על ידי זאב_ב* » 18 נובמבר 2011, 22:38
סיפור על עץ התה
מוגש באהבה
עץ התה
נויה בת השבע, לקחה את הפרי הקטן והשחור שהגשתי לה.
"אני מחכה לקבל ממנו סימן, מריחה, ממוללת בין שתי אצבעות ואגודל מנוגד, עוצמת עיניים, נושמת. מקרבת לפי וטועמת: קודם קצת על קצה הלשון, בטפיחות קלות, בוחנת את התחושות בלשון, במחשבות. ואז ביס קטן קטן. אני מעבירה את החתיכה הקטנה מספר בדיקות בחיישנים הרבים והמגוונים בחלל הפה ומתקבלת מחשבת זיהוי: מתוק. ועמוק. מממממממ עוד נתונים מגיעים..."
אבשלום, בני (בן ה-30 ירחים) ואני מטיילים הרבה ביחד. במהלך אחד הטיולים ברחבי קיבוץ דליה פגשנו עץ נוי שלא הכרתי עם עלים משוננים ופרות שחורים.
"אָם", אמר אבשלום. הסתכלתי עליו- "באמת? אתה רוצה לטעום את הפרות האלה- אתה חושב שהם טובים לנו?" "אָם"- חזר אבשלום ובכך פתח לי שער לגילוי מופלא של פרי בטעם של תה מרוכז וממותק מאוד. השער היה גם למסע של היכרות מעמיקה עם העץ, צורת העלים וסידורם על הענף, גובהו, גיזעו, גילינו עוד עצים מאותו זן במקומות אחרים בקיבוץ: ליד הנוי, ליד הפסלים מהצמיגים, ליד המפעל ובדרך לחדר האוכל והמרכולית, למדנו היכן ממוקמים פירותיו ואיך נראה הפרי כשהוא בשלבי ההתכווננות להגיע אל הפה.
כשהשער עלה ונפתח זרמו יחד עם הגילוי שאלות רבות: מהו מוצא הפרי? האם הוא קשור לנוי? האם הוא מקומי? איפה עוד יש כאלה בארץ? מה אפשר להכין ממנו? למי הוא דומה? ממי הוא שונה? איזה עץ מניב את הפירות הטעימים ביותר? איך עץ שעומד ליד מפעל הדטרגנטים מתנקה וממשיך להניב פירות טעימים? אילו חיות גם אוכלות את הפרי? מה הוא עושה לי בגוף? ואיך לא הכרתי אותו קודם?!
ועלתה גם השאלה "איך קוראים לו?"
השם עץ תה הפך ביטוי שגור בזוגיות שלנו וכל פעם שעברנו ליד עץ כזה אבשלום הודיע- "תֵה, אָם" ולקח מלוא החופן פירות תחב אותם לפיו והחל לקלוף את הציפה בתנועות חיך-לשון-שיניים מיומנות ואז לירוק את הגלעינים בשילוב מיצמוץ שפתיים והפניית ראשו לכיוון הרחוק ממני (זו תוספת שבאה מאוחר יותר).
"מה זה? איך קוראים לזה?" היו שאלות שהופנו אלי קצת לפני השאלה- "אפשר לאכול את זה?" שאלה שאת התשובה לה קיבלו באופן מובהק מול עיניהם כשאבשלום ואני זוללים מן הפירות שאספנו בשיטוט שערכנו בקיבוץ.
לאחר השהייה קלה של התשובה וטעימה של הפירות היינו מספרים בחדווה שאנו קוראים לפירות תה בגלל טעמם.
היתה שמחה כנה על כך שאנו מפגישים אנשים שונים עם עץ שאת שמו אני לא יודע וגם לא כל כך מעניין אותי- להיפך - מעניין אותי ההיכרות עם העץ/ צמח/וכל יצור חי אחר הרבה דברים לפני שאני מתעניין בדו- שם המדעי שלו. ההתמזגות של גופנו דרך החושים ומערך האכילה המשוכלל שניחנו בו משמח אותי ומאפשר לי היכרות מזן שונה שאינו עובר דרך הטקסונומיה וההסכמים שניכפו עלינו בידי מדענים טרוטי עיניים ומקורזלי שיער.
פגשנו את עץ התה גם בהרי ירושלים, בנס הרים בגבעתיים ואז הגענו לתל אביב ובטיול לעת ערב עם החברים יואב (35) ונויה (7) וגאיה (1.8) לאחר הצגה ואיסוף בלוטים בגינה הציבורית הגיע עץ התה. "תֵה, אָם" נהם אבשלום, והחילונו לקטוף ולזלול. "מה זה?- זה זה. איך קוראים לזה?- מה זה משנה? "אפשר לאכול את זה?" - תראי את אבשלום, את חושבת שאפשר לאכול את זה?
לפני האכילה היה הסבר מעמיק על איך אני ניגש לפרי שאני לא מכיר ובודק אם אפשר לאוכלו או לא. הסבר שכולל חיבור למסרים מהפרי או היקום או איזו אינטואיציה, ההסבר עובר דרך פגישה עם החושים- ראיה מישוש הרחה טעימה בקצה הלשון, ואז- בדיקה במעבדת המחקר המדויקת ביותר והמכויילת ביותר להגיד לי האם משהו מתאים לי או לא וזה ממש לאכול קצת, דגש על קצת.
לאחר הבדיקה והתובנה שזהו פרי שכדאי לאכול ולעובדה שאני הגשתי לה את הפרי חיפשה נויה ענף נמוך דיו כדי לקטוף עוד פירות, משלא מצאה, האפשרות הבאה להשיג את המתוק מתוק הזה הגיעה במהירות הבזק ותוך כדי זינוק, נויה טיפסה על גזע העץ והחלה להוריד ממנו פירות בשמחה והודיה.
"קצת קצת" אמרתי לנויה ויואב שהחלו לזלול את הפירות השחרחרים שהאירו להם את חשכת הערב בפרץ סוכר מהול בתה, זו הפעם הראשונה שאתם אוכלים זאת וגם אם זה מתאים לי ולאבשלום, שזולל ודורש - עוד, זה לא אומר איך הגוף שלהן יגיב וכדאי לקחת במידה ולראות את ההשפעות.
נויה הבינה והפסיקה ויואב, שנקרע בין התאווה למתוק והשמחה שגאיה התעטפה בה ובין הידיעה שצריך קצת קצת, ניסה לגמול את גאיה מהפרי ולקול דרישותיה הכבירות לעוד התגמש ועזר לה לאכול מהפירות שנויה קטפה לה לאחר שלקחה אי אילו מעשרות ותרומות. "טוב עוד אחד ודי, ועכשיו באמת אחרון, די, די, זהו מספיק, עוד את זה וגמרנו לאכול, ניקח קצת שיהיה למחר בבוקר אם תירצי", "ועכשיו באמת די", והלכנו חזרה לביתם עם ילדה זועקת ותובעת את מה שהובטח לה כנראה לפני שהגיעה לכאן.
במרפסת הבית בין חליפת הגלישה הרטובה עוד מהבוקר והגינה חשבתי לי על השאלה האם יכול להיות שיש לצמח השפעות מעוררות מלבד הסוכר כמו שיש לצמח התה הגדל בערבות אפריקה שהיו לפנים יערות עד משוונים. בעודי חושב על כך צד את עינו הספר צמחי מרפא שכתב ניסים קריספיל. למרות שתהיתי מה הקשר שיש לעץ הזה עם צמחי מרפא, לקחתי את הספר מהערמה שהיתה מונחת על הכיסא במרפסת, פתחתי את הספר בעלמה ומהעמוד שבו פתחתי את הספר חייך אלי פרי עץ התה מעוטר בזוג עלעלים משוננים, למרבה ההפתעה לא הופתעתי, ושמחתי לקרוא וללמוד על שימושו כעץ נוי ועל מקורותיו העתיקים בארץ ועל כך שכאשר פירותיו השחורים מבשילים, הילדים מטפסים עליו וזוללים מפירותיו המתוקים.
בבוקר אמא של נויה וגאיה פגשה אותנו טרוטת עיניים לאחר ליל שימורים שבו גאיה לא רצתה ללכת לישון ובאמצע הלילה עוד קפצה לה על הגב בקריאות צהלה- דיגידַן דיגידַן. היא מיד קישרה את מאורעות הלילה עם מאורעות הערב ועם הפירות העלומים מ"עץ התה".
מעניין, מעניין אם באמת יש לפירות השפעה מעוררת, ואולי הפירות קשורים גם להתעוררות האישית והגלובלית שמתרחשת כאן ביתר שאת מהקיץ.
רוצים לטעום? לבדוק? להתעורר??
אפשר להתחיל בלטעום פירות שחורים של עץ עם עלים משוננים
קצת קצת, דיגידַן דיגידַן...
סיפור על עץ התה
מוגש באהבה
[hr]
[b]עץ התה[/b]
נויה בת השבע, לקחה את הפרי הקטן והשחור שהגשתי לה.
"אני מחכה לקבל ממנו סימן, מריחה, ממוללת בין שתי אצבעות ואגודל מנוגד, עוצמת עיניים, נושמת. מקרבת לפי וטועמת: קודם קצת על קצה הלשון, בטפיחות קלות, בוחנת את התחושות בלשון, במחשבות. ואז ביס קטן קטן. אני מעבירה את החתיכה הקטנה מספר בדיקות בחיישנים הרבים והמגוונים בחלל הפה ומתקבלת מחשבת זיהוי: מתוק. ועמוק. מממממממ עוד נתונים מגיעים..."
אבשלום, בני (בן ה-30 ירחים) ואני מטיילים הרבה ביחד. במהלך אחד הטיולים ברחבי קיבוץ דליה פגשנו עץ נוי שלא הכרתי עם עלים משוננים ופרות שחורים.
"אָם", אמר אבשלום. הסתכלתי עליו- "באמת? אתה רוצה לטעום את הפרות האלה- אתה חושב שהם טובים לנו?" "אָם"- חזר אבשלום ובכך פתח לי שער לגילוי מופלא של פרי בטעם של תה מרוכז וממותק מאוד. השער היה גם למסע של היכרות מעמיקה עם העץ, צורת העלים וסידורם על הענף, גובהו, גיזעו, גילינו עוד עצים מאותו זן במקומות אחרים בקיבוץ: ליד הנוי, ליד הפסלים מהצמיגים, ליד המפעל ובדרך לחדר האוכל והמרכולית, למדנו היכן ממוקמים פירותיו ואיך נראה הפרי כשהוא בשלבי ההתכווננות להגיע אל הפה.
כשהשער עלה ונפתח זרמו יחד עם הגילוי שאלות רבות: מהו מוצא הפרי? האם הוא קשור לנוי? האם הוא מקומי? איפה עוד יש כאלה בארץ? מה אפשר להכין ממנו? למי הוא דומה? ממי הוא שונה? איזה עץ מניב את הפירות הטעימים ביותר? איך עץ שעומד ליד מפעל הדטרגנטים מתנקה וממשיך להניב פירות טעימים? אילו חיות גם אוכלות את הפרי? מה הוא עושה לי בגוף? ואיך לא הכרתי אותו קודם?!
ועלתה גם השאלה "איך קוראים לו?"
השם עץ תה הפך ביטוי שגור בזוגיות שלנו וכל פעם שעברנו ליד עץ כזה אבשלום הודיע- "תֵה, אָם" ולקח מלוא החופן פירות תחב אותם לפיו והחל לקלוף את הציפה בתנועות חיך-לשון-שיניים מיומנות ואז לירוק את הגלעינים בשילוב מיצמוץ שפתיים והפניית ראשו לכיוון הרחוק ממני (זו תוספת שבאה מאוחר יותר).
"מה זה? איך קוראים לזה?" היו שאלות שהופנו אלי קצת לפני השאלה- "אפשר לאכול את זה?" שאלה שאת התשובה לה קיבלו באופן מובהק מול עיניהם כשאבשלום ואני זוללים מן הפירות שאספנו בשיטוט שערכנו בקיבוץ.
לאחר השהייה קלה של התשובה וטעימה של הפירות היינו מספרים בחדווה שאנו קוראים לפירות תה בגלל טעמם.
היתה שמחה כנה על כך שאנו מפגישים אנשים שונים עם עץ שאת שמו אני לא יודע וגם לא כל כך מעניין אותי- להיפך - מעניין אותי ההיכרות עם העץ/ צמח/וכל יצור חי אחר הרבה דברים לפני שאני מתעניין בדו- שם המדעי שלו. ההתמזגות של גופנו דרך החושים ומערך האכילה המשוכלל שניחנו בו משמח אותי ומאפשר לי היכרות מזן שונה שאינו עובר דרך הטקסונומיה וההסכמים שניכפו עלינו בידי מדענים טרוטי עיניים ומקורזלי שיער.
פגשנו את עץ התה גם בהרי ירושלים, בנס הרים בגבעתיים ואז הגענו לתל אביב ובטיול לעת ערב עם החברים יואב (35) ונויה (7) וגאיה (1.8) לאחר הצגה ואיסוף בלוטים בגינה הציבורית הגיע עץ התה. "תֵה, אָם" נהם אבשלום, והחילונו לקטוף ולזלול. "מה זה?- זה זה. איך קוראים לזה?- מה זה משנה? "אפשר לאכול את זה?" - תראי את אבשלום, את חושבת שאפשר לאכול את זה?
לפני האכילה היה הסבר מעמיק על איך אני ניגש לפרי שאני לא מכיר ובודק אם אפשר לאוכלו או לא. הסבר שכולל חיבור למסרים מהפרי או היקום או איזו אינטואיציה, ההסבר עובר דרך פגישה עם החושים- ראיה מישוש הרחה טעימה בקצה הלשון, ואז- בדיקה במעבדת המחקר המדויקת ביותר והמכויילת ביותר להגיד לי האם משהו מתאים לי או לא וזה ממש לאכול קצת, דגש על קצת.
לאחר הבדיקה והתובנה שזהו פרי שכדאי לאכול ולעובדה שאני הגשתי לה את הפרי חיפשה נויה ענף נמוך דיו כדי לקטוף עוד פירות, משלא מצאה, האפשרות הבאה להשיג את המתוק מתוק הזה הגיעה במהירות הבזק ותוך כדי זינוק, נויה טיפסה על גזע העץ והחלה להוריד ממנו פירות בשמחה והודיה.
"קצת קצת" אמרתי לנויה ויואב שהחלו לזלול את הפירות השחרחרים שהאירו להם את חשכת הערב בפרץ סוכר מהול בתה, זו הפעם הראשונה שאתם אוכלים זאת וגם אם זה מתאים לי ולאבשלום, שזולל ודורש - עוד, זה לא אומר איך הגוף שלהן יגיב וכדאי לקחת במידה ולראות את ההשפעות.
נויה הבינה והפסיקה ויואב, שנקרע בין התאווה למתוק והשמחה שגאיה התעטפה בה ובין הידיעה שצריך קצת קצת, ניסה לגמול את גאיה מהפרי ולקול דרישותיה הכבירות לעוד התגמש ועזר לה לאכול מהפירות שנויה קטפה לה לאחר שלקחה אי אילו מעשרות ותרומות. "טוב עוד אחד ודי, ועכשיו באמת אחרון, די, די, זהו מספיק, עוד את זה וגמרנו לאכול, ניקח קצת שיהיה למחר בבוקר אם תירצי", "ועכשיו באמת די", והלכנו חזרה לביתם עם ילדה זועקת ותובעת את מה שהובטח לה כנראה לפני שהגיעה לכאן.
במרפסת הבית בין חליפת הגלישה הרטובה עוד מהבוקר והגינה חשבתי לי על השאלה האם יכול להיות שיש לצמח השפעות מעוררות מלבד הסוכר כמו שיש לצמח התה הגדל בערבות אפריקה שהיו לפנים יערות עד משוונים. בעודי חושב על כך צד את עינו הספר צמחי מרפא שכתב ניסים קריספיל. למרות שתהיתי מה הקשר שיש לעץ הזה עם צמחי מרפא, לקחתי את הספר מהערמה שהיתה מונחת על הכיסא במרפסת, פתחתי את הספר בעלמה ומהעמוד שבו פתחתי את הספר חייך אלי פרי עץ התה מעוטר בזוג עלעלים משוננים, למרבה ההפתעה לא הופתעתי, ושמחתי לקרוא וללמוד על שימושו כעץ נוי ועל מקורותיו העתיקים בארץ ועל כך שכאשר פירותיו השחורים מבשילים, הילדים מטפסים עליו וזוללים מפירותיו המתוקים.
בבוקר אמא של נויה וגאיה פגשה אותנו טרוטת עיניים לאחר ליל שימורים שבו גאיה לא רצתה ללכת לישון ובאמצע הלילה עוד קפצה לה על הגב בקריאות צהלה- דיגידַן דיגידַן. היא מיד קישרה את מאורעות הלילה עם מאורעות הערב ועם הפירות העלומים מ"עץ התה".
מעניין, מעניין אם באמת יש לפירות השפעה מעוררת, ואולי הפירות קשורים גם להתעוררות האישית והגלובלית שמתרחשת כאן ביתר שאת מהקיץ.
רוצים לטעום? לבדוק? להתעורר??
אפשר להתחיל בלטעום פירות שחורים של עץ עם עלים משוננים
קצת קצת, דיגידַן דיגידַן...