על ידי תפילה_לאם* » 06 פברואר 2021, 20:49
- חיתולים
נזכרתי שיש לנו חבילת חיתולים פתוחה, וחשבתי שיהיה טוב לתת אותה לאיש, שאני פוגשת לפעמים ליד הסופר ושמבקש כסף לחיתולים. השבוע ראיתי אותו שם וניגשתי אליו עם החבילה. הוא הביט אליי ברתיעה ושאל מה מידת החיתולים. חשבתי לתומי, שמידה 5 כדאי לקחת בכל מקרה, ומקסימום לשמור אותה להמשך, אבל עוד לפני שהספקתי לענות או להראות לו את הכיתוב על האריזה, הוא אמר שבעצם בגלל הקורונה הוא לא רוצה לקחת חבילה פתוחה ו"לסכן אותם". ניסיתי להסביר שהחבילה נפתחה הרבה לפני הקורונה ולא נגענו בחיתולים שנותרו, אבל הוא ממש לא היה מעוניין, ולא התעקשתי.
אחר כך רציתי לקחת לי עגלה וגיליתי, שמשום מה חסר לי מטבע של 5 ש"ח שבדרך כלל אני שומרת לי. ניגשתי לאיש אחר שאני רגילה לראות שם, יושב לו עם הרגל התפוחה, הפצועה והמודלקת שלו חשופה, וביקשתי שיחליף לי חמישה מטבעות של שקל במטבע של 5 ש"ח אם יש לו (וגם נתתי לו כמה שקלים), ותוך כדי שהוא פשפש בכליו בחיפוש אחר המטבע, הפטיר סדרת קללות על האיש שדיברתי איתו קודם, שבדיוק חלף על פנינו בחניון עם איזו אישה תוך כדי שהם אוחזים שקיות קניות.לא שיצאתי מהסיפור עם איזו מסקנה ברורה.
- חלום
כבר איזו תקופה שאני זוכרת הרבה יותר מהחלומות שלי. בליל שבת חלמתי, שידידה שלנו ילדה בת. בהתחלה ראיתי את התינוקת הטרייה, כולה שופעת חיוכים וצחקוקים, במין מנשא סרוג על גב אימהּ, בזמן שהלכנו לתפילת שבת בבוקר. ובהמשך החלום באתי לישון עם היולדת הטרייה כדי לעזור לה בלילה עם התינוקת. וכשהתינוקת התעוררה, היא לא בכתה אלא הייתה עירנית, ושוב חייכה והייתה מתוקה מאוד ובמצב רוח משחקי. חשבתי להחליף לה חיתול ולקחתי אותה לשידת ההחתלה שעמדה שם. ראיתי שהחיתולים הם במידה 5 (מעניין למה...), ותהיתי איך זה יתאים לתינוקת כה קטנה, אבל ראיתי שגם החיתול הספוג שעליה הוא באותה מידה, אלא שהוא סגור במהודק כדי להתאים לה.
ולפתע חשבתי לעצמי, שאולי כל זה חלום, כי לא הצלחתי להיזכר מה קדם להתרחשות הזאת - איך קרה שהגעתי למקום הזה, ומה פתאום שבכלל אבוא לישון עם הידידה הזאת, שהקשר איתה לא היה קרוב במיוחד מזה זמן, אבל הרגשתי את כובד הראש של התינוקת בכף ידי התומכת והרגשתי את חום גופה, ואמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות חלום...
- עברית
יש לי העברית שלי. אני רגילה להקפיד על מין המספר המונה. או בעצם לא להקפיד. אני פשוט מדברת כך בטבעיות. אבל כן מקפידה (לפעמים) לתקן את ילדיי, המעוניינים לאכול שני לחמניות או שתי מלפפונים (ברררררר...). וכך גם בנטיית הפועל בגוף ראשון בזמן עתיד. ועוד ועוד.
אבל אף שבדרך כלל אני שואלת "לאן?", אני שואלת "מאיפה?" ולא "מאין?", ואני צריכה להיות מודעת כדי לומר "שמונֶה עשרה" ולא "שמונָעשרה", וגם הרבה פעמים בוחרת באופציה הלא-תקנית כדי לא להישמע פלצנית מדיי. ואני אף פעם לא משלמת עבור מה שאני קונה, רק משלמת על מה שאני קונה.
ועכשיו כשהתגלגלתי בחסדי ה' ללמד עברית, אני מוצאת את עצמי מתלבטת, מתי נכון להקפיד ומתי ההתעקשות מטופשת.
- ספר
אחרי שנאלצתי להיפרד מהרוקי מורקמי, קיבלתי מהספרייה ערימה חדשה של ספרים. וקראתי את "מזל קטן" של קלאודיה פיניירו, שלא הכרתי עד עכשיו.
יוליקו, אני לא יודעת אם את כן מכירה כבר, אבל נראה לי שתאהבי.
איזו כתיבה רגישה ומרתקת של דמות שהיא כל כך כמוני/ כמוך, אבל נאלצה להתמודד עם סיטואציה קיצונית.
שבוע טוב!
[list=1]
[*] חיתולים
[/list]
נזכרתי שיש לנו חבילת חיתולים פתוחה, וחשבתי שיהיה טוב לתת אותה לאיש, שאני פוגשת לפעמים ליד הסופר ושמבקש כסף לחיתולים. השבוע ראיתי אותו שם וניגשתי אליו עם החבילה. הוא הביט אליי ברתיעה ושאל מה מידת החיתולים. חשבתי לתומי, שמידה 5 כדאי לקחת בכל מקרה, ומקסימום לשמור אותה להמשך, אבל עוד לפני שהספקתי לענות או להראות לו את הכיתוב על האריזה, הוא אמר שבעצם בגלל הקורונה הוא לא רוצה לקחת חבילה פתוחה ו"לסכן אותם". ניסיתי להסביר שהחבילה נפתחה הרבה לפני הקורונה ולא נגענו בחיתולים שנותרו, אבל הוא ממש לא היה מעוניין, ולא התעקשתי.
אחר כך רציתי לקחת לי עגלה וגיליתי, שמשום מה חסר לי מטבע של 5 ש"ח שבדרך כלל אני שומרת לי. ניגשתי לאיש אחר שאני רגילה לראות שם, יושב לו עם הרגל התפוחה, הפצועה והמודלקת שלו חשופה, וביקשתי שיחליף לי חמישה מטבעות של שקל במטבע של 5 ש"ח אם יש לו (וגם נתתי לו כמה שקלים), ותוך כדי שהוא פשפש בכליו בחיפוש אחר המטבע, הפטיר סדרת קללות על האיש שדיברתי איתו קודם, שבדיוק חלף על פנינו בחניון עם איזו אישה תוך כדי שהם אוחזים שקיות קניות.לא שיצאתי מהסיפור עם איזו מסקנה ברורה.
[list=1]
[*] חלום
[/list]
כבר איזו תקופה שאני זוכרת הרבה יותר מהחלומות שלי. בליל שבת חלמתי, שידידה שלנו ילדה בת. בהתחלה ראיתי את התינוקת הטרייה, כולה שופעת חיוכים וצחקוקים, במין מנשא סרוג על גב אימהּ, בזמן שהלכנו לתפילת שבת בבוקר. ובהמשך החלום באתי לישון עם היולדת הטרייה כדי לעזור לה בלילה עם התינוקת. וכשהתינוקת התעוררה, היא לא בכתה אלא הייתה עירנית, ושוב חייכה והייתה מתוקה מאוד ובמצב רוח משחקי. חשבתי להחליף לה חיתול ולקחתי אותה לשידת ההחתלה שעמדה שם. ראיתי שהחיתולים הם במידה 5 (מעניין למה...), ותהיתי איך זה יתאים לתינוקת כה קטנה, אבל ראיתי שגם החיתול הספוג שעליה הוא באותה מידה, אלא שהוא סגור במהודק כדי להתאים לה.
ולפתע חשבתי לעצמי, שאולי כל זה חלום, כי לא הצלחתי להיזכר מה קדם להתרחשות הזאת - איך קרה שהגעתי למקום הזה, ומה פתאום שבכלל אבוא לישון עם הידידה הזאת, שהקשר איתה לא היה קרוב במיוחד מזה זמן, אבל הרגשתי את כובד הראש של התינוקת בכף ידי התומכת והרגשתי את חום גופה, ואמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות חלום...
[list=1]
[*] עברית
[/list]
יש לי העברית שלי. אני רגילה להקפיד על מין המספר המונה. או בעצם לא להקפיד. אני פשוט מדברת כך בטבעיות. אבל כן מקפידה (לפעמים) לתקן את ילדיי, המעוניינים לאכול שני לחמניות או שתי מלפפונים (ברררררר...). וכך גם בנטיית הפועל בגוף ראשון בזמן עתיד. ועוד ועוד.
אבל אף שבדרך כלל אני שואלת "לאן?", אני שואלת "מאיפה?" ולא "מאין?", ואני צריכה להיות מודעת כדי לומר "שמונֶה עשרה" ולא "שמונָעשרה", וגם הרבה פעמים בוחרת באופציה הלא-תקנית כדי לא להישמע פלצנית מדיי. ואני אף פעם לא משלמת עבור מה שאני קונה, רק משלמת על מה שאני קונה.
ועכשיו כשהתגלגלתי בחסדי ה' ללמד עברית, אני מוצאת את עצמי מתלבטת, מתי נכון להקפיד ומתי ההתעקשות מטופשת.
[list=1]
[*] ספר
[/list]
אחרי שנאלצתי להיפרד מהרוקי מורקמי, קיבלתי מהספרייה ערימה חדשה של ספרים. וקראתי את "מזל קטן" של קלאודיה פיניירו, שלא הכרתי עד עכשיו.
יוליקו, אני לא יודעת אם את כן מכירה כבר, אבל נראה לי שתאהבי.
איזו כתיבה רגישה ומרתקת של דמות שהיא כל כך כמוני/ כמוך, אבל נאלצה להתמודד עם סיטואציה קיצונית.
שבוע טוב!