על ידי בשמת_א* » 07 אוקטובר 2011, 10:51
תראי, מקרנקו בא מתפיסות חינוכיות דומות לשלנו. דומות ליאנוש קורצ'אק. הוא ניסה בכבוד, בסבלנות, בסובלנות, ולא עבד.
עכשיו, "פואימה פדגוגית" איננו מדריך פדאגוגי. איננו ספר מתכונים. זה סיפור אמיתי, ריאליסטי, על מה שקרה.
האם היה יכול למצוא דרך אל חבורת העבריינים שזאדורוב הנהיג אותם, בלי ההתפרצות שלו?
אולי.
מי יודע?
מה שמסופר, זה מה שקרה במציאות. ומקרנקו לא מייפה אותו: הוא מגנה את עצמו בכל תוקף. הוא איבד שליטה והתנהג באלימות שאיננה אופיינית לו.
אבל, אני מוכרחה לומר שזה תיאור קלאסי של דברים שעובדים במפגש עם עבריינים צעירים. בעולם שהם באים ממנו, בעולם המושגים שלהם, שהוא יחיד ואין בלתו, המוגבל, הקטן והאלים עד מאוד - אין שום כבוד למי שאיננו "חזק מהם". הכל שחור-לבן. אין מורכבות.
אחרת לא היו עבריינים! הם ממש פושעים צעירים, זאדורוב שם עוד שנייה כבר לא פושע צעיר אלא עומד להישפט כמבוגר ולהישלח לכלא להרבה שנים. זה לא צחוק.
יש תיאור של הרבה מאוד מקרים שבהם כדי להגיע בפעם הראשונה אל העבריינים - צריך לדבר בשפה שלהם.
בשביל לנתח את זה עד הסוף צריך תיאור של הרבה מקרים.
יש אנשי חינוך שחשבו על זה וניסו להגות רעיונות יצירתיים, איך לעקוף את הבעיה הזאת.
למשל, איך ליצור מצב במציאות שלעבריינים אין ברירה אלא להתחיל לשתף פעולה. איך למצוא דרך ללבם בלי שרוכשים את הכבוד שלהם באמצעים כוחניים (כשמוכיחים להם שאתה חזק יותר, הם מוכנים ללכת אחריך).
אחת השיטות החלופיות שאני יודעת עליהן היא שליחת עבריינים צעירים לעבוד בחוות חקלאיות מיוחדות. העבודה שם קשה, אבל עם בעלי חיים, בטבע, באוויר הצח, במקום מבודד, בנוף מרהיב. הנערים נקשרים לבעלי החיים והחיים שם בנויים כך שאין לך ברירה אלא לעבוד כדי שיהיה אוכל. וגם המדריכים - שוב, יש בהם אלמנט של "חזק ורב כוח" אבל זה לא בזכות אלימות כלפי הזולת אלא בזכות הכישורים, המיומנויות והיכולות שלהם באילוף סוסים או בתפיסת עגלים בלאסו, דברים שגם הם מעוררים כבוד באותם נערים עבריינים.
אני חושבת שהרעיונות היצירתיים האלה הגיעו מרצון להתמודד עם הבעיה תוך עקיפה של הפיתרון שבדרך כלל עובד.
שימוש בכלים של אמנויות הלחימה מהמזרח הרחוק הוא דרך יצירתית אחרת.
תראי, מקרנקו בא מתפיסות חינוכיות דומות לשלנו. דומות ליאנוש קורצ'אק. הוא ניסה בכבוד, בסבלנות, בסובלנות, ולא עבד.
עכשיו, "פואימה פדגוגית" איננו מדריך פדאגוגי. איננו ספר מתכונים. זה סיפור אמיתי, ריאליסטי, על מה שקרה.
האם היה יכול למצוא דרך אל חבורת העבריינים שזאדורוב הנהיג אותם, בלי ההתפרצות שלו?
אולי.
מי יודע?
מה שמסופר, זה מה שקרה במציאות. ומקרנקו לא מייפה אותו: הוא מגנה את עצמו בכל תוקף. הוא איבד שליטה והתנהג באלימות שאיננה אופיינית לו.
אבל, אני מוכרחה לומר שזה תיאור קלאסי של דברים שעובדים במפגש עם עבריינים צעירים. בעולם שהם באים ממנו, בעולם המושגים שלהם, שהוא יחיד ואין בלתו, המוגבל, הקטן והאלים עד מאוד - אין שום כבוד למי שאיננו "חזק מהם". הכל שחור-לבן. אין מורכבות.
אחרת לא היו עבריינים! הם ממש פושעים צעירים, זאדורוב שם עוד שנייה כבר לא פושע צעיר אלא עומד להישפט כמבוגר ולהישלח לכלא להרבה שנים. זה לא צחוק.
יש תיאור של הרבה מאוד מקרים שבהם כדי להגיע בפעם הראשונה אל העבריינים - צריך לדבר בשפה שלהם.
בשביל לנתח את זה עד הסוף צריך תיאור של הרבה מקרים.
יש אנשי חינוך שחשבו על זה וניסו להגות רעיונות יצירתיים, איך לעקוף את הבעיה הזאת.
למשל, איך ליצור מצב במציאות שלעבריינים אין ברירה אלא להתחיל לשתף פעולה. איך למצוא דרך ללבם בלי שרוכשים את הכבוד שלהם באמצעים כוחניים (כשמוכיחים להם שאתה חזק יותר, הם מוכנים ללכת אחריך).
אחת השיטות החלופיות שאני יודעת עליהן היא שליחת עבריינים צעירים לעבוד בחוות חקלאיות מיוחדות. העבודה שם קשה, אבל עם בעלי חיים, בטבע, באוויר הצח, במקום מבודד, בנוף מרהיב. הנערים נקשרים לבעלי החיים והחיים שם בנויים כך שאין לך ברירה אלא לעבוד כדי שיהיה אוכל. וגם המדריכים - שוב, יש בהם אלמנט של "חזק ורב כוח" אבל זה לא בזכות אלימות כלפי הזולת אלא בזכות הכישורים, המיומנויות והיכולות שלהם באילוף סוסים או בתפיסת עגלים בלאסו, דברים שגם הם מעוררים כבוד באותם נערים עבריינים.
אני חושבת שהרעיונות היצירתיים האלה הגיעו מרצון להתמודד עם הבעיה תוך עקיפה של הפיתרון שבדרך כלל עובד.
שימוש בכלים של אמנויות הלחימה מהמזרח הרחוק הוא דרך יצירתית אחרת.