כדאי לך לקחת את הנרות בלי קשר לעצבים.
פרוגסטרון יכול להיות נמוך מדי בלי קשר לעצבים.
אם הרופא רשם לך נרות, סימן שהוא מתרשם שזה המצב.
עוד לא התחלת לקחת אותם? לרוב צריך להתחיל מהביוץ.
הילד השני שלי הגיע בזכות נרות פרוגסטרון, אחרי 5 הפלות.


_הריון הוא תקופה עצבנית להרבה מאוד נשים, ומטלטלת רגשית כמעט לכולן.
אם היה קשר ישיר בין עצבים להפלה, האנושות היתה נכחדת._

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם
אני מרגישה שאני בהיריון והיום הייתי מאוד עצבנית על בעלי מהבוקר עד הלילה, הייתה הפסקות בין כל ריב ואני נרדמתי רעבה בסביבות הערב וקמתי מאוד עצבנית צעקות וצרחות , בכי והרגשתי כאבים בבטן תחתונה והרגליים. העניין שאני אחרי שלוש הפלות... והפחד שלי שתהיה לי עוד הפלה בגלל הצרחות, יש לי נירות של פרוגסטרון וקראתי באחד האתרים שעצבים בהיריון מוריד פרוגסטרון מכיוון שמעלה קורטיזול ואז מערכת החיסון דוחה את העובר כגוף זר מהגוף לכן הריון נגמר בהפלה. לדעתי זה נכון כי כל ההיריונות שלי נגמרו בהפלה בשבועות מוקדמות והיה הרבה מריבות ביני לבין בעלי היום היה ורדים יחסית לעבר.
האם כדאי לי לקחת את הנירות של פרוגסטרון כדי שלא תהיה לי עוד הפלה?

אל תאשימי את עצמך באיך שהילד יצא. זה כנראה האופי שלו בלי קשר אלייך.
תעשי דברים שכיף וטוב לך איתם, תשתדלי לשמור על רוגע,
cbt ניסית? פסיכותרפיה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולן .
אני מאוד אבודה ומאוד עצבנית .

אני לר יכולה לראות אף אחד בעבודה מרגישה שכולם מעצבנים אותי וגם הסובבים אותי . אני סובלת ונפגעת מהר . בהריון הראשון הייתי עצבנית ועצובה כל ההריון והבן שלי יצא ילד עצבני מאוד .

אני בשבוע 12 ועצבנית ממש!במיוחד כלפי בעלי בימים האחרונים אני מרגישה התכווצויות בבטן התחתונה אני מפחדת שעשיתי נזק לעובר
עוד מישהי מרגישה כמוני ??
ומה עושה לכן טוב כדי להירגע??

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בהריון בשבוע 20 רוצה לדעת העם הריון גורם לעצבים אותי כל דבר מעצבן אותי ואוכל אותי העם יש למישהו עצה אשמח

אני קצת אבודה, אני רבה וצועקת (כמו שמעולם לא צעקתי), ואני משתוללת ולא מפסיקה גם כשכבר היה מצופה שארגע ואמשיך הלאה.
ואז בבוקר המחרת, באחד הריבים, היו לי התכווצויות בבטן אבל הם עברו
ועכשיו אני רק דואגת, מאוד. ומפחדת שפגעתי בתינוק שלי,
ואני ממש מתאפקת לא ללכת לעשות אולטרסאונד, רק בשביל לראות שהכל בסדר. ועכשיו אני אוכלת את הלב, על נזק שאולי עשיתי או יכולתי לעשות.

אני בשבוע 30, והיום רבתי עם מישהו בכביש, והוא חסם אותי ויצא מהרכב במטרה לפגוע בי (או לנסות להפחיד אותי... לי זה הרגיש כאילו הוא הולך לפגוע בי). מעולם לא היה לי את האומץ להתמודד מול דברים כאלו - אך הפעם הרגשתי כאילו מסך שחור יורד עליי ופשוט יצאתי מהרכב והתחלתי לצרוח ולדחוף אותו (בשניה שהוא קלט שאני בהריון הוא קצת הלך אחורה) ופשוט לא הצלחתי להשתלט על עצמי...
בעלי מהר ירד מהרכב והחזיר אותי לרכב וכמובן שגם התוקף (לכאורה) נכנס לרכבו ונסענו משם.
אני לא מצליחה להרגע מהסיטואציה הזאת, יש לי כאבים בחלק העליון של הבטן ואני מרגישה לחצים והדבר היחידי שמדאיג אותי זה שעשיתי איזשהוא נזק לילד שלי.... אני ממש מפחדת
מה אפשר לעשות עכשיו? איך להירגע? האם ללכת למיון לבדוק?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הכל מעצבן ומציק בהריון... מה ניתן לעשות לשפר תהרגשה? כלום לא עוזר לייי

הריון הוא תקופה עצבנית להרבה מאוד נשים, ומטלטלת רגשית כמעט לכולן.
אם היה קשר ישיר בין עצבים להפלה, האנושות היתה נכחדת.

אין מחקר שתומך בזה שעצבים גורמים להפלה. אבל כן יש ממצאים שתומכים בזה שעצבים בחודש תשיעי עושים ילדים אסמטיים.בנוסף לזאת ידוע שבשעת כעס העורקים המזינים את השיליה מתכווצים והאספקה נפגעת. ומבחינה אנרגטית בטוח שיש השפעה על העובר

כשעצבנים זה יכול לגרום להפלה?

האם עצבים וריבים עם הבעל עלולים לגרום להפלה?
אנחנו רבים מלא ואני רק בשבוע חמישי עדיין אפילו לא עשיתי בדיקת דם או אולטראסאונד.

אני בהריון שבוע 5 ואני ממש ממש מתוסכלת כל הזמן רבה עם בעלי וכל דבר מציק לי אני פשוט לא יודעת מה לעשות בבקשה יש למישהי עצה?? דחוף!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה נורמלי לגמרי ! אצלי היו עצבים ובכי ברמות שלא נודעו קודם ( אבל ממש ) וזה לא שלפני זה הייתי כזו שאנטי שאנטי...
הכל הכל נרגע עם הכניסה לטרימסטר שני , שבוע 12-13. עשיתי דיקור בגלל הבחילות , בדיעבד זה עזר מאוד גם בזה .
אני מבינה בהסתכלות לאחור שזה היה תהליך חיוני עבורי ל"ניקוי כללי" ושחרור כעסים, והיום אני מברכת על זה.
זה מאוד נפוץ בהריון ולכן אני נוטה להאמין שזה לטובה ושיש לזה תפקיד חשוב ! אל תנסי לדכא , להסתיר או להצטער על זה, תתני לזה לעשות את מה שזה אמור לעשות - לצאת.
ואל תתני לזה לגרום לך להרגיש אשמה, זה בדיוק בדיוק מה שאמור לקרות לך עכשיו וזה חיוני עבורך .
שחררי את הכעס כשהוא מופיע , תרגישי אותו בכל הגוף , תצעקי ותזרקי דברים אם צריך, כל מה שקורה לך עכשיו הוא לטובתך וחיוני לך ולעובר שלך . כך אני מאמינה.
אל יאוש .
והצהוב שיצא לי כאן בול : " תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר " . בול .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אני רוצה להבין האם זה נורמלי שמכל דבר אני מגיעה לרמת עצבים בלתי רגילה גם לפני ההריון הייתי קצת עצבנית אבל מאז ההריון זה כל הזמן ולפעמים מלווה גם ברגשנות זה אמור להפסיק מתי שהו או שזה עד סוף ההריון ??

מה, זהו? חשבתי שיהיו כמה דפים בנושא עצבים בהריון ולהפתעתי יש רק דף אחד מצומצם שאני לא מוצאת בו עזרה או עצה,

יש גם מצבי רוח בהריון ו-התקפי זעם ואלימות בהריון.

מה, זהו? חשבתי שיהיו כמה דפים בנושא עצבים בהריון ולהפתעתי יש רק דף אחד מצומצם שאני לא מוצאת בו עזרה או עצה,
ואני צריכה תמיכה, או לפחות הבנה מאיפה זה הופיע ובכאלו עוצמות, האם חוץ מההורמונים המשתוללים יש איזה חוסר בויטמין כלשהו?
רסקיו מותר? ויכול לעזור בנוסף לעבודה עצמית? ספר כלשהו אולי?
אני בהריון שני, שבוע 10 והשבוע אני עצבנית על כל דבר, גם אם הוא מצחיק (-: זה מאוד מבאס אותי, גם כי אני אחרי עבודה קשה להרגעה עצמית ואני מצליחה בה יפה
וגם כי הבת שלי- בת שלוש- שלא רגילה לשמוע אותי כועסת, שואלת אותי "מה,אמא, את כועסת על אבא? למה את מדברת חזק?" ואני מזה כועסת על אבא, על כל שטות,
ואני הורסת, אני יודעת, יש לזה השלכות, זה לא לקבל את זה וזהו, יוצא לי מהפה הרבה כעס שלא רלוונטי והרבה הרבה יותר קשה לי
להרגיע את עצמי או לקבל את זה שזה פשוט ככה כרגע וזה יעבור אולי שנה אחרי הלידה... היתה שנה נוראית בזוגיות בלידה הקודמת, עד כמעט פרידה מרוב כעסים.
חבל לחזור על אותה טעות, ממש טוב לנו כולנו בתקופה האחרונה

שלום יש לי ילד בן שנתיים מתוק שלי הוא איתי בבית כל הזמן (ברור לי שבטח נימאס לו ואולי אני אצטרך למצוא לו איזו מסגרת אפילו מצומצמת לפעם או פעמיים בשבוע...לא יודעת אני עדיין מתלבטת אם גן או להביא איזה מישהי שתעזור לי )
מאז שנכסתי לשבוע 10 (עכשיו אני ב-11) אנחנו כל הזמן מתכסחים בצורה שלא תואמת לשום כיסוח שהיה בינינו לפני כניסתי להריון
מאז ההריון הנוכחי יש לי גם עניינים עם הגב וזה בכלל עושה את כל העניינים מסובכים משהו אני לא יכולה להרים אותו הרבה (למרות שבאמת בגיל שנתיים כבר לא ממש צריך להרים אותו כל כך)וגם כל המרוצים אחריו הכל קשה יותר ודומני שהוא שם לב שמשהו משתנה - הוא עדיין יונק אגב ואני משתדלת לפנק אותו ככל יכולתי אבל בד בבד אני חושבת שהגיעה העת למצוא לו גבולות (לרוב חיפשתי איתו את הגבולות אבל מעתה נראה שאני יותר לוקחת את העניינים לידי משום שבעיקר אין לי הרבה ברירה.)
וכמו שאמרתי בהתחלה אני ממש מוצאת את עצמי מתפוצצת עליו (יודעת ומשוכנעת שההורמונים תורמים לכך רבות) באופן מכוער אני ממש תופסת אותו בכוח מביטה בו קרוב קרוב וכועסת עליו עם כל הפרצוף ,אפילו צבטתי אותו כבר כמה פעמים מכעס והוא בשלו (יודעת גם שגיל שנתיים הוא מעט קשה יותר בגלל גילויי עצמאות) אם למישהי יש איזו עצה - טיפ כל דבר אשמח מאוד מאוד מאוד להתייעץ כי רגשות האשם ששוטפים אותי לאחר כל "קרב" שכזה פשוט מתישים אותי לחלוטין

מה רע בעצבים?

טוב, ברור גם שכשעייפים תמיד עצבניים יותר, אז כדאי לנוח.
פתאום גם הבנתי שלפעמים אני עצבנית ממשהו שהיה הרבה קודם ומציק לי בפנים ואז אני מוציאה את העצבים על סיטואציה שנראית לי מתאימה להוצאת העצבים שנוצרו בכלל מדבר אחר. אז אולי כדי לדווח לעצמי כשמשהו מרגיז אותי שעכשיו אני כועסת מזה ולנסות לעכל את זה כדי שלא יצא במקום אחר.

תודה @} מחשבה בהחלט מרגיעה

טלי מא, מסכימה עם כל מה שאמרת.

כשסיפרתי על ההריון הקודם שלי (כשהגיע לחודש רביעי) אמרה לי אחת החברות שלנו (מורה ליוגה ואז אם לשניים) - אויש, בהריון את כל הזמן רוצה להיות במצב רוח טוב ולא להתעצבן בשביל לשדר אנרגיות חיוביות לעובר. תרדי מזה, זה לא עובד.
וזהו. ככה.
ישר נרגעתי.

אני חושבת שזה יותר מלחיץ לנסות לחשוב כל הזמן על הנזק שזה עושה כן-או-לא.
זאת גם החוויה שלי מההורות: לפעמים כועסים. לפעמים עצובים. לפעמים יש עצבים. ככה זה.
זה הופך להיות משמעותי ומחורבן רק כשאני חושבת כמה נזק עשיתי לקטנה עכשו כשהרשתי לעצמי להתעצבן ממשהו לידה, או משהו שקרה.
היא, ברוב חוכמתה, עוברת מהר מאוד הלאה. אני מרגישה שזה מזיק לה (ולי, לשתינו) רק בפעמים שבהן אני מתקשה גם לעבור הלאה מיד ומושכת מאחורינו איזה סרח-עודף של קושי שלי מזה שהרשתי לעצמי להתפרק.

גם אותי מדאיגה העצבנות שלי. אני חושבת על זה שכל פעם שאני מתעצבנת התינוקת שלי נשטפת בהרומוני כעס או מה שזה לא יהיה, אולי היא תצא רגזנית? אני באמת משתדלת שלא לכעוס אבל זה בהחלט קורה שאני מתעצבנת נורא ואז אני חושבת ששוב שמתי את העצבנות של לפני טובת הקטנה.
כדאי לקחת שמן פשתן כף ביום להרגעה, מדיטציה, לשנות חשיבה - לא יודעת מה, לחשוב שזה תרגול טוב למודעות נגד עצבנות.

במקומך הייתי פשוט סומכת על העובר שלך. שיידע לסנן. אם את בשבוע 4 אז הוא עוד ממש פיצי. והרחם שעוטף אותו הוא היקום כולו מבחינתו. אני לא יודעת כמה משקל יש לאירועים שמחוץ ליקום הזה.
אישית אני חושבת שעדיף להתעצבן כמה שפחות, בהריון ובכלל. אבל לא צריך גם להפריז בהערכת התוצאות. נשים ילדו תינוקות בריאים גם במלחמות איומות. והורמונים של הריון לא תמיד מתנהגים כמו שנוח לנו, ויכולים לגרום לעצבנות, בכי (למה בכיתי בהריון) וגם להיי ולאופוריה. נראה לי שרוב העוברים מתוכננים לשרוד את זה.

אגב, את מתכוונת שבוע 4 מהווסת האחרונה? כי אם כן, הוא בערך בן שבועיים. אם זה שבוע 4 מההפריה, אז לסה"ר (לפי ספירת הרופאים) את כבר בשבוע 6.

אה, ושיהיה בשעה טובה ובהצלחה!

האם אתן דואגות לא להתעצבן במהלך ההיריון? אני יודעת שזה עלול להזיק. במהלך היממה האחרונה רבתי פעמיים עם אמא שלי. לפני כמה ימים היה ריב גדול עם בעלי. עם אמא שלי אני רבה הרבה. היא אדם מאוד לא תומך ומופרע אבל מצד שני יש לנו קשר חזק (מודה שזו דפיקות שלי). אני חוששת שהזקתי לעובר (שבוע 4).