כן אני כאן.
תקופה קשה עברה חברתי. והגיע אף לאשפוז ממושך, נפשי. כאשר ילדיה היו באותה תקופה אצל אחותה.
כעת מטופלת, עדיין לא קל לה, היו סיבות נוספות למשבר.....
אני עדיין משתדלת להיות שם בשבילה, לפי הצורך.

רווית, את עדיין כאן? @}

קראתי את השאלה האחרונה שלך לגבי העברת אנרגיות נכונות - שווה לך להיכנס לדף %100 אחריות .. ייתכן שגם זו דרך של "עשייה" עבורך למען חברתך בצורה הכי פחות פולשנית.

מאחר ולא עשיתי "ריפרש" ואני כותבת בהפסקות את התשובה מהצהריים ייתכן וייהיו "חפיפות " בין התשובות מה שמתאים תיקחי מה שלא תימחקי אם את רוצה כמובן. לילה טוב.

שלום רווית,

[u]היא אכן מעוניינת לקבל ייעוץ ועזרה מקצועית אבל לא עושה דבר בעניין, מעט פסיבית מדי לדעתי וזה בדיוק מה שמפריע לי.[/u]

ניראה לי שזה עיקר הקושי שלך-הפסיביות שלה.

"כמה היא רוצה לעזור לעצמה" - תיראי במצב (לדעתי) שהיא נמצאת בו- היא צריכה ש"המים" יגיעו לגובה מסויים ורק אז היא תוכל לפעול באמת, כלומר- הרבה פעמיים קורה שמשהו מפריע לנו ואנחנו מתלוננים על כך, אבל לא מצליחים להביא את עצמנו לשינוי במקום הזה - אנחנו צריכים לתת לזמן לעשות את שלו ולאפשר למפלס המיים להגיע לגובה המתאים.- ואז רק כאשר אנחנו מוצפים באמת יכולה לבוא הנשימה הזו של האין אוויר ואוקי איך אני יוצא מהטביעה הזאת עכשיו?..

אני יודעת שזה מוזר אבל זו הדוגמא היחידה שחשבתי שתוכל אולי לתאר את המצב שהיא נימצאת בו.
לכל אחד יש מפלס מים שונה למצבים שונים.

אי אפשר להשפיע עליה, לצערך זה חייב לבו ממנה כדי שזה יהייה אמיתי ועם שינוי מהותי פנימי עבורה ובישבילה.

אם אדם לא מבקש עצה עדיף להמנע מלתת לו אותה- מהסיבה הפשוטה שהוא בדר"כ פשוט לא יישמע אותה- או שאם ישמע משהו זו בדר"כ תייהיה ביקורת.(גם אם לא התכוונו בכלל...)

את מלקה את עצמך וחבל- את זו לא היא- שהרי אם כן אולי כבר הייתה במקום אחר- זה המקום הטוב ביותר עבורה עכשיו- גם אם את לא רואה את זה כך.
כשזה ישתנה עבורה באמת היא תימצא את הדרך לעשות את השינוי.

להעסיק את עצמך במחשבות הללו...? , שאלה טובה, האם זה לוקח ממך יותר מידי אנרגיות, עד כדי כך שזה מחליש אותך?
זה מקדם אותך להבנה טובה יותר של המקום שבו חברתך נימצאת?

תוכלי אולי להסתכל על זה מהזווית הזאת- יש אולי משהוא אצלך לא פתור שיושב בדיוק על הנקודה שחברתך יושבת עלייה ולכן זה כ"כ מפריע לך, מעסיק אותך- מעבר אולי להיותה חברהטובה שלך.. (רק מחשבה שווה לבדוק ).

אין דרך לגרום לה למוטיבציה- רק הקשבה, הכלה, הקשבה אמיתית - להיות שם באמת בישבילה - פשוט לאפשר לה להיות במקום שלה ב100%, בלי כעס, בלי ניסיון לשנות, להזיז, לאפשר עד ההסוף.

מתוך מקום של קבלה מוחלטת יכול אולי להביא לשינוי .

כן [b]מישהי[/b], זו היתה גם ההתרשמות שלי במשך שנים ולכן מעולם לא ממש עזרתי.
לא נידבתי עצות, ולא ביקרתי, ולא נקטתי עמדה.
אכן חברתי היתה זקוקה (ולקחה לעצמה) לזמן התאוששות ממושך.
אבל הדכאונות בהן שרוייה מפעם לפעם רק תוקעים אותה, וזה כואב לי.
היא כן מדברת לעתים על שינוי שהיתה רוצה בחייה אבל אינה מצליחה להתפנות ריגשית.
אני יודעת שלגדל ילדים לבד זה לא פשוט בכלל והיא גם טוענת שאחרי העבודה לא נשאר לה אנרגיות להיות סמכותית ואחרי הכל לפנות לעצמה זמן, לקבל את עצמה.

נכון שאין מקום לנדב עצות ולעזור לאדם שאןלי אינו חפץ בכך (או חפץ בכך באופן תיאורטי בלבד) אבל אולי אני אשמה כאן, מפני שכחברה טובה אינני עוזרת לה להאמין בעצמה וביכולות שלה. אולי אינני מדרבנת אותה מספיק ? או "מעבירה" אליה אנרגיות נכונות?

[u][b]אני מרגישה[/b] שחברתי מאז הגירושים מוותרת על חייה[/u]
אבל זו ההרגשה שלך! זה מלמד על החוויה שלך והמקום שלך, אולי זה נכון לגביה ואולי לא.
[u]הייתי רוצה לשמוע אותה יוצאת לעתים, נפגשת עם חברה, הולכת לסרט, חיה![/u]
מי אמר שזה נקרא לחיות? מי אמר שזו ההגדרה [b]שלה[/b] ללחיות?
ושוב, את רוצה משהו בשבילה, אבל כשאת רוצה משהו בשביל מישהו אחר, את מנסה לשנות אותה, את מעבירה לה מסר שהיא כמו שהיא עכשיו צריכה להשתנות, כי כמו שהיא עכשיו לא טוב [b]בעינייך[/b].
את בטח לא מתכוונת לכך, אבל זה סוג מסויים של שפיטה.

[u]איך לעזור לה לנהל את חייה כך שתוכל להתפנות ריגשית? שתוכל להתחיל לחשוב גם על עצמה?[/u]
ושוב בולט לי ש [b]את[/b] מנסה לנהל את חייה או מנסה לעזור לה לנהל חייה.
אולי היא חושבת על עצמה? אולי היא זקוקה לזמן הזה (הרבה זמן) כדי להתאושש? אולי היא צריכה להתכנס פנימה לתוכה ולצמצם פעילות ועניין כרגע, עד שתרגיש שוב מוכנה?

[u]מעט פסיבית מדי לדעתי וזה בדיוק מה שמפריע לי.[/u]
זה מפריע לך, האם זה מפריע [b]לה[/b]?

[u]אני תוהה כמה היא באמת רוצה לעזור לעצמה....[/u]
גם אני תוהה...

[u]איך אפשר להשפיע עליה שזה הזמן להשקיע בעצמה[/u]
לא חושבת שאפשר, כלומר אפשר אבל זה עלול לגרום לשינוי חיצוני בלבד ולא פנימי.

אני מביאה את הצטוטים האלה ומעט מוציאה מהקשרם בכוונה, כדי להבליט לך את מה שלי בולט מהצורה שבה כתבת.
זה רצון שלך לנסות להשפיע עליה. הכוונות שלך ודאי טובות, את גם מדגישה שאת לא רוצה לבקר אותה, אלא רק לעזור.
עזרה שדורשת מהאדם השני שינוי, זה סוג של ביקורת או שפיטה.

[u]לא נגמרים לי כוחות הנפש להקשיב, כי אני באמת אוהבת אותה ורוצה שיהיו לה חיים טובים[/u]
זה העיקר! אם יש לך כוחות נפש להקשיב, להכיל בלי לנסות לשנות, זה המון.
אם היא מבקשת [b]בקשה ספציפית[/b] אז בהחלט לייעץ ולתת רעיונות, (כי אז זה בא לגמרי ממנה)
הרצון שלך מבורך, באמת.
אני לא מכירה אותה יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שהיא במפורש ביקשה ממך עזרה, זו פשוט ההתרשמות שלי.

[u]והשאלה הכי חשובה איך לגרום לה למוטיבציה?????[/u]
תראי לה שאפשר אחרת. כמו שהצעתי למעלה או בכל דרך אחרת שנראית לך מתאימה.

אכן, כיום אנחנו מתגוררות רחוק זו מזו.
לחברתי יש שלושה ילדים כשהקטן בן חמש והגדול בן 9 וחצי.
היא אכן מעוניינת לקבל ייעוץ ועזרה מקצועית אבל לא עושה דבר בעניין, מעט פסיבית מדי לדעתי וזה בדיוק מה שמפריע לי.
לא נגמרים לי כוחות הנפש להקשיב, כי אני באמת אוהבת אותה ורוצה שיהיו לה חיים טובים, שתהייה לה סיבה טובה לקום בבוקר, שהיא תצליח לפרגן קצת לעצמה.
חברות טובות, יש לה חברה אחת שאני לא מכירה.

אני תוהה כמה היא באמת רוצה לעזור לעצמה.... איך אפשר להשפיע עליה שזה הזמן להשקיע בעצמה, להתפנות ריגשית לטפל בעצמה ובצרכים הכמוסים שלה?
עד כה נמנעתי מלתת לה עצות איך לגדל את ילדיה, גם אני לא עצמי כמומחית
ואני מעוניינת להיות חברת נפש ולתמוך בה ולא ממקום של העברת ביקורת (לא לזה היא זקוקה).
אבל אולי זו הטעות שלי???? אולי אני לא נותת מספיק עצות מעשיות?!
האם יש טעם להעסיק את עצמי במחשבות הללו בכלל???

והשאלה הכי חשובה איך לגרום לה למוטיבציה?????

שאלה מעולה העלית,
קודם כל מצטרפת לדברייה של מנסה לעזור
הבעייתיות שאני רואה עם עזרה מכל סוג שהיא מלבד הקשבה ולהיות תומכת ומכילה בשבילה היא התערבות, ניסיון לעשייה שלא באה מהצד השני באופן מלא, כלומר את לא יכולה לשנות את החשיבה שלה וסידרי העדיפויות שלה בחייה,
את כן יכולה לתמוך בה, מה שאת לחלוטין עושה מדברייך, ופשוט לקבל את חייה כפי שהם.

מניסיוני, תמיד אנחנו רואות את האופן שבו אפשר לשנות דברים אצל אחרים- כתבת [u]גם חברתי אומרת לי שהיתה רוצה לחיות כך אבל לא מצליחה להתפנות רגשית.[/u]

אבל כרגע אלה רק דיבורים מצידה, זה מה שהייתה רוצה לעשות- אולי צריכה להגיע למצב הזה של אוקי עכשיו הגיע הזמן בשבילי...ולהיות שלמה עם האמירה הזו.
אני מבינה מדברייך שאת מאוד רחוקה ממנה, כלומר שאת לא יכולה להציע לה לצאת יחד איתך.

אני כן שומעת המון אהבה, ואמפטייה לחברתך יישר כוח.

כמה שאלות:

כמה ילדים יש לה קטנים מאוד גדולים מאוד?
יש לה חברות קרובות אחרות? , את מכירה אותן?
האם את חושבת שעזרה מקצועית היא במקום?
האם היא העלתה נושא זה?

האם את מרגישה שמתחילים להיגמר לך הכוחות בהגשת העזרה הזו (גם אם רק בהקשבה)?

הסיבה לשאלתי את השאלה הזו:
יש לי חברה בעבר קרובה היום רחוקה, הסיבה להתרחקותינו היא שהיא פנתה אלי המון המון לעזרה, בעיקר כשהיה לה קשה , ותפסתי יום אחד שהיא בעצם רוצה המון מקום לפרוק, ולא עושה שום אבל שום שינוי אמיתי בחייה , ונימאס לי מזה- ז היום אני פשוט פחות קורה אלייה - אבל זאת אני לי נימאס שחברה שלי לא מתקדמת לשוםמקום- על אף שמתלוננת על זה כל הזמן - ואני לא רומזת שום דבר על חברתך - אני רק משתפת בסיפור אישי.

בכל אופן אלה כמה נקודות למחשבה, אם לא מתאים לך משהו או כל נוסח כזה או אחר שלי- תרגישי חופשייה למחוק אותי.

בכל אופן מחזקת את ידייך.

לקבוע עובדה. תקבעי עם עוד חברה שמכירה היטב את הילדים ואימרי לה שתשריין ערב מסויים. בואו שתיכן אליה, השלישית תישאר כשמרטפית ואתן תצאנה לסרט/בית קפה/... חברים עם תינוקות קטנים קיבלו הפתעה כזאת מהגיסה ונישלחו ללילה אחד לבית מלון לכבוד יום הנישואין. פחתו מ-24 שעות של התרעננות.
כל הכבוד שאת חושבת עליה ככה. אשריה לזכות בחברה שכזו.

יש לי חברה. אנחנו חברות טובות מאז הצבא.
חברתי התגרשה לפני כשנתיים, הגרוש ירד מהארץ (אבל משלם מזונות) וחברתי נשארה עם שלושה ילדים.
אנחנו גרות רחוק זו מזו ונפגשות פעמיים בשנה, למרות זאת הקשר שלנו אמיתי וקרוב.
אני רוצה לעזור לחברתי ולא יודעת כיצד לעשות זאת. עד כה תמכתי בה מבחינה נפשית ככל יכולתי, מעולם לא שפטתי אותה, אני יודעת שחייה לא קלים.

אני מרגישה שחברתי מאז הגירושים מוותרת על חייה. היא שוקעת בדכאונות ובמצבים מורכבים מבחינה נפשית.
יש לה ילדים יצירתיים, שדורשים תשומת לב גדולה. הבן הגדול הוא מניפולטור לא קטן (זה לא הגיל... תמיד היה כזה).
חברתי מודה שקשה לה להטיל משמעת וסדר על הילדים, היא אישה טובה, רכה ורוצה להבין את הילדים כל הזמן.
אך לי יש תחושה שהיא מוותרת על עצמה! היא לא עושה שום דבר בשביל עצמה, אין לה רגע בלעדיהם (גם לא בלילה).
הייתי רוצה לשמוע אותה יוצאת לעתים, נפגשת עם חברה, הולכת לסרט, חיה! גם חברתי אומרת לי שהיתה רוצה לחיות כך אבל לא מצליחה להתפנות רגשית.
מה עושים?? איך לתת כוח להתמודד עם הילדים ועם הבית? איך לעזור לה לקום ולהתאושש?
איך לעזור לה לנהל את חייה כך שתוכל להתפנות ריגשית? שתוכל להתחיל לחשוב גם על עצמה?

ומבלי לשפוט אותה כמובן או לשפוך לה מלח על הפצעים אלא באמת מתוך רצון לעזור לה, להעצים אותה.
אשמח גם על המלצות לספר מתאים.

אנא עיזרו לי לעזור לה.