על ידי בשמת_א* » 30 דצמבר 2008, 21:57
כשהילדונון החל בגיל מספר חודשים לינוק תוך כדי משחק בשד השני, לא הפסקתי אותו מספיק נחרצות.
כמו שכולן כבר כתבו לך, חבל על רגשי האשמה.
זה ממש לא את, לא קשור אלייך, לגמרי ביולוגי.
אותי זה מחרפן, מרגישה שאני יכולה לקפוץ לתקרה מזה, אז אני ממש שמה יד על השד השני - ואני מודיעה לך שבמצב הזה, הצורך שלו גרם לזה שכבר בגיל שנה ומשהו, פספוס ששקל פחות משבעה וחצי קילו הצליח להזיז את היד שלי בכוח! בשביל זה היה לו מספיק כוח מולי! זה היה מדהים, הנחישות והעקשנות בקטע הזה.
אני לא בטוחה שהוא צריך עוד חלב.
_שכחתי לציין שהוא כבר מתקרב לשנתיים.
יונק במשך היום ובמשך הלילה לא מעט._
אני אתקצר מה שכתבתי במליון דפים (-: : ראשית, הוא צריך. החלב הזה הוא קודם כל חלב כמו כל חלב (הרי ממליצים לילדים לשתות חלב, לא? זה בונה עצם! זה המזון הכי שלם שיש בטבע!), רק שבמקרה של ההנקה, זה החלב היחיד שבאמת מתאים בשלמותו לילד האנושי (להבדיל מחלב פרה, עז, נאקה, כבשה או נמרה), ועוד במקרה של חלב אם, הוא מכיל שפע של נוגדנים חיים לכל הוירוסים והחיידקים שהילד נחשף אליהם יום יום, כי בכל הנקה הוא מעביר לך מידע (ישירות מהרוק שלו למערכת החיסון שלך) על כל מה שנחשף אליו ואת מייצרת עבורו נוגדנים על המקום, שמגיעים אליו בהנקה הבאה.
וחוץ מזה, אני שוב אחזור על עצמי מדפים אחרים:
ההנקה היא לא בשביל החלב.
זה סתם הבונוס שיוצא משם חלב.
קודם כל זה "חתיכת אמא". זו התחברות לשטקר, למטען שטוען את הסוללה שלו. זה עיגון. זה החיבור לאהבה, לקרקע, לבסיס. זה מה שמאזן ומאפס אותו. זה מה שתומך בו ומחזיק אותו. אין אין אין משהו שעושה את זה כל כך נכון, כל כך מקיף, כל כך עמוק וכל כך יסודי כמו הנקה. זה הבסיס האולטימטיבי לחיים.
מי שזכתה ויכולה לעשות את זה - זה לדעתי עונג לשנים. גם הזכרונות מההנקה, שלדעתי היא הדבר הכי קרוב לחווית האושר האולטימטיבי (הגוף הקטן מכורבל עלינו ונרדם בלחיים נפוחות ובשפתיים סמוקות ובהתעלפות הזאת של ההנקה, זה לא ה-total bliss שמדברים עליו?), גם לנו וגם לילדים שלנו.
עשה לה ידיים של זהב, היא מעסה בחסד
יווווווו איזה אסימון הפלת לי! הקטן שלי נהדר בעיסויים, ובכלל שני הילדים שלי אוהבים לעשות לאמא שלהם מסאז' (לא תיארתי לעצמי כזה פינוק כשילדתי ילדים, הם רבים על הזכות לעשות לי מסאז' בכפות הרגליים למשל!). אז את אומרת שזה קשור? וואו. היה שווה להניק! (-:
[u]כשהילדונון החל בגיל מספר חודשים לינוק תוך כדי משחק בשד השני, לא הפסקתי אותו מספיק נחרצות.[/u]
כמו שכולן כבר כתבו לך, חבל על רגשי האשמה.
זה ממש לא את, לא קשור אלייך, לגמרי ביולוגי.
אותי זה מחרפן, מרגישה שאני יכולה לקפוץ לתקרה מזה, אז אני ממש שמה יד על השד השני - ואני מודיעה לך שבמצב הזה, הצורך שלו גרם לזה שכבר בגיל שנה ומשהו, פספוס ששקל פחות משבעה וחצי קילו הצליח להזיז את היד שלי בכוח! בשביל זה היה לו מספיק כוח מולי! זה היה מדהים, הנחישות והעקשנות בקטע הזה.
[u]אני לא בטוחה שהוא צריך עוד חלב.[/u]
_שכחתי לציין שהוא כבר מתקרב לשנתיים.
יונק במשך היום ובמשך הלילה לא מעט._
אני אתקצר מה שכתבתי במליון דפים (-: : ראשית, הוא צריך. החלב הזה הוא קודם כל חלב כמו כל חלב (הרי ממליצים לילדים לשתות חלב, לא? זה בונה עצם! זה המזון הכי שלם שיש בטבע!), רק שבמקרה של ההנקה, זה החלב היחיד שבאמת מתאים בשלמותו לילד האנושי (להבדיל מחלב פרה, עז, נאקה, כבשה או נמרה), ועוד במקרה של חלב אם, הוא מכיל שפע של נוגדנים חיים לכל הוירוסים והחיידקים שהילד נחשף אליהם יום יום, כי בכל הנקה הוא מעביר לך מידע (ישירות מהרוק שלו למערכת החיסון שלך) על כל מה שנחשף אליו ואת מייצרת עבורו נוגדנים על המקום, שמגיעים אליו בהנקה הבאה.
וחוץ מזה, אני שוב אחזור על עצמי מדפים אחרים:
ההנקה היא לא בשביל החלב.
זה סתם הבונוס שיוצא משם חלב.
קודם כל זה "חתיכת אמא". זו התחברות לשטקר, למטען שטוען את הסוללה שלו. זה עיגון. זה החיבור לאהבה, לקרקע, לבסיס. זה מה שמאזן ומאפס אותו. זה מה שתומך בו ומחזיק אותו. אין אין אין משהו שעושה את זה כל כך נכון, כל כך מקיף, כל כך עמוק וכל כך יסודי כמו הנקה. זה הבסיס האולטימטיבי לחיים.
מי שזכתה ויכולה לעשות את זה - זה לדעתי עונג לשנים. גם הזכרונות מההנקה, שלדעתי היא הדבר הכי קרוב לחווית האושר האולטימטיבי (הגוף הקטן מכורבל עלינו ונרדם בלחיים נפוחות ובשפתיים סמוקות ובהתעלפות הזאת של ההנקה, זה לא ה-total bliss שמדברים עליו?), גם לנו וגם לילדים שלנו.
[u]עשה לה ידיים של זהב, היא מעסה בחסד[/u]
יווווווו איזה אסימון הפלת לי! הקטן שלי נהדר בעיסויים, ובכלל שני הילדים שלי אוהבים לעשות לאמא שלהם מסאז' (לא תיארתי לעצמי כזה פינוק כשילדתי ילדים, הם רבים על הזכות לעשות לי מסאז' בכפות הרגליים למשל!). אז את אומרת שזה קשור? וואו. היה שווה להניק! (-: