על ידי מירב_ב* » 13 ספטמבר 2008, 22:33
היי יונתן,
אני לא יודעת אם אתה מסתובב כאן עדיין, אבל אני חייבת לך כמה מילים בעניין ה"למה ומדוע".
אז ככה, ראשית, כל מה שכתבת לי מאבן שושן השלם ידוע בהחלט גם לי. כלומר למילת השאלה "למה" משמעות כפולה הן 'לאיזו תכלית' והן 'בשל איזו סיבה'.
העניין הוא, שבחיי היומיום לטעמי האבחנה בין השתיים - סיבה ותכלית - לא תמיד ברורה (לפחות אצל רוב האנשים שאני פוגשת...).
אנשים שואלים "למה?" במשמעות של 'לאיזו תכלית' ועונים תשובה על הסיבה, ולהפך, שואלים על הסיבה ועונים תשובה על התכלית. אני אישית משתדלת להקפיד על העניין עם בתי (מין "שריטה" שכזו...), וליצור את ההבנה והאבחנה בין השתיים.
לשם כך אני משתמשת במילת השאלה הפחות שכיחה בשפת היומיום "מדוע".
ביקשת דוגמאות נוספות להבדלים בין 'מדוע' ו'למה', הנה כמה:
מדוע אתה אוכל כעת? אני אוכל כי אני רעב.
למה (לשם מה) אתה אוכל? אני אוכל כדי לצבור אנרגיה.
מדוע לבשת את המעיל? ...בגלל שהיה לי קר.
למה לבשת את המעיל? ...כדי להתחמם.
מדוע זרקת את התפוח? ...כי הוא היה רקוב.
למה זרקת את התפוח? ...כדי להיפטר ממנו. / ... כדי לדשן את האדמה.
סיבה נוספת לעניין, היא הקונוטציה הנלווית למילה "למה" בשפת היומיום. אצלי לפחות היא מחוברת חזק מילדות לאשמה, ולמחשבה/ולהרגשה שלשואל אין ממש רצון אמיתי לקבל תשובה.
"למה שפכת את המים על הרצפה?"
"למה... למה נגעת באגרטל?"
"למה שברת את הראש של הבובה?"
"למה ציירת על הקיר?"
"אוהוהו....למה נגעת עם המקל בראש של אורי?" ועוד...
אני חושבת שיש מקרים שאין סיבה למעשים ויש מקרים שאין תכלית למעשים (שווה דיון העניין).
על רוב שאלות ה'מדוע=למה' של בתי אני כמעט תמיד מוצאת תשובת סיבה אפשרית. אבל לפעמים היא שואלת 'מדוע', וזה ברור לי שאין ממש סיבה, ושתשובה על התכלית תהיה הולמת והגיונית יותר. היו לי שתי דוגמאות נהדרות מהשבוע האחרון, ועכשיו הן פרחו מזכרוני.
אכתוב לך כשאזכר.
מקווה לשמוע ממך.
(האתר יוצא לחופשה עד ה- 25.9)
כל טוב,
מירב
היי יונתן,
אני לא יודעת אם אתה מסתובב כאן עדיין, אבל אני חייבת לך כמה מילים בעניין ה"למה ומדוע".
אז ככה, ראשית, כל מה שכתבת לי מאבן שושן השלם ידוע בהחלט גם לי. כלומר למילת השאלה "למה" משמעות כפולה הן 'לאיזו תכלית' והן 'בשל איזו סיבה'.
העניין הוא, שבחיי היומיום לטעמי האבחנה בין השתיים - סיבה ותכלית - לא תמיד ברורה (לפחות אצל רוב האנשים שאני פוגשת...).
אנשים שואלים "למה?" במשמעות של 'לאיזו תכלית' ועונים תשובה על הסיבה, ולהפך, שואלים על הסיבה ועונים תשובה על התכלית. אני אישית משתדלת להקפיד על העניין עם בתי (מין "שריטה" שכזו...), וליצור את ההבנה והאבחנה בין השתיים.
לשם כך אני משתמשת במילת השאלה הפחות שכיחה בשפת היומיום "מדוע".
ביקשת דוגמאות נוספות להבדלים בין 'מדוע' ו'למה', הנה כמה:
[b] מדוע אתה אוכל כעת? [/b] אני אוכל כי אני רעב.
[b] למה (לשם מה) אתה אוכל? [/b] אני אוכל כדי לצבור אנרגיה.
[b] מדוע לבשת את המעיל? [/b] ...בגלל שהיה לי קר.
[b] למה לבשת את המעיל? [/b] ...כדי להתחמם.
[b] מדוע זרקת את התפוח? [/b] ...כי הוא היה רקוב.
[b] למה זרקת את התפוח? [/b] ...כדי להיפטר ממנו. / ... כדי לדשן את האדמה.
סיבה נוספת לעניין, היא הקונוטציה הנלווית למילה "למה" בשפת היומיום. אצלי לפחות היא מחוברת חזק מילדות לאשמה, ולמחשבה/ולהרגשה שלשואל אין ממש רצון אמיתי לקבל תשובה.
"למה שפכת את המים על הרצפה?"
"למה... למה נגעת באגרטל?"
"למה שברת את הראש של הבובה?"
"למה ציירת על הקיר?"
"אוהוהו....למה נגעת עם המקל בראש של אורי?" ועוד...
אני חושבת שיש מקרים שאין סיבה למעשים ויש מקרים שאין תכלית למעשים (שווה דיון העניין).
על רוב שאלות ה'מדוע=למה' של בתי אני כמעט תמיד מוצאת תשובת סיבה אפשרית. אבל לפעמים היא שואלת 'מדוע', וזה ברור לי שאין ממש סיבה, ושתשובה על התכלית תהיה הולמת והגיונית יותר. היו לי שתי דוגמאות נהדרות מהשבוע האחרון, ועכשיו הן פרחו מזכרוני.
אכתוב לך כשאזכר.
מקווה לשמוע ממך.
(האתר יוצא לחופשה עד ה- 25.9)
כל טוב,
מירב