על ידי איטהל_כמון* » 14 יולי 2008, 04:16
מעניין שהאימא הראשונה שפנתה אלי הייתה האישה שמקשיבה. (טוב בעתיד לבוא אגלה שהיא נוכחת ומייצגת את העב' שבאתי לתת (פירוט בהמשך))
בהריון של בני השני יקיר ליבי התחלתי ללמוד קשתות .
השיעורים התנהלו בביתי אחה"צ והסתיימו עם רדת החשכה.
הגדולה של המורה שלי היתה בדבקות שלו לזמן .
האינדיאנים מציגים אותו כמתנה ,את הזמן , מאחר והוא מאפשר לנו להתנסות לבחון, לקבל פידבק, לשנות ולהתפתח ממקום אחר .
לשם כך דרוש זמן.
באחד השיעורים אחרי סדרה של נשימות ועב' עם מתיחת המיתר של הקשת שמעתי קול נשי , רך, אוהב, מחבק ששאל :
"האם את מפחדת מהחושך?"
הסתכלתי על המורה שלי חייכתי אליו ועניתי בשקט "כן".
הוא מצידו לא הבין ושאל אותי "מה כן?" וביקש שהתרכז חזרה בקשת.
נבוכה , לקחתי כמה נשימות עמוקות הרמתי את הקשת במלוא עוצמתה וביקשתי בתוך תוכי בפנים עמוק כמו ילדה קטנה לשמוע את הקול הזה שוב .
ציפיתי לשאלה נוספת אך להפתעתי קיבלתי במקומה הנחייה אסרטיבית שכלל לא דמתה לנימה הקודמת , "עלייך לדייק!"
הרפיתי מהקשת מאוכזבת , מנסה לאחוז בה אחרת ממקום שקט יותר בלי ציפיה , בלי דריכות, בלי כוונה להשיג איזו שהיא תוצאה פשוט לאחוז בה , לייצור מערכת יחסים שווה בינה לביני.
חשבתי שהיא התכוונה ,האימא הזו, לעב' שלי עם הקשת אבל בדיעבד הבנתי שהיא התכוונה ליכולת ההקשבה שלי,
כשציפיתי לשמוע אותה לא יכולתי להקשיב, היייתי דרוכה לכיוון אחד, לשמוע את הקול הקודם שלה מתוך הצורך האישי שלי באותה חמימות ורוך.
הופתעתי כי שמעתי קול אחר שעדיין היה שלה אבל אחר .
דרושה הקשבה אמיתית על מנת להכיל קולות שונים.
ברבות הימים האימא המיוחדת הזו ביקשה ממני את אותם דברים שביקשתי אני לייצור עם הקשת והיא השכילה לאף מעבר לכך.
כמה מהדברים שלמדתי מהשיחות שהיו לי איתה היו שלפעמים הקשבה לאחר לא מחייבת תגובה מצידי אלא רק שתיקה , ואולי אחריה רק אם האדם שואל ומבקש אז כן,
שלהקשבה רבדים שונים שנלמדים לאורך החיים מתוך ההתנסויות היומיומיות הקטנות שלנו ושהיא מתבצעת לאו דווקא דרך האוזן בלבד אלא היא יכולה להגיע דרך משהו שראינו טעמנו הרחנו.
היא יכולה להיות מכוונת כלפי אדם , חיה, צמח, גוף , חלק מגוף, אביזרים דוממים וכו'. היא אקטיבית ופסיבית.
בעצם אחת המתנות האדירות שקיבלתי ממנה היתה הידיעה שה..כל אבל ה..כ..ל מסביבי נמצא בקשב אלי ומדבר איתי תדיר , אני אף פעם לא לבד ותחושת הנפרדות הזו שהייתה קיימת אצלי שנים נעלמה ועל כך אני מודה לה.
זה לא שאני הדבר הכי חשוב עלי אדמות נהפוך הוא הכל מסביבי נועד כדי לסייע לי לעשות את העבודה הפנימית והחיצונית שבחרתי לבצע על מנת להתפתח ולגדול ולכן עלי על אחת כמה וכמה לכבד ולהעריך את המרחב של כל מה שסובב אותי , שום דבר אינו מובן מאליו עבורי.
ועוד דבר חשוב (יש עוד הרבה אבל אני לא אעייף אתכם ) זה שבעצם השאלה שנשאלה , הראשונה האם אני מפחדת מהחושך? היא יצרה מרחב , היא לא קבעה בשבילי היא שאלה .
היא סמכה עלי שאוכל להתמודד עם השאלה, שיש לי את התשובה גם אם אני לא מודעת אליה כרגע,שאני יכולה למצוא את התשובה בכוחות עצמי עם הליווי הכן שלה,היא הראתה לי שבמקום החשוך , שבחוויה שלי נתפס כריק, כמשהו שאני לא רואה , הלא ידוע , הלא ברור, דווקא שם יש את אינסוף האפשרויות .
ושהשחור הזה שיכול כל כך להפחיד (מפלצות שחורות, מוות, חתול שחור...........) יכול למכר . הוא כל כך עוצמתי הצבע שלה של האישה שמקשיבה.
כי .... כי ...
כי הוא עזר לי לקבל את עצמי בחזרה , במלוא הדרתי ומול זה נעתקות מילותי מפי.
ולכם יקירי
תודה על הקשבה שמעבר למילה הכתובה
מעניין שהאימא הראשונה שפנתה אלי הייתה האישה שמקשיבה. (טוב בעתיד לבוא אגלה שהיא נוכחת ומייצגת את העב' שבאתי לתת (פירוט בהמשך))
בהריון של בני השני יקיר ליבי התחלתי ללמוד קשתות .
השיעורים התנהלו בביתי אחה"צ והסתיימו עם רדת החשכה.
הגדולה של המורה שלי היתה בדבקות שלו לזמן .
האינדיאנים מציגים אותו כמתנה ,את הזמן , מאחר והוא מאפשר לנו להתנסות לבחון, לקבל פידבק, לשנות ולהתפתח ממקום אחר .
לשם כך דרוש זמן.
באחד השיעורים אחרי סדרה של נשימות ועב' עם מתיחת המיתר של הקשת שמעתי קול נשי , רך, אוהב, מחבק ששאל :
"האם את מפחדת מהחושך?"
הסתכלתי על המורה שלי חייכתי אליו ועניתי בשקט "כן".
הוא מצידו לא הבין ושאל אותי "מה כן?" וביקש שהתרכז חזרה בקשת.
נבוכה , לקחתי כמה נשימות עמוקות הרמתי את הקשת במלוא עוצמתה וביקשתי בתוך תוכי בפנים עמוק כמו ילדה קטנה לשמוע את הקול הזה שוב .
ציפיתי לשאלה נוספת אך להפתעתי קיבלתי במקומה הנחייה אסרטיבית שכלל לא דמתה לנימה הקודמת , "עלייך לדייק!"
הרפיתי מהקשת מאוכזבת , מנסה לאחוז בה אחרת ממקום שקט יותר בלי ציפיה , בלי דריכות, בלי כוונה להשיג איזו שהיא תוצאה פשוט לאחוז בה , לייצור מערכת יחסים שווה בינה לביני.
חשבתי שהיא התכוונה ,האימא הזו, לעב' שלי עם הקשת אבל בדיעבד הבנתי שהיא התכוונה ליכולת ההקשבה שלי,
כשציפיתי לשמוע אותה לא יכולתי להקשיב, היייתי דרוכה לכיוון אחד, לשמוע את הקול הקודם שלה מתוך הצורך האישי שלי באותה חמימות ורוך.
הופתעתי כי שמעתי קול אחר שעדיין היה שלה אבל אחר .
דרושה הקשבה אמיתית על מנת להכיל קולות שונים.
ברבות הימים האימא המיוחדת הזו ביקשה ממני את אותם דברים שביקשתי אני לייצור עם הקשת והיא השכילה לאף מעבר לכך.
כמה מהדברים שלמדתי מהשיחות שהיו לי איתה היו שלפעמים הקשבה לאחר לא מחייבת תגובה מצידי אלא רק שתיקה , ואולי אחריה רק אם האדם שואל ומבקש אז כן,
שלהקשבה רבדים שונים שנלמדים לאורך החיים מתוך ההתנסויות היומיומיות הקטנות שלנו ושהיא מתבצעת לאו דווקא דרך האוזן בלבד אלא היא יכולה להגיע דרך משהו שראינו טעמנו הרחנו.
היא יכולה להיות מכוונת כלפי אדם , חיה, צמח, גוף , חלק מגוף, אביזרים דוממים וכו'. היא אקטיבית ופסיבית.
בעצם אחת המתנות האדירות שקיבלתי ממנה היתה הידיעה שה..כל אבל ה..כ..ל מסביבי נמצא בקשב אלי ומדבר איתי תדיר , אני אף פעם לא לבד ותחושת הנפרדות הזו שהייתה קיימת אצלי שנים נעלמה ועל כך אני מודה לה.
זה לא שאני הדבר הכי חשוב עלי אדמות נהפוך הוא הכל מסביבי נועד כדי לסייע לי לעשות את העבודה הפנימית והחיצונית שבחרתי לבצע על מנת להתפתח ולגדול ולכן עלי על אחת כמה וכמה לכבד ולהעריך את המרחב של כל מה שסובב אותי , שום דבר אינו מובן מאליו עבורי.
ועוד דבר חשוב (יש עוד הרבה אבל אני לא אעייף אתכם ) זה שבעצם השאלה שנשאלה , הראשונה האם אני מפחדת מהחושך? היא יצרה מרחב , היא לא קבעה בשבילי היא שאלה .
היא סמכה עלי שאוכל להתמודד עם השאלה, שיש לי את התשובה גם אם אני לא מודעת אליה כרגע,שאני יכולה למצוא את התשובה בכוחות עצמי עם הליווי הכן שלה,היא הראתה לי שבמקום החשוך , שבחוויה שלי נתפס כריק, כמשהו שאני לא רואה , הלא ידוע , הלא ברור, דווקא שם יש את אינסוף האפשרויות .
ושהשחור הזה שיכול כל כך להפחיד (מפלצות שחורות, מוות, חתול שחור...........) יכול למכר . הוא כל כך עוצמתי הצבע שלה של האישה שמקשיבה.
כי .... כי ...
כי הוא עזר לי לקבל את עצמי בחזרה , במלוא הדרתי ומול זה נעתקות מילותי מפי.
ולכם יקירי
תודה על הקשבה שמעבר למילה הכתובה