על ידי קורא_בין_הצלילים* » 04 יולי 2006, 08:07
באיחור של שנה וקצת....
אפשר להפריד "הקשבה" לסוגים שונים. למשל: הקשבה לזולת או הקשבה לפרטים.
תרגיל שאני משתמש בו הרבה בסדנאות ששייך לסוג הראשון - שיש לו אינסוף וריאציות וניאנסים שאפשר להתרכז בהם ולפתח אותם: יושבים (או עומדים) במעגל. ה"מטרה" היא להעביר צליל drone (צליל ארוך ממושך) בין חברי הקבוצה. אחד המשתתפים, בד"כ המנחה, מתחיל בשירת צליל ברור ומנסים להעביר את הצליל במעגל באופן שאין חפיפה בין שירה של אחד לשירה של שני, וגם אין פער או הפסקה: השני מתחיל בדיוק כשהראשון מסיים. קשה, אך אפשרי. כך "מעבירים" את הצליל במעגל.
בהתחלה, כמובן, מתאמנים ומנסים לשפר את "איכות העברת הצליל" (כלומר מקטינים את הפער או החפיפה במעברים השונים), אחר כך אפשר לחגוג עם וריאציות שונות, לדוגמא - לא מעבירים את הצליל במעגל, אלא כל אדם שהצליל מגיע אליו בוחר באמצעות קשר עין מישהו מהקבוצה שימשיך אותו. דוגמא אחרת - העברת שניים או שלושה צלילים במעגל במקביל.
צריך להקפיד על "איכות הצליל" שמעבירים, על הדינמיקה שלו ועל האופי שלו - וריאנט נוסף למשל - שכל אדם מנסה "לחקות" את איכות ואופי הצליל של קודמו
מלבד הקשבה - התרגיל גם מפתח יכולות תיאום באמצעים לא מילוליים, גם כן תכונה חשובה למלווים.
תרגיל נוסף, אנרגטי ופופולרי יותר שאני משתמש בו לעתים קרובות בסוף פעילות: לספור עד עשר. המנחה (או מישהו) מתחיל באחד, וצריך להגיע לפי הסדר ל 10 (זה מספיק קשה, אבל אפשר לנסות להגיע גם ל 15 או 20). אסור להתבלבל בסדר של המספרים (זה החלק הקל, אבל קורה), ואסור ששני אנשים יגידו את אותו מספר באותו זמן (זה קשה). באופן כללי, רצוי שפרט לאמירת המספרים אסור לדבר. כל רעש או טעות גורמים לזה שמתחילים מחדש את הספירה.
הקשבה מהסוג השני (הקשבה לפרטים): השמעתי לקבוצה את הפתיחה לסמפוניה ה ארבעים של מוצרט. רק את 15-20 השניות הראשונות. וביקשתי שיתארו מה הם שמעו. שמענו שוב ושוב (כ 15 פעם לפחות), וביקשתי מהם כל פעם לשים לב לפרטים אחרים. יש שם המון פרטים לשים לב אליהם. ראשית - גם מי שמכיר את היצירה (וזו יצירה מפורסמת למדי) גילה באותן 15 שניות דברים חדשים. ובאופן כללי, בהאזנה חוזרת מגלים כל כך הרבה פרטים, ובעיקר מגלים שניתן להאזין ביותר מדרך אחת לאותו קטע מוסיקלי.
אחרי התרגיל הזה, משמיעים לקבוצה את שאר הפרק הראשון של היצירה - התגובות מאלפות לעתים, ואנשים מקשיבים אחרת לגמרי ליצירה ומגלים בה דברים חדשים. תרגיל מצוין ולא שגרתי בתחום שנקרא "האזנה מודרכת", חוסך את הצורך לספר על היצירה ועל ההיסטוריה שלה, ומאפשר לכל אחד למצוא ביצירה משהו משל עצמו.
עם מוסיקאים (וגם עם קבוצות של לא מוסיקאים אשר התאמנו מעט על אלתור קבוצתי) אפשר גם לעשות תרגיל מורכב יותר של אלתור: מאזינים לקטע מסויים ומנסים לאלתר או לבנות יחד "גרסא מיניאטורית" שלו הקטע (משהו שנמשך בין 10-20 שניות). מפתיע לפעמים לגלות שכל אחד עושה רדוקציה אחרת לאותו דבר. כל מאזין מגלה דברים אחרים באותה מוסיקה, וכל אחד מיחס חשיבות שונה לפרטים השונים. כלומר - לא עצם העובדה שזה קורא מפתיעה, אלא העושר והיצירתיות שיש בהאזנה עצמה.
זהו...
באיחור של שנה וקצת....
אפשר להפריד "הקשבה" לסוגים שונים. למשל: הקשבה לזולת או הקשבה לפרטים.
תרגיל שאני משתמש בו הרבה בסדנאות ששייך לסוג הראשון - שיש לו אינסוף וריאציות וניאנסים שאפשר להתרכז בהם ולפתח אותם: יושבים (או עומדים) במעגל. ה"מטרה" היא להעביר צליל drone (צליל ארוך ממושך) בין חברי הקבוצה. אחד המשתתפים, בד"כ המנחה, מתחיל בשירת צליל ברור ומנסים להעביר את הצליל במעגל באופן שאין חפיפה בין שירה של אחד לשירה של שני, וגם אין פער או הפסקה: השני מתחיל בדיוק כשהראשון מסיים. קשה, אך אפשרי. כך "מעבירים" את הצליל במעגל.
בהתחלה, כמובן, מתאמנים ומנסים לשפר את "איכות העברת הצליל" (כלומר מקטינים את הפער או החפיפה במעברים השונים), אחר כך אפשר לחגוג עם וריאציות שונות, לדוגמא - לא מעבירים את הצליל במעגל, אלא כל אדם שהצליל מגיע אליו בוחר באמצעות קשר עין מישהו מהקבוצה שימשיך אותו. דוגמא אחרת - העברת שניים או שלושה צלילים במעגל במקביל.
צריך להקפיד על "איכות הצליל" שמעבירים, על הדינמיקה שלו ועל האופי שלו - וריאנט נוסף למשל - שכל אדם מנסה "לחקות" את איכות ואופי הצליל של קודמו
מלבד הקשבה - התרגיל גם מפתח יכולות תיאום באמצעים לא מילוליים, גם כן תכונה חשובה למלווים.
תרגיל נוסף, אנרגטי ופופולרי יותר שאני משתמש בו לעתים קרובות בסוף פעילות: לספור עד עשר. המנחה (או מישהו) מתחיל באחד, וצריך להגיע לפי הסדר ל 10 (זה מספיק קשה, אבל אפשר לנסות להגיע גם ל 15 או 20). אסור להתבלבל בסדר של המספרים (זה החלק הקל, אבל קורה), ואסור ששני אנשים יגידו את אותו מספר באותו זמן (זה קשה). באופן כללי, רצוי שפרט לאמירת המספרים אסור לדבר. כל רעש או טעות גורמים לזה שמתחילים מחדש את הספירה.
הקשבה מהסוג השני (הקשבה לפרטים): השמעתי לקבוצה את הפתיחה לסמפוניה ה ארבעים של מוצרט. רק את 15-20 השניות הראשונות. וביקשתי שיתארו מה הם שמעו. שמענו שוב ושוב (כ 15 פעם לפחות), וביקשתי מהם כל פעם לשים לב לפרטים אחרים. יש שם המון פרטים לשים לב אליהם. ראשית - גם מי שמכיר את היצירה (וזו יצירה מפורסמת למדי) גילה באותן 15 שניות דברים חדשים. ובאופן כללי, בהאזנה חוזרת מגלים כל כך הרבה פרטים, ובעיקר מגלים שניתן להאזין ביותר מדרך אחת לאותו קטע מוסיקלי.
אחרי התרגיל הזה, משמיעים לקבוצה את שאר הפרק הראשון של היצירה - התגובות מאלפות לעתים, ואנשים מקשיבים אחרת לגמרי ליצירה ומגלים בה דברים חדשים. תרגיל מצוין ולא שגרתי בתחום שנקרא "האזנה מודרכת", חוסך את הצורך לספר על היצירה ועל ההיסטוריה שלה, ומאפשר לכל אחד למצוא ביצירה משהו משל עצמו.
עם מוסיקאים (וגם עם קבוצות של לא מוסיקאים אשר התאמנו מעט על אלתור קבוצתי) אפשר גם לעשות תרגיל מורכב יותר של אלתור: מאזינים לקטע מסויים ומנסים לאלתר או לבנות יחד "גרסא מיניאטורית" שלו הקטע (משהו שנמשך בין 10-20 שניות). מפתיע לפעמים לגלות שכל אחד עושה רדוקציה אחרת לאותו דבר. כל מאזין מגלה דברים אחרים באותה מוסיקה, וכל אחד מיחס חשיבות שונה לפרטים השונים. כלומר - לא עצם העובדה שזה קורא מפתיעה, אלא העושר והיצירתיות שיש בהאזנה עצמה.
זהו...