שם הדף המדובר הוא "מעולם לא דיברנו על פונדקאות". יש להוסיף קווים תחתיים בין המילים, מה שאני לא מצליחה במקלדת הזאת ולכן לא יכולה לתת קישור ישיר. שווה לקרוא.

ולזכור שגם לו היית מביאה לעולם צאצא חמישי, הוא היה יכול להיות בן...
אבל אני מאד מבינה את תחושת הפספוס.

בגילך, נראה לי שהייתי מתמקדת בסבתאות.
לסבתא שלי היו שני בנים, וכשנולדו הנכדות הבנות -- תחילה אחותי ואח"כ אני -- זה היה לה אושר גדול ופיצה אותה על החוסר. גם את הכלות שלה היא אהבה מאד.
זה לא המקום להיכנס לדיונים על פונדקאות, אבל אם אני זוכרת נכון יש דף כזה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי 4 בנים אני בת 59 ולא עשיתי בת כי לא רציתי להעדר מהעבודה לא נעים וכעת אני מרגישה פספוס יש לי חמישה נכדים בניהן שתי בנות . אני מאוד רוצה לאמץ או אם פונדקאית. אני משתגעת מזה . אשמח לתגובה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גדל בן בן ולפתא עוד בן ובת אז אני לאצריכה עוד ילדים

גם לי נודע לאחרונה שיהיה לי בן נוסף, כלומר 3 בנים במספר, הופתעתי מאוד במיוחד לאור העובדה שבשקיפות נמסר לי שיש לי בת ללא היסוס מהרופא, ובמשך 3 שבועות התהלכתי באושר רב, עד הבשורה. אני חושבת שאם לא היו אומרים שיש לי בת בסקירה לא הייתי מתאכזבת כל כך, העיקר שיהיה בריא, יש נשים שמנסות את כל הטריקים לבת לוקח להן זמן רב להכנס להריון ובסוף יוצא בן, אז אני בניסיון אחג.נכנסתי להריון באהבה וללא סקס טכני ומייאש.

אפשר להעביר ל-רוצה רק בת?

או לאחד בעתיד את זה ואת רוצה בנות לדף בשם רוצה בת ולא עוד בן (רוצה בנות אמרה שמבחינתה אפשר לעשות אתו מה שרוצים אחרי שהיא תסיים לכתוב אותו)

תודה לכן,
בהחלט מודה על שלושת המקסימים שלי שעם הכדורגל/קרבות/מרוצים ועוד שטויות של בנים - הם בנים מעולים ואין לי חלילה חרטה על אף אחד מהם. באולטרסאונד של האחרון כבר היתי לגמרי בשלה לעוד בן ולכן ממש לא הפתיע כאשר הזדקר לו בולבול קטן..
מרגישה פיספוס כי אני כבר לא באותה מוטיבציה של היריונות ולידות והכל יותר קשה וכבד. אבל בהחלט חושבת על אימוץ...

בתור אמא לחמישה בנים אני מבינה היום שכנראה שזו באמת בחירה לא מודעת,יש עיניין שעוברים עם בנים.
למרות שלפעמים יש בי כמיהה לכוח נשי שיתחלק איתי בבית...
אולי עוד פעם זה יקרה...

גם אצלי, כנ"ל שלושה ערסים. כדורגלנים , האמת ארבעה אם אני סופרת את הבעל ואולי אפילו חמישה אם אני סופרת את הכלב.........
משתתפת בצערך.
עכשיו ברצינות. כשהייתי בסקירת מערכות בהריון השלישי , וראתי את הידיים המתוקות והעדינות ואת צדודית הפנים כל הזמן אמרתי "הו איזו נסיכה.." הדוקטור שאל איך את יודעת שזו היא ואני עניתי כי כבר יש לי שניים בבית. כאילו שזו הערובה לבת.
הוא ענה לי שלא נראה לו שזו נסיכה לפי גודל המוישלה בן הרגלים.
ובאתו הרגע צחקתי צחוק של אושר גדול. והבנתי. שאני בוחרת אותם בנים.
יותר טוב לי כך כנראה.
עכשיו כשהם כולם עם הכדורגל והרובים והספורט והמכות.. אני תוהה מה חלקי ? ואם מי אני אמורה לדבר?
ועדין, אני חושבת שזו בחירה שלי שיש לי רק בנים ובטח אם היו לי חמישה הם גם היו בנים.
כן, גם אני בת 41 אחרי 3 קיסרי , לא ניראה לי שיבוא לי שוב הסבל של הריון בשמירה והפסקת עבודה
וכל מה שתארת. ובדימיוני, גם אני רוצה בת. אבל זהו הדימיון.
על אמת - הבנים נפלאים.
אני נהנת לישון עם ארבעה גברים במיטה.
להיות האישה היחידה.
מה הסיבות הפסיכולוגיות לעניין - קטונתי
אולי קשר טוב יותר עם אבא. אולי זה בכלל גנטיקה. אולי אני מטיריכלית - תאוות שלטון נשי - ולא רוצה תחרות. אולי אני חוששת מקשר עם אישה נוספת. אולי הנשיות שבי ספגה פגיעות אולי..........
בנתיים מציעה לך להנות וגם להודות.
וכן לעיתים המצב קצת מבאס אבל אם מאוד תרצי תהיה לך בת
כמו שכתבתי לדעתי הם הגיעו כי זה מה שבאמת רציתי - בנים. אז הצעתי היא אהבה ושמחה
אם הבנים שמחה.

גם לי יש שלושה בנים. אין לי כמיהה לבת וגם לא היתה לי כזאת. מה שכן - יש לי כמיהה לעוד (לא משנה מה) ובן זוג שממש לא בכיוון (גם השלישי היה לא ממש מתוכנן). אין לי תובנות רק קצת הזדהות. לפני השלישי (שחשבתי שלא יהיו עוד) פשוט עבדתי על קבלה של מה שיש (וזה המון) ולשמוח בחלקי. מקוה שיהיה לך קל...

אולי להתחיל לחשוב על הנכדה? להעביר אליה את הכיסופים?

שלושת בניי הם אהובים, רצויים ומקסימים. אני נהנת מהם מאוד - אבל - אני ממש רוצה בת....
הצורך בבת התחיל כמובן מיד לאחר לידת הבן הראשון. אז בטח שהצורך גדל אחרי השני והשלישי. מה עושים עם הצורך הזה כאשר תקציב הילדים האישי שלי הסתיים. פשוט מרגישה שאין לי מקום לרביעי גם אם היא בת. אז לא תהיה לי בת?? כמעת לכל חברותי יש גם וגם ואלו שבסירה שלי עם שנים או שלושה בנים מודות שהיו שמחות לבת אך לא נופלות על זה. כיום אני בת 39, מצליחה סוף סוף להזיז את הקרירה ועוד היריון עם שנתיים ללא שינה רצופה פשוט גדול עלי.
אשמח לשמוע אם יש לכן תובנות על איך לשים את העניין בפורפורציה (גם אלו שלהן רק בנות לבטח מרגישות איזה חוסר על אף שכבר שמעתי על כאלו שממש לא רוצות בנים). פסיכולוגית אחת אמרה לי שכדאי לתת לאכזבה מקום ואז זה ישתחרר. עוד לא השתחרר לי....