לי לקח זמן להבין על מה מדובר בכלל.
אם להשאיר את הדף, אז צריך הקדמה מסודרת בפתיחה ולערוך את הדיון כך שיהיה יותר ברור על מה ועל מי מדברים גם למי שלא נתקל מעולם באימייל המדובר, כי כשנכנסתי לפה הרגשתי כאילו שהפרעתי באמצע שיחה פרטית בין כמה אנשים שרק הם יודעים במה מדובר.

הערת אגב
לאחותי יש רכב חברה עם המדבקה המפורסמת.
יום אחד אחי צלצל והשאיר הודעה שהיא נוהגת מצויין וקצין הרכב של החברה פנה אליה!

החלטנו להתלונן אצל העורך שלו. לא נראה לי שיעזור. עורך העיתון הוא שנותן את הכותרת = בעצם מטה את הכתבה. העורכים אוהבים יותר את המקום של להוציא כותרת מזעזעת ובטח איך את מרגישה או נראית לא לגמרי מעניין אותם. (כן, אני יודעת זו הכללה גסה, אבל מציאותית בהרבה מובנים).

אה, ומיכל- אני "מרבה ידיים". סליחה. )-: בלהט הכתיבה ברח לי - ועוד השתדלתי לשים את המרכאות והכל... D-:

ואי, את חייבת לראות (טוב,לפחת לקרוא) את זה:
במקומון שלנו היתה התמונה שלכם (כלומר של ניבי), עם מספר טלפון של חנות בגדים.

מרבה ידיים,

את לא יודעת שאי אפשר להסביר בדיחה למי שלא מבין אותה מלכתחילה?... תוותרי על ההסברים ובטח שעל ההיתנצלויות. בדיחה זה לא משהו שאפשר להסביר... או שמבינים אותה או שלא. ומי שלא מבין- הפסד שלו. אין מה לעשות בנידון כי חוש הומור זה משהו שנולדים איתו.
עם כל ההשמצות על "הדרך שבחרת לחנך את ילדייך" נראה לי הרבה יותר חמור עבור הילדים (וגם די מפדח הרבה פעמים) לגדול להורים חסרי חוש הומור או כאלו שכל הזמן חושבים אבל מה יגידו על הילדים שלי (איזה סטיגמות ידביקו להם...)

_הסיפור הוא כזה:
(בלי צנזורה) יש לי שני בנים.
תום בן 6 וניבי בן 4 ורבע. שניהם חכמים ומוכשרים בטירוף ועולים בהרבה עלי ועל אביהם (שגם לו לא חסר...). הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמינו כאשר אין לנו תשובות בשבילם, כי הם משאירים אותנו ללא מילים. תום היא ילד מאוד פרוע, אבל עם הזמן שעובר- הוא פשוט מתבגר ולאט לאט נרגע. מה גם שלפני 4 חודשים הוא שבר את עצם הירך, נותח+ ברגים והיה בבית למעלה מחודש מרותק למיטה או לכסא גלגלים עם גבס עד מתחת לחזה. תוך כדי אני ילדתי ויכול להיות שרצף האירועים השפיע על ניבי קצת באיחור (בטוח השפיע- זו בעצם בכלל לא שאלה).
כשניבי היה קצת יותר קטן- די התמוגגנו מכל המעשים שלו ובדרך זו בעצם עודדנו אותו להמשיך כך.
לפני כמה שבועות, נסענו באוטו ובזמן שהילדים ישנו- דיברנו על ההתנהגות שלהם והגענו למסקנה שהם לא רואים אותנו ממטר, לא שמים עלינו ובקיצור- עושים מה שהם רוצים.
באותה נסיעה הוחלט שהם צריכים לעבור "סדרת חינוך", כדי שיבינו שאנחנו המחליטים ולא הם.
לאחר יומיים אבא שלהם הגיע מהעבודה עם הצעה ל"סטרט-אפ" ואז הוא הגה את רעיון החולצה. כמובן שהתלהבתי (יש לו רעיונות מצויינים ובינהם השם של החנות שלי), אז ישבתי ופיתחתי את הרעיון. לקחתי חולצה ישנה של ניבי וכתבתי עליה. הלבשתי אותו וביקשתי ממנו לעלות על "רכבו" כדי שאוכל לצלם אותו.
אח"כ ישבתי, כתבתי ושלחתי את הטקסט שמופיע למעלה.
דדוקא מבחינת נהיגה- הם לא ממש פרועים, למרות שגם בכלל לא זהירים.
המעשים שכתבתי- חוץ ממקרה הגולה- כולם אמיתיים, למרות שחלקם ממש טריים וחלקם מלפני שנה.
רובם אהבו את החולצה, אבל היו כאלו שאמרו שאני יוצרת לו (לניבי) סטיגמה שתידבק אליו. אני לא חושבת כך והוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה ומה יקרה אם הוא יעשה כל מיני דברים אסורים (יתקשרו אלי). למזלי- חוץ מעיתונאים, אף אחד לא התקשר_

מרבה ידיים יקרה, אנני יודעת מה סיפרת לעיתונאים. אבל מהקטע הזה אפשר רק להבין שככה בחרתם לחנך את הילדים שלך.

את בעצמך כותבת , שהבן שלך מבין טוב מאוד שאם יעשה מעשים אסורים יתקשרו אלייך כדי לדווח לך.

אה, ומיכל- אני "מרבה ידיים".

אני עוד יותר התעצבנתי כשקראתי היום כתבה שכתב כתב מ"ידיעות טבריה". הוא התקשר אלי לפני שבוע ואמרתי לו בדיוק מה שאמרתי לכתבת של "לאישה" ויצאה בדיוק כתבה הפוכה.
איך זה יכול להיות?
הוא נתן לקוראים להבין שכך בחרנו להתמודד עם מעשיהם של הילדים שלנו.
נורא כעסתי עליו. מה גם שהוא לא מוכן לפרסם הבהרה.
החלטנו להתלונן אצל העורך שלו.

אתם לא מאמינים באינטיליגנציה, חוש ההומור והכוונות הטובות של השכנים?

אני מאד מאמינה באינטיליגנציה של הילדים. ואין לי ספק שהם קוראים בין השורות גם את האהבה של ההורים, גם את הביקורתיות שלהם וגם את "הכוונות הטובות" של השכנים. (בסיום המחזור שלנו בקיבוץ החבר'ה מהכיתה כתבו לי "יום בא ויום הולך, ואת נשארת נאיבית שכמותך" ועדיין למרות שאני נאיבית - יש דברים שקשה לפספס). לא שאין שכנים שיש להם כוונות טובות, אבל לא הייתי בונה ככאלו על כל השכנים, בטח שלא בקיבוץ.

ולגבי חוש הומור - כל אחד והטעם שלו. כבדיחה - זה אכן מצחיק ואפילו עם אמירה. כדרך לחינוך - בעיני זה בעייתי. ("מרבה רגליים" זה לא בא לבקר אותך, כמו שאמרתי - ברור לי שכוונתך הייתה טובה ובאת מאהבה).

חיים עמית כתב ספר עם אמרות לחיים (לא זוכרת כרגע את שמו המדוייק של הספר) ואחת האמרות (לא במילים המדוייקות, אבל זו הכוונה) "להעביר ביקורת בארבע עיניים - לשבח בפרהסיה". אני חושבת שזהו הגישה הנכונה והמחזקת עבור ילדים. כשיש משהו שלא מוצא חן בעינינו, לא מקובל בחברה... להעיר ברגוע ככל שאנחנו יכולים ובצנעה ככל הניתן (לפעמים אין ברירה וצריך גם בפרהסיה, אבל עדיין - השאלה איך מהותית כאן) וכשהם עושים דברים נפלאים - לשבח הכי בפרהסיה שאפשר. וזה לא אומר לצעוק ברחובות, אלא פשוט לעשות את זה עם מישהו נוכח. (לספר לסבתא בטלפון שהוא נתן לזקנה לעבור בכביש, ואם זו אותה זקנה שהשפריץ עליה קודם ועכשיו נתן לה לעבור או הקשיב לה בסבלנות, אז לשבח לידה ולהגיד איך אתה מתבגר, ובאיזו סבלנות הקשבת...).

שתהיה לך שבת נפלאה.

מרבה ידיים התעצבתי לקרוא את התגובות של אנשים.
אני חושבת שלהשתמש בהומור בצורה כזאת עם הילדים זה נפלא ומקרב,
יש התייחוסות להתנהגות הפרועה שלהם אבל לא שופטת אלא מעוררת ומלאת הומור
אני בטוחה שהם הבינו את הבדיחה, אני סומכת על האינטיליגנציה שלהם וגם על חוש ההומור
ומה שהכי חמוד הוא שמתוך שיתוף פעולה עם הקו הקליל שלכם הם באמת השתדלו להתנהג יפה יותר
[ולא , לא מתוך פחד שמישהו יתקשר להלשין, באמת אנשים, קצת קרדיט לילדים האלה, הם מכירים את ההורים שלהם,
הם מרגישים מה עומד מאחורי זה והם שיתפו פעולה מרצון, אף אחד לא הכריח אותם, ולגבי הסביבה והסטיגמות, שוב
מה קורה לכם? אתם לא מאמינים באינטיליגנציה, חוש ההומור והכוונות הטובות של השכנים?]

בהצלחה.

מרבה ידיים
אחלא מצחיק לגמרי סטארט אפ!!!
אין צורך להשליך על שיטות חינוך וסטיגמות ומזה ייעשה לילד ובלה בלה בלה....
באמת קצת פרופורציות והרבה חוש הומור
בקר נפלא לכווווווולם

למיכל צמות- את צודקת!
הוא עושה דברים טובים ומדהימים והרבה יותר מאשר הדברים ה"רעים", לכן אולי זוכרים רק אותם.
למרות שהדבר נעשה בהומור- מעכשיו- אאמץ את הגישה שלך.
תודה!

_טוב, אז זה היה נוסח המייל המקורי שהופץ לחברים שלנו:
אם ראיתם אותי:

• מטפס על גג חדר האוכל
• מוציא מפתח מקלנועית ודוחף במקום בורג
• מנסה לפרוץ עם אופני לסניף הדואר המקומי
• עושה "קניות" לבד בכולבו
• מקים מדורה ליד הגנון
• משפריץ מים על זקנות שעוברות לידי על כסא גלגלים
• מנסה לדחוף גולה לפיה של אחותי התינוקת

או בקיצור:
אם ראיתם איך אני מתנהג (לטוב ולרע)
תתקשרו עכשיו!_
כתבת לטוב או לרע, אבל פירטת רק את הרע.
אפשר (אולי) להוסיף:
אם ראיתם אותי שוכב על הדשא ומביט על הענניים...
אם ראיתם אותי מנדנד את אחותי הקטנה בנדנדה...
אם ראיתם אותי שר שירים לעצמי בכייף...
אם ראיתם אותי קופץ / רץ / צועק - ונהנה עד לב השמיים...
אם ראיתם אותי משחק בכדור על הדשא / במגרש....
אם ראיתם אותי ....

תנסי לחשוב על הדברים החיוביים שהוא עשה עד כה.
בטוח יש - גם אם צריך קצת לחפור. גם אם הוא דחף את אחותו שנייה אחרי שהוא נדנד אותה - עדיין - הוא נדנד אותה.
אם הוא נתן לה מוצץ כשהיא בכתה. אם הוא זז הצידה כשהזקנה עברה עם כסא הגלגלים כדי שהיא תעבור בדרך, אם הוא רכב באופניים ברחבי המשק בהנאה, אם הוא שיחק עם מים עם חברים - והשפריצו תוך משחק זה על זה - בחברות, אם הוא עזר לתקן משהו שהתבקש... ועוד ועוד.
הדברים הכי קטנים. תחשבי עליהם. תכתבי לך אותם. (בגדול כמו שכתבת את ה"רעים" "השובבים"). תגידי לו אותם.
תנסי כל יום למצוא שניים - שלושה דברים חיוביים שעשה באותו יום - ותזכירי לו אותם לפני השינה. תגידי לו איזה ילד נפלא הוא. (ואם לא תמצאי שלושה - תגידי אחד, תגרדי אחד ועוד אחד - ותראי איך לאט לאט הם יבוא בקלות ויזרמו).
תחשבי עליו כעל ילד חיובי ומדהים שעוזר ותומך.
המחשבה והמילים יצרו את זה.
ההדגשה של הדברים הנהדרים שהוא עושה תעצים אותם. תגרום ליותר כאלו להיות בחייו, הרבה יותר מכל נזיפה על הדברים שעשה שאינם מקובלים עלייך (שעליהם לא מדברים כאשר מזכירים את הדברים הנפלאים שעשה).

וחוצמזה - עם כל התחושה הקשה שקיבלתי מהדרך שבה בחרת - במילים שלך ברור לי שהכוונה שלך הייתה חיובית - ושהרצון שלך הוא להגן עליו מפני מעשיו. את יכולה להגן עליו באהבה ובתמיכה. .

_הממ...אני נרגעתי אבל בעלי (שעבר במקרה הציץ ונפגע) שאל אם היית מוכנה ללכת עם חולצה כזו...
>ואני תמיד חשבתי שיש לו יותר חוש הומור ממני<_
צדקת. יש לו יותר חוש הומור מלך. לפחות חוש הומור עם הלב במקום הנכון.
ואני לא הייתי מוכנה ללכת עם חולצה כזו. זה מעליב. זה פוגע. נראה לי שגם במכוניות שכתוב עליהם "איך אני נוהג, בלה בלה, בלה" זה לא ממש מכבד את הנהג.
לא נראה לי שזה מוכיח ירידה בתאונות דרכים ובטח לא נראה לי שזה יוכיח ירידה בשטויות שהילד מייצר.

המעשים שכתבתי- חוץ ממקרה הגולה- כולם אמיתיים,

אלוהים, תעשה שמעכשיו אני אלד רק בנות!

גם לא הבנתי מה מצחיק
ברור שאנשים יצחקו, ולא על הילדים (אלא פשוט בגלל שכל מי שיש לו טיפת הומור יראה מה מצחיק כאן).
ברור שאנשים לא יראו בזה הזמנה להלשין, אלא מה שזה - בדיחה חביבה!
מזכרת נהדרת לילדים, לכל החיים (יעזור להם לעבור את הטיפול ביתר קלות? ).
מקסים, מקסים, מקסים

הוא לא לובש את החולצה!
הוא כן או הוא לא?!

הוא ראה את התמונה בעיתון- הוא ביקש ללבוש אותה
אם זה לא כזה נורא למה את לא נותנת לו להסתובב איתה?
כדאי שתחשבי טוב מה את
הכוונה הייתה שאין לי בעיה עם סטיגמה על בן אדם. אני לא מתכוונת ליצור בכוונה סטיגמה על ילדי, אבל לא יקרה להם כלום אם תהיה עליהם כזו.

לניבי, כי גם הוא תמיד מסתדר לבד.
את לא יודעת מה היא סטיגמה,
וברור שלא יודעת מה יכול או לא יכול לקרות לילדייך מסטיגמות!
מה את אלוהימה?
ומסתדר לבד זה נחמד אבל יש לזה פנים ורבדים ועומקים!
<שיהיה לך יום מאושר>
מרגיעון שמאותת לי שהנקודה הועברה .

_בעוד שנים מספר באחד הסאשנים הטיפוליים שלו עם עצמו,
באיזשהו ניסיון להתחקות אחרי איזה רמז לגביי מחסומיו\עכבותיו\תקיעותיו,
הוא יגיע לזה.
מעניין אותי אותי זה יצחיק אז._

גלילית, למרות שאני מבינה את עמדתך , וגם לא חושבת שזו בדיחה. עדיין, אל תגזימי. לא כל אפיזודה חולפת בחיי הילדים שלנו מביאה לשנים של טיפולים פסיכיאטרים. מצטערת, אבל אנחנו כבני אדם קצת יותר חזקים מזה.

תרגעו
קשה לי להירגע- האמת .

נעשה בתור בדיחה
העניין כאן - על חשבון מי הבדיחה ?!גם לא הבנתי מה מצחיק,
וגם על מי צוחקים...
אבל אל דאגה,
בעוד שנים מספר באחד הסאשנים הטיפוליים שלו עם עצמו,
באיזשהו ניסיון להתחקות אחרי איזה רמז לגביי מחסומיו\עכבותיו\תקיעותיו,
הוא יגיע לזה.
מעניין אותי אותי זה יצחיק אז.
בדיחה.....................
אבל נפלתי מצחוק.
אני מתפלאה פה על הרבה נשים שהחזקתי מהן,
כנראה שטעיתי.
אני לא יכולה להבין איזה אמא מודעת תעשה את זה או שזה יצחיק אותה.
או שתרדי מהעץ ותודי שלא חשבת על זה ממש לעומק.

לא קיבלתי במייל
אבל נפלתי מצחוק.

חמוד לאללה.

שוב פעם:
הוא לא לובש את החולצה!
זה נעשה בתור בדיחה וכאשר הוא ראה את התמונה בעיתון- הוא ביקש ללבוש אותה.
תרגעו

אני ממש בעד שמבוגרים המכירים אותי ואת ילדי יעירו לי אם ילדי התנהגו בצורה לא טובה בחוץ. זה כולל צעקות רמות מאוד או דיבור גס או כל דבר אחר.
אנחנו לא נמצאים תמיד עם ילדינו הגדלים להם. אנחנו משמשים גדר וגם החברה טוב שתעיר כשצריך. אני מעדיפה שיגידו לי מאשר שינסו לחנך אותם בחוץ.

יש לי בעיה עם הכתובת על הגב. אולי אפשר היה פשוט לבקש מאנשים בשכנותכם מבלי להלביש את הילד בחולצה כזאת.

צר לי - ואת יכולה למחוק את תגובתי שבטח לא תמצא חן בעינייך - אבל לדעתי זה ממש לא לעניין לכתוב כך לילד על גבו.
כבר כשקיבלתי אותה באינטרנט הייתה לי צביטה קטנה בלב, אבל חשבתי שכתבו את זה כתגובה צינית לכתוב על מכוניות - וזה העלה חיוך קל.
אבל המחשבה שילד צריך לנסוע עם הביקורת הזו על הגב - שהמשמעות שלה - "ההורים שלי לא סומכים עלי - תלשינו עלי אם אני עושה שטויות" הפוכה לטעמי מחינוך ילדים - שכשאני רוצה שילדי ימנעו מפעילות כלשהי (מזיקה ככל שתהיה) אני רוצה שיעשו זאת מתוך הבנה ותחושת אחריות ולא מתוך פחד. (שילשינו עליהם, שיתקשרו להורים). אני חושבת שדרך החינוך הזו שגויה ופוגמת בהערכה העצמית של הילד.
ולגבי סטיגמות - מסכימה עם גלילית בכל מילה - ניכר שאין לך מושג מהן סטיגמות.

לכן לי באופן אישי- אין בעיה עם סטיגמות.
את פשוט לא יודעת ומבינה מהן סטיגמות!
וגם אני לנתי בבית ילדים,
ואני מבטוחה שאם תתבונני העברך שם תיזכרי באיזה ילד או שניים,
שהיו עליהם סטיגמות, נכונות או לא,
מסטיגמה קשה מאוד להשתחרר יקרה שלי,
מבחוץ קשה אך אפשרי, מבפנים קשה מאוד עם המון מאבקים.

אני לא מתייחסת לאנשים לפי מה שאומרים עליהם,
אלה בדיוק סטיגמות................

מרבה ידיים, את אחלה
צחקתי מהחולצה
נהניתי לקרוא עליך על בעלך על הקיבוץ ועל הקונדסונים P-:
עזבי אותך מלהסביר את עצמך
את באמת באמת אחלה,
ויש אנשים שאוהבים להתקרצץ,
למה לא להתקרצץ לשיטות החינוך של אחרים אם זה בחינם?

> מסתבר הם באים בזוגות |גזר| <

אותי זה מאוד הצחיק. גם קיבלתי בדוא"לוגם תלו את זה על לוח המודעות אצלינו בקיבוץ. יופי של הומור!

הממ...אני נרגעתי אבל בעלי (שעבר במקרה הציץ ונפגע) שאל אם היית מוכנה ללכת עם חולצה כזו...

>ואני תמיד חשבתי שיש לו יותר חוש הומור ממני<

לגלילית,
כן, מחקתי את ההודעה. אח"כ הצטערתי על כך, כי הייתי צריכה להסביר את עצמי יותר טוב ולא למחוק את שלך ולשנות את שלי.
אני ממש לא אשה פחדנית וחסרת עמוד שדרה- פשוט התעצבנתי באותו רגע...
הכוונה הייתה שאין לי בעיה עם סטיגמה על בן אדם. אני לא מתכוונת ליצור בכוונה סטיגמה על ילדי, אבל לא יקרה להם כלום אם תהיה עליהם כזו.
אני לא יודעת מה עבר עלייך בילדות, אבל הבנתי שיש לך הרבה משקעים.
לי, דווקא אין, למרות שאני "ניצולת" הלינה המשותפת.
לא הייתי מהחזקים, אבל גם לא מהחלשים ולכן אין לי שום זכרון טראומתי מהקיבוץ של אז.
עלי אמרו שאני "גברת הסתדרות"- תמיד מסתדרת. כנראה הורשתי את זה לניבי, כי גם הוא תמיד מסתדר לבד.
על אבא שלהם יש סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה והם לא מנעו ממנו להתקדם בחיים ויש לו היום עבודה מאוד טובה דווקא בקיבוץ שבו הוא גדל.
אני לא מתייחסת לאנשים לפי מה שאומרים עליהם, אלא לפי איך שהם ולפי ההתרשמות שלי מהם וכך אני גם מעבירה זאת לילדי- שלא ישפטו אנשים עוד לפני שהם מכירים אותם.
לכן לי באופן אישי- אין בעיה עם סטיגמות.
מקווה שהבהרתי את עצמי.

עכשיו קראתי הכל, והבנתי שזו בדיחה.
אחלה


>נרגעתי<

גם אני חושבת שזה מאוד מצחיק כבדיחה, וממש לא מצחיק כשיטת חינוך._
ונראה לי מדבריך שלא זו שיטת החינוך שלכם. חוץ מזה, בתור קיבוצניקית בעצמי, נראה לי שזה סוג של הומור קיבוצי. הרי ממילא יבואו להגיד לך "הילד שלך עשה X" וכל מני "אלוהים ישמור איך את נותנת לילדים לעשות Y" אז החולצה רק לוקחת את זה עוד צעד הלאה ובדרך מסתלבטת קצת על הנהגים. הצחוק יפה לבריאות.

הייתי בטוחה שמדובר בבדיחה, זו בדיחה או לא?

>רצינית<

יכול להיות שמי שלא הבין את הבדיחה גם לא מכיר את המדבקות מהסוג הזה על המכוניות של בעלי עסק וחברות גדולות...

אותנו זה דווקא נורא הצחיק במייל
רעיון מדליק
סביר להניח שאצל הורים עם חוש הומור בריא גדלים גם ילדים (פרועים ככל שיהיו) שמבינים עניין.

זה מאוד מצחיק כבדיחה, וממש לא מצחיק כשיטת חינוך.

הוא לא הסתובב כך. הוא הלך יום אחד עם החולצה לגן ואח"כ לבריכה כדי שאנשים יראו ויצחקו. (כתבתי קודם שאף אחד לא התקשר)
הוא ואחיו ביקשו ביום ראשון ללכת עם החולצה רק בגלל שהם ראו את התמונה בעיתון.
הסברתי להם טוב מאוד מה כתוב על החולצה ומה זה אומר.
אני מקבלת טלפונים מידי פעם שראו אותם פה וראו אותם שם (כן, לפעמים הם קצת נעלמים לי) ואין לי שום בעיה עם זה, כמו שהורים אחרים מקבלים את זה שאני מעירה לילדם, אם הוא עושה משהו מסוכן או לא מקובל והם לא בסביבה.

אז זו את!
אני לא צחקתי מהמייל הזה. חשבתי לעצמי שזו בדיחה מצויינת על ה"איך אני נוהג" אבל הרשי לי להגיד לך, שזה היה נראה לי קצת עצוב שילד מסתובב עם זה על הגב. ככה כאילו שהאחריות על ההתנהגות שלו ועל העונשים הם בידיים זרות- כל מי שרואה אותו. כאילו פתחת דלת של הפרטיות שלו, כאילו הוצאת את הקישקעס שלו ופרשת אותם על פני דוכן ביריד.

זה יכול היה להיות מצחיק אבל אותי זה לא מצחיק.

הטקסט נשלח בתוספת התמונה.
הסיפור הוא כזה:
(בלי צנזורה) יש לי שני בנים.
תום בן 6 וניבי בן 4 ורבע. שניהם חכמים ומוכשרים בטירוף ועולים בהרבה עלי ועל אביהם (שגם לו לא חסר...). הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמינו כאשר אין לנו תשובות בשבילם, כי הם משאירים אותנו ללא מילים. תום היא ילד מאוד פרוע, אבל עם הזמן שעובר- הוא פשוט מתבגר ולאט לאט נרגע. מה גם שלפני 4 חודשים הוא שבר את עצם הירך, נותח+ ברגים והיה בבית למעלה מחודש מרותק למיטה או לכסא גלגלים עם גבס עד מתחת לחזה. תוך כדי אני ילדתי ויכול להיות שרצף האירועים השפיע על ניבי קצת באיחור (בטוח השפיע- זו בעצם בכלל לא שאלה).
כשניבי היה קצת יותר קטן- די התמוגגנו מכל המעשים שלו ובדרך זו בעצם עודדנו אותו להמשיך כך.
לפני כמה שבועות, נסענו באוטו ובזמן שהילדים ישנו- דיברנו על ההתנהגות שלהם והגענו למסקנה שהם לא רואים אותנו ממטר, לא שמים עלינו ובקיצור- עושים מה שהם רוצים.
באותה נסיעה הוחלט שהם צריכים לעבור "סדרת חינוך", כדי שיבינו שאנחנו המחליטים ולא הם.
לאחר יומיים אבא שלהם הגיע מהעבודה עם הצעה ל"סטרט-אפ" ואז הוא הגה את רעיון החולצה. כמובן שהתלהבתי (יש לו רעיונות מצויינים ובינהם השם של החנות שלי), אז ישבתי ופיתחתי את הרעיון. לקחתי חולצה ישנה של ניבי וכתבתי עליה. הלבשתי אותו וביקשתי ממנו לעלות על "רכבו" כדי שאוכל לצלם אותו.
אח"כ ישבתי, כתבתי ושלחתי את הטקסט שמופיע למעלה.


דדוקא מבחינת נהיגה- הם לא ממש פרועים, למרות שגם בכלל לא זהירים.
המעשים שכתבתי- חוץ ממקרה הגולה- כולם אמיתיים, למרות שחלקם ממש טריים וחלקם מלפני שנה.

רובם אהבו את החולצה, אבל היו כאלו שאמרו שאני יוצרת לו (לניבי) סטיגמה שתידבק אליו. אני לא חושבת כך והוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה ומה יקרה אם הוא יעשה כל מיני דברים אסורים (יתקשרו אלי). למזלי- חוץ מעיתונאים, אף אחד לא התקשר.

אז כמו שיש סיפורים עלי ועל האבא שלו כשהיינו קטנים- יהיו גם עליו.
אם תהיה דרישה לעוד מעללים שלו ושל אחיו- אשמח לשתף.


ודר"כ- היום גם ניבי וגם תום יודעים שהמבוגרים הם אלו שמחליטים, למרות שמידי פעם הם עדיין בודקים אם זה עדיין אקטואלי...

טוב, אז זה היה נוסח המייל המקורי שהופץ לחברים שלנו:

• אם ראיתם אותי:

• מטפס על גג חדר האוכל

• מוציא מפתח מקלנועית ודוחף במקום בורג

• מנסה לפרוץ עם אופני לסניף הדואר המקומי

• עושה "קניות" לבד בכולבו

• מקים מדורה ליד הגנון

• משפריץ מים על זקנות שעוברות לידי על כסא גלגלים

• מנסה לדחוף גולה לפיה של אחותי התינוקת

או בקיצור:

אם ראיתם איך אני מתנהג (לטוב ולרע)

תתקשרו עכשיו!*

קיבלתי במייל - רעיון מעולה. קיבלת טלפונים?
אשמח לשמוע את הסיפור שמאחורי זה (מה, הם נהגים פרועים? (-: )

אם תבקשו יפה- אצרף(-:

אוי זה נהדר! מאוד נהניתי בכל פעם שקיבלתי את המייל הזה

ואם אין פה אנשים שידעו להעריך?
ואיך תדעי מראש אם יש או אין?

<תוהה>

היה גם הנוסח המקורי של המתב ששלחתי במייל לחברים שלנו, שהתחיל את כל הסיפור.
אם יש פה אנשים שידעו להעריך הומור טוב- אפרסם אותו בהמשך

הדף הירוק הוא אחד משני העיתונים של הקיבוצים.
התמונה גם הופיעה במדור "לאישה" ב-ynethttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3429778,00.html

ובמגזין "את"

מצרפת את התמונה למי שלא ראה
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... path=[po]1 102304861[/po].jpg&msgid=102304861
והמרגיעון- מילים יוצרות מציאות....

גמאני קיבלתי במייל לפני שבועיים בערך. צחקתי!
ב"דף הירוק"
מזה? עיתון של קיבוצים?

???

הגיע בדוא"ל. ג-ד-ו-ל!!!!!!

זה הבן שלי.
עשו הרבה עניין מהחולצה. רוב התגובות היו לחיוב, אך היו גם כאלו שלשלילה.
שני הבנים ראו את תמונת החולצה ב"דף הירוק" האחרון וביום ראשון בבוקר- הקטן ביקש ללכת עם החולצה והגדול ביקש שאכתוב לו גם- כתבתי!
רק לפני שהם יצאו לדרך, הסברתי להם שאם הם לא יתנהגו יפה- אנשים יתקשרו אלי ואני לא ממש מעוניינת בזאת.
שניהם התנהגו מצויין!!!