מאוד מזדהה ותומכת בך על הכסבל שעברת,
הבן שלי סיים עכשיו שנה בגן עירוני , ועבר השפלות ,
בסוף השנה הגננת שלו סירבה לקבל אותו לקייטנה בתואנה שהוא "בלתי נשלט" ו "חסר גבולות", כמובן שזו הגזמה פראית, והוא ילד מקסים, ומאחורי הסיפור יש הרבה לכלוך ודברים שהצליחו להדהים אפילו אותי שאין לי אמון במערכת החינוך.
אז קיבלתי חיזוק מהסיפור שלך.

_והנה נגרמה שנת הלימודים!
זה היה חמוד!
הוא כבר עובר לחטיבה עם מכתב מאד מפרגן ממורה שפויה ליועצת.
מה שכל כך מציק לי זאת התמיכה המאסיבית והלויאליות שהיא קבלה מהמנהלת
או במילים אחרות- הריקבון של המערכת.
המון תודה על העידוד, אם הייתי יודעת להוסיף סמיילי, אז הוא היה כאן.
ונכון... הילד שובב, אבל כמו כל ילד בריא, והוא לא עבריין .אם המורה היתה מכבדת אותו כאדם, היא היתה מקבלת אותו
יחס בחזרה.
_

[u]כל מה שנשאר לנו זה.[/u]
לשאול את בנך מה [b]הוא[/b] רוצה לעשות.

[u]בכל מקרה, הילד שלי מקבל ממני חיזוקים כל הזמן,הוא יודע שהוא בסדר בסך הכל הכללי[/u]

חשוב מאוד לחזק את הילד, ולתת לו את התחושה שאתם איתו, עומדים מאחוריו ומסייעים לו בלי קשר להישגים או להתנהגות. אבל.. יכול להיות שמעבר לכך שהילד סומן יש בעיות משמעת שאיתם צריך להתמודד. אם את חושבת באמת ובתמים שהילד סומן וההתנהגויות הללו אינן חריגות ואינן שונות ממעשיהם של תלמידים אחרים, לכי עם זה עד הסוף (מפקחת בית הספר, מנהלת מחלקת החינוך ועוד) מכתב חריף עם העתקים רבים בדרך כלל מרגיע את המערכת.

אני אומרת את הדברים מניסיון. אני יועצת במקצועי ואני נתקלת לא פעם במורים שסימנו את הילד ואחד מהפתרונות היה לצערי מעבר כיתה, וזאת בשל המערכת העקומה שלא מאפשרת לנטרל מורים משפילים. יחד עם זאת, היו הרבה שיחות עם הורים שמבחינתם התנהגותו של הילד מופלאה, ומתצפיות שערכתי בכיתה הסתבר שהדברים אחרים ואכן יש בעיות משמעת.
עצתי, לשוחח עם היועצת (אם יש ואם היא מועילה ובעלת השפעה), לבקש ממנה לתצפת על הילד (בהנחה שתוכל לתצפת באופן חכם וסמוי) ואז לבדוק איך מתקדמים. ושוב בהנחה שיש על מישהו לסמוך מבין כל אנשי הצוות המקצועי, אם אין אני הייתי שוקלת מעבר לבית ספר אחר. ושוב אני חוזרת ואומרת אם יש בעיה מעבר לכיתה אחרת/לבית ספר אחר לא יפתור כלום זה רק להעביר את הבעיה ממקום למקום אם יש בעיה טפלו בה. ו

אני רוצה להוסיף שאני בתור ילדה תלמידה עברתי כלהזמן השפלות מצד מורים בבית ספר ורק היום אני מבינה שהשפילו אותי, ומה זה עשה לי. אמא שלי בשוק ממה שאני מספרת לה. אז נכון שנראה היה שלא מפריע לי מה שקורה אך זה היה רק מפני שחשבתי שזה הגיוני ולכן גם לא סיפרתי יותר מדי בבית... היום בתור מורת עזר אני מחזקת מאוד ילדים שמושפלים ושהמורים מתעללים בהם נפשית ומדריכה את ההורים ב"מלחמה" מול המערכת וזה תהליך שרק בסופו הילד מבין שכל מה שעשינו היה לטובתו ושהוא בסדר גמור ולא כל מה שאומרים עליו המורים.
מה שאני רוצה להגיד זה שזה מעולה שאת יודעת מה קורה ושיש לך את הכוחות לעמוד לצד בנך מול מורה לא ממש רגישה...בהצלחה!! (())

[u]אל תיתני לחזות החזקה של הילד שלך לבלבל אותך. הוא רק ילד והוא אמור לקבל עזרה.[/u]
אני מסכימה מאוד!
למרות שהוא נראה חזק ואתם מחזקים אותו בבית הוא לא צריך לעבור את כל זה. גם בתוך המערכת, יש להורים הרבה מה לעשות. אם אתם לא תסכימו לשעות ההגברה במתמטיקה, הן לא יהיו. (אם הילד צריך לעמוד ברמה מסויימת וחשוב לכם להמשיך בבית הספר הנוכחי, אפשר לעזור לו אחר הצהריים בעצמכם או עם מורה פרטי).
אם תחליטו שהמורה לא תתנהג אליו בצורה משפילה ומאיימת ולא תפחדו להתעמת איתה, היא תפסיק.
לבת הגדולה שלי בכיתה ז', היה עומס מאוד גדול של לימודים. שיעורים, מבחנים ועבודות. החלטנו שהיא תיקח עוד יום בשבוע חופש (חוץ משישי שבו לא לומדים) רק שזה לא יהיה אותו יום כל שבוע. לקח למערכת יותר משנה לעלות על זה שהיא מגיעה לבית ספר רק ארבעה ימים בשבוע. כשעלו על זה כמובן קיבלנו טלפונים מהמחנכת, הזמנה לפגישה, פגישה עם היועצת וכו'.
הסברנו להם שהילדה צריכה יותר חופש. הם לא אהבו את זה בכלל אבל הבהרנו שזו החלטה שלנו כהורים ואין מה ללחוץ עליה כי אנחנו לא מסכימים שהיא תגיע כל יום לבית ספר.
וברגע שלא השארנו פתח לשכנועים ואיומים, פתאום המערכת התגמשה וקיבלה את הרצון שלנו.
לפי מה שאת מספרת, את מדברת עם המורה ומסבירה ועושה הרבה כדי שיבינו יותר את הבן שלך. מהנסיון שלי, זה מאוד מתיש ומתסכל לנסות לשנות אנשים אטומים שמדביקים תוויות על ילדים. אני חושבת, שכאשר המורה מגיבה בסגנון :"את מגבה את הילד" צריך לקבל זאת כמחמאה ולא כנזיפה ולהיות לחלוטין לצידו.
אל תרשי לאף אחד להשפיל את הבן שלך!
אל תתני לאף מבוגר לנסות לגרום לבן שלך רגשי אשמה! גם לנו הייתה פעם מורה שבכתה מביקורת שלנו, וזו הייתה המורה הכי גרועה שהייתה לבת שלי.
יש לך כאמא הרבה מה לעשות ואם לא, לכו לבית ספר שלהורים יש בו משקל גדול יותר.

זה נשמע מצב קשה בשבילכם, ונראה שהמורה לא יודעת איך להתנהג עם ילדכם, אך בסה"כ גם היא נשמעת לי די מסכנה וחסרת אונים. כנראה שאין לה את הכלים.

(כמובן שזה לא אומר לתת למצב להישאר כמו שהוא...)

מישהי יקרה, היא בכתה כי היא נעלבה. היא כמו ילדה קטנה .היא אמרה שזה חורה לה שהוא לא מעריך את השעה
הנוספת שהם תקועים יחד

אני בטוחה שעשיתי כל מה שיכלתי מול המורה והמנהלת: ניסיתי להסביר להן שיש דרכים אחרות להגיע אליו
הסברתי למורה שכל ילד מעביר פתקים בשיעור וזאת לא סיבה להתעלף ,שהוא לא מופרע ולא צריך להצמיד לו מבוגר בטיול
התגובות בד"כ הן - את מגבה את הילד [נו נו נו], את צריכה להיות בראש אחד עם המערכת.
נגשתי אל הילד בערב ואמרתי לו שהיא פשוט נפגעה אישית מהפתק שבו הוא העלה כמה הגיגים לגביה,
הוא קם לישיבה, תפש את החולצה שלו והתחיל לילל "אוה, תביאו לי מים, אין לי אוויר!"
זה היה חיקוי מדהים שלה.ואז הבנתי סופית שיהיה קשה מאד לתקשר איתה.
בכל מקרה, הילד שלי מקבל ממני חיזוקים כל הזמן,הוא יודע שהוא בסדר בסך הכל הכללי.
דרך אגב,שכן שלי עובד בבי"ס של מופרעים והוא סיפר לי שתלמיד אחד היה ניגש כל בוקר למורה
ואומר לה: "הלוואי שישרפו לך הפנים". היא היתה עונה לו בחיוך מתוק: "שיהיה גם לך יום יפה"
אחרי כמה ימים הוא הפסיק.

הוא אמור להמשיך איתה בשנה הבאה?
כי אם לא, אולי תיפטר הבעיה. (עדיין צריך לטפל בו במובן של להחזיר לו מה שהיא לקחה).

אני מצטרפת לאלו שאמרו לך - את חייבת לעשות משהו. בתור אחת שמורה אחת מיררה לה את החיים במשך שנתיים, אני אומרת לך שגם אחרי 30 שנה אני לא שוכחת את ההשפלה, ולא את אוזלת היד של ההורים שלי. (לא שאני יודעת מה יכלו לעשות, אבל...)

ו[באופן מוזר כלשהו] דוקא זה שהיא בכתה אולי נותן פתח לתקווה. כי באמת אכפת לה. אולי את צריכה לשבת איתה לשיחה עמוקה. להסביר לה איך [b]את[/b] רואה את הבן שלך. להסביר לה בעדינות שזה לא כל כך משנה אם היא תתגבר אותו במתמטיקה (תבהירי לה שזה לא חשוב לך) - יותר חשוב שתקבל אותו כמו שהוא ושתשקיע בקשר בניהם (במילים פשוטות כמובן שמתאימות לרמתה ...). וגם - להבין מה בדיוק בהתנהגות שלו מציק לה, ולנסות להראות לה את הצד השני של אותה התנהגות. אולי אם היא תצליח לראות מה מניע [b]אותו[/b] יהיה לה יותר קל לקבל.

[u]להעביר בי"ס? להעביר כתה?[/u]
בהחלט שווה בדיקה
[u]אפילו להשאיר כתה[/u]
אופציה רעה בעיני כי היא 'מנמיכה' את הילד עוד יותר.
[po]אמא של מוגלי[/po] אני חושבת שאת צריכה לעשות שינוי במשולש הזה ילד-בי"ס-הורים. את צריכה לגייס לטובתך ולטובתו את כל האסרטיביות שלך. זה בסדר שאת יודעת לקבל ביקורת מהמערכת אבל זה לא מספיק שאת יודעת שהילד עצמו שווה וחזק.
זה יותר מדי עומס על הילד שלך!
את צריכה להקל עליו בעמדה המאוד לא נוחה הזו אל מול המורה והמנהלת. תני לו דוגמה לאיך מתנהלים בצורה בוגרת ואחראית. בכי לכשעצמו הוא לא בעייתי, אבל אם מורה שלא תומכת בו עוד מוסיפה בכי, איך הוא אמור לעמוד מול כל זה???
שבי עם עצמך ובן זוגך ותחשבו ביחד על יציאה מהבלאגאן.
אח"כ שבי עם בנך ותעלי בפניו את התכנית. תשמעי אותו וחיזרי שוב לחשיבה. ואז ניקטי עמדה ברורה וותוציאי אותה אל הפועל.
אל תיתני לחזות החזקה של הילד שלך לבלבל אותך. הוא [b]רק[/b] ילד והוא אמור לקבל עזרה.
בהצלחה @}

[u]כל מה שנשאר לנו זה לקוות שהטפשה הזאת לא תעשה יותר מדי נזק ולאכול את הלב.[/u]
להעביר בי"ס? להעביר כתה?
אפילו להשאיר כתה, לטובת מורה טובה יותר.

לי יש נסיון רע עם בית ספר יסודי ולכן אני לא הייתי משאירה את הילד שלי במסגרת כזו ובכל מקרה , תדברי עם המורה ודחוף!
אני מבינה מדברייך שהיא משפילה אותו , איך את יכולה לתת למצב כזה לקרות? דחוף דחוף תרגיעי אותה! מי היא חושבת את עצמה?!
ואז מה אם היא בוכה , שתבכה. היא מבוגרת עם כלים להתמודד והוא רק ילד קטן שצריך להגן על עצמו ממנה.

עבדתי עם ילדים שהיו בעיתים (התחצפו , איימו במכות וכו') ועדיין לא התנהגתי אליהם בצורה משפילה אלא ניסיתי להבין מה הבעיה. וכשמתייחסים באהבה אז רוב הפעמים מקבלים אהבה בחזרה , גם מילד אלים.

אני סחבתי את הבעיות שלי מבית ספר יסודי המון זמן והרגשתי טפשה ופחות שווה בשל החוויות הללו והאשמתי גם את הורי שבחרו לא לראות ואולי הם חשבו שככה זה ואין מה לעשות...
אני אומרת שתמיד יש מה לעשות!!!

גם לאחי הקטן היו בעיות בבית ספר אך אצלו ההורים היו יותר קשובים ולבסוף הוא הועבר לבית ספר אחר ושם הוא פרח...
הבית ספר החדש שלו היה פרטי ועלה הרבה יותר אבל הוא היה שווה כל שקל מבחינת ההורים שלי.

יש לי ילד [השני מתוך שישה מוגלים] רגיש במיוחד.
כנראה שזה מה שנקרא "ילד קריסטל",הוא רואה הכל ואי אפשר לעבוד עליו או לשחד אותו.
הוא רואה הילות,יש לו איכויות מדהימות, יש לו כל כך הרבה ידע שהגננות שלו היו מתבישות לדבר לידו
מבחינה חברתית הוא מקובל מאד,מנהיג.
עכשיו הוא גומר כיתה ו.
לפני שנתיים,התחלפה המחנכת שלו,ואז התחיל הבלגאן הגדול...
היא סמנה אותו כ"ראש המאפיה" ומאז לא ירדה ממנו.
היא החליטה בשיתוף עם המנהלת להזמין אותי אחת לחודש כדי לראות "איך אפשר לעזור לו",
אבל ביתר הזמן היא היתה טורחת להשפיל אותו מול כל הכיתה,להעניש במין טירוף וליילל שהיא מקריבה את
זמנה ומקדישה לו שעות [היא היתה מכריחה אותו ללמוד איתה חשבון אחרי הלימודים}

הילד הזה הגיע למצב שהוא שונא ללמוד , ורק מחכה לעונש הבא.
ואין עם מי לדבר,כי כשניסיתי להגיד לה שהוא לא מת להשאר אתה אחרי שעות הלימודים,היא כל כך נעלבה,
שהיא התחילה לבכות!
היא והמנהלת ניסו לשכנע אותי לשלוח אותו לפנימיה כי הוא בעייתי וכמובן שגם אנחנו, ההורים - בעייתיים...
אני לא יכולה להשאיר אותו בבית, ואין לי אפשרות לשלוח אותו לבי"ס אלטרנטיבי
כל מה שנשאר לנו זה לקוות שהטפשה הזאת לא תעשה יותר מדי נזק ולאכול את הלב.
מזל שהוא מספיק חכם ,הוא פשוט לא סופר אותה
מאחלת לכם, אם אתם שולחים ילד למערכת החינוך,שלא תתקלו בכאלה
כי מורה זה לא מי שגמר סמינר למורים,מורה זה אישיות