<r>כבר זמן מה שאני חושבת לעדכן בכמה מילים אבל לא יוצא לי להיכנס לפה. עכשיו ראיתי את הצעת האיחוד עם דף <PO><s>[po]</s>משבר גיל 40<e>[/po]</e></PO> (בשמחה), אז לכבוד ההעברה לבית החדש אני אנצל את ההזדמנות לומר כמה מילים של דיעבד.<br/> הדף הזה מאד עזר לי. פתחתי אותו לפני כמה חודשים, אחרי שכבר הייתי בהיג...

<t>אחנו בשבת ביקור בעיר הולדתי.<br/> יש לי איזה דיאלוג ממושך, מאד מורכב, עם הבית, אבל לא רק איתו. גם עם רחובות העיר שגדלתי בה, אנשי העיר, ריחות העיר והדרך שבה הבוקר עולה בה והערב יורד בה. יש לי דיאלוג מאד מאד מורכב עם החולין של העיר הזו, שבנוי מן האפשרות הנעדרת של מה היה קורה אילו הייתי בונה את החיי...

<r><U><s>[u]</s>אבל אני יודעת שזה יחזור לי<e>[/u]</e></U><br/> בדיוק לפני חודש אמרו לי כמה נשות מחסום שאני מכירה, שזה בסדר, הכיבוש לא יגמר כל כך מהר, ואני יכולה בינתיים לקחת את הזמן שלי להתארגן מחדש על חיי, עד שזה יחזור לי.<br/> אגב, אני כן מאמינה שאפשר להיות אמא וגם אקטיביסטית. זאת חוויה מאד מעצימה...

<t>אתמול נסעתי הביתה מפגישה שהיתה לי בערב, משהו מהחיים הקודמים שלי, כשעוד הייתי פעילה מאד במסגרות אקטיביסטיות.<br/> קיבלתי את הכבוד היאה לאנשים שנעלמו וחזרו להופיע, שהוא רב, למצער, מן הכבוד שניתן לאלה שמתמידים, ישבתי שם, עייפה מאד, מחפשת בתוכי את הזיק הזה שפעם הביא אותי להאמין שאני יכולה להזיז הרים ...

<t>אני לא יודעת, עלומה...<br/> אנחנו כל כך מתוכנתים לפחד מההתבגרות, ומצד שני- אני מסתכלת סביבי ורואה יותר ויותר נשים מבוגרות ממני שאני יכולה למצא בהן מודל לעוצמה נשית.<br/> למשל, במקומות הפוליטיים שהסתובבתי בהם עד לא מזמן, יש נשים רבות בגילאי 50 ומעלה, שמצליחות להזיז הרים. לא פחות.<br/> בספר "החיים"...

<r>ההחלטה להיות בתהליך מחייבת אותי לפתוח תדרים, להקשיב לכל מה שמגיע, בעיקר לדברים שמגיעים מלמטה, מבפנים. כל מני קרעים של זכרונות, של מחשבות, להיות עירנית יותר לזרמים התת קרקעיים.<br/> לנסות להפעיל קצת יותר התנגדות מול הצורך הפיזי לברוח מהכאב.<br/> בעיקר כי הוא שיתק לי עד עכשיו את כל שאר הקולות.<br/>...

<t>לברוח זאת פעולה של בהלה. של פחד.<br/> למשל, אם הייתי אומרת לעצמי, או קיי, זה כל מה שיש, עכשו אפשר להתבונן ולהחליט מה שלי ומה לא, במקום זה אני אורזת הכל, קוראת לו שלי, ובורחת ממנו והוא אחרי.<br/> <br/> למשל, היום התפרצתי על מישהו מהשכונה שלנו. הייתי מאד תוקפנית. אחר כך כשחשבתי על זה, כאובה, כי היה...

<r>הדינמיקה של המשבר הזה היא כזו שכל פעם זה תופס אותי לא מוכנה מכיוון אחר. דמעות גם הבוקר, על עוד אירוע של התרסקות פנימה והחוצה.<br/> <U><s>[u]</s>אולי הקטע הוא שעכשיו, אחרי שכבר יש את האיקסים על הילדים והקריירה וכל אלו, ובנינו והוכחנו את עצמנו, אנחנו כבר מספיק חזקות בשביל להתמודד עם השדים שבפנים.<e...

<r>היום קיבלתי תוצאה של מבחן שעשיתי, דינמיקה קבוצתית לאיזה תפקיד בכיר שניסיתי להתקבל אליו במסגרת נסיונותי לחלץ את עצמי מעצמי.<br/> התוצאה של המבחן היתה לא גבוהה (קשה לי לכתוב- נמוכה), ולא עברתי לשלב הבא.<br/> בדיוק אספתי דואר כשהייתי בדרך עם הקטנות לסופר וככה אני בכניסה לסופר עם העגלה ושתי הצפרדעות ...

<t>רוקדת, כמה אומץ צריך בשביל לעשות מה שעשית. אני כל הזמן שואלת את עצמי, האם אני מוכנה באמת לוותר על הסטטוס הנוכחי של חיי. ואז אני נאלצת להודות שלא. לכן יש לי המון הקלה בתגובות שאומרות להישאר ולהרפות.<br/> <br/> זאת מדרגה רוחנית נמוכה, להבין שאני כל כך תלויה באיפה אני ובמה אני עושה כדי להתפרנס, בשבי...

מרשה לעצמי לנחש שאת ילדה בכורה
דווקא לא.. שנייה במספר. אני מניחה שאם הייתי בכורה אולי האחריות הגדולה על כתפי היתה טבעית לי יותר.

לבקש מהבעל היקר והתומך שלך שיזיז ת'תחת הענוג שלו ויתחיל לפרנס, כי עכשיו תורך להתמלא- נתת מספיק?
עפרה, מרגישה צורך לתקן אם נוצר הרושם הזה-הוא עובד, קשה. רק השכר לא בהתאם... כמו רבים וטובים אחרים.

<t>במבי, את מן הסתם צודקת. המספר 40 הוא רק מספר. מה שבאמת השתנה הוא זה שהחיים דורשים ממני להתבגר. באופן מיידי. חד משמעי. נחרץ. לקחת את הדברים לידיים, להגיד אמירות ברורות, לפזר ערפל, לעבוד קשה כדי להחזיק את הקיים. אני חושבת שמה שמצליח להפתיע אותי ואולי זה לא קשור לגיל אלא לסיטואציה, למצב הנוכחי של חי...

<t>ממשיכה לכתוב את מה שהתחלתי-<br/> ואז, בעבודה, בתפקיד הנוכחי, זה פתאום קרה. מן גרסה מוקטנת של החרם, אותו חרם מכיתה ד', או אולי זה רק בעיניים שלי גרסה מוקטנת, כי בכל זאת, אני לא בת 9 והסביבה היא ממש לא בית ספר, גם לא יחסי הכוחות- הם בכלל לא דומים, אבל מה שקרה הוא שלתוך המקום המאד מכיל שבניתי בעבודה...

<t>בגיל 9 עשו עלי חרם.<br/> כל הכיתה, בהנהגה של שתי ילדות.<br/> היה בי את הדבר הזה שמזמין התעללות מהסוג הזה. הייתי ילדה חכמה, רגישה ורגשנית, עם רצון לבלוט ולהבליט את מי שהיא. לא ידעתי אז עדיין שזה יעלה לי מחיר כבד שאני אשלם במשך כל חיי, גם בחיי הבוגרים.<br/> בטיפול שעברתי בסוף שנות ה- 20 של חיי, עבר...

המזל הוא שיש עוד משהו שאפשר לעשות עם הקולות החתרניים האלה: להקשיב.
אכן. אכן.

<t>אני מוצאת את עצמי מהרהרת בדף הזה בין לבין, בפינות השקטות שיש לי ביום.<br/> חשבתי על כמה דברים. על כמה קשה לעבור תהליך כשיש ילדים בסביבה. אני מוצאת את עצמי מצד אחד מאד נאחזת במשפחה הגרעינית שלי בתקופה הזו, מקבלת מהם המון כוח ואת האהבה שאני זקוקה לה, אבל הרעש בחיי, שנוכח בכל מקום ובכל שעה, העובדה ש...

<t>תודה לכן, מאד זקוקה לקולות נשיים בתקופה הזאת. קוראת אתכן בקפידה.<br/> אתמול בלילה, תחת עוד זליגה בלתי נשלטת של עוד דמעות, האיש אמר- אז תעזבי את העבודה. תכתבי את הספר שכל כך רצית לכתוב. תעשי את חופשת הלידה שכל כך רצית לעשות (כל חופשות הלידה שלי היו מקוצרות כי הייתי חייבת לחזור מהר). אבל איך נסתדר?...

<t>ערימה של טישו ורחמים עצמיים.<br/> אני חושבת היום המון על אהובה תומר ז"ל. אני חושבת בימים האחרונים הרבה על אורלי אינס. אני חושבת בתקופה האחרונה הרבה על המחירים הלא הוגנים שנשים צריכות לשלם כדי להוכיח עצמן בעולם של גברים.<br/> להיות כלואה בתוך משרה גברית עם רכב מהעבודה ומשכורת של שתי ספרות וארוחות ...

<t>אני רוצה חופש מעצמי, אני רוצה חופש מהמסגרת המוצלחת הזו שבה מתנהלים חיי, אני רוצה לברוח, כמו שעשיתי כל כך הרבה כשהייתי צעירה יותר, אני רוצה לקחת את הילדים ואת האיש ולברוח רחוק מהחובות ומההישגיות שלא מרפה ומהקריירה הנוצצת ומהחרדות ומההתעוררות באמצע הלילה בגלל המחשבות שלא נותנות לי לחזור לישון.<br/>...