על ידי פלוניתה* » 05 יוני 2012, 19:50
הקושי האמיתי עם סמכות וגבולות הוא לראות את האדם האחר כנפרד מאיתנו. להיות במצב של מובחנות ביננו לבין האנשים הכי קרובים אלינו, במיוחד הילדים, זה אתגר גדול, אבל אפשר להשיג אותו עם ליווי נכון כל כך מהר שזה מדהים. במקום לחפש קרים בעבר שאפשר להתיר, מתירים את הקשר בהווה, את המפגש ביומיומי עם הילדה, ומתרגלים שיחרור של הסבל שלה. מה שיפה זה, שדרך שיחרור של הילדה את תקבלי את הכוחות להכיל אותה כאימא ולא כילדה בת גילה. באותו זמן, את תשחררי גם את הסבל של הילדה שבתוכך, לאו דווקא דרך התעסקות ממושכת בעבר, דרך קבלה של ההווה.
כמטפלת, אני יכולה להעיד שזה תהליך שעשיתי עם מטופלים בזמן מאוד קצר. אבל זה מצריך מרחב פנימי, שבמקומות קשים וחסרי אנרגיה , לא תמיד יש לנו. צריך גמישות של המחשבה שלפעמים, דווקא כשקשה, רוצה לחזור שוב ושוב על אותם דברים. לכן, אני מסכימה עם
סבטקסט כפול, שמטפל יכול להציע ללוות את תחילת התהליך בטיפול תרופתי על מנת להפוך אותו ליעיל ובכלל לאפשרי. להוריד את הווליום, את המהירות ואת הדחיפות של האזעקה שבפנים.
כשנוצר המרחב הפנימי, יש גם מקום לחברות וחברים, כשאין מרחב, הרגשות שמעלים קשרים עם אחרים, הפחד מדחיה, המבוכה, הבושה, הם יותר מידי, הם בלתי נסבלים. אבל הקשרים עם האחרים וההתגברות עליהם יוצרת, מצד שני , כוחות חדשים.
כך שיש פה ספירלה שאפשר להתחיל להעלות אותה בכל נקודה של המעגל. אבל לדעתי, את יכולה להגיע בקלות, בלי הרבה משאבים לטיפול דרך שירותים ציבוריים ולקבל ליווי אישי בהתחלה של הספירלה העולה.
שיהיה רק טוב!
ואל תשכחי שהילדה שלך היא נשמה מקודשת שבחרה לבוא לעולם הזה דרכך, היא בחרה אותך כאימא, כי זה מה שהיא צריכה לעצמה בגילגול הזה...זה התיקון שלה ושלך.
הקושי האמיתי עם סמכות וגבולות הוא לראות את האדם האחר כנפרד מאיתנו. להיות במצב של מובחנות ביננו לבין האנשים הכי קרובים אלינו, במיוחד הילדים, זה אתגר גדול, אבל אפשר להשיג אותו עם ליווי נכון כל כך מהר שזה מדהים. במקום לחפש קרים בעבר שאפשר להתיר, מתירים את הקשר בהווה, את המפגש ביומיומי עם הילדה, ומתרגלים שיחרור של הסבל שלה. מה שיפה זה, שדרך שיחרור של הילדה את תקבלי את הכוחות להכיל אותה כאימא ולא כילדה בת גילה. באותו זמן, את תשחררי גם את הסבל של הילדה שבתוכך, לאו דווקא דרך התעסקות ממושכת בעבר, דרך קבלה של ההווה.
כמטפלת, אני יכולה להעיד שזה תהליך שעשיתי עם מטופלים בזמן מאוד קצר. אבל זה מצריך מרחב פנימי, שבמקומות קשים וחסרי אנרגיה , לא תמיד יש לנו. צריך גמישות של המחשבה שלפעמים, דווקא כשקשה, רוצה לחזור שוב ושוב על אותם דברים. לכן, אני מסכימה עם [po]סבטקסט כפול[/po], שמטפל יכול להציע ללוות את תחילת התהליך בטיפול תרופתי על מנת להפוך אותו ליעיל ובכלל לאפשרי. להוריד את הווליום, את המהירות ואת הדחיפות של האזעקה שבפנים.
כשנוצר המרחב הפנימי, יש גם מקום לחברות וחברים, כשאין מרחב, הרגשות שמעלים קשרים עם אחרים, הפחד מדחיה, המבוכה, הבושה, הם יותר מידי, הם בלתי נסבלים. אבל הקשרים עם האחרים וההתגברות עליהם יוצרת, מצד שני , כוחות חדשים.
כך שיש פה ספירלה שאפשר להתחיל להעלות אותה בכל נקודה של המעגל. אבל לדעתי, את יכולה להגיע בקלות, בלי הרבה משאבים לטיפול דרך שירותים ציבוריים ולקבל ליווי אישי בהתחלה של הספירלה העולה.
שיהיה רק טוב!
ואל תשכחי שהילדה שלך היא נשמה מקודשת שבחרה לבוא לעולם הזה דרכך, היא בחרה אותך כאימא, כי זה מה שהיא צריכה לעצמה בגילגול הזה...זה התיקון שלה ושלך.