נהניתי
תודה
והולכת לשאול את יואב היכן עץ הדיגידן בתל אביב
עוד רשומות מקסימות כאלו תתקבלנה באהדה ושמחה B-)
עדי ל

סיפור על עץ התה
מוגש באהבה

---

עץ התה

נויה בת השבע, לקחה את הפרי הקטן והשחור שהגשתי לה.
"אני מחכה לקבל ממנו סימן, מריחה, ממוללת בין שתי אצבעות ואגודל מנוגד, עוצמת עיניים, נושמת. מקרבת לפי וטועמת: קודם קצת על קצה הלשון, בטפיחות קלות, בוחנת את התחושות בלשון, במחשבות. ואז ביס קטן קטן. אני מעבירה את החתיכה הקטנה מספר בדיקות בחיישנים הרבים והמגוונים בחלל הפה ומתקבלת מחשבת זיהוי: מתוק. ועמוק. מממממממ עוד נתונים מגיעים..."

אבשלום, בני (בן ה-30 ירחים) ואני מטיילים הרבה ביחד. במהלך אחד הטיולים ברחבי קיבוץ דליה פגשנו עץ נוי שלא הכרתי עם עלים משוננים ופרות שחורים.
"אָם", אמר אבשלום. הסתכלתי עליו- "באמת? אתה רוצה לטעום את הפרות האלה- אתה חושב שהם טובים לנו?" "אָם"- חזר אבשלום ובכך פתח לי שער לגילוי מופלא של פרי בטעם של תה מרוכז וממותק מאוד. השער היה גם למסע של היכרות מעמיקה עם העץ, צורת העלים וסידורם על הענף, גובהו, גיזעו, גילינו עוד עצים מאותו זן במקומות אחרים בקיבוץ: ליד הנוי, ליד הפסלים מהצמיגים, ליד המפעל ובדרך לחדר האוכל והמרכולית, למדנו היכן ממוקמים פירותיו ואיך נראה הפרי כשהוא בשלבי ההתכווננות להגיע אל הפה.

כשהשער עלה ונפתח זרמו יחד עם הגילוי שאלות רבות: מהו מוצא הפרי? האם הוא קשור לנוי? האם הוא מקומי? איפה עוד יש כאלה בארץ? מה אפשר להכין ממנו? למי הוא דומה? ממי הוא שונה? איזה עץ מניב את הפירות הטעימים ביותר? איך עץ שעומד ליד מפעל הדטרגנטים מתנקה וממשיך להניב פירות טעימים? אילו חיות גם אוכלות את הפרי? מה הוא עושה לי בגוף? ואיך לא הכרתי אותו קודם?!
ועלתה גם השאלה "איך קוראים לו?"

השם עץ תה הפך ביטוי שגור בזוגיות שלנו וכל פעם שעברנו ליד עץ כזה אבשלום הודיע- "תֵה, אָם" ולקח מלוא החופן פירות תחב אותם לפיו והחל לקלוף את הציפה בתנועות חיך-לשון-שיניים מיומנות ואז לירוק את הגלעינים בשילוב מיצמוץ שפתיים והפניית ראשו לכיוון הרחוק ממני (זו תוספת שבאה מאוחר יותר).

"מה זה? איך קוראים לזה?" היו שאלות שהופנו אלי קצת לפני השאלה- "אפשר לאכול את זה?" שאלה שאת התשובה לה קיבלו באופן מובהק מול עיניהם כשאבשלום ואני זוללים מן הפירות שאספנו בשיטוט שערכנו בקיבוץ.
לאחר השהייה קלה של התשובה וטעימה של הפירות היינו מספרים בחדווה שאנו קוראים לפירות תה בגלל טעמם.
היתה שמחה כנה על כך שאנו מפגישים אנשים שונים עם עץ שאת שמו אני לא יודע וגם לא כל כך מעניין אותי- להיפך - מעניין אותי ההיכרות עם העץ/ צמח/וכל יצור חי אחר הרבה דברים לפני שאני מתעניין בדו- שם המדעי שלו. ההתמזגות של גופנו דרך החושים ומערך האכילה המשוכלל שניחנו בו משמח אותי ומאפשר לי היכרות מזן שונה שאינו עובר דרך הטקסונומיה וההסכמים שניכפו עלינו בידי מדענים טרוטי עיניים ומקורזלי שיער.

פגשנו את עץ התה גם בהרי ירושלים, בנס הרים בגבעתיים ואז הגענו לתל אביב ובטיול לעת ערב עם החברים יואב (35) ונויה (7) וגאיה (1.8) לאחר הצגה ואיסוף בלוטים בגינה הציבורית הגיע עץ התה. "תֵה, אָם" נהם אבשלום, והחילונו לקטוף ולזלול. "מה זה?- זה זה. איך קוראים לזה?- מה זה משנה? "אפשר לאכול את זה?" - תראי את אבשלום, את חושבת שאפשר לאכול את זה?
לפני האכילה היה הסבר מעמיק על איך אני ניגש לפרי שאני לא מכיר ובודק אם אפשר לאוכלו או לא. הסבר שכולל חיבור למסרים מהפרי או היקום או איזו אינטואיציה, ההסבר עובר דרך פגישה עם החושים- ראיה מישוש הרחה טעימה בקצה הלשון, ואז- בדיקה במעבדת המחקר המדויקת ביותר והמכויילת ביותר להגיד לי האם משהו מתאים לי או לא וזה ממש לאכול קצת, דגש על קצת.
לאחר הבדיקה והתובנה שזהו פרי שכדאי לאכול ולעובדה שאני הגשתי לה את הפרי חיפשה נויה ענף נמוך דיו כדי לקטוף עוד פירות, משלא מצאה, האפשרות הבאה להשיג את המתוק מתוק הזה הגיעה במהירות הבזק ותוך כדי זינוק, נויה טיפסה על גזע העץ והחלה להוריד ממנו פירות בשמחה והודיה.
"קצת קצת" אמרתי לנויה ויואב שהחלו לזלול את הפירות השחרחרים שהאירו להם את חשכת הערב בפרץ סוכר מהול בתה, זו הפעם הראשונה שאתם אוכלים זאת וגם אם זה מתאים לי ולאבשלום, שזולל ודורש - עוד, זה לא אומר איך הגוף שלהן יגיב וכדאי לקחת במידה ולראות את ההשפעות.
נויה הבינה והפסיקה ויואב, שנקרע בין התאווה למתוק והשמחה שגאיה התעטפה בה ובין הידיעה שצריך קצת קצת, ניסה לגמול את גאיה מהפרי ולקול דרישותיה הכבירות לעוד התגמש ועזר לה לאכול מהפירות שנויה קטפה לה לאחר שלקחה אי אילו מעשרות ותרומות. "טוב עוד אחד ודי, ועכשיו באמת אחרון, די, די, זהו מספיק, עוד את זה וגמרנו לאכול, ניקח קצת שיהיה למחר בבוקר אם תירצי", "ועכשיו באמת די", והלכנו חזרה לביתם עם ילדה זועקת ותובעת את מה שהובטח לה כנראה לפני שהגיעה לכאן.

במרפסת הבית בין חליפת הגלישה הרטובה עוד מהבוקר והגינה חשבתי לי על השאלה האם יכול להיות שיש לצמח השפעות מעוררות מלבד הסוכר כמו שיש לצמח התה הגדל בערבות אפריקה שהיו לפנים יערות עד משוונים. בעודי חושב על כך צד את עינו הספר צמחי מרפא שכתב ניסים קריספיל. למרות שתהיתי מה הקשר שיש לעץ הזה עם צמחי מרפא, לקחתי את הספר מהערמה שהיתה מונחת על הכיסא במרפסת, פתחתי את הספר בעלמה ומהעמוד שבו פתחתי את הספר חייך אלי פרי עץ התה מעוטר בזוג עלעלים משוננים, למרבה ההפתעה לא הופתעתי, ושמחתי לקרוא וללמוד על שימושו כעץ נוי ועל מקורותיו העתיקים בארץ ועל כך שכאשר פירותיו השחורים מבשילים, הילדים מטפסים עליו וזוללים מפירותיו המתוקים.
בבוקר אמא של נויה וגאיה פגשה אותנו טרוטת עיניים לאחר ליל שימורים שבו גאיה לא רצתה ללכת לישון ובאמצע הלילה עוד קפצה לה על הגב בקריאות צהלה- דיגידַן דיגידַן. היא מיד קישרה את מאורעות הלילה עם מאורעות הערב ועם הפירות העלומים מ"עץ התה".
מעניין, מעניין אם באמת יש לפירות השפעה מעוררת, ואולי הפירות קשורים גם להתעוררות האישית והגלובלית שמתרחשת כאן ביתר שאת מהקיץ.
רוצים לטעום? לבדוק? להתעורר??
אפשר להתחיל בלטעום פירות שחורים של עץ עם עלים משוננים
קצת קצת, דיגידַן דיגידַן...

תודה על התשובות המעניינות ומגובשות, בסוף הסתדרתי בביצוע סולו ללא ליווי של "שיר געגועים" שכתב מאיר אריאל ושר דיוויד ברוזה
וזה היה במסיבת אירוסין

יש פה דף שיר לחתונה או משהו כזה
וממליצה על "עלינו ועל אוהלינו", לקהל מאוד קל להצטרף
מזל טוב!

בחתונה שלנו שרתי עם הוריו של אורי את "תחת עץ האהבה".

הי,
מצטרפת ל יעל ש שרתי בכמה חתונות את "פתחו את השער", ובחתונה של אחי את "לי ולך". בחתונתי שרתי את "הדודאים נתנו ריחם" ואת "המגדים אשר בטנא" (מתי כספי) שהיה חגיגי ומשמח.
בשעה טובה וסימן טוב @}.

אצלנו שרו את "גיטרה וכינור" של שלום חנוך. שיר מדהים

חיפשת שיר לשיר במסיבת האירוסין של אחי הצעיר
שיהיה במזל טוב ובשעה טובה.

אם תתן כמה מילים על הזוג זה יכול לעזור בכיוונים.

בינתיים, כמה רעיונות לשירים שיכולים להתחבר בעיני לאירוע כזה:

הקלאסי בעיני שכיף לברך עימו הוא פתחו את השער:
פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
אַבָּא
וְאִמָּא,
וְאָח
וְאָחוֹת
וְחָתָן וְכַלָּה
בְּמִרְכֶּבֶת קַלָּה...

http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=151
או

או בקיץ הזה תלבשי לבן

ואולי
בים הרוגע
השמש שוקע
למי מתגעגע
לי ולך, לי ולך
לי ולך...

אפשר גם
ליל אמש של נעמי שמר
"במשעול בלב שדות
זוג פוסע לבדו
וידה בתוך ידו
כברכת שלום..."

רק שמחות...

תודה זאב על התשובה
אתה יכול לתת לי את הפרטים של דניאלה כדי לדעת מתי פתוחה החנות?
אני מגיעה מחר לשבועיים בערך להורים שלי שבכפר רופין כך שאהיה עם הילידים באזור.
תודה ושבוע טוב
איילת

שלום לכל
איזה כיף לקרוא את התגובות שלכן
לדעת בעצם שקראתן ואפילו מצאתן לנכון להגיב וגם לכתוב דברים מעניינים, ולהתחבר
אז תודה וגם על נקודות המבט המגוונות, וגם על עצם ההתייחסות,
אולי התחושה הזאת היא חלק מההתמכרות לבאופן???

ה- Barefoot college
לבקשתך מיכל- שתי מילים שיתארו מה שאני חושב על ה- Barefoot college
מיצאי בעצמך
ובקצת יותר מילים: לאחר חיפוש קצר (0.14 שניות) במנוע חיפוש התגלו כ-273 אלף ערכים, יש מלאן סרטים ותמונות
לדעתי, ידע שאני אעביר לך בנושא, עשוי לחסום את מחשבותייך, לצודד אותך לכיוון שמעניין אותי.
לעיתים מה שאני אעביר לך, או לכל אחר, עשוי לעורר התנגדות לרעיון או למצב.
רעיון או מצב אלו כל כך הרבה יותר מורכבים מהדרך שבה אני חווה/מבין/תופס/רוצה לשתף/מעביר אותם.

אבשלום, אבשלום
כמו חלום

אחרי שהעתקתי לכאן את הציטוט מארץ ים הבנתי שכחתי לספר מי אומר אותו בספר: מי שמדבר הוא אוגיון, המדריך של גד, גיבור הספר. למרות שהוא קוסם גדול ונודע, הוא לא עושה קסמים לכל אורך התקופה שגד לומד איתו. למרות שיש לו ידע עצום, הוא לא מסביר ומרצה ואומר לגד שום דבר. ככה שהדמות שלו מאוד מתחברת לי עם מה שאתה עושה.

ניסית פעם להסביר את ה"אני מאמין" שלך לצוות המורים? מניסיון אישי אני מאמינה שזה יכול לשנות את כל נקודת ההתייחסות שלהם לעניין.
שלום. זה עתה קראתי את הדף ונשמע שאתה בגישה כל כך נכונה ודרושה בבית הספר.
כדי שמערכת לא תפלוט אותך, מבלי להבין בכלל מה יש לה בידיים, נשמע לי שאני מאמין מנוסח וכתוב-יכול לקרב אותך לדמויות השונות במערכת.
גם המורים במערכת דורשים הקשבה... וצריך לנסות אולי גם להכיל אותם להשפיע לאט ובתחכום.. (-:

הידע יכול להיות מחסום אבל יכול גם להיות חיבור. הנה ציטוט מהספר "הקוסם מ-ארץ ים" של אורסולה לה גווין:

"When you know the fourfoil in all its seasons root and leaf and flower, by sight and scent and seed, then you may learn its true name, knowing its being: which is more than its use. What, after all, is the use of you? or of myself? Is Gont Mountain useful, or the Open Sea?" Ogion went on a halfmile or so, and said at last, "To hear, one must be silent."

איזה כיף לגלות את הדף המעניין שלך.
הידע הוא מחסום אף פעם לא נתתי את דעתי לזה באופן ישיר אבל יש בזה המון אמת בעיני.
חייבת להתוודות שנקודת המבט שלך מאירה לי הרבה בחירות שלקחתי ואני לוקחת - אני חושבת שהן מבטאות איזה ניסיון להדוף ידע (שמתנגש לי עם החיבור לאמת הפנימית פנימית....). ואני מגלה את האמביוולנטיות שמלווה אותי/מאבק מתמיד בין משיכה ודחיה מידע ומידענים.

בסוף הטיול האחראית על הטיולים מטעם בית הספר ביטלה לי שני ימי טיול שהיו מתוכננים עם אותו בית ספר- עם כיתות של ילדים מהקשת האוטיסטית????
ניסית פעם להסביר את ה"אני מאמין" שלך לצוות המורים? מניסיון אישי אני מאמינה שזה יכול לשנות את כל נקודת ההתייחסות שלהם לעניין. אמונה בצדקת הדרך + תקשורת מקרבת יכולים לחולל פלאים...
<אני עוסקת בטיפול וחווה באופן יומיומי את הצורך הבסיסי בתיאום ציפיות >

סוף הטיול האחראית על הטיולים מטעם בית הספר ביטלה לי שני ימי טיול שהיו מתוכננים עם אותו בית ספר- עם כיתות של ילדים מהקשת האוטיסטית????
אהבלות.
שמעתן פעם על Barefoot college?
לא! ספר עוד!

הידע מחלק אותך מהקיימות
עדיף - הידע מפריד אותך מהקיימות. או מרחיק, אם זה מפריע להשתמש פעמיים באותה מילה.

ידע
כבר הרבה זמן אני רוצה להעלות את נושא ה ידע ולפטפט עליו קצת
הרגיעון אומר" זה גם אישי וגם אנושי"
אני מסכים
נמנעתי מלהעלות את הנושא ה ידע עד עכשיו, נראה שיש נטייה לקחת ללב
ולכן לא רציתי שזה יבוא רק ממני
ובכן, אתמול קראתי, אצל שכן יקר, משהו שמתאים לרעיונות שעוברים לי בראש בנוגע לידע ורציתי לשתף,
זה באנגלית אז אני אתרגם מיד אחרי זה

"An enlightened person is one who has no barrier between him and existence. And knowledge is a barrier. Knowledge divides you from existence; it keeps you separate. Not knowing unites you. Love is a way of innocence. Innocence is a bridge: knowledge is a wall. Who has ever heard of knowledgeable people becoming enlightened? They are the farthest away from enlightenment. Enlightenment grows only in the soil of innocence.

פרט מואר הוא/יא אחת שאין מחסום בינה לבין הקיימות. והידע הוא מחסום. הידע מחלק אותך מהקיימות; משאיר אותך נפרד. לא לדעת מאחד אותך. אהבה היא דרך של תמימות. תמימות היא גשר. ידע הוא חומה. מי שמע/ה על מלומד שנהיה מואר? הם/ן הרחוקות ביותר מהארה. הארה צומחת רק על קרקע של תמימות.


הידע הוא מחסום
זו הבנה שמתחזקת אצלי עוד ועוד,
חשבתי שקשה לי עם ידע בגלל העבר האקדמי הארוך והמיגע ועכשיו אני בועט, אבל אני כבר די בטוח שאני באמת חסום,
וזה לא מחסום שקל להסיר- איך אפשר לשכוח מה שלמדתי- (פשוט מאוד לבוא 5 דקות אחרי מבחן סוף סימסטר באוניברסיטה)
איך אפשר להחזיר תמימות למקום שיש בו ידע ודעה קדומה
עד מתי אני אראה מכוניות נוסעות על הכביש וחיצים המתארים ווקטורים של כוחות יוצאים ממרכזה לכיוון מרכז הכובד של כדור הארץ ובניצב למישור התנועה?
קיבלתי רמז לא מכבר אודות החסימה הגופנית וחלא רק המנטלית-
שמעתן פעם על Barefoot college? - אני לא יכול להתקבל לשם בגלל שלמדתי במוסד אקדמי-
זה התנאי שלהם לקבלה- להיות נקי מידע אקדמי, אני כבר לא יכול להיות כזה.

בקשר לרשימות שכתבתי אודות הדרכת טיולים- הידע המועבר על ידי המדריך חוסם את המחשבה של המטייל/ת, מנפץ את התמימות, מוחק את חויית הגילוי
מונע הארה.
בטיול השנתי האחרון שהדרכתי, נורא התמרמרו על כך שלא העברתי ידע, אלא רק גיריתי את הילדים/ות להגיד מה נראה להם. התמודדתי על ידי כך שהמשכתי לא להעביר ידע ולגרות אותם/ן לדבר.
בסוף הטיול האחראית על הטיולים מטעם בית הספר ביטלה לי שני ימי טיול שהיו מתוכננים עם אותו בית ספר- עם כיתות של ילדים מהקשת האוטיסטית????
בטיול עצמו היו שני ילדים מהכיתות "המתקדמות" של ה"קשת"- כל השאר היו מכיתה רגילה בשכבה- עם שני הילדים מה"קשת" תיקשרתי באופן הכי מספק-
מבחינתי.

טוב הוצאתי גם קצת על הבית ספר, פרררחחחפששחחששפרחררחרפפפק (שחרור אויר דרך השפתיים תוך הנעת הראש לצדדים במהירות)

יו, זאב, איפה התחבא הדף שלך עד עכשיו?
מרתק.
עושה חשק לטייל איתך.

שמש בחורף,
קצה יבשתי אחד של השבר נמצא במוזמביק.

-מוזמביקי- כמו שאני קורא לו
שם הוא מתחיל? (בדיוק התלבטתי עם חברה)

תודה,
כיף לקרוא את תגובותיכן, וגם מעניין


לפני כמה זמן שאל אותי מדריך בתחילת דרכו מהם ה-must'ים בהדרכה במדבר יהודה.
אמרתי לו בנחרצות שאין כזה דבר,
הוא התפלא לשמוע וקצת התבלבל, וטען ומה עם מדבר בצל גשם, והשבר הסורי-אפריקאי ( סורי-מוזמביקי- כמו שאני קורא לו ), מה עם הצטמקות ים המלח
חשבתי וחשבתי ואמרתי לו שאין ידע שחייב לעבור.
אתמול חזרתי מהדרכת טיול ברמת הגולן-
(זה האחרון, לפחות עד שלולי יוכל לבוא איתי,)
ולא דיברתי כלל על- מלחמת ששת הימים ,מלחמת יום כיפור, בזלת, דרוזים ו...מוקשים.
כמעט והצלחתי להעביר טיול בלי לדבר על מלחמות כלל, אבל מבחינת המארגנות של הטיול לסיים טיול בשאר יישוב ולא ללכת להראות לילדים וילדות בנות 12-13 את האנדרטה של אסון המסוקים זה יהיה חבל. אחד המורים אמר בישיבה, ש חבל שלא הבאנו בגדים ארוכים לאנדרטה כי היה קר. אז אמרתי ש חבל ששבעים ושלושה חיילים נהרגו בתאונה.
הן (התלמידות והתלמידים) נולדו באותה שנה של התאונה המחרידה.
מעניין מה ההשפעה הפסיכולוגיסטית של התמודדות עם תיאור תאונה שגבתה כל כך הרבה חללים.
ומעניין למה רוצות האחראיות בטיול שנתי להביא את המטיילות לשם.

רוצה גורר יכול, גורר בוחר. זה הקטע הכי חשוב בעיניי. אפשר להיות יכול לקפוץ, להיות יכול להפריע, ולבחור שלא. כי יכול להפריע, אומר גם יכול לא להפריע. אפשר לבחור לציית למוסכמות ולא "סתם" לציית למוסכמות.
אפשר לומר "אתם יכולים להסתכל על החסידות אם אתם רוצים"
תודה על השיתוף. מעניין אצלך.

מאוד נעים ומעניין לקרוא את מה שאתה כותב.
זה:
אחת התלמידות כעסה עלי ממש, "( ציטוט בערך)אנחנו נמצאים באמצע המדבר בלי ההורים שלנו ובלי משהו שיגיד לנו מה לעשות ואז אנחנו שואלות אותך ואתה אומר שאנחנו יכולות לעשות מה שאנחנו רוצות, זה חוסר אחריות..."
הצחיק אותי מאוד.

עוד על הדרכת טיולים
בטיול שנתי יוצא לי להכיר ולתקשר עם הרבה מאוד אנשים
תלמידים/ות, מורות, מדריכים, נהגים, מלווים, ועוד נותני שרות אחרים
יוצא לפעמים לטייל עם קבוצות של 300 אנשים בסך הכל ואף יותר
שחלק גדול מהם אני פוגש בפעם הראשונה בבוקר הטיול.
על מנת להשאר שפוי בכל המסה האנושית הזאת ומרובת ההתקשרויות באופן לא כל כך נורמלי פיתחתי גישה שעוזרת לי להתמודד
גם בטיול וגם בחיי היום יום-
כל המסה הגדולה וצפופה הזאת של אנשים מאוד אוהבים שמקשיבים להם- אז אני מקשיב
מקשיב ומהנהן
לפעמים אני שומע משהו מעניין- זה מגיע לרוב מהתלמידות/ים
אבל לרוב הדברים שאני שומע הם רגילים וצפויים

למרות שכולם אוהבים/ות שמקשיבים להם, לא כולם רגילים לכך שמקשיבים להם, במיוחד התלמידות/ים לא רגילות לכך שמישהו "מהמבוגרים" ממש מקשיב להן
במהלך הנסיעה עד לתחילת המסלול(/הארוחה בצומת שוקת) אני עובר בין כל התלמידות/ים באוטובוס, ומפתח שיחה, מקשיב, מתעניין, שואל, ומשיב לשאלות ומספר קצת על עצמי,
הדרך הזאת התגלתה לי כאמצעי נהדר לתקשור עם המטיילות/ים במהלך הטיול. וכמובן דרך נפלאה בשבילי להכיר קצת יותר את הקבוצה שאיתה אני אטייל, ועולים בשיחות האלו לפעמים דברים מאוד מעניינים.

במהלך הטיול קורה שמתנקזות אלי הרבה פניות ואני מגיב לחלקן הגדול, אפשר לומר שכמעט לכולן אני מגיב.
חלק גדול מהפניות הן שאלות מסוג- "זאב (או המדריך/מורה) אני יכול/ה ל... " , לפניות כאלו מאוד קל לי לענות :" את יכולה לעשות מה שאת רוצה" זו תגובה כל כך קלה, כל כך אמינה מבחינתי, וכל כך לא צפויה ומערערת את התלמידים, שזה מצחיק אותי כל פעם מחדש. הרעיון שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, ויותר מזה הרעיון שכל אחד כבר עושה מה שהוא רוצה, הוא פתח לדיונים רבים ומעניינים שכמובן התלמידים קצת מתקשים לעכלו, והמורות מתחרפנות ממנו.

בגלל שהם לא רגילות לרעיון זה נדרשתי לא פעם להזכיר שלכל מה שהן בוחרים לעשות יש השלכות שהם יאלצו להתמודד איתן.
כמו השאלה " ומה אם אני ארצה לקפוץ מהמצוק?",
אחת התלמידות כעסה עלי ממש, "( ציטוט בערך)אנחנו נמצאים באמצע המדבר בלי ההורים שלנו ובלי משהו שיגיד לנו מה לעשות ואז אנחנו שואלות אותך ואתה אומר שאנחנו יכולות לעשות מה שאנחנו רוצות, זה חוסר אחריות..."

הרעיון ויישומו קצת טריקי כיוון שאני נתון בתוך מערכת מסואבת של חוקים ותקנות, ואחראים ועוזרי אחראים ומלשנים רבים. וכיוון שבתוך המערכת הזאת אני רוצה להמשיך ולעבוד ( זה מלא כסף), אני מתמרן בין העובדה שאני משדר שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה לבין החוקים כמו- כולם חייבין ללכת עם כובע, אף אחד לא עוקף את המדריך, כולם חייבין ללכת על השביל המסומן וכולי...
וזה מצליח לא רע
ככה מתאפשר לי להגיד שאני יכול לעשות מה שאני רוצה (בכל מיני דיונים על החיים ובכלל) וזה מתקבל יפה.

אני ממעט לומר לאחרים מה לעשות- זה גם דורש תמרון כדי שמה שאני רוצה יקרה, ולפעמים מתפלק לי ציווי כזה או אחר, אבל זה מאוד נוח לי, וזו דרך שמתאימה לי להתנהל, גם בטיול וגם מחוצה לו.
במקום לומר תסתכלו על החסידות אני יכול להפנות את תשומת הלב על ידי קריאת התפעלות או פשוט על ידי עמידה טיפה תיאטרלית עם הפנים מוסטות לכיוון שאני מסתכל עליו.
חלק מהתימרונים המילוליים מביאים אותי להתבטא בצורה שמתאימה לי ממש. למשל השימוש במילה יכול/ה- או במילה אפשר- כשאני אומר שאפשר לרדת בדרך מסויימת אין זה פוסל את הדרכים האחרות לירידה ממדרגת סלע, זה מעניין ומגוון, והמטיילות/ים בוחרים בדרכים אחרות, וזה בדרך כלל בסדר גמור מבחינתי, ואני אפילו מעודד קצת את התופעה בכך שאני מדגיש שאפשר לרדת בדרך שמתאימה/נוחה לכל אחד.

אחד המורים אמר לי בשיחת סיכום שהוא לא אוהב את כל הדמוקרטיה הזאת...
זה לא היה הזמן לברר האם הוא מבין את משמעות המילה דמוקרטיה

לילה טוב

שלום לכל
איזה כיף היה לחזור מהטיול ולקרוא את התגובות המתעניינות והמשלימות
זה מרגיש כמו חיבוק רב זרועי, תודה
מאז יצאתי לעוד טיול וגם חזרתי ממנו
ואני אשמח לחלוק ולשתף בחוויות שחוויתי בטיולים, ובכל מיני סיפורים על יישום הרעיונות שעלו לי ועל איך מתמודדים עם זה המטיילות, המורות, מדריכות, מלווים
וזה יקרה ממש בקרוב

יפה מאוד מה שכתבת על הדרכה.

מעניין איך זה לטייל איתך...

מה שכתבת הזכיר לי אחד הנסיונות שלי לתרגם את הבית הראשון בטאו טה צ'ינג -- ראיתי שתמיד התרגום יוצא הרבה יותר ארוך ומסובל מהמקור, ועם הרבה פחות משמעות (ומשמעויות), אז ניסיתי לכתוב משהו קצר יותר ופשוט יותר וההתחלה יצאה לי ככה:
ההדרכה אינה הדרך, הדיבור אינו הדבר.
חשבתי שזה אולי ידבר אליך.

אהלן זאב! ברוך הבא @}
אהבתי את מה שכתבת על הדרכה. מדבר אלי גם בתור מטיילת וגם בתור מורה.
_{(זאת נורית, נפגשנו פעם אחת לפני שלושה חודשים אצל טלי. אל תדאג אם אתה לא זוכר....)}

איזה יופי. התמוגגתי ממש!

אתה מוכן לפרט?
לגבי כל מה ששאלו אותך וכל דבר אחר שבא לך... (-:

תודה על המחשבות. נסחת להפליא תנועת מחשבות שעוברת לי לא פעם בראש בעת שאני מדריכה טיול או מנחה/עובדת עם אנשים, ומתרגמת (לרוב) לבסוף למשהו דומה למה שתארת שחוויתם בטיול בר/ת המצווה - מרחב ללמידה עצמית, דיון, משתף, לא כפיית ידע אלא הבנה שלו דרך הרגליים. מקסים @}.

חייבת להודות שמזה זמן מה אני תוהה אם גם לך יש מחברת שמנה מלאה בסיפורים, ציורים ומידע, כזו של מדריכי טיולים.
יש לך?

מעניין איך בד"כ המורות מגיבות לכך שאתה מעוניין בדעתם של הילדים?
גם אותי. אתה מוכן לפרט?

איזה כיף לילדים שאתה מדריך.

זאב, זה מקסים!
אפשר לעשות בוקינג להרי אילת בנובמבר

מעניין איך בד"כ המורות מגיבות לכך שאתה מעוניין בדעתם של הילדים?

מחשבות על הדרכת טיולים
מחר אני יוצא להדרכת טיול שנתי שיארך 4 ימים במדבר, וחשבתי לעצמי שזה זמן טוב לעלות כל מיני הרהורים שיש לי לגבי צורת ההדרכה שלי בטיולים שנתיים שיוצאים מטעם משרד החינוך
אני רוצה להיות מלווה שמאפשר לתלמידים/ות ולמורות/ים לחוות את הטבע/הטיול כפי שמתאים להן

לאחר טיולים רבים שביצעתי עם חניכים ועם חברים הגעתי למסקנה שמה שמעניין אותי בטיול הוא לאו דווקא מעניין את האחרים
ולאחר עוד כמה שנים הגעתי למסקנה שזה בסדר, ושהדרך שלהם לחוות את הטיול/ טבע היא בסדר ונכונה

אחד ההיבטים המאוד מאפיינים טיול בכלל וטיול שנתי בפרט זה שעומד/ת מדירכה ומסביר ומתאר ומעביר ידע רב על המקום,
זה יכול להיות היסטוריה או על הצומח היום ופעם, זה לעיתים הסבר על שכבות הסלע או הווצרות מעיין, על מלחמות ופדאיונים
הרצאה על שמירת טבע ומחצבים או על שמורות טבע ושטחי אימונים. על חיות ומארג המזון, על הפיתוח ועל החורבות.
ההסברים יכולים להיות חוויתיים יותר ופחות ומגרים יותר או פחות חושים אך לכולם יש שני קוים מנחים
אחד זו הדרך שהמדריך מעוניין שבה תחוו את הטיול/ טבע
והשני שזוהי דרך העברת הידע שאותו המדריך מעוניין שתרכשו

אני חושב שהידע שלי על דברים הוא לא מוחלט, ולכל מצב יש אפשרות להתבוננן עליו מזויות שונות ועל כן להבינו אחרת
וכאשר אני מעביר ידע מסוים אני מצר את מגוון זויות ההתחיסות אל העניין
גם עצם העניין שאני מתייחס למשהו מסוים אני מכוון את רצוני שהאחרים יתייחסו לדבר מסויים זה ולא למשהו אחר
אני משתמש הרבה בטיולים בדיונים-
על מה הם יודעים ואו מרגישים לגבי הטיול/ הטבע / המקום / המצב שאנו נמצאים בו

ואסיים בדוגמא אהובה עלי
בטיול בר/בת מצווה למצדה עלינו למצדה בבוקר אחרי שבלילה ראינו את החזיון האורקולי
ישבנו בחדרון קטן כל הכיתה (פרט לשלושה שהתרוצצו סביב לחדרון) ושאלתי אותם מה הם יודעים לגבי מצדה.
ןמשם שאלתי עוד שאלות שנגעו לתשובות שהם נתנו
הגענו לדבר על שלטון של מישהו אחד על מישהו אחר- אחד הילדים אמר בקול רוטט שזה ממש לא כיף שמישהו אחר אומר לך כל הזמן מה לעשות. ילד אחר ענה לו מאיפה אתה בכלל יודע איך זה מרגיש.
דיברנו על מרדיות והילדים השוו את השביתה של המורות למרד מוצדק- (המורה התמוגגה ורצתה להמשיך ולדבר בעניין זה) ועוד ועוד דיברנו- שיחה של כ-45 דקות על הדברים שעניינו אותם בצורה שאיפשרה להם להביע את דעתם, אני הנהנתי בראשי הרבה והקשבתי וחיזקתי את דבריהם. זו היתה ההדרכה הכי נעימה שהיתה לי במצדה
אם מי מיהם ירצה להעמיק ללמוד על מצדה הוא יכול לעשות זאת באופן פתוח בספרים, סרטים, אינטרנט ובמחשבתו-

אחד התלמידים שאל אותי באוטובוס בתחילת טיול אחר אם אני המלווה- עניתי לו בשמחה שכן וששם זה הולם יותר את מה שאני רוצה לעשות מאשר השם מדריך.

תודה לכן ( לשון לא-סתמי נקבה)
אני פה כבר כמה זמן, לומד הרבה בהרבה נושאים וגם על עצמי
ולכן אודה גם על מה שניכתב ועל האפשרות שניתנה לי להכיר וללמוד

שמעתי שבא עוד גבר לשכונה. אפשר כבר להקים שמורה .

ברוך הבא!

הי, ברוך הבא!

ברוך הבא @} (נעמה)

תודה לכן, נעים להיות כאן
ושמח להיות רצוי

ברוך תהיה.


טוב לראותך תמיד.

ברוך הנמצא!

ברוך הבא
טוב לראותך פה

דפים למעקב ב-מה חדש:
בעיות בשיניים וטיפולי שיניים