<t>פלוני אלמונית יקרה. מה שאני אוהבת בנשות באופן, בין היתר, הוא בדיוק ההפך ממה שתיארת. התגובות שאני קראתי לא נשלפו מהמותן באיזו פרדיגמה של- נשוי זה ככה,<br/> רוק זה ככה והחיים הם ככה וכהה.<br/> <br/> אלא נהגו אחרי קריאה ובחינה מעמיקה של סיפורי כמות שהוא.<br/> <br/> נשות האתר היקר הזה הן נשים חושבות ...

מדוע לא לומר לה שההתנהגות הזו לא מקובלת עליך?

כי אני חושבת שלה אין שום מקום להכיל את השיחה הזו והיא יכולה להסב לה נזק.
לי אין שום יכולת לנהל שיחה כזו באופן נעים או אפילו שפוי.

אני בהחלט אדלל ואשתבלל לעת עתה.

<r><U><s>[u]</s>ואם את יכולה לנסות לראות אם יש לך חיבור למקום שיודע או מבין שהיא בכוכב אחר עכשיו. לך יש עולם חדש, תובנות חדשות, רגשות חדשים, תפיסת עולם מגובשת שפתאום נהייתה רלוונטית בבת אחת<e>[/u]</e></U><br/> <br/> יש לי. אני יודעת שהיא במקום אחר לחלוטין. אין לי צורך בהבנה, באישור או בהכרה שלה בדרך...

<r>תודה במבי <E>:-)</E><br/> לא הובנתי. אנחנו יוצאות לשעתיים ואף יותר בכל פעם, בערך אחת לחודש, לפי היכולת שלה- אני זמינה ליותר אך לא יכולה להגיע אליה( גרה במרחק של שעת נסיעה מאיתנו).<br/> <br/> החצי שעה זה אם יוצא שהיא מגיעה לפני בן זוגי, כך שאנחנו מחכות לבואו, מפקידות את האוצר ויוצאות לדרכנו.<br/> ...

אני לא מצפה לתשובות חד משמעיות. זה באמת עסק מורכב. אמ-מה, מה עושים עכשיו?

אני צריכה פרק זמן לעכל ולהתמודד ולהבין. מה אני אומרת לה בינתיים? איך אפשר בכלל לקחת פסק זמן באופן מלאכותי?
איך אני יכולה להגיד לה פסק זמן בלי לבאר? איך אני יכולה לבאר בלי להכנס לשיחה שאני לא בשלה לערוך?

חני לא הבנתי את תגובתך. תרצי לפרש?

<r>תודה לכולן על כל הדעות והקולות השונים.<br/> <br/> ראשית, כבר מזמן החלטתי לעשות מהלימון לימונדה ולהפוך את מפגשנו לאחת על אחת. המגע בינה לבין הקטנה הוא רק על הדרך- עד שאבא יגיע ונצא לשתות קפה.<br/> חצי שעה פעם בחודש.<br/> <br/> אני לא יודעת איך לנהל שיחה כנה ולפתוח הכל באהבה. מרגישה שפספסתי את הרכב...

<t>עצוב לי.<br/> <br/> מה אעשה לכשתצלצל? לא רחוק היום, אני בטוחה.<br/> אוכל לסנן יום- יומיים לצרכי הבשלה לשיחה אולי.<br/> לא יותר.<br/> <br/> ועוברות לי המון שיחות ואפשרויות בראש.<br/> אם אני אגיד ככה, ואם היא תגיד ככה.<br/> ואם היא פשוט תתקשר להתנצל?<br/> <br/> (אין סיכוי אמיתי בין כה וכה, אבל מה א...

<r><U><s>[u]</s>בואי תייחלי לכך בכל מקרה<e>[/u]</e></U><br/> בטח שאני מייחלת, הו-הו, כמה שאני מייחלת ומאחלת לה את האושר הגדול בעולם.<br/> מי ייתן והיא תמצא את מרכז הכובד שלה, את התוכן שלה, את האיזון, השלווה והבטחון ומתוך אלה יבואו בזו אחר זו אהבה גדולה וילדים נהדרים שמגודלים נפלא.<br/> אמן .<br/> <b...

<r>אויש, כמה אהבה שהיתה בייננו תמיד. ענקית ואינסופית.<br/> אהבה שעונה על כמיהה עמוקה כל כך. שתי ילדות במשפחות של בנים, ששיוועו לאחות נפגשות.<br/> משהו בפגישה הזו,אז וגם היום מחזיר אותי לאורה הכפולה. מין חור כזה שלא מכירים בקיומו עד שהוא מתמלא.<br/> <br/> ועטפנו וגוננו וערסלנו זו את זו. היא יותר במעש...

יה, ממש תמיכה-נפשית-אונליין-בשעות-לילה סידרתן לי, מתוקות שכאלה

<r>אוי, רק עכשיו קראתי את תגובותיכן, תודה לכן @}<br/> <br/> <U><s>[u]</s>נשמע סוחט ומעוות<e>[/u]</e></U><br/> אני מבינה שזה נשמע ונקרא ככה, גם מרגיש ככה לעתים, בטח כרגע, אבל חשוב מאוד לציין שהבאתי פרק אחד ואספקט אחד של קשר משמעותי ומהותי עם אשה, שעל אף מגבלותיה שזוקפות את ראשן המכוער לאחרונה היא טוב...

<r><U><s>[u]</s>יש לי חברת אמת<e>[/u]</e></U><br/> טוב, קראתי שוב את שכתבתי ואני כבר יודעת להגיד שהמשפט הזה לא נכון.<br/> אני לא יודעת מה צופן עתידנו, אבל הערב, אחרי כל החוויה הקשה, העיבוד שלה והשיחה הנהדרת עם אהובי, אני מבינה שהיא כבר לא.<br/> נראה מה יהיה הלאה, אם בכלל, אבל משהו פשוט נשבר.<br/> <b...

<r>הדבר היה ככה-<br/> <br/> יש לי חברת אמת אחת, מגיל 13 עברנו יחד את כל הקדרה הרוחשת הזו של גיל ההתבגרות, עם ההתאהבויות המטורללות ושברונות הלב האיומים וההורים והלעזוב את בית הספר(אני) ולעבור את כל המסלול המתבקש(היא) והגילוי הנפלא המשותף של גרוסמן, עמיחי, אוסקר ווילד<br/> והשממון הצבאי יחד עם האהבה ה...