על ידי יעלי_לה » 05 יולי 2006, 23:47
אני ילדתי בניתוח והתינוק היה אתי בביות חלקי ביומיים הראשונים, כי הייתי לבד רוב הזמן והיה לי נורא נורא קשה. בלילה השני (או השלישי? פתאום אני לא זוכרת... אה, כן, בלילה השני חטפו לי אותו לבילי-לייט, בקיצור, מהלילה השלישי) הוא כבר היה אתי בביות מלא, כלומר ישן אתי בחדר, ולא נתנו לישון אתו במיטה בשום אופן, אז נאלצתי לישון על כיסא, וכל מיני תמרונים, ולהרים אותו / להשכיב אותו / להרים אותו, אני זוכרת איך כל תנועה הכי קטנה בזמן שהוא היה עלי לקחה לי דקות ארוכות, מחצי שכיבה לישיבה, מחצי ישיבה לרבע ישיבה כי לא נוח לי כל כך אז מנסה לשפר ואז צריך מהתחלה וזה כואב ושוב לנסות להתרומם - ואילו, אילו, אילו רק מישהו היה מחזיק לי אותו שנייה, או נותן לי יד רגע, או משהו.... ובזמן שהוא עלי אני כמו משותקת, לא יכולה לשתות מים לא יכולה לעשות כלום. הצילו! לקרוא לאחות? לא ממש... א, הייתי צריכה מישהו כל הזמן ולא רק מדי פעם. ב, כשקשה מאוד לזוז, ויש עלייך תינוק בן יומיים, לפעמים פשוט אי אפשר פיזית להגיע ללחצן של הפעמון שקורא לאחות. ג, עם בטן תפורה כואב מאוד להרים את הקול. ד, האחיות שם גם ככה לא ממש הגיבו.
אני חושבת שההתעקשות שלי על ביות בתנאים האלה היתה הסיבה לחום המסתורי שהשאיר אותי באשפוז יומיים אחרי שכבר היינו אמורים להשתחרר.
בארץ, ביות - ובוודאי ביות מלא - אחרי ניתוח קיסרי כמעט בלתי אפשרי, כי אין תמיכה בזה. ברוב בתי החולים לא מאפשרים למלווה לישון איתך ואפילו לא להיות איתך במשך היום באופן רצוף.
אני ילדתי בניתוח והתינוק היה אתי בביות חלקי ביומיים הראשונים, כי הייתי לבד רוב הזמן והיה לי נורא נורא קשה. בלילה השני (או השלישי? פתאום אני לא זוכרת... אה, כן, בלילה השני חטפו לי אותו לבילי-לייט, בקיצור, מהלילה השלישי) הוא כבר היה אתי בביות מלא, כלומר ישן אתי בחדר, ולא נתנו לישון אתו במיטה בשום אופן, אז נאלצתי לישון על כיסא, וכל מיני תמרונים, ולהרים אותו / להשכיב אותו / להרים אותו, אני זוכרת איך כל תנועה הכי קטנה בזמן שהוא היה עלי לקחה לי דקות ארוכות, מחצי שכיבה לישיבה, מחצי ישיבה לרבע ישיבה כי לא נוח לי כל כך אז מנסה לשפר ואז צריך מהתחלה וזה כואב ושוב לנסות להתרומם - ואילו, אילו, אילו רק מישהו היה מחזיק לי אותו שנייה, או נותן לי יד רגע, או משהו.... ובזמן שהוא עלי אני כמו משותקת, לא יכולה לשתות מים לא יכולה לעשות כלום. הצילו! לקרוא לאחות? לא ממש... א, הייתי צריכה מישהו כל הזמן ולא רק מדי פעם. ב, כשקשה מאוד לזוז, ויש עלייך תינוק בן יומיים, לפעמים פשוט אי אפשר פיזית להגיע ללחצן של הפעמון שקורא לאחות. ג, עם בטן תפורה כואב מאוד להרים את הקול. ד, האחיות שם גם ככה לא ממש הגיבו.
אני חושבת שההתעקשות שלי על ביות בתנאים האלה היתה הסיבה לחום המסתורי שהשאיר אותי באשפוז יומיים אחרי שכבר היינו אמורים להשתחרר.
בארץ, ביות - ובוודאי ביות מלא - אחרי ניתוח קיסרי כמעט בלתי אפשרי, כי אין תמיכה בזה. ברוב בתי החולים לא מאפשרים למלווה לישון איתך ואפילו לא להיות איתך במשך היום באופן רצוף.