[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני עצמי לא נשואה, כן יש לי בן זוג אבל אנחנו במקום מאוד לא טוב כרגע אז לא יודעת אם יאריך ימים, עובדה שרק מחזקת אותי שלא להכניס את עצמי למקום הזה מלכתחילה.
בקיצור, כבר שלחתי לאותו חבר הודעה שזה לא מתאים ורק חיזקתן את מה שחשבתי ממילא :-)

תודה רבה

להתרחק. חד משמעי.

נשמע שממש לא כדאי לך להתקרב ולעבוד שוב עם אותו "חבר".

שמרגיש לי כמו להכניס את עצמי למיטה חולה.
לגמרי....
לא כתבת אם את נשואה? ילדים? זה כמובן גם משפיע על ההחלטה

נשמע שלא

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום כולם,
אני בדילמה לגבי הזדמנות לעבודה שכנראה שלי אם רק ארצה ואשמח לשמוע דעתכן(ם).
הרקע -
אני עובדת בעבודה הנוכחית שלי 6 שנים ולאחרונה אני מרגישה תחושת מיצוי. פרויקט מאוד גדול שעבדתי עליו במשך מספר שנים הסתיים ועכשיו אני עוסקת בעיקר במשימות יותר קטנות, יומיומיות ופחות מעניינות.
לא מזמן פנה אליי חבר מהתואר עם הצעה שאבוא לעבוד איתו, כלומר הוא יהיה המנהל שלי.
מדובר בעבודה שעל פניו נשמעת מעניינת מאוד, שתהווה שדרוג לא רע בשכר וסביר שתטמון בחובה אפשרויות קידום בעתיד.
עם היתרונות יש גם חסרונות - העבודה תדרוש הרבה נסיעות ברחבי הארץ ושעות עבודה יחסית מרובות ביחס למקום הנוכחי.
יותר מכך החשש העיקרי שלי הוא דווקא מערכת היחסים עם אותו חבר.
היינו חברים טובים בתואר ובשלב כלשהו זה הפך לקשר מיני שנמשך מספר שנים, לא הייתי מאוהבת בו קשות אבל כן היו לי רגשות כלפיו. מעולם לא היינו זוג אלא יותר חברים ששוכבים. לפני ארבע שנים סיימתי את הקשר המיני ונשארנו בקשר אפלטוני לא מאוד קרוב.
הוא היום נשוי עם ילד ולכאורה זה לא בעיה אבל אני חוששת להכניס את עצמי לסיטואציה הזו במיוחד שגם אז הוא היה בקשר עם מי שהיא היום אישתו ולמעשה הוא בגד בה איתי.
אני סיימתי את הקשר בינינו כשהבנתי שזה מלוכלך ומגעיל ואני מרגישה נורא עם זה.

החבר הוא לא המחליט היחיד והעבודה לא מובטחת אבל יש לו משקל משמעותי בהחלטה, לאור זאת, הסיכויים שלי גבוהים מאוד אבל אני בדילמה, במידה זו או אחרת יש פה משהו שמרגיש לי כמו להכניס את עצמי למיטה חולה.

תודה

יולי יקרה,

תודה @} על הדברים שלך |L|

הם ריגשו אותי מאוד )': (-:

אני עדיין בתוך החוסר הבהירות, וכנראה שזה מה שצריך להיות כרגע.

אני לוקחת את מה שאמרת [u]דגש על תהליכים של העצמה, במיוחד של איכויות היצירה והיוזמה[/u] ואני מרגישה שזה הכיוון הכי נכון עבורי !
כרגע אני ללא אוטו, כך שנראה לי שאקח את העבודה המוצעת לי לזמן מוגבל, כדי להתחזק קצת כלכלית.
ברור לי שעם מכונית, אוכל להתפתח הרבה יותר בכוון שלי.

תודה גם על מילות החיזוק (-:
@}

קראתי, ונזכרתי בחוויה שלי, כשעבדתי -יום אחד בלבד- כמורה מחליפה בחטיבת ביניים.
בשבילי זה היה כל כך נורא, שלא חזרתי לשם, אפילו לא בשביל לקבל תשלום עבור עבודתי....
אני מלאת הערכה על כך שאת שורדת עם כל הכוחניות והאלימות ששוררת במערכת הזאת,
שמתבטאת חזק מאוד כלפי האנשים המזדמנים בה = המורים המחליפים (אני כבר לא מדברת על התלמידים עצמם).

אני בעד לבדוק האם יש דרך בה לדעתך תוכלי לבצע את עבודתך ביושר כלפי עצמך וכלפי מערכת החינוך.
אם מתברר לך (על ידי דמיון מודרך וחשיבה לוגית כפי שהומלץ בדף למעלה, או על ידי תקופת ניסיון בעבודה)
שזה בסדר, אז אפשר לעבוד גם במערכת דפוקה, ולשנות דברים מבפנים,
או לפחות להיות קרן האור באפלה לילד אחד או שניים, ואפילו לכיתה כולה, ולהורים...

אבל אם מתברר לך שלא, או אפילו אולי שזה לא הזמן
(אולי רק פחד עוצר אותך, אבל אין לך חשק וכוחות לצמיחה וגדילה בכיוון זה עכשיו),
אז נראה לי שבאמת כדאי להקשיב לעצמך ולהשקיע בכיוון ההתמקדות והגדלת עיסוקך הנבחר,
וזה כולל לדעתי דגש על תהליכים של העצמה, במיוחד של איכויות היצירה והיוזמה,
כך שתוכלי לצמוח אל מעבר לילדה שהיית (בגלל ההורים) אל האשה שאת בונה מעצמך באופן יומיומי.
ברור שזה לוקח זמן, אבל לטווח ארוך זה שווה.

חיבוק!

יש עדכונים מהשטח...

בקשר לעבודה האמורה, בזמנו לא שידרתי כלפי המציעים רצון רב מדי לקבלה, ופספסתי אותה.
די הצטערתי אח"כ, כי בכ"ז זו היתה עבודה שלא דרשה יותר מדי שעות, ותיגמלה יפה מאוד.

מאז, (בנוסף לעיסוק העיקרי שלי, שעליו אני מודה לאלוהים, אך כרגע איני מרוויחה בו מספיק), עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות, כמו טיפול בכמה תינוקות. עבודה שמצד אחד לא מנצלת את מגוון הכישורים וההשכלה שלי, (תואר ראשון + התמחות במקצוע טיפולי) ולא מתגמלת מספיק כלכלית, אך מצד שני, המתיקות הזאת של התינוקות הטהורים האלה, עשתה לי טוב. מאוד אהבתי אותם.

ומדהים שבערך שנה אחרי, אני שוב מול אותן התלבטויות....

אז ככה:

לפני מס' חודשים התחלתי לעבוד כמורה ממלאת מקום (מדובר על החלפות אקראיות של מורים נעדרים, ולא של מורה ספציפי) בחטיבת ביניים (אני כותבת את זה ולא ממש מאמינה שזו אני...)

העבודה היתה ממש במשרה מלאה, כ-6 שעות כל יום. מבחינה כלכלית, התגמול סביר, אך ללא תנאים סוציאלים כלל וכלל (אפילו לא ימי מחלה).

היה לי מאוד קשה. לדעתי, עיקר הקושי נבע מכך שאני לא מזדהה עם דרך ה"חינוך" הקונוונציונלית המתנהלת במקום.

לדעתי, במערכת החינוך הקונוונציונלית, (להבדיל מזו הדמוקרטית והפתוחה) יש איזשהו כשל מובנה בעצם התהליך, שנובע מכך שמכריחים את התלמידים ללמוד.
יש [b]כפייה[/b]. ואני מאמינה שברגע שיש כפייה, ולא מעורב מרכיב של [b]רצון[/b], אין באמת תהליך של למידה, של הטמעה.

בנוסף, מס' התלמידים בכל כיתה גדול מאוד.

כמובן שהכשל הזה מתבטא בהפרעות, בחוסר קשב, באלימות רבה, ובכלל, [b]בחוסר רצון ללמוד[/b].


מכיוון שישנם אילוצי פרנסה, המשכתי בעבודה הזאת. אך מאז ועד היום אני כל הזמן חולה ברמות כאלה או אחרות....

לפני מס' ימים הציעו לי לחנך כיתה של חינוך מיוחד (עד סוף שנת הלימודים).

ושוב אני מוצאת עצמי בהתלבטויות...

מצד אחד, השיקול הכלכלי. ביקשתי עבודה "מסודרת", בשכר הולם, ובתנאים משופרים - וההצעה הזאת עונה על הקריטריונים האלה (כולל תנאים סוציאלים).

בנוסף, סוג העבודה באמת מאפשר לי להביא את היכולות שלי לידי ביטוי.

מצד שני, הקושי העיקרי, הוא באמת אופי המערכת, שהיא בסה"כ "קונוונציונלית" במהותה. כללים נוקשים, הכתבה של תכנים לימודיים, עונשים ועוד... מה שמביא, כאמור לתופעות של אלימות, חוסר קשב, הפרעות וחוסר רצון ללמוד.

אם אני איישם את העצות הנפלאות שקיבלתי [po]מלי אורה[/po], כמו להיכנס לתהליך של הרפייה, ופשוט לנסות לראות איך זה מרגיש, נראה לי שהתחושות שעולות אצלי בגוף הן של כווץ והתנגדות.
אני בהחלט יכולה לכתוב שהאנרגיות במקום הזה לא עושות לי טוב.

מצד שני, יש שכר דירה לשלם, וחשבונות, והוצאות, ואולי העבודה הזאת תעזור לי להתקדם ולצאת ממעגל ה[b]הישרדות[/b] למקום של [b]לחיות[/b].

אני אתחזק כלכלית, מעגל האנשים איתו אהיה במגע - יגדל, ואני מקווה שאוכל לתרום מכישורי.

[po]דליתוש ב[/po] כתבה בקשר לעבודה הקודמת, שבגדול כדאי לי לקחת אותה, [u]אלא אם כן זה תאגיד/חברה/ארגון... שעושה נזק (לדעתך), אז אני נגד[/u]
אז כמו שכבר כתבתי, אני לא בטוחה שהדרכים שננקטות במערכת הזאת, מעצימות את הנערים והנערות האלה.

כמו שאמרתי, התלבטות.

ברור לי שחלק גדול מהמצב הזה הוא המצב [b]שלי[/b] - התקיעות [b]שלי[/b], חוסר היוזמה, המעוף והיצירתיות בחיים שלי, ש [b]מושכים מצב דומה[/b]. כי בעצם במהותי, אני יוצרת, אני יוזמת - אבל האיכויות האלה דוכאו בצורה קשה ע"י ההורים שלי.
(אופס....איזו הקבלה למצב התלמידים...) ובשנים האחרונות, הן די נרדמו )-:

יכול להיות שאני צריכה להתמקד, להעצים ולהגדיל את העיסוק הנבחר והאהוב שלי. וזה אפשרי. אני יכולה להתפרנס ממנו הרבה הרבה יותר ממה שקורה כיום (והיו תקופות בעבר שהתפרנסתי ממנו הרבה יותר) אבל זה לא קורה מהיום למחר, זה לוקח זמן.

אשמח להארותיכם |L|

(())@}

תודה {@
ושוב, בהצלחה בכל בחירה שתבחרי!!

[po]לי אורה[/po], את פשוט מקסימה!!!|H|

תודה רבה על כל העצות המעשיות ועל ההצטרפות לתפילה שלי . אוהבת אותך|L|! תודה(())

כבר תוך כדי קריאת הדברים שלך, אני יותר ויותר מתגבשת לכוון של לקחת את העבודה הזאת. (שאגב, מראש היא מוגדרת לתקופה של 4 חודשים ועוד קצת...)

[hr]
[po]רוני בלוני[/po], אני באמת מנסה לדמיין עצמי בשתי הסיטוציות האלה.

בגדול, נראה לי שאני צריכה לקחת את העבודה הזאת, היא נותנת לי פתח להתפתח(-:
אם לא אקח אותה, יש בזה קצת מן הבריחה.

אני חושבת שאת צודקת בקשר ל"חזרה הדרגתית" למסגרת, והאמת, לא מדובר בהמון שעות...
[hr]
[po]דליתוש ב[/po] - תודה על השיתוף ועל הרוח העדינה בה הוא נאמר.
[hr]
@}תודה לכן, אתן נפלאות|H|@}

הי מתחדשת, עברתי התלבטות כזו לפני 4 חודשים. לקחתי את העבודה וכיום היא מעשירה אותי מהרבה בחינות.
(אז אני משוחדת, ברור).

האם יש לך ילדים? מה המשמעות שם?

אם הם גדולים או אין עדיין או שזה בסדר אז
יאללה! קחי את זה, את בטוח יכולה להתמודד נפלא ויכולה באמת בכל שלב להגיד די.
חשבתי שזה יעשה לי טוב, טעיתי, אני עוצרת. כנראה מה שרציתי באמת נמצא במקום אחר ובכל מקרה יש לך חוויה.
<אלא אם כן זה תאגיד/חברה/ארגון מניאק שעושה [b]נזק[/b] (לדעתך), אז אני נגד P-:>

הסכנה המוחשית היא "רגשות פגועים", זה קריטי, אבל לא באמת.
לא שזה יהיה פיקניק, אבל אינטרקציה משמעותית עם אנשים לא אמורה (כרגע) להיות :-)

בכיף.

<אני רק [b]עוד[/b] קול בערפל, אם הוא מעצבן אותך תעשי כזו תנועה מעגלית עם היד ותשלחי אותו חזרה לערפל , שם מקומו :-)>

נסי לדמיין את עצמך לא לוקחת את העבודה הזו...
ולאחר מכן נסי לדמיין את עצמך כן לוקחת את העבודה הזו....
היכן מרגיש לך טוב יותר???
לי בכל אופן נדמה שאת זקוקה "לחזור למסגרת" (אם נקרה לזה כך) באופן הדרגתי (ולא להמון שעות בכל יום).

[u]מקווה להתפתחויות חיוביות עבורי. אמן.[/u]
אמן!!

א) שבי במקום שקט שבו לא יכולים להפריע לך (בלי טלפונים וכו'), שבי בנוחיות, עצמי עיניים (ואולי תעשי זאת במיטה, לפני שאת נרדמת, אם את לא עייפה מדי), ושאלי את עצמך בשקט: מה מתחשק לי? מתחשק לי לקחת את העבודה הזו? ונסי לחוות מה שיקרה. ייתכן שתקבלי תשובה מייד ואולי זה יקרה לאחר מכן, פתאום תשמעי שיר או תקראי איזו הודעה כאן או במקום אחר או יגידו לך משהו וכו' - ופתאום תדעי.

ב) שבי כנ"ל. נסי לדמיין לעצמך בצורה הכי מפורטת את העבודה הזו. איך זה מרגיש בגוף? איך זה מרגיש מבחינה רגשית? מה את מרגישה? על מה את חושבת? אלו תחושות נעימות?
נסי לדמיין שאת לא לוקחת את העבודה. איך זה מרגיש?

ג) ועכשיו משהו לאו דווקא חווייתי, אלא יותר שכלי: פתחי קובץ בוורד או כתבי על נייר טור אחד כללללל הפלוסים של העבודה הזו ובטור אחר כלללללל המינוסים של העבודה הזו מבחינתך. תני לעצמך זמן להעלות כמה שיותר נקודות ב-2 הטורים.
איזה טור יותר ארוך?
באיזה טור כתובים דברים שיותר משמעותיים עבורך?
למשל, האם בטור של המינוסים יש דברים שממש ממש ממש את לא מעוניינת בהם והם "שוקלים" יותר (דימוי של כפות מאזניים) מהדברים שאת מאוד רוצה שנמצאים בטור של הפלוסים? או להיפך?

והאם יש אפשרות שתיקחי את העבודה הזו לתקופת ניסיון ותראי אם זה נראה לך?

בהצלחה!

מה ש"מפחיד" אותי בסיטואציה הזאת הוא, ש[b]אצא מהאיזון[/b] שאני נמצאת בו כעת.

אחרי הרבה שנים בהן הייתי נתונה בכל מיני סוגי לחצים (כלכליים, משפחתיים ועוד) אני כרגע (=בשנים האחרונות) מנהלת את חיי בשלווה רבה (אולי גדולה מדי, ובאמת לא מרוויחה מספיק), עוסקת בעיסוק מבורך, ומודה על כך לאלוהים יום יום.

ופתאום ...ההצעה הזאת, שמצד אחד מלווה בכ"כ הרבה [b]יתרונות[/b], קודם כל - [b]כלכליים[/b].
היא אמורה לתת העלאה משמעותית להכנסה שלי.
יתרון נוסף - יותר "אקשן" בחיים שלי, [b]יותר אינטראקציה עם אנשים[/b] (מה שבאמת מאוד רציתי!!!), יותר "חילופי אנרגיה", קבלה ונתינה.

ומצד שני, איך אתמודד עם עמידה מול כל גורמי הסמכות הללו שאני אדרש לעמוד מולם?

אני חושבת שהמקור לרגשות המעורבים האלה, הוא - [b]הדימוי העצמי שלי, תחושת הערך העצמי[/b].

איזו "אני" אני מביאה לאינטראקציה האמורה.

אני רוצה להאמין שאני אביא מישהי רגישה, מעשית, מסודרת, פרקטית, [b]אסרטיבית[/b], חכמה, עם שאר-רוח, עם מיומנויות מצויינות ביחסי אנוש.

אני חוששת שאהיה יותר מדי "מעופפת", אחרי כ"כ הרבה שנים שלא עבדתי בארגון מסודר.

ויש את עניין ה"טעם". על-פניו זו עבודה עם "טעם " שאני לא אוהבת.
זה להיות במערכת שאני לא אוהבת, ולעסוק במשהו שהוא לא בדיוק מה שאני הכי אוהבת לעשות.

ראיתי פה באתר איזה גריין שדיבר על כך שיש שני מניעים לפעולותינו - פחד ואהבה.
אני צריכה לחשוב אם אני אוהב את העבודה הזאת. אולי כן.
אני רוצה להיות בטוחה שלא פחד מחוסר הכנסה ינחה אותי להיכנס לעבודה הזאת, אם כי, מצד שני, פרנסה היא שיקול לגיטימי ביותר.
מקווה להתפתחויות חיוביות עבורי. אמן.

זה מדהים, אבל קיבלתי בדיוק מה שביקשתי.

משרה נוספת בנוסף לעיסוקי העיקרי, שאותו אני [b]מאוד אוהבת[/b].

ואז מתחילות המחשבות, ומתחילים הפחדים....

המשרה הזאת, היא לא בדיוק מה שאני אוהבת לעשות.....

האמת, שלא ממש ברור לי מה בדיוק התפקיד, אבל הוא כרוך בכושר ארגוני וביצועי בקנה-מידה הרבה יותר גדול ממה שהורגלתי עד כה.
מדובר בסוג עבודה שאף-פעם לא עשיתי.
מדובר בעבודה בתוך ומול מערכת שיש לי רגשות מאוד לא אוהדים כלפיה....וכן, גם כרוך בנסיעות ארוכות, מדי פעם, ואני כרגע, נטולת אוטו....

אבל, זה בדיוק מה שביקשתי.

ביקשתי עבודה נוספת שתאפשר לי להיות באינטראקציה עם עוד אנשים.

עבודה שתאפשר לי לבטא את היכולויות שלי, בעיקר בתחום יחסי האנוש (והעבודה המדוברת עונה על כך).

ביקשתי עבודה שתגדיל את ההכנסה שלי (והיא עושה זאת).

בקיצור, רגשות מאוד מעורבים.

אשמח להתייחסויותיכם@}