יולי קו את מעוררת השראה, גם אצלנו התחלנו להשקיע בארוחות משותפות שכלום אחראים על משהו בארוחה, ממש מקווה שנמשיך כך גם בשגרה, או לפחות בחלק מהארוחות.

העוצר הזה גורם למגמה הפרטית שלנו להתעצם: אנחנו מכינים בעצמנו כבר תקופה לא קצרה באופן סדיר יוגורט ולחם מחמצת. אנחנו מבשלים בעצמנו לרוב, גם הילדים (הצעירה בת 9), אם כי גם חובבים מסעדות.
עם העוצר עברנו להכין באופן קבוע ארוחות בצמדים מתחלפים (אנחנו חמישה), מה שמגוון מאוד את הארוחות, ומפזר את עומס ההכנה בצורה הוגנת.
אז חוץ מיוגורט ולחם, או חלות לשבת, הכנו גם פסטה טריה, כיסונים, קציצות (נדיר אצלנו).
המאכלים השכיחים שאנחנו מכינים (חוץ מהרבה סלטים טריים וירקות מבושלים/מוקפצים/ אפויים) כוללים סושי, פשטידות ומאפים אחרים, קינוחים מגניבים שכוללים אגר-אגר (גורם לנוזל להפוך לג׳לי על ידי בניית רשת חלבונית שמתייצבת בקור), וכל מיני מאכלים שנכנסים לקטגוריות ׳בישול מולקולרי׳ (שם קצת מצחיק, כי בכל המאכלים יש מולקולות ), שמשלבים בבישול גם את הבנת התהליכים הכימיים.
אנחנו משקיעים זמן באיסוף המידע (נעזרים הרבה באינטרנט וגם בספרים), בבישול (חוויה חברתית בפני עצמה), וגם בארוחות. זה לוקח זמן ודורש השקעת תשומת לב, זה ממש כייף, וברוב המקרים האוכל טעים לנו.

סבתה שלי ז"ל תמיד הייתה מאוד איטית בהכנת הארוחות לא משנה כמה רעבים הגענו אליה, תמיד היא אמרה שכדי שהאוכל יצא טעים חייבים להוסיף את תבלין האהבה, ולוקח הרבה זמן עד שהוא משתלב באוכל, לא כל כך יודעת עם זה קשור אבל בהחלט הדף הזכיר לי, אמי הייתה מתקתק ארוחות וביקשנו ממנה שתכין את המאכלים של סבתה היא הייתה אומרת שכבר לא מוכקים את התבלין שסבתי השתמשה בו, רק שנים מאוחר יותר הבנתי שאין לרכוש את התבלין בחנות..

היי אלמונית,
סלאו פוד - ככה צריך לחיות,
זו גישה פילוסופית לאיך בכלל צריך לחיות,,, יש אתר פעיל ממש בגליל ,
החיים משתנים להם לאיטם בלי שתרגישי כמו שתארת את משקלך...
והכל באמת בגלל השינוי שמתחיל ביחס למזון והכנתו.

נהניתי לקרוא, ותודה על הקישור!

בדיוק עכשיו גיליתי על סלואו פוד, ושמחתי לראות שהפילוסופיה שלהם מתיישבת באופן מושלם עם הגישות שלי לתזונה.
התחלתי לפתח את הגישות שלי לתזונה אחרי שקראתי את הספר נשים צרפתיות לא משמינות , שבאמת מפתיע בגילוי שרוב האנשים שסובלים מעודף קל של משקל (ולפעמים גם אלה שסובלים מעודף משקל כרוני) פשוט לא נהנים מהאוכל שלהם, לא שמים אליו לב מספיק, אוכלים בהיסח הדעת- בניגוד לנשים הצרפתיות.
זה נראה לי חכם מאוד במקום לסבול מדיאטה להתחיל להנות מהאוכל, וככה התחלתי להתעניין בתחום הטקסים שסביב האכילה (שאורח החיים המודרני ממש קלקל אותם), כלי האוכל, איכות חומרי הגלם וכולי. זה בהחלט שיפר את התזונה שלי ואת ההנאה שלי ממזון, ולאחרונה עוזר גם בהפחתה איטית ובריאה במשקל.
לכן ממש התלהבתי כשגיליתי שיש סניף ישראלי לתנועת הסלואו-פוד, שבעצם התחילה באיטליה (וזו אולי ההמלצה הכי טובה על התנועה הזאת, כי אם מישהו מבין באוכל ובהנאה, זה בוודאי האיטלקים...) ויש להם אפילו אתר, הנה תראו: http://www.slowfood.org.il/default.asp

הסיבה שאני שותה אספרסו בבתי קפה היא ש קפה שחור, טורקי, ערבי אני יכולה להכין בבית, ואספרסו לא.

משהו שמתמיה אותי כל פעם מחדש:
בכל בית קפה ישראלי יש מכונת אספרסו. מכונה יקרה, מסובכת לתפעול, נדרשת לתחזוקה ולניקוי לא פשוטים...
עד לפני כמה שנים (נגיד 20?) כמעט שלא היו מכונות אספרסו בארץ.
פתאום היה גל כזה. אופנה.
ואני שואלת את עצמי: למה זו אקסיומה, שכשיושבים בבית קפה מזמינים קפה איטלקי, שמיוצר במכונה מאסיבית שיובאה לארץ? למה לא קפה שחור, טורקי, ערבי, איך שלא תקראו לזה?
אלה (בתי הקפה. למה הם נקראים כך בכלל) כלל לא מציעים את זה, ואלה (ה"צרכנים") כלל לא מבקשים את זה.

סיבוב קטן על הפינג'ן ויש קפה הכי טוב בעולם.

יותר קל לאחסן צנצנות קטנות מצ'כיה. יש להן גם תאריך תפוגה הרבה יותר רחוק מבננות טריות P-:.

לפני שבועיים היה לנו התענוג המפוקפק להתאשפז בבי"ח הלל יפה. התינוק המתוק שלנו הקיא כמעט את הקרביים שלו וסירב לינוק.
בבוקר הסתקרנתי והצצתי בארוחות הבוקר שמחלקים שם. תינוקות בגיל המתאים מקבלים צנצנת קטנה עם רסק בננה, בנוסח גרבר, תוצרת צ'כיה.
נזכרתי במטעי הבננות השופעים שראינו בדרכנו מזכרון לחדרה, מרחק דקות מבית החולים...
טירוף.

באותו עניין.. כשנוסעים באוטו זה באמת מהר.. אבל אי אפשר ללקט מזון - אי אפשר לראות אפילו מה צומח! באופניים זה עוד איכשהו - אבל בהליכה לא מסודרת - מוצאים הכי הרבה!
back in oregon, היה לנו עסק קטן ויעיל בשם good food live - הכנו כרוב כבוש, מלפפונים חמוצים, חלבה טבעית, ממרח חרובים, פת שמש מפשתן במגוון טעמים - מרבית הרכיבים היו מקומיים ולא השתמשנו במכונות ממונעות - רק מכונות ידניות. מכרנו מדלת לדלת ובחנויות הטבע. גילינו שכשאנחנו לא משתמשים במכונות - הרבה יותר קל לאנשים אחרים להצטרף ולעבוד ביחד (כמו מכונה כאילו...) - למשל הייתה לנו מגרדת בשביל הכרוב שהיה צריך גם לסובב את הידית, וגם להוסיף כרוב ולדחוף.. אם זה היה חשמלי אז זה עבודה של איש אחד והשני סתם יהיה בדרך - אבל ידני זה הזמין לפחות 2 אנשים ביחד. חברים ומבקרים כל-כך נהנו - שכמעט תמיד הייתה לנו עזרה - אנשים היו באים במיוחד ועובדים איתנו 5 שעות ברציפות ומסרבים לתמורה (חוץ מקצת כרוב כבוש..). - אז ה slowfood שלנו למעשה הזמין עשייה שבטית בלאדית באופן טבעי.. טוב אולי נתחיל משהו כזה פה בקרוב.

אתמול הייתי בערב מעניין שהתקיים ב"תמול שלשום" (בית קפה - חנות ספרים - מוסד תרבותי ירושלמי).

הנושא היה סלואו-פוד, שזה אנטיתזה לפאסט-פוד, כלומר הכנת המזון באהבה ובהשקעה, ולא בארבע דקות; התבססות על גידולים מקומיים ועונתיים; ועוד. דובר גם על היבטים דומים ביחס לחיים העירוניים (למשל עיר שבה הכל במרחק הליכה, יש גינות קהילתיות וכדומה).

רפרם חדד סיפר על מישהו, שסבתו נהגה לכתוש את החיטה שלה במו ידיה לקמח. זה לקח לה זמן רב והיה קשה פיזית.
הוא קנה לה מטחנה חשמלית. היא השתמשה בה מספר פעמים, אך מהר חזרה לכתישה הידנית. משנשאלה מדוע, היא ענתה, שבעת הכתישה במו-ידיה, היא רגילה לשיר. כשהחשמלית עושה את העבודה, היא כבר לא שרה, וזה חסר לה.

פגשתי בבית הקפה מכרה, שאין לה ילדים. אמרתי לה משהו על זה שאני רוצה לחפש לי ספרים, בקרוב יהיה לי הרבה זמן-ספרים. היא תהתה הכיצד, הרי יש לי זאטוט בן 4 ומידי יום אני מצפה לפרוץ אחיו הקטן. אמרתי לה שזו אחת הברכות של ההנקה.

ראו גם: מדור תזונה טבעית | מדור טבעונאות | מה ליקטנו היום