סיפור חמוד שקיבלתי למייל.

היה פעם תלמיד שעשה הרבה בעיות בכיתה.
הפריע בשיעורים, השמיע כל מיני קולות, רב עם החברים,
בקיצור – המצב הפך לבלתי נסבל.
המורה שלו היה אובד עצות,
ואחרי שניסה בטובות וברעות ולא עזר כלום, הוא הזמין את ההורים לשיחה.
ההורים הגיעו נבוכים, והמורה גלל לפניהם את כל מה שעושה הילד
ואת כל מה שהוא ניסה לעשות איתו, ושאל אותם מה הם מציעים.
אמר לו האב: "מה אתה רוצה שאעשה?
גם אני דיברתי אתו וביקשתי ממנו והענשתי אותו, ולא עזר כלום".
אמר המורה: "אולי תקחו אותו לאבחון?"
אמרה האם: "אני לא מאמינה בזה, זה לא יעזור כלום, וזה לא מעשי".
אמר המורה בזהירות: "אם אין ברירה - אולי כדאי לתת לו ריטלין?"
אמר האבא: "אבל מאיפה אשיג ריטלין?"
אמר המורה: "אין בעיה, אני אשיג לכם ריטלין.
כל בוקר הילד יקח כדור והכל יהיה בע"ה בסדר".
אמרה האמא: "אני בבוקר יוצאת לעבודה מוקדם ובעלי בתפילה.
יש לי בלגן בבית בבוקר, מי ידאג כל יום שהוא יקח את הכדור"?
ענה המורה: "אני יכול לעזור לכם גם בזה,
אני עצמי אדאג כל בוקר לתת לו את הכדור".
אמר האבא: "זה לא בא בחשבון.
כל התלמידים ידעו שהוא לוקח כדור, יהיה מזה פרסום ובזה אני לא מעוניין!"
חשב המורה ואמר:
"יש לי רעיון. כל יום בהפסקה אחרי התפילה
אבקש ממנו ללכת לחדר המורים ולהכין לי כוס קפה.
בתא שלי יהיה ריטלין והוא יקח כל יום כדור, אף אחד לא ידע מזה והכל יהיה בסדר".
היססו ההורים מעט, ואח"כ הסכימו,
אבל אמרו שהם מעדיפים שכלפי הילד זה יבוא מהמורה והם 'לא בעסק'.
וכך היה!!!
המלמד הניח קופסא עם ריטלין בתא שלו בחדר המורים.
הוא הסביר לילד בשקט את התוכנית,
וכל יום אחרי תפילת שחרית בכיתה
הוא ביקש מהילד לגשת לחדר המורים ולהכין לו כוס קפה.
הילד היה חוזר עם הקפה והכל עבר בשלום.
ואכן המצב בכיתה נרגע,
הילד כבר כמעט לא נזרק מהכיתה, לא היה עצבני, לא רב עם חבריו וכו'- וכו',
ובכלל האווירה בכיתה נהייתה יותר רגועה.
אחרי כמה שבועות האמא שואלת את הילד: "נו, מה נשמע בכתה?"
והילד עונה "מצויין"!
והיא שואלת: "המורה מרוצה ממך?"
והילד עונה: "כן, הכל עכשיו מצויין!"
אז היא שאלה: "תסביר לי, מה קרה פתאום שהכל נהיה כל כך טוב"?
ענה הילד:
"פשוט מאוד!!!
כל בוקר אחרי התפילה המורה שולח אותי להכין לו כוס קפה.
אני נכנס לחדר המורים,
מכין לו קפה,
לוקח כדור מהתא שלו ושם לו בקפה,
אני מביא לו והוא שותה את זה,
ואח"כ הכל בכיתה בסדר"!!!!

כתבה על ריטלין מעניין לקרוא
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3716061,00.html

לפלוני אלמוני.
סיפור יפה ומהנה . כל הכבוד לאם.

אתמול שמעתי סיפור מעניין, על ילד שלומד השנה בכיתה ו', עד כיתה ה' במשך כמה שנים המורים ומנהלת בית-ספר דיווחו להורים שהתנהגות שלו לא תקינה יש בעיות, מכה מאחר ולא מכין שיעורים .לאורך כל הדרך דרשו ממנה איבחונים במטרה שיתחיל רטלין כי אחרת פשוט אי אפשר, האמא נלחמה וסרבה. השנה צץ לה רעיון: מתחילת השנה סיפרה לבית הספר שהילד עבר אבחון מקיף ואכן צריך רטלין, בפועל הילד לא עבר שום אבחון וכמובן גם לא קיבל רטלין זהו סוד משפחתי. אך הפלא ופלא- מיומה הראשון של השנה , הילד חוזר עם תעודות הצטיינות בלימודים וחברתית, ציונים גבוהים, מצבו החברתי השתפר, מבול של טלפונים לאמא שמשבחים את השינוי בעקבות הרטלין. האמא בשקט בשקט את הכל מתעדת ומחכה בקוצר רוח לסיום השנה לספר לבית הספר על "התרמי הקטנה".......
בחלונית: "זה גם אישי וגם אנושי"

אם הקישור לסרטים לא עולה, ניתן להכנס דרך האתר עצמו.

www.walla.co.il בדף הבית יש (מצד ימין למעלה) קטגוריות כנסו לyes אחר כך yesדוקו (דוקמנטרי) אחר כך דוקו זר ובשדה החיפוש רישמו את שם הסרט
"המירשם התאבדות" או "עסקי ההתנהגות" (הראשון זה על התרופות נוגדות הדיכאון והשני הוא על הטיפול ללא תרופות)

ומצד שני סרט שמספר על שיטה לטיפול ללא תרופות באוסטרליה, קצט כמו אלבאום הרבה עקרונות דומים.
מסופר על אלו שמרוצים מכך אלו שפחות, אחד הטיעונים הוא שזה לא מדעי מספיק, ואני אומר גם אם זה לא מדעי, וגם אם זה רק אפקט פלסיבו,
כול עוד זה עובד למה זה משנה אם זה מדעי או לא.
תהנו http://yes.walla.co.il/?w=2/7828/1244142

אני מוסיף כאן לינק לסרט בyesדוקו "המרשם התאבדות" על הקלות שנותנים תרופות אנטי דוכאוניות ואחרות, וההשלכות שלהן על בני נוער וילדים.
משפחות מספרות מה זה עשה לילדיהן וחלק מהילדים (אלו ששרדו) מספרים בעצמם איך שהם אמרו שזה לא נחוץ והרופאים בכול זאת דחפו להם תרופות שדירדרו את מצבם.
מומלץ לצפות מעניין מאוד.
http://yes.walla.co.il/?w=2/7828/1359383

יום טוב

איני יודע מה המצב בישראל כיום, אך כאן נותנים כל כך הרבה תרופות כולל תרופות פסיכיאטריות, תרופות אנטי דיכאוניות ואחרות, תרופות שלא ניתן להפסיקם בבת אחת, אלה לאחר תקופה ארוכה של הורדה מדורגת מאוד. לילדים בני חמש ושש ומעלה. גם כדורי שינה נפוצים כאן מאוד

ילדים המתנתקים אל עולם הדמיון הפנימי, יכולים להיחשב כבעייתיים מאוד ונותנים להם לפעמים תרופות אנטי פסיכוטיות כבר מגילאים מוקדמים ביותר ( 6-7), למרות שהתנתקות אל העולם הפנימי זהו המצב הטבעי של הילדים בעלי הדימיון המפותח. שלא יקרה חס וחלילה שלא יצליח להתרכז בכיתה שמלמדים בה חומרים לשרוב אינם מעניינים בכלל ילדים בעלי דמיון מפותח.

בשנה האחרונה, הגיעו אלי רק ילדים ספורים ללא תרופות שונות, (מתוך בערך כמאה ילדים) כשהרוב לקח יותר מסוג תרופה אחת. לרוב ריטלין הוא תרופה קלה ביותר לאומת האחרות. .

הקושי העיקרי שיש עם תרופות מהסוג הזה הוא שאף לא רופא אחד יכול לחתום שהוא מבין עד הסוף מה התרופה עושה, (מלבד כדורי שינה) ובעיקר מה הנזקים ו/או תופעות הלוואי. הטיפול בתפרות פסיכיאטריות הוא בדרך הניסוי והתהייה. מצליח טוב, לא מצליח מעלים מינון, הגיע להרעלה, ינקו את האדם מהשפעות התרופה ויתנו תרופות אחרות.

מכיוון שזהו ההליך הרישמי בנושא הזה, ומכיוון שלרופאים יש רשיון להזיק מבלי שיתנו את הדין (בעיקר בתחומים כאלה) הרי שאותי זה מאוד מכעיס. לאחר הנסיון עם הבן שלי בו ראיתי בבתי חולים פסיכיאטרים זוועות ממש, אני כבר לא כל כך רחמן בנושא.

קושי נוסף שיש עם הנושא הוא שעבור הרופאים, הטיפול התרופתי הוא מה שצריך לעשות, כשבעצם מיוזמתם אינם דוחפים לרוב לטיפול מקביל שינסה לשנות את המצב. כשלוקחים את הנושא כבעיה ביוכימית במוח בלבד, הרי שלא ניתן לעזור לשנות את המצב אלה לנסות ולהרגיע זמנית בלבד.

עובדה היא שהמחקרים מראים שבבתי הכלא, רוב הפושעים (גברים כנשים) סבלו מקשיי למידה למיניהם, עברו טיפולים תרופתיים שונים ללא הצלחה או שלא עברו טיפול בכלל.
גם חלק גדול מהמכורים לסמים עברו מסלול דומא.

תעשיית הריטלין בלבד עברה את סכום 10 ביליון $ בשנה (לפני חמש שנים עמדה על 5 ביליון $ ). כנראה שזו סיבה מספיק טובה על מנת לדחוף את הנושא בדרך שדוחפים אותו.

אין ספק שהריטלין יכול לעזור במקרים מסויימים, נראה לי שהיחס בין כמות הלוקחים לכמות הנעזרים באמת בכדור המרץ הזה (ריטלין), הוא מאוד שלילי. עם התרופות האחרות, איני רוצה אפילו לנסות לשער מה המצב האמיתי.

בנושא הריטלין והתרופות, הייתי מדריך במשלחת משיקגו בארץ, נתנו לי להיות אחראי על מספר ילדים וזה כולל לדאוג לתרופות שלהם, כמות הכימיקלים שקיבלתי הייתה עצומה, אחד הילדים לקח ריטלין פעמיים ביום ובין לבין היה עליו להדביק פץ לשחרור איטי של החומר. הוא אמר לי "אם אני שוכח אני נהיה משוגע"
ילד אחר היה אלרגי כמעט לכול דבר שזז כולל לעצמו, (חוץ מזה שאני תוהה למה ואולי דווקא בגלל התרופות) היה לי מאוד קשה לתת להם את התרופות, מכיוון שאני מאמין שצריך לנסות בהתחלה בלי (ואולי הם ניסו....לא נראה לי) אבל הרגשתי שאני מסמם אותם.

מקרה אחר של אמא שהייתה נגד ריטלין אבל לא ממש היה לה כוח לילד שלה אז בסוף היא נתנה לו ריטלין, אבל בכזאת כמות (לדעתי ללא יעוץ רפואי) שהוא היה ממש זומבי, לא הגיב לכלום, חיוור ללא הבאה, טוב שהוא נשם לפחות.

מצד שני יש כאלו שאומרים שזה עזר להם, אז כמו כול דבר צריך מידתיות, זהירות ובדיקה של אפשרויות נוספות. גם אם זה IN עכשיו לקחת ריטלין (כן יש אמהות שבעיקר בגלל זה נותנות)

יום טוב

תודה מיקי, דיון מעניין הרבה יותר.

אני יכול לשתף שכאן בניו יורק, הקלות הנוראה שנותנים ריטלין וגם תרופות אחרות קשות הרבה יותר, יכולה להפחיד ממש. בשנה האחרונה שלחתי מספר לא קטן של ילדים מגיל עשר ומעלה ל דסאינטוקסיקציה (ניקוי מהרעלת תרופות) קשה. לא היה ניתן כבר לעבוד איתם בכלל, כי הם הפסיקו לתפקד. היו כמעת זומבים מוחלטים. ההורים עשו עצמם כאילו והאשמה היא רק של הרופא.

המקרה החמור ביותר בו נתקלתי היה ילד בן 11 שהלך לבד לפסיכיאטר כי להוריו לא היה זמן, הוא החליף לו את המינון לתרופה חזקה יותר, כי הוא לא הבין את הילד שאמר כל מני דברים על התופעות שהוא מרגיש. כשהיהלד הגיע אלי לאחר יום אחד, הוא היה מנותק ולא מסוגל לבצע אף לא אחד מהתרגילים. ישב וחלם, דיבר שטויות, כמעת ונרדם.
עוד באותו הערב לאחר שהסברתי מה המצב של הילד (הורים חשבו שהוא סתם עייף, ואפילו לא ראו שהצבע שלו בפנים אפור) ההורים לקחו אותו לרופא שמייד שינה את המינון, לאחר שלשה ימים הילד החל לחזור לעצמו, אך נישארו טיקים מסביב לעיניים. הטיקים פסקו לאחר מספר חודשים.

הי, חבר'ה הייתי חייבת לשתף אותכם בנושא שקרוב ללבינו.
כרגע בערוץ אחד בתוכנית פופוליטיקה נערך דיון על השימוש ברטלין.
הביאו בעלי מקצוע מתחומים שונים וקשורים ובעלי תפיסות מנוגדות.
היה נוירולוג, רופא ילדים שעוקב אחרי התחום כבר שנים רבות (ועוקב אחר התפתחותם- לאורך שנים), רוקח שמצדד בתרופות הטבעיות ודר' חיים רוזנטל שהוא רופא והומואופט .
השניים הראשונים היו "בעד" הרטלין והסבירו את חשיבותו ותועלתו והשניים האחרים היו "נגד" הרטלין.
בנוסף לכך- הביאו 2 משפחות שיש להם רקע של רטלין במשפחה (ילד או ילדה ...) שאחת תמכה ברטלין והשניה התנגדה.

היה מעניין לראות ולשמוע את הדיון בדבר הרטלין באופן חי.
הדיון בא בעקבות השאלה: כיצד בשנים האחרונים השימוש ברטלין ועוד... עלה בצורה משמעותית
ומי תורם לכך? כאן המערכת החינוכית נכנסה לתמונה: עד כמה בית הספר יכול ללחוץ על הורה לחייב אותו לתת לילד/ה שלו/ה רטלין ?
הזמינו לאולפן אבא שהופיע בצורה מוסוות שלטענתו,עבר תקופה לא פשוטה בכלל שבסופה כל המשפחה עברה למקום חדש ,ביה"ס חדש.
וזאת בעקבות לחץ גובר של המער' הבית ספרית לתת לילד שלו רטלין.
ההורים התנגדו לכך ולא בגלל בעד או נגד אלא דווקא בגלל הדרך והקלות שמספקים ומכוונים לרטלין (העדר פיקוח).

אני יכולה להמשיך ולפרט אבל רק רציתי לשתף ולעורר דיון.

אה,,,עוד דבר אחרון - יש המון המון מחקרים בעד ונגד אבל אין מחקר משמעותי שעוקב אחר תופעות הלוואי של הרטלין
וחבריו.

נכון, חבל שלא כולם מבינים עד כמה. בקבלה נראה שהשימוש הנכון בגוף, הוא בעצם הבסיס לכל היכולות. כך גם צריך להיות. קשה לבנות בניין ללא יסודות תקינים.

אני מסכימה, דווקא כיוונתי לדגשים של הגישה וההתנהלות יותר מאשר על באיזה דרך נגיע לשם.
בבחינת הרשות נתונה, הגישה היא לחיות טוב ונכון (כל אחד נכון לעצמו) - הדרך פתוחה לבחירה.
ודרך אגב, לקבלה יש התייחסות מאד רצינית להתנהלות גופנית כבסיס להתפתחות וצמיחה.

תמר תודה על ההפניה.
נראה כנכון, אבל רק במדה ובדקו באמת שלא קיימים פגמי תפקוד כגון קורדינציה וחושים. הכותב מאמין באמונה שלמה שלכל מצב בו האדם קיים, ישנה סיבה אלוהית. קל לטעות ולחשוב כשמערכת לא הגיע לבגרות ו/או הבשלה, המאפשרת לה לתפקד בצורה רגועה, הרי שזהו "צו אלוהי". כמו כן גם בעיות גנטיות. יכל להיות שכך המצב, אבל הוא אינו לוקח בחשבן שהצו האלוהי הזה ניתן לפעמים לשינוי יסודי ודי בקלות, ולהפוך אותו למצב בו האדם יכול לתפקד ללא המתח הגופני המחייב אותו להפוך להיפראקטיבי, ללא שום קשר לצרכים רוחניים.
כמובן שיכול להיות שחלק מהילדים, אכן הם בעלי מניע רוחני התפתחותי כבסיס להיפראקטיביות שלהם, אך איני חושב שזהו חלק גדול מהם.
אני דווקא מסתכל על הטעויות של הטבע, המשפחה והסביבה כטעויות שאפשר, ניתן וכדאי לשנותן, זוהי הסיבה שהשיטה ושיטות אחרות קיימות.
איני מאמין שילד בעל קשיי תפקוד שונים, הגורמים להיפראקטיביות, יכול לפתור את הקושי על ידי התפתחות רוחנית. מצד שני, ברור מאוד שילד עם קשיי התפתחות, יתקשה ביותר להגיע לרוחניות שבו, גם במידה ונולד עם הכישרון הגדול ביותר.

http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/616/920.html
בוקר טווווווווווווב אליהו @}

<אפרופו ריגושים>

תודה על התשובה.

תודה פלונית.
לפני כשש שנים, התבקשתי להעיד בפני וועדת החינוך של הכנסת ברשותו של חה"כ אורלב. ישבתי שם ושמעתי המון דברים, בסופו של דבר את הקול של הגישות האלטרנטיביות לא רצו לשמוע בכלל. למרות שהם הזמינו אותי, נתנו לי לדבר כחצי דקה בזמן שהיה ברור שהישיבה כבר ננעלת, ולא היה לאף אחד עניין או רצון לשמוע את הנאמר. לאורך כל המפגש כשלש שעות, ניסיתי להגיע לרשות דיבור, אבל כל הזמן נתון היה לאקדמיה ורופאים.
נשמע כאילו והפעם מנסים להגיע למשהו. שיבורכו.

מה שנידון בכנסת היא הצעת חוק (ח"כ מרציאנו..?..) להגביל את מתן הריטלין לקטינים. נכון שגם כיום מי שמוסמך לרשום ריטלין הם רק נוירולוג, מומחה להתפתחות הילד ופסיכיאטר ילדים. מה שהחוק מחדש זה ההתעקשות לאבחון רחב ועמוק יותר של קשיי הילד מתוך הנחה (נכונה ביסודה) שקשיי קשב וריכוז זו הגדרה רחבה מידי לקשת רחבה ביותר של קשיים - רוב הקשיים ניתנים לפתרון ללא צורך בריטלין ומעבר לזה, הקלות הבלתי נסבלת בה התרופה הזו נרשמת רק ע"פ שאלון שנכתב ע"י גננת/מורה/הורים ולעיתים בלי בדיקת הילד עצמו, שזו ממש שערוריה. ועוד, הורים רבים מידי מוצאים את עצמם תחת איום שאם בנם לא יטופל בריטלין הוא יועף מביה"ס.
אני לא בטוחה עד כמה רחוק חשב ח"כ מרציאנו ללכת עם זה, אבל זו בהחלט הצעת חוק מבורכת, נשאר רק לעשות מהפך בבתי הספר, לאבחן ביסודיות כל ילד על חשבון משרד החינוך ולאפשר שיטת לימוד מתאימה לכל ילד ע"פ צרכיו... נו, קטן עלינו.

בנושא הריטלין צריך לזכור כי כיום השוק נעמד במיליארד וחצי $ בשנה. לא כל כך קל להגיע למהשו שיעצור או ידחוף לבדיקה מיטבית את המכונה המשומנת כל כך. לא מוזר שכל שנה מספר לוקחי הריטלין גדל בעקומה מפחידה? הטענה צריכה לבוא כלפי הרופאים הרושמים את המרשם, כמו גם להורים שאינם עומדים באמת על הצורך באבחון מדויק. נראה שבמידה והיו בודקים את קופות החולים ובתי החולים, על מנת למצא מה מניע אותם לדחוף את קמפיין התרופות, לא היינו מגיעים לתוצאות משמחות.
אני שוב מדגיש שאין שום נזק או פסול עם תרופות הנלקחות לאחר בירור מדויק של הצורך.

אמא איני יודע איזה דיון מתקיים כיום בכנסת בנושא הריטלין, כי מזה כשש - שבע שנים מתקיימים דיונים בוועדת החינוך של הכנסת בנושא.
דעתי מאוד ברורה. על מנת לקחת ריטלין מומלץ לבצע את כל הבדיקות הנדרשות, ולא לקבל את התרופה לאחר בדיקה של חמש דקות המושתתות על אינפורמציה מהילד, המורה/גננת, הורה והתרשמות כללית. לצערי הרב המצב רחוק מלהיות כזה. בנוסף לכך קיימת בעיית הלחץ של הורה אחד, לאומת חוסר הרצון של ההורה האחר, הלחץ של ההורים ביחד או לחוד לפתור את הבעיה והקושי לחיות עם הילד כשקשה לו, הלחץ של הילד בעצמו המעוניין לעזור לעצמו בכל דרך אפשרית, הפחד מסטיגמות, הפחד מנזקים והלחץ של מערכת החינוך. כל אלו נמצאים בחבילה אחת, שצריך להפרידה לגורמי יסוד לפני הבנת כל ילד נער או מבוגר לגופו של עניין וצרכיו.
באופן כללי ובמידת הצורך, אין שום פסול בלקיחת ריטלין, כפי שאין פסול בכדורים נגד כאבי ראש, כאבי בטן, או כל תרופה אחרת לכשצריך אותן. נראה שאילו היו נוקטים את מידת הזהירות שנוקטים לפני המלצה על לקיחת תרופות מסוכנות אחרות, הייתי רגוע יותר. גם בתרופות מסוכנות לא נוקטים את הזהירות הדרושה. לדוגמא ניתן לקחת את כל התרופות הפסיכיאטריות. האומדן היחידי הוא ניסוי ותהייה. כשלא מושגת התגובה הרצויה, מוסיפים ומגדילים את המנה עד למצב בו הגוף אינו יכול לספוג עוד, ומכניסים את האדם לניקויי מההרעלה אליה נכנס. לאחר מכן או במקביל לתהליך ההתנקות, מתחילים תרופה מקבילה באותו האופן.
לדעתי הגישה הינה חובבנית ביותר ולא מאפשרת לסמוך על התהליך הזה בכלל, אבל זהו התהליך היחידי הקיים כיום המערכת הבריאות.

מכיוון שהריטלין הינו כדור מרץ בעיקרו, צריך לדעתי לבדוק קודם כל מדוע כדור מרץ עוזר לילד או מבוגר. לדעתי לרוב העזרה חלה כי המוח עייף מאוד מסיבות שונות. כדור המעורר את המוח עוזר ביותר להתרכז כשהמוח עייף. גורמי העייפות יכולים להיות רבים, לדוגמא: רגישויות ייתר, קורדינציה לא תקינה, חסימות רגשיות הבאות לידי ביטוי בחלימה ועוד. כל אלו אינם מאפשרים לישון במנוחה בלילות, ולכן לא מתאפשר למוח להיות ערני במשך היום.
מה לגבי אנשים שמוחם ערני רק בשעות הערב, אבל המערכת מבקשת מהם ללמוד בשעות הבוקר? עבורם המשימה בלתי אפשרית. לכן יהיו ביניהם רבים שיקבלו ריטלין ויפיקו תועלת מכך.
לא סקרתי את כל הנושא, אבל נראה שהכיוון ברור.

לנוכח הדיון היום בכנסת מעניין אותי לדעת מהי דעתך על ריטלין.תודה

שלום נוקי, מקווה שנהנית ממכונת הזמן שלי.
ריטלין אינו רעל, והוא יכול לעזור במקרים בהם חייבים אותו. השאלה שצריכה להישאל היא מתי צריך אותו ולמה? האם בכל פעם שהריטלין עוזר הוא אכן צריך להינתן? אנסה להשיב על שאלות אלו עד כמה שאני מבין.

1. בכל פעם שקיימות הפרעות הנגרמות עקב חוסר שליטה באינטגרציה בין האינטליגנציות השונות, (גוף,רגש,חשיבה,אנרגיה) היכולות לנבוע מגורמים רבים ושונים, התופעות הנוצרות בעלות סימפטומים היכולים להיחשב בקלות (ובטעות) לADHD או ADD או הפרעות התנהגות שונות, או לדיסלקציה, דיסגרפיה או דיסקלקוליה.

1. בכל פעם שמוח האדם עייף מדי עקב חוסר שינה, שינה לא טובה מספיק, חלומות קשים מדי ורצופים, חרדות מסיבות שונות (היכולות להיגרם בעיקר עקב הסעיף הקודם ), יכולים להתפתח אותם סימפטומים שבסעיף 1. מכיוון שהריטלין הינו כדור מרץ בעיקרו, הרי שכדור מרץ למוח עייף יכול לעזור מאוד.

השאלה היא האם צריך לנסות לפטור את הגורמים לעייפות המוח, או להגיב לעייפות עצמה באמצעות ריטלין, קונצרטה או תרופות אחרות. ברור שהתרופות יעזרו מאוד במקרים הללו, ושינם דוגמאות רבות ביותר לכך.
למראת זאת, לדעתי לא צריך לתת את התרופה אלה לאחר שאבחנו במדויק את הגורם לשני הסעיפים הללו. בכל מקרה במידה וניתנת התרופה, מבחינתי היא אמורה להינתן רק כחלק מהפיתרון ובתני שעוסקים באופן יסודי בניסיון מדויק לשחרר את הילד או הנער מהגורמים לקושי (הפרעות באינטגרציה, הפרעות מוטוריות, הפרעות במערכת החושים, הפרעות רגשיות למיניהן, הפרעות ביכולת השינה בדיקה יסודית של תזונת הילד ועוד).

בהקשר לגיל הטיפול. בכל גיל ניתן לשחרר את האדם מהגורמים לסימפטומים, גם בגלאים 50 - 60 - 70 ומעלה.

מאחל לך בהצלחה.

שלום משה,
נו, אתה או-טו-טו חוזר מהתפוח הגדול. בטח היה כיף. אני זוכרת אותך מהרצאה שנתת בבית ספר ברעננה לפני שנים, הרצאה בה שתיתי בצמא את דבריך. והנה חלפו השנים ואני במקום בו אתה אולי יכול לעזור. קראתי את כל הדף שלך, ולא ראיתי שום התייחסות לטפול רטלין בהפרעות קשב, ריכוז והתנהגות ADHD (האם אני שומעת אותך צורח מסלידה?). כל כך ברור לי שרטלין ניתן כדי לאפשר למערכת להתאים את הילד אליה במקום להתמודד עם הצרכים המיוחדים שלו, אבל כל הנושא מאוד חדש לנו, ואנחנו די אובדי עצות מול ההתמודדות הזו. האם השיטה שלך מתאימה לנושא הזה ואיך בדיוק היא עוזרת (אין בעיה של רגישות יתר). האם גיל 14 הוא מאוחר מידי להתחיל טיפול, לאחר הזנחה פושעת שנמשכה כל השנים (לא שלנו)? אני לא יכולה לתת כאן יותר פרטים, לכן אם אתה צריך יותר פרטים כדי לענות לי, אפילו תשובה ראשונית, אשלח לך בדואל.
שמחה שמצאתי - את ענקית!

_{דיון שהועבר מ{{}}דף הבית האישי - משה אלבאום}

ראו גם: בן 14 פחד מכאבי שיניים