תשובות לגבי לפחות חלק.

[u]זה עוזר ממש או פסיכולוגית?[/u]
אין במציאות הפרדה כזו. לכל תופעה פסיכולוגית יש הבט פיסיולוגי.

בניגוד למה שחשבו בעבר, היום יודעים שאנחנו לא מרגישים כאב בגופנו אלא במוח, ששולט באיתותי הכאב שאנחנו מקבלים. זה קשור גם לתאוריית חסימת השערים שהזכירה גאני. כמה כאב אנחנו מרגישים תלוי בהרבה גורמים, בין היתר בציפייה לכאב, בהערכת חומרת הפגיעה ובמצב הרוח. כל אלה דברים שנשיקה עוזרת לאזן אצל הילד.
Physicians have long known that a patient who expects to get pain relief from a pill often does, even though it is a placebo containing no medication. When a mother soothes her hurt child, by stroking and talking sweetly to her, she is helping the child's brain turn down the volume on its pain.
(מתוך הספר The Brain That Changes Itself)

קראתי פעם, ממש לא מצליחה להזכר איפה ובאיזה הקשר בדיוק, על נשיקות, והמקור שלהן.
שבאיזה שבט באפריקה נוהגים רופאי האליל וגם האמהות "למצוץ את הכאב" בעדינות, בצורת נשיקה, ואח"כ לעשות הצידה מעין "טפו טפו טפו",
הכוונה היתה לא ממש למצוץ דלקת כואבת או דם, כי אם את האנרגיות השליליות שבמקום הפגוע.
אולי אם למישהו יש חשק אפשר לנסות למצוא את זה בגוגל?

אצלינו [po]נשיקה על המכה[/po] עובד ובגדול. אבל צריך לדייק במיקום.
הקטנה שלנו מנשקת אותנו כשכואב לנו ומדייקת!

בנשיקה יש אנרגיה חיובית של אהבה וחמלה שמהדהדת בתוך הגוף...

משהו אחר. לקטנה יש קשר חשוב עם כמה מהשמיכות שלה. היא מתעטפת בהן כשהיא זקוקה להגנה, חום, אהבה, שיכוך
פעם אחת, היא הכאיבה לי כשקפצה עלי,
היא נישקה אותי ואמרתי שזה עדיין כואב (קצת כעסתי עליה)
אז היא כיסתה אותי בשמיכה האהובה שלה
המממ, אני העדפתי את הנשיקה, אבל הערכתי מאד את המחווה המתוקה (בת שנתיים)

אני לא זוכרת איפה קראתי,אבל אני זוכרת שזה היה באיזו ספרות הלכתית או במשנה,
אם יש חולי בעיניים,לשים את הרוק הראשון בבוקר-מיד שמתעוררים על העיניים וזה מרפא (אולי רמב"ם?)
ויש משמעות לכך שזה יהיה מיד עם ההשכמה,אולי משהו שקשור לחומציות של הרוק.

אחותי קוראת מאחורי והזכירה לי שאחד הרבנים שלנו בתיכון לימד אותנו שמותר למצוף אצבע שיורד ממנה דם (למרות האיסור לאכול דם) מהסיבה הפשוטה שזה עובד.

ככה שגם ההלכה מכירה בזה.

ועוד משהו- אולי מהצד השני, הפסיכולוגי-
הבת שלי, בת שלוש ורבע "מעבירה" נשיקות ממקום למקום.
כלומר, אם אני מנשקת אותה במקום הלא-נכון היא אומרת "לא נורא. אני אעביר את זה דרך הדם" עוצמת קצת את העיניים ואז מודיעה ש"זהו. הנשיקה הגיעה אל הפצע".

הבת שלי לא אוהבת נשיקות. אני מציעה לה "יד מרפאת" - מניחה את היד איפה שכואב. בדרך כלל זה עוזר. (ואם לא, אז פלסטר).

דווקא רוק (או כל סוג של הרטבה) על עור יבש לא מומלץ. עדיף לייבש היטב, ולמרוח משחה שומנית או חלב--אם (טוב להכל!) (לחתכים הרוק עוזר, לפצעים עלול לגרום לזיהום. לא כדאי).
נשיקה עובדת, ואפילו בשני מישורים: אחד, המישור הרגשי. הנשיקה גורמת להרגשה טובה ושחרור חומרים משככי כאב ומנחמים. השני, כמו שהסבירה עולם, חסימת מסילות הכאב. "תיאוריית סגירת השער" מסילות הכאב נחסמות ע"י מגע נעים.

בני בן השנה ושבע כשהוא מקבל מכה הוא בא אלי "קה, קה" (נשיקה) ואיך שאני מנשקת הכל עובר.
לאחרונה שמתי לב כשיש לו פצע, הוא מנשק את עצמו בפצע.

אני זוכרת עוד הסבר משיעורי ביולוגיה:
עצם המגע באיזור שקיבל מכה, תופס את הרצפטורים שקודם לכן העבירו למוח את הגרוי של הכאב. ככה מרגישים את התחושה של המגע החדש (של הנשיקה או השפשוף) במקום את תחושת הכאב.
ככה שבעתם המגע החדש עוזר להעביר את הכאב על ידי זה שמועברת תחושה חדשה ברצפטורים, שהיא לא תחושה כואבת, ומחליפה את התחושה הכואבת שהועברה קודם.
מקווה שזכרתי להסביר את זה נכון.

הנה לך רעיון לפוסט דוקטורט.. דווקא אחלה רעיון למחקר אבל איך עושים אותו וגם צריך ספרות בנושא.

מסקרן אותי אם יש מחקר שמשווה את תכונות הריפוי ברוק של נשים לעומת גברים, של נשים פוריות לעומת לא פוריות (ילדות או מבוגרות), של פוריות מיניקות לעומת לא מיניקות.

[u]הופיע קילוף באזור הגבות, כשבוע אחרי הלידה, ליקקתי את מיצחו שוב ושוב[/u]
לאוריה התפוצץ העור מאחורי האוזניים. בהתחלה הייתי שמה לפעמים חלב לפעמים איזה משחה, אבל מאז שהתחלתי להתעצל וסתם להעביר שם אצבע רטובה מרוק, זה עבר די מהר. אם כי אני לא בטוחה שזה לא היה בדרך לעבור ככה או ככה.

[u]מכירים את הילדים שנפצעים וישר שמים בפה ומוצצים את הפצע? ביום שלישי ראיתי איך זה נלמד[/u]
אני חשבתי שזה אינסטינקט... אני עושה ככה בעיקר עם כוויות (למרות שהחום בפה קצת מכאיב בהתחלה) ובדרך-כלל לא שמה שום דבר אחר (על כוויות קצת רציניות אולי טיפה שֶמֶנֶצָתֶה). אבל עכשיו כשאת אומרת, יש מצב שלימדו אותי לעשות את זה.

חתולה מלקקת את הגורים ונראה שהליקוק שלה עובד. אני חושבת שזה כמו עיסוי, לקיקה עם לשון מחוספסת כזו, לקיקה בתנועות מונוטונית ומעגליות.
כשלינוקא הצעיר הופיע קילוף באזור הגבות, כשבוע אחרי הלידה, ליקקתי את מיצחו שוב ושוב, אינסטינקטיבית לחלוטין. תוך יומיים זה נעלם. נכון שהיה לי חלבM אבל כל כך נעים ללקק את התינוק, הטעם שלו..יאמי.
מכירים את הילדים שנפצעים וישר שמים בפה ומוצצים את הפצע? ביום שלישי ראיתי איך זה נלמד- ילדונת אחת ניפצעה וירד לה דם. הסבתא שלה הגיבה ב:תשימי בפה. הילדה הופתעה ושאלה אם הדם טעים ואיזה טעם יש לו. מלוח, אמרה הסבתא.
אז קחי- הושיטה הילדה את האצבע לסבתא. הסבתא לא הכניסה לפיה, ניסתה לשכנע את הקטנה אבל לא הצליחה. לי היה נדמה שבכלל הילדה צריכה נשיקה וכל הדיון הזה על הטעם של הדם בכלל תלוש משם:-D

הילד שלי מעדיף שאני אשים לו את הנשיקה ביד, והוא שם אותה בעצמו על המקום הכואב. עוזר מצוין, לרוב.

ברוק יש בהחלט אינזימים שונים שעוזרים לריפוי והחלמה! בעיקר בפצעים, חתכים (יבלות עבורי זה חידוש מרענן ומשמח!)

בנוגע ל [po]נשיקה על המכה[/po] אני חשבתי שזה יותר פסיכולוגי. הילדה שלי יכולה לבוא מקילומטרים ולספר שקיבלה מכה ולבקש נשיקה, אני כמעט בטוחה שזה כבר לא כואב לה..... אבל משת"פית איתה בסיפור.
האמת היא שברוב המכות הכאב פשוט עובר לבד אחרי כמה שניות! ואת הנשיקה אני מדמיינת כמו אבק כוכבים של הפיה הטובה שבאה משכיחה ומעלימה שאריות של משקעים מהלב @}

לא מזמן אמא שלי סיפרה לי שהיה כתוב בעתון על איזה מחקר מדעי שהסביר שנשיקה אכן עובדת!
מחר אברר אם היא זוכרת פרטים נוספים.

אצלנו זה הולך ככה:
הקטנצ'יק בוכה "אמא קיבלתי מכה" אני כמובן נותנת נשיקה
הוא אומר: "זהו עבר".
אבל כשהוא רואה אותי שוכבת בספה הוא שואל מה קרה לך?
אני עונה לו "כואב לי הראש" (יותר נכון מתפוצץ לי הראש מהמגרנה)
הוא בא וכמו איזה מלאך נותן נשיקה ושואל "עבר לך?"
אני יכולה לומר לו לא?
אומרת כן, קמה כמו גדולה ומרגישה איך המוח רוקד ברייקדאנס בתוך הגולגולת.

כשאני מקבלת מכה אני מבקשת נשיקה מהילד הקטן... (עובד, בטח שעובד!)

(שכחתי לציין את המובן מאליו, חיות המלקקות את גוריהן וכו')

נכון שכשילד מקבל מכה אנחנו קודם כל נותנים נשיקה על המכה? ולא נשיקה סתם, אלא על המכה... מה אתם אומרים (אתן אומרות), זה עוזר ממש או פסיכולוגית?
הרהרתי קצת בנושא היום אחרי שאוריה, עוד לא בן חצי שנה, קיבל מכה ובכה. בדרך כלל [po]נשיקה על המכה[/po] מרגיעה אותו מייד, אבל היום הוא המשיך לבכות. אחרי עוד כמה נשיקות פתאום קלטתי שאני מנשקת במקום הלא נכון - המכה השאירה שריטה קטנה על העור שלא ראיתי בהתחלה. איך שנישקתי במקום הנכון, הבכי התחלף בצ'יק לחיוך של עונג |L| :-)
ואז עלתה לי השאלה, פסיכולוגי - או לא? אם פסיכולוגי, יש לשער שנשיקה ליד או כמעט או קרוב או באזור היתה מספיקה, לא? נזכרתי שכשמורה ליוגה הסביר לי פעם מה זה פראנה, הוא נתן את הדוגמא של [po]נשיקה על המכה[/po], בטענה שהנשיקה מעבירה פראנה שמסלקת את הכאב. ואז נזכרתי במשהו אחר.
כשהייתי בת 9 צמחה לי יבלת גדולה ומכוערת ועקשנית על האצבע. שום דבר לא הוריד אותה, הסתובבתי איתה איזה שלושה חודשים בערך. זה היה נורא. עד שמישהי אמרה לאמא שלי לשים על זה רוק. "שלי או שלה?" אמא שאלה, והאשה אמרה שאם עוד לא קיבלתי מחזור (זה אכן היה המקרה), אז שלה, כלומר של אמא שלי. בימים הבאים, כל בוקר לפני צחצוח השיניים אמא היתה נותנת לי נשיקה רטובה [b]מאוד[/b] על היבלת. תוך שבוע היבלת נפלה.
מעניין אם רוק של אמהות יכול להחליף את החלב לשימושים כאלה אחרי הגמילה?
ת'אמת, התלבטתי אם לקרוא לדף הזה [po]רוק אם[/po]... מבחינתי זה הנושא העיקרי שלו, כש [po]נשיקה על המכה[/po] הוא רק דוגמא. אבל בעצם, נראה לאן הדיון יסחוב :-)