פלונית, זה בסדר @}
יונת, תודה על הרעיון @}
ואם במקרה מישהו מכיר תוכנה כזאת, אשמח לשמוע.

יש זכרון של העין, ויש זכרון של היד. גם אם בעין הוא זוכר את הכתיב הנכון, יכול להיות שהיד התרגלה לכתוב משהו אחר.
אם הוא רוצה לשנות את הזכרון של היד, פשוט צריך לתרגל: לכתוב את המלה לאט ונכון, אחר כך שוב לכתוב אותה קצת יותר מהר, ושוב, עד שהוא מצליח לכתוב נכון בקצב הכתיבה הרגיל שלו ולחזור על זה כמה פעמים. בדיוק כמו שמתאמנים על קטע קשה בנגינה.

דפנה ,

סליחה, כתבתי ברצף אחריך וממש לא עלתה בי ביקורת כלפייך. כתבתי במיקום הלא נכון על דברים שאני מרגישה וחושבת עוד קודם לכן .... מצטערת.

אני לא מתקנת לו שגיאות כתיב. לא באופן עוקצני ולא באופן לא עוקצני. בכלל לא. לא זכור לי שאי פעם דיברתי איתו על הנושא הזה.
אבל המחשב מתקן לו, באופן לא עוקצני ולא מעליב, מאוד ידידותי, ומהצד נראה שהוא בהחלט מרוצה מזה. אם הוא היה רוצה הוא היה יכול להתעלם, אבל ברגע שצץ לו סימון אדום הוא רואה בזה הזדמנות ללימוד, ומנסה למצוא את הכתיב הנכון.
גם את האסתטיקה של הכתיבה שלו הוא משפר כל הזמן (כשהוא כותב ביד). הוא נהיה קריא יותר ויותר, ואני רואה שהוא עובד על זה. מרצונו. זה חשוב לו, ואני מבינה אותו.
למה לא לתת לו כלי שיעזור לו באותה צורה שהייתה לו כה נוחה עד כה? למה לא לתרום למגמה הכללית שהוא שואף אליה?

מעניין אותי איך השתרש המושג שגיאת כתיב. נשמע לי באופן סובייקטיבי מושג חריף מדי , שפוטי מדי. גם כאן באתר יש לפעמים מי שמתקן כתיב ולא אחת באופן עוקצני. לפעמים ההצמדות לדחף לתקן ואולי בעיקר להעיר או לבקר נראה כיותר משמעותי מהצורך להיות קשוב... . לגמרי יכול להיות שהשתרבבה לה ש ג י א ת כתיב. לא נורא. שאלה יהיו צרותי.

כמה שמתחשק לי לכתוב שגיעת כטיב....

הילד קורא ה-מ-ו-ן, כבר שנים, ואותן שגיאות כתיב מלוות אותו כבר שנים.
יש שגיאות שבתהליך היעלמות - כל אלה שוורד מסמן בקו אדום. למשל, אם הוא יכתוב [b]שחחתי[/b] - הקו האדום יתריע, והוא יעשה ניסויים עד שיגיע ל{{}}[b]שכחתי[/b]{{}}. אחרי כמה פעמים כאלה הוא מפנים, והמילה נשארת בכתיב הנכון שלה גם כשהוא כותב ביד. אבל יש שגיאות שלא זזות לשום מקום - למשל אם הוא כותב [b]שה אני[/b] במקום [b]שאני[/b]{{}}, וורד לא מסמן את זה, כי הוא מכיר ב{{}}[b]שה[/b] כמילה.
רציתי לשאול: האם יש תוכנה חכמה יותר, שתהבהב לו לבדוק גם מילים נכונות בפני עצמן אבל בהקשר לא סביר? נראה לי שהמשוב המיידי הזה עוזר מאוד, יותר מכל שיטה אחרת שאני מכירה לשיפור הכתיב. קיים?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני הולכת לכתוב על החייים שלי כי אני אישה חייה בכפר בדוי

יש לך בכלל סיבה לחשוב שיש לך שגיאות?
את יכולה אולי לכתוב מהזכרון קטע פחות או יותר שאת זוכרת את התיאורים שבו, ואחר כך להשוות מילים שבאמת מופיעות בקטע המקורי
או כמו שאומרים למעלה, להקליד בוורד הוא מאותת על שגיאות אם יש, חשוב להגדיר אותו שיזהה כתיב מלא וחסר תיקני, כי לפעמים הוא מזהה רק מלא ואז כתיב חסר על אף שהוא תקני, נרשם אצלו כשגיאה.
הצלחות :-)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

איך אני יודעת אם יש לי שגיאות

ועוד- ראשית הקריאה והכתיבה, שלבים בלימוד עצמי [url=http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2095379&passok=yes]כאן[/url]

הבנת שגיאות כתיב וטיפול בהן, מאמר מצוין [url=http://www.shlomitoltchik.com/240.php]כאן[/url]

[u]משחק קופסא[/u]
קופסה
והצהוב:הדבר היחידי שבאמת בשליטתך - זה מצב רוחך. (אז הוא אמר).

קיצר מה עושים למי שיש שגיאות???

אני ממליצה לשחק משחק קופסא שקוראים לו בלאנקה משחקי מילים להרכיב מילים מאותיות כל אחד לפי התור , אפשר גם את המשחק של פעם לכתוב מילה ארוכה ושהילד יוציא ממנה כמה מילים שאפשר ... זה עובד!! אני גם מקריאה לילדים פרק מספר שהם אוהבים ועושה להם הכתבה אני מכתיבה להם להם משהו שנעים להם לשמוע , פרק מספר מעניין והם כותבים ואחר כך בודקים את שגיאות הכתיב

שלום,
איך מתמודדים עם מורות בבית ספר יסודי שכותבות בשגיאות כתיב?

[u]אין צורך להודיע "עכשיו נשחק כדי ללמוד".[/u]

סבתא,
גם אם אנחנו לא "מודיעים" לילד שעכשיו נשחק כדי ללמוד - הוא ירגיש את הציפיה שלנו ממנו. ואם הוא לא ירגיש, אנחנו נרגיש, ואז נבחן את הילד ואת המשחק על-פי ההצלחה של המטרה שלנו. ולכן, אנחנו נשחק באופן שונה כאשר יש לנו צפיות מהמשחק.

למשחק אין מטרה. הוא הדבר בעצמו.
נכון שזו גם הדרך בה בני אדם לומדים. אבל כשילד לומד תוך כדי משחק זה לא בהכרח מה שלנו המבוגרים נראה שהוא לומד מהמשחק הזה. ולכן לעניות דעתי - הציפיות שלנו ממשחק מקלקלות את המהות של משחק.

משחק זוהי דרכם של ילדים ללמוד ותוך כדי כך להתפתח. הם עושים זאת באופן ספונטני, מבלי שאנחנו צריכים לכוון אותם.
אחת הדרכים לאפשר לילד עם פגיעה מכל מיני סוגים להמשיך להתפתח היא ליצור לו תנאים כאלה בהם הוא יוכל לשחק, ושוב גם כאן, המטרה היא לשחק ולא ללמוד משהו מהמשחק. מטרתו של המשחק היא עניינו של הילד!

[u]לא קראתי את כל הדיונים כאן, לכן אתיחס רק למה שציטטה סבתא לשמונה (איני יודעת את מי היא ציטטה)[/u]
ציטטתי את עצמי בגלל טעות בהקלדה.
יש ילדים שלומדים לקרוא בלי שמישהו ילמד אותם ואפילו בגיל צעיר מאוד. חשוב להבחין בין קריאה טכנית ובין הבנת הנקרא. ייתכן שהם קוראים אפילו בשטף אבל אינם מבינים מה קראו .
הדוגמה הבולטת ביותר היתה אצל החרדים. היה נהוג ללמד קריאה בגיל שלוש כדי להתפלל ובאמת התפללו אבל לא הבינו את תוכן התפילה. היום גם בחינוך החרדי לא לוחצים על קריאה בגיל צעיר.
בדיוק כמו בקריאה גם בחשבון יש ילדים המחשבים בגיל צעיר ויש העושים זאת בגיל מאוחר יותר. ובמקרים רבים מאוד דווקא המאחרים בקריאה מבינים טוב יותר את החומר הנקרא.
בקשר לכתיב, לרבים מאוד יש זכרון צילומי ומרגע שלמדו לקרוא הם כותבים נכון ואחרים יגיעו לזה מאוחר יותר אבל בפרוש [b]לא כולם[/b], יש אנשים שאינם מצליחים להתגבר על השגיאות והיום יש יותר התחשבות בעניין. הכתיבה בשגיאות אינה הוכחה לאינטלגנציה נמוכה, אבל רצוי לנסות להתגבר על הבעייה ויש דרכים רבות לכך.
[u]לאותו משחק תהיה משמעות שונה עבורך ועבור ילדיך אם הוא יערך מתוך רצון ללמד אותם דבר מה, או מתוך הנאה ועניין במשחק עצמו ולאו דוקא מתוצאותיו.[/u]
אין צורך להודיע "עכשיו נשחק כדי ללמוד". משחקים כדי להנות ואם לומדים תוך כדי כך מה רע בדבר?
ZZZ

[u]גם לקחת אחריות על "חשיפה מרובה לטקסטים כתובים" היא לא ממש נחוצה למען איות נכון של הילדים.[/u]
ברור.
בסביבה שלנו, צריך לעשות מאמץ גדול כדי למנוע מילדים [u]חשיפה מרובה לטקסטים כתובים[/u] (למשל - להפסיק לגלוש פה באתר ;-)).

[u]השגיאות מִתּקנות מאליהן ע"י חשיפה מרובה לטקסט כתוב.[/u]

לעיתים.
ויש גם דרכים אחרות. חלקן גלויות ומודעות, וחלקן נסתרות.

מה אני רוצה להגיד - שגם לקחת אחריות על "חשיפה מרובה לטקסטים כתובים" היא לא ממש נחוצה למען איות נכון של הילדים.
אפשר לקחת על זה אחריות, אם רוצים כמובן, אבל אפשר גם לא.

בכל מקרה החיים בעולמנו רוויים במילים כתובות במידה כזאת שאי אפשר לגדול ולהתעלם מהתופעה הזאת.

האמת היא שזכור לי סיפור שקראתי בספר מוזר ומעניין על תינוק שאביו החליט ללמדו בינקות לקרוא וכך בגיל 3 הילד כבר כתב מאמרים וכו
אבל בגיל 40 עבד בתור מנקה רחובות והתקשה ליצור קשרים עם בני אדם .
בקיצור אני חוזרת על בקשתו של צפריר
הניחו לתינוקות .

[u]ראו למשל את "קדירה" שנכתב במקום קדרה[/u]
לפחות (אני מניחה ש)אמיר לא ינקד קדרה בסגול.

[u]הוא מוכיח שתינוקות יכולים לקרוא, רוצים וצריכים לקרוא.[/u]

לא הבנתי איך הוא מוכיח שתינוקות רוצים לקרוא.

יכולים, זה ברור, יותר קל ללמוד לקרוא מאשר ללמוד לדבר.
אבל רוצים?

תינוקות רוצים לקרוא?


תינוקות קוראים בהטעמה, כי מקריאים להם בהטעמה. בני שש ושבע לא קוראים בהטעמה - כי הם בכלל לא מעוניינים לקרוא בקול, גם התינוקות לא רוצים לקרוא בהטעמה, אבל כן רוצים לרָצות.

מכאן, שטוב להתבונן האם לימוד בכפייה, מתוך איזו תועלת עתידית, איננו עוד דרך, להעלות את ריסון העצמי, כעוד דרך לאילוף תחת הכותרת של חינוך.

אם תינוק משתוקק כל כולו לקרוא, יש להאזין להקראותיו בכבוד, ואם ילד בן שש מסרב להחזיק ספר ביד יש להקפיד לא להציע ספר מכאן והלאה...

שלושה עיקרים מקודשים בעבור צמיחתו של ילד:
מה הוא לומד, מה הוא מגלה.
איך הוא לומד, איך הוא מגלה.
מתי הוא לומד, מתי הוא מגלה.

מה שפחות נכנסת שם התערבות חיצונית, בשלושת העיקרים האלה, כך עולה הצמיחה הזו להדרה ולהוד התקיימותה, כאדם.

הניחו לתינוקות.

<צפריר<

אני רוצה לשתף.
בתור בחורה עם דיסלקציה. באופן כללי אני צריכה הרבה פעמים לחשוב על מילים לפני שאני כותבת אותם, יש מילים עם א' ו ע' ו ת' ו ט' שאני מתבלבלת בניהם וכמה שאני אחשף למילה אני לא עדיין לא אזכור איך כותבים אותה.
הייתי כל ילדותי עם שגיעות כתיב. בגיל 15 היה לי מוטיבציה והתחלתי לכתוב מכתבים לחברים עם מילון. כל אות הייתי מסתכלת איך כותבים אותה במילון. זה היה איטי מאוד אבל עם הזמן הצלחתי להשטלת על רוב המילים. היום יש לי מעט מאוד שגיעות. ובעיקר כשאני לא שמה לב.

למה אני כותבת את כל זה? כדי לומר שכמה שנרצה לתקן את ילדינו אם זה לא יבוא מהם זה לא יעבוד. בילדותי ניסו הרבה דברים איתי. מסדנאות של בי"ס לשיפור הכתיבה, מורים פרטיים וילדים בכיתה שעזרו לי. כלום לא עזר. אני יודעת שאצלי זה מקרה "בעייתי" של דיסלקציה. אבל אני חושבת שזה תקף גם לילדים ללא "בעיה" כזו. אני כותבת בעיה במרכאות כי אני לא כ'כ מאמינה בזה, אבל זה לדיון אחר...

[po]פ רח[/po] למה ללמד אותם לקרא בגיל כ'כ צעיר? עולמם של הילדים כ'כ מלא ושונה ממבוגרים שיש להם את הקריאה, יש להם מעט מאוד שנים לחיות בעולם הזה, אז למה לקצר את זה. מה גם שאני חושבת שפיתוח החשיבה המסויימת הזו בגיל כ'כ מוקדם בא על חשבון דברים אחרים כמו התפתחות ריגשית.

ועוד משהו, הוא טוען שאם ילדים [b]פגועי מוח[/b] יכולים לקרוא בצורה מצוינת בגיל שלוש, אז היכולות של ילדים "רגילים" הרבה הרבה יותר גבוהות, ולכן כדאי לעשות את המירב על מנת לממש את הפוטינציאל הרב.

שם המחבר הוא גלן דומן ולא דומר.

אני קוראת עכשיו ספר ששמו "למדי את תינוקך לקרוא" של גלן דומר שמספר על ילדים פגועי מוח שלמדו לקרוא בגילאים נמוכים מאוד (סביבות גיל שנתיים), יש פרק שבו הוא מסביר איך כדאי ללמד את הקריאה (לא מלימוד האותיות אלא את מילים ולכן אין שגיאות כתיב). הוא מוכיח שתינוקות יכולים לקרוא, רוצים וצריכים לקרוא.
צריכים כי:
[list]
[*] הם רוצים ללמוד
[/list]
[b] " ילדים, הלומדים לקרוא בגיל צעיר מאוד, קולטים כמות גדולה של [/b]מידע נוסף* הרבה יותר מילדים שמאמציהם הראשונים ללמוד מתוסכלים"
[list]
[*] ככל שהילד יותר קטן כך כושר קליטת המידע שלו יותר טוב (עוד סיבה למה אין שגיאות כתיב)
[*] זה הגיל שבו יהיה הכי קל ללמד את הקריאה
[/list]
[b] הם "...עשויים להבין טוב יותר מילדים שאינם לומדים." <כאן שאלתי את עצמי [/b]להבין מה?!* והוא המשיך:> " מעניין להאזין לילד בן 3, הקורא בהטעמה ובהבעה, לעומת ילד ממוצע בן 7, הקורא כל מילה בנפרד ובלי שיבין את המשפט כיחידה אחת."
(הוא מציין עוד סיבות, כדאי לקרוא)

כנראה שגיל 12 הוא לא אקסיומה.
ראו למשל את "קדירה" שנכתב במקום קדרה :-)

אילה D-:
מה דעתך על: two, too, to / were, where,wear, למשל? ( ואם אתה ישראלי, לך תבין את Tow, Toe )

כללית - למילה בדרך כלל הקשר ובעזרתו, אם יודעים גם לדבר, אפשר להבין מה נכתב.
ואם לא, אפשר לשאול.

:-)
זה נכון באנגלית אבל בעברית המילה משנה את משמעותה אם לא מאייתים אותה בדיוק המקסימלי
למשל: ביתך ובתך שניהם שלך ובכל זאת אחת לא תרצי להחליף בחיים ואת השני תעזבי תמורת אחד גדול יותר או יפה יותר או נוח יותר

מצאתי פעם וזה המקום והזמן לצטט:
[b]It is a damned poor mind indeed that can't think of at least two ways of spelling any word[/b]
Andrew Jacson (הנשיא השביעי של ארה"ב)

[u]את השגיאות מתקנים ע"י חשיפה מרובה לטקסט כתוב[/u]
כמעט: השגיאות מִתּקנות מאליהן [u]ע"י חשיפה מרובה לטקסט כתוב[/u].

אורית
הסירי דאגה מליבך אני רואה אצל הילדים שאני שומרת עליהם איך השגיאות נעלמות בערך בגיל הבת מצווה. או אפילו קצת אחרי אבל הרוב נעלם בערך בגילהזה .אצל רובם אלה שתיקנו אותם והציקו להם ואלה שלא.
ההסבר שלי לזה הוא שכנראה זה הגיל שבו זה אמור לקרות ומתחילים לראות את הדבר כמו שהוא צריך להיות .
(נגיד כמו שפעם לימדו קריאה וכתיבה בגיל 3 והיום עברו ל6)
לגבי זה שמלמדים בבתי הספר לכתוב בכתב ולא בדפוס - לא נכון. כל כיתה א כותבים בדפוס ורק בסופה לומדים כתב .

אני תמיד חשבתי שאת השגיאות מתקנים ע"י חשיפה מרובה לטקסט כתוב. בזמני זה היה ספרים, והיום יש בנוסף גם קטעים קצרים של טקסט מוקרא (למשל [url=http://www.la-am.com/Heb/[po]Mi]זה[/url] Yemalel[/po].shtml) ובטח גם כל ה-ספרקלטת (שלא יצא לי לעיין בהם) ואני משוכנע שחיפוש באינטרנט יעלה עוד רבים. כך ניתן להיחשף לטקסט, בלי הרתיעה מהאורך/כמות.

[u]לעיתים אפשר גם לשחק וגם ללמוד[/u]


משחק [b]תמיד[/b] מוביל ללמידה.
היכולת לשחק היא תכונה אנושית שמאפשרת לבני האדם להמשיך וללמוד לאורך כל החיים.

השאלה היא מה לומדים ושל מי הכוונה.

מרשמלו,
כפי שכתבתי, אם את מאמינה שעליך ללמד את ילדיך, [b]חובה[/b] עליך לעשות זאת, וכל דרך תהיה מקובלת, מתוך כך שאת האמא של הילדים וזהו תפקידך.
אני הצעתי להיות ערים לכוונה - משום שאני מאמינה בכוחה של הכוונה.
לאותו משחק תהיה משמעות שונה עבורך ועבור ילדיך אם הוא יערך מתוך רצון ללמד אותם דבר מה, או מתוך הנאה ועניין במשחק עצמו ולאו דוקא מתוצאותיו.

[u]הילד הרך זקוק להכוונה .[/u]
אכן.
כווני את ילדיך בכל דרך שתבחרי ותהי שלמה איתה.
זה אולי החשוב מכל בעבור ילדינו:
איננו יכולים להיות הורים מושלמים. אולם אנחנו כן יכולים להיות הורים שלמים.
אשרי ילדיך שזוכים לאמא שלמה.

_משחק הוא משחק. הוא לא "בשביל". זה כל העניין של משחק.
להציע לילד לשחק ותוך כדי כך לצפות ממנו שגם ילמד מה שאנחנו חושבים שהוא צריך ללמוד, זאת מניפולצה זולה._

לעיתים אפשר גם לשחק וגם ללמוד (גם אם הלמידה נעשית ":באופן מניפולטיבי")
כמו שאפשר לעשות כושר גופני ולהשיג מכך הורדה במשקל ובריאות טובה במקביל.
לעניות דעתי, ילדים זקוקים להכוונה , והכוונה, גם אם היא נעשית באופן עקיף אינה מניפולציה בהכרח.

אני רואה כאן באתר [po]שאורנה שפרון[/po] מייעצת בתחומים מגוונים לבאי האתר
ומתוקף הפנייה אליה (או אלייך, אם את קוראת כאן) היא בוודאי בעלת נסיון חיים
וידע רב וכל הכבוד על השיתוף בהם.

יצא לי לקרוא עצה שנתת ללימור בנוגע לבת שלה שמוציאה אותה מדעתה לפעמים,
לפי התאור שלה.
העצה שנתת לה, בגדול, הסתכמה בכך שתזרום עם ההתנהגות של הבת,
כולל עם זה שהיא מלכלכת ללא הרף , תצפה בה ותהנה מן הצפייה ואחר כך
תשטוף אותה מהלכלוך ותנקה את האזור המלוכלך.

מרש מלו טוענת שאמא אינה שפחה ויש לה עוד דברים לעשות ביומה הקצר מאשר
להתמוגג מעשיית צרכים על הרצפה לאורך היום וניקויים .
יש דרכים אחרות להתמודד עם ההתנהגות של הבת. את אחת הדרכים להתמודדות
כתבה לך לימור עצמה - היאהחזירה את בתה לטיטולים עד שתלמד לעשות צרכיה בסיר\ שירותים.

יש דרכי התמודדות לא אלימות אלא נעימות ועדינות להראות לילד את הדרך וזהו תפקיד ההורה- לכוון את ילדו , באופן רך עד כמה שניתן, אבל לכוון.
הילד הרך זקוק להכוונה .

כפי שאת מספקת מזון, מניקה את התינוק שנולד מאחר ואינו יודע לקחת אוכל
בעצמו, כך הפעוט זקוק להכוונה התנהגותית, לעיתים גם רגשית, חברתית.
התינוק שיונק משתמש בלסתותיו ובלשונו כדי לינוק- הוא משתף פעולה ברצון
עם האוכל שמובא לפיו, אך אם השד לא מובא אל פיו בצורה נכונה , יתכן ולא יצליח
לינוק.
הפעוט שמקבל הכוונה בדרך נכונה , רוצה "לינוק" אותה מההורה האוהב.

רב תודות

אורית,

יש כאן שתי שאלות שלא קשורות בהכרח אחת לשניה -
אחת - עניין הבחינה שבתך נבחנת, ויחסה אל כך.
השניה - שאלת שגיאות הכתיב.

לעניין הבחינה - כמו שכתבת זה אפילו לא בית ספר, אז למה היא צריכה לחוות את זה - זאת שאלה אחת.
ובאותו העניין - שאלה נוספת שאפשר לשאול היא למה היא כל-כך נלחצת מזה. כי כביכול אין ממנה שום צפיות בעניין.
וכאן, אני מעריכה שנכנס החלק שלך.
מה הסיפור שלך בעניין הבחינות שלה, ההצלחות שלה, הכשלונות שלה וכו'...

לעניין שגיאות הכתיב -
לא קראתי את כל הדיונים כאן, לכן אתיחס רק למה שציטטה סבתא לשמונה (איני יודעת את מי היא ציטטה)
(כמובן שזה לא מופנה אליך, אורית, באופן אישי, אלא מתיחס לסוגיה הלמידה באופן כללי.)

[u]אבל חשוב שידעו שלכתיב יש חשיבות מפני ששגיאות יכולות לגרום לאי הבנה.[/u]
אין צורך לעשות שום דבר מכוון כדי שילדים יזהו שיש כאן בעיה של חוסר הבנה. הם יתקלו בזה בחיים, כשהם יכתבו פתק ומישהו לא יבין מה שהם כתבו. אנחנו יכולים להסיר את האחריות מעניין זה, ואז הילדים יוכלו לקחת על זה [po]מאה אחוז [/po] אחריות.
בהרבה מאד מקרים, ברגע שאנחנו לוקחים אחריות על עניין של מישהו אחר, אנחנו בעצם לוקחים ממנו את האפשרות להיות אחראי על כך.
לעניות דעתי - עניין הלמידה של הילד הוא באחריותו, עם כל המשתמע מכך. וגם עניין שגיאות הכתיב - כשלילד יהיה חשוב לכתוב נכון, הוא כבר ימצא את הדרך לעשות זאת.
הדרכים ללמוד לכתוב נכון הן רבות מספור ומשתנות מאד מילד לילד. אפשר לסמוך עליהם, שימצאו את הדרך המתאימה בדיוק בשבילם.

[u]אפשר לעזור גם לילדים דיסלקטים ו/או דיסגראפים, אבל זאת רק לאחר קבלת איבחון ואח"כ סיוע של אנשי מקצוע. הם לא חייבים לטפל בילד/ה באופן ישיר - הם יכולים גם להדריך את ההורים.[/u]
האבחונים האלה נולדו כי לא נתנו לילדים ללמוד בזמן שלהם ובדרך שלהם. הם נולדו כדי להגיע "לרמה אחידה" של קריאה וכתיבה כביכול, אבל אם נתבונן בזה באופן מעמיק ונשאל למה צריך להגיע לרמה אחידה בעניין כלשהו, נגלה כי יתכן שדוקא השאיפה התמימה הזאת מייצרת מעמדות ומקבעת אותם, כשהכלי לכך הוא יכולת למידה של תחום ספציפי כלשהו.

[u]כדאי לשחק ב"שבץ נא", ניתן לרכוש את המשחק בכל חנות משחקים בישראל.[/u]
משחק הוא משחק. הוא לא "בשביל". זה כל העניין של משחק.
להציע לילד לשחק ותוך כדי כך לצפות ממנו שגם ילמד מה שאנחנו חושבים שהוא צריך ללמוד, זאת מניפולצה זולה.
איני מתנגדת ללמוד של ילדים. אם אנחנו, ההורים, מאמינים שזהו התפקיד שלנו, הרי שחובה עלינו ללמד אותם, ואם לא נעשה זאת, נמעל בתפקידנו. אבל אם אנחנו בוחרים לקחת את האחריות על הלימוד של הילדים שלנו - בואו נעשה את זה בגלוי, לאור השמש, ולא תוך הסתרה של הכוונות שלנו.

_ל [po]אורית אוקו ערוסי[/po]
כדאי לשחק ב"שבץ נא", ניתן לרכוש את המשחק בכל חנות משחקים בישראל. אם אתם לא בארץ תבקשו שישלחו לכם. וכמובן המשחק קיים גם באנגלית, אם אינני טועה הוא נקרא SCRABLE.(אינני בטוחה שכתבתי נכון)
איך הכתיב של הבת באנגלית?
רוב הילדים משתחררים מהשגיאות בעצמם, אבל חשוב שידעו שלכתיב יש חשיבות מפני ששגיאות יכולות לגרום לאי הבנה.
אפשר לעזור גם לילדים דיסלקטים ו/או דיסגראפים, אבל זאת רק לאחר קבלת איבחון ואח"כ סיוע של אנשי מקצוע. הם לא חייבים לטפל בילד/ה באופן ישיר - הם יכולים גם להדריך את ההורים._

[u]מענין - האם היו/יש לך בעיות שמיעה אחרות?[/u]
לא עד כמה שידוע לי.

[u]רק אני ידעתי (והתביישתי לספר) שפשוט לא ידעתי איך המילה נשמעת.[/u]
אני תוהה כמה מהילדים עם השורקות המעורבבות הם כמוך, לא שומעים (ולכן לא מבטאים).
מענין - האם היו/יש לך בעיות שמיעה אחרות?

אני זוכרת את עצמי, כילדה.
הכתיב שלי היה מדוייק ביותר, חוץ מדבר אחד-
לא השתמשתי בכלל באות ס'.
השתמשתי במקומה באופן קבוע ב-ש'.

בדיבור, לעומת זאת, לא ביטאתי ש' אלא רק ס' (או ש' שמאלית, אם תרצו).

לא המורים שלי ולא ההורים שלי לא קישרו בין שני הדברים.
כולם ניסו לתקן לי את הכתיב.
רק אני ידעתי (והתביישתי לספר) שפשוט [b]לא ידעתי איך המילה נשמעת[/b].
לא השמעתי את ההבדל בין ש' ל-ס', ולכן לא הצלחתי ללמוד לבטא ש' נכון (גם כשילדים צחקו על צורת ההגיה שלי ידעתי שהם צוחקים עלי רק לפי המנגינה שבה הם דיברו. לא שמעתי את הטעות במילה).
כילדה אינטליגנטית השתמשתי באות ש' כדי לכסות על זה-
ידעתי ש-ש' אפשר לקרוא גם כ-ס', ולכן ידעתי שאם אני אכתוב ש' הסיכוי שיקראו את המילה נכון גבוה יותר.

מיותר לציין שכאשר התחלתי למוע את ההבדל בין האותיות (לא יודעת מה הוביל לזה, אבל זה קרה כשהייתי בת שמונה או תשע) התחלתי תוך זמן קצר להשתמש גם ב-ס' ומהר מאוד למדתי איזה מילה כותבים באיזו אות.

בטח, אחרת איך ידעו המורים אם התלמידים הפנימו את החומר?... :-P

יש לנו מורה לאנגלית שבאה אלינו הביתה פעם בשבוע לתת שיעורי אנגלית לגדולה ולשניה.
לפני כמה שבועות הסתבר לי שהיא עושה לגדולה "הכתבות". במקרה עברתי ושמעתי.
כל זמן שהבת לא התלוננה ולא התיחסה לזה בשום צורה, שתקתי.
לשיעור הבא היא נתנה לה רשימה של מילים מבלבלות ללמוד להכתבה. אפילו תלינו אותן על הקיר, בכדי שיהיו לה מול העיניים.
אבל הילדה מסרבת לשנן אותן. מייבבת בכל פעם שאני מציאה לה לחזור עליהן ביחד איתי.
ולא עוזר כמה שאני מנסה להגיד שהכל בסדר וזה רק אני והיא ושאין לחץ וכולי וכדומה.
היא נלחצת, אומרת שזה קשה.
מבעס אותי, כי אני יודעת שזה משהו שהיא יכולה ללמוד בקלות יחסית אם רק תקדיש לזה מחשבה.
אבל משום מה היא מתנגדת.
וזה אפילו לא בבית ספר, היא הרי לא הולכת לבית ספר, זה רק שיעור בבית, פעם בשבוע, עם מורה שהיא אוהבת... |אוף|

[u]פתאום בעקבות הדף הזה נזכרתי איך למדו אותנו לכתוב עברית-נכון-בלי-שגיאים: הכתבות!, זוכרות? אין ספק שלשם אני לא חוזרת[/u]
גם אני זוכרת את זה, והתפלאתי לגלות שעדיין עושים הכתבות בבית ספר. שאלתי במקרה ילד אחד מה הוא הכי שונא בבית ספר והוא ענה לי: "הכתבות".
התקשיתי לסגור את הלסת...

[u]מיכל, לראות את הבנות שלנו מתכתבות במסנג'ר זו חוויה אמיתית[/u]
אכן, חוויה יוצאת מגדר הרגיל.

פתאום בעקבות הדף הזה נזכרתי איך למדו אותנו לכתוב עברית-נכון-בלי-שגיאים: הכתבות!, זוכרות? אין ספק שלשם אני לא חוזרת

[u]וכשהמוטיבציה לשיפור תבוא מבפנים, אני מאמינה שזה יקרה בקלות ובמהירות, כמו בכל שאר הדברים.[/u]
אני נוטה להסכים עם זה.
קצת נלחצתי מהשגיאות ה"עקשניות", אולי בגלל שאנחנו לא בארץ, ואין עברית בכל מקום.
הבת אוהבת לכתוב ומשתמשת הרבה בכתב (בעברית). לא הייתי רוצה לקלקל את זה.
אני בעיקר מציעה הצעות ורואה איך הן מתקבלות אצלה.

מיכל, לראות את הבנות שלנו מתכתבות במסנג'ר זו חוויה אמיתית ;-)

אנחנו חיים בחול.
עד לפני שנה גרנו בניירובי שבקניה.
יש שם קהילה ישראלית גדולה, שמקיימת בימי שבת "בית ספר ישראלי", בו מלמדים את ילדי הישראלים עברית- קרוא וכתוב, על פי התכנית של משרד החינוך.
ביתי הגדולה למדה שם, בכיתות א'+ב'.
בכתה א' לימדו אותה אותיות דפוס.
את אותיות הכתב היא למדה בעצמה, בבית, אבל כשעלתה לכתה ב' בבית ספר הישראלי (להזכירכם, יום אחד בשבוע!), והיתה אמורה להתחיל להשתמש באותיות הכתב, נילחצה וסרבה.
עד היום עדיין כותבת בדפוס.
מה שמראה שאפילו יום אחד בשבוע של בית ספר עלול לעשות נזק.
עכשיו תליתי על הקיר דף גדול שעליו כתבתי את אותיות הכתב, בתקוה שתתחיל לחוזור לזה.

[u]אצלינו ההתחלה של הכתיבה - בכתב.[/u]
גם אצלנו זה היה כך, בזכות בית הספר. ואגב גם אנחנו גילינו לא מזמן שהבעיות בכתיבה נבעו מבעיה מוטורית (החזקה לא נכונה של העפרון) - משהו שקל לטפל בו.
בבית הספר מתחילים ללמד כתיבה במקביל לקריאה (לא מפרידים היום בין המיומניות האלה) ומתחילים מאותיות עגולות, דווקא בגלל שהן קצת יותר קשות, כדי למנוע מילדים "להתקע" עם הכתב המרובע, שבסופו של דבר, בחיי היום-יום הוא פחות יעיל.

ובאופן אישי - אני ממש לא מאמינה בהתערבות בנושא של שגיאות כתיב, עם הגיל תבוא הבשלות להבנה של חשיבות הנושא, וכשהמוטיבציה לשיפור תבוא מבפנים, אני מאמינה שזה יקרה בקלות ובמהירות, כמו בכל שאר הדברים. חשוב לי שהיא תמשיך לקרוא ולכתוב ולא "להציק" לה יותר מדי, מה שעלול לצור דחיה (בדיוק כמו באימונים במוזיקה)

[u]אצלינו ההתחלה של הכתיבה - בכתב.[/u]

גם בביה"ס לא טורחים היום ללמד אותם לכתוב בדפוס - הם ישר מתחילים בכתב יד.
זה הגיוני!
בחיים, הדפוס משמש לשילוט ולקריאה

[u]דבר נוסף זה שהוא לא מוכן לכתוב בכתב יד, רק בכתב דפוס. הוא אומר שהוא לא רוצה לכתוב בכתב יד, שזה יותר נוח בדפוס. זה נראה לכם בעייתי?[/u]
אצלנו, אחד הדברים שעיקב את ההתקדמות בלימודים (כשעוד היינו בביה"ס) היה איטיות בהתארגנות, דבר שהתבטא מאוד בכתב העגול במיוחד, כלומר, כתיבה איטית מאוד גם בהעתקה, היה לה קושי להתרגל לכתב העגול, הייתה מערבבת את הכתב והדפוס.
לאחר איבחון הסתבר כי יש לה בעיה גרפו- מוטורית, בינתיים היינו כבר ב-7 טיפולים והשיפור מדהים!
קודם כל היא כותבת בצורה נכונה את כל האותיות, דבר שעוזר לרצף ולמהירות, היא אוחזת את העפרון בצורה שעוזרת לה להפעיל את השרירים בלי יותר מידי מאמץ.
כמו כן, האותיות ברורות יותר, בגודל אחיד פחות או יותר, שמה לב לרווחים בין המילים.
בקיצור, היא צריכה פחות להתאמץ בכתיבת כל אות, כיוון שהצורה של האותיות כבר באוטומציה, האימון של היד חיזק את השרירים (לאו דווקא ע"י כתיבה) ואז הכל הולך מהר יותר, היא עדיין לא כותבת בצורה חופשית אבל אני מקווה שכאשר נסיים עם הטיפולים של ריפוי בעיסוק היא כבר תכתוב באופן חופשי.

בקיצור, כמו שאמרה לי מאבחנת דידקטית, לא להזניח את הכתיבה, אפילו שאפשר לכתוב הכל דרך המחשב. בסופו של דבר זה כלי שמשמש אותנו כל החיים, ובעתיד לא יצוצו בעיות כאשר הילד יצטרך לשבת באוניברסיטה ולסכם במהירות הרצאה...
מקווה שעזרתי...

[u]בשביל מה צריך לדעת ניקוד?[/u]
כדי לדעת איך לבטא את הכשפים ב"הארי פוטר"... :-)

אני חושבת שכדי ללמוד כתיב נכון, צריך לראות הרבה את המילים כתובות מול העיניים. אצלי לפחות, הזכרון הוא צילומי ואם הכתיב לא נכון, המילה פשוט לא נראית לי נכונה. כדי להתחכך הרבה עם המילים הכתובות כדאי לשחק משחקי מילים כמו תפזורת שבה צריך למצוא את המילים שלמטה, (מאד קל להכין לבד), תשבצים, משחק זכרון שצריך להתאים מילה לציור - לעשות הרבה ריבועים מנייר. על אחד לכתוב מילה ועל השני לצייר או להדביק ציור. כדאי כמובן, לבחור מילים שנוטים להתבלבל בהן, כמו מילים עם א', ע', ח', כ' וכו' . וכל מיני משחקים בהם רואים את המילים כמו שהן צריכות להכתב. והכי חשוב לקרוא. להתאמץ ולחפש ספרים שיעניינו את הילדים. הרבה פעמים ילדים שמתחילים ללמוד לקרוא, יכולים לקרוא רק ספרים ברמה בסיסית שכבר לא מעניינים אותם מבחינת התוכן. להמשיך להקריא סיפורים יותר מסובכים ועדיין לנסות לגרות את הילדים לקרוא בעצמם. אפילו הקומיקס הכי טפשי כתוב בלי שגיאות כתיב.

אצלינו ההתחלה של הכתיבה - בכתב.
זה כי אני עצלנית: כשמבקשים ממני לכתוב משהו, אני כותבת בכתב, והם מעתיקים.

אביב - כמה דברים:

[list=1]
[*] כתב יד קשה יותר מדפוס בגלל שהאותיות מעוגלות יותר. אם יש איזה קושי גרפו-מוטורי, זאת יכולה להיות סיבה להעדפה של דפוס על כתב. זה יכול להיות הכיוון?
[/list]

[list=1]
[*] כשהניקוד מפריע זה בדרך כלל בגלל שלא שולט בו אוטומטית, לכן לא נעזר בו והוא רק מבלבל ויוצר עומס חזותי.
[/list]
ילדים אינטליגנטים קוראים היטב ללא ניקוד, כיוון שהם נשענים יותר על הקונטקסט: משתמשים במשמעות ובידע לשוני ומעלים את הסבירות לניחוש נכון (זה גם התהליך אצל קורא מיומן, רק שהפך ליעיל - מהיר ומדויק - הרבה יותר, בעקבות תרגול רב).
האם שווה לדעת ניקוד? בשביל מה צריך לדעת ניקוד? יש כל מיני תשובות, אין אחת חד משמעית (אפילו הטיעון של הבגרות בלשון, שיכול להגיע אליה פעם, לא מטה את הכף, כיוון שמי יודע מה ידרשו אז בבגרות).

אני חייבת לציין שהוא יודע לקרוא בסדר גם ללא ניקוד וגם אני מרגישה שלעתים הניקוד מפריע לו. יש לו כל מיני יכולות שהוא "מראה" במצבים מסויימים ולא מראה במצבים אחרים. מסוגל לקרוא כתוביות בטלויזיה (שורה אחת או שתיים קצרות) או מסוגל לקרוא את השאלות במשחק המחשב "מי רוצה להיות מליונר", כולל התשובות ולקבל החלטה מהר. לעומת זאת יש טקסטים שהוא לגמרי מתבלבל בקריאתם. אולי זה קשור לגופן של הטקסט, או אפילו למצבו הרגשי באותו רגע.

לגבי הדפוס והכתב, הוא מכיר ויודע בדיוק איך כותבים בכתב יד ויודע לקרוא טקסטים שכתובים בכתב יד (שלי לדוגמא).

[u]דבר נוסף זה שהוא לא מוכן לכתוב בכתב יד, רק בכתב דפוס. הוא אומר שהוא לא רוצה לכתוב בכתב יד, שזה יותר נוח בדפוס. זה נראה לכם בעייתי?[/u]

היה לי את זה עם יהונתן.
לדעתי אין להתעלם גם מגיל הילד...
בהתחלה לא לחצתי על כלום. לא קריאה, לא כתיבה. רצה - למדנו, לא רצה - לא למדנו.
בסופו של דבר הוא השתלט על הקריאה בעצמו בגיל 7 וחצי בערך..
הוא קורא חופשי טקסטים ללא ניקוד. הניקוד יכול לפעמים לבלבל אותו.
הוא קורא כל טקסט שנמצא בסביבה אבל מסרב לקרוא ספרים.
לפעמים הוא לוקח ספר ביד וקורא חצי ממנו ברצף אבל הוא לא חוזר לקרוא את ההמשך.
אני מחפשת דרכים לעודד אותו לבקר בעולם הספרים המופלא,
אבל מזכירה לעצמי מדי פעם שזהו דור שלא כל כך קורא ולכן לא לוחצת.

כתיבה - זה כבר סיפור אחר.
במחשב הוא החל לכתוב בגיל צעיר יחסית - נעזר בי כל הזמן כדי לכתוב נכון.
כתיבה ביד - לא רצה לכתוב, וכשכתב, השתמש רק בכתב דפוס.
ככל שעבר הזמן הבחנתי שאי יכולתו לכתוב מפריעה לו אבל יש משהו שעוצר אותו מלהתמודד עם זה.
החלטתי שבעתיד הוא יכול לעשות את ההחלטות שלו.
אבל אם הוא לא יכתוב זה לא יהיה בגלל שלא דאגתי שיידע.
הוא צריך לפחות להיות מסוגל להשאיר לאהובתו פתק או להכין רשימת קניות או לכתוב שיק ולחתום עליו.
מכתבים, ספרים ומאסות אחרות - אין בעיה אם יכתוב במחשב.

מהר מאוד גיליתי כמה דברים.

[list=1]
[*] הוא לא מכיר את אותיות הכתב והמוכר תמיד קל ונוח יותר.
[/list]
בתוך כמה ימים הכרתי לו את האותיות ועברנו לשלב הבא.
דרך נחמדה היא להכין קלפים של אותיות בדפוס ובכתב (כולל הסופיות) ולשחק משחק זיכרון בהתאמתן.
(אני לא הגעתי אליה כי יצירתיות מסוג זה לא ממש מושכת אותי...)

[list=1]
[*] הוא התקשה בהפנמת האות כסמל שכתיבתו קבועה
[/list]
כל פעם התחיל את האות ממקום אחר, אם באות מסוימת זה היה קבוע - זה לא היה בנקודה המקובלת
הוא כאילו העתיק ציור, כאילו כל פעם המציא את האות מחדש.
זה בלט במיוחד באותיות כמו 'ש' או 'ע' או 'ל' - האותיות עם הלולאות
בהתחלה לא לחצתי על כתיבה כדי שלא יקבע הרגלים "לא נכונים" וחיפשתי דרך.
מצאתי את הפתרון בדמות חוברת "כתב-יד" (אשלים את שם המחברת בהזדמנות)
כל יום הוא עבד על אות או שתיים והתחיל להפנים.
במקביל חייבתי אותו לעשות חוברות בעברית ובחשבון - כחצי שעה עבודה ביום.
אני חייבת להדגיש שעבור כל ילד חצי שעה עבודה מתורגמת למספר שונה של דפים. לכן ציינתי זמן.
בתוך חודשיים הוא החל לכתוב חופשי יותר.
ניתן היה לראות שיפור גם באחידות גודל האותיות וגם בהתאמתן למקום הנתון.
אבל...
עדיין ניתן היה לצפות בקשיים.
הוא החל לכתוב על דף רעיונות שהיו לו, רשימות ושירים - ידעתי שעקשנותי היתה במקומה.

כשביקרו אצלי הקב"סית (אצלנו מנהלת אגף החינוך במועצה) ביחד עם מנהלת השרות הפסיכולוגי (שהתלוותה אליה)
ביקשתי שיתבוננו בו כשהוא כותב ויחוו דעה.
מיד עם כתיבת האות הראשונה באה התגובה: "רואים שקשה לו"

מסיבות שונות קשה מאוד לקבוע חד משמעית אם יש לו לקויות למידה כפגיעה מוחית,
או שזו תוצאה של הפגיעה הרגשית שעבר בשלב ההתחלתי של רכישת מיומנויות קריאה וכתיבה.

ליהונתן יכולת מילולית מדהימה בע"פ.
חשוב לי שתהיה לו יכולת דומה להביע עצמו בכתב.
יש דברים שאני עושה איתו בהצלחה, יש דברים שהוא רב איתי כדי להתחמק מהם.
ניסיתי הכל! בסופו של דבר המריבות מתישות אותי ואני מוותרת.

פניתי לעזרה חיצונית - פניתי למורה להוראה מתקנת (היועצת של שרית אמיר).
השעאה מוגדרת כלימודים, הוא לא מעיז להפעיל עליה את המניפולציות שהוא מפעיל עלי.
הוא עובד איתה פעמיים בשבוע - כבר חודש.
העניין הטכני הסתדר בקלילות ובמהירות ויש לו כתב מאוד יפה.
עכשיו הם עובדים על מהירות ועל תכנים ועוד.

לסיכום.
למרות הגישה של "חינוך חופשי" הרגשתי שנחוצה כאן התערבות.
נתקלתי בחומה בצורה (מצד יהונתן) והפעלתי את כל כובד משקלי.
נהגתי לומר לו: "גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה, אני אלחם בשבילך - גם ובמיוחד אם אתה לא מוכן לעשות זאת"

בהסתכלות לאחור - זה היה צעד נבון ונחוץ.
הרווחנו הרבה יותר מאשר את יכולתו לכתוב - מתחת לבעייה זו הסתתרו בעיות אחרות:
פרפקציוניזם משתק, פחדים, חוסר ביטחון עצמי, פחד ממחוייבות (טוב, זה עוד לא נפתר לגמרי...)

מקווה שהסיפור האישי שלנו יעזור לך לבחון את המצב אצלכם.
קחי בחשבון את גיל הילד, את מידת הצורך האישי שלו בכתיבה, את האופי שלו
וגם את מידת החשיבות שאת רואה ברכישת יכולת הכתיבה ביד.
כל ילד הוא עולם אחר.

אצלנו הבת בגיל 10
את המשחקים שנאוה ציינה שיחקנו מגיל מאוד צעיר,ועדיין משחקים הן בנסיעות והן בבית.
משחקים שבצנא לצורותיו השונות.
הבת קוראת יחסית הרבה עם ניקוד ובלי ניקוד, כותבת המון-מכתבים יומנים שירים וכו...
בערך כל מילה שניה עם טעויות.
כשהיא מבקשת עזרה/בדיקת טעיות אנחנו עוזרים .
יצא שהיא קוראת קטע ןיש שאלה למשל
השאלה: מי קרא?
תשובה: הילד קרה
לתחושתי יש כאן חוסר תשומת לב שמלווה יתכן באיזה ליקוי
ביקשתי לשים יותר לב וכשיש שורה למעלה עם המילה הנכונה אז שתעתיק נכון.
יחד עם זאת הסברתי לה
שלו- הצבענו עם האצבע על האויר כמישהו וכך יצרנו את ה ו של לו
לעומת לא -שלילה
בזה היא לא טועה.
כל המילים לפי הקבוצות היא יודעת אך שכותבת כאילו לא יודעת
היא מכירה את הקבוצות של האותיות ט ' ( טיפות, ממטרה, מטריה וכו...) ח' ( שמחה חג צחוק וכו..) א ( בני המשפחהאבא, אח היא הוא וכו...) ע (הבעת רגשות (עליז,עצוב, עצבני, כעוס וכו...) וכו...
אז יופי, שמדברים בעל פה היא יודעת את הדברים אך כשבא לביצוע תהו ובהו
התיעצתי (אם כמה שאני סומכת על דעתם) והציעו לא לגעת בתנאי שהיא אכן קורא וכותבת .
גם עם זה ליקוי ואמרו הכי הרבה תעבוד עם מחשב נייד עם תוכנה לתיקון שגיאות- די קיבלי את זה.
לא רוצה לעצור את חדות הקריאה והכתיבה.
(יצוין שגם אני לוקה בהרבה מאוד טעויות, בנזוגי ממש לא)

[u]אני רוצה לציין שזה הוכיח את עצמו - יהונתן כותב כמעט ללא שגיאות[/u]
קבוצת הביקורת שלי בניסוי (הבן הגדול שלי, שלא עשיתי שום דבר מיוחד בשביל לתקן לו שגיאות, רק עניתי לו כששאל) הגיע לאותן תוצאות.
מסקנה: זה כנראה לא ממש משנה.

אצל הבכור שלי יש טעויות רבות בכתיבה. לי זה מאוד צורם ויש לנו הסכם שאם הוא רוצה אני מתקנת לו, ואם לא - אז לא. למשל, במסנג'ר הוא כותב בטעויות, וגם בת הזוג שלו, אגב, ולפעמים זה נשמע כמו מישהו שהקיש באופן אקראי על המקלדת, אבל הם מבינים אחד את השני. הרבה פעמים הוא מבקש שאגיד לו איך לכתוב כל מיני מילים, ואנחנו עובדים על זה יחד. פרט לטעויות במילים עצמן, אני מזהה שגיאות שהוא עושה על ידי חיבור מילים אחת לשניה. למשל: במקום לכתוב זה קטן הוא כותב: זקטן. או במקום מה נשמע: מנשמע.

דבר נוסף זה שהוא לא מוכן לכתוב בכתב יד, רק בכתב דפוס. הוא אומר שהוא לא רוצה לכתוב בכתב יד, שזה יותר נוח בדפוס. זה נראה לכם בעייתי?

עבורי, כתיבה ללא תאויוט מאוד חשובה....

לכן, כבר כשיהונתן היה קטנטן, הרבה לפני שקרא וכתב, נהגנו לשחק משחקים ברכב.
אנחנו משחקים עד היום, אבל המשחקים עלו רמה.

מה שיחקנו?

אני רואה משהו שמתחיל באות .... (משהו שקיים בדרך ושהילד יכול לאתר: שמים, ענן, שדה, עמוד, עץ, אילן, פרח, רמזור, כביש, הר וכדומה)
אני חושבת על משהו שמתחיל באות ... (כל מילה יכולה להתאים. משחק נהדר לעבודה על רעיונות מופשטים)
אפשר לשאול שאלות שהתשובה עליהן היא: 'כן' או 'לא' (כדוגמת המשחק "21 שאלות")


בשלב מסויים ביקשתי ממנו לחשוב איך כותבים את המילה כשאני עוזרת ע"י הדגשת הצליל הבא
במקומות בהן יש אות שקטה נהגתי פשוט לומר לו אותה במקום המתאים.
למשל: קרא.
הבדלתי בין מילים שנשמעות דומה ומשמעותן שונה.
למשל: 'קרה' ו 'קרא', הסברתי את המילים, את המקור שלהם (לאו דוקא שורש, פשוט מילה אחרת)
למשל: קרא זה כמו קריאה, כמו לקרוא ספר.
קרה זה משהו שקרה, וזה גם מילה שמתארת קור - זו מילה שמשתמשים בה כשמדברים על מזג האוויר ורוצים לומר שהטמפרטורה תרד מאוד.

כשעבדנו על שורשים, אמרתי מילים והוא מצא את השורש שלהם.

היום אנחנו בוחרים אות ומחפשים בה מילים.
לפעמים אנחנו מחפשים סוג מסויים של מילים. למשל: שם עצם, פועל, מילת תואר וכדומה.

אני רוצה לציין שזה הוכיח את עצמו - יהונתן כותב כמעט ללא שגיאות

[u]אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר בעברית הוא הכרת אותיות השורש (המורפולוגיה של העברית - אותיות שורש+תבנית).[/u]
משחקי מילים מכל סוג עוזרים להכיר את השפה.
חרוזים, מילים מומצאות, בדיחות המבוססות על דו-משמעות, חלוקה להברות, לערבב מילים וכו' וכו'
לקחת את השפה, ולשחק בה כמו בפלסטלינה.
כמובן - כמו בכל משחק - רק כמה שזה כיף לכם, ההורים. יוזמה של משחקים "כי צריך ללמד" לא תהיה די מלהיבה להורים, ולכן גם לא לילדים.

הגדולה החליטה שהיום היא אחראית על הכנת ארוחת בוקר וצהריים.
אתמול בערב היא ישבה והכינה "תפריטים לכל ארוחה, לכולנו (כולל לבובת הכלבה של השניה, שהיא שותפה פעילה בחיינו :-) ).
מיותר לציין שיש שגיאות כתיב בתפריטים, אבל היא עשתה הכל בכזאת התלהבות ושמחה, שצרם לי להתערב פתאום ולתקן שגיאות כתיב.
אז עזבתי את זה.
אולי אגש לזה בעדינות כשהתפריטים יסיימו את תפקידם.
או שלא...

תודה יהודית [po]ורינ צ'י[/po].
היום הבת כתבה משהו ונתנה לי לקרוא.
הערתי לה על טעות אחת שהיתה לה, ואז היצעתי שתהיה לה "מחברת עברית", ובכל פעם שניתקל במילה שאפשר לטעות בכתיבתה, נכתוב אותה בצורה נכונה במחברת, לידה את השורש שלה (הסברתי לה מה זה) ועוד מילים מאותו השורש.
כך יצטבר לה מצבור של מילים שתוכל להעזר בהן.
היא הסכימה בשמחה.

והשניה, שלומדת עכשיו את האותיות.
הגדולה הכינה דף גדול ועליו כל אותיות הא-ב, תלינו אותו על הקיר בפינת האוכל.
שרנו את שיר האותיות מהקלטת של נורית הירש, עד שהשניה למדה אותו בעל פה.
עכשיו היא נהנית לשבת ולהעתיק את האותיות מהדף שעל הקיר, וללמוד אותם.
היא אפילו מנסה ללמד את הקטנה :-D (בת שלוש וחצי).

זה ממש כיף לראות אותן לומדות. בשמחה. :-)

[u]אבדה לנו הגרסה בעברית[/u]
אולי לא נורא, זה לא תמיד מוצלח. כי:
[list=1]
[*] כשיש הרבה שגיאות כל הדף מלא באדום, עניין מייאש. בעבודה מושכלת אפשר לבחור כל פעם באילו שגיאות להתמקד, ולאתר ולתקן אותן בלבד.
[*] מתרגלים לסמוך על הוורד, ולא לבדוק לבד, למרות שיש שגיאות רבות שהוא לא יכול לאתר (כשהשגיאה יוצרת מילה כתובה נכון, אבל לא זאת שהתכוונו אליה. למשל החלפה בין "עם" ל"אם").
[*] לעיתים קרובות מדי הוורד מסמן כתיב נכון כשגוי (בגלל החלטות מוזרות על כתיב מלא וחסר שעשו שם).
[/list]

אבל מסכימה מאד עם [po]רסיסים של אור[/po] - הבנה וידע מורפולוגי מחזקים ומשפרים את יכולת הכתיב
זה, כמובן, רק אצל מי שעבר את השלבים הראשונים - היכולת לחלק מילה לצליליה, הידע על התאמה בין אות לצליל, יכולת לשמור על רצף וכיוון.
אני מניחה שביתך, אורית, עברה את אלו מזמן, אבל מוסיפה את זה לצורך העתיד (שאם אי פעם מישהו יפתח דף על שגיאות ויעביר לשם את הדיון, זה יהיה כתוב :-) )

אורית, אם אכן יפתח דף לנושא כתיבה שגיאות כתיב וכד', אפשר להעביר את החומר המתאים גם מהדף שלי [po]חינוך ביתי לשלושה ילדים[/po].

[u]אני ממליצה על שימוש בוורד,[/u]
יש לי וורד שמסמן שגיעות רק באנגלית.
אבדה לנו הגרסה בעברית :-P

יוווווווווו, תודה לכולם.
קראתי את כל ההערות וההארות והעיצות שלכן.
זה עוזר לי מאוד.
אני צריכה לחשוב איך לגשת לזה עם הילדה שלי, מה מתאים לה משלל העיצות.

האמת ששמחתי מאוד שהתפתח כאן מיני -דיון על שגיעות כתיב, כי תהיתי ביני לביני אם להעיר לביתי יותר ,ואם כן, אז איך.
עכשיו יש לי כלים ודעות ועיצות שונות לבחור מהן מה באמת מתאים לה (ולי...).
אז באמת המון תודה.

אולי אפשר לפתוח דף שמתייחס לזה?

ועוד תוספת...

ממה שאני יודעת ולמדתי, אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר בעברית הוא הכרת אותיות השורש (המורפולוגיה של העברית - אותיות שורש+תבנית). ככל שהילד יותר אוריאני, מכיר יותר מילים, הטיות של מילים וכו', המורפולוגיה שלו חזקה יותר. אפשר לעבוד בכל מיני שיטות כדי לחזק את זה, למשל:

מה עושים במחדד ? - מחדדים, ובמברג - מבריגים וכך עם כל מיני חפצים, להראות איך הפועל נגזר משם העצם.
אותו דבר לגבי שמות מקומות: במכבסה - מכבסים, ומה עושים במתפרה ? ולהיפך, איך קוראים למקום שיש בו המון ספרים ? ולמקום העבודה של הנגר ? ושל הנפח ? וכו'....

כשהמורפולוגיה חזקה, ומשלבים עם זה קריאה, לאט לאט מטמיעים את המודעות לאותיות השורש, ומצליחים להתגבר על הטעויות.

בהצלחה {@ {@

אצל הבן הגדול שלי השגיאות נעלמו מעצמן ככל שהוא כתב יותר.
אם זה נראה לך חשוב (למה?) אני ממליצה על שימוש בוורד, שמסמן את השגיאות באדום תוך כדי הכתיבה.

שגיאות כתיב (כמו הרבה דברים) עניין מורכב, ויש הרבה גורמים. מכאן שלפעמים נעלמות (עם קריאה מרובה, עם מודעות לשונית שמעמיקה) ולפעמים לא, כמו שיהודית אמרה.

בקשר למה עושים - אם רואים שיש לה רצון לקחת את האחריות הזאת ולשפר, מנסים לבדוק איפה השגיאות: האם בהחלפה של אותיות דומות צליל, השמטה או הוספה של אותיות ניקוד (אהו"י, כשמדובר בעברית) או עניינים אחרים.

אחר כך נותנים "קביים" שיעזרו להחליט במקרים של התלבטות.
יש כל מיני קביים - לנסות 'לצלם' את המילה השלמה בראש כפי שהיא כתובה נכון (לכן גם כדאי כשמתקנים לא לשנות אות אלא לכתוב נכון את כל המילה מחדש), להעזר בשורש (אם יודעים שבמילה "כתיבה" שומעים K בהתחלה, ובמילה "לכתוב" אותה אות נשמעת כ-KH, הרי אפשר להבין שמדובר ב-כ ולא ב-ק/ח), להעזר בידע מורפולוגי (למשל: שם ברבים ששייך לו נגמר באותיות יו - ספריו, ילדיו, אהבותיו. או: בבניין התפעל לא מוסיפים י' לפני האות ת') או ברמזים שקשורים למשמעות (לדוגמא: במילים שקשורות לזמן מופיעה האות ע' - שעון, עת, מועד ועוד). דרך נוספת לשפר: פירוק המילה לצליליה.

הבחירה בקביים המתאימים קשורה גם ביכולות האישיות וגם באופי השגיאות. למשל: למי שקשה לזכור באופן טכני כדאי להשתמש בקישור למשמעות, עם מי שמשמיט אותיות כדאי לחזק קודם את היכולת לפרק את המילה ליחידות צליליות קטנות.

עוד דבר: אם השגיאות משתנות - כותבים את אותה מילה בצורה אחרת בכל פעם - זה יכול לרמז על העדר מודעות לחשיבות הכתיב הנכון. יכול להיות גם מכיוון אחר לגמרי (נגיד קושי בקשב), אבל זה כבר היה מתבטא גם באלף דרכים אחרות.

ואם את רוצה לשאול עוד בעניינים האלו - רק תגידי (נראה שאני קצת מתגעגעת לעבודה..).

אורית, אם אפשר...
לפי מה שאני יודעת, הטעויות לא נעלמות מעצמן בדרך כלל, עובדה שיש כל כך הרבה נערים שכבר בגיל תיכון וטעויות הכתיב שלהם מצמררות ממש...
אצלי, הסברתי לבת שלי שכאשר היא מגיעה לצליל שאפשר לכתוב אותו בכמה צורות, כדאי לשאול אותי איזו אות מתאימה, וזה עובד, עדין לא תמיד היא שואלת, אבל היא בהחלט מודעת שזה חשוב, ולעיתים אף נגשת לשאול...

[po]רינ צ'י[/po], תודה.
אני עונה לך כאן, כי אין לך דפבית.
חידדת עבורי את עניין הכתיבה.
התייחסתי לכתיבה בעברית, כמובן.
היא יודעת שיש לה שגיאות כתיב.
אתמול הסברתי לה את חשיבות הכתיב הנכון-
[u]הרבה יותר תקשורתי[/u] ,כלומר, בכדי שגם אנשים אחרים יוכלו להבין אותה, ולא רק חברותיה.
בודאי שהיא יודעת שיש אותיות עם צלילים דומים, הרי בהן היא מתבלבלת (לא רק, אבל גם).

[u]ואפשר גם לוותר על זה ולהגיד שכרגע חשובה יותר ההתנסות בכתיבה והיכולת להביע בכתב,[/u]
אני מתלבטת עם עצמי בעניין הזה, כי היא אוהבת לכתוב, ומשתמשת הרבה בכתיבה. לא הייתי רוצה לקלקל לה את הכייף.
אז אני מנסה בזהירות.
אני מאמינה שהטעויות יעלמו עם הזמן בכל מקרה.
אבל לפעמים רוצה שזה יקרה יותר מהר...;-)

[po]יהודית ה[/po],
בשמחה. @}

אם השגיאות מטרידות אותך, דבר ראשון ששווה לעשות הוא להפנות את המודעות שלה לעניין: האם היא יודעת שיש לה שגיאות כתיב? האם יודעת מה חשיבות הכתיב הנכון (הרבה יותר תקשורתי, למרות שהיא מצליחה לתקשר עם חברותיה במסנג'ר גם כך)? האם יודעת שיש אותיות בעברית (מדובר בכלל על כתיבה בעברית או באנגלית, פתאום אני שואלת את עצמי) שיש להן צלילים זהים, ולכן מועדות להחלפה ביניהן?
אפשר לשחק בכתיבה של השמות שלכן בשגיאות - אני מניחה ששם זה ייראה לה צורם יותר, ותוכל לזהות. אפשר לראות איך שורש נשאר במילה בהטיות השונות.

לפעמים מספיק להפנות תשומת לב לעניין, וכבר רואים שינוי.

ואפשר גם לוותר על זה ולהגיד שכרגע חשובה יותר ההתנסות בכתיבה והיכולת להביע בכתב, מאשר הדיוק בכתיב. או שפשוט עסוקים יותר בדברים אחרים. בחינוך ביתי הכל מותר (()) (החיבוק הוא לבכלל, לא רק לעניין הכתיב או החינוך..)

טוב, הבת שלי כותבת לי פתקים, עם המווווווווווווון טעויות.
היא גם מתכתבת עם שתי חברות במסנג'ר, גם לחברותיה אותן המון טעויות כמו שלה.
יש לה יומן שבו היא כותבת לפעמים, במשחקים שלה עם אחיותיה היא כותבת דברים.
בעצם, כשאני חושבת על זה, היא אוהבת לכתוב ומשתמשת הרבה בכתב. אבל יש לה הרבה טעויות כתיב, וספרים נראה לה קשה מידי.
אני מקריאה להן המון, בעיקר "סיפור לפני השינה". הן אוהבות סיפורים.
העניין הוא שאנחנו בחו"ל והן לומדות שתי שפות בבת אחת (גם אנגלית). זה נראה לי שאולי מעכב קצת את הלמידה.
היא גם אוהבת מאוד לעשות "תפזורת", אבל אין לנו בעברית. אם מזדמן לנו, היא עושה בשמחה רבה.