אחים ושנת צהריים

שליחת תגובה

כאשר חוסר מתמלא, נוצר חוסר בחוסר עצמו.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: אחים ושנת צהריים

אחים ושנת צהריים

על ידי לי_צ'י* » 28 פברואר 2011, 18:41

אולי לנסות לשנות את שעת השינה, מ12 עד 13
או להרדים ברבע ל13, ומישהו אחר יביא את הגדול מהגן,
או להכנס למיטה עם כולם ולהקריא סיפור לגדול באווירה רגועה ושקטה
או לגלות את עולם משחקי המחשב ולגדול יהיה מעניין מספיק כדי לשחק לבד (הדג האדום למשל)

אצלינו לפעמים אנחנו כולנו במיטה בחושך שומעים תסכית בשקט והקטנה יונקת עד שנרדמת.
אבל מה שעובד לי הכי טוב, הוא להבין שכנראה הלכה לי מנוחת הצהריים והקטנה, שנה ועשרה כבר מדלגת עליה

אחים ושנת צהריים

על ידי ניצן_אמ* » 28 פברואר 2011, 16:38

לא מתעלמת, מחכה לשמוע מה אומרים.
אצלנו הגדולה לא ישנה צהריים מגיל שנה בערך, והקטן ישן עליי בזמן שאני במחשב, אין אפשרות להניח אותו בזמן השינה בלי שיתעורר.
היו תקופות שהיה קשה, עכשיו היא קוראת בזמן שהוא ישן או מטפלת בארנבון. אין לי נוסחאות או משהו כזה להציע...
הדבר היחיד זה שגיליתי שמה שהכי הפריע לו להרדם כשהיה קטן לא היו הקשקושים שלה, אלא זה שאני התעצבנתי מהם.

אחים ושנת צהריים

על ידי או_רורה* » 28 פברואר 2011, 15:09

מישהו?

אחים ושנת צהריים

על ידי או_רורה* » 27 פברואר 2011, 18:54

מעלה את הדף הזה כי מתלבטת אם לפתוח דף חדש...

בכל אופן, לעניין:

דרור בן שלוש ושמונה, בגן עד 1.
גלעד בן שנתיים, בבית, יונק פעמיים ביום.

שנת הצהריים.....

דרור כבר לא ישן, משהו כמו חצי שנה.
גלעד רוצה וצריך את השינה הזו, אבל צריך לפניה הנקה של מינימום חצי שעה. אין מצב לפחות מזה....

עד לא מזמן הייתי נכנסת עם גלעד למיטה ומיניקה אותו ונרדמים, ודרור היה רואה סרט לבחירתו.

אבל זהו. זה מפריע לו להיות לבד בזמן הזה.

אז מאז מנסה מגוון פתרונות:

לא להניק - ואז הם שניהם מתרוצצים בלי הפוגה.
להניק בסלון - אבל דרור לא מפסיק לדבר, לא מעסיק את עצמו לשניה, גם לא בלראות סרט...

ואני... חייבת 20 דקות חצי שעה של הטענת מצברים בשקט בצהריים, עזבו לישון.

יש רעיונות?

אחים ושנת צהריים

על ידי ילדת_טבע* » 14 אפריל 2009, 17:57

פעם מזמן גם אנחנו היינו ישנים יחד צהריים אבל גם אצלנו מאז שאין יניקה בצהריים אין שינה לגדולה בצהריים. בסך הכל היום שלה התקצר מאז והיא הולכת לישון בסביבות שמונה וחצי תישע (לפני כן יכלה לסחוב עוד שעה שעתיים בשקט וגם לקום ממש מאוחר בבוקר). מה שהיה קורה באותה תקופה המון זה שהם היו ישנים בתורנויות ואני הייתי נשארת ערה, ממש לא פשוט כי שניהם היו ממלאים מצברים והיום לא היה נגמר.
נכון, הייתי שמחה לשינה בצהריים אבל יש לזה גם צדדים טובים.
למזלי כשהבמבי שלנו ישן הוא ישן והגדולה יודעת יפה לא להפריע. כשאני מרדימה אותו בדרך כלל היא משחקת במחשב ואחר כך או שאנחנו עושות משהו יחד או שהיא ממשיכה בעניניה, תלוי בדרישה, היא מאוד אוהבת לשחק בדברים שהוא מפריע לה כשהוא ער (כל מיני פיצ'פקעס שהוא מפזר לה וכאלה) ככה שיש לה אינטרס בולט לכך שהוא ירדם והיא תשאר לבד בנחת. אולי פה קבור הכלב ואת צריכה לתת לו סיבה להיות בשקט כדי שאחיו ירדם בשקט?

אח... שנ"ץ... יומחד כששניהם יהיו גדולים גמני אוכל לעשות אחד כזה... מה אתם אומרים הגיל שהם כבר ממש לא צריכים אותנו?

גם אצל הורי, כשהיינו ילדים, אמא שלי היתה הולכת לישון כל צהריים פונקט. היא היתה נכנסת לחדר, סוגרת את הדלת ויוצאת אחרי שעתיים. כשתמהתי איך היא סיפרה שהיתה תמיד לוקחת את הקטנה איתה, מי שהיתה הכי קטנה היתה נכנסת איתה למיטה וזהו. חושך והולכים לישון. האמת שבעקבות כך שמצאתי אצלה בספריה את הספר של דר' ספוק אני מעדיפה לא לשאול איך פיזית היא היתה עושה את זה אבל כן, היינו מאוד ממושמעות.

אחים ושנת צהריים

על ידי אום_אל_קיצקיצ* » 14 אפריל 2009, 15:19

סאלוש
חיבקתי את שניהם ולא הרשיתי לבכורה לקום או לדבר.
מה זאת אומרת? איך בכלל ניתן טכנית למנוע מלדבר או לקום?
אני מבינה שעשית את זה משהקטן היה בן חצי שנה. מה היה קודם? הקטנה שלי בת 4 חודשים בקרוב.
אבל אם התחלת עם זה כשעוד לא היה לה אח זה אולי אפשרי. עכשו עם שתיהן זה די בלתי אפשרי לתת לה את כל הזמן שבעולם עד שתירדם. עד עכשו אמא שלי היתה מחזיקה את הקטנה (שלפעמים שמעתי אותה בוכה מבחוץ )-: ) בהרדמה של הגדולה שהיתה נרדמת די מהר עם הנקה, והולכת מהר הביתה לשנו"צ בעצמה. עכשו כמדומני גם אחרי נצח זה לא יצליח. אתמול ניסיתי וזה נגמר בבכי שלא נפסק אז כבר ויתרתי על כל העניין. אחה"צ היה קשה ביותר. כצפוי כבר היה משהו שגרם לה להיות בוכיה ועצבנית אחה"צ. היתה גמורה מעייפות.

ורד, אני עצמי כבר ויתרתי על הסיכוי לישון בעצמי צהריים כשהקטנה היתה בת חודש בערך... אבל היות ונוכחתי שהקטנה נהנית לישון במיטה אם זה איתי הייתי רוצה גם לתת לה את זה... וגם על הדרך לישון בעצמי. הבעיה המרכזית היא למשוך עם שתיים יום כזה ארוך בלי ההפוגה כשהגדולה ישנה צהריים. זה פשוט בלתי אפשרי. גם עם השנ"צ זה קשה ביותר.
העגלה זה רעיון טוב, חשבתי על זה בעצמי. אסור להגיד שזה בשביל הרדמה אלא רק טיול. היא בחיים לא נרדמה בעגלה עד שנולדה אחותה ומאז נרדמה לי פעמיים כשהיתה ממוטטת מעייפות.

אחים ושנת צהריים

על ידי מיצי_החתולה* » 14 אפריל 2009, 12:31

היום כבר בחדר משלהם, נכנסים למיטות (זה ליד זו) ונרדמים יחד בכיף.יו, סאלושית, איזה גדולים הם כבר :-).
אום, גם לי נראה שכדאי לך לנסות את השיטה הזו, של סאלוש, ולהתכונן שאולי בהתחלה ייקח זמן ומאמץ עד שזה יעבוד.

אחים ושנת צהריים

על ידי סאלוש* » 14 אפריל 2009, 01:04

עשיתי את זה בזמנו, ישנתי שנ"צ עם שניהם במיטה. הם היו בני 3.5 וחצי שנה, והלאה. איזה שנה בערך.

האמת היא שהיתי די קשוחה עם הבכורה. נכנסנו שלושתינו למזרון הזוגי שלי, כל אחד בצד אחר שלי, חיבקתי את שניהם ולא הרשיתי לבכורה לקום או לדבר. פשוט שכבנו ככה עד שנרדמנו. זה היה באמת כששניהם היו מספיק עייפים.

גם בגיל צעיר יותר, כשהיא היתה הילדה היחידה, השכבתי אותה לישון באותה צורה, שפשוט שכבנו יחד במיטה. היו תקופות של מרד שהיא רצתה לצאת מהמיטה ואני היתי נחושה כל הזמן, אף פעם לא ויתרתי, כי ידעתי ששנ"צ ממש חיוני לנו. אז שכבתי במיטה והיא שיחקה לידי עד שנרדמה. לא הרשיתי לה לצאת מהחדר. לפעמים היא קצת בכתה לידי וחיבקתי אותה. אבל זה לא קרה הרבה. היא מהר הבינה שאין ברירה. עם אחרים היו תקופות שהיא לא הסכימה לישון, איתי תמיד כן (-:

למעשה עד היום (3,6) הם ישנים יחד, שנ"צ ולילה, היום כבר בחדר משלהם, נכנסים למיטות (זה ליד זו) ונרדמים יחד בכיף.

אחים ושנת צהריים

על ידי ורד_לב* » 13 אפריל 2009, 18:16

זו אכן תופעה ידועה...ששנת הצהריים הולכת עם הגמילה...
אפשר לנסות להיות איתה במיטה, להקריא לה סיפור, להתלטף ואז אולי היא תצליח להרדם- אצלנו לפעמים עובד.
אולי טיול בעגלה עם הגדולה ואז היא תרדם ואת תלכי עם הקטנה למיטה?
אולי אמבטיית צהריים לגדולה ואז היא תתעייף ותהיה מוכנה לשכב איתכן במיטה?
אצלנו הגדולים (כמעט 7 ו-3) רואים לפעמים סרט בצהריים ואני נחה. 2.5 זה אולי קצת מוקדם לזה...
ובאמת לא תמיד ישנים...
לפעמים בן ה-3 נרדם באוטו בנסיעה ואז אני משאירה אותו לישון באוטו, או מעבירה למיטה (תלןי בסיטואציה).
איכשהו אני מוצאת שאני כבר לא תמיד זקוקה לשנ"צ. אם היא מתאפשרת זה נפלא, אם לא- לא! ואז הולכת לישון איתם מוקדם יותר בערב...

אחים ושנת צהריים

על ידי אום_אל_קיצקיצ* » 12 אפריל 2009, 22:06

אבל אני לא מבינה שמהו: בגן כולם ישנים ביחד, לא? איזה 10, 15, 20 ילדים. אז למה בבית אי אפשר שכולם ישנו ביחד?
החלטתי לגמול את בת השנתיים וחצי שלי מהנקת צהריים, ואיתה הלכה גם השינה... בינתיים. ידעתי שזה מה שיקרה. מקוה לעלות בכל זאת על משהו שיצליח להרדים אותה בצהריים. מאז שהיא לא ישנה צהריים, בימים שמישהו לוקח אותה לטובת מנוחה שלי (אבא, סבתא) מסתבר שבת ה4 חודשים דוקא מאוד שמחה לישון צהריים במיטה עם אמא ולא להיתאמץ להירדם במנשא כששאגות אחותה ברקע. כמובן שזה לא אפשרי שאני והקטנה נשנ"צ במיטה אם הגדולה איתנו בבית ולא ישנה. אני חייבת למצוא דרך ששלושתינו נישנ"צ בכיף.
מאוד רוצה לשמוע ממשפחות שזה מצליח אצליהן מה עושים? איך מרדימים הגדול? איך ישנים כולם ביחד?

אחים ושנת צהריים

על ידי מיצי_החתולה* » 09 אוקטובר 2005, 22:16

בני אדם כבר הגיעו לירח, אני בטוח שגם הצליחו לפתור את הבעיה של אח-גדול-שמפריע-לאח-קטן-להרדם... :-)
אבוי, מסתמן מהדף הזה שכנראה שלא...

נדמה לי שהציעו לי שאקח עזרה מדי פעם מה ז'תומרת? עזרה למה ומתי? בשביל השקט שלי?

ולתת לקטנה לישון במנשא או בעגלה מחוץ לבית בשעות הקשות....... אז זהו, שאצלנו שינה טובה ולאורך זמן היא אך ורק במיטה. עגלה זה משהו שהוא מתחיל להתוודע אליו רק בימים אלה כשלמד לשבת, וזה מן שעשוע של 10 דקות עד שעוברים לדבר האמיתי: במנשא על אמא, כי ידוע שזו הדרך הנכונה להתנהל בשטח :-).

הגדולה נוהגת לעתים לבוא לבדוק אם היא נושמת (או מה קורה לה כשבועטים בה) וזה סוף השינה :-D

לא תשחררי לבד, נכון? תהיי שם איתו כן, אבל אני מניחה (מקווה?) שגם אם לא אוכל לבשל או לבצע עבודות בית, לפחות אוכל להתנדנד בערסל ולקרוא בזמן שהוא מתרוצץ בחצר וזועק זעקות קרב אינדיאניות (מאז שאנחנו רואים דיוידי, כל יום אותו דיוידי אגב, הזעקה היא "אנחנו שטוזונים, אנחנו שטוזונים, אנחנו שטוזו שטוזונים, נים!"), וככה גם אני קצת נחה וגם לא צריכה להגיד כל שלושים שניות "שקט!" בלי שזה יעזור.

אולי בצהריים לעשות איתו אמבטיה? או משהו במטבח? אמבטיה לא (כי אדם [די, נשברתי עם הסודיות הזו בעניין השמות, פרטיות פרטיות אבל אני לא בנויה לזה] נוהג להתעורר לפחות פעם אחת באמצע השינה וצריך להרדים אותו שוב), מטבח יכול לעבוד לפעמים, אבל רק אם זה משהו ייעודי לו כמו עוגיות, וגם אז לא תמיד הוא מצליח להתאפק לא לקרוא קריאות גיל ושמחה רבות מדי. וכמובן שזה פותר רק את בעיית השקט וממש לא את בעיית אמא-רוצה-גם-לנוח :-).

ובעניין הדיוידי - האמת, שלמרות שמצד אחד הרגשתי שאוקיי, זה המחיר שמשלמים על ההישארות של שניהם בבית, יש בי איזה צד שכל הזמן לחש לי שמצאתי איזו EASY WAY OUT ושבכמה שבועות של עבודה קשה אפשר למצוא דרך שיונתן יהיה בשקט כשאדם ישן. אבל הנה הדף הזה בא להראות לי שכנראה שזה לא ממש נכון. בכל מקרה, זה לא שחשבתי שלנצח אמנע ממנו את מנעמי הטלוויזיה, אבל קיוויתי שאוכל לדחות את זה לגיל 4 בערך.

חוה ש, אני אחפש את הספר, תודה :-).

אחים ושנת צהריים

על ידי חוה_ש* » 09 אוקטובר 2005, 20:39

אין לי פתרונות אבל כדי להתייחס גם עם חיוך למצב כדאי לקרוא ולהקריא את הספר "נוני שומר על השקט" של שי קפון ודובי קייך. :-)

אחים ושנת צהריים

על ידי טרה_רוסה* » 09 אוקטובר 2005, 19:15

אין לי פתרון, רק רציתי לציין שאל תהיה כל כך קשה עם עצמך על הדיוידי. זה מצב מסובך (הנה, בדף הזה את רואה שאצל כולם זו בעיה). מצאת פתרון לחלק מהבעיה. זה יופי.
אולי בצהריים לעשות איתו אמבטיה? או משהו במטבח?

אחים ושנת צהריים

על ידי ה_עוגיה* » 09 אוקטובר 2005, 17:44

אצלנו הגילאים דומים והבעיה שלי היא שאם מישהי מהן מואילה לישון במהלך היום אז השניה לא תישן (ככה הן משיגות זמן לבד עם אמא... :-P )
הקטנה נוהגת לחטוף שתי תנומות קצרות במהלך היום, הגדולה נוהגת לעתים לבוא לבדוק אם היא נושמת (או מה קורה לה כשבועטים בה) וזה סוף השינה.
עכשיו יצא שהגדולה (שזכתה ביכולת לישון בכל מצב) נרדמה והקטנה נכנסה לאטרף וכל הזמן זחלה אליה ועליה, לקחה לה את המוצץ, טיפסה עליה ובאופן כללי שמחה ממש בקול רם. הגדולה לא מצמצה .

אני חושבת שהכי טוב להנהיג שנ"צ כללית, גם לאמא.
רק שמישהו יספר לי איך עושים את זה...

ואני כל הזמן אומרת לעצמי שבבית החדש תהיה חצר ואני אשחרר את י' מהשינה הכפויה

לא תשחררי לבד, נכון? תהיי שם איתו. זה מאלץ אותך להיות מחוץ לבית גם ולא לעשות מה שאת רוצה.
וגם לא בכל שעה אפשר להסתובב בחוץ. ומה עם חורף?
נראה לי שכדאי לשאוף למרפסת טובה...

כשאנחנו היינו ילדים אמא שלנו נהגה לישון שנ"צ ואנחנו היינו מחוייבים להישאר בתוך הבית ובשקט.
היינו מאוד ממושמעים.
< כדאי להתחיל את האילוף מגיל צעיר :-) >

אחים ושנת צהריים

על ידי מונו_נוקי* » 09 אוקטובר 2005, 16:51

שאלתי לא מזמן ויונת ואחרים ענו לי אבל שכחתי היכן זה היה.......
נדמה לי שהציעו לי שאקח עזרה מדי פעם .אני פשוט השלמתי עם זה שהקטנה מתעוררת ו(בשאיפה) תישן יותר טוב אחר כך.....בימים טובים במיוחד אני יכולה לבקש לא להעיר אותה, לפעמים זה עוזר. נראה לי שלצערי הכי עובד זה להשלים שזה לא יעבוד ולתת לקטנה לישון במנשא או בעגלה מחוץ לבית בשעות הקשות.......

אחים ושנת צהריים

על ידי איתי_שרון* » 09 אוקטובר 2005, 15:52

חוץ מהעובדה שאצלנו א' הוא הגדול ו-י' הוא הקטן התאור די הולם גם אותנו (אה, וגם אין לנו דיוידי וגם אין סיכוי לגרום ל-א' לישון בצהריים...). מישהו הצליח לפתור את הסיטואציה? בני אדם כבר הגיעו לירח, אני בטוח שגם הצליחו לפתור את הבעיה של אח-גדול-שמפריע-לאח-קטן-להרדם...

אחים ושנת צהריים

על ידי מיצי_החתולה* » 09 אוקטובר 2005, 15:17

אני פותחת דף חדש, אבל אם זה נראה לכם מתאים יותר לדף קיים בנושא שינה או אחים, אפשר להעביר.
יש לי שני בנים, י' בן שנתיים ושמונה חודשים, א' בן 11 חודשים. שניהם בבית.
הבכור היה בגן בשנה שעברה, והוא בבית החל מאוגוסט.
הקטן ישן בבוקר ובצהריים. הגדול ישן רק בצהריים, והוא כבר תקופה בתהליך של פרידה מהשינה הזו. לעתים ישן ולעתים לא.

הבית שלנו בנוי בצורה כזו, שכאשר א' ישן, כל התרוצצות של י' מעירה אותו. כל קריאת התלהבות (מעבר למבנה הבית, נראה לי שא' מתוכנת להתעורר מהקול של י', כי הוא כל-כך אוהב אותו ורוצה בחברתו כל הזמן :-)).
את שנת הבוקר פתרנו, בכך שאנחנו נותנים לי' לראות דיוידי בבוקר. אני שונאת את הפתרון הזה. הוא לא ראה לפני כן טלוויזיה בבית.

בצהריים, אם י' לא ישן או מתעורר מוקדם, בדרך כלל א' מתעורר תוך זמן מסוים, ואי אפשר להרדים אותו יותר. כי אחיו ער ויש אקשן בבית. אבל לאחרונה אני מרגישה שאני ממש כופה את השינה על י'. הוא לא רוצה אותה יותר. הוא מסתדר בלעדיה.

אנחנו מחפשים עכשיו בית, ואני כל הזמן אומרת לעצמי שבבית החדש תהיה חצר ואני אשחרר את י' מהשינה הכפויה, אבל אנחנו מחפשים כבר 3 חודשים, ומה אם ייקח לנו עוד 3 חודשים עד שנמצא?

מה שיכול להעלות את הסיכויים שי' יצלח את שנת הצהריים של א' בשקט, היא תשומת לב מתמדת ממני - סיפורים, משחק שקט וכו' (הוא יכול להעסיק את עצמו בקלות יחסית ולשחרר אותי כשאני אומרת לו שאני רוצה לנוח, אבל הוא מיד מתחיל לשיר, לרקוד, לקפוץ ועוד דברים נפלאים שבני גילו עושים - שמעירים את א')- אבל אז זה אומר שאין לי שום זמן לעצמי (ברור שאני מוותרת גם על שנת הצהריים שלי, וא' לא בדיוק מספק לי לילות שקטים ורוויי שינה :-)).

עכשיו י' יושב מול הדיוידי השני שלו להיום, ואני קצת שונאת את עצמי על זה. החלטתי שממחר אני אתחיל לנסות לתת לו להישאר ער, ולראות איך זה יעבוד, ולנסות ללמוד ביחד איתו איך לגרום לו להישאר בשקט - כי חייבת להיות דרך, לא? תינוקות לאחים גדולים ישנו צהריים בדירות עירוניות גם לפני המצאת הטלוויזיה, נכון?

אבל מי שיש לו רעיונות ופתרונות לאיך עושים את זה - אשמח אם יעלה אותם פה.

חזרה למעלה